ברלין (1): לורנה קיפלגט

מסתבר שיש ערעור על תוצאות ה-10,000 לנשים. אבל אני מעריך שלינט מסאי הקנייתית תישאר המנצחת. במהלך השבוע היו פה כמה דיונים על ספורט נשים ואנשים כתבו על חוסר עניין ותחרותיות. כשגמר 10,000 מסתיים בפער של עשירית, ועוד חצי שניה אל השלישית אז יש תחרות מהמדרגה העליונה.

אבל כרגיל בספורט נשים זה תהליך חברתי. נשות קנייה זכו במדליות הזהב האולימפיות הראשונות שלהן רק לפני שנה. ולתהליך הזה אחראית  מישהי בשם לורנה קיפלגט. רצה קנייתית עם אזרחות הולנדית שהקימה מחנות אימון לנשים בקניה. מסתבר שהסיבה שהרבה שנים הנשים הקנייתיות לא התקדמו היא שבמחנות האימון של הנבחרות הקנייתיות הן הועסקו שעות בעבודות משק בית עבור הרצים הגברים.

את הסיפור שלה קראתי לראשונה לפני כמה שנים. הכתבה הזו היא מ2004 וכמה יפה לראות עכשיו את תוצאות העבודה שלה. קיפלגט תיזכר יום אחד כאחד האנשים החשובים בהיסטוריה של הספורט באפריקה. ומה שיפה הוא שלא מדובר באירופאי עם לב טוב – כמו שהיו כמה בהיסטוריה של היבשת – אלא בשינוי שחוללה אישה אפריקאית עבור בנות ארצה.

חזרת הפרמיירליג
ארסנל - בכורה סבירה לעונה

No Comments

Red Camel 15 באוגוסט 2009

מה?! אתה רוצה לומר שהן כבר לא מועסקות בעבודות משק הבית?
לאן העולם שלנו מתדרדר

גיל 15 באוגוסט 2009

על מה בדיוק הערעור? הייתה אחלה ריצה.

רונן דורפן 15 באוגוסט 2009

גיל – אין לי מושג אבל ערערו. אני לא ראיתי שם משהו שגורם לי לחשוד שהערעור יתקבל. אבל דחו את טקס המדליות.

אלון זנדר 16 באוגוסט 2009

אבל איך זה שנשות אתיופיה, לאו דווקא סמל למדינה ליברלית ומתקדמת, פרצו הרבה לפני הקנייתיוית (חמש אליפויות עולם רצופות הן זכו). יש פה מין הסתם עוד איזה מעשה גבורה בלתי ידוע. תודה על הסיפור של לורנה קיפלגט, בכל אופן.

רונן דורפן 16 באוגוסט 2009

אלון – גם באתיופיה פורצת הדרך הייתה פמיניסטית גדולה. דררטו טולו עזבה את הבית שלה והתגייסה למשטרה כדי להמנע מנישואין כפויים. היא מדליסטית הזהב הראשונה של אפריקה השחורה (10000 – 1992)וגם הבת דודה של שלוש האחיות דיאבבה וההשראה שלהן. חתיכת שושלת. מלבד שני ילדים שנולדו לה היא אימצה מספר לא קטן של ילדים אחרים.

אלון זנדר 16 באוגוסט 2009

וואו. זה פרק מרכזי בהסטוריה של אפריקה השחורה, אולי אפילו לא רק בתחום הספורט.

אם כבר אפריקה – לופז/לופפה/מופה/ג'וזף לומונג, הילד שנחטף בסודאן, היה מבוגר בגיל שש, בגיל עשרים ושתיים טס לראות את הקבר שלו והיום מייצג את ארה"ב בגאווה, עלה שלב ב1500 מטר. חצי הגמר זה בשני בתשע ועשרה שעון ישראל. כולנו לומונג! רונן, אולי אפשר לינק לכתבה ההיא?

רונן דורפן 16 באוגוסט 2009

לאיזו כתבה? את הסיפור על טולו ראיתי פעם בטלוויזיה.
אבל גיגלתי עבורך -ומצאתי את זה בטיים
http://www.time.com/time/specials/2007/article/0,28804,1815747_1815707_1815673,00.html

ד"ר א. 16 באוגוסט 2009

על זה נאמר –

God is black. And boy, is she pissed…

עזי 16 באוגוסט 2009

הכל נכון, אבל צריך לזכור שאם מלקאמו לא חוגגת רבע שניה מוקדם מדי היא מנצחת ושטיורנש דיאבה שהיא דרגה מעל כולן, נפצעה ולא רצה. צריך לחכות ולראות אם תהיה המשכיות או שזה רק מקרה בודד.

רונן דורפן 16 באוגוסט 2009

עזי – היא בת 19…. קצת רחמנות עם הניתוחים הקרים שלך.

Red Camel 16 באוגוסט 2009

ראיתי את הריצה עם חבר אידיוט שלאורך כל הריצה זרק הערות מזלזלות וטען שזה משעמם. בסיבוב האחרון הוא היה על הרגליים, בעשרת המטרים האחרונים הוא נתן קפיצה קטנה.
שחר 1 – חבר מטומטם 0
(:

יותם מ 16 באוגוסט 2009

אלון, אני לא בקיא בהסטוריה אפריקאית או בהסטוריה של תנועות נשים, אבל סילביה פנקהרסט, בתה של אמלין ואחת מהסופרג'יסטיות הבולטות, היא גיבורה לאומית באתיופיה והייתה קרובה מאוד להיילה סלאסי. שוב, איני מומלה ומאז קרו הרבה דברים במדינה (הפיכות צבאיות, טרור, רודנות וכו'), אבל יכול להיות שפנקהרסט היא האמא הרוחנית של האחיות דיבאבה, דפאר וטולו? האם ניתן לייחס את ההצלחה האתיופית הנשית לפעילה החברתית-פוליטית-פמיניסטית הבריטית כמו שרונן מייחס את ההצלחה הקנייתית לרצה שמייצגת את הולנד?

יורם אהרוני 16 באוגוסט 2009

לורנה קיפלגאט אכן אישה מדהימה וגם מזכירה שהתחרתה בישראל בראיון . היא השתתפה יותר מפעם אחת במירוץ עין-גדי ומחזיקה בשיא הישראלי הבין-לאומי בחצי-מרתון 1:11:21 משנת 2000. לא פלא שבחרה להנשא לאזרח הולנדי וגם בחרה לייצג את הולנד אבל ממשיכה לתמוך ברצות קניה. כאשר נשות אפריקה יזכו להכרה הראויה בארצותיהן תחול התקדמות עצומה בריצות הארוכות. כיום, אין מתחרים בכלל לגברי אפריקה אבל בין הנשים אנחנו עוד רואים פה ושם מנצחות שאינן ממוצא אפריקני. השיא העולמי במרתון הוא של בריטית ו ב – 10,000 של סינית.

ויקטור 16 באוגוסט 2009

וכמובן תסמכו על ערוץ 1 שיחתכו מהשידור שניה לאחר סיום הריצה המדהימה הזו, מבלי להראות ולו ריפליי אחד(!).
אפרופו השידור, התפתח שם דיון מעניין בנוגע למקצוע ההליכה (טוב, לא ממש מעניין אבל הם העלו את הנושא…). מה דעתכם פה? האם יש להוציא את המקצוע הזה לגימלאות? אני לא בטוח שהוא גורם הרבה יותר נזק מעסוק מקצועני בספורט אחר, אבל הוא נראה כל-כך לא טבעי ומכאיב – רק מלצפות בזה כאב לי האגן.

Mr. Kate 16 באוגוסט 2009

אני בעד להשאיר את מקצועות ההליכה. דווקא משום שהמטרה היא להגיע "בזמן הכי מהיר בדרך הכי איטית"(אני מצטט מגיב מכאן). כי יש כאן התעלות ספורטיבית אמיתית במשך 50 ק"מ לא לרוץ אפילו פעם אחת. כי בעולם הנורא מהיר שלנו נחמד לדעת שמתחת לסיסמא שאפשר לשמוח בצורה "איטית" יותר. גם מדובר באירוע מאוד אינטנסיבי-בדיוק כל מה שאנחנו מחפשים בספורט. חוצמזה מי שצופה עכשיו ביורוספורט ורואה את אולגה קניסקינה הולכת דרך שער ברנדנבורג ולא מחמיץ פעימה בלב…כנראה שיש לו לב של ספורטאי.

רונן דורפן 16 באוגוסט 2009

ויקטור – אני נגד לבטל! אני נגד לבטל משהו חוץ ממשחק מגן הקהילה. ואת הסיבוב הראשון בפלייאוף של האן.בי.איי. ואת הפרובול בפוטבול (מספיק ערב גאלה, לא צריך לשחק). אבל את ההליכה אני לא מוכן לבטל.

ויקטור 17 באוגוסט 2009

לא נעים לי להתקטנן עכשיו אחרי הסט(ו)רית בולט, אבל ענין נוסף עם הספורט הזה – השיפוט. ברור שככל שמהסלול מעגלי יותר האפשרות לתפוס את הסוטים מן הסגנון גדל. גם ברור שעם העליה במספר המצלמות המתוחכמות המכסות את התחרות – קל יהיה להוכיח זאת, ומצפיה ספורדית נראה שכמעט כולם סוטים או "מרמים". מה שהופך את השיפוט ללא עקבי ודי סובייקטיבי. נראה לי שאין בעיה טכנולוגית לעקוב אחר מצב הרגל של ההלכים באמצעות נעליים דיגיטליות (עושים את זה כדי לאסוף נתוני ריצה/הליכה אחרים). אבל אני בספק אם מישהו מהנוגעים בדבר ירצה לקדם את הענין. אחרי הכל, מה יעשו כל ההלכים בדימוס אם לא יזומנו לתחרויות ברחבי העולם כשופטים?…

Comments closed