הגיבורים של קיץ 1978

הם התגברו על מכשולים בלתי אפשריים בכדי להגיע סנטימטרים מזכיה הגביע. ועדיין, אפילו בארצם הם נבחרת נשכחת

הערב, לא בטוח באיזו שעה, זה יהיה בדיוק 33 שנים מאז רוב רנסנברינק פגע בקורה והולנד לא זכתה בגביע העולם של 1978.

מה אם?

יש היסטוריונים שטוענים שהשלטון בארגנטינה היה נופל שנתיים מוקדם יותר וחייהם של כמה אלפי בני אדם היו ניצלים. זו ספקולציה.

אני משער שלא רק סיפור 1978 היה משתנה, אלא גם זה של 1974. הטראומה ההולנדית הייתה נמחקת ברגע. למרות שהולנד הייתה מאבדת את מעמדה המיוחד של המעצמה "האחרת". האלטרנטיבה. והופכת עם השנים לעוד מדינה זוכת גביע עולם כמו מדינות ראויות ממנה פחות.

מעמדו של רנסנברינק עצמו היה שונה לחלוטין. הוא היה מלך שערי המונדיאל הראשון (הבלבדי – ללא שותפים) לזכות בגביע. כנראה שעדיין לא גדול כקרויף אבל עם מעמד אגדי ביותר. ובצדק. הוא לא נפל בכלום מקמפס או דלגליש. רק עשה פחות היסטוריה מהם.

לפני כשנה. כשקסיאס עצר בעיטה שאריאן רובן היה צריך להכניס הייתה לי תחושה מוזרה. האם לרובן וסניידר הזכות להצליח במקום בו קרויף ורנסנברינק נכשלו? שעה אחר כך, כשההולנדים קיבלו את מדליות הכסף, דבר שסירבו לעשות מסיבות פוליטיות ב-1978, התחושה הזו כבר לא הייתה קיימת אצלי.

*

לפני כמה שנים קראתי סיפור על הנבחרת הארגנטינית של 1978. גיבורים נשכחים בארצם ולרבים מהם היו חיים בלתי מאושרים מאז. נמצאים בצל של הנבחרת של מראדונה שזכתה בגביע עבור ארגנטינה דמוקרטית ולא דיקטטורה.

וגם הולנד-1978 היא נבחרת נשכחת. הולנד 1974 סתם שמטה את הגביע בגלל יהירות. לנבחרת גרמנית שזכתה בגביע בהגינות. הולנד 1978 התגברה על קשיים עצומים. ההעדרות הלא מוסברת של קרויף. אווירה פוליטית עויינת במיוחד כלפי הולנד הליברלית. והיא התגברה על המארחת הכי פחות אתית לפחות מאז איטליה של מוסוליני. המארגנים שינו שעות משחקים, החליפו שופטים, גרמו לשוער פרואני מעולה לשחק כדחליל, עלו באיחור למשחק הגמר ושם התחזו ובזבזו זמן בגיבוי שיפוט רך ביותר.

השיפוט הביתי האוהד של 1966 או 2002 מחוויר לעומת מה שהיה שם. זכיה בגביע שבספר שלי היא ממש לא לגיטימית.

ועדיין, נבחרת הולנדית אמיצה, הפכה למפסידה הנשכחת בארצה שלה.

הם היו:

יונגבלוד,
קרול, יאנסן (סורביר 75), ברנדטס, פורוליאט,
ניסקנס, האן, ווילי ואן דה קרקוף, רנה ואן דה קרקוף,
רפ (נניחה 58), רנסנברינק.

מאמן: ארנסט האפל מאוסטריה. הוא היה הופך למאמן הזר היחיד לזכות בגביע העולם.

*

דה באזר בפייסבוק

1 עד 10, סיכום השבוע הראשון בווימבלדון (ארנון בן-דרור)
מה שכדורגל יכול לעשות / נדב איל ("השבוע", ערוץ 10)

83 Comments

שלו 25 ביוני 2011

ראוי שבענף ספורט שמכבד את עצמו, יהיה היכל תהילה של כמעט.
הולנד 78' ראויה להיכלל בו (לא יודע למה אציל הארי האן הוא השם שמיצג אותה יותר מכל).
חברות של כבוד אחרות תהיינה ברזיל של 82' ו86'.
איטליה של 70' והולנד של 74'.
צרפת של 86'.
אנגליה של 90'.
איטליה של 90' ו94'.
קרואטיה של 98'.
איטליה של 2002'.

החוט המקשר לדעתי בינן הוא החוסר בציניות עד כאב.

מולי 25 ביוני 2011

הגולים מחמישים מטר פלוס של הארי האן, הם הגולים הזכורקים לי ביותר בחמישים שנות הכדורגל שראיתי.
צריך גם היכל תהילה לגולים ולא רק לשחקנים.

B. Goren 25 ביוני 2011

מה שמאפיין את הגולים של הארי האן זה שגם בהילוך האיטי קשה לראות איך הכדור טס.

דורפן 25 ביוני 2011

מאיפה הבאת את איטליה של 2002? זה שהיא קופחה על ידי השופט לא אומר שלא הייתה נבחרת איומה. המקסיקנים וגם הקרואטים עשו להם בית ספר. ספרד באותו מונדיאל הייתה הרבה יותר טובה וקופחה עוד יותר על ידי השופט.

דורפן 25 ביוני 2011

בעצם מאיפה הבאת את כל האיטליות? אלו של 90 ו-94 היו סבירות. זו של 70 סיימה את הבית המוקדם עם הפרש שערים 0-1. כעונש אני מורה לך לעקוב באדיקות אחרי הסרייה אלף של השנה הקרובה.

שלו 25 ביוני 2011

אבל היה לה את טוטי.

דורפן 25 ביוני 2011

שלו – אני קובע פה חד משמעית. מלבד בטעויות שיפוט לא קרה שנבחרת איטלקית הודחה שלא בצדק מאיזשהו מונדיאל. הדחתה של נבחרת איטליה מהמונדיאל היא בדרך כלל סימן מרענן שעכשיו יש סיכוי שהכדורגל ינצח. זוהי ברכה לאוהד הכדורגל הנייטרלי.

טל – נבחרת אנגליה כמעט לעולם איננה מודחת במשחק שאינו מעניין. זה לזכותה.

טל 25 ביוני 2011

90 דווקא הייתה נבחרת מצוינת, בדרכה האיטלקית כמובן. אם אני לא טועה, הם ספגו שער אחד כל הטורניר (בחצי נגד ארגנטינה). זה כמובן מזיכרון של ילד קטן..יכול להיות שבצפייה היום הייתי מסתכל על הדברים אחרת.

הנבחרת של 94 הייתה אובראצ'יברית.

טל 25 ביוני 2011

רונן,

אני פשוט לא חושב שהנבחרת הזאת הייתה שונה מהותית ברמה שלה מהנבחרת האנגלית של 98, 2002 או 2006. היה להם הרבה מזל נגד בלגיה וקמרון שהיה חסר לנבחרות האחרות. היא לא הייתה אלופת עולם ראויה.

נבחרת אנגלית שבאמת שיחקה טוב וסבלה מחוסר מזל בחצי הגמר הייתה הנבחרת של 96.

צור שפי 25 ביוני 2011

כבוד השופט רונן – העונש לראות את סריה א' איננו מידתי ומחמיר החמרה יתרה עם הנאשם.

דורפן 25 ביוני 2011

הנבחרת האיטלקית של 1990 הייתה מצויינת. אבל הייתה תחושה שבגלל הכוח העצום של הליגה ובגלל שהיא המאחרת כופים עליה הר כגיגית לשחק התקפי. היא לא הבקיע יותר משני שערים בשום משחק.

היא הייתה די דומה לספרד האחרונה שהיא שלטה לחלוטין גם במשחקים שניצחה 0-1. האמת שב-1990 הייתה זוכה מוצדקת לגמרי שהייתה הטובה בטורניר מהיום הראשון לאחרון…. ונזקקה לצלילה בגמר.

דורפן 25 ביוני 2011

טל – אנגליה-90 הייתה הנבחרת הכי טובה שאני זוכר מחוץ לאנגליה. פשוט הייתה לה טענה, יותר מהיום לכמה מהשחקנים הטובים בעולם, גאזה וליניקר וכריס וודל. והיה לה מזל של טורניר זוועתי במושגים של אז. אבל הרף של הנבחרת האנגלית הכי טובה הוא נמוך שבנמוכים.

טל 25 ביוני 2011

נכון. לעניות דעתי, עושים עוול די גדול לגרמניה של 90 שמזהים אותה עם הכדורגל השלילי של אותה אליפות. מי ששיחקה בונקר בגמר (ומחריד לכל אורך הטורניר, להוציא את חצי הגמר) הייתה דווקא ארגנטינה של מראדונה. הגרמנים תמיד ניסו לשחק כדורגל והבקיעו כמות לא קטנה של שערים.

טל 25 ביוני 2011

נבחרות האילקיות הן תמיד ציניות. זה הכוח שלהן. להזכיר לך את המפרק לפרצוף של המאמן של קבוצתך האהודה, במונדיאל ב94?

אנגליה ב90 ההציגה במרבית שלבי המונדיאל כדורגל איום. לא רואה שם דבר שמבדיל אותה מהרבה מאד נבחרות כמעט אחרות או מנבחרות אנגליות אמלפניה ואחריה, חוץ מקצת יותר מזל בשמינית וברבע.

ב98 הולנד הייתה נבחרת טובה בהרבה מקוראטיה, לדעתי הנבחרת הטובה בטורניר (לא בכישרון, זאת הייתה ברזיל, אלא כנבחרת) ולכן בחירה יותר מתאימה.

שלו 25 ביוני 2011

תזכיר לי מי?

טל 25 ביוני 2011

מכוון שמוטי איווניר לא שיחק במונדיאל ב94, אתה יכול להבין שהתכוונתי ללואיס אנריקה שקיבל מרפק לפרצוף משחקן איטלקי (שלא הורחק) ברבע הגמר.

שלו 25 ביוני 2011

כיוון שאני לא אוהד את נבחרת איטליה, וב 94׳ הייתי במדינה שכנה ולא ידידותית.
מספר המשחקים שראיתי היה קטן.
בגלל שרובם גם לא נכנסו לפנתאון לא ראיתי אותם בדיעבד.
ב70׳ פגשה הנבחרת האיטלקית, שבאמת הייתה מורכבת משמות היסטוריים,
את ברזיל, אולי הכי טובה ומנצחת.
ב90׳ בבית היא לא יכלה לארגנטינה המסוממת.
ב 94׳ אגדת כדורגל שנקראת רוברטו באג׳יו שנתן מונדיאל גדול, הלך הביתה,
אחרי שהפסיד בפנדלים לנבחרת (שאני אוהד אומנם) צינית .
ב 2002 היא פשוט הפסידה לפיפ״א.

שלו 25 ביוני 2011

מצחיק שעכשיו בוואלה מזכירים את אותה תקרית.

קורא 25 ביוני 2011

הולנד באמת היתה הנבחרת ששיחקה את הכדורגל הכי טוב ויפה 1998 שהשיא ב-2:1 הגאוני של ברגקאמפ על ארגנטינה ברבע

אריאל ש 25 ביוני 2011

שלו, אני חייב להצטרף לדורפן פה. אני צופה במונדיאלים כבר 33 שנה ואני לא זוכר נבחרת איטלקית אחת ראויה מלבד זו ב-1982, אלא אם מדובר במונדיאל התלבושות ששם האיטלקים הם הבולטים מאז ומעולם.

מישהו זוכר את נבחרת בריה"מ המבריקה של 1986 שהתבססה על דינמו קייב הגדולה? קבוצה נפלאה שהודחה מול בלגיה 4:3 באחת מתצוגות השיפוט השערוריתיות ביותר שאני זוכר, עם שלושה שערים שהובקעו מעמדת נבדל ברורה. הם שלחו נבחרת קצת פחות טובה למונדיאל 90 אבל גם היא הודחה בשערורית שיפוט מול ארגנטינה כשטרוליו מסר אסיסט ביד לשער הנצחון.

שלו 25 ביוני 2011

אני ראיתי בישיר את המונדיאלים החל מ 1982.
את אלו מ 1970 ראיתי כמעט במלואם, ואת התקצירים של כל מה שצולם.
אני אוהד ברזיל לא איטליה, נראה לי שהפעם האחרונה שבכיתי מכדורגל הייתה בגלל פאולו רוסי והשלשיה.
עדיין בנבחרות שבחרתי (וזאת ששכחתי) היה משהו טראגי,
אתגר בלתי אפשרי, סגנון משחק בלתי מתפשר, חוסר מזל.
גם אני הופתעתי שיצאו לי כל כך הרבה איטלקיות, ונראה לי קצת מוגזם.
אולי אני מושפע יותר מדי מהזמן שיצא לי לבלות באיטליה, אבל אנשים שוכחים כמה איטליה הייתה גרוע בשלב הבתים של 1982, וצמחה להיות אלופת עולם ראויה. 

אריאל ש 25 ביוני 2011

טוב, אני משוחד. כמעט בכל מונדיאל אני מחכה בכיליון עיניים שיעיפו את ברזיל, ארגנטינה ואיטליה, לרוב בסדר זה. את ברזיל בגלל השחצנות האינסופית, את ארגנטינה בגלל 78 ובגלל תרבות כדורגל תחמנית משהו, ואת איטליה בגלל הבונקר הקבוע והבעיטות הקטנות לגיד אכילס של היריבים כשהשופטים לא מסתכלים.

אריאל ש 25 ביוני 2011

אתה צודק בנוגע לאיטליה ב-82 שהתחילה רע. אני חייב להודות שאני קצת משוחד בעניין. בכל מונדיאל אני ממתין בכליון עיניים שידיחו את ברזיל, ארגנטינה ואיטליה, לרוב בסדר זה. את ברזיל בגלל השחצנות האינסופית (מי זוכר את מונדיאל 98 שנייקי הציגה את זה ככמעט לא מוסרי לנצח את ברזיל?), את ארגנטינה בגלל 78 ובגלל תרבות כדורגל כסחנית ותחמנית, ואת איטליה בגלל הבונקר הקבוע והשפיצים הקטנים שהם תוקעים בגיד אכילס של השחקנים היריבים כשהשופטים לא מסתכלים.

יריב 26 ביוני 2011

אני לא חושב שאף אחת מאלו היא כמעט כמו נבחרת הונגריה 54.

שי 26 ביוני 2011

גרמניה 2010

B. Goren 25 ביוני 2011

ביוני 1978 הייתי חייל סדיר בסוללת ההוקים בנחל ים. באותו ערב ישבו כמה עשרות חברה בבונקר של הסוללה וצפינו בטלויזיה שחור לבן (ובעיקר הרבה שלג) במשחק. את צרחות השמלה שלנו כשנאנינחה השווה ל – 1:1 אני בטוח ששמעו עד רפידים. אבל אז באנו מריו קמפס ודניאל ברטוני ושלחו אותנו להטביע את יגונינו בבירה. 3 חודשים אחרי זה אושרו בכנסת הסכמי קמפ דייויד ואנו שהתחלנו כבר להתארגן לפינוי, שכחנו את הגמר הזה מהר מאוד.

צור שפי 25 ביוני 2011

נכון. שמעתי אותך, הייתי אז ב-40 מ"מ בבח"א 3 ברפידים.
:-)

B. Goren 25 ביוני 2011

טוב לדעת שאני לא היחיד כאן שהלך עם תג העטלף.

צור שפי 26 ביוני 2011

זה אכן צלב כבד מכדי לסחוב אותו לבד…

קרקו 26 ביוני 2011

אצלנו בביריה היה אותו תסריט בדיוק!

עזי 25 ביוני 2011

שלו – הונגריה 1954.

בשמונה בערב שעון ישראל התחיל הגמר. היינו בחזרה גנרלית לטקס הסיום של בית הספר היסודי, כיתה ח', וסיכמנו עם המורות שבשבע וחצי אנחנו, הבנים הולכים. החזרה התעכבה, אבל בעשרים וחמישה לשמונה פשוט כל הבנים לא היו שם, אלא בדרך הביתה.

שלו 25 ביוני 2011

נכון.

מיכאל 25 ביוני 2011

על זה נכתב השיר הנפלא "אנחנו הילדים של קיץ (חורף) שבעים ו…"

מנחם לס 25 ביוני 2011

הכל גונבים מהאמריקאים. טפילו שירים, ספרים, ומחזות. BOYS OF SUMMER יש רק של הברוקלין דודג'רס. כל השאר חיקויים אירופאים זולים.

אדם 25 ביוני 2011

הגמר של 74' היה אירוע הספורט המשמעותי ביותר בחיי כאוהד ספורט.
עד היום מפח הנפש ההוא מגמד כל אכזבה ספורטיבית אחרת.
מכאן גם אהדתי המוגזמת לברצלונה של היום, שהיא בעיני ממשיכת דרכה של הולנד של מיכלס.

דורפן 25 ביוני 2011

היא ללא ספק ממשיכת דרכה במגרש. אבל הולנד ואייאקס היו המקרה שהחלש והעני מתגבר בגאונות על נקודת המוצא החלשה. ברצלונה היא מצב בו החזק והעשיר מאמץ ומיישם אסטרטגיה נכונה.

טל 25 ביוני 2011

אם הגמר ב74 היה נערך היום, הרבה מאד מעיתונאי הספורט היו תומכים בגרמניה, מציגים את הניצחון שלה כהוכחה לחוסר היכולת של ההולנדים להתמודד עם הגנה חזקה ומאורגנת ויוצאים נגד הדיקטטורה המחשבתית שמאדירה את הסגנון ההולנדי על פני סגנונות אחרים.

דורפן 25 ביוני 2011

אתה טועה בגלל ההקשר. הולנד לא קיימת לפני 1974. אם חטאפה הייתה משחקת את הכדורגל של ברצלונה היא לא הייתה מקבלת שמץ של ביקורת.

גיל שלי 25 ביוני 2011

הגולים מרחוק היו גם של ון דר קרקוף מול מערב גרמניה. נלתי מהכורסא כשנאניחה השווה, וסבא שלי ביקש שארגע. אותו סבא קיבל את התקף הלב הראשון שלו כשברקוביץ קלע סל נצחוו על צכוסלובקיה ביד אליהו שלוש שנים אחר כך. זו גם הזדמנטות לאנקדוטה נוספת, אבא שלי ראה את גמר 74 במסכים של מדיסון סקוור גארדןו. זו היתה האפשרות היחידה לראות את הגמר בניו יורק. הזמנים השתנו

באבא ימים 25 ביוני 2011

נבחרת הולנד של 78 היא עדיין חווית המונדיאל החזקה ביותר שלי.

http://geshemalfasi.com/archives/373

אני לא בטוח שהסיבה שהיא נשכחת לא קשורה בדרך זו או אחרת לאגו של קרויף.

אביעד 25 ביוני 2011

באבא, לא טרחתי לבדוק את הקישור בככל. נולדתי ב-81' אבל יש לי תחושה מאוד חזקה של חיבור לגמר של 78' – בגלל מה שכתבת על הגמר ועל רנסנברינק. פשוט יפה.

באבא ימים 26 ביוני 2011

תודה.

מנחם לס 25 ביוני 2011

על איזה "היכל תהילה לכדורגל" מדברים? יש בכלל דבר כזה?

גלעד בלום 25 ביוני 2011

רונן,

בתור אוהד איטליה אני מוחה,אני דווקא אוהב מאד כדורגל איטלקי,הנבחרות של סקילאצ'י ובאג'יו היו ראויות ועם קצת מזל גם היו גומרות עם גביע.לאהוד את איטליה זה מוזר כי הם כן הביאו לי 2 גביעי עולם גדולים בחיי אבל בין הזכיות היו טורנירים נוראיים וכדורגל שלילי ופחדני במסווה של טקטי.ועדיין אפילו אם רק בגלל החולצות הכחולות הנהדרות תמיד יש ציפיה מהם לעשות משהו מיוחד בגלל המסורת של האזורי.

יואב 25 ביוני 2011

גלעד,
מסכים. איטליה של 90 היתה הנבחרת הטובה בטורניר.
איטליה של 82 היתה נפלאה,מלאת אופי וגם מוכשרת.

אמנון 25 ביוני 2011

לפני מספר חודשים ראיתי את כל המשחק ( גמר 78 ).
לא הבחנתי במה שרשמת פה לגבי בזבוזי זמן , התנכלות שופט וכו' . הארגנטינאים זכו בצדק בזכות עדיפות בהארכה.
לגבי רנסנברינק – באותו משחק לא הראה משהו יוצא דופן. גם פאולו רוסי לא זכור ככדורגלן גדול. בתור נער – אני דווקא זוכר את הגולים מרחוק של האן, ובהעדפתי בגמר לארגנטינה .
לגבי האווירה מסביב – אילו עניינים הסטוריים שלא קשורים לכדורגל עצמו
ולפעמים לא צריך להלביש על עניינים ספורטיביים תיאוריות חברתיות ופוליטיות. אם הולנד הייתה מנצחת – ניתן היה לכתוב הכל מהכיוון ההפוך.

שלו 25 ביוני 2011

שחקני נבחרת ארגנטינה העידו בדיעבד שכנראה הכניסו להם זריקות מרץ,
תופעה שכיחה אומנם בשנות השבעים, אבל כנראה זאת הייתה גם הוראה מלמעלה.
מספרים על מריו קמפס שהמשיך לרוץ אחרי שריקת הסיום בגלל שהיה טעון.

באבא ימים 25 ביוני 2011

אז ככה:

השופט בגמר היה אמור להיות אברהם קליין. הוא הוחלף בגלל שארגנטינאים לא סלחו לו על כך ששפט (מצוין) במשחק מוקדם של ארגנטינה נגד איטליה. בו איטליה ניצחה.

המשחק שקבע את עלית ארגנטינה לגמר היה המשחק נגד פרו. ארגנטינה ששיחקה לאחר ברזיל ידעה שהיא צריכה הפרש של ארבעה שערים על מנת לעלות. במשחק נכח הגנרל וידלה, מנהיג החונטה הצבאית, אדם הידוע בנטיותיו ההומניסטיות. לפני תחילת המשחק ביקר וידלה בחדר ההלבשה של פרו ונשא בפני שחקני פרו נאום על חשיבותה של האחדות הדרום אמריקנית ועל ההזדמנות שיש לדרום אמריקה להטביע את חותמה בעולם (אני מזכיר – לפרו לא היה סיכוי לעלות לגמר). שוער פרו, רמון קירוגה, הוא יליד ארגנטינה ששנתיים קודם לכן עוד שיחק באינדפנדיינטה והיתה לו משפחה בארגנטינה. המשחק נגמר בתוצאה 6:0 וקירוגה חגג עם הארנטינאים בחדר ההלבשה את עלייתה של ארגנטינה לגמר.

האוטובוס שהסיע את הולנד לאיצטדיון "טעה" בדרך והעביר את הנבחרת דרך כל מיני שכונות בבואנוס איירס. תושבי אותן שכונות זיהו (או ידעו מראש) שזה האוטובוס ההולנדי והלמו על דפנותיו בכל מיני פקקי תנועה.

הולנד עלתה למגרש והופתעה לגלות שנבחרת ארגנטינה לא נמצאת שם. כחצי שעה עמדה הולנד על המגרש בקור של יוני (חצי הכדור הדרומי) וסופגת את עוינות הקהל, כשנבחרת ארגנטינה שהיתה כמובן בסוד העניינים על הדחיה בשעת הפתיחה יושבת בחדר ההלבשה. כשסוף סוף עלתה ארגנטינה למגרש התחיל הסקנדל עם הגבס של ון-דר-קרקוף. גבס עמו שיחק ון דר קרקוף מאז המשחק השני בטורניר ללא שום תלונה פתאום הפך להיות בעיה. הוא נשלח לחדר ההלבשה על מנת להחליף אותו במן תחבושת אלסטית. כולם קרו לפני שריקת הפתיחה כך שאין פלא שלא הבחנת בהם.

אתה צודק – לא חייבים להלביש תאוריות על עניינים ספורטיביים. קשה לקרוא לעניינים שהיו שם עניינים ספורטיביים.

דורפן 25 ביוני 2011

אמנון – שלא לדבר על קניית המשחק מול פרו בבית חצי הגמר. לפעמים צריך לא ללכת למבחן השורה התחתונה ולהגיד "הם ניצחו וכך השאר שטויות". הם רימו בצורה קיצונית וכל השאר לא רלוונטי.

צור שפי 26 ביוני 2011

יש מקרים קיצוניים בהם אתה לא יכול להפריד את הספורט מהפוליטיקה או אפילו מהחיים עצמם. מעבר למה שכתבו כאן אחרים נבחרת ארגנטינה שיחקה בשעה שבמרתפים עונו מתנגדי המשטר לא הרחק משם. להתעלם מזה זה כמו להצדיק את הגרמנים שהמשיכו בשיגרת יומם ועצמו עין מול השמדת היהודים. אולימפיאדת ברלין זכורה בעיקר בגלל שהיטלר אירח אותה וג'סי אוואנס הכניס לו אצבע לעין. אי אפשר ולא צריך לנתק את הספורט ממה שקורה מסביב.

רן 25 ביוני 2011

אי אפשר לשכוח את הצעקות שלי בשער של נניחה.. ואת האכזבה בשני הגולים של ארוכי השיער בהארכה.

אבל הגול הכי גדול של מונדיאל (המילה הזו לא היתה קיימת אז לדעתי) 78 הוא דווקא של השחקן הנשכח הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=b8UwirffjQ&feature=related

יואב 25 ביוני 2011

לגבי גמר 78, הייתי בעד ארגנטינה כי האן שבר לי את הלב מול איטליה.
איך אפשר לכתוב על הגמר הזה בלי להתייחס לכמויות הנייר העצומות שנזרקו מהיציעים וכיסו חלק מהדשא? זאת אחת התמונות הבלתי נשכחות ביותר מהמונדיאלים.

גיל 25 ביוני 2011

אני חושב שהולנד של 78 נשכחת כי היא נחשבת לפחות אסתטית מזו של 74. לא יכול לומר אם בצדק, אבל עצם ההגעה שלה לגמר נחשב להשג כביר כנגד כל הסיכויים אז לכן אולי מקלים איתה קצת (וגם כי הסיפור היה ארגנטינה).

אגב, ב1990 נבחרת ברזיל הייתה חזקה מאוד ובלי הרמאויות של הארגנטינאים אני לא רואה מי היה עוצר אותם בדרך לגביע.

אסף THE KOP 25 ביוני 2011

בתור אוהד ארגנטינה אני זוכר במיוחד את מונדיאל 86, מופע כדורגל מופלא ובמיוחד של מראדונה, גדול גאוני הכדורגל של כל הזמנים. זכור לי בעיקר המשחק של ארגנטינה נגד אנגליה – צדק פואטי שסיים רשמית את מלחמת מאלווינאס. לגבי מונדיאל 78, הייתי צעיר מכדי לזכור את כולו, אבל זכור לי מופע הקונפטי שיואב ציין ולדעתי ארגנטינה הייתה ראויה לניצחון. אחרי הכל, החונטה לא הזיזה את הקורה בבעיטה של רנסנברינק.

ויכסלפיש 25 ביוני 2011

רונן, רנסנברינק יכול היה להיות מלך השערים הראשון בתולדות המונדיאל מהאלופה, לא מאז 1930, אז היה סטאבילה מארגנטינה הפיינליסטית

דורפן 25 ביוני 2011

תודה, תוקן. אז לא היה מלך שערים בלבד מהאלופה עד אז.

ויכסלפיש 25 ביוני 2011

במקרה המור של 1962 היו שישה שחקנים עם 4 שערים כל אחד ובהם ואוה וגרינצ'ה מברזיל, למרות שיש ספרים שטוענים שדראזן ירקוביץ היוגוסלבי הבקיע חמישה שערים

גלן 25 ביוני 2011

אני את הגמר ראיתי בקיל שבשוויץ. כמעט כלם היו שם בשביל ארגנטינה. וזה אחרי שאת המשחק נגד איטליה ראיתי באלקמאר. איזה חוויה.! עכשיו אפשר להבין איך העם השויצרי אינו נסבל בעיני. יאללה נדאל!

באבא ימים 25 ביוני 2011

אגב מבחינת הרכבים הנבחרות היו דומות באופן מדהים:

בגמר ב – 1974 שיחקו

יונגבלוד
קרול, האאן, רייסרבגן (דה יונג 69), סורביר

ואן הנחם, נייסקנס, ינסן

רנסנברינק (רנה ון דר קרקוף 46), קרויף, רפ

ההבדל היותר ויותר זועק בין 1974 ל – 1978 זה קרויף.

אמנון-אר 25 ביוני 2011

מכיוון שכותב פה עוד מישהו בעל שם זהה לשלי אז אשתמש בשם אמנון-אר

השוער של פרו היה רמון קירוגה ובמקור הוא היה ארגנטינאי. אכן, היו שמועות על כך שהוא מכר את המשחק, אך הן לא הוכחו. בפרו שיחק תיאופיליו קוביאס שנחשב, בצדק, לשחקן הפרואני הטוב ביותר אי פעם. פשוט שחקן אדיר.

ברור שלא ניתן להפריד את הטורניר ממצב הפוליטי בארגנטינה (שלטון החונטה), אבל פרט לכך ההתנהלות שם הייתה אופיינית לזו בדרום אמריקה. וגם כיום ניתן למצוא תופעות דומות למה שהיו בטורניר הנ"ל.

פרט לכך, לארגנטינה הייתה נבחרת עם שחקנים טובים בהחלט. נזכיר כמה מהם:
שוער: פיליול (שוער מחליף: ריקרדו לה וולפה שאימן מאוחר יותר במכסיקו ובארגנטינה).
הגנה: פסארלה, טרנטיני, אולגין.
קישור: ארדילס, ויז'ה, גאז'גו, גאלוואן.
התקפה: לוקה, האוסמן, ברטוני וכמובן קמפס.
מי שלא השתתף בטורניר היה דייגו מראדונה, שלטענת מנוטי היה צעיר מדי (זה דומה במידה מסוימת למקרה של רונאלדו, שרק ישב על הספסל של ברזיל בטורניר בארצות הברית ב-1994).

הנבחרת של הולנד הייתה איכותית, ולא זכור לי שחקן משמעותי שנעדר ממנה , פרט לקרויף, כמובן.

לא בקשר לנושא של הפוסט, אבל עדיין ראוי לציון.
1. סנטוס זכתה בקופה ליברטדורס אחרי הפסקה של כחמישים שנים. ובסיום הלכו כמובן מכות.

2. מתקיים במכסיקו כעת טורניר אליפות העולם לנבחרות עד גיל 17. . עוד כמה שנים חלק מהשחקנים יהפכו לכוכבים ומומלץ מאד לראותם בתחילת הקריירה שלהם.

3. מתחיל טורניר גביע העולם לנשים.

שלו 26 ביוני 2011

לגבי מראדונה, לדעתי גם ב 82' הוא קיבל תפקיד גדול מדי לקצב ההתפתחות שלו ותחת הלחץ הוא פשוט התפרק (ההרחקה נגד ברזיל…).
לא כולם פלה (או אוון/נורמן וויטסייד) למונדיאל של מכסיקו 86' הוא הגיע בשל, לזה של איטליה 90' יותר מדי בשל, לזה של 94' הוא כבר הגיע רקוב…

קורא 26 ביוני 2011

הולנד תמיד היתה הפייבוריטית שלי, גם אחרי ההפסד. בעיניי אין קשר בין ברצלונה של היום להולנד של אז, הולנד היתה הרבה יותר תכליתית והשקיעה פחות באוננות בחלק האחורי של המגרש. ובכלל, קרויף הוא עולם אחר, מה לו ולגוצים של ברצלונה?

טל 26 ביוני 2011

לא יודע, יש לי תחושה שקרויף עצמו יחלוק עליך. ככה בקטנה.

קבוצה הנוכחית של ברצלונה היא בעצם יצירה של קרוייף ומיכלס. התגשמות הכדורגל כפי שהם ראו אותו בדימיונם לפני 45 שנה.

זה לא ענין טוב או רע, זו פשוט עובדה. כל סגנון המשחק של ברצלונה, כל דרך פעולת המערכת שלפיה קבוצות הילדים משחקות באותו סגנון כמו קבוצת הבוגרים, הכל פרי יצירתו של קרויף.

חכם בדיעבד 26 ביוני 2011

טל
כאוהד ברצלונה כדאי שתדע שזה לא לגמרי מדוייק. מי שהתחיל את השושלת שאנחנו רואים היום הוא מאמן שעבד כל השנים כמעט אך ורק בכדורגל ילדים בשם לאוראנו רואיז, אחד ממאמני הכדורגל המוערכים ביותר בספרד. לקרוייף כשחקן ולמיכלס כמאמן אין הרבה מניות ישירות באבולוציה הזו. גם העובדה שקבוצות הילדים משחקות באותה שיטה איננה פרי יצירתו הבלעדי של קרוייף. גדולתו של קרוייף כמאמן היא שהקבוצה הבוגרת שיחקה כמו שקבוצות הילדים התאמנו עד אז. רציתי לכתוב גם שמאז הוא מושך מאחורי הקלעים ודואג להמשכיות, אבל זה דבר שהוא נכון רק חלקית. ממליץ לך לקרוא ספר שיצא לאחרונה של עיתונאי בשם מרטי פרארנאו, המדבר על הנושא: דרך האלופים (el camino de los campeones). לא יודע אם תורגם כבר לאנגלית.

אייל 26 ביוני 2011

במקרה של קרויף, ישנו כמובן גם קשר ישיר ומוחשי בינו לבין סגנון המשחק של ברצלונה בגלל ההיסטוריה שלו במועדון, כשחקן ובעיקר כמאמן. אחרי ה5-0 על ריאל מדריד, גווארדיולה פתח את מסיבת העיתונאים בהקדשת הניצחון לקרויף (וגם לראשק) ש"התוו את הדרך" כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.

טל 26 ביוני 2011

ואגב, מה שאתה מגדיר "האוננות בחלק האחורי של המגרש" (קשקוש- ברוב המשחקים ברצלונה מחזיקה את הכדור באזור ה16 של היריב) זה ה-ביטוי לתפיסה של קרויף לפיה הכדור הוא דבר החשוב ביותר במשחק ולכן צריך לשמור עליו בכל מחיר. העפות כדור היסטריות לכיוון הכללי של הירח לא בדיוק היו הסגנון שלו.

קורא 27 ביוני 2011

תנסה לראות משחק של הולנד של קרויף, אין בינו קשר לבין הדימוי הזה של ברצלונה הנוכחית. הכדורגל של הולנד היה הרבה יותר תכליתי ומהיר, והנעת הכדור היתה יותר לאורך ופחות לרוחב. וחוץ מזה, הסיפור הזה של כדורגל שמשחקים מהילדים עד הבוגרים נשמע לי כמו קשקוש שנוח עכשיו. איפה זה היה בקבוצה של רייקארד? כשמצליחים פתאום מתחילים עם הסיפורים.

ארז 26 ביוני 2011

אם כבר עושים היכל תהילה לכמעט אז צריך לעשות משהו שאלו שזכו בזכות שערוריות , היכל הבושה

1978 – ארגנטינה, אין צורך להרחיב
1986 – ארגנטינה, אין צורך להרחיב
2006 – איטליה, פנדל שלא היה ולא נברא נגד אוסטרליה בשמינית הגמר
1934 – איטליה, עם ההתערבות של מוסוליני

מיקי 26 ביוני 2011

אני רואה שכולם פה נופלים בכיף על ארגנטינה ויש לי את החשק לתת קצת קונטרה. לגבי 1978, כנראה שמה שאתם אומרים מוצדק, למרות שאת אווירת הטירוף הכללי בדרום אמריקה קשה לשחזר בכל מקום אחר. רק לפני כמה פוסטים היה פה ויכוח על בית שאן-בית"ר והמסקנה הייתה שהכל קרה בשל פחד השחקנים מהקהל של בית"ר. אז מה אפשר להגיד על השוער הפרואני שיש לו משפחה במדינה בעלת משטר צבאי אימתני??
לגבי 1986 – זו חוצפה מדרגה ראשונה להגדיר את הזכייה הזו כשערורייה. זו הייתה התעלות נדירה וחד פעמית של גאון שלקח נבחרת בינונית (אחרי זה הודו כמה שחקנים באותה נבחרת שזו הייתה אחת הנבחרות הגרועות של ארגנטינה בכל הזמנים) כל הדרך אל הגביע וגם יש האלוהים מתגמדת מול שער הגאונות באותו משחק.
ואם אתם רוצים שערורייה אז זו דווקא ברזיל 2002 – ההתחזות של ריבאלדו מול טורקיה בבתים, הפנדל שלא היה מול טורקיה בבתים, השער שנפסל שלא בצדק לבלגים בשמינית במצב של 0-0.
בכלל, ברזיל מגיעה בכל טורניר בפאסון של "מגיע לי" ומתנהגים אל נבחרות שמעזות להוביל עליהם שאל פושעות, כמו למשל ההתנהגות המגעילה שלהם מול הולנד במונדיאל האחרון. חכו מה עוד הם מכיני לנו למונדיאל הבא, עם כל הלחץ הציבורי בברזיל ומי הנבחרת שתעז לפגוע ב"קדושים".

דורפן 26 ביוני 2011

אתה צודק – אין שום בעיה מהותית בזכיה של הנבחרת של מראדונה.

הזכיה של ארגנטינה ב-86 הייתה מלווה בשערוריית כדורגל שאפשר למצוא אצל הרבה מהזוכות. אין בזכיה הזו שום אי צדק רציני. האנגלים שהודחו גם זכו בגביע עולמי בעזרת טעות שיפוט – וכמו במקרה ארגנטינה אין ערובה שאנגליה66 או ארגנטינה86 לא היו מנצחות באותו משחק ממילא.

יותר מזה – עצם העובדה שמראדונה נזכר קצת כרמאי בגלל זה – זה בסדר. אתה עושה משהו -תשלם על זה את המחיר הציבורי. אם פיפ"א מאד רוצה שזה לא יקרה – שתשפוט את המשחקים בעזרת הטלוויזיה. זה מקרה קלאסי בו היה זמן והטלוויזיה הייתה מתקנת בתוך כמה שניות. על זה אפשר להגיד "זה הכדורגל"

1978 סיפור אחר לגמרי. זה לא הכדורגל. והרמאים לא היו שחקני ארגנטינה או המאמן – חלקם היו רחוקים מאד מתמיכה בדיקטטורה. זו מעל הכל החלטה נפשעת של פיפ"א לקיים את המונדיאל במדינה עם שלטון צבאי רצחני. והכל היה ידוע כבר ב-1978.

ירון ב. 26 ביוני 2011

רונן, אם אני לא טועה, החונטה תפסה את השלטון ב 76. אולי פיפ"א החליטה לתת לארגנטינה את אירוח המונדיאל לפני?

דורפן 26 ביוני 2011

ההחלטה הייתה 12 שנים לפני המשחקים. מצב מטופש של ראש פיפ"א מושחת בדיוק כמו עכשיו עם קטאר. ההחלטה הייתה לא להעביר את המשחקים. רק לשם השוואה- לקולומביה לקחו את משחקי 1986 רק בגלל מצב כלכלי גרוע…. אבל בעצם זה מה שמעניין את פיפ"א – כסף ולא עזרה לדיקטטורות של רוצחים.

B. Goren 27 ביוני 2011

דורפן, ניתן לומר את אותם הדברים בדיוק על ארוח המשחקים האוליפיים בסין, מדינה שבה זכויות אדם נרמסות ביד גסה. סין היא המוציאה להורג מספר אחד בעולם ודנים שם למוות לא רק על עברות אלימות אלא גם על עברות כלכליות. האם זה עניין מישהו מחברי הועד האולימפי?

דורפן 27 ביוני 2011

אם תלך אחורה בבלוג לתקופת המשחקים האולימפיים ותבדוק את הפרוייקט שעשינו פה – עם הכתיבה של אלון זנדר – תראה את דעתי על העניין.

שלו 26 ביוני 2011

ארז – ארגנטינה 1986, למרות הגניבה של מראדונה, לא זכתה בגלל שערוריה, גם אף אחד לא יכול להגיד שאנגליה הייתה מנצחת אותה ללא אותה יד-אלוהים.
הפנדל של איטליה ב 2006, רצוי היה שלא יישרק אבל היא הייתה רחוקה מאוד מהדחה, מקסימום היא הייתה הולכת להארכה.
מה שהיה ב 34' ו78 ממש לא היה קשור לספורט.
דיקטטורות שקנו גביע עולמי.

מיקי 26 ביוני 2011

אם לזכות פוצו וחבורתו עומדת העובדה שהם הוכיחו את איכותם כעבור ארבע שנים בפריז ושם אף אחד לא יכול לטעון שהייתה התערבות לטובתם…

avigol 26 ביוני 2011

לארז
אני אשמח מאוד אם תרחיב לגבי ארגנטינה 86
מעניין אותי איך הנבחרת הזאת נכנסת להיכל הבושה
מחכה לתשובה
תודה ויום טוב

תומר חרוב 26 ביוני 2011

מדהים איך הצלחת להכניס את ארגנטינה 78 ביחד עם הפנדל שאיטליה קיבלה בשמינית כי זה באמת אותו דבר…
מצד אחד מדינה מיליטנטית שמארחת מונדיאל ומעוותת אותו כדי לזכות ולהמשיך להתעמר בעם שלה.
מצד שני, פנדל שנשרק לטובת נבחרת ששיחקה בעשרה שחקנים(לאחר הרחקה לא מוצדקת) ושמרה על שוויון במשך רוב המשחק, לקחה סיכון התקפי בעשר הדקות האחרונות והחלה לתקוף, המגן השמאלי שלה הגיע לרחבת היריב בדקה ה90 למצב הבקעה בכלל לא רע כשמגן אוסטרלי יורד לגליץ' מטומטם שנורא היה קשה לראות באותו הרגע אם הוא הגיע לכדור לפני הרגל או אחרי(הייתי בדיוק מאחורי השער האוסטרלי כשזה קרה)…
בול אותו דבר.

צור שפי 26 ביוני 2011

אני הייתי מאחורי השער האיטלקי ככה שבזמן אמת לא ראיתי כלום. ראיתי את המהלך רק בערב בטלויזיה.

הוא זידאן המקורי 26 ביוני 2011

1. אוי ואבוי אם החוליגנים נייחל דה יונג ומרק ון בומל היו זוכים בגביע. הם ניסו להפחיד את היריב ע"י טרוריזם.
2. לעצור את אריאן רובן, אחד המכדררים הגדולים שיש, באחד על אחד, זאת שוערות ברמה הכי גבוהה שיש.

3. ככל שידוע לי קרויף ורודי חילס נעדרו עקב סיכסוכים פנימיים בנבחרת.

אריאל ש 26 ביוני 2011

ממתי פויול בעבירת ראגבי מאחור זאת "שוערות ברמה הכי גבוהה שיש"? :-)

ירון ב. 26 ביוני 2011

יצא לי לקרוא ספר בשם Brilliant Orange, ספר על הכדורגל ההולנדי. יש שם פרק על הגמר של 78'. רוד קרול מתאר לכתב כמה היה הכדור של רנסנברינק קרוב להכנס. הוא מקרב את האגודל לאצבע ואומר "זה היה ככה קרוב". ואז הוא מקרב עוד טיפה את האצבעות, ממש למרווח של מיקרונים ואומר "לא, זה היה יותר ככה. אם זה נכנס, זה נגמר".
בהמשך הפרק הוא ממש מתייסר על ההחמצה, אם היה עושה ככה, אולי אם היה קצת אם הרגל, אם היה לוקח עוד שניה, לא יודע, אני אצטרך לראות את זה שוב. להסתכל על זה מקרוב, לראות איך הוא עמד, איך הוא היה יכול לעשות צעד…

Mello 27 ביוני 2011

Dorfan = Napoleon of the sport jornalism

Comments closed