סיכום האליפות. ההחלטה הטקטית ששינתה את העונה

למרות השבחים הרבים לצדדים הפסיכולוגיים, ההחלטה הגדולה של פרגוסון העונה הייתה טקטית

ידברו על שלוש החלטות גדולות של כוח אדם שקיבל אלכס פרגוסון בעונה הזו.

הראשונה, כשנמניה וידיץ' אמר שהוא שוקל לעבור לריאל מדריד או ברצלונה הוא אמר לו "תחתום ותהיה קפטן הקבוצה".

השניה, כל הטיפול בווין רוני. איננו יודעים את כל הפרטים מאחרי הקלעים. אולי היה צריך לכופף את הגלזרים. אולי את רוני ואת הסוכן שלו. אנחנו יודעים רק את התוצאה הסופית.

השלישית, צ'יצ'ריטו המכונה לעתים חוויאר הרננדז לבית בלקזר. בית ספר לזיהוי וקידום שחקן בעולם שחושב רק כסף.

*

אבל בעיני ההחלטה הגדולה של העונה הייתה טקטית.

בשלב מסויים של העונה הבעיה העיקרית הייתה זיהוי הצוות הנכון לעמדת שני הקשרים המרכזיים. פלטשר עם קאריק או פלטשר עם אנדרסון או אחד מהם עם סקולס או השאלה אם צריך שני דפנסיביים מאחרי סקולס. וגם גיבסון נוסה שם ולפעמים גם פארק.

ואז פרגוסון חתך את החיפוש. לא יהיו שני קשרים מרכזיים. גיגס ישחק שם עם קאריק במשחקים חשובים.

לפעמים החלטה טקטית היא חשובה לא בגלל משהו שקשור ליריב. כשפרגוסון ויתר על הגרזן השני הוא שידר לקבוצה "עכשיו כולם מתחילים לעזור להשיג את הכדור". זה לא היה קל. ההחלטה הזו – של שבירת ההפרדה בין שחקנים שעובדים להשיג את הכדור לכאלו שיודעים מה לעשות איתו – עשתה את העונה.

בהערת אגב, ובמחשבה יותר רחבה על עולם הכדורגל ברמה הגבוהה, השימוש בשני קשרים דפנסיבים הוא בטלנות. אפשר לראות איך כל הקבוצות שיש להן כסף חופשי לבזבז – צ'לסי, סיטי, ריאל מדריד – קונות המון "גרזנים" כביכול בכדי לשרת את הסופרסטארים שהן קנו. לעומת זאת בברצלונה למשל יש לרוב רק דפנסיבי אחד. זה לא בגלל שבוסקטס (בדרך כלל הקשר הזה) יכול להחזיק לבד את מרכז המגרש. אלא בכדי שכל הקבוצה תבין שאין פה שחקנים שעובדים עבור אחרים. המסר לקבוצה הופך קל יותר כשמסי הוא הראשון שמבין זאת.

לשיטה הזו יתרון טקטי גדול. כשאתה משחק עם "חוטפי כדור" מקצועיים אתה בדרך כלל משיג את הכדור באותם מקומות במרכז מגרש. כשאתה משחק במאמץ הגנתי כלל קבוצתי אתה זוכה להתחיל הרבה התקפות במקומות מפתיעים מבחינת היריב.

ביונייטד מחיר ההחלטה היה ויתור על המקום הקבוע בהרכב של ברבטוב ונאני. זה לא היה קל כי אלו היו שני השחקנים הטובים בקבוצה עד אותו רגע – וגם עכשיו הם בעלי זכויות עצומים בתואר הזה.

אבל התועלת הייתה עצומה. רוני החל לשחק על כל המגרש והירידה ביכולת הסיום שלו ברחבה הפכה לא רלוונטית. צ'יצ'ריטו הפך לסקורר העיקרי. לפארק ההחלטה הזו הייתה רשיון לשחק יותר התקפה. לסמוך יותר על היצירתיות שלו שלעתים מזלזלים בה. ומה שהשלים את ההחלטה ואת הרווחים הגדולים ממנה הייתה השימוש בחולצת ההרכב שהתפנתה. ריאן גיגס בתפקיד החופשי. שמנקודת המבט של היריב הוא מופיע בכל התקפה במקום שונה במגרש. את צ'לסי זה חיסל שלוש פעמים. את שאלקה פעם אחת, אבל לגמרי.

זוהי טקטיקה במיטבה. לא שיבוש משחק היריב אלא מתן כיוון לשחקנים שלך.

בלקבורן (חוץ)
תחרות רובינשטיין (היום הרביעי): סוד אפל נחשף!

78 Comments

יוסי מזרחי 14 במאי 2011

מה אומרת ההחלטה הזו על פני הקישור בשנה הבאה?

דורפן 14 במאי 2011

זו שאלה טובה. לדעתי המשמעות היא שבצד גיוס שחקנים לעמדות הללו יהיו גם שחרורים.

גיל מזימבבואה 14 במאי 2011

יוסי, לדעתי פרגסון לא רוצה לגעת בסגל, חוץ מצ'ארלי אדמס שאותו הוא היה מחתים היום.
אל תשכח שיש לו את קלברלי מושאל
או שרונאלדו יחליט פתאום לחזור….

גיל 14 במאי 2011

לדעתי ברבאטוב לא ישאר אם זה ימשיך ככה. עדיף אולי למכור אותו כשהמחיר שלו גבוה ולהביא את מאקדה או אחד המושאלים האחרים לתפקיד החלוץ מהספסל. אלא אם כן הוא יודיע כמו סולשיאר שאין לו שום רצון ללכת לקבוצה אחרת ואז צריך להחתים אותו על חוזה ארוך טווח.

דורפן 14 במאי 2011

לעולם לא עדיף למכור מי שהבקיע 20 ומשהו שערי פרמייר ליג. אתה פשוט לא יודע מה יקרה. ראה מקרה טורס. אין דבר כזה חלוץ פרמייר ליג שהוא בנקר מבקיע, אז אם יש לך אחד אתה שומר אותו.

גיל 14 במאי 2011

אבל אם הוא ירצה לעזוב?

גיל 14 במאי 2011

ואגב, אם הוא ישחק באותו תפקיד שהוא שיחק בחצי השני של העונה אז הוא לא יהיה חלוץ של 20 גולים אלא של 10-15 מקסימום.

דורפן 14 במאי 2011

למה שירצה לעזוב? הוא מלך השערים וזכה באליפות.

ואל תעשה את הטעות הרגילה של הסקה מהמצב כרגע למצב בעתיד. כרגע צ'יצ'ריטו ורוני פותחים. אבל פרגוסון תמיד מנהל תחרות הוגנת. ואם הוא יצליח הוא ישחק. כרגע בליגה כולה יש שלושה מבקיעים של 15 שערים.

טל 14 במאי 2011

למה שירצה לעזוב? כי הוא הפך לשחקן ספסל שבקושי משחק ובטח שלא מתקרב למגרש במשחקים מכריעים.

אגב, לא בטוח שזה לא אינטרס של יונייטד למכור אותו היום שהמניות שלו די גבוהות.

גיל 14 במאי 2011

אפרופו טקטיקה, גלפנד נחלץ ממצב קשה למדי לתיקו במשחק השלישי. אתמול דווקא היה לו יתרון אבל הוא לא ניצל אותו. התוצאה היא 1.5 לכל אחד והוא פותח בלבן מחר במשחק האחרון. ניצחון והוא בגמר על הזכות לשחק על התואר העולמי! אפשר לראות את המשחקים בלייב באתר התחרות.

ארנון 14 במאי 2011

גיל, גלפנד נחלץ ממצב קשה אחרי השגיאה מה-ח5 במסע ה-28, אבל החזיר לקאמסקי טובה גדולה כשלא שיחק מה-ח5 במסע ה-38. בכלל, זה היה אחד המשחקים המרתקים ביותר שנערכו לאחרונה בין שחקנים בטופ העולמי. וכשאומרים משחק מרתק, מדברים על דוחק זמן הדדי וכתוצאה ממנו הרבה שגיאות. נקוה לניצחון מחר, שעשוי לטעמי להיות אחד ההישגים הגדולים ביותר של ספורטאי ישראלי אי-פעם (כמובן, אם מחשיבים שחמט כספורט).

גל ד 15 במאי 2011

אני לועס את העניין הזה של ענפים מנטאליים כספורט כבר די הרבה זמן (מאז הדאבל המטורף של ג'ון היגינס באליפות הממלכה שנה שעברה.) התחושה שלי היא שבכל ענף ספורט יש צד מנטאלי, ושזה דווקא הצד העיקרי. האלמנטים הפיזיים קיימים כפלטפורמה שמאפשרת לאותם אלמנטים מנטאליים שיוצרים ספורטאים גדולים ורגעי ספורט גדולים לצוף אל פני השטח.

לוינס קארטר בשיאו, לדוגמה, היו נתונים פיזיים לא שונים בהרבה מאלה של ג'ורדן בקדנציה הראשונה. ההבדלים (העצומים) ביניהם הם מנטאליים.

מהבחינה הזו, ענפים כמו שח לא רק שהם ספורט לכל דבר ועניין, הם ספורט "טהור" יותר כי הם מנפים את האלמנטים הפיזיים הפחות רלוונטיים מהמשוואה. לרולטה הגנטית אין פה דריסת רגל.

אייל 15 במאי 2011

כדאי לצטט בהקשר זה דברים שאמר אלוף העולם הנוכחי בשחמט, אנאנד, בראיון ל-CNN:

When I hear other sportsmen talk about their sport, I can relate to almost everything they say: it comes down to nerves, the ability to calculate under pressure […] winning a game, not cracking under tension – things like that, which you can relate to in any other sport. I accept that the physical component isn’t visible, but it is nonetheless there: you need to be fit in order not to tire and make mistakes.

(הכתבה המלאה נמצאת ב- http://www.londonchessclassic.com – הוידיאו תחת הכותרת Is Chess a Sport?)

אייל 14 במאי 2011

השגיאה של גלפנד במסע ה-38 היתה די מדהימה, כיוון שמדובר בטקטיקה שאמורה להיות אלמנטרית עבור שחקן כמוהו – משהו שבדרך-כלל הוא יזהה בקלות גם במשחק בליץ. בגלל שהיה בדוחק זמן לקראת המסע ה-40 חשבתי בהתחלה שהיו לו רק כמה שניות לעשות את המסע, אבל מהסתכלות בוידיאו (http://video.russiachess.org/view/288, בערך ב-18:56) ראיתי שלמעשה נשארו לו עוד כשתיים וחצי דקות באותו שלב. חבל, כי היה יכול להישאר ביתרון כלי ולזכות בקלות, למרות שעל פי מהלך המשחק השלם אפשר לומר שלא "הגיע" לו. בגלל האורך הקצר באופן כמעט מגוחך של הדו-קרבות ברבע- ובחצי-הגמר (רק ארבעה משחקים "קלאסיים" לפני שעוברים לשובר-שוויון במשחקים מהירים), ישנה חשיבות עצומה לעצבים, ניצול כל הזדמנות אפשרית לזכייה, וכנראה גם למזל, כפי שהעידה ההדחה של שניים משלושת הפיבוריטים העיקריים (ארוניאן וטופאלוב) כבר ברבע. בכל אופן, כדאי לציין שהניצחון של גלפנד ברבע-הגמר, שהכריע את הדו-קרב שלו נגד מאמדיארוב, היה במשחק באמת נהדר – ללא ספק המרשים ביותר עד כה בתחרות הזו ובכלל אחד המרשימים ביותר שנראו בזמן האחרון.

ארנון 15 במאי 2011

בהמשך למה שנכתב אודות הכושר הגופני הנדרש ואודות הדו-קרבות הקצרים – שני הנושאים מתחברים, וכנראה שיחקו תפקיד בכך שהשחקנים המבוגרים הצליחו לנצח עד עכשיו. דו-קרבות ארוכים יותר, כפי שנהוגים היו עד תחילת האלף השלישי, היו עלולים להתיש את גלפנד וקאמסקי ואולי גם את קראמניק ובהמשך את אנאנד.
יתכן מאד שפרישתו של קארלסן מהתחרות קשורה בענין הזה.

חכם בדיעבד 15 במאי 2011

השיח ביניכם כאן על שחמט הוא אחד הדברים המהנים ביותר שקראתי על ספורט בעת האחרונה. מה שמשתקף הוא יכולת ההתענגות שלכם על כל מהלך, ביחד עם ההזדהות הרבה עם הספורטאים האחרים. דוגמא לטעמי ליחס של אוהד אל הספורטאים "שלו". תודה.

ארנון 15 במאי 2011

בכיף, חכם, אבל זו לא התענגות, זו התמכרות :)
האמת שהמחשבים הכניסו מימד חדש לשחמט בכלל וצפיה במשחקי שחמט בפרט. החלק הטוב הוא כמובן העדכון החי במה שקורה, כולל הפרשנות. החלק הבעייתי הוא ניתוחי המחשב שמחליפים את הנסיון של הצופה להבין את המשחק. כל צופה יושב בבית עם המחשב שלו, שמייד מזהה שגיאות ומאיר אותן באור יקרות אדום בוהק. ומייד מתחיל מבול של הערות והצלפות כלפי השחקן השוגה, כאילו אינו נמצא בשיא הלחץ של משחק, עם עייפות, ודופק גבוה, ועם הידיעה שכל שגיאה שלו מייד מזוהה ע"י כל הצופים. לא תמיד זו חוויה נעימה. לאחרונה אני מזהה בכל זאת שיפור בגישה של הצופים, לפחות באתר שלינקקתי אליו. יותר תרבותי, יותר הבנה של הסיטואציה בה נמצא השחקן.
בסיכומו של דבר זה מרתק, וכאמור ממכר…
תיהנה.
אבל כאמור – מרתק וממכר!

מתעניין 15 במאי 2011

בתור חובב שח, הייתי רוצה לדעת קצת יותר מידע על התחרות?
אם אפשר קצת מידע גם על שעות משחקים? ואת הלינק לשידור אנימ ממש אשמח.

ארנון 15 במאי 2011

הרגע גלפנד סיים בתיקו מהיר ודל-אירועים (המקבילה השחמטאית של 0-0) את המשחק הרביעי והאחרון עם קאמסקי. מחר הולכים לשובר שוויון.
לינק טוב, בו יש ניתוח אונליין של פרשנים, של מחשב + תגובות אלפי צופים ברחבי העולם: http://livechess.chessdom.com/site/.
יש גם אתר עם פרשנות אודיו חיה (אל דאגה, דני נוימן לא מפרשן שם): chess.fm

אייל 15 במאי 2011

מתעניין – אם אתה מעניין לעקוב אחרי המשחק הרביעי בשלב חצי הגמר שנערך כרגע (בין קרמניק לגרישצ'וק; זה שבין גלפנד לקמסקי כבר הסתיים בתיקו), אתה יכול להסתכל כאן: http://www.chessdom.com/candidates-matches-2011-live או כאן http://www.chessintranslation.com/live-game (עם קומנטאר מצויין של רב-האמן סרגי שיפוב).
יש גם שידור חי בוידיאו: http://video.russiachess.org/view/289

אייל 15 במאי 2011

באופן כללי יותר, המשחקים מתחילים בשעה 14:00 לפי שעון ישראל (שזה 15:00 לפי שעון קאזאן ברוסיה, שם נערכת התחרות). מחר יהיה שובר שוויון במשחקים מהירים (ברור כעת שלפחות בדו-קרב בין גלפנד לקמסקי יצטרכו אותו) – המקבילה השחמטאית לפנדלים; וששת משחקי הגמר מתקיימים בין ה-19 ל-25, עם יום מנוחה אחד באמצע אחרי המשחק השלישי (ושוב שובר שוויון, אם צריך, ב-26).

טל 14 במאי 2011

הנקודה הכי משמעותית ביונייטד היום היא שלמעשה מדובר בסגל שלהוציא עמדות ספיציפות (השוער ועמדות הבלם) כולל שתי קבוצות שנמצאות באותה רמה מקצועית ובגלל השימוש הרחב ברוטציה, גם באותה רמת חדות.

פרגוסון מכיר מצוין את הליגה. הוא יודע בתחילת כל עונה את רמת היריבות כתוצאה מזה, גם כמה נקודות יספיקו לזכיה או לפחות כדי להגיע לישורת המכריעה שהדברים נמצאים בידיים שלו. אגב, זה היה נכון גם בעונה שעברה, רק ששם נכנס הבאג בדמות הפציעה של רוני וההפסד הביתי לצ'לסי.

בכל החלטה שאתה מקבל יש סיכון וסיכוי. שפרגוסון בונה את הקבוצה לרוחב- גם ברמת הסגל וגם ברמת השימוש בו- הוא לוקח בחשבון שלא נראה כדורגל סופר מבריק, הוא גם לוקח בחשבון הפסד של נקודות במשחקים שיכולים לההיראות קלים על הנייר (תוצאה של זה שכמעט אף פעם ההרכב החזק של יונייטד לא משחק, אם יש בכלל הרכב כזה) וכל זה במטרה שהקבוצה שלו תגיע טריה לשלבים המכריעים של העונה ובכדי היא לא תהיה תלויה בכושר של שחקן כזה או אחר (ובגחמה שלו בקיץ).

תוסיפו לזה את העובדה שיונייטד היא קבוצה מאד חזקה מנטלית ומאד ווינרית ותקבלו מתכון בטוח לאליפות.

הבאג היחידי במתכון המנצח של פרגוסון יכול להיות במצב שבו תבנה קבוצה מתחרה שתעלה שוב את מספר הנקודות הנדרש לאלופה לאזור ה90 (מה שקרה בין 2004 ל2009). לא בטוח שבסגל הנוכחי של יונייטד יש את כמות הנקודות הזו. וגם אם יש, זה יכריח את פרגוסון לעשות הרבה פחות רוטציות, מה שיפגע ביכולת של יונייטד להגיע כל כך טריה לשלבים המכריעים של העונה.

דורפן 14 במאי 2011

טל – ראשית, אני לא חושב שמישהו יתקרב ל-90 נקודות בקרוב. בהנחה שליברפול מתחזקת שוב וסיטי לא תחלש – יש יותר מדי משחקים גדולים.

את הרוטציה אני שונא. אבל האמת שאין לה ברירה. זה לא קשור לכוח של הליגה האנגלית – מקצועי או כלכלי. זה קשור לשיפוט בה.

טל 14 במאי 2011

רונן,

בכדורגל אין דבר כזה ש"אין דבר כזה". נכון לסוף עונת 2005/6 היה נראה שצ'לסי הולכת לשלוט בליגה לעשור. התוצאה? ארבע אליפויות בחמש שנים ליונייטד. דברים לא עובדים ככה. סיטי, למשל, יכולים לבנות קבוצה כזן עם חיזוק נכון ושינוי בעמדת המאמן. ארסנל עם חיזוק נכון (סוף, סוף) יכולים להגיע לאזור ה85.

מעבר לזה, התחזקות של קבוצות ספציפיות לא רלבנטית. משתי סיבות.

הראשונה, כי בעונה נתונה אתה יכול לקחת יותר נקודות בהשוואה לעונה קודמת, גם מקבוצה שהשתפרה. בעונת 2007/8 סיטי לקחה שש נקודות מיונייטד.

השניה, היא שאת ה90 נקודות אפשר לקחת בכל מיני דרכים. בעונת 200/9 יונייטד עשתה 90 נקודות למרות מאזן של 4 מ18 מול הטופ 4. היא לקחה אותן דרך מאזן מדהים של 58 מתוך 60 נקודות נגד קבוצות חלק התחתון. העונה בספרד, ריאל מדריד תגיע (כנראה) ל90-92 נקודות, למרות שהיא איבדה 18 (מתוך 22!) נקודות לקבוצות החלק התחתון. את ארבע האחרות היא איבדה לברצלונה. שוב, אין פה חוקיות. אם תקום קבוצה ברמה של צ'לסי של מוריניו או אפילו קבוצה עם חיבור שהיה ליברפול בעונת 2008/9, היא תוכל לקחת 90 נקודות. אפילו ארסנל אם תצליח לחבר את היכולת של העונה מול הקבוצות הגדולות עם היכולת של העונה שעברה מול הקבוצות הקטנות תעבור 80 נקודות בקלות. אי אפשר לפסול את זה מראש.

ואגב, לא נקטתי עמדה בעד או נגד הרוטציה, בסך הכל ציינתי שזה מאפיין מאד חזק של תוכנית העונה של פרגוסון.

רון מהכפר 14 במאי 2011

מסקרן.
ויפה.
העיקר שימצא תמיד את הדרך להביא את התארים.

מקורי האורגינלי 14 במאי 2011

טל – אני מסכים איתך לחלוטין. הגדולה של פרגוסון נובעת לא רק מהיכולת לגרום לקבוצה לנצוץ, אלא מהיכולת להעריך כמעט במדויק כמה חזק הקבוצה תצטרך לשחק כדי להלחם על האליפות.

הרבה מהמקטגרים של יונייטד יגידו שהיא קבוצה אפורה, אבל יונייטד בנויה בעיקר כדי לספק את הסחורה ולא לנסות הרבה מעבר למה שמספיק. לפעמים זה לא יותר מרגש ממעלית, שכל מה שצריך לעשות זה לבחור קומה, ללחוץ על כפתור והיא תיקח אותך לשם. המשחק של יונייטד צנוע ויעיל וזה עלול להיות לטובתה נגד ברצלונה, שתמצא קבוצה שלא מתרגשת מ-80% החזקה בכדור אלא אם הוא נכנס לשערה.

אגב, השינוי הטקטי שרונן הזכיר העלה באמת את אחוזי החזקת הכדור של יונייטד ודומה שהיא התקרבה קצת לברצלונה מהבחינה הזו. היא עדיין רחוקה, אבל מצד שני הכדורגל הזה פחות זר לה.

שלו 14 במאי 2011

יש משא ומתן בין היונייטד ורומא לגבי דה-רוסי, השחקן עצמו שנה שעברה אמר שהוא היה רוצה לעבור ליונייטד הסכומים שעליהם מדברים הם בסביבות 14 מיליון לירות שטרלינג, כך שזה באמת לא הוצאה מאוד גדולה.
מבחינה מקצועית דה-רוסי רואה בזה קידום, הבעלים החדשים של רומא אומנם מעוניינים להשקיע (עפ"י חוזה המכירה הם מחויבים להשקיע), אבל לא רוצים להפסיד סתם כסף והם צריכים או לשדרג לדה-רוסי את החוזה באופן משמעותי או למכור העונה ולעשות קצת כסף שכן בקיץ הבא הוא יהיה שחקן חופשי.
אני לא אתפלא אם בסוף תיסגר העסקה עם היונייטד, למרות מה שחשבתי בעבר דה-רוסי הוא לא טוטי.

דורפן 14 במאי 2011

לא חושב שיונייטד תוציא 14 מליון פאונד על שחקן בן 28.

תומר חרוב 14 במאי 2011

לדעתי הוא ישים את רוב הכסף על שוער, בשחקני שדה אפשר לעשות צי'צ'ירטיות. אחרי שפרגוסון נכווה בעבר עם שוערים, הוא ישים את רוב הכוח ברכש על העמדה הזו.

דנידין 15 במאי 2011

זה החלום שלי לראות את דה רוסי במאן יו, לדעתי הוא מתאים כמו כפפה ליד.

אריק 15 במאי 2011

אנח לא מאמין שדה רוסי יבוא. הוא לא מתאים לפרופיל הרכש של יונייטד (בעיקר עניין הגיל). לדעתי אם בכלל יונייטד תביא סטאר-ניים זה יהיה סנצ'ס שכל כך מתאים למה שרונן תיאר שזה כואב, או בסבירות פחות גבוהה סניידר. למרות זאת, לדעתי רב הסיכויים שלא יהיה כוכב גדול שיגיע אלא איזה יאן מויה כזה… אני לא מאמין שיונייטד ילכו ראש בראש עם סיטי או ריאל על שחקן.

ניב שטנדל 16 במאי 2011

הלוואי. פעם החזקתי אצבעות שגאטוסו יבוא (הוא היה תחליף רוי קין מושלם בעיני), אבל דה רוסי תמיד היה בתוכניות. הוא מאוד מתאים, גם מבחינת יכולת וגם מבחינת אופי. ואני תמיד מחזיק לזכותו את התקרית שהוא אמר לשופט שכבש שער עם היד.
דה רוסי הוא בהחלט לא טוטי, אבל יש לו גם יתרונות עליו.

שחר 14 במאי 2011

ההחלטה לגבי השוער היא קריטית לגבי ההמשך,אני מקווה שיפגע כמו עם ילד הפלא המכסיקני.

נעל קרועה 14 במאי 2011

זו אליפות שהושגה בזכות יכולת שיא של וויד"ץ ו ואןדאסר
חולית קישור איומה,והתקפה טובה
צ"לסי במשבר,ליברפול בבניה וכמובן הלוזריות של ארסנל
ובאירופה המון מזל לא לפגוש את אחת הספרדיות לפני הגמר

סימנטוב 14 במאי 2011

ריגשת אותי עם המילים טובות והערכה הרבה שיש לך ליונייטד תודה

דורון א 15 במאי 2011

לא ייאמן, כאחד שטעה לאורך כל העונה בהערכותיו לגבי יונייטד ועוצמתה, האם לא בא הרגע לדמום? פשוט לסתום לכמה רגעים? אה, נעל קרועה?

אייל 15 במאי 2011

לגבי עניין הרוטציה הרחבה שהוזכר קודם – יש מבט היסטורי די מעניין על הנושא, כולל החלוציות של פרגוסון בתחום, ב- http://www.zonalmarking.net/2010/01/28/how-the-2000s-changed-tactics-7-squad-rotation/. נתון די מדהים (לפחות בקני-המידה של היום) שמוזכר שם הוא שבעונת 81-80 אסטון וילה זכו באליפות עם סגל של 14 שחקנים בסך הכל…

יואב 15 במאי 2011

רונן,
מאיר עיניים. מסכים עם הרוב. כבר בחצי עונת 06 גיגסי נוסה שם(שלסקולסי היתה בעייה בעין) ובהצלחה(אושה שיחק לידו). ב2007 פרגי שיחק בלי גרזן אלא עם קאריק וסקולס מה שגרם לו להיות אופנסיבי ולהתקיף עם הרבה שחקנים. סאהה היה נהדר בלפנות להם שטחים.
לתחושתי, פרגי ירכוש שוער, בלם, קשר ווינגר(או עוד קשר).  

אבי 15 במאי 2011

ניתוח מעניין ונכון. ולנסיה פארק וצ'יצ'ריטו אכן יותר מתאימים למערך החדש; לפעמים לא נעים לי מנאני וברבטוב. הרחבת מרחב הפעולה של הבולדוג רוני גם מחפה מעט על החסרון בקשר אחורי.

יש עוד נקודה שקשורה לדגשים הטאקטיים של פרגוסון בחלק השני של העונה, נקודה שכבר עמדת עליה (רונן) בעבר: הרב-גוניות של רבים מהשחקנים ויכולתם לשחק בכמה עמדות. גם היום ראינו את ולנסיה משחק כמגןוזה כבר התקבל בטבעיות. הוא ממילא מבלה שם לא מעט כחיפוי בפריצות של פאביו, שהוא, מצדו, קיצוני לא פחות ממגן (ויותר מכוון-שער מאחיו).

ואפשר להמשיך: -גיגס הוא גם קשר אמצע וגם שחקן כנף; פארק כנ"ל.
-פארק ונאני יכולים לשחק בשני האגפים.
-רוני הוא גם חלוץ,גם שחקן-אחרי-חלוץ,וגם שחקו כנף.

כל זה מוביל לגמישות רבה, מין קבוצה "נושמת" בה השחקנים יכולים "להחליט" מחדש מה העמדה שלהם בכל התקפה (או מגננה). זה כמובן דורש תיאום רב וריכוז ואמון הדדי מצד כל המשתתפים. זה פרגוסון.

ועוד השלכה חשובה: גמישות זו מעניקה לפרגוסון כח רב בחילופים. ראינו לא פעם איך חילוף של שחקן אחד משנה עמדות של ארבעה שחקנים בבת אחת.

הביאו את ברצלונה!
(קבוצה, שחייבים להודות, מעוררת חשש מה)

avigol 15 במאי 2011

ניתוח מדוייק
רונן אז אני שואל אותך,באיזה הרכב יעלו נגד בארסה
הרכב שכזה עם קאריק וגיגס,ולנסיה ופארק,רוני וציצ'ה יכול להיות הרסני הרי מול בארסה קשה לשחק התקפה מול התקפה.אנחנו יודעים שבארסה גורמת לך לרוץ אחרי הכדור והרבה.אני חושב שצריך שפן במשחק הזה.מעניין אותי מה הזקן ימציא.

דורפן 15 במאי 2011

ההרכב כמעט ודאי לחלוטין. ואן דר סאר, וידיץ', פרדיננד, שניים מתוך שלושה: אברה, אושיי, פאביו. קאריק (סיכוי קטן מאד לפלטשר), גיגס, ואלנסיה (סיכוי קטן לנאני), פארק, רוני, צ'יצ'ריטו.

להיפך – בארסה לא מחזיקה בכדור ולא תוקפת אותו ספציפית במרכז המגרש. המאבק מולה הוא בכל מקום במגרש. דווקא "גרזנים" הם מתישים ואתה צריך ללכת איתם לאחד על אחד בכל אזור.

טל 15 במאי 2011

למה להעדיף את אושה כמגן במשחק מול קבוצה שלא מגביהה כדור לרחבה אף פעם?

מגינים ברזילאים בנויים הרבה יותר להתמודד עם שחקנים שהמשחק שלהם בנוי על דריבל.

avigol 15 במאי 2011

לטל,אני אזכיר לך את הגול השני בגמר של 2009

יוסי מזרחי 15 במאי 2011

נו ?

אביעד 15 במאי 2011

כי אוש'ה הוא איום במצבים נייחים. אם ברצלונה תחזיק בכדור ב-% דומים לבד"כ, אז אין הרבה משמעות ליתרון הטכני של הברזילאים ואברה על אוש'ה, אבל עלולה להיות משמעות גדולה ליתרון הגובה שלו.

דורפן 15 במאי 2011

אם אושיי יועדף זה בגלל נסיון. תאורטית הייתי שמח מאד אם המשחק הזה היה נערך עוד שנתיים כשפאביו ורפאל כבר משחקים בנבחרת ברזיל באופן קבוע.

צור שפי 15 במאי 2011

מן הסתם יש סיכוי שהוא ישוחק שוב בעוד שנתיים…

avigol 15 במאי 2011

אחד על אחד בכל אזור במגרש יותיר את הקבוצה המגינה בלי אויר בדקה ה 60,הכדור תמיד יהיה יותר מהיר מהשחקן,אלא אם כן יש לך 10 פארקים על המגרש.אחד על אחד לדעתי לא יעבוד יותר ממחצית.הזקן אמר שצריך לראות איך עוצרים את המשולש צ'אבי אינייסטה מסי.אני לא מצליח לראות את זה קורה בלי ויתור על אחד החלוצים.

ניב שטנדל 16 במאי 2011

אני חושב שאושיי יהיה טעות. אתה חייב לרתק את ברסה באגפים, במיוחד באגף של אלבס כמובן (בכושר הנוכחי של אברה, אני לא בטוח שפאביו לא עדיף שם, אבל כאן הניסיון מדבר). לכל הפחות להעסיק אותו, שלא יוכל לבלות כל המשחק במחצית של היריב.
חוץ מזה, אני מאמין שפרגוסון ילך על שני קשרים אחוריים קלאסיים. הוא אמר שידסקס את זה עם מוריניו, שעלה מול ברסה עם שלושה ובאמת הצליח לשבש להם את המשחק לרגעים ארוכים. אסור יהיה להפקיר את מרכז השדה למשולשים של צ'אבי-אינייסטה-מסי, וגיגס לא יכול לרדוף אחריהם. אם פארק יהיה הקשר המרכזי, זה אולי יותר הגיוני, אבל במקרה הזה כבר עדיף אולי פלטשר או אנדרסון.
השאלה המהותית היא לא ההרכב, אלא הסגנון ובעיקר הגישה – האם אתה בא כדי לשבש את המשחק של ברסה, או כדי לשחק את המשחק שלך.

D! במולדת 15 במאי 2011

נכון או לא נכון – מבריק.

גיל 15 במאי 2011

מחר יש משחק טניס היסטורי. אם ג'ויקוביץ ינתח מחר זה יהיה הניצחון ה37 ברציפות השנה, 5 פחות מהשיא של מקנרו וסביר שהוא לפחות ישווה אותו כי הטורניר הבא זה הרולאן גארוס (והוא יצטרך להגיע בו לחצי הגמר). אבל אחרי 3 שעות משחק היום אולי זה קצת יותר מדי לבקש.

אביעד 15 במאי 2011

אני חושב שהמקום של נאני בהרכב הלך לאיבוד כי הוא קצת איבד כיוון אחרי ליברפול. אם הוא היה מפגין יכולת טובה, אז ההחלטה הזאת של גיגס באמצע, הייתה הופכת לקשה יותר.

שלו 15 במאי 2011

הרכב שלי לגמר:
שוער:
ואן דר סאר – אולי בעונתו הגדולה בקריירה, בטח אחת הגדולות.

הגנה:

פאביו – כי מריך מגן שיכול גם להרים כדור מהאגף, ואושה כבר לא יהיה כזה (למרות שראיתי העונה שהוא מאוד השתפר בנושא).

וידיץ' ופרדיננד – צמד הבלמים הטוב ביותר שהיונייטד יכולה להעמיד, נראה כי פרדיננד גם נכנס לקצב משחק.

אברה – שוב יתרון המהירות והדיוק בהרמה על חשבון משחק הגובה של אושה.

קישור:
פארק וואלנסיה באגפים קאריק במרכז, שלושתם נמצאים בכושר הכי טוב שלהם, השאלה איך שומרים עליו שבועיים.

גיגס – שישחק איך והיכן שהוא רואה לנכון.

התקפה:
צ'יצ'יריטו ורוני.
צ'יצ'יריטו סובל מכל כך הרבה חסרונות אבל למזלו זה לא קשור לתפקיד שלו.
הוא לא מוסר טוב, יש לו דריבל בעייתי, משחק אגפים בינוני.
אבל מה הוא יודע לשים גולים מכלום וזה מה שהוא צריך.
גם מה שאנחנו צריכים.
רוני מתפתח להיות שחקן מאחורי החלוצים עם הבנת משחק.
הוא עדיין חלוץ חזק ומהיר, אבל נראה שהוא מבין שאם הוא רוצה לשרוד במשחק אורך הרבה שנים הוא צריך להשקיע באלמנטים אחרים, והמורה הכי טוב לזה עדיין כאן אבל לא לאורך זמן.
אני ממש נהנה לראות אותו יורד אחורה ועוזר בניהול המשחק.

איפה אפשר להפתיע?
למשל ברבטוב על חשבון ואלנסיה עם גיגס בקישור ורוני לאחורי ברבטוב וצ'יצ'יריטו.

שחר 15 במאי 2011

לוינטל-פנדל של מאה אחוז,לא שערוריה פשוט החלטה רעה של השוער לזנק על הרגליים של ציצריטו במקום לעמוד ולחסום את הפינה ,כדברי השדר יש מגע בין השוער לרגליים ולכן זה פנדל.

שחר 15 במאי 2011

תגובה בטעות, שייכת לפוסט של לוינטל

אני 15 במאי 2011

מצחיק כמה אתם חופרים פה כשבאנגליה לאף אחד לא אכפת מהאליפות העלובה שלכם, והמדינה כולה חוגגת עם סיטי ביום חגה.

שחר 15 במאי 2011

עם האליפות כל כך עלובה,איך זה שקבוצה אחרת כמו הסיטי למשל לא זכתה?

אביעד 15 במאי 2011

השאלה היא אחרת – אם האליפות כ"כ עלובה, מדוע האדון "אני" רואה לנכון לבוא להסביר לנו באמצע חגנו מדוע האליפות עלובה במקום ללכת לחגוג עם הסיטי?

יוסי מזרחי 15 במאי 2011

השאלה היותר חשובה היא למה אתה מתיחס אליו?

שחר 15 במאי 2011

Written off by many, but they're kings of English football yet again… Just how do Manchester United do it?

http://www.dailymail.co.uk/sport/football/article-1387309/Manchester-United-kings-football-it.html

ייספר אולסן 15 במאי 2011

גם בגרדיאן, שכמו שרונן היטיב להגדיר פעם – הדבר היחיד שהוא שונא יותר ממאנ. יונייטד זה את ישראל – כבר מסבירים שזוהי שקיעתו של פרגוסון ותחילת הרנסנס של דלגליש וליברפול. אני מת על זה. 19 שנים והאנשים האלה לא למדו דבר.

שלו 15 במאי 2011

לא למדו דבר ולא שכחו דבר…

יואב 15 במאי 2011

Avram grant millwell legand

משעשע….

אורית 15 במאי 2011

אליפות של דם, יזע ודמעות (של האוהדים)…. ומשמחה לשמחה, יש לכם המלצה על פאב בניו-יורק לגמר ליגת האלופות?

מנחם לס 15 במאי 2011

מציע שתסתכלו על טניס מאיטליה ותשכחו קצת מכדורגל וכדורסל!

מנחם לס 15 במאי 2011

היש עוד מישהו שמוכן להתווכח איתי שנדאל טוב מג'קוביץ'?

גיל 15 במאי 2011

מנחם, הפוך. ג'ויקביץ' נתן וואחד תצוגה היום באווירה מחשמלת. עכשיו כמעט בוודאות הוא שובר את השיא של מקנרו. לנצח 4 פעמים ברציפות את נדאל בשנה אחת זה משהו היסטורי. לא להאמין איך נדאל נראה, כאילו ג'ויקוביץ' משתעשע בו.

מנחם לס 15 במאי 2011

אני טוען כבר 4-5 חודשים שגקוביץ עבר את נאדאל ופדרר. לא הייתי אומר 'משתעשע', אבל הוא היה בברור טור יותר מתחילה ועד הסוף!

דורפן 15 במאי 2011

מנחם – דג'וקוביץ' נראה מאד מאד מבטיח. אבל בהיסטוריה של הטניס שום משמעות לדבר מלבד זכיה בתארי גרנד סלאם. זה משמעותי בערך כמו המאזן הטוב בליגה שהשיגה קליבלנד שנתיים ברציפות. מה שכן – דג'וקוביץ' כן זכה באוסטרליה. אז זו לא התרעת שווא.

אבל תמונת המצב האמיתית – רולאן גארוס ו-ווימבלדון.

גיל 15 במאי 2011

זה נכון, אבל עדיין קשה להתייחס ל4 ניצחונות רצופים על נדאל או לרצף הניצחונות כמשהו שהוא לא היסטורי או שולי, במיוחד כששני הניצחונות האחרונים על נדאל היו על המשטח הכי טוב שלו. לדעתי ג'ויקוביץ יגבה את זה בזכייה ברולאן גארוס לפחות כי הוא מגיע בכושר אדיר. לגבי וימבלדון עוד מוקדם לדעת, אבל כרגע לדעתי הוא הסיפור הספורטיבי הכי גדול השנה.

דורפן 15 במאי 2011

תפריד בין שני דברים – זה לגמרי לא שולי. זו אינדיקציה לאיום ראשון על נדאל על חימר מאז הרבה שנים. היסטוריה? זה רק בסלאמים.

אלא אם כן אתה יודע מי מחזיק בשיאי זכיות בטורניר סינסנטי או מי זכה ברומא ב-1996.

לדוגמא: רצף הניצחונות הארוך בהיסטוריה הוא של גיירמו ויאס. נחמד – אבל לא שיא משמעותי.

מנחם לס 15 במאי 2011

אני מדבר עכשיו על מי שחקן טניס טוב יותר. ג'קוביץ הוא השחקן מספר 1 בעולם, נקודה.

מנחם לס 15 במאי 2011

ומה אם ג'קוביץ ינצח את נדאל ופדרר 20 פעם בשנה, ויפסיד לאחד מהם בשלושת הגראנד סלאמים הבאים (שהם רחוקים, רחוקים מלנצח). עובדה שהדרוג בטניס כולל הכל. גראנד סלאם זאת לא אליפות טניס. זה טורניר כמו כל טורניר אך המדיה עשתה מהם מין סופר טורנירים. אני לא יודע מספיק על הדרוגים ולא יודע כמה נקודות מקבלים על נצחון באליפות איטליה נגד אליפות בצרפת. מה ההבדל? שניהם על חימר, והאיטלקים מאמינים שהטורניר שלהם לא פחות חשוב.
בקיצור ולעניין, דורפן, אם ג'קוביץ היה משחק נגד נדאל בשבוע הבא בבודאפט (לא יודע על איזה משטחים משחקים המדיארים אבל זה לא משנה, ג'קוביץ ינצח אפילו על משטח מקש), והיה עליך לשים אלפייה על המנצח, יש לי רושם שלא היית מגלה לאף אחד, ושם את הכסף על ג'קוביץ'.

דורפן 15 במאי 2011

מנחם – התשובה לשאלה שלך היא כזו:

מי היה אלוף ווימבלדון ב-1988?

מי היה מדורג ראשון בעולם הכי הרבה שבועות ב-1988?

מי ניצח ברומא ובסינסינטי ובאינדיאן וולס ובמונטריאול ב-1988?

מי ניצח הכי הרבה משחקים רצופים ב-1988?

רוב האנשים בעולם יודעים את התשובה אך ורק לשאלה מספר 1.

זה כמו להשוות בין אליפויות NBA לתארי מלך הסלים או למאזן הטוב ביותר של העונה הרגילה.

והכסף שלי ברולאן גארוס לחלוטין על נדאל. רשום בפניך.

גיל 15 במאי 2011

מנחם, פה אני מסכים עם רונן. אל תשכח שבגראנד סלאמים הטורניר זה הטוב מ5 ונראה איך הוא ישחק שם. לדעתי הוא ינצח אבל את זה עוד נראה.

מיכאל 15 במאי 2011

תגובה מעט באיחור…אורו עיני, נדמה היה לי במשחקים האחרונים שהקבוצה נראית דומה קצת לבארסה, לא ?

ניב שטנדל 16 במאי 2011

בחזרה להחלטה הטקטית שהעלית כאן יפה:
האם זו ההחלטה ששינתה את העונה? אני לא חושב. כי יונייטד זכתה באליפות ועלתה לגמר האלופות למרות הבעיה במרכז. היא לא באמת נפתרה. בעיני הדברים החשובים שקרו הם הציוות רוני-צ'יצ'ריטו, כשרוני יורד אחורה ומנצל את האיכויות הרבות שלו שם (החזקת כדור, לחץ על הכדור, מסירה ארוכה, בעיטה מטווח ארוך); וקיצוניים אפקטיביים (נאני בעונת שיא, ואלנסיה שחזר וגיגס שעושה מה שהוא רוצה).
התפקוד של גיגס אכן מצוין, כי הוא נותן את השחקן היוצר שחסר באמצע (ומפתיע מכל כיוון), אבל בשביל לשחק עם קשר אחורי אחד צריך תותח, גרזן-על סטייל אסיין. על בוסקטס מחפה באמת כל הקבוצה במשחק הלחץ שלה, אבל איזה עוד קבוצה עושה לחץ כמו ברסה?
זו, אגב, גם אחת הנקודות לתקוף את ברסה – הלחץ שלה בקו של בוסקטס הופך הרבה פחות אפקטיבי, ומסי ואינייסטה הם לא מתקלים גדולים.
עם זאת, ברוב המשחקים אפשר לשחק באמת עם גיגס (ומי שלא יחליף אותו יום אחד, בעוד שבע שנים) וקשר אחורי. זה מספיק טוב.

Comments closed