ביום ההולדת של ג'ורג'

ג'ורג' בסט היום בן 65. אם את האליפות ה-19 הביאה המורשת הלוחמנית המאוחדת, בסט הוא הזרם האמנותי-נאיווי

Andy Welsh, CC License

ישנם שני נראטיבים מנוגדים ומשלימים בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד. האחד הוא ההיררכי, הלוחמני, הנוקשה. הוא נובע משתי דמויות המנג'ר-האב. סר אלכסנדר מת'יו באזבי וסר אלכסנדר צ'פמן פרגוסון. זוהי מנטליות המצור. הקאמבקים. האליפות ה-19 היא כולה בתוך הצד הזה של הסיפור.

והנראטיב השני הוא האינדוודואלי. מקומו של "כוכב מנצ'סטר יונייטד" כאיקון של החברה הבריטית. קנטונה הפילוסוף, בקהאם המטרו-סקסואל, רונאלדו הרעב לשערים, נשים ופרארי מרוסקות. וכל העניין הזה מתחיל בבסט.

חשיבותו בהתאוששות של יונייטד מאסון המטוס במינכן היא הרבה יותר מכדורגלנית. פתאום יונייטד היא לא המועדון העצוב וההירואי שכל אוהד הגון חש סימפטיה לגביו. פתאום יונייטד היא כיף גדול.

הסיפור של התינוק שנולד במשפחה שחוותה אסון הוא כמעט ולא מטאפורה. בילי פולקס, ששיחק עבור באזבי יותר שנים מכל כדורגלן אחר, אמר לי במפורש: “ג'ורג' החזיר את באזבי לחיים". הוא הוסיף שלמנג'ר הגדול לא היה לב להכניס בילד קצת משמעת.

אז אם באזבי ופרגוסון קיבעו את מעמדה של יונייטד בהיסטוריה הספורטיבית בסט עשה זאת בתרבות. העניין הזה הוא אפילו אנדרסטייטמנט. בסט הרים את הסטטוס של כל הכדורגל בחיים האנגליים.

הארץ שהמציאה את המשחק הבינה סוף סוף שהוא הרבה יותר מעניין וסקסי מכל משחק אחר.

*

הפורטוגזים הכתירו אותו "אל-ביטל" לאחר משחקו הענק בניצחון 1-5 של יונייטד על בנפיקה בליסבון. קשה להאשים אותם. הוא היה מבריק, היה לו שיער ארוך ובחצי האי האיברי לא ממש יודעים להבחין בין סקאוסר לבין איש אולסטר.

אבל אני מוצא בו משהו ביטלסי אחר.

קראתי לאחרונה סיפור על בסט לפיו הוא הצטיין מאד בלימודים אבל נאלץ להחליף בית ספר בגלל הקנטות על רקע בין-דתי. משפחתו הייתה פרוטסטנטית ואפילו השתייכה למסדר הכתום. זה היה בניגוד לחוויות שלו משכונת ילדותו, בה פרוטסטנטים וקתולים חיו בהרמוניה בשנים לפני שמרחץ דמים ישטוף את בלפסט.

אבל בסט יהפוך למשהו מאחד. הוא יגיע למנצ'סטר יונייטד, בעידן בו הקירבה לעניין האירי-קתולי עדיין גדולה מאד במועדון ויהפוך לגיבור בין לילה. מבריק בתחום עיסוקו. מצחיק מבלי להיות ציני. בעל מוח מבריק, אופנתי בטירוף ואדם חביב ביותר ברמה האישית.

ההתגלמות "אהבה, סקס וכדורגל".

חוויתי משהו מכל זה ביום פתיחת העונה של 2000-2001. ישבתי עם בחורה קיווית חביבה כמה שורות מאוהדי ניוקאסל האורחת. הם קיבלו בבוז את כל טקסי פתיחת העונה של הקבוצה המארחת תוך שימוש במלים משולי השפה האנגלית.

ואז עלה למגרש יוזביו שהביא גביעים מטעם בנפיקה עבור חברי השילוש הקדוש. אבל הג'ורדים שרקו בוז לדניס לאו וגם לבובי צ'רלטון שהוא בסך הכל אחד משלהם. ולפתע הם קמו באחד ושרו: There is only One Georgie Best.

ממרכז המגרש בסט הבחין במחווה ונופף להם. הבחורה מהאי הדרומי של ניו זילנד ביקשה לדעת עוד לגבי האיש.

*

היה עוד עניין ממוזל בשינוי בתי הספר. בבית הספר המקורי שיחקו ראגבי ובשני עסקו בעיקר בכדורגל. כמו ריאן גיגס אחריו בסט ייבנה מאד משורשיו בראגבי. ראשית, בהתמודדות עם הדרישות הפיסיות של הליגה האנגלית העליונה. ובמשהו קצת זר לצעירים יותר: הוא היה קיצוני שלא צלל.

ומשהו שכדאי לשים לב אליו בהרבה מקטעי היו-טיוב. הוא עובר אותם פחות במהירות ויותר בגלל פקחות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

לתאריכים יש דרכים משלהם. היום היה צריך להיות בן 65, ביום האליפות ה-19. הוא לא יוזמן לעלות למגרש וחלק מההמונים שיגיעו לאולד טראפורד יצלמו אותו בפסל הנחושת שמוצב מול המגה-סטור.

הוא עזב את יונייטד ב-1973. לעזיבה של באזבי מעט לפניו בוודאי שהייתה השפעה מכרעת – אבל אני מוצא סיבות אחרות לפחות סמליות לעזיבה.

ארצו שרויה באלימות. הכדורגל הפך טקטי והגנתי וציני. בחמש השנים מאז היה כדורגלן השנה באירופה מספר השערים בליגה האנגלית הראשונה נפל דרמטית מ3.02 ל2.48 למשחק. האלימות התפשטה ביציעים, ובמיוחד יציעי מנצ'סטר יונייטד.

בסט, הוא לא המורשת הלוחמנית של יונייטד. הוא המורשת האמנותית חסרת הדאגות. ב-1973 זה כבר לא היה המשחק שלו.

ליגת שוקי ההון העולמיים: ספטמבר והדולר
פוסט סיכומי שבת-ראשון מסיים עונה!

58 Comments

איש 22 במאי 2011

מה העניין עם המספר שלו? גם בקטע המצורף וגם בקטעי וידיאו אחרים שראיתי הוא משחק עם כל הטווח שבין 6-11. מה ההסבר לזה?

דורפן 22 במאי 2011

איש – המספרים היו אז 1 ל-11 וקיבלת מספר לפי התפקיד. בדרך כלל היה 7 – קיצוני ימני.

שי בריק 22 במאי 2011

שאפו רונן!

אך אני חושב שבבסט היה הכל מכל (מבחינת אינדוודואליות), דהיינו – היתה בו את הפילוסופיה (של קנטונה), היתה בו האופנתיות (של בקהאם), היה בו הרעב לשערים (של רונלדו) וכמובן שהיתה לו שימחת חיים (גם במגרש).

הוא בין השחקנים הבריטי הראשונים שיצרו חיבור מאוד הדוק בין: תרבות-ספורט-אופנה והכל מעוגן תחת כישרון נדיר ואדיר.

גלן מתאושש אבל לא משוכנע 22 במאי 2011

טוב , גורג בסט מעניין אותי כמעט כקליפת שום ובכ"ז אני נאלץ להתערב. לא צוללן? באספקטים של שנותיו הוא היה וואחד צוללן. צריך לחפש את הדרבי הגדול של 71 בו שיחק נגד מחזיקת גביע אירופא למחזיקות גביע. פרנסיס לי מסביר מי זה בסט באספקט הצוללני שלו. וכמובן לא נשכח לו את שבירת הרגל, אבל זה משהו אחר. וחוץ מזה מי היה פה במגרש בארץ כשהוא שיחק עם פולהם? אני מנסה לזכור מי קיבל אז פרס מלמיליאן (אני חושב) או אבי כהן? אני מתוודא שכל העם רצה לראות את בסט. אני מה לעשות התרכזתי ברודני מארש. כבר אז העם לא ידע מה טוב.

יואב 22 במאי 2011

גלן,
הוא לא שיחק עם נבחרת כוכבים מקומית מול ליון של גיורא?הייתי אבל לא זוכר אתזה כמעט.

גלן מתאושש אבל לא משוכנע 22 במאי 2011

לא , אני זוכר שרודני מארש , גורג בסט ובובי מור שיחקו. אני כמעט משוכנע שמלמיליאן קיבל אז איזה שחקן העונה של איזה עיתון. אולי עזי?

דורפן 22 במאי 2011

מכבי תל אביב מחוזקת במלמיליאן, בסט, מור ומארש נגד אולימפיק ליון. אבי כהן, בסט ומלמיליאן למכבי תל אביב. שפיגל לליון. 1-3

עזי 23 במאי 2011

בדיוק מה שרונן אמר. גלן, שהסיטי שיחקו בבלומפילד אתה זוכר?

יואב ר 22 במאי 2011

אל תשכח שהוא אחראי למשפט הכי גברי בהסטוריה:
I spent a lot of money on booze, birds and fast cars. The rest I just squandered

בתרגום חופשי – הוצאתי הרבה כסף על שתיה, בחורות ומכוניות מהירות. את כל השאר סתם בזבזתי.

אבי 22 במאי 2011

גדול

גלן מתאושש אבל לא משוכנע 22 במאי 2011

אתה בטוח? באיזה שנה מדובר. 77? 76? לדעתי זה לא היה עם מדים צהובים של מכבי. כל השלושה בכל מקרה היו אז בפולהם. גיורא עוד היה בחו"ל בשטרסבורג אז? לדעתי לליון הוא עבר רק אח"כ. בקיצר שמישהו יעשה סדר. מדוייק בשנים.

עכשיו שאני חושב על זה נדמה לי שאבי כהן הבקיע שם איזה גול יפה?

עזי 23 במאי 2011

זו היתה נבחרת כוכבי הליגה, לא מכבי, למרות שהיו רבים ממכבי שהיתה אז אימפריה כמובן. אביל'ה הבקיע שער נהדר וגם בסט הבקיע שער יפה. גיורא כן היה כבר בליון ב-1977.

נינו 22 במאי 2011

טור מצוין ומרגש.
עצוב לקרוא על השנים שלו בארה"ב, בהם הוא בעיקר הרגיש תלוש. כמו הרבה מסוגו האקצנטרי, הם מאבדים את החדווה שהייתה להם בהתחלה. מה גם ששום מועדון כנראה לא השתווה אצלו ליונייטד, גם מבחינת הטיפול והיחס שהוא דרש

נינו 22 במאי 2011

תיקון לעצמי – בארה"ב הוא דווקא נהנה מהאלמוניות היחסית, התכוונתי לחזרה מארה"ב, כששיחק בקושי בכל מיני מקומות

איש 22 במאי 2011

רונן- אני יודע על חלוקת המספרים שהייתה נהוגה. נדמה לי שבוידאו אפשר לראות אותו גם עם מספרים אחרים וזה מה שלא ברור לי.

נשנש 22 במאי 2011

רונן, לא התייחסת ליום העצום שלנו כאוהדים. זה משחקו האחרון של המעופף ההולנדי בליגת העל האנגלית. אני מקווה שההשלכות של עזיבתו לא יפגעו ביונייטד בצורה קשה לא בא לי עוד ברטיזים האורדים וכל מני ירקות.

זה יכול להיות גם משחקו האחרון של ווס החום. תודה לשניהם.

איל 22 במאי 2011

חילול הקודש, אני יודע, אבל כשראיתי את הכותרת חשבתי – "למה לעזאזל רונן כותב פוסט על ג'ורג' קוסטנזה?"

יואב 22 במאי 2011

גלן,
זה היה ב77 אני חושב. להיות שם ולא להיות מודע לבסט…. אי אי אי.
אני זוכר שהסיפור היה גיורא ובלומפילד היה מלא ואפוף אווירת חג.
אז זה אומר שבסט באמת לבש צהוב או שהיתה תלבושת אחרת לארוע?
בערך באותה תקופה,מכבי(אולי מחוזקת?) גם אירחו את אנדרלכט והובסו 7-1.

בני תבורי 22 במאי 2011

באופן עקרוני הלך לי הרעיון לפוסט. כבר ראיתי את עצמי זוכה לפסל משלי במגרש שלכם. ככה זה למישהו בבודפשט יש הרבה זמן פנוי…
מעניין, אבל השם של בסט נצרב אצלי בראש עוד לפני שהפכתי לאוהד ליברפול. הגדולים בשכונה דיברו עליו בדיוק כמו שדיברו על פלה וגארינצ'ה. לא יכולתי לראות אותו בזמן אמת כי בישראל הבולשביקית עוד לא התחברו לעולם, אבל השלמתי את החסר מאוחר יותר. זה שלקחתי את אהבתי למקום הנכון בסופו של דבר, היה למרות שאני עדיין חושב שהוא גדול הכדורגלנים הבריטים בכל הזמנים. בבלפאסט הצטלמתי ליד קיר של בית שנשא את הציור שלו ובהלוויה שלו, ששודרה בשידור ישיר ב BBC, בכיתי. באמא'שלי.

Danny 22 במאי 2011

Just a fantastic video to complement the 19th trophy

דניאל 22 במאי 2011

סיפור קטן על ג'ורג'י בוי:
השמועה אומרת שבשנה הראשונה שלו בקבוצה הבוגרת חיפשו דרך לאתגר אותו באימונים. החליטו לשחק הרבה "2 touch" שמותר לכל שחקן לגעת בכדור מקסימום פעמיים ברצף…לאחר כמה ימי ניסיון,אחד המאמנים אמר שהוא לא האמין ששחקן יכול לעבור שלושה שחקנים עם שתי נגיעות…החליטו לעבור ל"1 touch", אז בסט פשוט היה בועט בעדינות על שחקני היריב וכך עובר אותם אחד אחד…
הוא האדום הכי כישרוני שהיה…ושיהיה!

Amir A 22 במאי 2011

תמיד כשאני רואה סרטי ספורט ישנים (בין אם כדורגל, כדורסל או כל ספורט אחר) זה נראה הילוך איטי לעומת מה שקורה היום. אני תוהה איך שחקנים כמו בסט, קרויף ואחרים היו מסתדרים עם ההגנות היום.

הופ 22 במאי 2011

בעיני זו תהיה חסרת משמעות. קח את ההגנות של היום ותוריד מהן את הטקטיקות שנלמדו מאז, את היסודות הטכניים שנבנים היום בצורה רצינית הרבה יותר, ובעיקר את הכושר הגופני שהשתפר בצורה אדירה (לקינוח דחוף לשחקנים סיגריה לפה, כמו שהיה מקובל אצל לא מעט כדורגלנים פעם) ואז תן להם לרדוף אחרי בסט וקרויף.
מה שיותר מעניין בעיני זה למה בסרטי ספורט ישנים זה תמיד נראה שהקהל מוחא כפיים בהילוך מהיר דווקא.

דורפן 22 במאי 2011

אמיר – יש לכך שני צדדים. יוהאן קרויף או ג'ורג' בסט בהחלט היו צריכים לעבור מחנה אימון מזורז להגיע לכושר של היום. עניין של כמה חודשים. מהצד השני – אולי המשחק מאבד היום שחקנים כשרוניים בגלל הדרישות הפיסיות.

אני 22 במאי 2011

בשבוע שעבר קניתם משחק, השבוע אתם מוכרים. אין ספק, אלופה ראויה. רק דבר אחד לא ברור: עם כל כך הרבה מתחזים ושחקני תיאטרון אצלכם, לא יכולתם להיראות מתאמצים באופן קצת יותר אמין?

בני מקס 22 במאי 2011

איזה טרול מסודר אתה.

באוקטובר אתה טוען שיונייטד מתמוטטים.

בינואר אתה טוען שופטים.

במאי אתה טוען מתחזים.

אם היית עובד הפוך היית ממש מאושר.

B. Goren 22 במאי 2011

אני מבטיח להרים היום כוסית של ויסקי (אירי, בטח אירי. כנראה בושמילס) לכבודה של החיפושית החמישית.

נאור 22 במאי 2011

אם רק הראש היה מסודר היינו זוכים לעוד כמה שנים מהגאונות הזאת ובוודאי שלא רק שני כדורגלנים היו מוזכרים כגדולים מכולם

ניינר 22 במאי 2011

איזה מחזור סיום פסיכי. חבל לי על בלקפול

יואב 22 במאי 2011

היה בלתי אפשרי לא להבקיע היום מול בלקפול,שהיא חסרת מודעות הגנתית בסיסית,אבל מתה יפה.
היה בלתי אפשרי לבארבטוב להחמיץ כל כך הרבה מצבים- לראשות מלכות השערים.
סמולינג כמגן ימני בגמר-לדעתי פרגי מפלרטט עם הרעיון.

צור שפי 22 במאי 2011

עצוב אבל ספורטיביות במיטבה היום. ולחשוב שגם אשקלון-בית"ר ירושלים נקרא כדורגל.

תושב חוזר 22 במאי 2011

ראשון ראשון ואחרון אחרון: campeones ole ole etc
כבוד ויקר רונן על פוסט נהדר. מה יאה יותר ביום חג האליפות לזכור את אגדת ג'ורג'י בסט, כמותו לא היה ולא יהיה.
לסיום – הודעה מנהלתית קצרה: לאחר כמעט שלוש שנים חזרה במולדת, בעקבות התפתחויות משמחות בחיי (הולדת בתי השלישית) והודות לכשרונו הקופירייטרי של חברי נועם, הריני להחליף את הכינוי שלי ל"אבו צ'יצ'ריטה".
יאללה להוסיף עוד גביע לארון במוצאי שבת

Yair 22 במאי 2011

מזל טוב! (גם על הכינוי החדש אבל בעיקר על האפונה הקטנה).

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 22 במאי 2011

תודה יאיר

סימנטוב 22 במאי 2011

ברכות! ישנת קצת? תתכונן…

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 22 במאי 2011

איזה ישנתי? פלייאוף נבא עכשיו…:-)

B. Goren 23 במאי 2011

שתזכה לשמחות.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 22 במאי 2011

ושאלה לשם חנוכת הכינוי החדש: שוו בנפשכם קוראים יקרים, לו היה סר אלכס פרגוסון מקבל לידיו את הסגל של כל מיריבותינו לצמרת, האם יש סיכוי שהיא לא היתה מסיימת אלופה?

נינו 22 במאי 2011

אני די בטוח שהוא היה מוציא אלופה מצ'לסי (עם תוספת של 2-3 שחקנים ועם אמון בסטארידג' למשל) ומארסנל הוא היה מוציא יותר. לא יודע אם הם היו הופכים לאלופים, בגלל שכמעט תמיד בקבוצות של הסר יש שוער טוב ובלמים טובים (או מצויינים), ובארסנל אין את זה ואין גם כמעט מרכז קישור חזק.
מהשיטי הוא גם היה מוציא יותר לדעתי.
אה, ומזל טוב!

טל 22 במאי 2011

הכי מדהים היה לראות את הפער בתגובה בין הולווי וגרנט. גרנט, כאשר הגופה של הקבוצה שהוא המית במו ידיו עוד לא התקררה, כבר בונה לעצמו אליבי ומוצא אשמה בכל אחד מלבד בעצמו. הולווי לעומתו, דיבר בכנות כמעט מוגזמת ולא תירץ כלום.

Yair 22 במאי 2011

אנצ'לוטי פוטר, מועדון כדורגל עלוב.

sui 22 במאי 2011

האם היה מקרה בעבר בו קבוצה מהליגה השנייה (צ'אמפיונשיפ) שיחקה בליגה האירופית ?
– בירמינגהם שזכתה בגביע הליגה אמורה לשחק שנה הבאה בליגה האירופית.

דורפן 22 במאי 2011

הרבה מאד מקרים – כשהפינליסטית בגמר הגביע או הזוכה היו מהליגה השניה. לאחרונה מילוול לאחר ההפסד בגמר ליונייטד ב-2004

טל 22 במאי 2011

גם בלקפול כנראה תשחק בעונה הבאה באירופה, אחרי שפולהאם הודחה מראש טבלת ההגינות.

דורפן 22 במאי 2011

ענק. כל מה שהם היו צריכים זה לא לקבל צהובים נגד ארסנל ולא עמדו בזה. שזה מראה אולי שהם קבוצה סופר-הגונה. הם לא נמנעו מלכסח רק בגלל שיקולים ציניים של טבלת ההגינות.

סימנטוב 22 במאי 2011

נשמע כמו ההמשך של מלכוד 22

איתן מקטמון 24 במאי 2011

לייק!

עופר פרוסנר 23 במאי 2011

העונה אגב שיחקה בשלב הבתים של הליגה האירופית, קבוצה מליגה שנייה, אמנם לא מאנגליה, אלא משווייץ – לוזאן.

אביעד 22 במאי 2011

חצי מהנציגות האנגלית בליגה האירופית שנה הבאה תגיע מהצ'מפיונשיפ. ..
פנטסטי, כך לפחות נראה את הולוואי עוד קצת.
הרבע שעה האחרונה נראתה כמו "מצא את ברבאטוב" ומול ההגנה של בלקפול שגם ככה נטשה עמדות ועלתה למעלה, גם זה לא עבד.
יואב – לא נראה לי שסמולינג יהיה מגן בגמר. יותר סביר שהחילוף של רפאל היה מתוך מחשבה לגמר. האחים נלחמים על עמדת המגן (הכנה לקטע קלאסי – שניים רבים ובסוף אוש'ה לוקח).

יואב 22 במאי 2011

סמולינג גם סיים את המשחק מול צלסי שם(אומנם למעט דקות).
האמת, הוא לא היה נראה לא שייך.
ואולי זה כמו שאתה אומר-מנוחה לרפאל.

איש 22 במאי 2011

אביעד- אין שום יתרון לשחק עם אושיי בגמר, הערך המוסף שלו הוא מול קבוצות גבוהות וחסונות. לתאומים יש מהירות שהרבה יותר נחוצה ורצון ברזילאי לנצח את הקוסם מארגנטינה.
חבל על הולווי, קצת העכיר את הנצחון היום. בסתר ליבי קיוויתי לתיקו 3 עם שלושער של ברבאטוב (למרות שבסופו של יום גם זה לא היה עוזר לבלקפול). כמו שהולווי אמר בסיום- את המקום בליגה הם לא הפסידו היום אלא במגרשים אחרים.

אביעד 23 במאי 2011

ניסיון ומצבים נייחם. כשהיונייטד תגביה, הגובה של אוש'ה הוא יתרון פוטנציאלי…

אריאל ש 23 במאי 2011

אפרופו גמר וההשוואה לבסט:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228835.html

We are sooo fucked. איזה עיתוי מחורבן.

עמית 23 במאי 2011

פוסט נהדר.
באבי מלרית – כל פעם שרונן כותב על יונייטד זה מוציא ממנו את הבסט…

אמנון 23 במאי 2011

גם אני, כמו גלן (שמתאושש אבל לא משוכנע)-שהפעם, לא מתלהב, בלשון המעטה, מן הקבוצה שיש לה פחות אוהדים במנצ'סטר. אבל חייבים לציין שבסט היה שחקן גדול.

בקשר למשחק, מדובר בדרבי שהתקיים ב-6 לנובמבר 1971.
http://www.youtube.com/watch?v=J_KgV5f55Qg
אורכו של הקטע 6.46 דקות. אל תחמיצו אותו.

בערך החל מן השנייה ה-32 מתחיל האירוע שגלן כותב עליו. מגע בין פרנסיס לי לג'ורג' בסט והאחרון הופך לאמודאי. לאחר מכן פרנסיס לי מדגים במהלך של פנטומימה מה עשה בסט.

החל מדקה 2.46, פרנסיס לי ספק מוכשל, ספק מכשיל את עצמו וכובש את הפנדל.

בסיטי, קבוצתי האהודה, שחקו בין היתר: ג'ו קוריגאן, טוני בוק, וילי דונאקי, מייק סאמרבי, פרנסיס לי, והגדול מכולם: קולין בל.
בקבוצה השנייה שחקו: אלכס סטפני, וילי מורגן, בראיין קיד, סמי מקילרוי, ג'ורג' בסט, וגם לא נפקד מקומו של בובי צ'רלטון.

המשחק, דרך אגב, הסתיים בתוצאה 3:3.

גיא זהר 24 במאי 2011

תענוג של קליפ.

גלן 24 במאי 2011

כן, בהחלט הקטע המפורסם. ובמקרה הזה בהחלט אפשר להגיד שזוהי חות דעת של מומחה. פרנסיס עצמו היה סוג של צוללן. אחד המוצלחים לדעתי. עזי יכול לספר לכם איך זה הוביל בסוף לקרב עם נורמאן האנטר הז'לוב.

zivush 25 במאי 2011

אגב גיגס, הוא קצת מקבל כאן טיפול בכפפות של משי, אם נשווה למשל לטיפול לו זכה טייגר בבלוג, הלא כן?

Comments closed