טעם מפותח

ביקור במלחמת פרים, התרשמות ראשונית: הדבר שהכי הדהים אותי הייתה האינטלקטואליזציה שהקהל עושה בטבעיות לעניין

In כללי


ביקרתי אתמול בלאס-וונטס וצפיתי במלחמת שוורים. תרמתי 18.40 יורו לקיומו של הדבר הזה. אני אסכם בתמצות את רשמי כמתבונן מן החוץ על עצמי.

האם היה ריגוש בצפיה בטקס כמו-פגאני?
האם היה תחושה נעימה של חתרנות בזלזול בפוליטיקלי קורקט ויחסיות תרבותית?
האם הייתה כאן הייצריות הכובשת עליה כתב המינגווי?
חשיפה מרתקת לתרבות אחרת?

לא. לא חשתי משהו מכל אלו. הזירה היא באמת מבנה מרהיב. הצבעוניות של הקהל, הספרדית המתגלגלת, המאכלים הנמכרים בדוכנים מחוץ לזירה, כל אלו הם בהחלט מראות וצלילים אוטנטיים.

אבל הדבר עצמו לא עורר אצלי שום רגשות כאלו. זה כמובן וכמובן לא מוסרי אבל גם תפל.

ברור לי למשל שקרבות גלדיאטורים ברומא העתיקה – עם כל הזוועה שבעצם קיומם – היו בעלי מימד טקטי מאד משמעותי. כי שני אנשים המודעים לסכנת מוות כמובן יחשבו על כל תחבולה בכדי לשרוד ויתפתח ביניהם קרב מוחות לא פחות מקרב פיסי.

אבל זה בכלל לא המצב כאן. המראה המכמיר ביותר בעיני לא היה רגע המוות של הבהמה, אלא דווקא הכניסה של הפר לזירה כשהוא דוהר בעוצמה ולחלוטין לא מודע לסכנה האורבת לו. וכל מה שקורה אחר כך הוא שכמה אנשים שמאומנים בניצול חולשותיו – כמו ראייה פריפרית או מערכת עצבים בעלי תכונות מסויימות – מעייפים ומטעים ופוצעים אותו, עד שלא נשארים בו כוחות וחייו מתנדפים מול עיניו הבוחנות של הקהל. שמיד מקבל עוד שור בריא וחזק לסיבוב נוסף.

אני חושב שהצדדים המוסריים כאן ברורים. אבל אני לא אקח את זה לניתוחים תרבותיים של החברה שמקיימת את זה (אני ממליץ על טקסט של רועי בית לוי בעניין). כי רחוק מעיניו של הציבור מתנהלת תעשייה לא פחות רצחנית ומנצלת וחסרת הצדקה כלפי בעלי חיים. לא מוסרית גם בעיני אנשים שהם לא צמחונים. לך תדע אם החיה הזו בסיכום חייה סבלה יותר מבעלי חיים בתעשיית המזון. אבל הסבל של בעלי החיים הוא לא העניין הגרוטסקי כאן. אלא ההנאה של אנשים בצפיה בתהליך מוות שאחרי פעמיים-שלוש אתה רואה שזה רוטיני לחלוטין.

*

הדבר שייחרט אצלי יותר מהכל בעניין הזה הוא שהקהל – 25 אלף אנשים בערב מדרידאי של אמצע שבוע – לחלוטין התייחס לדבר הזה כאל ספורט בדמיון כמעט מוחלט לאוהדי ספורט. לרוב הצופים לא היו מצלמות ובהחלט רוב אלו עם מצלמות משוכללות היו תיירים. שאר האנשים באו לצפות בדבר הזה מתוך עניין אמיתי ורציף.

בחוץ קיבלתי חומר פרסומי שמציע לרכוש חבילת פיי-פר-ויו של מלחמות פרים ובאמת היו מצלמות טלוויזיה לא מעטות. היה עיתון מלחמות שוורים לרכישה שלא נראה שונה מעיתוני ספורט רגילים. כתבות, טורים, לוחות משחקים. מציינים מלבד המטאדורים והצוותים שלהם גם את מגדלי הפרים.

וחלק מההריגות התקבלו במחיאות כפיים וחלק בשריקות בוז צורמות. אנשים ביציע התווכחו והתלוננו כאילו היו באירוע ספורט. ביקשתי מאחד היושבים לצידי כמה הסברים לשתיים מההריגות שהתקבלו בשריקות בוז. על אחת הוא אמר "שהשור חזק מדי" (כלומר הרגו אותו מבלי לשחק בו מספיק) והשניה הייתה בעיניו לא אלגנטית.

זה לא היה קהל צמא דם. הוא לא שאג בשמחה למותה של החיה. הוא גם לא התלהב ממעט המצבים בהם המטאדור או אחד מעוזריו כמעט נפצעו. זה היה קהל שעשה אינטלקטואליזציה של מה שהוא ראה. הוא שפט את מה שראה במומחיות. פיתח טעם מפותח בעניין.

35 Comments

שלו 13 במאי 2011

בהחלט עוד תחום חיים שגורם לי לבוז לאומה הספרדית.

red sox 13 במאי 2011

כבר הרבה שנים יש בי את הסטייה שגורמת לי להתעניין, לאו דווקא באופן ביקורתי, באירוע הייחודי הזה. אינטלקטואליזציה של האלימות זו הגדרה לא רעה בכלל ליחס של הספרדים למלחמות השוורים. אני נוטה לחשוב שזה תהליך שקיים גם ביחס לאירועים ותופעות אחרות בעולם-אלימות הרבה יותר, וכאלו שלא מעורבים בהם יצורים שאינם אנושיים.

פוסט מעניין ומעורר מחשבה על נושא שקרוב לליבי (גם אם כזה שנדמה שנקטע באיבו, בלי שהנקודות המעניינות שבו איתגרו את עצמן עד תום).

מנחם לס 13 במאי 2011

CO-INCIDENCE!
ספורטס אילוסטרייטד יצא לפני כמה שבועות עם מאמר השבוע על מלחמת שוורים. מידי גארי סמית', אחד הכתבים הטובים מכולם, הווה או עבר. מאמר עילאי מכל הבחינות. אני שולח להם אימייל עם בקשה לתרגום, ואם אקבל, תקראו מאמר שירעיד אתכם!

אלעד 13 במאי 2011

ראיתי פעם מלחמת שוורים, באקוודור דווקא.
הדבר הראשון שהטריד אותי הוא חוסר ההוגנות – השור ימות בסופו של דבר, בין אם ייאבק ובין אם לאו. ברגע שהוא נבחר להיכנס לזירה דינו מוות.
הריצו שם איזה 6 קרבות באותו יום. כמו שאמרת – בקרב השלישי זה כבר רוטיני, משעמם אפילו. לא נרשמה אצלי שום התרגשות. היה שור אחד שנתן פייט, ואחרי שכבר נראה היה שהוא גמור הוא קם לפתע והרים את המטאדור עם הקרניים. השור הזה זכה לכבוד מלכים שהתבטא בכך שלאחר שהרגו אותו סופסוף, קשרו אותו לכרכרה ועשו עימו סיבוב סביב הזירה לכל תשואות הקהל.

אלעד 13 במאי 2011

(לכל = לקול)

איש 13 במאי 2011

רונן- אתה בטוח שהשור מת ולא סתם מתחזה?

ארז (דא יונג) 13 במאי 2011

:)
גם אתה זיהית את שורחיו בוסקטס בתמונה?

צור שפי 13 במאי 2011

אולי השור עייף (כמו התוכי אצל מונטי פייתון)

קורא אדוק 13 במאי 2011

גדול

דרור 13 במאי 2011

מה עם התחזויות? צלילות? בכל זאת, ספרד

בני תבורי 13 במאי 2011

לא הייתי ולא אהיה. לעומת זאת, קטעי יוטיוב בהם נראה "לוחם" עלאכ משופד באשכיו על קרני השור, גורמים לי לעונג עילאי. אפשר ליהנות גם מקטעים בהם השור מצליח לעוף על טריבונה ולמחוץ כמה אידיוטים. והודעה לטהרנים, בוודאי שאני אוכל בשר.

שלו 13 במאי 2011

יותר טוב ונכון מזה לא יכלת לבטא את גישתי.

צור שפי 13 במאי 2011

הכי צבועים הם הקטלונים שגם ביטלו את לוחמת השוורים אצלם (להלכה, בגלל ההתאכזרות לבעלי חיים, למעשה – כדי להרגיז את השלטון המרכזי במדריד) וגם השאירו על כנן את כל שאר צורות ההתעללות בחיות כמו קשירת לפידים בוערים לקרני השור ושיגור הבהמות המבוהלות לשעיטה מיוסרת וחסרת אבחנה ברחובותיהם של אלפי עיירות וכפרים שבהם נערך הטקס המבחיל הזה.

עוד יותר מעניין 13 במאי 2011

תגובתו של שחורציאניטיס לכתבה לא התקבלה במערכת.

ניינר 13 במאי 2011

הייתי פעם אחת, הספיק לי לכל החיים. אבל כל הזמן קויתי שהשור יינצח וזה לא קרה לצערי.

גיל 13 במאי 2011

במקום אחד הריגת שוורים היא ספורט, ובמקום אחר על מלחמות כלבים הולכים לכלא.

חוץ מזה, השבוע לשוורים תהיה אפשרות לנקום. צ'אד אוצ'וסינקו עומד לעלות על שור מחר ואם יחזיק מעמד 8 שניות הוא יזכה במכונית וגם לקרוא לשור בשם (הוא כבר אמר שהוא יקרא לו מרווין לואיס, ענק!).

Amir A 13 במאי 2011

דורפן – ראית שהחבר שלך בלאטר אמר שאם הוא לא יבחר את פיפ"א לא תשרוד?

Amir A 13 במאי 2011

* ייבחר אז פיפ"א לא תשרוד?

הופ 13 במאי 2011

פוסט יפה ואני מתחבר לנקודה לגבי התאכזרויות אחרות לחיות שלא מקבלות אותה כמות מחאה כמו ה"ספורט" הזה. אינטלקטואליזציה של אלימות זו הגדרה יפה להרבה דברים שאנחנו עושים, כל הזמן ובהרבה מקומות. מעניין להיווכח איך אנחנו מוכנים לקבל סוגי התאכזרות מסוימים ודוחים אחרים כ"מחרידים" או מעוררי בוז. אין ספק שהפומביות, הטקסיות הרבה והגאווה הספרדית במלחמות האלה (ואולי אפילו הספרדיות עצמה) מקלה על עיקום הפנים.

בני תבורי 13 במאי 2011

הופ,
את האינטלקואליזציה של האלימות אנחנו צריכים כדי לשרוד, אחרת היינו מתלבטים ומתלבטים ובסוף מתים מרעב. העניין הוא, שאת הדרך של האנטריקוט לצלחת שלי, הוא מתחיל כאיבר בגוף חי שאנחנו הורגים אותו כדי לאפשר את התהליך. במלחמת שוורים, ההרג עצמו הופך למיין אוונט.

הופ 13 במאי 2011

לגבי האינטלקטואליזציה – נכון מאוד.
לגבי השאר – יש גם תעשיות מזון בהם טקס (או שמא פולחן?) ההרג עצמו הוא מיין איוונט. אבל אז יש הצדקה מסוג אחר.
וברוב תעשיות המזון הבעיה היא לא ההרג עצמו, אלא ההתעללות בזמן החיים.
אבל אלה שנלחמים נגד התעשייה הזו (אני לא ביניהם, ואני אוהב לאכול בשר) נתפסים כלמלמים במקרה הטוב ותמהונים במקרה הרע. התנגדות למלחמות שוורים היא קונצנזוס ואפילו משהו להתהדר בו. הפער הזה מעניין בעיני.

אריאל 13 במאי 2011

אני רק מבקש להדגיש שיש הבדל גדול מאוד בין מלחמת שוורים לבין התעללות בחיות כחלק מתעשיית המזון – לא שהשניה היא בסדר, אבל היא לפחות מיועדת לצורך אמיתי. במקרה של מלחמת שוורים, מדובר בבידור נטו (לא כל כך מבין מה הבידור בזה, אבל שיהיה) בלי שום ערך מוסף (אלא אם באמת אוכלים את ביצי השור בסוף, כמו בבדיחה המפורסמת)

הופ 13 במאי 2011

נכון, יש הבדל. אבל גם בידור מספק צורך. זה כבר עניין של מה נחשב בעיניך צורך חיוני ומה לא. מסכים שעל קשת החיוניות הצורך בצפיה במלחמת שוורים חיוני פחות מאכילת בשר.

D! במולדת 13 במאי 2011

מה מגיעה הפסיקה שאכילת בשר היא "צורך אמיתי"?

D! במולדת 13 במאי 2011

* מאיפה

אריאל 14 במאי 2011

עניין של הגדרה מה זה צורך אמיתי. באותה מידה אפשר להגיד שאפשר לחיות גם בלי ביצים, בלי חלב (צורך שהתפתח הרבה יותר מאוחר בהיסטוריה האנושית מאשר בשר, מן הסתם. עד לפני 10,000 שנה בערך בני אדם היו בכלל רובם אלרגיים לחלב) ובלי עוד הרבה דברים.
בסופו של דבר, בשר מספק צורך, אולי אפשר לחיות בלעדיו אבל אי אפשר להכחיש אותו. בני אדם הם טורפים בהגדרתם.

חיים 14 במאי 2011

אריאל,למד מהו "עגל חלב" והמשוואה שלך תשתנה.

יבור 13 במאי 2011

אתה חייב לאנושות 18.40 יורו. תתבייש.

D! במולדת 14 במאי 2011

אריאל, אני מניח שגם על הגדרת בני האדם כטורפים נוכל לפתח פה דיון. באורך של כל פוסט על ברצלונה.
נשאיר את לדיון אחר כי הפסוט הוא על מלחמות שוורים. אני מניח שלרובנו אין איזו אשליה שזה נחוץ למעט היחסיות התרבותית.

אישית, אין לי מושג על שאר חייהם של השוורים האומללים אבל בעבר חשבתי שסוסי המירוץ לפחות נהנים מחיים נהדרים רוב הזמן. ביקור קצר באנגליה ושוטטות ארוכה באינטרנט חסכו ממני גם את האמונה הזו.

גורדיטו 14 במאי 2011

אני משער שאפשר לפתח דיון על נושא האדם כטורף. אבל בתמצות, האדם הוא אוכל-כל (כמו החזיר, למשל)
לעניות דעתי, הדרך לדעת דבר כזה היא להתבונן על הדרך בה ניזון האדם במקור, בהיותו קרוב להתנהגות חייתית בסיסית.
האדם התחיל כצייד-לקט ואכל כל מה שלא-זז-מספיק-מהר כלומר פירות מהעצים, פרי האדמה, חרקים וחיות קטנות אותן הצליח להרוג. ההתפתחות הטכנולוגית הביאה את האדם לביית חיות וצמחים, לגדל לעצמו את המזון וכך איפשר הקמת יישובי קבע וחברה אנושית.
עם הטכנולוגיה העכשווית ניתן להמיר את הערכים התזונתיים שהבשר מספק לגוף בתחליפים מן הטבע, אולם זה פחות טעים, לא יעזור כלום.
אני לא מתווכח על העובדות שחייהן של חיות המגודלות למאכל אדם, בעיקר בעולם המערבי האולטרא מודרני, הן לא בדיוק דוגמא ומופת לחיים טובים (מי שקרא את "שנת הבשרים שלי" מבין על מה אני מדבר ומי שלא, מומלץ לקרוא) אבל פרות שגדלות בארגנטינה למשל, רועות באיזורי מרעה עשירים וירוקים בפאמפס ניזונות מעשב טבעי ובאופן כללי חייהן קרובים לחיים טבעיים עד שמעלים אותן על משאיות לדרכן האחרונה.
אני קרניבור ואוהב לאכול בשר. עדיף לקדם את צורת הגידול כמו בארגנטינה, ללא ספק, אולם החיים הם לא כה פשטניים, לצערנו

דורפן 14 במאי 2011

גורדיטו – אמרת את הדבר הכי נכון בדיון הזה. האדם הוא כמו חזיר.

קורא 14 במאי 2011

אני מסכים איתך לגמרי רונן, אבל אני חושב על זה גם קצת אחרת. אני מעדיף מדינות שבהן הסובלימציה של האלימות מובילה לקרבות שוורים מאשר מדינות שבהן אין סובלימציה אז הן שולחות ילדים בני 18 להרוג ילדים פלשתינאים.

דורפן 14 במאי 2011

הלוואי והייתי ספרדי…

הכתום 19 במאי 2011

1. מדינת ישראל לא שולחת "ילדים בני 18 להרוג ילדים פלשתינאים". ישראל אף פעם לא ביצעה הרג מכוון של חפים מפשע.

2. הפעילות הצבאית של ישראל לא נגרמת בגלל "חוסר סובלימציה של אלימות". היא צורך הכרחי בשביל מי שרוצה לחיות כאן בביטחון.

אם אתה באמת מאמין במה שכתבת, אני חושב שעדיף שתרד מהארץ.

Comments closed