מעולם לא היה מייקל ג'ורדן

לכבוד פתיחת הליגה הNBA הבלוג מציע לליגה להודיע שהסיפורים שנפוצו סביבו של איזה כדורסלן בשיקגו פשוט מעולם לא התרחשו. כל עיכוב בהודעה שכזו יביא רק נזקים נוספים

בהמשך לקו שנקטתי היום בטקסט בעיתון אני מציע להנהלת הNBA להודיע מיידית שהטענות בדבר קיומו בתקופה מסויימת של כדורסלן בשם מייקל ג'ורדן מעולם לא הוכחו. כלומר ייתכן שפעם חי אדם שכזה ואכן ברישומי התקופה הדבר מופיע, אבל הטענות לגבי כל מיני מעשים שכביכול עשה הן מוגזמות. צריך לתפוס אותן כאגדה, כמטאפורה, כסיפור עם מוסר השכל ולא כאמת עובדתית.

 

כי הבעיה היא שמאז כל מיני אנשים מנסים ללכת בדרכו, להציג עצמם כממשיכיו, לסחוף אחריהם מאמינים פתאים והנזק למשחק ולסדר הציבורי הוא רב. יש לציין במידה רבה של צער שלעתים המוטיבציות מאחרי סיפורים שכאלו הן כלכליות או תדמיתיות ויש בהן ניצול לרעה של הציבור.

 

mj

כדורסל איננו משחק עליו משתלטים בזכות יכולת טובה של השחקנים בעמדות מספר 2 ו-3 תוך כדי ויתור על שחקנים משמעותיים בעמדות מספר 1 ומספר 5. כדורסל נכון משוחק על ידי חמישה אנשים שווי מעמד, הם אינם מחולקים לדרגות של סופרסטאר או "ביג-3" או "צוות מסייע", אלא משחקים את המשחק בשיתוף פעולה. בדומה: זמן המשחק גם הוא אחיד ואין "זמן מויישה" או "זמן מייקל" כשמישהו אחד לוקח על עצמו את הדברים. יש לשחק בשיתוף פעולה בין כל השחקנים במשך כל דקות המשחק כשהשחקנים מנסים לכפר אלו על חסרונות אלו.

 

סביר שהדבר מזכיר לכם פרשה שפעם התרחשה בארץ ישראל, של בחור בשם ישוע מנצרת, בסך הכל שוחר טוב, שהטענות והסיפורים שנפוצו לגביו בהמשך רק הביאו בעיות וצרות ואי הבנות, והוא בוודאי היה מתחלחל אם היה שומע עליהן.

כמובן שישנם אנשים הטוענים שיש בידיהם הוכחות לקיומו של אותו מייקל ג'ורדן. למשל ברשת האינטרנט, ובמיוחד באתר YOUTUBE, ישנם סרטים המתארים כל מיני מעשי נס שעשה.

למשל הסרט הזה:

יפה יפה, באבל בחיית רבאק. אפילו טמבל יכול לראות שזה לא יכול להיות. שזה לא אמיתי!

לסרטים הללו אנחנו צריכים להתייחס כמו לקפלה הסיסטינית או ליצירותיהם של מיכלאנג'לו, לאונרדו ורפאל. אנשים חדורי אמונה שהפיקו אמנות נפלאה המתארת את האמונה הזו – אבל בהחלט אין לראות בה איזשהי הוכחה לאמיתות הסיפורים.

הודעה מסודרת כזו, ללא כל דיחוי נוסף, תרגיע מאד את העניינים ותאפשר לציבור להנות יותר ממשחקי כדורסל.

 

דה באזר בפייסבוק

מיומנו של אוהד מתוסכל
כמה מילים על הסדרי חוב

52 Comments

גיל שלי 21 בדצמבר 2011

אני בשוק, אתה חושב שלניקס יש בעיה? מה זאת אומרת חלוקה שווה? אתה מתכוון שהלייקרס של שנות השמונים מול הסלטיקס זה היה הכדורסל הטוב? תיזהר ילדים בגטאות עוד ישמעו אותך ויפסיקו להתאמן על דנקים בסיבוב

אביעד 21 בדצמבר 2011

הבעיה של ניקס היא לא חשיבת "ג'ורדנית". הניקס דווקא חושבים על הסלטיקס של שנות ה-80. הבעיה של הניקס היא שהם שכחו שאותם סלטיקס שיחקו גם הגנה ושהם חושבים שהשילוש מלו-אמארה-צ'נדלר דומה באיזושהי צורה מלבד הגובה (וכמה אותיות דומות) לשילוש בירד-מקהייל-פאריש.

טל 21 בדצמבר 2011

ההשוואה לקבוצות הלייקרס או הסלטיקס של שנות ה80 ולתקופה הזו בכלל, בעיתית. רמת הכישרון שהייתה לקבוצה כמו הלייקרס בזמנו היא בלתי נתפסת במונחים של היום. רק לשם הפורפורציות, לקבוצה כמו דיטרויט, שבסנדרטים של אז תפסה את נישת ה"אפורה / קשוחה / פחות מוכשרת", הייתה שלישיה התקפית של תומאס-דומארס-אוגוואייר/דנטלי, שהיא כמעט דימיונית במונחים של היום.

בליגה של 30 קבוצות, עם תקרת שכר כל כך קשוחה, הקבוצות הללו הן אפילו לא נקודת התייחסות.

גיל שלי 21 בדצמבר 2011

הבעיה היא לא בכמות הכשרון. גם בסלטיקס הגדולים, איינג' ודניס ג'ונסון היו רול פליירס ובמידה מסוימת אפילו פאריש. הבעיה היא בסגנון. הפיק אנד רול של מאלון וסטוקטון לא ביטל את שאר החמישייה. כאשר הכדורסל מתבסס על יכולת אתלטית במקום על כדורסל, אז מתחילה הבעיה.

עומרי 21 בדצמבר 2011

לא צריך לעשות מיסטיפיקציה. שלישיית התקפה תומאס-דומארס-אוגוואיירדנטלי היא לא דמיונית גם במונחים של היום.

תומאס הוא הול פיימר מהשורה הראשונה אבל דומארס, ביננו, מעט אוברייטד כמתקיף. לא היה לו איזה נשק חריג וגם המספרים מגבים את זה.
שלישייה כמו בראיינט-גאסול-ביינום עולה התקפית על השלישייה הזו בקלות, ובכל אחת מהשלבים.
שלישייה כמו דאנקן-ג'ינוביליפארקר לכל הפחות משתווה אליה.
ואלה אכן קבוצות שהגיעו להישגים דומים.

גיל שלי 21 בדצמבר 2011

דרך אגב לדנטלי אין טבעת. הם נצחו רק אחרי הטרייד של דנטלי על אגווייר

טל 21 בדצמבר 2011

אתה רציני? דומארס היה אחד השחקנים הטובים בתפקיד שלו לאורך שנים. ומעבר ליכולות ההתקפיות (תזכור שהוא שיחק בקבוצה עם לא מעט כלים לצידו, בקבוצה יותר קטנה המספרים שלו היו משתפרים) הוא היה אחד מטובי שחקני ההגנה בNBA. אגווייר היה אחד הסקוררים הטובים בNBA(לא בקבוצה קטנה, בקבוצה שמשכה את הלייקרס לשבעה משחקים בגמר המערב) וכמוהו דנטלי.

לא בדיוק הבנתי איך שלישיה של הלייקרס עולה עליה. ועוד "בקלות". אין ויכוח שבראייט עולה על תומאס. גאסול נופל מדומארס (עם כל הכבוד, בכל עידן אחר הוא לא נכנס לחמשת הסנטרים הטובים בליגה בזמן נתון) וביינום לא מתקרב לאגוויר.

חוץ מזה שחלק מהכישרון שמדברים עליו הוא בשילוב בין יכולות התקפיות להגנתיות (להזכירך, בקבוצה ההיא של הפיסטונס שיחק גם אחד, דניס רודמן).

עומרי 21 בדצמבר 2011

זה משחק של סנטרים. דיברת על יכולת התקפית וגאסול הוא סנטר התקפי משובח בכל תקופה.
לגבי ביינום- בשיאו(2010)הוא סבן פוטר מגוון שיכל לתת אחלה מספרים בקבוצה קטנה יותר.

דומארס היה אחד מהשוטינג גארדס הטובים בתקופתו, נניח אחד מ4-5, לא רואה הבדל גדול מג'ינובילי נניח. שניהם ניחנו ביכולות ייחודיות (ג'ינובילי בחדירה, דומארס בהגנה) ושניהם היו מספרי 2 איכותיים בקבוצות היסטוריות שגובו באחד מ15 הגדולים בהיסטוריה.

עומרי 21 בדצמבר 2011

והנה מה שיש לסימונס לומר עליו
http://sports.espn.go.com/espn/page2/story?page=simmons/060913

טל 21 בדצמבר 2011

"משובח" זה דבר יחסי. בליגה של אמצע שנות ה90 (לא התקופה של דיטרויט בשיאה אומנם) גאסול לא היה מתקרב לטופ בעמדת הסנטר גם ביכולות ההתקפיות שלו. בסוף שנות ה80 (לפני הכניסה של רובינסון, שאק ואפילו מורינג לליגה ועם הדעיכה המסויימת של מוזס מאלון וקצת קארים) הוא היה מדורג גבוה יותר, אבל עדיין רחוק מאד מהמעמד שלו בNBA כיום.

ושוב, הפואנטה העיקרית היא שבתקופה ההיא, דיטרויט עם כלים הללו, עוד נחשבה ל"קבוצה לא מוכשרת" באופן יחסי למתחרות שלה.

עומרי 21 בדצמבר 2011

אני מסכים שזו תקופה ענייה בסנטרים אבל ההישגים של גאסול בלייקרס הם אבסולוטיים. הוא מספר 2 בקבוצה שהגיעה לשלושה גמרים רצופים ועשתה בק טו בק בתקופה עם הרבה כישרון. וכן, 5 השנים האחרונות הם תקופה מלאה בכישרון.

גיל שלי 21 בדצמבר 2011

אולי גם ההום ראן לא כזה חשוב? מה יהיה אתה הורס את כל המוסכמות

אורן 21 בדצמבר 2011

דוקא היה מישהו כזה, אבל קראו לו בנימין (זכויות יוצרים – איתן כבל)

matipool 21 בדצמבר 2011

בנימין הזה הוא באמת משהו מיוחד אבל הוא נורא צנוע והוא ממש לא ידע שהעוזרים שלו כל כך אוהבים אותו ומפארים את מעשיו הנפלאים והנשגבים ( אני עוצר רגע כי אני צריך להקיא ) . אין גבול לאטימות ולחוסר הרגישות .

בוב השקט 21 בדצמבר 2011

לא היה איש כזה?

אז בשביל מה קמתי כל כך הרבה פעמים באמצע הלילה החל מגיל 10?
בשביל מה הלכתי הכי בשקט שאני יכול לסלון, חיברתי אוזניות לטלוויזיה, התיישבתי קרוב קרוב ופשוט בהיתי במסך במשך כמה שעות, מרותק כפי שלא הייתי בחיי, לפני או אחרי?

האמת, אני לא יכול לדמיין מישהו באיזשהו ענף ספורט שיכול לגרום לי לעשות דבר כזה שוב.
אז אולי באמת עדיף פשוט להסכים איתך, ולהודות שזה הכל היה חלום.

שי 21 בדצמבר 2011

בוב עאני בטוח שכמו הרבה אחרים ממש הוצעתה לי את המילים מהפה.

אלעד ב.א. 22 בדצמבר 2011

סתם בשביל הנוסטלגיה והסדר הטוב…היחיד שגרם לי לקום באמצע הלילה אחרי מייקל זה פדרר.
והחוויה עדיין נמשכת, גם אם לא כמו בימים הטובים.

באליפות אוסטרליה הקרובה, אם הוא משחק באמצע הלילה אני קם כמו נינג'ה…

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

אין שום שחקן אחר בשום ספורט ששלט במשחק כמו מייקל. אני לא מאמין שישנו ישראלי אחר שראה את מייקל כמוני. עשיתי חישוב קל בראש וכולל משחקי אול-סטאר (שהייתי בכולם) ופלייאוף, ראיתיו אישית באיזה 65 משחקים. ההוכחה שהוא דבר שלא היה כמותו ומי יודע אם פעם יהיה היא העובדה שלא היה משחק אחד מכל ה-65 שהוא לא היה הטוב במגרש. אפילו כשהיה לו יום שחור, הוא עדיין היה ציר המשחק שהכל תלוי בו, ואם לא הלכו לו קליעות, הוא השתלט על המשחק (אפילו בהפסדים) בצורות אחרות.

מה המיוחד בג'ורדן? אלף גוף אידיאלי לכדורסל ללא טיפת שומן. שנית יכולת פיזית נדירה בכוח, מהירות, זמן תגובה, וניתור אדיר. שלישית גודל כף יד עצום ביחס לגופו. רביעית רעב בלתי נידלה למשחק. חמישית – אינטיליגנציה כדורסלנית שרק לבירד היתה כמוה. וששית – הדבר החשוב ביותר – גאווה בלתי נדלית בעצמו, ושנאה אובססיבית ברמה קלינית ממש מהפסדים.

אבל כנראה אלוהים ברא אותו לכדורסל, והוא לא ישוע מנצרת כי בגולף הוא טוב מאד, אבל לא טוב מספיק לרמה מקצועית, ובבייסבול היתה לו התחלה קשה מאד, אם-כי מנג'רים יודעי דבר טוענים שללא השביתה, הוא היה הופך לשחקן בייסבול בינוני במייג'ורס.

בתור מנג'ר בכדורסל וסגן נשיא הוא ניכשל פעמיים. בתור בעל קבוצה? אולי קמבה וולקר יעשה ממנו בעל קבוצה חכם.

טל 21 בדצמבר 2011

למג'יק הייתה אינטיליגנציית כדורסל גבוהה משל ג'ורדן (הוא כמובן היה שחקן פחות טוב בכללי).

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

אני לא בטוח, אבל זה לא כל כך משנה. מה שבטוח הוא שמייקל היה הרבה יותר ווקאלי בשימוש בשכל הכדורסלני שלו כמנהיג הבולס מאשר מג'יק כמנהיג הלייקרס, אבל שניהם היו מנהיגים גדולים.

טל 21 בדצמבר 2011

למה הכוונה ב"יותר ווקאלי בשימוש בשכל כדורסלני"?

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

הוא דיבר על המגרש, שלח שחקנים למקומות הנכונים, והכניס להם באבי אביהם כעל הספסל כשפישלו או לא התאמצו מספיק לדעתו. והוא ידע גם למסור כדור אחרון ל-3 בשנייה האחרונה פעם אחת לפקסון ופעם שנייה לסטיב קאר, שהוא ידע שהם קלעים טובים ממנו.

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

שאלה לרונן: מה פתאום נזכרת בו?

ניינר 21 בדצמבר 2011

שאלה למנחם-מי הוא השחקן שהכי קרוב אליו אם כך בכל ספורט שהוא?
בעיני זה גרצקי ואני לא חושב שהוא נופל מג'ורדן בתחום שלו שמה לעשות, הרבה פחות פופולארי מכדורסל

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

מסכים אתך בהחלט. גרצקי הוא שני למייקל, וגם כמה משיאיו הם לא מובנים היום, אך בכל זאת מייקל שלט בכדורסל יותר משגרצקי שלט בהוקי, כי בהוקי קרח קשה – בלתי אפשרי? – 'לשלוט' במשחק.

תומאס נוימן 21 בדצמבר 2011

באדמונטון אוילרס, במשך מספר שנים, גרצקי "שלט" במשחק לא פחות ממייקל בבולס. ההבדל הוא שלמייקל היו יותר שנים של דומיננטיות מוחלטת בספורט שלו.

דורפן 21 בדצמבר 2011

מנחם – כי עונת הNBA נפתחה והדבר שהכי הייתי מאחל לליגה הוא להפסיד לחשוב על הג'ורדן הבא ולהתרכז בכדורסל

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

באופן כללי נראה לי שהפסיקו לדבר (ולכתוב) על ג'ורדן הבא.

מישקה 21 בדצמבר 2011

רונן, אני חושב שההתעסקות היום בקרב הכוכבים הצעירים היא איך לנצח אליפיות ולא איך להיות מייקל ג'ורדן. היחידי לדעתי שבאמת רוצה להיות גדול יותר ממייק זה בריאנט, אבל יש מצב שגם כאן מי שסופר בשבילו אליפויות ושיאים זו התקשורת ולא הוא עצמו.

דורפן 21 בדצמבר 2011

הלוואי אמן ואמן

אבי 21 בדצמבר 2011

צמח לנו עוד היסטוריון מנפץ מיתוסים שמחפש את ה"אמת"!

אנשים כמוכם לא מבינים שיש אמת יותר בסיסית מהאמת ההיסטורית. סיפורים כאלה עונים על צורך אנושי עמוק: סיפורו של ההוא מנצרת שמת טהור על הצלב, ואז גאל את הנשמות של כולנו, נותן תקווה גם לחוטאים; וגם הנצחון של האל מרדוך על כל מפלצות התהום עוזר להתמודד עם הכאוס הקיומי.

אני רוצה להמשיך ולהאמין שאפשר לקלוע 40 נק' עם 40 חום, ושיכול להיות אחד שמשנה את המציאות בכח רצונו בלבד + העברות כדור מיד ליד תוך כדי ריחוף, וקליעות מכריעות בזינוק לאחור. מה רע בזה?

תיכף תגידו גם שאי אפשר לחצות את הים, או לנצח את באיירן מינכן אחרי 0:1 בדקה ה-90!

מישקה 21 בדצמבר 2011

אבי, אפשר גם אפשר לעשות את כל אלה. לנצח משחקי פלייאוף עם 40 מעלות חום, להעביר כדור מיד ליד תוך כדי ריחוף, לזכות בשישה אליפויות, לקלוע סלים גדולים עם הבאזר. רק שאי אפשר ששחקן אחד יעשה את כל אלה. שוב ושוב ושוב. אז בוא נחלק את ההשגים שלו בין שאר שחקני העולם ונקבל את זה כמו שזה.

מנחם לס 21 בדצמבר 2011

אני כמעט בטוח שישוע הלך על המים בים המלח, אך מאמיניו התבלבלו בשם.

אבי 21 בדצמבר 2011

יכול להיות שבכלל הלך על שלולית…

שמעון שוואעי 21 בדצמבר 2011

הג'אמפ שוט מול קליבלנד עדיין בלתי נתפס, ועכשיו כשדורפן העיר את תשומת ליבנו, אני מבין שהסיבה היא כיוון שהוא כלל לא התרחש.

עמית 25 בדצמבר 2011

היית בן 7, אז ברור שזה לא נתפס

דורפן 21 בדצמבר 2011

ג'ורדן לא נפל מג'ונסון בשכל או מנהיגות.

כי הוא היה צריך לקבל החלטה אפילו קשה יותר – לעתים לצאת מהמשחק הקבוצתי.

זה כמו מצב בו לצ'אבי הייתה יכולת אישית של מסי ולפעמים היה צריך להגיד לשחקנים "זוזו כולם הצידה. זה לא הולך. אני גומר עכשיו את המשחק".

אנשים לפעמים נוטים לראות מנהיגות רק בהתקפה – ג'ורדן היה מכוון גם את ההגנה.

לגבי מנהיגות את זה מנחם הגדיר היטב. שנאה קלינית להפסדים שפשוט השתלטה על המקום.

טל 21 בדצמבר 2011

לא מסכים. ג'ורדן היה סקורר על שפיתח מאד במשך הקריירה את הבנת המשחק שלו ותכונות מנהיגות, ובשיאו בהחלט הגיע לרמה מהגבוהות בהיסטוריה בשני האספקטים הללו. אצל מג'יק זה היה הDNA עוד מגיל צעיר. זו הייתה המהות שלו כשחקן לפני כל דבר אחר

אני מחזיק מג'ורדן כגדול הספורטאים בהיסטוריה. זה לא אומר שבכל אספקט ספציפי של המשחק הוא היה הגדול אי פעם.

דורפן 21 בדצמבר 2011

אתה שוכח משהו שאתה עצמך ציינת משהו. לצד מג'יק שיחקו שלושה בחירות ראשונות של כל הדראפט – קארים, וורת'י וגם מייקל תומפסון.

השחקנים שצמחו ליד ג'ורדן – בעיקר פיפן וגרנט – הוא עיצב אותם. ובמידה מסויימת – להבדיל משחקני הלייקרס בעתיד – הוא גם נטע את הבטחון במאמן עולה – פיל ג'קסון.

יש תחומים שבהם לא היה הגדול בהיסטוריה. אבל דווקא מנהיגות (רשעה וממוקדת מאד) היא משהו שהייתי שם גבוה מאד.

אנחנו קצת מתבלבלים – אתה מדבר אולי על ניהול משחק. אני מדבר על מנהיגות. מג'יק עשה את כולם יותר טובים. ג'ורדן גם ידע לרדות.

טל 21 בדצמבר 2011

אתה שוכח את הצד של מטבע "הכישרון שהיה בלייקרס": הם התמודדו מול קבוצות (סלטיקס ופילדלפיה וברמה מסוימת אפילו דיטרויט) שהיה בהן רמה דומה של כישרון.

לגבי המנהיגות: התחושה שלי שאצל מג'יק זה נבע קודם כל מהאישיות ואצל ג'ורדן מהמעמד.

היה ספר מפורסם ("ג'ורדן רולז"- אתה מבין את משחק המילים) שלא האיר אותו בצורה הכי חיבית מבחינת אישיות ויחס לחבריו. הנקודה היא שעם המעמד שהיה לו, חבריו לקבוצה היו חייבים לקבל את ההתנהגנות שלו.

עומרי 21 בדצמבר 2011

בלייקרס שיחקו שניים מחמשת הגדולים בכל הזמנים בפריים שלהם(עד 85 לפחות). ויש אפילו שיטענו שניים משלושה.
כאשר מסביבם הול אוף פיימר אמיתי וחד משמעי כמו וורת'י ושורה של רול פליירס מהמוצלחים בתולדות הליגה כולל בחירת דראפט ראשונה נוספת.
אין שום קבוצה באייטיז עם כישרון כזה.

matipool 21 בדצמבר 2011

אני יודע רק שמייקל ג'ורדן הוא הספורטאי הגדול אי פעם .
מלך מלכי המלכים , ירום הודו .
אני בהחלט מבין את הכוונה של רונן ואת מה שהוא מאחל לליגה בצדק רב . האסוציאציה הראשונה שעלתה לי בזמן קריאת הפוסט היא הסלטיקס של שנות ה-80' ( אמנם עם עילוי בדמותו של בירד אבל שחקנים מצוינים אחד אחד לידו ) .

גיל 21 בדצמבר 2011

מעניין שכלפי ג'ורדן יש התבטלות וסגידה בעוד בענפי ספורט אחרים כמו בייסבול ופוטבול יש בעיקר כבוד כלפי שחקנים מהעבר. אולי בגלל שבענפים הללו הרבה תלוי באחרים בקבוצה ובכדורסל אפשר לכאורה לנסות לחקות את ג'ורדן.

דורפן 21 בדצמבר 2011

א. כי הוא כל כך טוב.
ב. לבייב רות' יש כנראה מעמד ג'ורדני – מין אייקון שלעולם לא כוללים אותו בהשוואות. וכנראה שיש סיבות טובות לכך

גיל 22 בדצמבר 2011

נכון, בייב רות באותה קטגוריה.

גלן 21 בדצמבר 2011

ראיתי איזה סטטיסטיקה שאותי הפתיעה . אוהדי ההוקי בעיקר וגם הבייסבול עדיין יותר עשירים ומשכילים מאוהדי הnba ובסוף פוטבול שזה אולי יותר מובן. תובנות? אין לי. ההוקי הכי מדליק אבל נהייה קצת אלים. יש פה אני מניח איזה אישיו של גזע וכוכבים שרובם או זרים או לבנים אבל עדיין זה לא לגמרי ברור לי. למי יש רעיון?

גיא 21 בדצמבר 2011

פוסט נפלא

דולבסקי 23 בדצמבר 2011

תענוג לצפות במהלכים של ג'ורדן.

ואפילו ראיתי בפעם הראשונה (לתדהמתי) מהלך מדהים שלו מול הסלטיקס של בירד.

פוסט נפלא.

האחרר 25 בדצמבר 2011

http://sports.walla.co.il/?w=//1888153 גם אחרי עשרים שנה אחרי שפרשש עדיין קיים טירוף לגבי הנעלים שלוו

off topic 28 בדצמבר 2011

תגידו, לא מעייפת אתכם הנטייה הלא ברורה של מנחם לס לכתבו שמות לועזיים בצורה כל כך מעצבנת ? אני היחידי שנטרף מזה ?
לא נמאס לכם לקרוא על כריס פאול או על קמבה וולקר ???
ואם לא נמאס, למה אנחנו לא מכנים אותו מנצ'ם Menachem הרי הוא גר ופועל בארה"ב ? למה צריך לקבל את זה ? בגלל שמדובר במנצ'ם ?
הרי לא הייתם מכנים את הבלם הצרפתי הידוע מרסל דסאילי Desailly נכון ? אז למה וולקר ? למה פאול ? די נמאס !

שי לחג 29 בדצמבר 2011

שכחו לשים את אחד הרגעים הבלתי נשכחים של ג'ורדן אי פעם ברשימה. רגע שבהחלט יש לו מקום בחמישיה הראשונה!

בואו נראה אתכם. מישהו עוד שם לב? רונן, אולי, אתה?

דורפן 27 בינואר 2012

אולי סל הניצחון בגמר המכללות?

Comments closed