פשוט לא שייך

יש משהו בדבריך אבל זה לא הדבר היחיד.
יש פה גם עניין של אופי.
האינטנסיביות והטירוף ששחקנים כמו אמארה ומלו מביאים לפלייאוף
לא מתקרבת לאלו של כוכבי הסלטיקס (עם דגש על גארנט) 

מסכים איתך דורפן,גם אני חשבתי כך כשהביאו אותו,מה לראן אנד גאן שלו ולמזרח? זה מאמן שיש לו שיטה שעובדת רק אם יש לו רכז גאון כמו נאש(וגם איתו הוא די נכשל בפלייאוף),התקפת 7 השניות שלו נכשלה בגדול בניו יורק,זו שיטה ללא תקווהיש לנו כבר 3 עונות איתו ולא החמצתי משחק, וכשהוא קיבל שחקנים חדשים באמצע העונה והיה צריך לעבור הסבה למשחק יותר עומד התגלתה המוגבלות שלו בתור מאמן.

ניו יורק תמיד היתה קבוצה של הגנה קודם כל ומלחמה בלתי פושרת עם שחקני נשמה,ד'אנטוני לא הצליח לייצר מסורת של הגנה,הוא לא מכיר במילה הזאת,הקבוצה לא מסוגלת להשיג סטופ מול קבוצת חובבים וזה קורה כל העונה,איך בדיוק הוא התכונן לנצח משחקים בפלייאוף?.

על הנייר הניקס סופרסטאר אח ועוד שני שחקני משנה טובים מלהיות מועמדת לגמר המזרח אבל בלי מאמן נורמלי אין לה סיכוי.

למען ההגינות נזכיר שהחליפו לו קבוצה באמצע העונה ושסביר להניח שעם גאלינרי,פלטון וצ'נדלר היינו אולי סוחטים משחק או שניים מבוסטון אבל לא יותר.גם הפציה של אמרה,השחקן הטוב ביותר שלנו,לא עזרה.

עד הטרייד זה דווקא נראה בסדר. קבוצה של דאנטוני: לא יכולים להחזיק את הכדור יותר מ 10 שניות, לא יכלים לעשות סטופ בהגנה, קצת יותר מ 50%, הדחה כמעט ודאית בסיבוב ראשון.
אבל אחרי הטרייד הקבוצה הפכה ליצור כלאיים מוזר: ראש שרוצה להמשיך לרוץ, וגוף שמעדיף ללכת לאט אחורה לפוסט.
בגלל זה אין כמעט משחק טוב גם של אמרה וגם של מלו.
לדעתי הכישלון היחסי של דאנטוני הוא לא בגלל שניסה להביא את הכדורסל שלו לניו יורק, אלא בגלל שנעצר באמצע.

לניקס יש הנהלה?

האמת שאם צ'וניסי היה בריא אז אני משוכנע שהמשחקים בניו יורק היו יותר צמודים,אבל שרונדו משחק בלי התנגדות ונותן כאלה משחקים קשה מאוד לעצור את בוסטון,יאללה תביאו את מיאמי…