לכבוד ווימבלדון – קיצור תולדות הטניס

איך הפך משחק אנגלו סקסי חובבני וטכני למאבק עוצמתי גלובלי

מנחם לס דירג את 12 הטובים בהיסטוריה של הטניס ואני אכתוב כאן את כל ההיסטוריה של טניס הגברים בלי להשמיט אף פרט משמעותי!

פרק ראשון: האדם הקדמון (שהיה אנגלו סקסי)

מיום בריאת העולם ועד 1968 הטניס הוא משחק שעונה לכמה קריטריונים. הוא משוחק על דשא או חימר בלבד. הוא משוחק עם מחבטי עץ. הוא בשליטה מוחלטת של העולם האנגלו סקסי. והוא חובבני. לעניין האחרון יש משמעות גדולה כי הוא מקטין מאד את המאגר התחרותי. גם אין דרוג עולמי רשמי. למה זה חשוב? כי ההזמנות והדרוגים בטורנירים חשובים נעשים די על בסיס פרוטקציה. אנגלו סקסים חברים!

בעולם הזה אין כנראה תחרות לרוד לייבר. המספרים לא מציעים שום תחרות מצד מישהו אחר.

פרק שני: שינויים ותמורות

1968: מקצוענות. זה מגדיל את הבסיס התחרותי. בסופו של דבר לארצות אחרות אבל אפילו מבחינה פנימית בתוך ארצות הברית.

1973: דרוג עולמי רשמי. גם זה צעד מעודד תחרות.

1979: טורניר הגרנד סלאם האמריקאי עובר למגרשים קשים. זה מצריך גוון גדול יותר מצד הטניסאים.

תחילת שנות השמונים: שינוי המחבט לחומרים מרוכבים. זה התחיל מגרפיט.

זכרונותיו האישיים של בעל הבלוג מהשינוי: כשסבא שלי הביא לי מדרום אפריקה מחבט יוניקס R7, נתתי את מחבט העץ הישן שלי לחבר של המשפחה בירושלים. זה היה מחבט ישן מאד. הוא הלך איתו למרכז הטניס שם, ושם לקחו לו את המחבט בכדי לשים באיזה אוסף ונתנו לו במקום זה מחבט מתכת חדש!

פרק שלישי: משבר

השינוי במחבט משמעותי בעיני מכמה בחינות. הוא משנה את המשחק. הוא מגרש ממנו בהדרגה שחקנים קטנים יותר. בשלב הראשון הוא מחזק את משחק הרשת בגלל העוצמות החדשות של הסרב וגודל פני המחבט אבל בטווח הארוך הוא מעביר את כל השחקנים אל קו הבסיס כטקטיקה בסיסית. אבל השינוי בטכנולוגיה גם יוצר שני עוותים קריטיים.

ראשית, במשך דור שלם היה מצב של שחקנים שגדלו עם מחבט חדש ומאמנים שגדלו עם המחבט הישן. בעיני זה יצר דור מאד מעניין של טניסאים לא מושלמים. ותחרות מרתקת בין אדברג, בקר, קורייר, סמפראס המוקדם, לנדל המאוחר יותר. הרבה מאד ניגודים ושום שליט ברור. הטקטיקות לא התאימו לטכנולוגיה.

שנית, הייתה גם תקופה בה המשטח לא התאים למחבט. אני לא רוצה לקחת שום דבר מפיט סאמפראס ושליטתו בווימבלדון. בעיקר כי שחקן יכול לשחק רק בתקופתו. אבל בין 1990 ל2000 לווימבלדון היה משטח לא לגיטימי ליכולות המחבט. לא סתם סירבו שחקנים מהטופ העולמי כמו ברוגרה או קוארטן אפילו לשחק שם. אם בווימבלדון לא היו מחליפים את המשטח אתם יכולים להתכונן לגמר בין רודיק לאייזנר השנה. ואם יהיה סט חמישי הוא בהחלט יכול ללכת ל55-53.

פרק רביעי: השחקן החדש

שינויים במאגר השחקנים האירופאי: מבנה הגוף המזרח אירופאי הוא כנראה האידיאלי ביותר לטניס. רזה וגבוה. נפילת הגוש המזרחי הביאה למעבר של ספורטאים שם מהספורט האולימפי לספורט עשיר כמו טניס. ההשפעה בנשים הייתה דרמטית בהרבה. בין הגברים ההשפעה ממותנת בהרבה. היו לנו שני ראשונים בעולם מרוסיה – סאפין וקפלינקוב – ויש לנו את נובאק דג'וקוביץ'. במקביל יש התפתחות חשובה יותר (בינתיים) והיא של תכניות טניס ציבוריות באירופה. מבחינה כמותית זה בולט בעיקר בספרד וצרפת אבל זה בכל היבשת. התכניות הללו מגדילות את מאגר השחקנים ומתחילות לחסל את הדומיננטיות האמריקאית.

תחילת שנות ה-2000. שיפור נוסף בטנכולוגיה (להבנתי בעיקר במיתרים), שינוי המגרשים בווימבלדון אבל בעיקר עניין חדש. העלמות סופית של הטקטיקות שהתאימו למחבטי העץ. נגמר הסיפור שבווימבלדון רצים לרשת ובצרפת יושבים מאחור. וסוף סוף ראית שחקנים שלא מושפעים יותר מדי מהטכנולוגיה בציוד.

עשור קודם לכן אגאסי בישר את המהפכה הזו. הוא היה אול אראונדר אבל עדיין לא יכול היה לעמוד בחסמים כמו המגישים האדירים בווימבלדון או שחקני החימר המובהקים כמו ברוגרה וקוארטן בצרפת (למרות שזכה בכל טורניר). אבל רוג'ר פדרר חיסל סופית את ההפרדה. מעכשיו סוג המשטח הוא אמנם ניואנס חשוב אבל לא האלמנט המכריע.

אני אשתמש בהמחשה הרגילה: הנה גמר ווימבלדון מ-1995, בין בקר לסאמפראס ואחריו המשחק הגדול בכל הזמנים בין נדאל לפדרר ב-2008. תראו לאן "נדד" השטח החום על משטח הדשא כתוצאה משבועיים של משחק. השחקנים פשוט חזרו לאחור.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הרגע הסמלי לכל המפנה הוא 2008 והזכיה של נדאל בווימבלדון. לא כי זה היה המשחק הטוב בכל הזמנים אלא בגלל שלראשונה מאז בורג היה לנו אלוף צרפת שהוא אלוף ווימבלדון – עולם הטניס "התאחד" מחדש.

*

פרק חמישי: העתיד

1. כל השחקנים בעולם יגדלו על חימר. זה ברור לחלוטין שכאן העתיד. אולי כך נראה את סקנדינביה, ארצות הברית וצפון אירופה חוזרות לתחרותיות. זה דבר מעניין שאומרים שנדאל הוא "שחקן חימר". אבל זה לא המצב בעבר בו הספרדי גדל על חימר והאמריקאי על המגרש המהיר. דג'וקוביץ גדל על חימר. פדרר בעיקר על חימר. מארי הועבר לספרד כילד כדי שיתאמן על חימר.

2. הצלחה של האמריקאים בשילוב מיעוטים – בעיקר אפרו אמריקאים – בטניס. זה מאד מסובך אבל אם זה יקרה המצב התחרותי ישתנה במשהו. אני גם חושב שנובאק דג'וקוביץ' מבשר עידן של שחקנים גברים ממזרח אירופה, כפי שקרה בין הנשים.

3. ביטול הסרב השני. אני לא חושב שמישהו יילך על זה, אבל אם יחליטו על כך זה ירחיב שוב את בסיס האוכלוסיה. הבעיה הגדולה של הטניס המודרני שהוא הרג את כל השחקנים שמתחת ל-1.80. הנה לכם רשימת שחקנים של 1.80 או פחות: בורג, מקנרו, אגאסי, קונורס, לייבר…. אני חושב שאין צורך להוסיף.

פרק שישי: העתיד הקרוב

נדאל זוכה בווימבלדון עם ניצחון בגמר על נובאק דג'וקוביץ. אני מכיר את כל הדיון לגבי גדול שחקני הטניס בדורנו. עמדתי מבוססת על כך: נדאל לא הפסיד לדג'וקוביץ או פדרר כבר ארבע שנים במשחק של הטוב מחמש. שחקן פחות מהם לא ינצח אותו. ווימבלדון ישוחק השנה בשיטת הטוב מ-5.

*
וגם כתבתי שיר על העניין. לא כתבתי אותו עכשיו אלא לפני שלוש שנים בווימבלדון ואז פרסמתי אותו לראשונה. וגם גנבתי כמובן את הקונצפט מעלי מוהר ואריק איינשטיין.

פדרר, דוד פרר, ליסיצקי, ווזניאקי,
אזרנקה, קוזניצובה, אנדרייב, זבונורובה,
נדאל, מונפיס, וגיל סימון, פיש, דמנטייבה.
ברדיץ', ונוס, אודין, לי,
רובסון, גאסקט, סאפין.
אנדי מארי, אנדי רודיק, בלייק ואנדי-יוני –
טסונגה, קירילינקו, דל פוטרו, דווידנקו.

ג'ון ניוקומב, ג'ון לויד,
לו הואד, יאן קודש, יון טיריאק.
אברט, ג'סטין הנין, אלת'יאה גיבסון, קלייסטרס.
פסחוב, פאר ואובזילר ואנה סמשנובה –
צ'קוודזה, ברטולי, דניאלה הנטוחובה.
קורייר, לנדל, ארמיטראג', סטן סמית' וגרולייטיס,
מנסדורף, דודי סלע, שלמה גליקשטיין, שחר פרקיס!

צ'סנוקוב, קפלניקוב, מדבדב, פטר קורדה,
קפריאטי, גילברט, קלרק, רמירז, קרלוס קוסטה.
אנדרס גומז, אנדרס יאריד, וסרגי ברוגרה,
קארן, קריק, רוסצקי, הנמן, ווין פריירה!

סאביט, גוטפריד, קורומושי, בקסטון וחייטה,
סוגייאמה, דאטה, ומנואל אורנטס.
וורדוסקו ופוארטה, אמיליו סנצ'ז וארנצ'ה,
דולקו, סבטיני, ויאס וסנטאנה!

גוגה קוארטן, קרלוס מויה ונאסטסה החמום!
אל שאפי, אל עיוני, בהרמי, גלעד בלום.
איבנוביץ' וינקוביץ' וטרוייצקי ודג'וקוביץ'
קרייצ'ק, אוקר, גליקסון, איבניסביץ' ובגדטיס!

יאניק נואה ומארי פירס, פיולין, רנה לאקוסט,
הנרי קושה, וגי פורג'ה,
אדוונטג' הנרי לאקונט!
מאורסו, גולובין, סנטורו וקרטייר,
אך אוי לי עם השם שום צרפתי
לא מסתדר –
אך לא אשבר,
יש רודולף ז'ילבר!

לייטון יואיט, אשלי קופר, מאסור, פיליפוסיס,
מקנמי ומקנמרה, טוני רואץ', יילנה דוקיץ'
קאהיל, סטאוסר, אמרסון,
פרייזר, רפטר, אדמונדסון,
מרגרט קורט, פיצג'רלד ג'ון,
ורוזוול,
וגולאגונג!
ורוזוול,
וגולאגונג!
אולי תפסיק לשיר ותיתן לראות קצת ווימבלדון,
רוזוול
וגולאגונג!
רוזוול
וגולאגונג!
אם לא תפסיק לשיר לא נראה שובר שוויון –
יש טיי ברייק?
נכון?
איבון
גולא-גונג!

ואתרגש עם ארתור אש, עם קונורס,
אדברג ופט קאש,
בקר, הינגיס, וילאנדר, אגאסי ולנגלן,
גראף, נוורטילובה,
טילדן, סלש, בילי ג'ין, מאריה שארפובה
ואנה קורניקובה,
נו די כבר – סרינה!
נו די כבר – סאפינה!
וסאמפרס, לייבר, ביורן בורג,
ואסיים במקנרו,
כן – אסיים במקנרו,
כן – אסיים במקנרו!!

דווקא בוסטון תנצח במשחק 7!
לשחרר את ססק, להביא שפיץ

111 Comments

חלפס 15 ביוני 2011

אחלה פוסט!
לגבי העתיד, גם אני בעד ביטול הסרב השני(מי שמע על הזדמנות שניה בספורט?) אבל גם בעד ביטול החימר. משחק טניס יהיה יותר מהיר ואינסטינקיבי. וינר זה וינר ולא תחרות התשה שרק נאדאל מנצח בסוף. אנחנו עכשיו רואים מה האתלטיות עושה לNBA.

בוסר 15 ביוני 2011

בג'ודו יש בית ניחומים והאתלטיות גורמת לך ולעוד מיליונים להתעורר בשעות לא שפויות ולעקוב. אגב, אני חושב שהסיבה המרכזית שלנדאל יש את המספר של פדרר היא שהוא פשוט יותר אתלטי.

רון מהכפר 15 ביוני 2011

תענוג.
מחכה לווימבלדון כבר.
אפילו זוכר כילד כמה צפיתי בווימבלדון וכמעט לא משנה מי שיחק הפעולה אוטומטית הייתה להגיש ולרוץ פנימה.

אזי 15 ביוני 2011

אם כבר תולדות…
איך מתי מי ולמה הוחלט על ארבעת הגראנד סלאמים?
זה הספורט היחיד בעולם שיש בו 4 אליפויות בעונה..

עוד שאלה דומה…
כמה טורנירי מאסטרס יש בשנה? הם קבועים? מתחלפים? יכולים להוסיף עוד?

rondi 15 ביוני 2011

גם בגולף

דורפן 15 ביוני 2011

זו הייתה מין מוסכמה היסטורית שהתקבעה כשהחל הדרוג המקצועני והטורנירים הללו קבלו מעמד מיוחד. מה שמגדיר אותם יותר מהכל הוא כמובן הפורמט של הטוב מחמש ואורך הטורניר

דניאל אחר 15 ביוני 2011

יש 9 טורנירי מאסטרס. עד לפני כמה שנים היה קצת בלגן, כשהניקוד לא היה לגמרי אחיד, ובחלקם שיחקו 5 מערכות בגמר. לפני שנתיים (נדמה לי) עשו סדר וחילקו את טורנירי ה-ATP לטורנירי 1000/500/250, לפי הניקוד שלהם, וכולם משוחקים ב-3 מערכות. טורנירי ה-1000 הם אלה שנקראו בעבר מאסטרס.

אבי ש 15 ביוני 2011

אין בסיס לטענה שהמשטח בווימבלדון בשנות ה-90 לא התאים למחבטים. גם כששיחקו עם מחבטי עץ, לשחקנים עם סרב חזק היה יתרון עצום. רוסקו טנר לדוגמא. אגסי אמר שהטכנלוגיה עזרה בעיקר למחזיר ולא למגיש.

מה שכן, הטניס הפך להיות הומוגני באופן מחליא. אותם טיפוסים, אותה טקטיקה בכל טורניר.

דורפן 15 ביוני 2011

אבי ש. אתה מדבר עם בלוגר זקן ביותר. ואני זוכר שהעולם היה המום כשרוסקו טאנר הגיש בגמר ווימבלדון ב-1979 שבעה אייסים! שבעה! במשחק אחד! כלומר מה שרואים היום בערך בארבעת הגיימים הראשונים. מספר הזכיות שלו בווימבלדון היה אפס. איש לא השתלט על ווימבלדון באמצעות סרב.

ארז 15 ביוני 2011

לא שאני חובב טניס גדול אבל לדעתי הדומיננטיות של הסרב הורסת את המשחק. אני זוכר שגוראן איבניסביץ' לקח את ווימבלדון עם סרב אדיר…וזהו. פשוט לא היה משחק. שמעתי פעם את מקנרו כשהוא פרשן משחק, הוא אמר שיש שחקנים שיש להם הרבה מאוד איכויות אבל הן לא באות לידי ביטוי בגלל הסרב. נקודה נמשכת מקסימום 3 חבטות. הוא הציע לחזור למחבטי עץ כך שלדיוק, טכניקה ומהירות יהיו יותר משמעות מאשר לעצמה. יש היום מגיפה של שוברי שיוויון. המשחק בשנה שעברה שבו ניצח אייזנר 70-68 בבמערכה האחרונה פשוט חסר ערך ספורטיבי (לפני המערכה האחרונה היו שתי מערכות שהגיעו לשובר שוויון ועד המשחקון האחרון היו רק שתי שבירות). משהו לא בסדר אם 137 משחקונים רצופים הולכים עם הסרב

אביעד 15 ביוני 2011

איבנסיביץ' לקח את ווימבלדון מהמקום ה-120 ומשהו בעולם. מצידי שיעשה את זה כשהוא חובט עם הברך, זה עדיין היה הישג ענק.

אלעד 15 ביוני 2011

עד היום המשחק האהוב עליי זה אגאסי-איבניסביץ' בגמר ווימבלדון (לא זוכר איזו שנה). גוראן הרביץ אייסים כרגיל, אבל על כמה מהסרבים שלו אגאסי ענה בחבטות החזרה שלא נראו כמותן. בסוף לשמחתי אגאסי זכה ב-5 מערכות. מעולם לא נהניתי משחקן כמו שנהניתי מאגאסי באותו משחק. הוא היה ממש האנטי-וירוס לסרבים של גוראן.

תומאס נוימן 15 ביוני 2011

זה היה ב-92. הדשא היה מהיר מאוד. גוראן דפק קרוב ל-40 אסים במשחק הגמר – ועדיין הפסיד. הוא שבר באותו שנה את שיא האסים (דאז) בטורניר. בחצי הגמר הוא העיף את סמפראס אם אני לא טועה.

אגאסי היה בזון החל משלב רבע הגמר וטיאטא מהקו האחורי את מקנרו ובקר, בין היתר. מעולם לא ראיתי תצוגת יחיד של שחקן מן הקו האחורי (בעיקר בהחזרת סרבים) כמו אגאסי בווימבלדון אוצה שנה – כולל נדאל ב-2008. המשטח ב-92 היה מהיר מאוד, הכדורים קפצו נמוך, ואגוסי ממש היכה על אינסטינקט – והכל נכנס.

אלעד 15 ביוני 2011

…וזה היה יפהפה לצפייה

ליאור 15 ביוני 2011

אחלה פוסט, ומדוייק להפליא.
אבי – למה מחליא? פדרר-נדאל 2008, פדרר-דיוקו 2011 ברולאן, נחשבים מהמשחקים המשובחים בתולדות הענף. לראות אנשים עושים בהילוך מהיר את מה שאנשים אחרים עשו בדיוק לפני 20 שנה רק באיטיות זה הרבה יותר מרגש בעיני.
לגבי הטקטיקה – טקטיקה שמקטיקה. היום אין זמן להגיע לרשת, זו הסיבה היחידה שהאלמנט הזה נעלם. המחבטים ככ עוצמתיים והכדור עובר ככ מהר מצד לצד, ששחקן שעולה לרשת לא מספיק אפילו להגיע לקוביות וכבר הכדור עובר חזרה. מי שדמו בראשו בוחר לא לעלות לשם.
מי כן עולה? אלה שיודעים שמאחורה אין להם סיכוי. מהוט, קרלוביץ, איסנר. זה סה"כ משחק הישרדות, ואתה חייב לבחור את הכלי שיעזור לך לשרוד.
אז נכון שהמשחק פחות מגוון, אבל המפגשים בין הבכירים, כשהם בשיאם, יוצרים דרמות ומשחקים מטורפים הרבה יותר מהעבר לדעתי. השאר זה רומנטיקה.

ניינר 15 ביוני 2011

מקנרו הוא השחקן האהוב עלי ביותר ובעיני גם הגדול מכולם. רונן, אתה חושב שלבחור הלא אתלטי הזה היה איזשהו סיכוי להתברג בצמרת הטניס של היום? אני בספק ולכן אני שמח שזכיתי לראות את התותח הזה בזמן אמת.

רועי 15 ביוני 2011

פוסט נהדר. תמציתי להפליא ומאיר עיניים.

לבי לבי על מחבט העץ הישן…

גלן 15 ביוני 2011

אני לא אתווכח מה היה הגמר הגדול ביותר בווימבלדון. לטעמי עניין סובייקטיבי. רק אומר שהשילוב האנושי, האסטטיקה, המתח וכל השאר בבורג-מקנרו הראשון לטעמי יותר מוצלח מהגמר המדהים, ההיסטורי הנפלא וארוע הספורט הבולט של המילניום הנוכחי. אולי בגלל הגיל, אולי בגלל הדלות של קרבות אפיים בכל ספורט (לפחות לטעמי)- פדרר-נדאל עומד בכזאת בדידות. את בורג-מקנרו הראשון אני צריך להכיל עם כל מיני ארועים כמו ברזיל-איטליה, הקרבות של עלי או שוגר-ריי/הרנס/האגלר או מגיק-בירד.
ויוה נוסטלגיה
בכל מ

וזא

גלן 15 ביוני 2011

כלומר פדרר-נדאל ענק. רק שבדידותו בעת הזאת מעצימה אותו אפילו יותר וזה קצת מרמה.

דורפן 15 ביוני 2011

אכן שוחחתי לאחרונה עם לוינטל על העניין – ואין למשחק הזה כרגע שום תחרות אמיתית על אירוע הספורט של המאה ה-21. אולי צריך לחזור למשחק 6 של ג'ורדן ביוטה כדי למצוא משהו דומה.

ומשחק כדורגל היסטורי? ה-0-5 של ברצלונה אבל הוא חד צדדי – קרב אפי? לא מצליח לחשוב על כזה במאה שלנו. אולי הבונקר של מוריניו בקאמפ נואו. אולי הניצחון שלו 2-4 על בארסה בגשר.

אגרוף? פאקיו-מייוות'ר לא קרה.

גלן 15 ביוני 2011

נכון. מוריניו בקאמפ נואו זה כמעט הכי קרוב שיש. האיגרוף מת. אופניים ופורמולה מדרדרים ממיני סיבות. קובי-לברון לא התרומם ואפילו פייטון-בריידי דיי מוכרע (פרובוקציה בגרוש). אני רק חושב שכמו ההתאוששות של מקרנו שהיה נדמה לי 3 נקודת משחק מהפסד במערכה הרביעית האלמותית (וזה חתום, המערכה הכי גדולה בוימבלדון EVER) לא היה.

matipool 15 ביוני 2011

מילאן – ליברפול באיסטנבול 2005 לא היסטורי ???!!!
אפילו חמותי שבמקרה ראתה את תחילת המשחק נשארה לראותו עד סופו כולל ההארכה ופנדלים . זה לבד כבר היסטורי .

דורפן 15 ביוני 2011

זה היסטורי. אבל לא אפי. אפי זה מפגש בין גלדיאטורים. כשגם האיכות וגם הדרמה נדירים. כשעל כף המאזניים מעמד היסטורי. איסטנבול היה דרמה וקאמבק בלתי רגילים.

אבל אנחנו בקיץ. יהיה זמן לזה

גלן 15 ביוני 2011

מדוייק. לא חסרים דברים היסטוריים כמו הנס על הקרח בהוקי. זה היסטורי, לא אפי. איסטנבול כנ"ל. גייאנטס לוקחים את הפטריוטס גם כן.

גיל 15 ביוני 2011

או במילים אחרות, הזכייה של טייגר במאסטרס הראשון שלו בהפרש של 12 חבטות זה היסטורי. הניצחון שלו ביום שני במוות פתאומי של פלייאוף של 18 גומות על רוקו מדיאט עם רגל אחת זה אפי.

גיל שלי 15 ביוני 2011

הג'יינטס מנצחים את פטריוטס זה אפי, היסטורי, וכל שם שתרצה

גיל שלי 15 ביוני 2011

דרך אגב גם החזרה של הרד סוקס מול הינקיס מ3:0 בגמר הal

matipool 16 ביוני 2011

רונן – מקבל את ההבחנה בין היסטורי לאפי . כמו שכתבת – הקיץ לפנינו ..

גלן 16 ביוני 2011

גיל וגיל- לא ולא. לגבי וודס- זה קצת יותר מסובך. בהחלט אלמנטים אפיים באותו סיפור. ובכל זאת מר רוקו שלא ממש נכנס בטופ העולמי או כגלדיאטור לא עוזר לתת לעניין ערך מוסף. אלמנטים אפיים זה לא משחק/ארוע אפי.

גיל שלי: כנ"ל. רד סוקס משום מקום ובכלל לא מעמדת אליפות הבית. זה היה ענק, זה היה היסטורי בהנתן היריב ההיסטורי אבל בלי כל גיבוי עצמה קודם. ואולי גם המעמד- לא WS . היסטורי ולא אפי.

ולגבי הפטריוטס-גיאנטס- מישהו מסוגל לזכור שם ממש איזה דרייב חוץ מזה האחרון של הגיאנטס ואולי זה שאחריו שנגמר מהר. לא אפי. סתם משחק בינוני באיכותו (למעט ההגנה של הגיאנטס) עם פינאלה מארץ הפינאלות והיסטוריה בכך שנמנעה היסטוריה. לא יותר מזה. דוגמאות כאלו יש בלי סוף. גם יונייטד-באיירן הוא כזה והיה ואחד משעמם עד הדקות האחרונות.

זיזו 15 ביוני 2011

אם זכרוני אינו מטעה אותי סמפרס השתמש במחבט מיושן וכבד עד סוף הקריירה שלו.

נדאל הוא הלברון של הטניס, רק עם ביצים.
מסכן הבחור, מגיע לגמר בפריס שם הוא השליט ההיסטורי והקהל כולו נגדו. מדהים.

מעניין איך ישחק הלברון האמיתי של הטניס שיגיע מאיזה אלאבמה או לואיזיאנה. הוא יתן סרב ויגן על הרשת עם הXs#$g% שלו.
http://www.youtube.com/watch?v=a0s3A4PNURg

come on roger

דורפן 15 ביוני 2011

זיזו – אתה מסתגל יפה למעמד של אוהד הכדורסלן השני הכי שנוא על הפלנטה!

נדאל לא שנוא. פדרר מאד אהוב בפאריס ומקומות אחרים. אבל נדאל אהוב מאד. למרות שלא על יריביו.

זיזו 15 ביוני 2011

התכוונתי ליכולות הפיזיות שלו, לא ליחס של הקהל.

להפך, נדאל הוא בחור סימפטי שקשה לשנוא.

בגלל זה אני קצת מרחם עליו שאפילו במקום שבו הוא אמור להיות אלוהים הוא שני לפדרר.

דווקא הידידות בין שניהם היא האלמנט שפוגע קצת ביריבות הזאת.
קצת שנאה לא תזיק שם.

בוב השקט 15 ביוני 2011

ע"פ הבנתי (או יותר נכון, ע"פ הפרשנות של יורוספורט), הסיבה שנדאל שני לפדרר באהבת הקהל ברולאן גרוס היא פשוט העובדה שפדרר דובר צרפתית רהוטה.

עד כדי כך פשוט לזכות בלב קהל אוהבי הצפרדעים.

דרך אגב, אתם יודעים כמה חיילים צרפתיים צריך כדי להגן על פריז?
גם אני לא… זה בגלל שאף אחד אף פעם לא ניסה…

זיזו 15 ביוני 2011

נראה לי שיורוספורט מנסים להיות נחמדים עם נדאל.

פדרר יותר אהוב כי הוא יותר אהוב.

בכל מגרש ובכל משטח, יש לו את זה.

ליאור 15 ביוני 2011

הוא השתמש במחבט די דומה לזה שפדרר משחק בו היום, שגם נחשב כבר מיושן. אולי מעט יותר כבד.
לקראת סוף הקריירה בעצת מאמנו הנוכחי של פדרר הוא החליף למחבט חדיש יותר עם מסגרת גדולה יותר (בגילו הוא כבר חבט יותר מדי פריימים) ואיתו זכה בסלאם האחרון שלו

מנחם לס 15 ביוני 2011

הכל נכון בפוסט הכיפי הזה מלבד דבר אחד: המנצח יהיה זה שלדעתך יפםיד בגמר!
ונקודה נוספת: האמריקאים לא חוזרים לטניס בגלל שיום אחד יהיו שם שחורים ( למרות שזה אחד המשחקים הדורשים מהירות ואתלטיות, אני חושב שיתרון האתלטיות המיוחדת של השחורים יהיה פחות קריטי מאשר בכדורסל או ספרינטים בא"ק. זה יהיה כמו כדורגל או בייסבול), אלא בגלל שצומח דור חדש של צעירים מתחת גיל 17 שאומרים שמאז סמפרס-אגאסי-גליקסטין והאחרים, לא היה כמוהו!

ליאור 15 ביוני 2011

על סמך מה אתה קובע זאת?
ההיסטוריה לא לטובתו, וגם לא הישגיו על המשטח.
אני רואה 2 אפשרויות:
1. פדרר נדאל בחצי: 50 50 על המשחק הזה, דיוקו מפסיד למנצח בגמר
2. פדרר דיוקוביץ בחצי – פדרר נדאל בגמר, כשהפעם השוויצרי מנצח סוף סוף. למרות שאני מאמין שדווקא חצי מול נדאל עדיף לו

דורפן 15 ביוני 2011

ליאור – הוא קובע זו בדיוק על סמך מה שאתה קובע. הוא מאוהב! נדאל על פני הקריירה במגמת שיפור על כל משטח. הוא לא בשיאו כרגע. אבל כל מה שהוא צריך זה להגיע לA game שלו לשני משחקים. אני לא מדבר על יכולת הירואית, אלא על יכולתו הגבוהה הרגילה.

ליאור 15 ביוני 2011

אתה צודק, אני מאוהב! אבל פחות, האהבה שלי כבר נכזבת. אני מבין לליבו של מנחם.
ועדיין, למרות חוסר הרציונאליות שלי, אם פדרר שומר על הרמה שלו מהרולאן הוא שווה את הראש של נדאל בווימבלדון, יותר בחצי מאשר בגמר, אבל שווה. וגם אם לא, זה יהיה שווה לפחות משחק נוסף שלהם שייכנס לרשימה כלשהיא של הטובים ביותר.
אני חושב שיותר מהגמר ברולאן, גמר בווימבלדון יהיה משמעותי ביותר ללגאסי של שניהם

דורפן 15 ביוני 2011

מנחם – ביקרתי עם גלעד לפני שנה באקדמיות בפלורידה – זו של היו.אס.טי.איי ושל אברט ושל ריק מאסי.

שני דברים – ביו.אס.טי.איי היו להם שחקנים רק אמריקאים אבל אצל השכנים אצל אברט היו שחקנים מכל העולם והתחרות הפנימית רצינית יותר.

למה הם לא מביאים בולדוזר להחריב את כל המגרשים ובונים מגרשי חימר? זה כבר די ברור שמבחינת יסודות צריך לגדול על חימר

יורם אהרוני 15 ביוני 2011

"…ראשית, במשך דור שלם היה מצב של שחקנים שגדלו עם מחבט חדש ומאמנים שגדלו עם המחבט הישן. …" זה מזכיר לי ראיון עם אחד מקופצי המוט של שנות השבעים שהתלונן שהמאמנים הם אקס-מטאליסטים, כלומר הם מהדור שבו המוט היה עשוי ממתכת ולא מפיברגלס.

דורפן 15 ביוני 2011

ואיך זה השפיע על התוצאות? ועל הענף? היו קופצים שעשו את המעבר בהצלחה?

לון 15 ביוני 2011

פוסט יפה.

כדאי להזכיר שבווימבלדון שינו באופן פיזי את המגרשים, כלומר את האדמה עליה גדל הדשא, כדי להאט את המשטח. גם זה תרם מאוד להאחדה בין המשטחים.

בנוסף, גם הכדורים השתנו ונעשו מהירים יותר. כפי שראינו השנה ברולאן גארוס יש לזה השפעה גדולה אפילו על משטח איטי כמו החימר, ודאי שעל הדשא.
גלעד בלום כתב כאן בעבר שהשינויים גרמו לכך שהכדור מגיע מהמחזיר הרבה יותר מהר ולכן אין זמן לעלות לרשת.

לפי מיטב ידיעתי פדרר גדל על שני המטחים, חימר ומשטח קשה (ולא בעיקר על החימר).

כבר היום חלק גדול מהשחקנים הצעירים מתאמנים על כל המשטחים. סביר להניח שבעתיד, במדינות טניס מפותחות, יהיו בכל מרכז טניס משטחי חימר לצד משטחים קשים.

דורפן 15 ביוני 2011

לון – אני חושב שהאנגלים, שהם מאד שמרנים לרוב, הבינו שאין ברירה. בתחילת המאה ה-21 היה עוד שיפור במחבטים. הוא פחות בלט לנו כי הוא לא היה שינוי בצורת המחבט אבל המיתרים השתפרו. ואני חושב שאם היו נשארים עם המשטח הישן פשוט לא היה טורניר. סרב של רודיק על משטח כזה פשוט היה הסוף.

אגב, זה מדהים אותי איך ארגוני ספורט ישנים בעמידה לנוכח שינויים טכנולוגיים. בשחייה אפשרו את חליפות השחיה המגוחכות ועכשיו הם תקועים עם שיאי עולם בלתי שבירים להרבה שנים.

בווימבלדון היו יכולים להשאר עם המשטח הישן אם היו עוברים לסרב בודד.

וכן, פדרר גדל על כל המשטחים. חשוב כמובן לשחק את כולם. אבל החימר, פשוט מהיותו מאריך את הנקודות, הוא כנראה הטוב ביותר לאימון.

Mr. Kate 15 ביוני 2011

רק הערה קטנה-דווקא בשאלה מה עדיף לשנות, את המשטח של המגרש או את חוקי המשחק עצמם? אני הולך על המגרש, קשה לי לדמיין שחקנים שבמשך עונה שלמה משחקים עם שני סרבים, ופתאום מגיעים לטורניר וצריכים לשחק עם סרב אחד.

כסיפוביץ 15 ביוני 2011

כילד אני זוכר את הניסיונות הנואשים של הצ'כי הענק איבן לנדל לזכות בתואר בווימבלדון.
רציתי לטוס לאוסטרליה להתנקש בפט קאש.
ואז הגיע בקר…

אלעד ב.א 15 ביוני 2011

דורפן – בקשר לעובדה ש"אתה מכיר את הוויכוח על מי הוא גדול הטניסאים בדורנו"…צריך תמיד לזכור שפדרר לקח את אליפות אוסטרליה הראשונה שלו ב- 2004 ואת ה- US הראשון שלו ב- 2005 ואלו שנים שנדאל כבר היה טוב מאד גם על משטחים קשים…עיין ערך המשחקים בינהם במיאמי 2004 ו- 2005 שהלכו ל-5 מערכות (אז חלק מגמרי המאסטרס היו 5 מערכות).
ובכל זאת, הגמר הראשון של נדאל בסלאם על משטח קשה הגיע רק ב- 2009 (אוסטרליה) והשני רק ב- 2010 (ארה"ב). אז נכון, הוא ניצח את שניהם אבל איפה הוא היה בשנים של 2004-2008? אפילו לא גמר אחד במקומות האלו…אתה יכול להיות בטוח שאם הוא היה דואג בשנים האלו להגיע לאחד מהגמרים האלו הוא היה המפסיד התורן לפדרר כי הוא היה שם ב- 80% מהמקרים…רבאק, אפילו ג'וקו הגיע לגמר בארה"ב כשהיה רק בן 20, כבר ב- 2007 ולקח את אוסטרליה ב- 2008, כמה חודשים אח"כ…
אז לסיכום-נדאל הוא שחקן חימר מעולה, בגלל האתלטיות שלו.
הוא בהחלט עשה התאמות מרשימות לדשא ולמשטחים הקשים אבל להגיד שהוא יותר גדול מפדרר זה חוסר הבנה בסיסית בטניס…אתה יודע מה? תשאל את טוני, ותראה מה הוא יענה לך…

דורפן 15 ביוני 2011

נדאל תמיד מתאר את יריביו בסיום משחקי גמר "כשחקן הגדול בהיסטוריה" או "כשחקן שייקח בעתיד את הטורניר" וכו'. יכול להיות שהוא גם מרגיש כך. ואם כן – עבודה מעולה של טוני נדאל לגרום לו להרגיש כך. רק דבר אחד. מאז גיל 21 הוא לא מפסיד להם. מלבד זה שהוא לא מפסיד להם הוא לא עולה עליהם בדבר.

בגלל שאני מבין כל כך מעט, אני קצת פחות בטוח ממך. אבל מספר הפעמים שרוג'ר פדרר ניצח את נדאל על מגרש קשה פתוח בכל הקריירה – אחד. המאזן ביניהם: 1-4 לנדאל. לפדרר יש רק יתרון מוחץ (0-3) בתוך האולם. אולם הוא לא אחד המשטחים החשובים בטניס.

לכן יש דבר מעניין בסיפור העליונות של פדרר על נדאל. פדרר קורע אותו בכל המשחקים שלא התקיימו. בגמרים שאחד מהם לא הגיע. או במשחק אידיאלי "כששניהם בשיאם" וכו'. לרוב פדרר מנצח את המשחקים הללו בקלות ובטניס עוצר נשימה.

רק כשהמשחקים ממש מתקיימים ובאים למגרש עם רקטות וכדורים ונעליים, נדאל מנצח.

זיזו 15 ביוני 2011

כל מה שאתה כותב נכון אבל יש לציין שהיריבות ביניהם התחילה אחרי השיא של פדרר.

ב2008 פדרר היה בן 27, גיל מבוגר לטניסאי.

מאז נדאל מכה בו ללא רחם ויתכן שהיה עושה זאת גם בשיאו אבל אני לא מרגיש שנדאל הגיע לאותה דומיננטיות שהייתה לפדרר על הסבב ואני גם לא רואה אותו משיג אותה.

דורפן 15 ביוני 2011

נכון, הם לא באותו גיל, אבל יש כמה רמזים. למשל המאזן הכולל שלהם על מגרשים קשים בחוץ, שכן התקיימו בתקופת השיא של פדרר.

הדומיננטיות על הסבב הייתה בהחלט גדולה מהיום – אבל זה המצב, הוא היה לבד אז. לא היה שם שום טניסאי היסטורי אחר. עכשיו יש לך את נובאק דג'וקוביץ' בנוסף. וגם אנדי מארי כנראה קצת חסר מזל לפול על הדור הזה.

זיזו 15 ביוני 2011

ביצה ותרנגולת.

זיזו 15 ביוני 2011

יש עוד דבר אלמנטרי שעוזר לנדאל. היותו שמאלי.

לדעתי עם נדאל ימני פדרר מטאטא אותו.

דורפן 15 ביוני 2011

אתה בוודאי יודע למה נדאל שמאלי?

לגבי ביצה ותרנגולת. צריך קצת לסמוך על מראה עיניים. אבל אם תסתכל על השטח ב-2004-2006 אף אחד גם לא ממצב את עצמו בקביעות כמספר 2 או 3. נדמה לי שפדרר ניצח חמישה יריבים שונים בגמרים של היו.אס.אופן. ברור שהיו שחקנים שהיו זוכים ביותר בלי פדרר. אבל אני לא חושב שהיו שם שחקנים ברמה של נדאל ודג'וקוביץ בהמשך – או פדרר ברמתו כרגע.

זיזו 15 ביוני 2011

כי בימנית הוא מחטט בתחת.

דור המדבר, כמו היריבים של ג'ורדן.

אתה אף פעם לא נראה היסטורי כשאתה משחק נגד אחד כזה.

דורפן 15 ביוני 2011

זיזו – אז תברר… דוד שלו החליף לו את היד החובטת. שאם זו לא גאונית ספורטיבית אז אני לא יודע מהי. הוא כותב בימין ומשחק בשמאל.

זיזו 15 ביוני 2011

אני יודע,סתם צחקתי.

אני בהחלט מעריך את זה אבל זה מרגיש לי קצת כיתרון מלאכותי.

כאילו הם משחקים עם יתרון מובנה לנדאל. ספורטא קצת אחר.

מזכיר את הNL והAL בMLB.

בדיוק עכשיו מדברים על העברת יוסטון לAL ואנשים אומרים בצדק שצריך לתת להם כמה שנים להסתגל ולבניית סגל מתאים.

באולימפיאדה העתידית שכתבת עליה צריכים לקיים מחדש את מפגשי פדרר נדאל כשדהם משחקים בשיאם ובאותו יד.

עוד משחק דמיוני שבו פדרר ינגב את הרצפה עם נדאל :)

עדי 15 ביוני 2011

game, serve and match!

אלעד 15 ביוני 2011

חס ושלום, אף אחד לא גרע מהבנתך…כשכתבתי "חוסר הבנה בסיסי בטניס" הכוונה שכולם תמיד מסתכלים על המאזן בין פדרר לנדאל ומזה גוזרים את התשובה. נדאל הפסיד פעמיים לאנדי מארי בגראנד סלאם כשהיה בשיא השיאים (US 2008, אוסטרליה 2010)! אז מה? מישהו מעלה על דעתו שמארי יותר טוב?
לנדאל יש יתרון מנטאלי ברור על פדרר ובזכות היתרון הזה הוא הצליח לנצח את רוב המפגשים בינהם, במיוחד אלו הקריטיים (ווימבלדון 2008 ואוסטרליה 2009) וגם במפגשים האלה זה קרה ממש בקושי.
אתה היטבת לתאר את "המשחקים שלא שוחקו" בינהם אבל תרצה או לא, נדאל מעולם לא היה שם וזו עובדה שאי אפשר להתכחש לה. לגבי אולם או מגרש פתוח, ההבדלים לא גדולים מידי אז אי אפשר להשתמש בזה כתירוץ. אולם טיפה יותר מהיר אבל זהו.
הס מלהזכיר כי רוב המשחקים בינהם היו על חימר, כן?

עוד דבר – כולם כבר שמו לב כי כל ההפסדים של נדאל בשנים האחרונות תורצו בפציעות…עד כי כך שאפילו לו נמאס לתרץ זאת באוסטרליה האחרונה.
כלומר, המשוואה היא בערך כזאת: נדאל בריא=תואר ב- 99%.
נדאל פצוע=הפסד בשלב מתקדם יחסית עם תירוץ סביר.

אלעד ב.א 15 ביוני 2011

תיקון קטן: פדרר לקח את ה- US הראשון גם ב- 2004 ולא 2005 כפי שציינתי

תומאס נוימן 15 ביוני 2011

השיר מדהים!!

"בין 1990 ל2000 לווימבלדון היה משטח לא לגיטימי ליכולות המחבט" – וחרף זאת – אגאסי (עם חרא של סרב, גובה 1.78 ומשחק מהקו האחורי בלבד) לקח את הגמר ב-92 מול מכונת הסרבים איבאניסביץ').
וב-93 קורייר (יותר גבוה ועם סרב טוב יותר מאגאסי, אבל עדיין שחקן קו אחורי בלבד) הגיע לגמר והפסיד לסמפראס.
מה שמעיד על גדולתם של אגאסי וקורייר. בכלל, הזכייה של אגאסי ב-92 לא היתה אמורה להתרחש נוכח מהירות המשטח באותה שנה, אבל הוא נכנס למן ZONE, בעיקר בהחזרות סרבים, והוא היה גדול אפילו ביחס לעצמו.

עומרי 15 ביוני 2011

זה הטורניר של פדרר. גם בגמר הרולאן גארוס הוא היה קרוב משנדמה.

שניר 18 ביוני 2011

יפה שאתה ממשיך להאמין , אבל זה לא הפלייאוף פיינלס ונדאל זה לא לברון.
עם כל הצער שבדבר. 

רועי ויינברג 15 ביוני 2011

הגמר בין נדאל לפדרר: לדעתי זה אכן ממשחקי הטניס הגדולים אי פעם. זה אירוע הספורט מהגדולים ביותר בעשור האחרון-בטח כמשחק (בשורה של גמר הצ'מפיונס ב-2005). היה פשוט תענוג לראות המשחק הנפלא הזה.

צור שפי 15 ביוני 2011

1. "שחקן יכול לשחק רק בתקופתו": צפוף בפנתיאון אבל למשפט הזה יהיה צורך לפנות מקום.
2. מודה בבורותי ושואל מה השתנה הדשא של וימבלדון בשנות ה-90 מכל הדשאים.

דורפן 15 ביוני 2011

אלעד – יש הבדל עצום בין טניס של שלוש מערכות באולם, שהוא באמת משחק של טכניקה נטו עם מעט השפעה לתנאים, עמידות ורוח קרב. למשחק חמש מערכות במזג אוויר חם תחת כיפת השמיים. כל המהות של רפאל נדאל היא מלחמה וחסינות. הוא לעולם לא ישתלט על סבב המאסטרס בצורה כמו פדרר. אבל בסופו של דבר מה שיכריע את ההיסטוריה יהיה היקף ההישגים של כל אחד בטורנירי גרנד סלאם. אף אחד לא יכול לספר לי מי היה ראשון בעולם בשנים בהן בורג לקח עשרה סלאמים בחמש שנים בערך.

אלעד 15 ביוני 2011

אני מבין מדבריך שאם למרות כל מה שכתבת, נדאל לא יעקוף את פדרר במספר הסלאמים אתה אומר שפדרר טוב יותר?
כי גם אם סלאמים זה לא הכל, זה בהחלט הרבה.
אני רוצה לראות את נדאל עושה עוד שנה כמו שנה שעברה ולוקח 3 סלאמים בשנה אחת. אני בספק אם הוא מסוגל. פדרר עשה את זה 3 פעמים!
גם אם תגיד שלפעמים היריב בגמר היה רודיק, בוא נודה שרודיק על דשא זה אף פעם לא יריב קל, בטח לא רודיק של 2004-2005!

דורפן 15 ביוני 2011

נדאל לקח כבר פעמיים שלושה סלאמים בשנה אחת. נדאל גם היה האדם הראשון בהיסטוריה להחזיק בתארי סלאם על שלושה משטחים שונים. ולמעשה – במהלך הקיץ שעבר היה הטניסאי הראשון בהיסטוריה של המשחק שהיה הכי טוב בו זמנית על כל משטח. מעולם לא יכולת להגיד את זה על איזשהו טניסאי לפניו. הוא לא סתם זכה בניו יורק שנה שעברה – אלא זו הייתה הזכיה הכי חד צדדית שם בעידן המקצועני (מערכה אחת).

אם השניים יסיימו את הקריירות בפער של 1-2 סלאמים אי אפשר לומר שזה לבדו האלמנט המכריע – הרי יש גם ענייני מזל, תקופה וכו. אבל בהקשר הזה יש לציין: נדאל בינתיים לקח את כל מה שלקח כשפדרר בסביבה וגם דג'וקוביץ.

אני נוטה להגדרה של ידידי גלעד בלום. נדאל הוא המשחק הקשה ביותר בהיסטוריה. נדאל על חימר בחמש מערכות הוא המשחק הבלתי אפשרי היחיד בהיסטוריה.

ארז 16 ביוני 2011

תיקון טעות – נדאל זכה רק פעם אחת ב-3 סלאמים בשנה ולא פעמיים כפי שציינת. בנוסף, פדרר איבד אמנם 2 מערכות כשזכה בארה"ב ב-2006 אבל הוא שיחק מול יריבים קשים בהרבה כמו ג'יימס בלייק ברבע, דוידנקו בחצי הגמר ורודיק בגמר, לעומת נדאל ששיחק ברבע מול ורדאסקו, בחצי מול יוז'ני (!!!) ורק בגמר נפגש עם יריב באמת רציני בדמות ג'וקוביץ'.

בנוסף לא ברור לי הזלזול שלך במפגשים בין פדרר לנדאל בתוך אולם. אולם הוא המשטח האולטימטיבי לטניס מכיוון ששם התנאים הם ההוגנים ביותר בלי הפרעות של רוח, חום, קור ובלי קפיצות מוזרות כמו בחימר ובדשא. שם רואים באמת מי השחקן היותר טוב ופדרר הראה את עליונותו הברורה על נדאל במפגשים האלה.

מה עוד ששלושת המפגשים ביניהם באולם לא התקיימו בטורנירים זניחים, אלא בטורניר הקשה ביותר לזכייה, אליפות הסבב של סוף השנה בה מתמודדים 8 הטניסאים הטובים ביותר בשנה האחרונה. בשניים מהמפגשים פדרר ניצח את נדאל בחצי הגמר בשתי מערכות חלקות ובשנה שעברה הוא ניצח אותו בגמר ב-3 מערכות. כתבתי כבר בעבר שהדירוג שמוענק באופן יחסי לטורניר סוף השנה גבוה יותר מגראנד סלאם (1500 לזכייה ללא הפסד ב-5 משחקים לעומת 2000 בגראנד סלאם עבור 7 משחקים). גם מבחינה כספית זה הטורניר המתגמל ביותר באופן יחסי למספר המשחקים המשוחקים. פדרר זכה ב-1.68 מיליון דולר עבור הזכיה בשנה שעברה באליפות סוף השנה עבור 5 משחקים בעוד נדאל קיבל רק 20 אלף דולר יותר עבור זכיה באליפות ארה"ב ונצחון של 7 משחקים בהטוב מ-5.

פדרר זכה 5 פעמים בטורניר הקשה הזה והפסיד פעם אחת בגמר כשהיה פצוע, בעוד נדאל לא זכה בטורניר אפילו פעם אחת והפסיד פעם אחת בגמר לפדרר בשנה שעברה. אולי נדאל יעקוף את פדרר במספר הגראנד סלאמים בהם הוא יזכה בגלל זכיות מרובות באליפות צרפת, אבל זה ממש לא אומר שהוא שחקן יותר גדול מפדרר.

דורפן 16 ביוני 2011

ארז – הוא זכה פעמיים בשלושה סלמים מארבע. לזה הייתה כוונתי.

אם טניס אולם כל כך חשוב למורשת ההיסטורית אנא ציין בפני משחק אחד חשוב שנערך באולם בהיסטוריה של הטניס.

אנחנו כנראה מכירים טניס אחר.

אתה מכיר טניס בו הטורניר הכי חשוב הוא כשמחלקים את מספר הנקודות במספר המשחקים וגם בודקים כמה כסף מרוויחים פר נקודה. אגב, לפי הטניס הזה מי היה הטניסאי הטוב של שנות השבעים? השמונים?

אני מכיר טניס בו הטורנירים החשובים הם ווימבלדון, פלשינג מדו, רולאן גארוס ואליפות אוסטרליה. ובו משחקים של הטוב מחמש הם יוקרתיים יותר מהטוב משלוש.

פדרר הביס שוב ושוב את נדאל בחישוב של מספר נקודות ומספר דולרים פר משחק בטניס אולם. נדאל רק היה טוב יותר בגמרים של הסלאמים כששיחקו ביניהם.

ואני לא מבין במה אליפות צרפת יותר נחותה מאחרות. אולי להיפך – לפדרר יש מזל שיותר סלאמים מתקיימים על המשטח היותר חזק שלו ורק אחד על המשטח החלש שלו? אני אוהב איך הופכים את העובדה שהעניין הזה מוטה נגד שחקן שמצטיין על חימר להוכחה נגדו. החימר הוא משטח יותר מסורתי מהמגרשים הקשים, קיים הרבה שנים, ובעבר היו סלאמים אחרים שנערכו עליו. בעידן כזה נדאל כבר היה מוחק את הפער מפדרר.

ב-2008-2009, נדאל הרבה לפני שיאו פדרר אולי קצת אחריו, הם שיחקו טרילוגיית גמרים על כל שלושת המשטחים. התוצאות ידועות.

דורפן 16 ביוני 2011

יש פה מצב קלאסי של קונצפט שאנשים לא מתפכחים ממנו כל כך בקלות. למרות שליאור, למשל, כן…

לרוג'ר פדרר הייתה תקופה נפלאה לפני עליית נדאל ובא כבר לא השוו אותו לטניסאיים אחרים אלא למייקל ג'ורדן וטייגר וודס. היו סיבות טובות לכך. אבל זה היה רק במהלך הקריירה שלו.

עכשיו עלה יריב – ופדרר התפרק לחלוטין מולו – מאזן מביך במשחקים חשובים. אז צריך ליישר את הקונצפט. טורניר אולם הופך לקשה ביותר בטניס. טניס חימר לא נחשב. נדאל יתפרק כי ייגמרו לו הברכיים (מה לעשות, הוא קיצר את הנקודות, שיפר את הסרב, והתחיל לנצח במגרשים קשים). פדרר אמר שהוא לומד את החימר כדי לנצח את נדאל, במציאות נדאל למד את המגרשים האחרים וניצח אותו בזמן שהוא לא התקרב אליו על החימר.

בדיון הזה אגב קיבלתי תיאוריה חדשה: זה לא נחשב הכל, כי נדאל שמאלי. אז זה לא חוכמה.

מה לעשות – פדרר טניסאי נפלא – אבל כשהוא נשאל שאלות לגבי האופי שלו במשחקים גדולים – הוא הפך הרבה פחות גדול מהתאוריה הראשונית. הוא בטח לא מייקל ג'ורדני תחת לחץ. כרגע יש סיכוי לא רע שהם יהיו די קרובים במספר הסלאמים. ולא קרובים בכלל במשחקים ביניהם. וגם אם נדאל לא ידביק אותו ופדרר כן ייחשב השחקן המוביל של התקופה בכל זאת – הוא בשום מצב לא תופעה מייקל ג'ורדנית. הוא מזהיר טכנית עם סימני שאלה מנטליים מאד גדולים במשחקים הגדולים.

ולחסרונות הללו של פדרר יש סיבה מאד ברורה: יהירות. הוא לא לקח מאמנים.

נכון למה שקרה עד היום הפער של פדרר בטכניקה פשוט נמחק על ידי הפער העצום לטובת נדאל באופי. זה מה שבאמת קרה.

ומכל מה שכתבת דבר אחד משקף ביותר את הבעיה של פדרר. כתבת "אולם הוא הטניס האולטמטיבי בלי הפרעות של רוח, חום, קור ובלי קפיצות מוזרות כמו בחימר ובדשא". נכון – כל עוד לא קשה – אין לפדרר יריב.

גיל 16 ביוני 2011

אני מסכים לגמרי עם דורפן פה. גם אני תמיד הללתי את פדרר ואמרתי שזה רק על חימר או שזה כשהוא לא בשיאו אבל זה בולשיט. הוא נראה בשיאו במשחק נגד ג'ויקביץ' ואז פתאום הפך לבן תמותה נגד נדאל? גם אם נדאל לא יגמור עם יותר סלאמים ממנו אפשר יהיה לחשוב שהיה שחקן טוב ממנו. לא הכל אבוד אגב לפדרר. כמה ניצחונות בסוף הקריירה על נדאל יכולים ליישר קצת את הסטטיסטיקות.

ארז 16 ביוני 2011

מה הכוונה זכה פעמיים בשלושה סלמים מארבע ? רק בצרפת ובווימבלדון הוא זכה יותר מפעם אחת.

משחק חשוב אחד בהסטוריה של טניס אולם ? קח לדוגמא את הגמר בין בקר לסמפראס בשנת 96 של אליפות סוף השנה. משחק שאותו בקר הגדיר כמשחק הטוב ביותר שהוא נתן בחייו מול סמפראס למרות שהוא הפסיד אותו לבסוף ב-5 מערכות צמודות.

מאז שהתחלתי לעקוב אחרי טניס (משנת 1989) הטורניר שריתק אותי יותר מכל הוא טורניר סוף השנה בגלל שרק פסגת שחקני הטניס התקבצו שם ושיחקו אחד נגד השני. מבחינתי שום טיעון לא יכול לסתור את זה שטורניר סוף שנה הוא הכי קשה לזכייה מבחינה אובייקטיבית מכיוון שבכל משחק אתה נפגש מול אחד משמונה השחקנים הטובים בעולם באותה שנה. באיזה עוד טורניר זה קורה ?

פדרר ניצח בסוף השנה שעברה בלי להפסיד מערכה את פרר, מארי וסודרלינג בשלב הבתים, בחצי הגמר הביס את ג'וקוביץ' בשתי מערכות קלות ובגמר הפסיד מערכה לנדאל אבל העליונות של פדרר היתה מוחלטת בו לחלוטין. וזה עוד כשהוא מעבר לשיאו ומציג טניס פחות טוב משהציג בשנים 2005 ו-2006.
בשום טורניר אתה לא צריך לנצח חבורה כזו איכותית של שחקנים בכדי לזכות בתואר.

אם שאלת אז בשנות ה-80 לנדל זכה ב-5 אליפויות, מקנרו זכה ב-3. שניים שבהחלט היו הטניסאים הטובים בעשור זה.

בשנות ה-90 השחקן שזכה הכי הרבה בטורניר היה גם השחקן הטוב בעשור שהוא כמובן פיט סמפראס עם 5 זכיות.

העובדה שנדאל לא זכה אפילו פעם אחת אומרת הרבה לדעתי.

לא אמרתי שאליפות צרפת פחות חשובה. גם אם פדרר היה זוכה ב-10 ווימבלדון, 3 ארה"ב, 2 אוסטרליה ו-1 צרפת זה היה נחשב מבחינתי להישג הרבה פחות גדול לעומת החלוקה של התארים שלו כיום (זכיה ב-6 ווימבלדון, 5 ארה"ב, 4 אוסטרליה ו-1 צרפת).

אני לא מסכים לגמרי עם הקביעה שב-2008 ו-2009 נדאל היה הרבה לפני שיאו. הוא היה קרוב לשיאו לפחות באותה מידה שפדרר היה רחוק משיאו.

לגבי האופי, אני מסכים שנדאל יותר חזק בראש מפדרר אבל בטח לא בפער שאתה תיארת. על נדאל מעולם לא היה לחץ לזכות בטורניר כמו שהיה על פדרר ברולאן גרוס 2009. אחרי שנדאל הפסיד הלחץ שהיה על פדרר לזכות היה עצום יותר מכל לחץ שחווה ספורטאי בהסטוריה של הספורט, כולל ג'ורדן וטייגר וודס ומי שאתה רוצה להזכיר. אם הוא לא היה לוקח את הטורניר באותה שנה היו רומסים אותו בכל מקום אפשרי ולא שוכחים לו זאת לעולם שגם כשנדאל הפסיד הוא לא זכה בטורניר. אז הוא עמד בלחץ בענק והציג אופי אדיר ווינריות שגם נדאל היה מתפאר בה.

לנצח את דל פוטרו בחצי גמר במשחק שנכנס לפנתיאון ובגמר לנצח 3-0 את סודרלינג שניצח את נדאל כזכור עם מערכה ראשונה שבה הוא פשוט פירק אותו לגורמים עם 6-1 מהמם, זה להראות אופי ענק.

אז הוא אולי פחות חזק בראש מנדאל במעט אבל להגיד שאין לו אופי זו הכפשה חסרת שחר. גם הצורה שהוא חזר בגמר ווימבלדון 2008 מפיגור 2-0 והטייברייק שהוא שיחק בסט הרביעי מראה איזה ווינר ענק הוא עם מכת העברה נדירה בבק הנד שהוא נתן במצב של נקודת אליפות לנדאל.

גיל 16 ביוני 2011

ארז, איבדת את האמינות שלך כשאמרת ש"אחרי שנדאל הפסיד הלחץ שהיה על פדרר לזכות היה עצום יותר מכל לחץ שחווה ספורטאי בהסטוריה של הספורט". באמת? שום שחקן אחר בהיסטוריה לא היה בלחץ כזה? פדרר הוא שחקן החימר השני הכי טוב בדורו ואולי אפילו אחד הטובים אי פעם. אם כבר, העובדה שנדאל עף עזרה לו להשתחרר כי הוא ידע שהוא לא יצטרף להתמודד מולו. לא אומר שלא היה לחץ בכלל, אבל המילה הגזמה היא אנדרסטייטמנט. מול כל שחקן אחר בסבב פדרר הוא תותח אבל הרולאן גארוס האחרון רק הוכיח שמול נדאל הוא פשוט קורס מנטלית וזה די מצער.

דורפן 16 ביוני 2011

3 מ-4 – כלומר להחזיק בשלושה תארים בו זמנית – כמו המצב כרגע וכמו המצב שהיה אחרי זכייתו באוסטרליה.

גיל שלי 16 ביוני 2011

גם לברון ענק עד שנהייה קשה

דורפן 16 ביוני 2011

גיל – וגם ללברון מוצאים מעריציו כל מיני מפעלים דמיוניים כמו "באחד על אחד הוא יותר טוב מג'ורדן". רק שחוץ מזה שזו שטות אין גם מפעל כזה שנקרא "אחד על אחד". יש NBA וזהו. ובטניס אין "בטניס נטו פדרר יותר טוב" או אם היו גמרים על משטח כזה או אחר (למרות שגם במשטח הזה נדאל מנצח בעקביות). זו בניית קונצפציה על עובדות שהן פרי הדמיון.

גיל שלי 17 ביוני 2011

ובדיוק בגלל זה אני לא מצליח להבין איך יש דיון כאשר נאדל מנצח בכל מפגש חשוב. אם פדדר היה נחמד כמו לברון, לא היה דיון

ישי 15 ביוני 2011

דורפן,

ההשוואה בין כתמי האדמה בשני הסרטונים לא פחות מגאונית.

תודה

דורפן 15 ביוני 2011

זה דבר די ידוע.

יריב 16 ביוני 2011

מילה על הקרדיט בשיר, לא לשכוח את רכטר שהלחין (על בסיס הלחן של וייל, כמובן). לא לשכוח גם את איירה גרשווין וקורט וייל שכתבו את המקור (צ'ייקובסקי ורוסים אחרים) עוד בשנות ה40.

גיל 16 ביוני 2011

קנדה בדרך לטראומה לאומית, איזה משחק עד עכשיו.

דורפן 16 ביוני 2011

רק 0-1

גיל 16 ביוני 2011

נכון, אבל כל המשחקים בונקובר היו צמודים מאוד ולואנגו לא ספג בבית והתפרק בחוץ. כולם בפחד שזה מה שיקרה לו אבל בינתיים זה לא אז יש תקווה, אני בעד הקנדים.

גיל 16 ביוני 2011

הנה, הקריסה הגיעה, חבל.

יואב גורן 16 ביוני 2011

לפעמים כשאני קורא את דורפן אני לא מבין איך הבנאדם לא יושב בווילה בריביירה הצרפתית עם מרצדס בצבע של מנצ'סטר יונייטד בגראז'.כמה כישרון אלוהים נתן לאדם אחד? מזל שהוא אוהד הפועל, אף אחד לא מושלם.

MOBY 16 ביוני 2011

אתה שואל שאלה ועונה אליה באותו משפט.
למה? כי הוא אוהד הפועל!!!!!!!

דורפן 16 ביוני 2011

הדברים של יואב גורן נטולי אמינות.

ראשית, הוא משוחד כי הוא חבר שלי.

שניתֿ, אני אוהד הפועל רק בכדורסל. מעולם לא אהדתי את הפועל בכדורגל. וגם אינני אוהד הפועל אוסישקין. . החלטתי לא לאהוד אותה כי קראו את הקבוצה על שם אוסישקין ולא על שם בארי.

יוני 16 ביוני 2011

דורפן, תיקון קטן – צ"ל "תקופה בה" ולא "תקופה בא".

השיר כיפי וזכור לטוב. עוד זכור לטוב הוא לון, מעלה זכרונות מתחילת הבלוג…

איתי נ. 16 ביוני 2011

רונן כתב :"הבעיה הגדולה של הטניס המודרני שהוא הרג את כל השחקנים שמתחת ל-1.80. "
אבל בכמה מקצועות ספורט מודרני יש דומיננטיות של שחקנים מתחת ל- 1.80? אמנם יש יוצאים מן הכלל (אצנים למרחקים ארוכים, מתעמלים, נהגי מירוץ, ליאו מסי…), אבל מרבית מקצועות הספורט היום דורשים ספורטאים גבוהים, חזקים ואתלטיים

ליאור 16 ביוני 2011

אמרת ליאו מסי אמרת הכל.
תוסיף גם צ'אבי, אינייסטה, אגווארו, ברקוביץ בשביל הפלפל,ועוד רבים וטובים.
כדורגל בסופו של שמור לקטנים וממוצעים.
במקצועות כמו כדורסל וכדורעף הגובה הוא מצרך נדרש

דורפן 16 ביוני 2011

גיל – אבל זה בדיוק כמו שכתבתי. רוג'ר פדרר הוא שחקן קייס, שקצת נשחק, להיות הטניסאי הגדול בהיסטוריה. אבל מעריציו משוכנעים שכל מה שהוא עושה הוא הגדול בהיסטוריה של הספורט. שיש פה איזה מייקל ג'ורדן של טניס.

גיל 16 ביוני 2011

כן, אם זה אני מסכים. שוב, לא כל דבר צריך להשוות לג'ורדן ויכול מאוד להיות שעוד לא הגיע הג'ורדן של הטניס ואולי לא יגיע בכלל.

ליאור 16 ביוני 2011

רונן, אנחנו חיים את הרגע, אז אנחנו לדעתי מתקשים לשפוט את ההיסטוריה שמתהווה בזמן אמת.
מה הפרמטרים שלך לגדולה של שחקן טניס? זו השאלה.
כמות סלאמים?
שבועות רצופים/סה"כ במקום הראשון?
סה"כ תארים?
כמות שיאים שנשברה?
שיאים מיוחדים ששמורים רק לשחקן?
מאזן ראש בראש מול השחקנים היריבים?
הרי את ההיחנקות של פדרר ברגעי אמת מול נדאל עוד 20 שנה אף אחד לא יזכור. זה לחלוטין זכרון של הרגע.
מאזן ראש בראש של שחקנים? קשה לי להאמין שלמעט עכברי היסטוריה זה נתון שמישהו יודע לגבי הגדולים ששיחקו באותה תקופה.
לדעתי האובייקטיבית ככל שניתן, מה שנזכר זה סלאמים, שבועות במקום הראשון, סה"כ תארים(לא סגור על זה, קונורס שמוביל את הטבלה לא נחשב טוב יותר בגלל זה, אולי חרוץ יותר), בסדר הזה.זה גם הגיוני. סלאמים זה הפרמטר הכי חשוב לגדולתו של שחקן לדעת כולם, ופועל יוצא של זכיות מרובות בסלאמים זה שבועות מרובים במקום הראשון.
לפי כל הפרמטרים האלה פדרר מוביל על נדאל ועל כל ספורטאי בהיסטוריה בפער ניכר, ולכן נכון לרגע זה הוא על אף מגרעותיו הטניסאי הטוב בהיסטוריה.
אם יש לך מדדים אחרים אובייקטיבים לשקלול אני אשמח להבין אותם

דורפן 16 ביוני 2011

ליאור- צריך להסתכל מהיום אל העבר ולראות מה בעצם זכרו. ניקח למשל את שנות השבעים-שמונים.

מספר סלאמים זוכרים

שבועות במקום הראשון, חצאי גמר רצופים, ניצחונות רצופים או ניצחונות רצופים על משטח – הכל מים תחת הגשר. בעיקר כי כל הסדרות הללו שציינתי כאן יכולה להגמר בגלל קרסול נקוע.

זוכרים הישג ייחודי. נדאל פספס פה באוסטרליה הזדמנות נדירה. אם למישהו יהיה את הסלאם הרציף זה יעמיד אותו גבוה מאד מעל אחרים.

משחקים ראש בראש זוכרים בהחלט. במיוחד כשאלו משחקים כל כך גדולים. זוכרים מצויין את בורג- מקנרו. זוכרים מצויין את אגאסי-סמפראס ואת גראף-סלש. כשדור מצמיח שני ענקים זוכרים את הראש בראש

אם פער הסלאמים לטובת פדרר יהיה גדול הוא ייזכר כהכי גדול. אבל אם למשל זה יהיה 17-16 לטובתו או משהו כזה אנשים יזכרו היטב שנדאל הרג אותו לאורך כל הקריירה.

יובל (אחר) 16 ביוני 2011

רונן – יש לך הערות על בוסטון כטייטל-טאון האמריקאית בעשור האחרון? או שלדעתך זו סתם מקריות שלא מלמדת על שום דבר?

דורפן 16 ביוני 2011

יש לי הרבה הערות. אחרי שתעבור לי הבחילה מהלילה

טל 16 ביוני 2011

בדיון פדרר-נאדל יש עוד נקודה לא מובנת לי.

הטיעון ש"בתקופת הדומיננטיות של נאדל, פדרר כבר היה מעבר לשיאו" נתפס כסוג של נתון עובדתי בדיון. ואני שואל, למה בעצם? ממתי שחקן בן 26-27 (לשם הפורפורציה, זה הגיל של רונאלדו או לברון ג'יימס), ללא רקוד של פציעות רציניות, הוא "מעבר לשיא"?

אני לא מתכוון פה לכושר בתקופה מסוימת, אלא ליכולת על פני זמן.

בספורט אינדבידואלי כמו טניס, אפשר להבין אם תהיה ירידת מתח על פני זמן במשחקים פחות חשובים. בטח שלוקחים בחשבון שלהבדיל מענפי כדור אחרים, בטניס אין שיא שצריך להגיע אליו בסוף עונה אלא ארבע שיאים שונים שמפוזרים לאורכה. מצד שני, הענין הזה אמור להיות רלבנטי דווקא לטורנירים הפחות חשובים (ששם פדרר נוהג להצטיין) ולא לגרנד גראנד סלאמס נגד היריב הגדול שלך, ולא רק היום, אלא על סוג של בכורה היסטורית.

יש דרך אחרת להציג את הטיעון על כך ש"פדרר מעבר לשיא": בעולם נטול נדאל (והיום גם דיוקוביץ'), הוא היה כבר עובר מזמן את ה20 הגראנד סלאמס, זוכה שלוש או ארבע פעמים נוספות בפריז וכמעט אחד לא היה רואה ירידה אצלו (לפחות עד השנה האחרונה). יש מתאם מוזר בין שיפור אצל נאדל והירידה אצל פדרר.

אתה מסתכל על ג'ורדן למשל. אחרי פרישה של כמעט שנתיים, בענף שבו לאתלטיות ולגודל יש יותר משמעות, בליגה שמשחקים בה האתלטים הגדולים על הפלנטה, הוא שלט לחלוטין בגיל 35-36 כאשר היכולות הפיזיות שלכאורה היוו מרכיב חשוב בגדולה שלו, כבר לא היו רלבנטיות. אני אחרון מעריצי קובי, אבל אי אפשר לקחת ממנו את זה שעד השנה האחרונה הוא היה בטופ של הטופ של המקצוע, שלו גם בגיל 30+ שהאתלטיות שלו היא כבר לא מה שהייתה פעם. ואתם מספירם שפדרר הגדול לא מסוגל להתמודד בגיל 26?

חלק מגדולה של ספורטאי היא לא רק השלם שמורכב מסך היכולות הטכניות שלו. זה גם היכולת להתעלות, להתמודד עם האתגר. לפדרר כנראה אין את זה.

ליאור 16 ביוני 2011

טל – באופן מסורתי שחקני טניס מגיעים לפיק ומדרדרים בגילאים הרבה יותר צעירים מאשר בענפים אחרים.
זה קשור כנראה לעובדה שהם משחקים טניס מגיל 6-8, מטיילים בעולם מגיל 14-15 לרוב לבד, מתאמנים כל יום וכל עונה נמשכת 10 חודשים ללא הפסקה, לזה שזה ספורט יחידני שהעומס המנטלי הוא גדול, לרדישה האינסופית אחרי נקודות דירוג, ועוד כמה דברים ששוחקים טניסאים.
לא סתם כמות הטניסאים שלקחו סלאם אחרי גיל 28 נמוכה באופן קיצוני מאה שלקחו לפני.
אני אישית חושב שהירידה ברמה נובעת מעייפות החומר הנפשי, לא החומר המנטלי. זו גם הסיבה שאגאסי הצטיין במיוחד אחרי גיל 30 אחרי שנה בתחתית הסבב. הוא קיבל אנרגיות חדשות ורצה להוכיח מחדש את הכל.
כמה פעמים טניסאי יכול לחזור לטורניר אסטוריל לדוגמא ולהתרגש מזה אחרי שהוא זכה בהרבה סלאמים? זה הופך להיות משעמם עבורם, ובלי לשים לב כל היכולת מדרדרת, ולא בגלל פן פיזי.

טל 16 ביוני 2011

זאת בדיוק הנקודה.

אתה מצפה מספורטאי היסטורי דווקא לקבל מוטיבציה לנוכח האתגר החדש שעומד בפניו.

אני אתן שתי דוגמאות דווקא מהכדורגל.

א. הקריירה של פרגוסון הייתה בירידה מסוימת (הכל יחסי, כן) עד ההגעה של אברמוביץ' ומוריניו לצ'לסי. דווקא לנוכח האתגר הזה, הוא לא התקפל אלא בנה (לא בכסף גדול, בטח בהשוואה למתחרה) את הקבוצה החזקה ביותר בתקופתו במועדון ומעבר לזה, שינה את פילוספיית המשחק שלו, על מנת שהקבוצה תוכל להתמודד עם קבוצה באיכות ובסגנון של צ'לסי.

ב. אחרי הזכיה במונדיאל (והציפייה לשובע וירידה המנטלית שאמורים להיות התוצרים של זכיה כזו) של מרבית השחקנים והגעתו של מוריניו לריאל, לא מעט אנשים ציפו שריאל תדיח את ברצלונה. התגובה הייתה עונה יותר טובה משתי הקודמות מבחינת איכות הכדורגל.

שוב, ספורטאים גדולים אמורים להתעלות לנוכח האתגר, לא להתקפל בפניו.

וכפי שציינתי, ירידה בטורנירים הפחות חשובים ו / או מול שחקנים אחרים, הייתה מובנת. הנקודה היא שהיתרון של נדאל בולט דווקא במפגשי הראש-בראש או בגראנד סלאמס. הרי על מה העיד רצף לחצאי הגמר של פדרר? שמול שחקנים שלא מהטופ עדיין אין לו שום בעיה כמעט.

ליאור 17 ביוני 2011

אתה כל הזמן חוזר לספורט קבוצתי, ואף למאמנים.
כדורגלן יכול לתפוס יום רע. יש לו 10 חברים שמחפים עליו.
זה מוריד מהעומס המנטלי שלך כספורטאי מאות אחוזים.
לטניסאי בצמרת א-ס-ו-ר שיהיה יום רע אחד אפילו. זה עלול להיגמר בהדחה בסיבוס ראשון של סלאם כמו שקרה ליואיט ב 2002 מול קרלוביץ. מאז הוא לא חזר להיות אותו יואיט אגב.
אתה פשוט לא מעריך כראוי את העומס של להיות טניסאי, על אחת כמה וכמה טניסאי צמרת, שחייב להיות במיטבו 70-90 משחקים בשנה. זה עומס שאין לו אח ורע בשום מקצוע ספורט אחר

דורפן 17 ביוני 2011

זה נכון. אבל גם יריביו של פדרר הם שחקני טניס… זה פשוט יותר מדי חד צדדי משאפשר לייחס זאת למקריות.

טל 17 ביוני 2011

נו, אבל התנאים שווים לכולם.

ואני חוזר על זה בפעם השלישית: ירידה של פדרר במשחקים הפחות חשבים או לא במשחקים מול נאדל היא מובנת. הנקודה היא שלאורך אותה תקופה, מול שחקנים אחרים, הוא הסתדר מצוין ולראיה רצף חצאי הגמר. הבעיה שלו היא בעיקר מול נדאל וברמה מסויימת מול ג'וקביץ'.

ליאור 17 ביוני 2011

ולכן בגלל שהתנאים שווים לכולם, כולם נשחקים בגיל צעיר.
ברור שבהתחלה מתחילים להפסיד לטניסאי צמרת, רק אחכ המחלה מתפשטת. הפסדים למלצר ולגאסקה כמו שפדרר ספג השנה בחימר לא היו קורים לו בשנות השיא שלו, 2004-2007. אז הוא הפסיד רק לנדאל, כי נדאל באמת יותר טוב ממנו על החומר הזה.
כיום למרות שהוא אמור להיות בשיאו מבחינת יכולת, הוא לא, כי הוא טניסאי

יב"ד 16 ביוני 2011

רונן, בתיאור הסוציולוגיה של הטניס, תיארת שינוי שמבוסס על תמורות במבנה הארגוני של הטניס העולמי בסוף שנות הששים ותחילת השבעים – שהביא למעבר מהטניס האליטיסטי של המועדונים הסגורים לטניס פתוח לכל.
עם כל החשיבות של המבנים הארגוניים, תיאור כזה לא יכול להיות שלם בלי להתייחס לגורם האנושי באותן שנים, למשל, או בעיקר, לארתור אש.

דורפן 16 ביוני 2011

יב"ד. אני מעריץ גדול של אש האדם. אבל יש לומר את האמת: השפעתו על המבנה הדמוגרפי של הטניס הייתה אפסית. אפשר לספור את השחורים האמריקאים שעלו אחריו על יד אחת ואיש מהם לא הגיע לרמתו.

בדומה האחיות וויליאמס. בעוד מוניקה סלש ואנה קורניקובה יצרו טרוף של טניס במזרח אירופה, ההשפעה שלהן הייתה אפסית.

אז המקצוענית בטניס פתחה במעט את השורות, אבל לא הפכה אותו לספורט עממי בארצות הברית.

יהודה בן-דור 16 ביוני 2011

זה נכון שאין הרבה טניסאים שחורים, כמו שאין הרבה מתעמלים, שחיינים, וספורטאי חורף [ואפשר להוסיף ולרשום עוד ענפים ותחומים] שחורים – זה בהחלט עניין ששווה פעם לדון בו.
במובן הזה אש הוא יוצא דופן גם אז וגם היום.
אבל להבנתי, אש ניסח באופן המובהק ביותר את האפשרות ששחקן טניס לא צריך להראות כמו ג'נטלמן אנגלי. מכאן ואילך הדימוי השתנה וכל מה שנמצא בין דימוי הג'נטלמן [אתה בוודאי זוכר שקראו לטניס הספורט הלבן, לכאורה בגלל הבגדים אבל לא רק] לבין דימוי האדם השחור נפתח. וכל ילד בכל מקום בעולם ששמע על אש [ושמענו עליו גם כילדים בכרמל] ידע, גם בלי שידע לנסח את זה במלים, ששחקני טניס מעולים באים בכל הצבעים ובכל הלאומים.

אלעד ב.א. 17 ביוני 2011

טוב, אז ניתן בהחלט לסכם שלאור כל הנאמר פה, יש מצב שווימבלדון ו- US הקרובים יגדירו כיוונים ממשיים בהתהוות ההסיטוריה.
כלומר, אם פדרר מצליח לנצח אחד מהם ועוד לגבור על נדאל בדרך, זה אומר שהוא בתמונה חזק.
לעומת זאת, אם נדאל לוקח את שניהם ומנצח את פדרר בדרך, הוא כנראה עוקף אלא אם כן פציעה תשבית אותו שוב…

מסכימים?

דורפן 17 ביוני 2011

זה ברור. אם פדרר מצליח לעלות לגמר ולנצח את נדאל או רק לזכות בטורניר בוודאי שזה מגדיל את המורשת שלו. זאת היסטוריה שנכתבת עכשיו

גלעד בלום 18 ביוני 2011

וואו אני זמח שיש פה כזה דיון מעמיק ומעניין על טניס,טוב לדעת.אני מרשה לעצמי להפנות פה את הקוראים לשתי כתבות שלי באתר של גלובס שרלבנטיות,אחת על היעלמות הדשא והשניה ראיון עם דיק סאוויט בן ה-84,אלוף ווימבלדון היהודי היחיד בהיסטוריה,ראיון מרתק בעיני שנוגע בנקודות שרונן תיאר בפוסט עצמו.
 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000654197

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000654197

לגבי הדיון עצמו-רונן כהרגלו תיאר באופן מאלף את השתלשלות העיניינים וגם בתגובות הטיעונים של רונן הם נכונים.

הוויכוח מי גדול יותר רפא או רוג'ר לא תלוי במאזן האישי ביניהם,אין לפדרר כבר סיכוי להדביק את המאזן.הוא ייקבע בראש ובראשונה לפי מי זכה ביותר סלאמים,זה מה שזוכרים.

מה שעוד זוכרים זה מי שלט בסבב(שנים רצופות במקום הראשון).עוד בסיס להשוואה זה אחוזי ההצלחות של רוג'ר מול שאר הסבב לעומת אחוזי ההצלחה של רפא לעומת שאר הסבב,בזה רוג'ר מוביל די בגדול.

צריך לזכור שרוג'ר הוא מספר 1-3 בעולם כבר תקופה ארוכה מאד ומגלה יציבות על אנושית על כל המשטחים ללא יוצא מהכלל כבר הרבה שנים.היו שנים שבהן נאדאל לא היווה גורם באליפות ארה'ב ובאולם עד היום הוא מאד אנושי,פדרר עליון על כל המשטחים מול כולם חוץ מרפא.

ווילאנדר אמר את זה יפה בטלוויזיה פעם-פדרר הוא השחקן הכי טוב בהיסטוריה אבל האבסורד הוא שהוא לא יכל לשחקן מהתקופה שלו.

לגבי למה הוא ממשיך להפסיד לרפא-יש כמובן את הצד המנטלי אבל הוא נובע ממאצ' אפ עדיף שחלקו תלוי במזל.המזל של רפא הוא שהוא שמאלי(לא ממש מזל כי הוא שמאלי מבחירה אגב) ושחבטת כף היד האדירה שלו באלכסון(החבטה הכי טבעית עבור כל שחקן) נופלת בדיוק אל תוך החבטה היחידה של פדרר שהיא פחות ממושלמת-גב היד.ברגע שרפא הבין שפיזית פדרר לא מסוגל להישאר איתו כל היום מהקו האחורי הוא פשוט המשיך לתקוף את החבטה הזאת ללא רחם עד שזה נכנס לראש של פדרר ונוצר יתרון מנטלי,לדעתי היתרון המנטלי נובע מהמאצ' אפ וכפי שכתב פה מישהו מהעקשנות(או היהירות ) של פדרר.

שוחחתי עם חוזה היגרס שאימן את פדרר בעבר והוא אמר לי שכשהיה עובד עם פדרר הוא לא אהב לעשות אימונים עם יותר מידי חזרות על אותה חבטה.הוא היה עובד על חבטה,מבצע אותה מספר פעמים בודדות ואז עובר לסוג חבטה אחר,הוא מאמין בעצמו שהוא כבר יעשה את זה בזמן אמת,אין צורך ללטש משהו שכבר יש לו.

את פול אנאקון מאמנו הנוכחי של של פדרר פגשתי במקרה ממש כשהח לעבוד איתו ושאלתי אותו מתי נראה את רוג'ר מתקיף יותר ועולה לרשת מול נאדאל,כי כמה פעמים כבר אפשר לראות אותו מפסיד באותה צורה בלי לנסות משהו חדש.

התשובה של אנאקון היתה-הבחור די עקשו,הוא זכה ב-16 תארי סלאם עם הסגנון שלו והוא עדיין מאמין בעצמו שאם ייתן את המשחק המושלם אז הוא יותר טוב מרפא.במציאות המשחק המושלם שלו מול רפא קורה רק בהטוב משלוש ואחת מכל שלושה משחקים בממוצע.

השנה בפאריז נראה שאנאקון כן שיכנע את פדרר לשנות את הטקטיקה וזה עבד במשך מערכה וחצי אבל כפי שרונן כתב וכולם יודעים-הטוב מחמש זו חיה אחרת לגמרי.

לגבי מי הגדול מכולם-מה שקובע זה לא המאזן האישי ביניהם אלא מאזן הסלאמים,מי שלט בסבב יותר שנים(מקום ראשון בעולם ברציפות),מי מצליח יותר מול האחרים(פדרר),מי יותר וורסטילי על משטחים שונים(פדרר).

אם רוג'ר יגנוב עוד איזה תואר או שניים(די ריאלי) ורפא ייעצר על 12-13(גם ריאלי ראו מקרה בורג) אז רוג'ר יוכל לפרוש בשקט,המאזן השלילי מול רפא זה כוכבית קטנה מאד בקריירה, אבל אם רפא ימשיך לזלול ויתקרב אליו אז הוויכוח ייפתח שוב.

וחוץ מזה לבוא ולהגיד שלרוג'ר פדרר יש בעיה מנטלית זה בדיחה.

רועי 20 ביוני 2011

יש משחק אחד לציין, ווימבלדון 2007.
גם אותו פדרר ניצח בעיקר עם מזל (המערכות שהוא ניצח היו בשיניים, נדאל טייל בשלו).
אם לא הפציעה נדאל כבר אז היה סוגר את הבאסטה שיותר מהכל ידע להיות כמו גיבור הספר Being There.

אפשר לסובב את זה כיצד שרוצים, השנים שפדרר זלל תארים היו שנים חשוכות בטניס.
הוא לא פגש שום שחקן שיזכר בהיסטוריה.
זה ממש לא מקרה ג'ורדן.
ג'ורדן התמודד עם הצמד הטוב בהיסטוריה של המשחק, הסנטרים מהטובים בהיסטוריה, עם צ'ארלס בארקלי ועוד כמה שלמרות זריחתו של ג'ורדן היו כוכבים זורחים שאין לערער עליהם.

נדאל הוא תלמיד שקדן, והוא התחיל ראשית להנעל על דשא ואם לא התקלה הנעילה הייתה מתבצעת ב- 2007 ואז מהר יותר הוא היה עובר לשאר המשטחים.
מזל וטיימינג זה גם חלק מגדולה ולפדרר היה את זה בשפע, זה גם קייס.

Comments closed