גנטיקה בספורט היא לא שקר. היא פשוט טעות קונצפטואלית

לבנים התמעטו בכדורסל, כפי שיהודים די נעלמו מספורט. הם פשוט הפסיקו לשחק

In כללי

לפני כמה ימים מצאתי ראיון מאד מעניין עם עלי בכר, שהיה קפטן נבחרת הקריקט הטובה בהיסטוריה של דרום אפריקה. והוא מעלה הקשר מעניין לספורט יהודי והעלמותו היחסית בדור שלנו. עלי בכר למד באותה כיתה עם שחקן ראגבי יהודי בשם אלן מנטר שגם הוא ייצג את דרום אפריקה – שבראגבי פירושו טופ-טופ-טופ עולמי.  אני מכיר את הסיפור מילדותי כי דוד שלי למד איתם בכיתה. הנה סיפור מרגש על בכר: בזמן האפרטהייד הוא הלך והצטרף למועדון קריקט שחור בסוואטו.

לרחבי האופקים שביניכם הנה תחילת הראיון והוא ממשיך בארבעה חלקים.

מה מעניין לגביהם? ששניהם רופאים ובמקרה של מנטר אפילו רופא בעל איזשהו שם בינלאומי.

אחותי, אנחנו איטיים כי אנחנו שחורים או לבנים

 

זה מביא אותי לחשיבה מחדש על איזשהי מסקנה לא לגמרי נכונה שהייתה לי. נהוג לחשוב כי הספורט היהודי נעלם כי היהודים התעשרו. זו בוודאי הסיבה לכך שאין היום שורה ארוכה של אלופי עולם יהודים באגרוף כפי שהיו מתחילת המאה העשרים עד תחילת שנות הששים. אבל הנה יש לכם שני ילדים יהודים טובים, ספורטאי על עולמיים שהם גם רופאים.

כיום אין לדרום אפריקה ספורטאים יהודים מאד בולטים. יותר מעשור מאז שיהודי ייצג את הספרינגבוקס – וזה מצב נדיר בקונטקסט היסטורי (עד ההרחקה בגלל האפרטהייד דרום אפריקה כמעט מעולם לא יצאה למסע בינלאומי בלי שחקן יהודי).

מה שכן מאפיין את מנטר ובכר הוא שהם למדו בבית ספר מעורב ולא בית ספר יהודי. בדור שאחריהם כבר הלך רוב הנוער היהודי ביוהנסבורג וקייפטאון לבית ספר יהודי. הכרתי את הבית ספר הזה כי בני דודים שלי למדו בו. מי לא הלך לבית ספר יהודי? ג'ואל סטרנסקי שבעט את כל הנקודות בגמר העולמי של 1995. הוא פשוט בא מפריפריה בה לא היה בית ספר כזה.

דרום אפריקה היא מעבדה קטנה. המעבדה היותר גדולה היא ארצות הברית. מי לא הלכו לבית ספר יהודי? למשל מרק ספיץ. למשל סנדי קופקס. והמעבדה היותר גדולה היא ישראל.

אין לי רבע ביקורת לא על ישראל ולא על בתי ספר יהודים. אני רק מצביע על איזשהי נקודה: ברגע שאתה לא מיעוט, ולעתים מיעוט לא אהוב, נעלמת המוטיבציה המיוחדת הזו.

*

זה הפוסט שהתכוונתי לפרסם עד שאתמול הייתה איזשהי הערה שמישהו כתב אתמול לגבי כמה משחקני גרין ביי הלבנים. שהם מפריכים איזשהי טענה, שפרסם כאן יואב בורוביץ' לגבי נחיתות של לבנים בכדורסל.

לבסס טענה כזו על עניינים גנטיים זה דבר שממילא עומד על קרקע לא מוצקה. למה אני אומר ככה: כי אם ההבדלים היו גנטיים הם היו קטנים ולא דרמטיים. הנה, אפילו בגמר אליפות העולם האחרונה ב-100 מטר היה רץ לבן. והפערים הם נניח 9.6 לבולט, רצים שחורים מתקרבים אליו כדי עשירית וחצי או שתיים ורצים לבנים נמצאים 3-4 עשיריות אחר כך.

הבדלים ביולוגיים הם קטנים והם גם לא תמיד גנטיים. ברוב ענפי הספורט הם לא יכולים להכריע. בספורט קבוצתי עוד פחות מכך. אני די משוכנע שההבדל המרכזי הוא תרבותי, ובדומה לא הייתי מהמר על נבחרת השחורים של קובה או אפילו צרפת על נבחרת הלבנים של יוגוסלביה לשעבר.  ולכן לטעמי להגיד "שלבנים לא מסוגלים גנטית לשחק כדורסל" דומה לאמירה "שלבנים לא מסוגלים לנגן ג'ז".

אני חושב שהזלזול פה הוא לא בלבנים אלא בשחורים. ייחוס מה שהשיגו בכשרון וביצירה תרבותית של שנים להבדלים גנטיים קטנים – גם אם הם קיימים. איש הרי לא יעז לייחס את ההצלחה של גרמניה או הולנד בספורט אולימפי לזה שהם גבוהים. זה הרי תמיד מוסר העבודה הגדול במדינות הללו.

*

אבל למה יש יותר לבנים בפוטבול מאשר בכדורסל" ולא רק בתפקידי הליינמנים?

ובכן, דעתי היא שפשוט גירשו אותם מהכדורסל. אולי חלקכם זוכרים אבל לפני כשלוש שנים כתבתי על בית ספר ניו יורקי מצטיין בכדורסל – בית ספר רייס בהרלם שהוציא למשל את קמבה ווקר לקונטיקט ודוראנד סקוט למיאמי – וצפיתי בכמה משחקי תיכונים בניו יורק. אפילו הייתי בטורניר של ארבע קבוצות שנערך באולם של NYU בגריניץ' ווילג' עם צילומי ענקי הכדורסל היהודים של החצי הראשון של המאה העשרים.

ומה ראיתי שם? רק שחורים. שחורים משחקים, שחורות צ'ירלירדס, שחורים שרים את ההמנון הלאומי. לאחת הקבוצות, שהיו של בנים, הייתה אפילו מאמנת – שחורה. ושאלתי את עצמי אם אין כבר בניו יורק אנשים כמו כריס מאלין? האם יכול להיות שאין לבן אחד שהוא מספיק טוב, לא לNBA אלא לטורניר תיכונים.

את התשובה קיבלתי ממאמן רייס. בתי הספר בניו יורק נמצאים בסגרגציה מרצון. יום אחד הגיע אליו ילד לבן, מספיק טוב לדעתו להשתלב בבוא הזמן בחמישיה, אבל כעבור כמה שבועות עזב בגלל לחץ על המשפחה שלו "שמה פתאום שולחים את הילד לבית ספר לכושים".

ומה ההבדל בפוטבול? לא כל בית ספר משחק פוטבול. רק בתי ספר יותר גדולים. ואלו מטבעם יותר מעורבים גזעית. ואם כולם משחקים ביחד אז אולי השחורים בממוצע הם יותר טובים, אבל בוודאי ובוודאי יש לבנים טובים מספיק. כפי שגם יהודים רבים הם מספיק טובים כשהם הולכים לבתי ספר כלליים ולא לבתי ספר יהודים.

וזה הנזק הגדול של הגנטיקה: מרגע שיש איזשהי סטיגמה היא מחלחלת. ובגלל התחושה שאין לבנים מספיק טובים כמייקל ג'ורדן, הולכים הביתה גם אלו עם הפוטנציאל להיות לארי בירד. ואני לא חושב שכרגע יש שחקן שחור פעיל טוב מלארי בירד.   ואל תספרו לי על תקופה אחרת: עם קו השלוש של תקופתנו בירד רצחני עוד יותר.

וכך הגענו לאבסורד: לבנים אמריקאים, שפוטנציאלית גדלים בכדורסל חזק ותחרותי יותר, הפכו פחות טובים מהלבנים האירופים שמשחקים נגד שחקנים אמריקאים מדרג נמוך יותר. שזה לא הגיוני ולא יכול להיות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

דה באזר בפייסבוק

46 Comments

גיל 6 בדצמבר 2011

אני כמוך, יותר ויותר משתכנע שרוב ההבדלים בספורט הם תרבותיים. יש לי עוד את הפוסט שרציתי להעלות בנושא ואני אנסה להגיע אליו בקרוב.

דורפן 6 בדצמבר 2011

יאללה. תגיע כבר!

יואב בורוביץ' 6 בדצמבר 2011

אכן יש לגרין ביי לא מעט לבנים מצוינים (ביניהם אפילו הרסיבר הנפלא ג'ורדי נלסון) אך בגדול, כמעט כל הרסיברים הטובים ב-NFL הם שחורים. ראנינג בקס לבנים למעשה אין בנמצא. איפה יש לבנים למכביר? באופנסיב ליין, בטייט אנד, ובוודאי בקוורטרבקס- התפקידים שדורשים פחות יכולות אתלטיות. במקרה של הקוורטרבק, לבנים עדיין נהנים במקומות רבים מאפליה כיוון שעד לא מזמן לא היה עולה על הדעת לתת לשחור לשחק קוורטרבק.
אני לא חושב שניתן לזלזל בהבדלים גנטים כאשר מדובר בענפי ספורט מסוימים. כמעט לא רואים ספרינטרים לבנים. כמעט לא רואים ראנינג בקס לבנים. כמעט לא רואים סקנד-גארדס לבנים טובים ב-NBA. נכון שהלבנים האירופיים מצמיחים הרבה יותר כשרון כי הם לא מתחרים מול שחורים בשנים המעצבות. כיום אולי הלבן האמריקאי סובל לעתים מאפליה מסוימת בשנים המעצבות כי כבר התבקעה מעין תודעה שהוא לא מסוגל להיות טוב בכדורסל. התודעה הזו אולי שגויה אך היא מתבססת על כך שלפחות 96% מהכוכבים האמריקאים הם שחורים.

אבל דורפן- בכל ספורט שדורש מהירות, כוח, וניתור ברמות הגבוהות ביותר ייהנו השחורים במרבית המקרים מיתרון גדול.

דורפן 6 בדצמבר 2011

מעט מאד ענפי ספורט ממש מחייבים אתלטיות ברמות הכי גבוהות – לבנים ספורטיבים מסוגלים לרוץ 100 ב-10.5 וזה מספיק לכדורגל – לרסיבריות לטייט אנדיות. ראנר בק בעיקר צריך למצוא חורים ומכל מקום יש גם ראנר בקס שחורים ואיטיים. לגבי עמדת הקווטרבק אני מסכים איתך שיש עדיין אפליה תרבותית בעד לבנים בכמה מקומות – אבל זו עמדה שכולם יכולים לשחק.

אני לא יודע אם אתה זוכר – אבל לפני שלוש שנים העליתי פה פוסט על מצב בו רונאלדו רץ בעצם ששים מטרים נגד כל הקישור וההגנה של ארסנל – כולם שחורים – והשיג אותם ועוד עם מספיק חמצן במוח כדי להבקיע. כמה סלים באמת נקלעים בדאנק על הראש בפלייאוף? פול-אווי או פייד-אוויר ג'אמפ שוט כמו נוביצקי כולם יכולים לעשות.

בקיצור, לבנים אולי נדרשים לכמה התאמות אבל אין סיבה שהפערים יהיו כאלו גדולים.

roei034 6 בדצמבר 2011

טענתי היא שיש ענפים בהם יש על פי רוב שליטה לאחד הגזעים. כדורסל בארה"ב הוא אחד מהם לטובת השחור, כמו כן בתחום הריצה למרחקים ארוכים שולטים השחורים מאפריקה -אף שכמדומני היו מספר רצים ממדינות דרום אפריקה כמו מרוקו ואלגריה שהיו לבנים וזה מראה שיש גם השפעה תרבותית-, ומה תגידו על השליטה המוחלטת של האדם הלבן בבריכה? מסקנה דורפן: גם תרבות וגם גנטיקה תורמים להנצחת הפערים במקצועות הנשלטים על ידי גזע אחד.

דורפן 6 בדצמבר 2011

רועי- שחיה לא דוגמא לכלום כי זה עניין של מתקנים. ללבנים אין שום יתרון מוכח. המדינות הלא לבנות המעטות שיש להן בריכות – יפן, קוריאה וסין – מתחרות בשוויון מוחלט עם הלבנים. לשחורים אין בריכות כרגע.

בדומה ההונגרים נפלאים בשחיה והאוסטרים והצ'כים שכניהם הגבוהים והדומים להם – לא שווים כלום. האוסטרלים אדירים והניו זילנדים לא. הקליפורנים טובים והאורגונים לא. אין כאן גנטיקה.

יונתן מתניני הלילה של רמה"ג 7 בדצמבר 2011

לשחורים אין בריכות?!
המכללות בארה"ב עם מתקני הבריכה הטובים בעולם לא מכילות שחורים?
עכשיו תבכו לי על השכונות הקשות ללא הבריכות, כאילו כל הספורטאים הגדולים מגיעים מעוני ומסכנות. (רמז, גם לא כל השחורים מגיעים מעוני)

(פסקה גזענית)
דווקא בשחיה יש הבדל גנטי בין שחורים ללבנים,
חלוקת השומן בגוף הלבן לרב מאפשרת לו ציפה טובה יותר משל השחור.

אם אתם רוצים להמשיך את הקו הגזעני של בורוביץ'
פשוט תגידו שאין כסף בשחיה וזו הסיבה..

סוף כל סוף כתבה נורמלית על הבדלים בגלל מיעוט, רצון להצטיין וכדומה – יציאה מהקטע הגעני המגעיל של שבוע שעבר,
אל תהרסו את זה בתגובות.

*דרך אגב מחקר לפי גזע אינו חוקי בחלק מהמדינות בעולם.. אז רב "ההבדלים" לא באמת נבדקו.

דורפן 7 בדצמבר 2011

יונתן – אם אתה סבור שלהגיד שיבשת אפריקה (שאינה מצטיינת בשחיה למרות שיש בה גם שבטים עם אחוז סימן גבוה) היא עניה בהרבה מאירופה, זה גזעני, אז אני חושש שלא תמצא מישהו לאכול איתו ארוחת ערב….
וגם שחורים בארצות הברית ענייים יותר (60-70% הכנסה ממשק הבית הממוצע).

אל תשכח שהם מעוט באוכלוסיה. היתרון שלהם בענפי הכדור הוא למרות שהם רק 12% אחוז מהאולוסיה כך שהייצוג שלהם הוא בערך פי 6 ממה שהוא אמור להיות.

מתקני הספורט במכללות לא רלוונטים- מה שרלוונטי הוא מה יש לילדים בני שלוש. ואתה תמצא שנבחרות השחיה בכל המדינות לא רק שהן לבנות – אלא שהן מהאזורים היותר עשירים של החברה. גם נבחרת השחיה של ישראל היא ברובה אשכנזית.

יונתן מתניני הלילה של רמה"ג 7 בדצמבר 2011

סליחה!
לא הבנתי שאתה מדבר על יבשת אפריקה.

אריאל 6 בדצמבר 2011

תשאל את ווס וולקר, הרסיבר הכי טוב היום אולי בליגה מה הוא חושב על התיאוריה שלך. ו-ווס וולקר הוא שחקן שלא נבחר בדראפט למרות שהוא שבר את שיאי המכללה שלו גם בהחזרת בעיטות וגם בתפיסה (וגם בבעיטה, אבל זה פחות חשוב) רק בגלל שהוא לבן. לגנטיקה יש השפעה – על אלו שמסתכלים מהצד ומקבלים החלטות

סלטיקס 7 בדצמבר 2011

like

סלטיקס 7 בדצמבר 2011

להגיד שאופנסיב ליינמן (ששוקל 150 ק"ג ורץ יותר מהר ממני וממך ומתמודד מול דפנסיב אנד שהוא מפלצת אתלטית במשך משחק שלם) הוא תפקיד שלא דורש אתלטיות זה פשוט חוסר הבנה…

דורפן 7 בדצמבר 2011

סלטיקס – הוא לא דורש את האתלטיקה שמיוחסת לשחורים מערב אפריקאים – מהירות במאוצים, יציאה מהירה מהמקום וניתור.

סלטיקס 7 בדצמבר 2011

היציאה מהמקום היא הרבה פעמים מה שיקבע מי יגבור על מי במהלך ספציפי – אופנסיב ליינמן או דפנסיב ליינמן. מי שיוצא ראשון הוא זה שמצליח להכתיב את כיוון התנועה – אם יש חור בליין שדרכו יעבור הראנינג בק או האם הדפנסיב ליינמן יסובב את יריבו ויוריד לק.ב. את הראש. ברורה לי האבחנה שעשית אולם הדברים אינם כ"כ חד משמעיים שחורים =אתלטים לבנים=גלמים.(לדעתי).

דורפן 7 בדצמבר 2011

סלטיקס – אתה קצת מבלבל. היציאה מהמקום הזו היא לא היציאה מהמקום של אצן 100 מטרים אולימפי. אצן 100 מטר יוצא מהמקום בכדי להגיע למהירות 10 מ' לשניה בתוך שניה וחצי. זה רלוונטי לרסיבר ולראנר בק ולשומרים שלהם. אתה מדבר על מהירות תגובה – שפה אין שום יתרון לשחורים על לבנים. אני משער שלוחמי סומו יכולים להיות אופנסיב ליינמניים מאד אפקטיבים – הם גמישים, כבדים עם מהירות תגובה גבוהה מאד.

מנחם לס – לפי הידוע מהטבע דווקא מעורבים יהיו חזקים יותר מכל גזע לחוד וזו עוד טעות מרכזית בטענת הגנטיקה. אם היא נכונה אז עוד לא ראינו בכלל הגזעים החזקים ביותר בכמויות גדולות – שאלו יהיו ילדים מעורבים שחורים-לבנים-סינים או משהו כזה.

אריאל 6 בדצמבר 2011

מאוד מאוד מסכים. גם ב-NFL רואים מעט מאוד שחקנים לבנים בתפקידים שכביכול שמורים לשחורים, פשוט כי הלבנים מדירים את הרגליים שלהם מהתפקידים האלו. כמובן, יש פה גם גזענות הפוכה, כי כשיש ק"ב שחור חס וחלילה, אז אף אחד לא מפתח אצלו את המסירה כי "כושים רק יודעים לרוץ".
העובדה שדירק נוביצקי לקח אליפות מהשחקנים השחורים הכי טובים שיש היום בליגה רק מוכיחה את הטענה שאין שום קשר לצבע עור או גנטיקה. פשוט, נוביצקי קיבל את ההזדמנות שלבנים אמריקאים פשוט לא מקבלים היום. זה לא רק שההורים לא רוצים שהילד יילך לבית ספר של שחורים, זה גם הילד לא יקבל הזדמנות – בתיכון, במכללה, בטח בדראפט – פשוט בגלל צבע העור שלו. ברור שלגנטיקה יש השפעה מסוימת, אבל כמו שאמרת – זה יהיה רק במילימטרים הקטנים. בספורט קבוצתי, יש עוד מיליון פרמטרים – חוכמת משחק, קבלת החלטות, יכולת דיוק – ששמים את היכולת האתלטית כעוד פרמטר ולא יותר.

יואב בורוביץ' 6 בדצמבר 2011

יש לי תיאוריה מעניינת לגבי הראנינג בקס. לכאורה, כפי שאתה אומר- לעתים הם רצים לאט. אז מדוע אין שם לבנים? 1. כי פעמים רבות הם נדרשים לרוץ מאוד מהר וגם לבצע חיתוכי גוף מטורפים שדורשים מיומנות אתלטית כשלעצמה. 2. ראנינג בקס גם נדרשים למהירות וכוח מתפרץ- עוד יתרון לשחורים. 3. ראנינג בקס צריכים להיות חזקים מאוד- עוד יתרון לשחורים. 4. ראנינג בקס סופגים הכי הרבה ענישה פיזית. הם מתוקלים הכי הרבה. לא כיף להיות ראנינג בק (למרות שזה אולי התפקיד החשוב במגרש ויש לו גם תהילה). אז איזה לבן נער ירצה להיות ראנינג בק? הוא גם לא מהיר וחזק כמו השחור (בממוצע כמובן) והוא גם לא רוצה לחטוף כל כך הרבה מכות. הראנינג בק הוא קצת כמו העבד, העובד הזר, מי שעושה את העבודה שבעל הבית בחיים לא ירצה לעשות. זו עוד סיבה מדוע 99% מהראנינג בקס ב-NFL הם שחורים.

דורפן- אני לא בטוח שצריך להכניס כדורגל לדיון. כי הוא באמת לא דורש יכולות אתלטיות מטורפות (באופן יחסי כמובן) ומה שחשוב בו הוא בעיקר השליטה בכדור (כולל הרמה ובעיטה) וסיבולת. בדברים הללו לא צריכה להיות ללבנים בעיה משמעותית מדי להתמודד. ולמרות זאת, גם בשליטה בכדור אני חושב שיש לאדם השחור יתרון מסוים. גם בסיבולת (למרות שזה אולי יתרון מאוד קטן. ועדיין, כל הרצים למרחקים ארוכים המעולים כמעט שחורים ממזרח אפריקה). ואני גם חושב שאם השחורים היו נהנים מתשתיות מסודרות ברחבי העולם אז היינו רואים אחוז הרבה יותר גדול של כדורגלנים שחורים ברמות הגבוהות. כיום יש לא מעט בכלל. אבל יכלו להיות עוד הרבה יותר.
ובנוגע לכדורסל- נכון שמרבית הסלים לא נקלעים בדאנקים אבל גם כדי להגיע למצב של פייד-אווי טוב צריך אתלטיות. נוביצקי הוא 2.13 מ' ומאוד אתלטי לגובה שלו. הוא (גם)פריק פיזי, וזה עוזר לו, כמובן לצד הקליעה המופלאה, להיות כדורסלן כה נדיר.
לדעתי אין בכלל ספק שלמרות המיומנות הטכנית הגבוהה הנדרשת בכדורסל האלמנטים הפיזיים מאוד חשובים וזו אחת הסיבות לאחוז העצום של השחורים. לכך כמובן יש להוסיף את העבודה, שכפי שאתה מציין, אני חושב שיותר מדי אמריקאים לבנים ילדים חושבים שאין להם סיכוי להצליח בכדורסל למרות שהם מוכשרים בטירוף. וזה חבל.

דורפן 6 בדצמבר 2011

בורוביץ – הגישה שלך היא גישה בטלנית… לא מבחינתך אלא ממאמני נוער שחושבים עליה. בוא נאמן רק שחורים כי בממוצע הם יותר טובים. וככה הלך לאו מסי.

יואב בורוביץ' 6 בדצמבר 2011

די דורפן, בפירוש אמרתי לא להכניס כדורגל לדיון.

מישקה 6 בדצמבר 2011

אז נאש.

יואב בורוביץ' 6 בדצמבר 2011

בכדורגל אין לי "בעיה" אם האדם הלבן. יש לי בעיה איתו בכדורסל. אני לא רואה אותו כמעט בריצות הקצרות (אתלטיקה הכי לא נתונה לאפליה). ואני לא רואה אותו בעמדת הראנינג-בק, לדעתי העמדה החשובה בפוטבול לצד הקוורטרבק. אגב, אין לי בעיה איתו בקוורטרבק כי אני בטוח שהוא שם (ב-NFL) רק בגלל שהוא מספיק טוב. ובכלל, הייחוד בעמדת הקוורטרבק שהיא דורשת באופן יחסי מעט מאוד אתלטיות. דן מרינו לא היה מסוגל לזוז והוא עדיין אחד הגדולים בכל הזמנים. גם טום בריידי לא אתלט וגם לא פייטון מאנינג.

אלון 6 בדצמבר 2011

בורביץ', אין ראנינג בקס לבנים כי ההורים שלהם לא שולחים אותם לתפקיד שאפשר לבצע שנתיים והוא נגיע עם נזקים לכל החיים.

אתה ממשיך לספר על העליונות הפיזיות של האדם השחור אבל אני נתקל מספיק בשחורים נמוכים, שמנים, בקושי זזים וטוחנים אוכל כמו מגרסת מזון. אי אפשר להסתכל על העילית של האתלטים בקולג' ולטעון שהשחורים הם רוב בכדורסל מכללות בלי לבדוק מה אחוז השחורים שמשחקים את המשחק בגיל 10.

יואב בורוביץ' 6 בדצמבר 2011

אלון- לא ממש הבנתי את הטענה בנוגע לכדורסל. זה נכון שהורים רבים לא רוצים שהילדים שלהם ישחקו ראנינג בקס (או מדויק יותר, פוטבול בכלל- בשנים האחרונות, לאחר חשיפת נזקי זעזועי המוח). אך כשילדים מגיעים לקבוצות פוטבול הם משחקים איפה שהמאמנים שלהם מציבים אותם. ילד לבן שיכול לשחק ראנינג בק היטב ישחק שם. בתיכונים באמריקה ניתן לראות ראנינג בקס לבנים רבים. במכללות פחות. במקצוענים אין. כי זה תפקיד שדורש הרבה מאוד יכולות אתלטיות וגם הענישה הפיזית קשה ביותר. לכן יש לו לעתים פחות יוקרה מכפי שמגיע לו. כאמור, לדעתי זה התפקיד השני הכי חשוב בפוטבול אם לא הראשון.

אלון 6 בדצמבר 2011

יואב, אפשר להתווכח על מה התפקיד השני הכי חשוב בפוטבול ולדעתי זה ממש לא ראנינג בקס. אולי מאמני מכללות לא מגייסים ראנינג בקס לבנים כי הם נגועים בדעות קדומות.

מה שניסיתי להסביר על כדורסל זה שכבר בגיל 10 רוב מוחלט של השחקנים שחור כי זה ספורט שהורים שחורים שולחים את הילדים שלהם לעשות. לפני שקובעים ששחורים יותר מתאימים לכדורסל כי 80 אחוז משחקני המכללות שחורים צריך לבדוק מה אחוז השחורים בגילאים נמוכים יותר.

i am dissapoint 6 בדצמבר 2011

לארי בירד יותר טוב מקובי? כושי, בחייך.

יואב בורוביץ' 6 בדצמבר 2011

הבנתי. לדעתי אחוז הלבנים במכללות הוא לא נמוך בכלל. לא בדקתי, אבל אולי אפילו יותר מ-20%. בילדים- אם מחשבים את סך כל השחקנים באמריקה אז כמובן שאחוז הכדורסלנים הלבנים הוא גבוה מאוד. אך ככל שעולה הרמה כך מספרם של הלבנים קטן.
אגב, אני לא חושב שמאמני מכללות לא מגייסים ראנינג בקס לבנים בגלל דעות קדומות. אמריקה היא מריטוקרטיה (כמעט תמיד). הם מגייסים את האתלטים הכי טובים שהם יכולים לעמדת הראנינג בק. אתלטים- זו גם המילה שהם משתמשים בה, בעיקר לעמדת הראנינג בק, שדורשת יותר אתלטיות מכל עמדה אחרת בפוטבול.

עידן. 7 בדצמבר 2011

אני לא מבין אותך. כאן אתה אומר שאמריקה היא מריטוקרטיה וראנינג בקס מגויסים ונבחרים בדראפט רק לפי יכולת, ומנגד אתה מפרסם פוסט שטוען שבNBA שחקנים לבנים נבחרים בדראפט לפני שחורים בגלל אפליה.

אז מה הטענה שלך?

אורי 7 בדצמבר 2011

גם אני הופתעתי לגלות את זה שנה שעברה, אבל פייטון היליס לבן, ושנה שעברה הוא היה אחד מהראנינג בקס המובילים בליגה. דני וודהד מהפטריוטס הוא לבן, אם כי באמת קשה להתייחס ברצינות לניו אינגלנד כשמדברים על משחק ריצה. טיבו הוא תופעה מוזרה אבל מבחינת התפקוד שלו במגרש הוא דיי גובל בראנינג בק עם אופציות מסירה. אגב, שכחתם להתייחס למיעוט הבועטים והפאנטרים השחורים במשחק :)

עופר פרוסנר 7 בדצמבר 2011

בורו ואלון – מאמני מכללות לא מגייסים ראנינג בקס לבנים, כי הם נגועים בדעות קדומות.
http://sportsillustrated.cnn.com/2009/writers/phil_taylor/12/02/white.rushers/index.html
זה נושא מאוד מעניין, ובורו, אמריקה היא עדיין מקום גזעני להפליא. גם בספורט.

יואב בורוביץ' 7 בדצמבר 2011

פרוסנר- עדיין לא קראתי את המאמר אבל אני מכיר את הטענה. ברור שיש ראנינג בקס לבנים שבשלב מסוים סובלים מאפליה. אבל אל תקרא לאמריקה מקום גזעני להפליא. יש להם הרבה מאוד ניסיון בספורט. הם יודעים בדרך כלל להעריך ראנינג בקס בצורה נכונה (למרות שזו לא מלאכה קלה כלל וכלל. יש ראנינג בקס כבירים, בעיקר שחורים, שנבחרים בשנים מסוימות מאוד נמוך בדראפט. אין לכך כמובן קשר לגזע). אבל בגדול הראנינג בק הלבן הוא זן נכחד בספורט האמריקאי עוד הרבה יותר מהכדורסלן הלבן. זו פשוט עמדה שדורשת יותר מדי אתלטיות לאדם הלבן. מעטים ביותר יכולים להיות ראנינג בקס לבנים ב-NFL וזה לא בגלל גזענות.
אלון- לא ממש מבין מדוע אתה מפחית בערך הראנינג בק. ככל הנראה השחקן הגדול בכל הזמנים הוא ראנינג בק (ג'ים בראון). זו לפחות הדעה הרווחת בארצות הברית. אני יודע שדורפן סבור כי ג'רי רייס הוא שחקן הפוטבול הגדול בכל הזמנים ולא הייתי ממהר לבטל השערה זו. אבל באמריקה 8 מתוך 10 אנשים יאמרו ג'ים בראון. ועדיין מעניין ביותר שאולי שני השחקנים הגדולים בהיסטוריה לא היו קוורטרבקס. דבר שאנחנו לא מספיק שמים דעתנו עליו. כי הכי קל וקלישאי להתמקד בעיקר בקוורטרבק כשדנים בעמדת הפוטבול החשובה ביותר. זה כאילו מובן מאליו. ולא היא. ראנינג בק היא לדעתי העמדה שיכולה לייצר הכי הרבה יש מאין. היא עמוד השדרה האמיתי של הקבוצה. אם לוקחים בחשבון כי מחצית ממהלכי ההתקפה הם ריצה וחצי מסירה, אזי שהריצה תלויה בעיקר בראנינג בק (עם חשיבות מסוימת ולא מבוטלת לקו ההתקפי ולפול בק). אבל במהלכי המסירה יש חשיבות מכרעת לקוורטרבק, לקו ההתקפי, לרסיברים (כולל טייט אנד) ולעתים אפילו לראנינג בק שעוזר לחסום. לכן כמשקל סגולי לדעתי הראנינג בק הוא התפקיד החשוב בהתקפה ובקבוצה כולה.

גיל 7 בדצמבר 2011

יואב, אני לא יודע מאיפה אתה שואב את המידע שלך אבל יש כאן קונצנזוס כמעט מקיר לקיר שג'רי רייס הוא שחקן הפוטבול הכי גדול אי פעם ויצא לי לשמוע לא מעט דיונים על הנושא.

סלטיקס 7 בדצמבר 2011

ראנניג בק ללא אופנסיב ליין טוב לא שווה כלום.
להערכתי (לא בדקתי) לרוב הראנינג בקס הטובים היה גם פול בק שרץ איתם שנים.

דורפן 7 בדצמבר 2011

יואב – תבדוק כמה תארים השיגו פייטון, בראון, דיקרסון, סימפסון, סנדרס ותוסיף לזה את אדריאן פיטרסן בימינו. אני חולה על ראנינג בקס, מעדיף מהלכי קרקע. אבל פוטבול מנצחים באוויר.

אלון 7 בדצמבר 2011

יואב, אני חושב שהריצה היא דבר מאד חשוב אבל בתקופתנו ראנינג בק זה תפקיד עם תוחלת חיים מאד קצרה. אין שום סיבה לקבוצות להשקיע ברנינג בקס וכריס ג'ונסון הוא הדוגמה האחרונה לכך. קבוצות היום יעדיפו רוטציה של ראנינג בקס שיתחלקו בעומס. אני חושב שהיום שופטים ראנינג בקס ביכולות שלהם לחסום, לקבל מסירה ומה הם עושים אחרי מגע (ריצ'רדסון מאלבמה מצויין אחרי מגע), תנאי קבלה ששונים מפעם. כאן אני מגיע למה שאני רואה התפקיד החשוב בפוטבול וזה קו התקפה. קו התקפה טוב יכול להפוך כל ראנינג ממוצע למפלצת יארדים ולשפר את האחוזים של הק"ב. שני הדברים האלו יתנו להתקפה יותר זמן על המגרש ויעלימו את הפגמים של ההגנה.

לגבי גזענות של מאמני מכללות/תיכונים (בתגובה גם למה שעופר כתב). אין ספק שזה קיים ולשני הכיוונים. לא יתכן שרוב שחקני קו ההגנה שחורים ורוב שחקני קו ההגנה לבנים מבלי שהיתה לזה הכוונה מגיל צעיר. אני בטוח שכבר בחטיבת הבניים המאמנים זורקים את השחורים הגדולים לכיוון ההגנה ואת הלבנים הגדולים להתקפה. הימור שלי שאם בודקים את שחקני קו ההתקפה השחורים במקצוענים אז מגלים שהם למדו בבתי ספר שחורים ואם בודקים את שחקני קו ההגנה הלבנים מגלים שהם באו מאיזורים שאין בהם שחורים.

אבי 7 בדצמבר 2011

מסכים לגמרי עם הטענה שקו ההתקפה הוא החשוב ביותר בקבוצת פוטבול, ממליך רנינג בקס וקווטרבקס שבתורם מאדירים וויד רסיברס. אמנם תפקיד אפור ונטול תהילה אך לדעתי החשוב ביותר.

מנחם לס 7 בדצמבר 2011

אני קורא את הפוסט באיזה מוטל קטן בלואיזיאנה בדרך לביתנו החדש (עשינו DETOUR). יש לי כל כך הרבה מה לומר גם על הפוסט וגם על התגובות שאם אתחיל לא אגמור. אבל רק שני דברים קצרים: תארו לכם שאומרים שהאופנסיב ליינס גם במכללות וגם ב-NFL מלא בלבנים, כי לבנים הם פייטרס יותר משחורים. ובקשר ליהודים, הכיתה שלי ב-FAU עשתה עבודה על גינטיקה וספורט. באולימפיאדת בייג'ינג 6.4% מהספורטאים האמריקאים היו יהודים, בעוד שאחוזם באוכלוסיה היום הוא משהו בסביבות 2.1%. אגב, יש אחוז די גבוה של לבנים גם בטייט-אנדס וגם בווייד רסיברס.

בקשר לאירופאים שהם טובים מהלבנים האמריקאים, אני שם קבוצה אמריקאית לבנה שמנצחת את נבחרת אירופה 7 מ-10 משחקים.

חוזר לכתוב עוד כמה ימים.

מנחם לס 7 בדצמבר 2011

ודבר אחרון: יש ב-NBA שחקנים טובים יותר מהשחורים מהסוג של מייקל ג'ורדן, שלפי גזע המשפחה אין בו כל דם לבן: השחקנים המעורבים ןווניל ושוקולד בדמם. אז כל הויכוח הוא עקר מעיקרו כי אם מדברים על "שחורים" צריך לתת לכל אחד מקדם שיסביר "כמה הוא שחור". 0.62 שחור? 0.47 שחור? אם כבר, אז כבר.

אפריים 7 בדצמבר 2011

בורוביץ',
חיכיתי להזדמנות לשאול אותך (באמת מתוך עניין, לא בציניות)- איך מתיישב הניצחון של פרטיזן הלבנה על מכבי (שפיני בטח היה אומר שבממוצע היא מוקה…) עם הטענה שלך?
זה מביא אותי לחשוב על זה שהכדורסל האירופי בעצם סותר לחלוטין את הטענה כי גם צסק"א ופאנאתנייקוס שלטו ביבשת עם קבוצות לבנות בבסיסן. וזה עוד בזמן שהשחקנים האיכותיים הלבנים כבר מזמן ב-נ.ב.א.

אבי 7 בדצמבר 2011

הדיון על גנטיקה וגזע בספורט, על פני מספר פוסטים באתר, ממשיך להיות רציני ומעניין.
תודה.

יואב בורוביץ' 7 בדצמבר 2011

אפרים- לא חושב שיש טעם לדון במשחקים ספציפיים ובעיקר כאשר הם בכדורסל האירופי הנחות. אירופה היא יבשת לבנה כמעט לחלוטין והאמריקאים השחורים שמגיעים לשחק בה כמעט תמיד הם נפלי הנפלים של ארצות הברית.

אפריים 7 בדצמבר 2011

צודק לחלוטין.
רק מעניין לדעת אם באיזה בלוג בסרביה נפתח דיון על עליונות של האדם הלבן כפי שנצפתה במשחק אירופאי ספציפי.
שיהיה ברור, עוררת דיון ומחשבה מרתקים וזה לא מובן מאליו.
אני רק חושב שיצאת לדרך ממקום קצת בעייתי ומאז אתה מנסה להגן על מה שאמרת בתחילת הדיון (בפוסט הראשון דאגת להדגיש שאתה בסה"כ מעביר את התחושות/מחשבות שלך אחרי המשחק של ירושלים בו 'נפלי נפלים' עשו קרקס לחבר'ה של עודד קטש).

דורפן 7 בדצמבר 2011

אפריים – מהכרותי את סרביה וחלק מהנפשות הפועלות שם אז יש סיכוי…..

יורם אהרוני 7 בדצמבר 2011

כל דיון על חשיבות הגנטיקה בספורט הוא עדיין מאד בעייתי מאחר שהידע הקיים היום על הגנים הדרושים להצלחה בספורט הוא מועט מאד. לכן, בינתיים, יכול כל אחד לטעון מה שהוא רוצה. גם תיאוריות שהוזכרו כאן בדיונים קודמים כמו "תיאורית 10,000 השעות" הן מאד בעייתיות כי הן נסמכות בינתיים על מעט מאד עובדות. יש מחקר שמרבים לצטט אותו שהראה שילדים שניגנו מגיל 5 עד גיל 20 בממוצע 10,000 שעות הגיעו להישגים יותר טובים מאלה שניגנו 8000 שעות (בממוצע) ואלה היו טובים מאלה שניגנו 5000 שעות (שוב, בממוצע). המחקר ההוא לא פרט שוב דבר על סטיות תקן או טווחי תוצאות. פשוט, חלקו בדיעבד את בני ה – 20 ל"מצטיינים", "טובים" ובינוניים". אם יש מישהו שהגיע להישגים מעולים עם 7000 שעות נגינה הם לא דווחו לנו. סביר שהיו גם כאלה שלקח להם להגיע לצמרת 20,000 שעות וכאלה שלמרות שניגנו 20,000 שעות, לא הגיעו לגדולה. אנחנו נוטים להשקיע יותר באימונים כאשר אנחנו רואים הצלחות. אם מישהו מגיע להישגים, מעודדים אותו להתאמן יותר.

יואב בורוביץ' 7 בדצמבר 2011

אפרים,
לא כתבתי את הפוסט הראשון בגלל הניצחון של גראבלין על הפועל ירושלים. כתבתי על הכדורסלן הלבן (והבעיה שיש לי איתו) כבר הרבה פעמים בעבר. המשחק בין ירושלים לגראבלין סתם העלה שוב את העניין לפני השטח בצורה קומית במיוחד (כולנו כאן מכירים את שחקני הפועל ירושלים. גם עכברושי כדורסל בקושי מכירים את שחקני גראבלין, שבינתיים מחצו את ירושלים פעמיים בשבוע). אבל באמת אין טעם להתייחס למשחקים ספציפיים. גם אין טעם לקבור את הכדורסלן הלבן. יש כמה גאונים כאלה. אבל בטווח הרחב הם בקושי קיימים. במיוחד אם הם אמריקאים. וגם האירופאים הלבנים לא כאלה מדהימים כמו בעבר (למרות נוביצקי). תראו כמה פחות יוגוסלבים טובים יש היום וכמה פחות רוסים ואפילו ליטאים טובים יש. וגם הטובים שבהם לא מתקרבים לרמת האמריקאים השחורים.
אבל אני שמח שהדיון עבר בזכות דורפן לעניין הפוטבול ובעיקר לעמדת הראנינג-בק, שגם אני מאוהב בה וחושב שמשחק הריצה הוא הדבר החשוב ביותר (למרות שחייבים משחק אוויר טוב כדי לזכות באליפות, ודורפן צודק שם). אך גם כמעט אין זכיות באליפות בלי משחק ריצה טוב מאוד. גרין ביי בעונה שעברה היא קצת יוצאת מן הכלל למרות שהיו לה שני ראנינג-בקס סבירים. אבל העובדה שאין כמעט אף ראנינג בק לבן בכל ה-NFL היא פרט מטורף, מהחשובים שיש בהקשר של גזע בספורט המודרני. וכמה כותבים על זה? כמה מתייחסים לזה? כי האדם הלבן עדיין שולט בתקשורת. וגם אם יש שחורים או לבנים שמוכנים לכתוב נגד לבנים, ה-PC שולט. וזה בעיני לא פחות מעניין מכל מה שקורה במגרש הספורט.

דורפן 7 בדצמבר 2011

אבל מה המסקנה מזה שאין ראנר בק לבן? שיש אפליה נגד לבנים? בוודאי לא מדובר באפליה נגד שחורים – או שזה מוצדק או שיש אפליה נגד לבנים. אז מה הקשר לשליטת הלבן בתקשורת.

ואם שחורים טובים יותר כראנר בקס זה אומר שלבנים לא יכולים לשחק תפקידים אחרים.

בגמר ה-100 מטרים אמנם לרוב יש רק שחורים, אבל בגמר ההיאבקות לא. ובאליפות העולם במשקל כבד באיגרוף לא. אז מה אתה בא להגיד? מה צריך לעשות בגלל זה שיש רק ראנר בקס שחורים?

למנוע מלבנים לנסות לשחק את התפקיד?

לכתוב שהם אפסים?

לכתוב שהם משחקים תפקידים אחרים רק בגלל אפליה (שזו תהיה שטות).?

מה בדיוק הדרישות שלך?

יואב בורוביץ' 7 בדצמבר 2011

דורפן, אנסה להגיב לתמיהות אחת אחת:
1. אין אפליה נגד שחורים בעמדת הראנינג ובכלל בפוטבול למעט עמדת הקוורטרבק (שם עדיין יש אפליה למרות שהיא קטנה בהרבה מן העבר. אבל היא עדיין די משמעותית).
2. כמובן שאין אפליה נגד לבנים בעמדת הראנינג-בק. לאף אחד לא תהיה התנגדות עקרונית לראות ראנינג בק לבן. הבעיה היא שהם פשוט לא מספיק טובים בתפקיד, שדורש הכי הרבה אתלטיות בפוטבול ואולי בכלל בספורט המקצועני.
3. לבנים בהחלט יכולים לשחק תפקידים אחרים בפוטבול. אופנסיב ליין, קוורטרבק, טייט אנד, לעתים אפילו רסיברים, קיקרים ופאנטרים למכביר, לעתים אפילו ליינבקרים וסייפטיז (למרות שלא רבים). היופי של הפוטבול, בעיני ענף הספורט מס' 1 כיום, הוא בריבוד שהוא מאפשר ובמורכבות שהוא דורש במילוי התפקידים. זהו לא רק ספורט אתלטי למרות שהאתלטיות היא מרכיב מאוד חשוב בו, כמו בכל ענפי הספורט האמריקאי הגדולים. אבל אם לקצר- הרבה פחות מפריע לי לראות לבנים בפוטבול מאשר בכדורסל, שהוא ענף ספורט אתלטי יותר ובו אני מוצא את נוכחות האדם הלבן לא מעט פעמים מפריע למהלך המשחק.
4. היאבקות הוא ספורט עם מקורות תרבותיים כמעט לגמרי לבנים ולכן הם עדיין שולטים בספורט הזה. אם השחורים היו נחשפים להיאבקות בגיל צעיר ובמאסות גדולות הם ככל הנראה היו שולטים בספורט הזה שדורש המון כוח וכוח מתפרץ. כמובן שגם טכניקה, אך היתרון האתלטי של השחורים היה מאשפר להם לשלוט בהיאבקות.
5. האגרוף במשקל כבד מצוי בשפל חסר תקדים ולכן אנחנו רואים כל מיני לבנים בלי שום חשיבות היסטורית בקרבות גדולים. בגדול, אגרוף משקל כבד הוא ענף של שחורים. ג'ו לואיס, מוחמד עלי, ג'ו פרייז'ר, ג'ורג' פורמן, איוואנדר הוליפילד, מייק טיסון. לעומתם, רוקי מרציאנו אחד.
6. כיוון שמרבית עיתואני הספורט, בהפרש עצום, הם לבנים אנחנו עדים לסיקור שאינו מספיק הוגן לאמת. ללבנים רבים לא נעים לכתוב שלבנים פחות טובים בהרבה מאוד ענפי ספורט הדורשים יכולות אתלטיות גבוהות. לעיתונאים לבנים רבים לא נעים לכתוב על כל מיני אפליות. לעיתונאים לבנים רבים גם קשה להבין את המרחב התרבותי של הספורטאי השחור. בגדול, הבעיה הזו השתפרה מאוד לטובה בדור האחרון כאשר המוני עיתונאים שחורים נוספו לשורות בארצות הברית. אבל ביתר העולם תראו מעט מאוד עיתונאי ספורט שחורים (או לפחות מעט מדי, לא יודע בדיוק מה המצב בצרפת. באנגליה אין מספיק עיתונאי ספורט שחורים וזו בעיה שכתבו עליה לא מעט). אבל בכל יתר המדינות שאין בהן הרבה שחורים בכלל אין עיתונאי ספורט שחורים כך שאין כמעט זרקור לבעיות שציינתי קודם לכן.
7. ולמרות כל מה שכתבתי אין לעשות הכללות. ובוודאי שאין לבצע אפליות. כל מקרה חייב להישפט לגופו. לכל ספורטאי בכל צבע יש לתת אפשרות הוגנת כדי להוכיח שהוא מסוגל להצטיין (גם לראנינג בק לבן, רחמנא ליצלן). אבל עולם התקשורת חייב להיות פלורליסטי יותר. באמריקה כבר הרבה זמן כותבים על הבעיה שעיתונאים לבנים מגיל העמידה כותבים על ספורטאים שחורים צעירים. זה מוביל להרבה מאוד מקומות לא נעימים. זו בעיה. זו גם סוג של גזענות. אבל האדם הלבן, כמו כל בן אנוש כמעט, לא יהיה מוכן לוותר על הדומיננטיות שלו כל כך מהר. לכן אני כאן. להזכיר לכם איפה השיטה מסריחה.

Comments closed