מה למדנו ממיליארדרים?

ועכשיו לשאלה הלא נעימה. עם כל גדולתן של אלופות ספרד ואנגליה - אולי זה קצת קשור לכך שיש להן כסף כמו חול?

טוב לאחר מאמצים מחקריים רבים בנסיון לברר מי תנצח את משחק הכדורגל של השעה הראשית בלונדון בסוף השבוע הגיעו לידי הנתונים המכריעים. מסתבר שבשנת 1971 החלה מסורת לפיה בכל עשרים שנה מניף שחקן סרבי את הגביע. וואסוביץ' עבור אייאקס ב-71 וסטויאנוביץ' עבור הכוכב האדום ב-1991. נותר רק לברר אם לאחת הקבוצות המשתתפות יש קפטן סרבי.

ואכן התברר שיש! שמו מר נמניה וידיץ' מעיר השדה אוזיצה והוא הקפטן של אחת הקבוצות. אמנם חסרים נתונים משלימים – למשל עדיפותה המוחצת של הקבוצה בה משחק אותו מר וידיץ' – אבל זה לא צריך לסמא את החוקרים המחפשים לתת בסיס מדעי להערכותיהם.

*

אתם יודעים. ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד זוכות לשבחים עצומים בתקשורת. כרגע הן נחשבות המודל למועדונים שעושים את הדברים נכון. ברצלונה אפילו מציינת לא פעם אחרי ניצחונות שהניצחון הוא "ניצחון לערכים שלה". אז ניסיתי לזרוק הצידה את כל הבולשיט ולאתר את הערכים הספורטיביים של הקבוצות. ולבדוק האם באמת אפשר ללמוד מהן ומי יכול ללמוד מהן. האם רק ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי או גם קבוצות אחרות, אקדמיות וכיוצא באלו.

רק הגדרה: ערך זה לא "רוח ספורטיבית" או "עזרה למסכנים". ערך זה רק משהו שהמועדון לחלוטין לא מתפשר עליו.

בברצלונה מצאתי שני ערכים:

הראשון הוא שהמשחק יתבסס על החזקה מקסימלית בכדור. לא ישחקו שחקנים שלא מתאימים לסוג כזה של משחק.

השני, שהוא חדש בהרבה במועדון, הוא שייעשה נסיון להכשיר את השחקנים במועדון מגיל צעיר מאד. אני חושב שהסיבה לכך היא הטמעת שיטת המשחק ולאו דווקא חסכון כספי או רצון לנהוג בצניעות. דווקא יש בברצלונה קצת יצר ראוותני-תחרותי להראות שהיא מועדון רוכש לא פחות גדול מריאל מדריד.

במנצ'סטר יונייטד מצאתי הרבה תכונות טובות. רצון לשחקני בית, אמונה בשחקנים צעירים, נטיה לכדורגל התקפי. אבל בסופו של דבר אני חושב שלקבוצה יש רק אספקט אחד שאפשר להגדיר "ערך": והוא גיבוי טוטאלי גורף לצוות המקצועי הן מול שחקנים והן מול הנהלה. חוסר טולרנטיות לאיזשהי תופעה של "פלייר-פאואר".

אלו הערכים שבגללם הקבוצות הללו מנצחות. אבל מי יכול ללמוד מזה?

*

את משחק הנעת הכדור של ברצלונה ראוי לכל קבוצה ללמוד. אפילו קבוצה נחותה בסגל השחקנים שלה שמתגוננת מרבית הזמן. הנעת הכדור עצמה אינה קשורה למשחק התקפי או הגנתי. היא יכולה לסייע לכל קבוצה בנקודות קריטיות במשחק.

שחקני הבית הם עניין מורכב בהרבה וזה מאד תלוי בנקודת המוצא של הקבוצה בליגה שלה. באנגליה למשל השרדות בליגה העליונה חשובה כלכלית בהרבה מהתועלת הכלכלית בשחקן בית. קבוצות כמו מידלסברו וסאות'המפטון גידלו שחקנים בזמן שהן ירדו ליגות וזה לא היה טוב לעתיד המועדון. לאוהדים ולא טוב כלכלית. המרוויחים היו השחקנים שקיבלו את ההכשרה והקבוצות שהשיגו אותם בזול יחסית.

יש מודלים מצליחים לגיוס שחקנים מכל מיני צורות. פולהאם למשל קונה כמעט אך ורק שחקני פרמייר ליג מוכחים. היא לא עושה ניסויים כי היא יודעת שטעות של 5 נקודות בניסוי והיא בליגה אחרת. ליברפול הגדולה נבנתה גם היא מרכש זול.

מחלקת הנוער של ברצלונה מביאה לה הישגים כי היא במידה מסויימת פועלת כמו בעידן לפני תקדים בוסמן. ברצלונה לא תאבד שחקן בית שהיא מאד מעוניינת בו. נכון – פה ושם עזבו איזה פברגאס ופיקה – אבל זה לא היה בגלל כסף. ברצלונה לא נאלצה למכור. את פיקה היא גם החזירה ואולי בעתיד גם את פברגאס.

קל לטעון שלברצלונה יש קבוצה שניתן היה להרכיב גם לפני עידן בוסמן. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא לא מה ברצלונה עושה נכון, אלא מה קורה לקבוצה הקטנה שעובדת באותה צורה. אם מסי, איניאסטה וצ'אבי גדלים במערכת הנוער של חטאפה, חטאפה לא לוקחת שום גביע אירופה. היא מוכרת אותם הרבה לפני שהיא אפילו מתקרבת למעמד שכזה. ומדי פעם הייתם קוראים בעיתון שיש להם יופי של מחלקת נוער. ואותו דבר היה קורה אפילו אם הם היו גדלים בבנפיקה.

*

גם הערך המצליח של מנצ'סטר יונייטד – הגיבוי המוחלט למנג'ר – הוא לאו דווקא מתאים לכל מקום. אבל צריך לזכור שפרגוסון מחזיק בשני כובעים. המנהל הכללי של כל המערכת המקצועית והמנג'ר – קביעת ההרכב והטקטיקה – של הקבוצה הראשונה. בעניין ניהול המועדון אני חושב שכל מועדון צריך ללמוד מיונייטד. אדם אחד חייב לעמוד שנים בראש המערכת תוך כדי גיבוי מלא. בעניין מאמן הקבוצה הבכירה אנחנו שוב נכנסים למותרות של עשירים. מועדונים עלולים להפסיד את מקומם בליגה ולהיות במשבר מתמשך בזמן שהמאמן צובר נסיון. אפשר לראות גם בעונה הנוכחית שבכמה קבוצות חילופי מאמנים היו מוצלחים. שלושת היורדות דווקא גיבו את המאמן.

ויש עניין נוסף. יש לא מעט אנשי מקצוע שמתאימים לאחד התפקידים ולא לשני. קרלוש קירוש הוא מנהל מקצועי מוכח אבל עם שורת כשלונות איומה כמנג'ר. או רפא בניטז שעושה מעט מאד עבור המערכת הכללית -אבל הוא טקטיקן משובח.

*

למה כל ההקדמה הארוכה הזו? בגלל טקסט שכתבתי דווקא לדעות של ישראל היום למחר ובו אני אומר: "הביטו, ברצלונה גאונים ומנצ'סטר יונייטד כבירים. אבל יש להן גם כסף כמו חול". אנחנו בעידן בו הופעה של קבוצה גרמנית בגמר היא חריג. קבוצה גרמנית שהיא לא באיירן סנסציה. גמר בלי קבוצה אנגלית – מאד יוצא דופן.

אז נכון אפשר בקלות לפרוש תזה שלמה על הדברים הנכונים שעושות ברצלונה ויונייטד לעומת ריאל וסיטי וצ'לסי ומילאן וארסנל ועוד כמה קבוצות. אני אפילו ליברלי יותר. אני לא חושב שכדורגל צריך שוויון כלכלי. אני חושב שאפשר להתחרות בריאל מדריד ב-50% מהכסף שלה.

אבל דבר אחד אין בעידן הזה: איזשהו סיכוי שתגיח קבוצה מתוך הלא נודע ותאיים על אליפות היבשת. לא תהיה אייאקס ולא תהיה קייב (שהייתה עם סיכוי ריאלי מאד ב-99). אפילו דורטמונד ובטח שפורטו זה כמעט בלתי אפשרי.

גם מי שעובדים מקורי, למשל בונים סגל ברזילאי לחלוטין במועדון אוקראיני. גם מי שעובדים נכון. לספורטינג ליסבון יש בית ספר לכדורגל שגידל שחקנים לא פחות גדולים מאלו של בארסה. אבל הסיכוי של ספורטינג להיות אלופת אירופה קטן מזה של יובנטוס שהיא מועדון במשבר קקופוני.

אף אחד לא ייפול מהכסא אם בתוך שלוש שנים יובה בגמר האירופי. שנה ראשונה חוזרים למקום השלישי באיטליה. קצת שופכים כסף. מוריניו פנוי מאיזשהי סיבה. קצת הגרלה, טעות שיפוט ויובה בגמר. התסריט הזה לא הזוי. ספורטינג ליסבון בגמר זה הזוי. אייאקס בגמר זה הזוי.

בשנים הראשונות אחרי בוסמן עדיין היו סיכויים לאנדרדוג חיצוני. אייאקס הייתה הקבוצה הראשונה שלכוחות השוק הייתה אפשרות לרסק. והם ריסקו אותה בשנתיים. אם הסגל ההוא נשאר בקבוצה אייאקס צוברת שלושה גביעים נוספים. את פורטו ראיתי זוכה בגביע. 30 דקות אחרי הסיום כבר הסביר לי עיתונאי שדקו ומוריניו כבר בקבוצות אחרות.

ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד משמרות או חוזרות לכמה ערכים מקצועיים חשובים של לפני עידן בוסמן. אבל זה רק כי כספן מאפשר להן לנהוג על פי ערכיהן.

קבוצה אוכלת מאמניה
הטעות האחרונה של פרגוסון

78 Comments

אביעד 25 במאי 2011

פוסט יפה. אבל מעלה לי את השאלה: ממתי "ייעשה נסיון להכשיר את השחקנים במועדון מגיל צעיר מאד" זה ערך של ברצלונה? הקבוצה הגדולה של 2006 לא ממש דגלה בערך הזה. גם לא הקבוצה הגדולה של פיגו וריבאלדו וגם לא הדרים טים של קרויף.
אני חושב שהקבוצה הנוכחית של ברצלונה היא הראשונה מזה המון זמן במועדון הזה שהתבססה על שחקנים שגדלו מגיל צעיר במועדון, אבל זה קל כששחקן ההגנה שגידלת הוא ברמה של פויול, כשהקשרים הם עילויים דוגמת צ'אבי ואינייסטה ובהתקפה פנומן כמו מסי.
אבל מה קורה כששחקן ההגנה הכי טוב בדור מסויים הוא סרג'י או אולגר? כשהקשר הכי טוב הוא בוסקטס? כששחקן ההתקפה הכי טוב הוא פדרו?
זה מצב הרבה יותר שכיח ובמצב הזה ברצלונה לאורך השנים התנהגה בצורה די עקבית – הלכה וקנתה סופרסטארים בהרבה כסף או איתרה סטארים בהתהוות. אין בזה שום דבר רע, זה הגיוני ונכון, אבל אני לא מסכים ש"נסיון להכשיר את השחקנים במועדון מגיל צעיר מאד" זה ער בברצלונה. זה ערך כשחומר השחקנים הצעירים הוא מוכשר בצורה יוצאת דופן.

דורפן 26 במאי 2011

אתה כנראה צודק. אבל ציינתי שזה ערך מאד חדש בברצלונה – ולמעשה די מנוגד להיסטוריה שלה. אבל בפרספקטיבה של הקבוצה הזו ממש – של גווארדיולה – זה די נכון.

עוד דבר – זה ממש לא "דור" בברצלונה. יש הבדלים משמעותיים בשנים בין צ'אבי, פויול, איניאסטה ומסי. אבל יש לי תחושה שדווקא כרגע משלבים שחקנים בצפיפות גבוהה יותר.

אביעד 26 במאי 2011

כרגע זה נכון. השאלה היא מה יהיה אח"כ. אחרי צ'אבי בטח יבוא פברגאס, שהוא חלק מהדור של פיקה ומסי, המבחן האם זה ערך או לא הוא מי ייכנס לנעליים של פויול ובשלב מאוחר יותר (ומבחינה אישית, אני מקווה שזה יהיה הכי מאוחר שאפשר) מי יבוא במקום איניאסטה למשל. התחושה האישית שלי היא שזה יהיה מישהו מבחוץ, נראה…

ראול 26 במאי 2011

אני גם לא בטוח שניתן להגדיר 'החזקה מקסימלית בכדור' כערך. אמנם זה נכון לקבוצה הנוכחית ואולי גם לזו של רונאלדיניו (אבל במידה בפחותה בהרבה). אבל מה לגבי קבוצות קודמות.
האם הקבוצה של ריבאלדו ופיגו שאפה להחזיק בכדור כאסטרטגיה (במידה רבה יותר מאשר קבוצה ממוצעת מהדרג הראשון)?

דורפן 26 במאי 2011

החזקה מקסימלית לא. אבל גם בתקופה שאתה מדבר עליה אימן ואן חאל. גם בקינגהאם, מיכלס וקרויף היו מאמנים באייאקס קודם לכן.

קונדופוני 26 במאי 2011

אביעד – הערה קטנה ברשותך.
גם לי לקח זמן להעריך את בוסקטס ולא ממש הבנתי למה שחררו את טורה בזמנו בשביל בוסקטס.
אבל כשרואים היום את בוסקטס איך אפשר להגיד משהו רע על יכולתו.
בלי לפגוע בטורה המדהים שלדעתי היה הטוב בליגה האנגלית בתפקידו בוסקטס עולה עליו ומתאים יותר לברצלונה (ואני מרגיש ככופר כשאני אומר את זה).

אביעד 26 במאי 2011

אני חושש שלא הבנת אותי. הכוונה היא לא לזלזל בבוסקטס (או באולגר ופדרו אגב). הכוונה היא שבוסקטס לטעמי הוא לכל היותר שחקן משלים. אם תחליף אותו עכשיו בשחקן נחות ממנו, ברצלונה תיפגע, אבל לא באורח מהותי. והשאלה שאני מציב היא מה תעשה ברצלונה אם הקשר הכי טוב שיש במועדון שהוא מתוצרת בית הוא ברמה של שחקן משלים.

דוד מירושלים 26 במאי 2011

עם יכולת ניתוח כזאת היית צריך ללמוד רפואה.

השאלה היא האם יש איזשהו עתיד לקבוצות הדרג המשני (אייאקס, ספורטינג, דורטמונד וכו') או שאפילו רכישה בידי אוליגרך לא תעזור, הרי את אליפויות ארצן הן לוקחות מדי פעם כך שלא נדרשת השקעה גדולה עבור אליפות מקומית. האם השקעה מסיבית בשביל הישגים באירופה בכלל כדאית לאור המצב הנוכחי בליגת האלופות שבו מספר מצומצם כל כך של קבוצות בכלל מועמדות.

דורפן 26 במאי 2011

לא כדאית למועדונים. אולי כדאית לבעלי הון

תומר חרוב 26 במאי 2011

מרתק. אין יותר מידי מה להוסיף אבל יש לי איזו שאלה או תהיה.
כמובן שקבוצות אחרות שמשקיעות את הכפסים האלו יכולות לעשות את אותם הישגים פחות או יותרובעצם לשמר את עריכיהם שלהן על ידי הכסף, בעוד שקבוצות ללא כסף גדול כמו אייאקס,דורטמונד או בנפיקה לא יכולות לעשות את זה כשהמצב רק לפני פחות מעשור היה קצת שונה ולפני שני עשורים היה שונה לגמרי. אני תוהה קודם כל האם זה בכלל מפריע למישהו כדי לעשות מהלך שישנה את זה ואם כן מהו?

תומר חרוב 26 במאי 2011

כספים…

אבישי 26 במאי 2011

פוסט מעניין מאד, וכמעט מתבקש לשאול מה הלאה, אבל כדי לשאול כזו שאלה צריך לשאול קודם שאלות כמו מה המטרה של הכדורגל האירופי והליגות המקומיות? מה עדיף, להחליש את החזקות או לחזק את החלשות? האם להפוך את הבעלות על הכדורגל למועדון אוליגרכים/קונצרנים/מדינאים מושחתים? ואפילו מי מכתיב את כוחות השוק, פועלי הנמל מפליימות' וחיפה או ספ בלאטר ומישל פלאטיני?

דורפן 26 במאי 2011

המטרה של הכדורגל האירופי כיום היא לעשות כסף. בלאטר ופלטיני אמורים לא להיות כאלו אבל הם כן. למרות שבלאטר יותר מפלטיני.

גיל 26 במאי 2011

וזו הסיבה בעיניי שכדורגל בשנים האחרונות די משעמם וצפוי. יש מעט מאוד קבוצות טובות שרואים אותן שוב ושוב ושגם משחקות אחת נגד השנייה בתדירות מבהילה. זה כבר לא כדורגל להמונים ואני חושב שצפויה ירידה בפופולאריות שלו אם זה ימשך כך.

אבישי 26 במאי 2011

כן, אבל השאלה הגדולה (ואני לא מתיימר לענות עליה) היא מי בעדיפות גבוהה יותר, הליגה המקומית, שיוויונית ככל האפשר שתאפשר בתיאוריה נציגות מגוונות יותר במפעלים האירופים או ליגה אירופית עשירה ונוצצת שתאפשר בתיאוריה כדורגל עילאי שישוחק רק בין הכדורגלנים הטובים ביותר.

גיל 26 במאי 2011

לדעתי זה נו בריינר. כמה פעמים אפשר לראות משחקים בין מנצ'סטר לברצלונה או ריאל בשנה או שנתיים? ברגע שמשחקים כל כך הרבה אז לא משנה הרמה זה מתחיל לשעמם.

אבישי 26 במאי 2011

זה הכל תלוי בחשיבות הליגה הזו ביחס לליגה המקומית ולשאר המפעלים. וזה תלוי את מי שואלים. האוהד האנגלי המסורתי של צ'לסי או ארסנל או יונייטד, נראה שיעדיף תמיד לראות את קבוצתו זוכה ומתמודדת בליגה המקומית. אני מניח שהאוהד הספרדי של בארסה או ריאל גם יעדיף לראות את הקבוצות שלו ממשיכות לכתוש את שאר הליגה במשך השנה. וגם באיטליה או גרמניה יעדיפו את המסורת של הליגה המקומית ואת המפעל האירופי כבונוס. לגבי האוהדים האסייאתים אני כבר לא בטוח, סיכוי טוב שחלק גדול מהם יממן בשמחה את הליגה הגדולה והנוצצת.

דורפן 26 במאי 2011

גיל – הפוך. האבסורד בכדורגל הוא שמצד אחד יש מועדון עשירות ומצד שני הן כמעט לא משחקות ביניהן. צריך לעשות אחד משני דברים. או לפזר את הכסף טוב יותר. או להכניס את כל הקבוצות הגדולות לליגה אחת.

נעל קרועה 26 במאי 2011

לפני חודש ראינו בחצי הגמר אנדרדוג בדמות שאלקה וזה היה ביזיון למפעל,לא צריך אנדרדוג ,צריך ברבע,חצי ובגמר את הכוכבים הכי גדולים בעולם,ולא 11 אלמונים שנאבקים נגד הירידה בגרמניה

אבישי 26 במאי 2011

שאלקה הרוויחו את הזכות לשחק שם, גם אם הם לא נתנו עונה שממצה את הפוטנציאל. הבעיה שבמצב השוק הנוכחי אין לשאלקה את היכולת להשאיר את מנואל נוייר ולהתחיל תהליך של בניית אימפריה.

אבי 26 במאי 2011

לא ממש הבנת.
איאקס של אז לא היתה "אנדרדוג". ואן דר-סאר יכל לפרוש בשבת מכדורגל במדי איאקס בגמר מול ספורטינג עם רונלדו ונאני באגפים.

אבישי 26 במאי 2011

דווקא כן הבנתי.
זה נכון, אייאקס לא הייתה אנדרדוג (וגם הייתה חזקה בהרבה משאר הליגה ההולנדית) וכוחות השוק הם שמנעו ממנה את התענוג להשאר אימפריה. בדיוק כמו שהם מונעים מספורטינג ושאלקה לעשות את זה היום.
אבל השאלה הגדולה שאני מנסה לעלות היא אם להלחם בכוחות השוק או לזרום איתם.

אבי 26 במאי 2011

אם תשים לב, זו הייתה תגובה לנעל.

דורפן 26 במאי 2011

אני חושב שעשיתם משאלקה משהו שהיא לא. שאלקה היא אחד מעשרים המועדונים העשירים באירופה, עם איצטדיון עתידני ויותר מ-60 אלף צופים בליגה. היא לא דוגמא למועדון קטן שמטפח צעירים היא דוגמא למועדון גדול – רק שבמושגים גרמניים ולא אנגלים.

אבישי 26 במאי 2011

עכשיו שמתי לב

ברסלוניסטה 26 במאי 2011

שלום דורפן,

נראה לי שניתן לסכם ולומר ש"כסף הוא תנאי להצלחה אך אינו ערובה לכך".

דורפן 26 במאי 2011

כן – אבל צריך להוסיף. כמות הכסף שהיא תנאי היא כבר קיצונית.

מולי 26 במאי 2011

אם נתנה את הערכים בתאימות כלכלית, הרי שאו שנגלה שרוב הקבוצות התאימו את ערכיהן ל"מצב", או שנגלה שלאף קבוצה כמעט אין ערכים שהמציאות הכלכלית מאפשרת להן לממש ולכן הן לא ממשות את הערכים שלהן.

אני יכול להחליט שהערכים של הפועל קטמון, קבוצתי, יהיו להחתים שחקנים ברמה של מסי ומעלה, אבל חוששני שאין לנו השנה תקציב מספק לכך.

אי לכך, אני חושב שבכל קבוצה הערכים מוכתבים ונובעים מאידיאולוגיה, מסורת, התנאים העכשויים, ההרכב אנושי של המעורבים השונים בקבוצה, וכן, גם מן היכולת הכלכלית.

אבי 26 במאי 2011

משחק אגפים – יכלת לציין גם את זה כערך של יונייטד.

אריאל 26 במאי 2011

לא מסכים לגמרי שאין סיכוי לראות קבוצה כמו פורטו בגמר הצ'מפיונס – נכון שזה היה ב-2004, אבל ראינו אז גם את פורטו וגם את מונקו בגמר – ואני לא חושב שהיה אז למועדונים הגדולים הרבה יותר כסף מהיום.
מה שבטוח נכון זה שאין סיכוי לקבוצה מהדרג השני להיות בצמרת בצורה עקבית. ובדרג שני הכוונה גם לקבוצה כמו טוטנהאם באנגליה או ולנסיה בספרד. הקבוצות הגדולות הן מועדון בפני עצמן שכולל משהו כמו 15 קבוצות ולאף אחת מהקבוצות האחרות אין סיכוי להתפלח אליו באופן קבוע – אלא אם הוא מקבל הזרמה קבועה של מזומנים ממקור חיצוני (סטייל צ'לסי).

ואכן, מנצ'סטר ובארסה קבוצות גדולות אבל בלי כסף לא היה להן סיכוי להיות איפה שהן. כמו שנאמר לא פעם – אתה יכול להכשל עם הרבה כסף אבל אתה חייב כסף כדי להצליח

יוני 26 במאי 2011

זה לא רק כסף. יש פה מרכיב של יוקרה. שחקנים טובים יעדיפו לשבת על ספסל בצ'לסי מאשר להיות כוכבים בספורטינג, גם אם דובר באותו כסף. כי הם מתחככים בטובים ביותר, יש תקשורת בטירוף ובחורות חדשות…

מה שאני לא מבין זה איך לדורטמונד שמביאה הכי הרבה קהל אין טונות של כסף. אם הם יקחו חצי ממחיר הכרטיס מאשר באולד טראפורד אף אחד לא יגיע? כלומר, מעבר להבדל בזכויות השידור של הליגה, אם מועדון כזה נכנס קבוע לצ'מפיונס, אני לא מבין למה הם לא מועדון עילית.

אריאל 26 במאי 2011

נו, לפני 10 שנים צ'לסי לא היתה שונה מספורטינג. רק הכסף הגדול של אברמוביץ' הפך אותה ליוקרתית.
ולגבי דורטמונד או כל קבוצה "קטנה" אחרת – זה לא רק הזכויות שידור (שזה כסף עצום, דרך אגב) זה גם היכולת שלהם למכור בעולם. מנצ'סטר, ריאל ובארסה הן מכונות כסף מטורפות. הן יוצאות למסעות באסיה ובארה"ב ומוכרות מרצ'נדייז במליארדים. רק תלך ברחוב בארץ ותראה כמה ילדים יש עם חולצות של מסי. אחרי זה תספור כמה יש עם חולצות של דורטמונד.
אין בכלל מה להשוות בין היכולת הכלכלית של המועדונים הללו. זאת גם הסיבה שלקבוצה כמו ליברפול, נניח, יש יכולת לחזור לחברה הגבוהה ולעומת זאת לדורטמונד אין כמעט סיכוי להכנס אליה.

ישי 26 במאי 2011

אבל צלסי נמצאת בלונדון, ובעשור האחרון זה יוקרתי. לא ניתן להשוואת את זה לליסבון

ישי 26 במאי 2011

אבל צלסי נמצאת בלונדון, ובעשור האחרון זה יוקרתי. לא ניתן להשוות את זה לליסבון

אבישי 26 במאי 2011

יש פה תהליך אבולוציוני של תרבות הכדורגל וכיום הסלקציה של כוחות השוק היא לטובת המועדונים הגדולים והעשירים.

צור שפי 26 במאי 2011

ויהיה נחמד וטוב לכדורגל אם תהיה איזה התערבות רגולטורית שתעצור את התהליך הזה אבל כמובן שהסיכוי שזה יקרה הוא אפסי.

סמנטה 26 במאי 2011

מעולם לא חשבתי שאתחיל את הבוקר עם קריאה בבלוג ספורט. יונייטד וברצלונה הם לא מעניינות שלעצמן . מה שמרתק היא התגובה האנושית לתופעה הזאת.ואצלך רונן ( אסיים בנימה חגיגית ) , התגובה היא כה מרתקת ואינטיליגנטית .
תודה ממעריצה וותיקה.
 

דורפן 26 במאי 2011

תודה.

חלפס 26 במאי 2011

יפה, עקרונות פעולה שהם בעצם ערכים – לא הגזמת בכלל… מישהו כתב פה גם על משחק אגפים שהוא ערך.גדול. באמת מעולה, זה לא סתם הבלוג המשובח מכולם!
:-)

אזי 26 במאי 2011

רונן, אני לא חושב שאפשר היום למנות 'ערכים ספורטיביים' במנצ'סטר כי אותו מאמן נמצא שם 123 שנה.
פרגוסון יכול לפרוש ואחריו יגיעו 4 מאמנים בשנה וחצי והגיל הממוצע יעלה ל27.
זה לא כמו בברצלונה שאתה רואה את אותה דרך אצל כל המאמנים שהתחלפו.

נ.ב.
איך לא הבאת לידיעתנו על משחק החזרה של דויד בקהאם?
למה אני נכנס לאתר הזה עשרות פעמים ביום?

דורפן 26 במאי 2011

אזי – זה נכון – ב-66 השנים האחרונות יונייטד החזיקה מאמן ל-25 שנים רק פעמיים….

יוסי מזרחי 26 במאי 2011

גדול. צחקתי עד עמקי נשמתי.

D! במולדת 26 במאי 2011

גיל – אתה בכל זאת צופה בדבר הזה שקורא לעצמו ליגת הכדורסל הטובה בעולם (למרות המפגשים השנתיים התכופים בין הגדולות).
ולא להבין אותי לא נכון. אני מוכן מחר לחזור לשיטה הישנה של גביע אירופה לאלופות; מפגשי בית חוץ מהשלב הראשון. שכוללים את כל הקבוצות (האלופות) בערבוביה מההתחלה.

אלעד אחד 26 במאי 2011

אני איתך D!

כל האלופות בערבוביה, רק משחק אחד (במגרש נייטרלי או הגרלה).

אז יהיה מתח אמיתי ולא 50% משחקים שלפחות קבוצה אחת משחקת על תיקו.

קונדופוני 26 במאי 2011

הפוסט מעניין אך לדעתי אתה טועה במספר נקודות.
לגבי מנצ'סטר – נכון שאפשר למצוא שם שחקנים צעירים אבל הקבוצה בודאי שלא מסתמכת עליהם. השלד הוא ותיק: ואן דר סאר, וידיץ' וריו, אברה, סקולס ואפילו רוני שהוא אמנם לא קשיש אך ותיק. למעשה למעט גיגס שעלה מהנוער אי אפשר לציין שחקן צעיר משמעותי.
גם לא הייתי ממהר להצהיר שיונייטד משחקת כדורגל התקפי. ראיתי מספר לא קטן ממשחקיה העונה ולא מצאתי איזו נטייה התקפית יוצאת דופן. דווקא לטעמי היא קבוצה בעלת אופי הגנתי שמנצלת היטב את יתרונותיה: מהירות, אגפים והיכולת האישית של רוני ונאני. דווקא מטעמים אלה יש לה סיכוי במשחק בשבת. ושאלה (אמיתית. לא פרובוקציה) – מי הם שחקני הבית בהרכב יונייטד חוץ מגיגס וסקולס?
לגבי ברצלונה – הקבוצה הנוכחית היא שדרוג (או שנמוך. תלוי מה אתה אוהב) של הקבוצה של רייקארד. כבר דנו כאן הרבה בדגשים הטקטיים של הנעת הכדור ומשחק הלחץ. זה בהחלט נדיר בנוף העולמי שכל כך הרבה שחקנים שגדלו במחלקת הנוער של מועדון משחקים בקבוצה הבוגרת. וזה באמת יכול לקרות כשהשחקנים האלה הם בסדר גודל של מסי, צ'אבי אינייסטה וכו' (למרות שאם תשאל אותי – הכי חשוב בכל הסגל הזה הוא פויול). בשנים שלא היו כשרונות כאלו אז רכשו שחקנים בלי סוף ולרוב ללא הצלחה מקצועית.

דורפן 26 במאי 2011

קונדופוני. אתה מתסכל על זה לא נכון. לא צריך לראות את גיל הסגל היום, כי הוא משקף יציבות, אלא את הגיל בו שחקנים מצטרפים לקבוצה. אמונה בצעירים ואז מכירתם ברגע שהם טובים קצת זה מודל של מועדון-אקדמיה.

וציינתי ששחקנים צעירים או כדורגל התקפי זה לא ערך. זו שאיפה.

אביעד 26 במאי 2011

קונדפוני, לשאלתך: בסגל יש את גיגס, סקולס, גיבסון, פלטשר, אוואנס, אוש'ה ובראון. צפויים להצטרף לרשימה הזאת בקרוב גם וולבק וקלברלי, אם כי מעמדם לא ברור כרגע.

קונדופוני 26 במאי 2011

ואמרו אמן. מי מהם יפתח / ישחק בשבת? גיגס או סקולס. אולי פלטשר. אולי אושה. למעט גיגס וסקולס אין לאף אחד מהם מקום בסגל של מרבית קבוצות הצמרת באירופה וככל הנראה הם אף פעם לא יהפכו לכוכבי על.
אני גם לא ממש מבין מה הם עושים בסגל של יונייטד אבל קטונתי.
לקחת אליפות באנגליה ולהגיע לגמר האלופות זה כבר BUILT IN גם אם ישחקו שם ליאור רפאלוב וקובי מויאל.

דורפן 26 במאי 2011

אבל זה בדיוק המצב בבארסה. יונייטד כמו בארסה מתבססת על שחקני בית כשהם מספיק טובים. וכשהם לא מספיק טובים הם נמצאים בסגל כמערך תומך – כפי שהיו אולוגואר וכמה אחרים.

אולי טעיתי כשהנחתי כשזה ערך בבארסה. אני מעריך שבארסה כן הייתה מתפשרת על כך אם לא היה לה דור טוב של שחקנים. אבל לצורך הדיון במימוש ערך כזה בקבוצה קטנה היה חשוב לי להעלות את זה.

קונדופוני 26 במאי 2011

כאוהד מכבי תל אביב לא יכול שלא להסכים עם מה שאתה מציע כ"ערך" למועדון. הרי מבלי לפגוע ביואב זיו, סבן וכו' – במה הם טובים יותר משחקני בית? הרי איך שלא תסתכל על זה הדרך הנכונה לבנות קבוצה ובמיוחד במקום שהתקציב בו מוגבל היא שלד ביתי מחוזק נקודתית.
בגלל זה אני מעריך את הניהול של קבוצות כמו מכבי פתח תקוה ובני יהודה עם כל כמה שאני לא אוהב אותן.

ראול 26 במאי 2011

אני מסכים עם אריאל שניתן עדיין לראות קבוצה שאינה ממועדון הגדולות מגיעה לגמר צ'מיונס ואפילו זוכה. זה אמנם לא סביר, אך זה עלול לקרות. מה שלא יכול לקרות הוא שקבוצה כזו תעשה זאת על בסיס קבוע (או לפחות לאורך כמה שני טובות – סטייל ולנסיה/לה קורוניה בתחילת המילניום).

גיל – להגיד שכדורגל הופך לצפוי ומשעמם ושנמאס לך לראות מנצ'סטר-ברצלונה או אינטר-צ'לסי אחת לשנתיים זה נשמע לי הזוי. אתה באמת חושב שמפגש בחצי בין דונייצק למארסיי הוא מעניין יותר? אם כן, אז אני די בטוח שאתה בעמדת מיעוט. אין ספק שהפופולאריות של משחק כזה תהיה נמוכה בהרבה, וגם לטווח הארוך, אין שום סיבה לפגיעה בפופולאריות הענף אם נראה הרבה מפגשים בין בתוך מועדון הגדולות.

שי בריק 26 במאי 2011

רונן,

פוסט מאוד מעניין, תודה!

אך אני לא מסכים איתך לגבי "הערכים של הקבוצות". היכן שהכסף מדבר אין בידיוק ערכים, והנסיבות מובילות את המעדונים הללו להיות או לשדר (בכיאלו) ערכים.

דהיינו, אין כלל הבדל בין הטופ-8 של המעדונים באירופה, ההבדל היחידי הוא בשיות שיווק שלהם ואיך כל מועדון מנסה ומעוניין למתג את עצמו. אין באמת לאף מועדון כזה אייזה חזון או דרך שהוא יכול להישען עליה.
לו מנצ'סטר הייתה מקבלת מהבנקים ומהעירייה/הממשלה את התמיכה שמדריד מקבלת, אני כלל לא בטוח שהיא לא הייתה נוהגת בדיוק כמוהה, ו"מזניחה" למעשה את הערכים שאתה מדבר עליהם.

איך שאני רואה זאת, הכסף מכתיב לקבוצות הללו את הערכים, וברגע שיהייה להן עוד יותר כסף והפערים מהדרג השני של המועדונים ייגדלו – כך גם הערכים שאתה מדבר עליהם יישתנו.

דורפן 26 במאי 2011

אתה מפרש ערכים כ"משהו טוב". אני מחזיק בדיעה של לייבוביץ שהנאצים היו אנשים ערכיים – כלומר הם דבקו בעקרונות. העקרונות היו מפלצתיים. לצורך העניין גם לריאל מדריד יש ערך "שתמיד ישחקו אצלנו המפורסמים והטובים ביותר".

האם יונייטד הייתה אחרת אם היה לה את הכסף הקל של ריאל? יכול להיות. בוודאי שערכים מוכתבים ממציאות. הם השתנו בארסנל והם השתנו בברצלונה.

לגבי יונייטד רק אציין שהערכים הללו קדמו לפרגוסון – שרק השנה עבר את באזבי במספר השנים שלו בקבוצה. מאז מלחמת העולם היו לה שבעה מנג'רים אבל היא פיטרה רק שניים מהם.

ראול 26 במאי 2011

אני חושב שחשוב להבדיל בין ערכים לבין הדרך להשיגם.
לגבי הדוגמה שנתת על ריאל – לדעתי היא לא נכונה.
הערך הוא: להיות המועדון מספר 1 בעולם.
הדרך למימוש ערך זה: "שתמיד ישחקו אצלנו המפורסמים והטובים ביותר".

שי הדור הבא 26 במאי 2011

לייבוביץ' בתופעת דורפן?!? זהו. גם אני מתחיל להגיב (אני קורא יומיומי נאמן עוד מהימים של 2.0).

ורציתי להגיד תודה על כל שעות העונג בשנתיים האחרונות. אני מת על ההומור שלך.

זהו. חוץ מזה אין לי לתרום לדיון. יאללה מנצ'סטר.

יוסי מזרחי 26 במאי 2011

ורק אחד על רקע מקצועי.

שי בריק 26 במאי 2011

רונן,

פוסט מאוד מעניין, תודה!

אך אני לא מסכים איתך לגבי "הערכים של הקבוצות". היכן שהכסף מדבר אין בידיוק ערכים, והנסיבות מובילות את המעדונים הללו להיות או לשדר (בכיאלו) ערכים.

דהיינו, אין כלל הבדל בין הטופ-8 של המעדונים באירופה, ההבדל היחידי הוא בשיטות השיווק שלהם ואיך כל מועדון מנסה ומעוניין למתג את עצמו. אין באמת לאף מועדון כזה אייזה חזון או דרך שהוא יכול להישען עליה.
לו מנצ'סטר הייתה מקבלת מהבנקים ומהעירייה/הממשלה את התמיכה שמדריד מקבלת (וכמובן את ההכנסות), אני כלל לא בטוח שהיא לא הייתה נוהגת בדיוק כמוהה(או באיירן מינכן לדוגמה)בשוק ההעברות, ו"מזניחה" כתוצאה מכך את הערכים שאתה מדבר עליהם.

איך שאני רואה זאת, הכסף מכתיב לקבוצות הללו את הערכים, וברגע שיהייה להן עוד יותר כסף והפערים מהדרג השני של המועדונים ייגדלו – כך גם הערכים שאתה מדבר עליהם יישתנו.

אריאל ש 26 במאי 2011

אני חייב למחות על כך שכדורגל התקפי לא נחשב לאחד מהערכים הבסיסיים של יונייטד. את ביג רון העפנו כי הוא היה הגנתי מדי, כשפרגי עבר לשחק 4-5-1 באירופה עם ון ניסטלרוי האוהדים השתוללו והוא נאלץ להסביר את עצמו. פרגי עצמו נחשב בתחילת דרכו למאמן הגנתי למדי במושגים של יונייטד.
אפילו אוהד ארסנל מושבע כניק הורנבי כותב ב-"Fever Pitch" על פתיחת עונה של ארסנל בתחילת שנות השבעים שהיא חשבה שהיא יונייטד ונתנה רביעיות וחמישיות לכל מיני קבוצות, עד שיונייטד באה, הכניסה להם חמישיה והחזירה את ארסנל המוכרת של 1:0 בבית ותיקו בחוץ.

קורא 26 במאי 2011

רונן, הדיבור הפופולארי הזה על שיטת משחק אחת שעוברת מהילדים לנוער ולבוגרים הוא אולי נכון לשנים האחרונות אבל הוא בטח לא נכון לשנים קודמו. איפה שיטת המשחק הזו היתה כשקלייברט היה חלוץ? וריבאלדו? בסופו של דבר כשהכל הולך, אז אפשר למצוא סיבות להיאחז בהן ולספר כל מיני סיפורים. גם אם הסיפורים נכונים, אני לא בטוח שהם קשורים לסיבה האמיתית. לברצלונה יש קבוצה מצויינת עכשיו ושחקנים שמתאימים לשיטת המשחק הזו, זה הכל.

באשר ליונייטד, לא תגיד משהו על החתמת דה חאה? אני לא בטוח שזו החתמה מוצלחת למרות שהוא כמובן שוער נהדר. אני חושש מאוד בגלל שהוא צעיר, שהוא לא יעמוד בלחץ. ביונייטד היסטורית הצליחו דווקא שוערים מבוגרים, שלא רחוקים מסיום הקריירה. ובכלל, אני חושש שכמו שאחרי ששמייכל עזב היו שני פלופים עד שמצאו את השוער הנכון, גם הפעם זה עשוי לקרות.

ראול 26 במאי 2011

ההחתמה של דה חאה היא סוג של הימור.
אני חושב שהרווח במקרה של הצלחה הוא גדול בהרבה מההפסד במקרה של כישלון ולכן זה מהלך נכון.
מה שכן, מוזר לי שהם לא הלכו חזק יותר בכיוון של נוייר (למרות שכבר לפני חודשיים בערך דובר על זה שהוא נוטה לכיוון של באיירן).

עומרי 26 במאי 2011

מאמר מבריק שלא היה מבייש גם את הפייננשל טיימס רונן.

שאלקה הגיעה השנה לחצי הגמר אחרי שהדיחה את אלופת אירופה במפגן עוצמה מרשים. בקונסטלציה מסויימת היא יכלה להיות בגמר- למשל בשנה חלשה יותר מהשנה כמו 2007

ארז 26 במאי 2011

תרשו לי להתפרץ לדיון הספורטיבי בבשורה משמחת: אפשר לעצור את ברצלונה, ואפילו לנצח אותם (למרות שלא צריך, הרי גם נצחון בפנדלים הוא נצחון). כל מה שצריך פרגוסון לזכור זה מה שעשו שניים, אחד מוריניו שעצר את בארסה באינטר ובריאל (בגביע המלך), ואחד דגלס ג'ארדין, שעצר את הבארסה שלו – נבחרת אוסטרליה בקריקט עם המסי שלה – דון בראדמן. בודיליין. בונקר. כסאח. מנצ'סטר צריכה לעלות בהרכב הכי מהיר, קשוח ומלוכלך שלה, הרכב שמשחק בליגה בה נו נו נו לשחקן כמוהו ככרטיס צהוב, גם עם השחקן מפונה על אלונקה. הרכב שאחרי 20 דקות יגרום לשחקני בארסה להתפתל על הדשא, ולא לקום שניה אחרי שהם יורדים מהמגרש. אם נגרום להם להחליף (וכן, אני מדבר כאוהד) את הטיקי טקה באיה-איה, מהר מאוד יחליטו הבלרינות מקטאלוניה שבאמת לא שווה כל הסיפור הזה וגביע אירופה אפשר גם לקחת שנה הבאה. אפשר להחזיר את קין ורובסון מהפרישה?

מרמיט 26 במאי 2011

לא יותר פשוט להרעיל להם את החומוס?

ארז 27 במאי 2011

ומה, שיעלו עם הנוער? אנחנו רוצים להתמודד עם בארסה בהרכב החזק ביותר שלהם. ולפוצץ לו את הצורה.

שחר 26 במאי 2011

עומרי – 2007 היא סטיית תקן שלאחריה פרגיסון עשה שידוד מערכות.

יוסי מזרחי 26 במאי 2011

אני לא יודע אם השימוש במונח ערכים בדיון הזה הוא נכון. לדעתי, תפיסת עולם הוא מונח נכון יותר.
ואז, הרצון להשען על מרכיב מהותי מתוצרת בית ולא על רכש לכל רוחב הסרט,יהיה נכון להגדרת מאפיין של שתי הקבוצות.
זה מודגש גם דרך העובדה שהן מגייסות כשרונות צעירים שעוברים את המסננת בקבוצות הצעירות ובאקדמיה ובהצלחה לא קטנה.
אני לא זוכר רכישות של שלושים מליון מצד היונייטד מעבר לפרדיננד לברבטוב ולורון ואלו על פני עשר שנים ויותר.
אצל בארסה היו רכישות בסדרי גודל שערוריתיים שסיר אלכס לא חשב עליהן ולא שקל כמותן. בכל מקרה שתיהן שונות מהותית ממה שמקובל בריאל,שקונה מכל הבא ליד, לא תמיד עם תכנית סדורה ובודאי,מנציגי דובאי שבאו חדשים אל העיר.

redgamadoni 26 במאי 2011

לרוע המזל יונייטד כבר הרבה זמן לא מייצרת כוכבים תוצרת בית. להוציא שחקני סגל כמו אושיי, אבנס ובראון (כמה זמן גיבסון יישאר?) לא ראינו הרבה תוצרת בית. לעומת זאת הרכישות של רוני, הארגרייבס, נאני ואנדרסון הם אולי לא 30 מיליון כ"א אבל כל אחת יכולה לקנות קבוצת תחתית ממוצעת.

נקווה שדני וולבק וקלברלי יקבלו זמן משחק בעונה הבאה כדי שהמצב ישתנה. פול פוגבה, ראבל מוריסון, וויל קין וריאן טאניקליף עושים חיל בנוער, וזכו עם יונייטד בגביע השבוע אבל ההיסטוריה מראה שאם שניים מהם יגיעו להיות משמעותיים בהרכב עוד כמה שנים אז נאמר דיינו.

http://www.independent.co.uk/sport/football/news-and-comment/uniteds-class-of-2011-could-be-the-next-busby-babes-2288498.html

סימנטוב 26 במאי 2011

מרתק, תודה

אבי 26 במאי 2011

שני מאמרים מצויינים היום בעיתון, רונן.

אתה יכול בבקשה להשלים את "טבלת העושר" אליה התייחסת שם?
למי, למשל, ההכנסות הגבוהות ביותר? מדריד?
מי מספר 2 במשכורות? מדריד? צ'לסי?

עידן ש. 26 במאי 2011

שיטי

אבי 27 במאי 2011

שיט!

ישי 26 במאי 2011

הערה אחת – אם פורטו משחקת העונה בליגת האלופות היא מסוגלת להגיע לגמר ואפילו לזכות. היא לא פבוריטית, אבל היא תגיע לשמינית ובשלב הנוק-אאוט יש לה סיכוי טוב (לפי דעתי הסיכוי הרביעי הכי טוב אחרי מנצסטר, ריאל וברסה)

עידן ש. 26 במאי 2011

אהבתי את הפוסט. כמו שאמרת, למצוא ערכים בקבוצות כדורגל או בתאגידים בכלל, זה קשה. אבל "הנטיות" או התכונות במועדונים הללו הן באמת מודל לחיקוי, יש בהן משהו יותר מזכייה בתארים. וזה גם סולל את הדרך לאנשים רבים לאהוד את הקבוצות

הופ 26 במאי 2011

אני לא שותף לפסימיות באשר לעתיד של הכדורגל. יכול להיות שהשליטה בענף שייכת יותר ויותר לקבוצות הגדולות, אבל לי תמיד יש את הליגה המקומית.
מבחינתי כדורגל גדול זה לא רק איכות המשחק והיכולות הטכניות אלא גם ואולי בעיקר מתח ודרמה. משחק כדורגל הוא סיפור בו יש גיבורים, נבלים ומאבק ביניהם בסופו יש מנצחים ומפסידים. וסיפור תלוי במידת ההזדהות שלי עם גיבוריו. אם הסיפורים של שחקני בארסה ומניו ומילאן מפסיקים לעניין אותי (כי מרוב פרסומות ומשחקי תדמיות אני כבר לא מאמין להם) – אני יכול להמשיך ליהנות מהאיכות והאפקטים (כמו שאני יכול להנות מספקטקל הוליוודי) אבל להתרגש הרבה יותר מויאם עמאשה וטאלב טוואטחה (כמו שאני נהנה מ"אביבה אהובתי").

חכם בדיעבד 26 במאי 2011

רונן
נדמה לי שאתה טועה בניתוח לגבי ברצלונה.
הערכים של המועדון הם שניים: הראשון הוא שהמועדון שייך לחברי המועדון, והשני הוא שמדובר ב"יותר ממועדון". הערך השני איננו מובן פעמים רבות לאנשים מבחוץ, שנדמה להם שזוהי סיסמת שיווק.הכוונה העיקרית היא לתפקיד שממלא המועדון בהוויה הקטלאנית.אלו ערכים הקיימים מתחילת ימי המועדון והם חלק עקרוני בזהות שלו.
לגבי מה שאתה ציינת כערכים, הם בעיקר שיטת עבודה, שבסיסה (לא תחילתה)בערך בשנת 88 לאחר מרד השחקנים ומינוי קרוייף. שילוב שחקני בית וצורת המשחק הנוכחית ביחד כדגל הם מגמה מוצהרת רק מתחילת ימי לאפורטה(המאסיה קיימת כבר שלושים שנה ואשפר לבדוק כמה שחקני בית באמת שולבו עד אז). המגמה הזו רק הולכת ומתחזקת מכמה סיבות: היא מצליחה להביא תארים. היא מחזקת את הרוח הקטלונית של המועדון, מבדילה אותו מהמתחרים הלבנים, ומטשטשת את המסחור. היא משתלבת במגמות פוליטיות עכשויות בקטלוניה, התואמות את רוח ההנהלה הצעירה. והיא מביאה רווחים.
בניגוד לכינוי שבחרתי לי, אני תעז להתנבא שהמגמה במועדון תחת רוסיי תהיה למקסם את נושא גידול השחקנים והמסחר בהם לצורך הפקת עוד רווחים. לשם כך נעשה הארגון מחדש בקיץ שעבר, ובימים אלה נקנים שחקנים שילכו כנראה לקבוצת המשנה קודם כל, וכנראה גם ימכרו שחקני בית.
ומגמה זו משתלבת במסקנות שלך. העשירים יהיו יותר עשירים, ואם יש להם גם שכל, הדבר ילווה בשיפור הניהול.

דורפן 26 במאי 2011

הניתוח שלך מעניין. אבל אני התרכזתי בערכי הניהול בקונטקסט של קבוצת כדורגל. למועדונים יכולים להיות הרבה ערכים או מטרות אחרות – כמו מתן לגיטימציה לאברמוביץ או לממשלת אבו דאבי, או פשוט לעשות כסף (משפחת גלזר). אני מתכוון רק לדרכי הפעולה של קבוצת הכדורגל.

שמעתי שברצלונה קנתה היום שבעה שחקני נוער מאספניול – אז הזהות הקטלונית היא בוודאי משהו שנותנים עליו את הדעת.

חכם בדיעבד 26 במאי 2011

אם אתה מחפש את הזהות המקומית תמצא אותה עוד יותר בשחקני העתיד, בקבוצת המשנה ובקבוצות הנוער (בארטרה, פונטס, מונייסה וכו). הרבה מהם מגיעים מישובים קטנים ומרוחקים יחסית כמו פויול בזמנו. דווקא גניבת שחקנים לאספניול נראית לי חלק ממהלך הרכש הכללי של כשרונות מכל רחבי ספרד, הבנוי על שיפור מערך הסאוטינג המקומי.

Comments closed