אגדת שחקני הבית (באנגליה)

טיפוח שחקני נוער היא הדרך הבדוקה ביותר להפוך למועדון שמצליח בנוער ורואה את השחקנים שלו עוזבים כשהם עולים לבוגרים. מי שרוצה לשמור את כספי הפרמייר ליג צריך להשקיע אותם בתבונה

כתבתי לעיתון על ברומיץ'. ברומיץ' כמשל למה הפכה הליגה האנגלית. היא פתחה מול צ'לסי עם 11 בינלאומיים שכולם מעל גיל 24 והממוצע הוא 27-28 בערך. לא בינלאומיים של ברזיל או הולנד, אבל קמרון ושבדיה ואירלנד וקונגו ורומניה ומדינות כאלו. אין באזורים הללו של הפרמייר ליג קבוצות מצליחות שמטפחות נוער. יש מענק מינימום של 45 מליון פאונד מענק השתתפות בליגה וזו הפכה ליגת מאניבול. מי שקונה בשכל שורד.

יש בזה קצת אלמנט של החוק האנגלי. כי שחקן לא אירופי חייב להיות בינלאומי כדי לקבל רשיון עבודה. וגם אלמנט טבעי: אני משער שרוב המאמנים הלאומיים במדינות בינוניות וקטנות בוחרים די באוטומטיות את שחקני הפרמייר ליג שלהם בגלל שהם משחקים בתוך הכדורגל הכי קשוח.

אבל באמת למה לגדל שחקן? הסיכונים עצומים. אם הוא טוב לפני גיל 16 הוא יילך למנצ'סטר יונייטד או ארסנל בעד דמי השבחה סמליים. ואם כבר שמרת אותו קצת והצלחת למכור אותו בסכום נאה – כפי שסאות'המפטון מכרה עכשיו את אלכס אוקסלדה צ'מברליין לארסנל – עדיין הרווח קטן לעומת השרדות בפרמייר ליג.

בדקתי את הקבוצות האחרות שנחשבות לאובר-אצ'יבריות של העונה שחלפה. לבולטון דווקא היו די הרבה אנגלים בהרכב האחרון שלה – חמישה. שלושה מהם לא שיחקו בנבחרת אנגליה הבוגרת. אבל אף אחד לא בא מהקבוצות הצעירות של בולטון. לוויגן היו שני אנגלים לא בינלאומיים בהרכב ועוד שני זרים לא בינלאומיים שבעצם גדלו באנגליה – בוייס ודי-סנטו. שום שחקן לא גדל בוויגן. הדבר המעניין: לשלושה שחקנים בהרכב וויגן היו יותר משבעים הופעות בינלאומיות.

בסטוק שהיא כאילו הקבוצה האנגלית-שבאנגלית בסגנונה (אני קצת חולק על כך) היו שמונה בינלאומיים זרים בהרכב האחרון שלה. שחקן שגדל אצלם? בוודאי שלא. מגמה מעניינת – יש לסטוק ארבעה שחקנים שגדלו באקדמיה של מנצ'סטר יונייטד, עוד אחד בזו של צ'לסי.

פולהאם גם התהדרה ב-1-11 בינלאומיים כולם. אלו כללו שלושה אנגלים. אבל בובי זמורה, אנדי ג'ונסון ודני מרפי המנוול הם שחקנים שעברו הרבה קבוצות, מנוסים מאד וגם יצא להם לשחק מספר קטן של פעמים בנבחרת האנגלית.

בקיצור, אין זכר, שריד, שאר בשר, סימן או עדות, מצבה, גלעד, אנדרטה או עמוד פייסבוק, לשחקן הבית בכל הקבוצות הללו.

*

הלב כמובן מתקומם מהקביעה. הרי קבוצות אדירות באמת מגדלות שחקני בית. וזו הדרך הנכונה לנהל מועדון כדורגל. ושחקנים טובים עולים המון כסף. אולי כל הקבוצות הקטנות הללו טועות ובגלל זה באמת אינן חזקות כל כך?

בואו נבדוק דוגמא מעניינת – מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד שדווקא שיתף במחזור הפתיחה ארבעה שחקנים שגדלו באקדמיה שלו. ויש עוד כמה כאלו בסגל.

אבל בתנאים די מיוחדים:

התבססות על שחקנים מקומיים? בין השחקנים האקדמיה בוגרי האקדמיה של יונייטד יש ברזילאים, איטלקי וצרפתי. הם צורפו אחרי שכבר הבריקו מאד בכדורגל לצעירים בארצם.

הנכונות לשלם שכר לימוד? את דני וולבק שלחו לפרסטון ולסנדרלנד ואת תום קלברלי לווטפורד, לסטר ו-וויגן. את ג'וני אבנס לסנדרלנד. דרון גיבסון עשה תקופה בוולבס. אין ליונייטד שחקן בית בריטי שכבר שיחק בקבוצה הראשונה שלא עבר השאלות. בנוסף לאלו יש ליונייטד כרגע שחקן בית בלגי בנוריץ' ושחקן בית נורבגי במנשנגלבך. קבוצות אחרות הן מי שמשלמות את שכר הלימוד.

כשאתה בוחר שחקנים מכל העולם ועוד יש לך אפשרות להריץ אותם בכדורגל בוגר שלא על חשבון התוצאות שלך – אתה יכול להתהדר במחלקת נוער טובה.

מקום אחד שאני דווקא רואה ערך הוא בצד הכלכלי עסקי. אני רואה איך האוהדים מגיבים בסנטימנטליות כשהם רואים בהרכב שחקן בית. תזכורת לכך שהמועדון העצום שלהם לא שכח את שורשיו. שהוא עדיין מאמין בנוער ולא בקניות של מליונים. הציבור נוטה לקנות המון חולצות של שחקנים כאלו.

אבל למועדוני העל יש תקציבי אקדמיה דומים לשל מועדון ליגה שניה באנגליה. אני לא בא לבקר את המועדונים הגדולים על האקדמיות שלהם. רק על תחשבו שלמועדון קטן יש בכלל אופציה כזו. שהם לא מכירים בחשיבות נוער או שהם איבדו את הקשר שלהם לקהילה. ווסט ברומיץ' יודעים שבמצב הנתון הדבר הכי טוב שהיא יכולה לתת לקהילה שלה הוא כדורגל פרמייר ליג עם שחקנים שהם קנו בשכל. ל-130 אלף תושבי מערב אלביון הישרים יש כל סיבה בעולם להיות גאים בקבוצה הנחמדה שלהם.

*

מנצ'סטר יונייטד זכתה בגביע האנגלי לנוער בשנה שעברה. אין באנגליה מפעל אליפות נוער אבל הגביע מתקיים בשיטת בית-חוץ אז הוא יותר חסין להפתעות ונוטה לסמן קבוצת נוער חזקה. חמש הזוכות האחרונות הן בדיוק חמש הקבוצות המרכזיות של אנגליה: ליברפול, סיטי, ארסנל, צ'לסי ויונייטד. ניתן פה קרדיט קטן לסיטי: היא זכתה בגביע הזה לפני שהפכה לקבוצה מרכזית. אבל אולי שמתם לב שלאו דווקא אותו שנתון נוער הוא מי שהביא אותה לצמרת.

אבל כל הדבר הזה מסמל מגמה אחת בלבד. הקבוצות הללו יכולות לקנות את הכשרוניים כבר בגילאים הללו. זה גם שווה להן כסף. כי את השחקנים הללו אפשר תמיד למכור.

בואו נבדוק מי הגיע בשנה שעברה לרבע הגמר: יונייטד, ליברפול, צ'לסי ואסטון וילה. וגם מידלסברו, לסטר, שפילד יונייטד ו-ווטפורד. כולן היו בפרמייר ליג בעבר הלא רחוק. הן גידלו שחקנים כמו אדם ג'ונסון ואשלי יאנג שבאמת מככבים בפרמייר ליג. אבל הן עצמן לא שם. אם בודקים את 16 קבוצות שמינית הגמר מוצאים משהו מעניין: רק שישה מהן היו ממועדונים שנמצאים העונה בפרמייר ליג.

מועדונים שרוצים להיות בפרמייר ליג לא מבזבזים את הזמן על שטויות.

*

הערה אחרונה: הטקסט הזה נכון כמובן לאנגליה. כי באנגליה מתקיים המצב בו דמי ההשתתפות בליגה הראשונה גבוהים מהאופק האמיתי לרווח ממכירת שחקנים. במדינות אחרות ייתכן מאד שכדאי לקבוצות קטנות להתעסק בטיפוח שחקנים צעירים.

דה באזר בפייסבוק

50 Comments

דורפן 21 באוגוסט 2011

גפן – בדיוק אותו סיפור רק יותר מוצלח. תקציב האקדמיה של ברצלונה גדול מכמה קבוצות ליגה ראשונה בספרד. איזורי גיוס השחקנים שלהם הם בכל הגלובוס. ההבדל הקטן הוא שאין לה צורך להשאיל שחקנים בני 17-18 – כי יש לה קבוצה משלה בליגה השניה. אבל שום שחקן של ברצלונה לא עלה לבוגרים בלי שנה-שנתיים בכדורגל בוגרים. מלבד מקרה מסי זה שנתיים.

קבוצה קטנה שתחשוב ששיטה כזו תעבוד אצלה – התאבדות.

השלך את זה על ווסט ברומיץ'. אם אין למועדון אפשרות לגייס בכל העולם: אתה מוריד מהסגל של ברצלונה את מסי. אם אין למועדון יתרון בגיוס שחקנים בכל המדינה: אתה מוריד מהסגל גם את איניאסטה. אם אתה נשאר רק עם חומר מקומי – קטלוני – הוא מעולה. אבל לא מספיק למטרות הטבעיות של ברצלונה.

ולברומיץ' אין אפילו מחוז או חבל ארץ טבעי עבורה – שלוש קבוצות פרמייר ליג מקיפות אותה ממרחק של לא יותר משלושים קילומטר.

גפן 21 באוגוסט 2011

אתה צודק לחלוטין לגבי ווסט ברומיץ' וקבוצות ברמתה.

רק לא ברור לי למה קבוצות העל של בריטניה כגון יונייטד-צ'לסי-ליברפול-סיטי-ארסנל , לא משקיעות באקדמייה כמו בארסה.
קראתי שבארסה משקיעה כל שנה סכום הגבוה פי 3 או 4 מאותן קבוצות.

אומנם בארסה משקיעה המון בנוער ובאקדמיה אבל גם ההצלחה תלויה בדור בשנתון כלשהו.לדוגמה בארסה הנוכחית הגיעה למעמד הכי גבוה שיש בגלל דור ספרדי נדיר.בשנים עברו אותה השקעה לא הניבה פירות כי דור השחקנים היה פחות מוכשר.

מסקנה- קבוצות העל חייבות להשקיע תמיד באקדמיות שלהן.ההצלחה (היחסית) כבר תלוייה בדור השחקנים עצמו.

דורפן 21 באוגוסט 2011

גפן – אני לא בטוח שאתה צודק בסכום ובבל מקרה יש משתנים. יונייטד למשל החליטה שהיא לא מביאה בני 15-12 לאנגליה ממקומות לא דוברי אנגלית ויש לה קבוצת נוער בברזיל (הסכם או קניה). שמעתי סיפור מעניין על זה: קיץ אחד בריאן מקלייר לקח דווקא ילדים מאנגליה לבקר את הקבוצה בברזיל.

עניין מאד קריטי – בגלל חוק אנגלי מטומטם אסור להם להביא שחקן אנגלי שמתגורר יותר מתשעים דקות נסיעה מהאקדמיה. כך הצליחה הממשלה האנגלית לדאוג לכך שהרבה שחקנים כשרוניים לא יהיו באקדמיות הטובות יותר.

גפן 21 באוגוסט 2011

90 דקות זה כולל פקקים? : )

מה יהיה עם הפרלמנט האנגלי?
איזה חוק מטומטמם והזוי

יורם אהרוני 21 באוגוסט 2011

למה בספורט מקצועני צריך בכלל להיות קשר בין טיפוח נוער לקבוצת בוגרים? לבוסטון סלטיקס יש קבוצת נוער? ביום מן הימים יבינו גם באירופה כי יש חשיבות לתחרות ולא יאפשרו למספר קטן של קבוצות בכל מדינה לשלוט בליגה המקומית ושל היבשת. אולי אפילו יבינו את זה בכדורסל הישראלי. בעצם, בזה אני לא כל כך בטוח…

גיא וינטרוב 21 באוגוסט 2011

אני חושב שאם דורפן היה גובה סכום סמלי מאוד עבור כל צפיה בפוסט שלו, הייתי משלם.
זה פשוט לא ייאמן אילו ניתוחים נעשים כאן "כלאחר יד", משהו שבעיתונות הספורט המקוונת עושים על בסיס של סיכום שנה שלמה.

דורפן 21 באוגוסט 2011

אוהו.. תודה

איתן 21 באוגוסט 2011

תירגע, "סמלי מאוד", הוא כתב

Z1 21 באוגוסט 2011

מכרה לא מחרה (פסקה שלישית)
ולגבי פוסטים בתשלום, אני נוטה להסכים עם המגיב הקודם – אבל אל תעשה את זה:-)

חלפס 21 באוגוסט 2011

יותר מזה – קבוצות שרוצות שחקנים מקומיים זולים, שבמקרה גדלו בקבוצת הנוער, צריכות לקוות שהשחקנים יהיו קצת יותר מבינוניים. אבל בטוח לא יותר טובים מזה.

OR-N 21 באוגוסט 2011

אחרי כזה ניתוח אני פתאום מרגיש בר מזל שבהרכב של הקבוצה שלי (ניוקאסל) שיחקו בשבת שני שחקני בית (סטיבן טיילור ושולה אמאובי)…

אחלה טור, תודה!

תומר חרוב 21 באוגוסט 2011

לגרום לאוהד ניוקאסל להרגיש בר מזל זה באמת הישג חסר תקדים.

דורפן 21 באוגוסט 2011

ניוקאסל היא קצת טרגית במובן הזה. אם היו עושים טורניר היסטורי באנגליה לפי מקום לידה של שחקנים אני משער שצפון מזרח אנגליה הייתה האזור החזק ביותר. מעשית ניוקאסל נהנתה רק מהקריירה של שירר.

גפן 21 באוגוסט 2011

אחחחח…איפה הימים של דויד ז'ינולה בניוקאסל.איזו קבוצה מדהימה זו הייתה.

ריקי רומא 21 באוגוסט 2011

פאוסטינו אספרייה הרג אותנו אחרת היה ליונייטד אליפות אחת פחות

גפן 21 באוגוסט 2011

הייתה להם קבוצה מדהימה עם שחקנים התקפיים כמו ז'ינולה,שירר,בירדסלי,גילספי,קלארק
רביעיות וחמישיות עפו שם חופשי
אם אני לא טועה ב 95 או 96 באמצע העונה הם הובילו על יונייטד ב 10 נקודות והצליחו לסיים רק במקום ה 2..

פרננדס 21 באוגוסט 2011

יש פה נקודה מאוד מעניינת- הרצון של הקהל לראות שחקנים מקומיים בקבוצת הבוגרים. ושאני אומר מקומיים לאו דווקא כאלה שגדלו בעיירה אלא מספיק שהם יהיו אנגליים לא?
הטקסט הזה נכון לרוב הליגות המקצועניות בעולם- כמובן שבאנגליה המצב קשה יותר – והדוגמא של בארסה היא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
שאלה לגבי הספורט האמריקאי- איך הקהל, ארגוני השחקנים ובעלי הקבוצות היו מקבלים מצב שבו רוב שחקני ענף מסוים יהיו זרים? האם הקהל האמריקאי יעדיף להזדהות עם שחקן מקומי מאשר שחקן היספאני?
אני חושב שהפתרון נתון בידיי האוהדים- אם הקהל ידרוש קבוצה בעלת אופי מקומי הוא יקבל, ואם הוא יעדיף תארים ע"ח הכדורגלן המקומי – שיבושם לו.

דורפן 21 באוגוסט 2011

בארסה אינה יוצאת מהכלל כי היא שייכת לקבוצה אחרת של מועדונים – אלו שיצרו מונופול על איסוף הכשרון. בתחום הזה היא הכי טובה אבל יונייטד וארסנל גם נוקטות בשיטת הפעולה הזו. לגייס מאות ילדים. לשמור את הטובים ואת היתר להכשיר ולמכור. למועדון קטן אין אופציה כזו כי הוא לא ישיג את השחקנים הטובים ביותר, הוא לא ישמור את הטובים שלו והוא יירד ליגה.

מנחם לס 21 באוגוסט 2011

ספורט מקצועני ושחקני נוער הם שני משתנים EXCLUSIVELY SEPARATED. קבוצות הנוער של הפטריוטס הן אוהיו סטייט, נוטר-דאם, ואלבאמה.

אבל לעניין אחר: ראיתם את התחת 20 של בראזיל? אני מנבא עכשיו שהלבן שלהם, אוסקאר, יהיה סוקרטס מספר 2. אם הם לא מכניסים אותו, ואת מספר 19, ואת מספר 4 לבוגרים כבר עכשיו – הם מטומטמים. גם פלה היה בן 17 כשהביא להם את הגביע העולמי. ראיתי אתמול בנבחרת בראזיל דברים ומבצעים שלא ראיתי אף פעם לפני כן בכדורגל. BRAZIL IS COMING BACK

דורפן 21 באוגוסט 2011

יותר מזה. כל תהליך הכשרת השחקנים בארצות הברית גם מכניס הרבה כסף בעצמו ונותן לאזורים יותר נידחים של המדינה אפשרות להתחרות על אליפויות ארציות.

מנחם לס 21 באוגוסט 2011

לא רק שהכשרת שחקנים מכניסה כסף, היא גם המטרה הסופית. באינדיאנה אליפות בתי הספר התיכוניים היא סוף הסיפור לחצי אוהדי הכדורסל במדינה. מה קורה אח"כ לא מעניין אותם. ז"א שאליפות איובה לבנות בתיכון הוא הפרימייר ליג שלהם, ואליפות אוקלהומה לתיכוניים בהיאבקות היא הפרימייר ליג שם, ובצפון קרולינה אליפות המכללות שם היא התחנה האחרונה בכדורסל. השרלוט הורנטס מצפון קרולינה, ב-NBA, הוא הדבר האחרון המעניין אותם. אני לא חושב שיש דבר דומה לזה בעולם כולו שספורט תיכוניים (בקייצור, גיל נוער) יותר חשוב מכל רמת ספורט אחרת, כפי שקורה באלפי עיירות בארה"ב.

יובל (אחר) 21 באוגוסט 2011

מנחם – ברזיל תמיד היתה חזקה מאוד בתחת.

מנחם לס 21 באוגוסט 2011

אתה יכול להסביר את עצמך בבקשה? (אבל תיזהר לא לכתוב שטויות)

יובל (אחר) 21 באוגוסט 2011

בסך הכל בדיחה. לא צריך להתרגש.

יוני 22 באוגוסט 2011

מנחם, כתבת "תחת 20", כלומר under 20, וזה אכן בסיס להומור.

Amir A 21 באוגוסט 2011

שטח אדמה:
ארה"ב – 9,161,966 sq km
האיחוד האירופאי – פחות מחצי מאשר ארה"ב

אוכלוסיה:
ארה"ב – 313,232,044
האיחוד האירופאי – 492,387,344 – 50% יותר מאשר ארה"ב

תל"ג:
ארה"ב – $14.66 trillion
האיחוד האירופאי – $14.82 trillion

הכנסה ממוצעת לבית:
ארה"ב – $47,200
האיחוד האירופאי – $32,700

הספורט המוביל:
ארה"ב – פוטבול עם 32 קבוצות
האיחוד האירופאי – אלוהים יודע. 20 באיטליה, 20 באנגליה, 20 בספרד, 18 בגרמניה, ועוד ועוד.

שתי מדינות עם נתוני שטח וכלכלה דומים (עם עדיפות לארה"ב) והבדל של יום ולילה מבחינת המבנה (והכמות) של קבוצות מקצועניות. עם התקשורת היום כשכל ילד בחור נידח יכול לראות את מסי משחק באיכות גבוהה דקה אחרי שהוא חוזר הביתה ממשחק מקומי במגרש שאי אפשר לקרוא לו מגרש, ועם שחקנים שלא בטוח שמשחקים את אותו הספורט כמו מסי, אין מקום לקבוצות מקומיות קטנות בליגה המקצוענית. קבוצות כמו וויגן או ווסט ברומיץ' צריכות לפעול בעולם מקביל לעולם פוטבול המכללות או פוטבול תיכונים. אין להן מקום בעולם המקצועני הנוכחי.

רחוק 21 באוגוסט 2011

ניתוח יפה ומעניין. בעצם מחלקות נוער צריכות להיות נחלתן של הקבוצות העשירות בלבד, והן ישמשו מעין דראפט לקבוצות העניות יותר.

ודני מרפי הוא אגדה.

גמאני 21 באוגוסט 2011

בגלל זה סאל אמרגי כתב היום בעיתון שבארסה וריאל חולקות בינהן 50 אחוז מכספי זכויות השידור בצדק? בגלל שהן מגדלות שחקנים לכל הליגה?

דורפן 21 באוגוסט 2011

לא. אני חושב שהוא התכוון לכך שהן מביאות את ההכנסות. זה נכון גם אם מתנגדים למסקנה.

גמאני 21 באוגוסט 2011

נכון-רק שהוא הביא בתור דוגמא את זה שאתלטיקו מוציאה 40 מיליון כשהיא בחוב של 183 מיליון.אז מה ההבדל בין זה לבין בארסה שבחוב של 400-300 מיליון מוציאה 80 מיליון על 2 שחקנים?

גמאני 21 באוגוסט 2011

הוא לא גיבה את זה בנתון שנתת.הוא פשוט השליך את זה על התנהלות שאר הקבוצות-כשבעצם מהבחינה הזאת ההתנהלות של 2 הגדולות היא הרבה יותר שערורייתית……וזה מין גלגל כי הן מרשות לעצמן התנהלות כזו בגלל החלוקה הלא צודקת.אני לא חושב שניתן לטעון שאתלטיקו מתנהלת בצורה פחות שפוייה מריאל או בארסה מבחינה פיננסית.אולי היא פשוט מקבלת פחות קרדיט בנק מהן

דורפן 21 באוגוסט 2011

סליחה – להוציא כספים על קרדיט שקיבלת מהבנק זה בכל זאת יותר שפוי מלהוציא כספים כשלא קיבלת קרדיט. מי שלא שפוי זה אולי הבנק

גמאני 21 באוגוסט 2011

אתה מתכוון פחות לא שפוי…….אני לא יודע מה תוכנית ההחזרים שהבנק קבע לאתלטיקו על החוב אבל כנראה שהם לא חייבו אותם לתת להם חלק מה45 מיליון שהם קיבלו על החלוץ המוביל שלהם אז הם לקחו חלק מהכסף הזה והביאו חלוץ מוביל אחר….נראה לי שפוי לגמרי
לעומת זאת בארסה,שכשהנשיא החדש שלהם נכנס לתפקיד הוא דיבר על המצב הפיננסי הגרוע שהשאירו לו ואז בקיץ השני שלו בתפקיד מוכר שחקנים בסכום כולל של פחות מ30 וקונה שניים ב40 כל אחד

טל 21 באוגוסט 2011

ברצלונה וריאל הן שתי הקבוצות עם ההכנסות הגבוהות ביותר בספורט העולמי (אגב, בניגוד לאגדה, ההכנסות של ריאל- ואחרי חתימת ההסכם עם הקטארים כנראה גם של ברצלונה- גבוהות משל יונייטד שבמקום השלישי, גם אם מנטרלים את חוזי השידור). יש להן מספיק כסף משל עצמן.

חוב, שהוא בעצם אשראי, הוא דרך לגטימית לחלוטין לנהל עסק כל עוד אתה עומד בתנאי ההחזר. הנקודה המרכזית היא לא גודל החוב אלא ההכנסות ביחס לחוב, כלומר יכולת ההחזר של הקבוצה. יש קבוצות שעבורן חוב של מאות מיליונים לא מפריע להתנהלות בעוד קבוצות שיכולות להיות משותקות מחוב של 20-30 מיליון יורו. מעבר לכך, שהמצב הכלכלי של ברצלונה מעולם לא היה גרוע כפי שהציג אותו רוסל (או טוב כפי שהציג לפורטה). יותר מהכל צריך להתייחס לדיווחים הללו בקונטקטס של יריבות בין משטרים מתחליפים.

מצד שני, ספציפית במקרה הזה אמרגי טעה והטעה, מכוון שאתלטיקו מדריד בסך הכל הוציאו כספים שהם קיבלו עבור שחקנים שהם מלכתחילה לא התכוונו למכור (כלומר לא היה פה מקרה של ולנסיה מלפני עונה שבו הם מכרו שחקנים ממניעים כלכליים). אם אני צודק בחישוב, הם הרוויחו הקיץ 70 מיליון ורכשו שחקנים ב63 מיליון וכאשר לוקחים בחשבון את המשכורות (ספק אם פלקאו מרוויח חצי ממה שהרוויח אגוורו), הם עדיין חסכו מעל 20 מיליון יורו. אם הם לא היו מוכרים אף אחד ומביאים שחקן אחד בעשרה מיליון יורו מישהו היה בא בטענות?

לדעתי מגיע כל הכבוד להנהלה המושמצת של אתלטיקו שמראה מחוייבות להעמדת קבוצה תחרותית, למרות התנאים הלא פשוטים. גישה של "איבדתי שחקן וורד קלאס אז אני מאמץ עליון להביא בדרג דומה", לפחות מהזווית של האוהדים, זה בטח עדיף על הגישה של הנהלת ארסנל שמצטיינת בעיקר בדו"חות פיננסיים ומפרקת את הקבוצה על המגרש. קבוצת כדורגל זה לא מפעל נעליים בסין. גם למה שקורה על המגרש יש חשיבות.

נעל 21 באוגוסט 2011

מענין מה יש יותר בפרמיירלייג,שחקנים זרים או אנגלים בהרכב הפותח

דורפן 21 באוגוסט 2011

אתה מאחר בערך עשור בשאלה שלך. הרבה יותר זרים

תומר חרוב 21 באוגוסט 2011

מסכים עם קודמי, ניתוח מבריק של המצב. אבל השאלה היא מה עושים עם זה? האם עכשיו כל המועדונים דוגמת ווטפורד ובורו צריכים לזנוח לגמרי את פיתוח האקדמיות שלהם ולהשקיע בזרים ושחקנים בוגרים כדי להיות בפריימרליג ומה ההשלכות לגבי ילדים באנגליה? האם זה מרחיק אותם מהמשחק או שזה לא משמעותי? האם יש לעשות הפרדה בין הקבוצה המקצוענית לקבוצות הנוער כמו שאהרוני אומר וקיים בספורט האמריקאי? אם כן זה אומר שגם האקדמיות של הגדולות לא יהיו רלוונטיות ומי ישים את הכסף הגדול להכשרת שחקנים?

דורפן 21 באוגוסט 2011

תומר – אם אנגליה לקחה על עצמה להיות מעין אן.בי.איי עולמי ולקבל את הכנסות הטלוויזיה העולמיות על כך – היא לא תהיה יצרנית שחקנים.

פרננדס 21 באוגוסט 2011

שאלה: איך באמריקה היו מגיבים אם רוב שחקני ענף מסוים היו זרים? אגב, זה עשוי לקרות בקרוב בביסבול לא?
הפתרון טמון בידי האוהדים: אם לקהל X לא איכפת שהקבוצה מורכבת משכירי חרב זרים ומה שחשוב זה התארים – סבבה. אבל אם לקהל Y רוצים לראות חצי מהסגל מקומי(אנגלים) ופחות חשובים התארים- אז שידרשו את זה מהבעלים.
ועוד משהו, אני מקווה לראות תהליך מיתוג של קבוצות שונות שיגידו כך:"אנחנו לא יכולות להתחרות בכסף של הקבוצות הגדולות אבל אצלנו תראו הרבה חברה מקומיים. בנוסף ,אם אתה שחקן צעיר ורעב תבוא אלינו ותקבל את החשיפה הדושה ע"מ שבעתיד איזה מועדון פאר יקנה אותך". זאת רק דרך מיתוג אחת מני רבות- מה שחשוב כאן זה בעצם להגדיר את הזהות של הקבוצה ההיפך ממועדוני הפאר.הסיכוי היחידי להשרדות .

סימנטוב 21 באוגוסט 2011

הייתי מצטרף למשלמים דורפן אתה שד! אתה שד אדום!!
לגבי ארה'ב כן השיטה מכניסה הרבה כסף ונותנת לאזורים נידחים הצלחה אבל השחקנים לא מקבלים אגורה עד שהם הופכים למקצוענים והאוניברסיטאות גורפות מיליונים

גיל 21 באוגוסט 2011

הנקודה הכי חשובה היא שהכדורגל היום מצליח ומעניין הרבה מאוד אנשים במצבו הנוכחי. לדעתי, יש שיא מסוים של עניין גלובלי אבל מצד שני גם התנגדויות מצד אוהדים מקומיים שהליגה לא מעניינת אותם בגלל חוסר שיוויון ותחרותיות. שינוי יגיע כאשר מסה מספיק גדולה של אנשים תביע חוסר עניין במשחק וההכנסות ירדו. הכדורגל נהנה מפריחה בעיקר בשווקים של אסיה אבל השאלה אם בשלב מסוים גם להם קצת ימאס.

אבי 21 באוגוסט 2011

גם אני הייתי משלם.

טל 21 באוגוסט 2011

לדעתי דווקא אחת הנקודות הבולטות היום היא ירידה גדולה ברמת הזרים בקבוצות הקטנות.

יש לכך מספר סיבות:

1. עם התפתחות הסקאוטינג והתקשורת, הרבה יותר קשה להחביא שחקנים, גם בליגות יחסית נידחות.

2. קבוצות הגדולות מחזיקות היום סגלים מפלצתיים, שגם אם לא מורכבים רק מסופרסטארים, כן מורכבים משחקנים שרובם המכריע הם שחקנים די משמעותיים בנבחרות גדולות. זה לא היה המצב לפני 10 שנים, אז חלק מהשחקנים הללו היו משחקים בקבוצות קטנות יותר.

3.הכסף הגדול בליגות ברוסיה, אוקראינה, תורכיה, היום גם בברזיל. השחקנים הבולטים שמשחקים ברוסיה (חוץ מאטו..) הם לא שחקנים שהיו משחקים ביונייטד או ברצלונה, אבל הם בהחלט שחקנים שהיו יכולים לחזק מאד קבוצות כמו סנדרלנד.

ניתן לכם נתון די מדהים: נכון למונדיאל האחרון, מבין הסגלים של עשר המעצמות הגדולות בכדורגל העולמי (ארגטינה, ברזיל, אורגוואי, גרמניה, איטליה, ספרד, הולנד, צרפת, פורטוגל ואנגליה), להוציא כמובן את מדינת האם, היו רק שני שחקנים ששיחקו בקבוצות מחוץ לטופ 6 באנגליה: הייטינחה וגוטיירז (שהוא לא באמת שחקן נבחרת ארגנטינה אלא גחמה הזוייה של מראדונה). באמצע-סוף שנות ה90 היית יכול למצוא שחקנים כמו ראבנלי, ז'וניניו וז'ינולה בקבוצות בדרג הזה.

דורפן 21 באוגוסט 2011

טל – אבל לסגלים הללו יש ערך תדמיתי שקבוצה קטנה לא יכולה להרשות לעצמה את הפרמיום שאתה משלם להחזיק אותו בגלל היוקרה. אבל לסנדרלנד למשל יש את אסמואה ג'יאן – כוכב נבחרת שהיא שני מונדיאלים רצופים בנוקאאוט והייתה ממש על סף חצי הגמר וגם את סאלי מונטרי. ואובמווינגי מברומיץ' הוא כנראה הניגרי הכי טוב. כל אלו היו משחקים ב2-3 מהנבחרות שמנית. יש עוד – איבן קלזניץ' מקרואטיה בבולטון, הוגו רודייגה שהוא שחקן הרכב של קולומביה בוויגן.

הרי לא כל שחקן של אנגליה או פורטוגל או אורוגוואי יותר טוב מכוכבי נבחרות כמו קרואטיה או קולומביה.

טל 21 באוגוסט 2011

אסמואה ג'יהאן הוא שחקן נבחרת אדיר, אבל ברמת הקבוצות (לפני המעבר לסנדרלנד) הוא בסך הכל הבקיע 14 שערים בשתי עונות בקבוצה בינונית בצרפת, כלומר רחוק מאד מלהיות כוכב גדול. בלי ההייפ של המונדיאל ספק אם שווה חצי מהמחיר ששולם עליו.

אני לא מזלזל בשחקני הרכב בנבחרות דרום אמריקאיות קטנות (אגב, בקופה רודיאגה לא היה שחקן הרכב לפי מה שזכור לי), אבל גם לא צריך לעשות ממעמד כזה יותר ממה שהוא. בקבוצה כמו הרקולס שיחקו בעונה שעברה שחקן הרכב בנבחרת פארגוואי (נלסון ואלדס) ושחקן הרכב בנבחרת קולומביה (אבל אגילר). בלה קורניה, עוד קבוצה שירדה ליגה, שיחק גאורדאדו שהוא אחד משלושת הכוכבים הגדולים של נבחרת מקסיקו. זה לא משהו שמייחד את הפרמיירליג.

ה-כוכבים של נבחרות כמו קוראטיה הם מודריץ ופלקאו ואלה שחקנים שבאמת עולים 40 מיליון יורו.

דורון (אחר) 21 באוגוסט 2011

באמת פוסט מאיר עיניים, אבל רק התקטננות אחת – נדמה לי שלכנות את ווסט ברום "מערב אלביון" זו טעות. אם כבר אז מערב ברומיץ', אבל ווסט ברום לא נמצאת במערב אלביון, הלא הוא מערב אנגליה..

לירן שבתאי 21 באוגוסט 2011

אם אני לא טועה דניאל סטארידג היה אחד השחקנים המובילים בזכייה של קבוצת הנוער של סיטי בגביע, לא?

ניק 22 באוגוסט 2011

חוק בוסמן ייצר מספר דברים טובים בכדורגל אך הוא גם ייצר מצב שלקבוצות פחות כדאי להשקיע בנוער כי הם יכולות לקנות שחקנים בצורה די חופשית מקבוצות אחרות(הגדולות) או שלא תמיד כדאי להם להשקיע בצעירים על חשבון ההווה כי ממילא השחקנים האלה יעזבו ולא תמיד עם פיצוי הולם(הקטנות).
לגבי ברסה שנטען פה שכן עושה את זה אז אין ספק שמדובר במצב מאוד מבורך שיש כל כך הרבה שחקני בית בסגל, אבל אסור לשכוח שמדובר בדור נדיר מאוד ושאם כל שחקני הבית האלה ברסה עדיין מוציאה הון תועפות כל קיץ על רכישת שחקנים מבחוץ. בסופו של דבר ב4 שנים של פפ, כולל השנה, הוא העלה להרכב רק 2 שחקנים מהנוער- בוסקס ופדרו. נראה היה שגם אלקטנרה יתחיל לקבל יותר הזדמנויות אבל הגעתו של סס כנראה סוגרת את העיניין הזה.
נקודה נוספת היא העובדה שיש עדיין קבוצות, כמו היונייטד למשל, שאולי לא מטפחות שחקני נוער אך דוגלות בהבאת שחקנים צעירים בגיל 16-18 והפיכתם לשחקני הרכב. אז אמנם שחקנים כאלו לא יהיו שחקני בית בהגדרה אך הם עדיין מגיעים למועדון ממש בתחילת דרכם המקצועית וכן יכולים לספוג בצורה הנכונה את הערכים(ערכיים וטקטיים) של המועדון.

Comments closed