דג'וקוביץ'. 5:50 שעות
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אחרי ארצות הברית כתבתי שזה היה ברוטאלי ברמה של אגרוף. אבל שם היה נוקאאוט במערכה הרביעית. הפעם הגענו אל אזור הדמדומים של אחרי הנוקאאוט הפיזי. אזור מפחיד למדי. מפחיד כי יש עכשיו ארבעה טניסאים שבכלל יכולים לעלות פיזית למשחק ברמה הזו. ואנדי מארי מאד מאד בינהם. מה חושבים לעצמם כל הטניסאים הללו של מקום 5-6-7-8 בעולם כשתגיע פה ושם ההזדמנות שלהם. הם בכלל לא היו במקומות הללו (אולי חוץ משני החברה האלו ששיחקו 70-68 בווימבלדון). הדרך בה נדאל יצא מהחד צדדיות של המשחק והדרך בה דג'וקוביץ' יצא מפיגור בשבירה בחמישית תחת לחצים פיסיים עצומים – זה דבר שלאיש כמעט אין שום נסיון בו.
אני בספק אם יגיע טניסאי שיכול לגמור משחקים במהירות ברמות הללו. ולכן למרות שזה המשחק הכי ארוך וקשוח שראינו, אני בטוח שעוד נראה ארוכים כאלו. בוודאי שיקום יריב לשחקנים הללו, אבל הוא יהיה דומה להם. אולי דומה עם עוד חמישה סנטימטרים. אולי עם עוד כמה קמ"ש על החבטה. אבל המשחק הזה עבר לחלוטין לגלדיאטורים.
כלומר יותר משאני חושב שזה עידן זהב אני חושב שזה עידן חדש.
ספציפית, מארי ונדאל התקרבו במשהו – הרבה או מעט תחליטו אתם – בטורניר הזה לדג'וקוביץ'. אז תכינו מזון ואספקה לשמונה שעות בפאריס.
לא היה פוסט שעסק במשחק בין נולה למארי אז אני אנצל את זה ואגיד משהו על מארי: אם היה פעם זאב-זאב על אמת, זה המקרה. שנים שהבריטים מפמפמים לשמיים ספורטאים שלהם (בעיקר מהכדורגל, אבל לא רק), עד שכשמגיע אחד גדול באמת אנחנו כבר מראש מניחים שמדובר בסתם הייפ. מארי חבר של כבוד באחת הרביעיות המדהימות אי פעם בצמרת המשחק, וכולם (בורוביץ'?) עסוקים בלדבר על "לוזר" ו-"צ'וקר".
ופדרר לצערי מבוגר מדי ולא "מחויב" מספיק כדי להתמודד עם החבר'ה האלה שווה בשווה, גם אם במשך שתי מערכות וחצי היה נדמה שהוא מאיים על נדאל. לא רואה אותו עומד על המגרש 6 שעות (וזה גם לא הסגנון שלו). בשלב מסוים הוא היה מתחיל לקצר נקודות ושורת הטעויות הלא-מחוייבות היתה מתנפחת עד הפסד בלתי נמנע.
הוא יכול במשחק טוב מאד לנצח מי מהם בארבע מערכות
הלוואי, אבל מתי זה קרה בפעם האחרונה? הנצחון על מארי היה לפני שנתיים.
למה – את דג'וקוביץ בפאריס. וקרוב מאד בארצות הברית
צודק, פאדיחה שלי. זה היה כל כך מוזר שהוא עשה את זה דוקא שם שאני לא תופס את זה כנראה. הוא ממש עצר את השטף כדיוקוביץ' התחיל קאמבק (ממש כמו ב-US Open), אחרת די ברור מה היה קורה.
על כל פנים הסיכוי היחיד שלו זה אם המשחק לא נגרר לקרב באגרופים חשופים כמו שראינו היום.
נגד נדאל אין לו סיכוי על שום משטח.
לגמרי…ולדעתי הוא לא שואף לבגיע למשחק של 5 מערכות כי הוא מכיר את ההגבלות שלו.
במילים אחרות: אם פדרר ישחק בסבלנות מול נדאל כפי שג'וקו משחק מולו, זה ייגמר יופי של 5 מערכות.
פדרר אימפולסיבי בסגנון המשחק שלו והוא הולך איתו עד הסוף…ברוב הפעמים נגד נדאל הסוף היה מר.
דווא נגד ג'וקו אין לו בעיה כי סגנונות המשחק שלהם כשהם מתנגשים לא מולידים ראליים ארוכים מידי.
אפילו ברולאן גארוס שנה שעברה לא היו הרבה ראליים ארוכים בינהם.
חבר'ה, זה נחמד בתיאוריה, אבל מתי הוא ניצח את נדאל ודיוקוביץ' בגראנד סלאם לאחרונה?
רק שנה שעברה??? כאילו דא?
ובארה"ב הוא החזיק 2 נק' משחק על הסרב!
איפה אתה חי אחי? פדרר הרבה יותר קרוב לנצח את נולה מאשר נדאל היה כל 7 המשחקים האחרונים שלו…
זה נכון, עניתי לדורפן.
בכל מקרה את אחד משניהם הוא יפגוש תמיד, ואם יעבור את נובאק ייכשל מול נדאל.
למרות שאם אני לוקח את מה שאמר פדרר במסיבת העיתונאים לאחר חצי הגמר: "המשטחים כבר מאוד דומים…כמעט אין הבדל בין הסלאמים השונים. אם פעם ווימבלדון היה מאוד מהיר היום הוא כמעט כמו המגרשים הקשים של ארה"ב ואוסטרליה שהם בעצמם כבר מתקרבים לאיטיות של פאריס."
כך שאני לא חושב שיהיה הרבה יותר הבדל ברולאן גארוס.
ד"א – היה סיכוי טוב לנולה לסגור את הסיפור ברביעית ואז זה היה נגמר "רק" באזור הארבע וחצי שעות…לא משהו שלא היה כבר בגמרים אחרים בעבר.
אלעד- מה שפדרר דיבר עליו נכון לרביעיה הראשונה. אצל האחרים אנחנו רואים משמעות רבה מאד למשטחים
האחרים לא משחקים תפקיד כי הם בקושי מגיעים למעמד חצי הגמר…
למעט צונגה ש"ביקר" בחצי גמר ווימבלדון, הארבעה היו שם כל השנה וכפי שראינו זה לא משתנה כל כך בינתיים…
דורפן –
אני לא בטוח שאוהב את הטניס העתידני הזה (שכבר נמצא פה)…
כל המשחקים נראים דומים מידי.
אני יכול לספור את הפעמים ששני השחקנים עלו לרשת על שתי הידיים שלי. אם כי אני יכול להבין אותם, הם חובטים כל דבר מהקו האחורי אז למה לרוץ לרשת.
ובכל זאת, יש כאן אירוניה שאני מאוד אוהב: כי נולה מנצח את נדאל קודם כל בנשק שלו…הנשק של "נראה מי עומד אחרון" ושל "גם אני מחזיר כל כדור".
אני גם לא אוהב אותו יותר מדי. כי אם ארבע שנים לאחר אותו גמר ווימבלדון יש משחק שמגמד אותו במאמץ הגופני… אז לאן אנחנו הולכים?
מסכים לגמרי…האבולוציה הזו שרואים בטניס וגם ב- NBA וכו', זה ממש מעמיד שאלה על קצת גבול היכולת האנושית.
כי עם יכולת כזו, עוד כמה שנים ההישגים של ג'ורדן ודומיו יהיו מאוד מינוריים.
אני מסכים איתך, אבל אנחנו מחוץ לקונצנזוס כאן. תמיד אהבתי טניס, ולא בגלל שזה ספורט של ה-last man standing.
זה עוד יותר בולט אצל הנשים, שם 3 הטניסאיות המובילות (אזרנקה, שראפובה וקביטובה) נראות כמו וריאציה קלה אחת על השניה: ענקיות, עצמתיות ובלי טיפת חן ו-טאצ' במשחק שלהן.
גם אני חשבתי בתחילה שהבעיה היא שהם לא עולים יותר מידי לרשת, אבל בשנה האחרונה הבנתי שהם פשוט מפחדים מהעברות של השחקן היריב שהתפתחו בצורה מטורפת בשנים הללו.
אם נולה יעשה סרב אנד וולי נדאל פשוט יעביר אותו כל פעם כמעט…
מה שהיה טוב לפעם כבר לא טוב להיום!
הכותרת של Tennis.com הייתה: "Simply The Best".
ואי אפשר להתווכח איתה כרגע…
בדיוק כמו ב- 2009, נולה ניצח גמר מטורף יומיים לאחר שניצח חצי גמר מטורף ופה צריכה לבוא ההדגשה.
כי הוא מוסגל לעמוד מול נדאל 6 שעות אחרי מה שהיה נגד מארי ביום שישי, רק על זה מגיע לו הגביע…
נדאל היום יודע שהסיכוי היחיד שלו לשמור על הכתר בפאריס זה לקוות עוד פעם שפדרר ייפול בצד של נולה בחצי הגמר.
חבר, קוראים לזה סמים. זה די ברור שאין גוף אנושי שיכול לעמוד במעמסות האלה בלי תוספות. עם זאת, כולם על סמים ככה שכנראה הסמים שלו הכי טובים או שהוא בעל הגוף הכי טוב מבין המסוממים.
תקרא את הטור הבא (של אמיר ויינטרוב) ותבין שדיברת שטויות:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000718918
אי אפשר היום בסבב ה- ATP לקחת אפילו אקמול בלי להיתפס…
קח תגובה של אנדי מארי – חיכו לו אחרי חצי הגמר לדגימות סמים ולא עניין אותם השעה והעובדה שהוא סיים משחק של 5 שעות:
http://www.tennis.com/articles/templates/news.aspx?articleid=16112&zoneid=4
אפשר הכל, וזה אפילו ברור למה לא תופסים את זה, קוראים לזה סימום דם ועושים את זה טובי האתלטים בעולם, ואפילו רונן כתב על זה פה. בסופו של דבר הסמים תמיד מקדימים בצעד אחד את הבדיקות.
כן קורא – אבל אתה עושה פה מעשה שלא ייעשה. אתה משער ששני השחקנים עם הכי הרבה כושר הם הכי מסוממים. ואין לזה שום קשר לכלום.
לדוגמא: אם אני אקח סמים ואוסאין בולט לא ייקח סמים, הוא עדיין ישיג אותי בריצה. שאלתי פעם את שחר פאר אוף דה רקורד אם היא חושבת שיריבה מסויימת שלה הייתה מסוממת. היא אמרה לי ששני ההורים של היריבה הזו ייצגו את מדינתם במשחקים האולימפיים. זו גישה הרבה יותר מכובדת מאשר מישהו שרואה ספורטאי בכושר טוב ומפזר האשמות.
רפאל נדאל הוא אחיין של השחקנים החייתיים ביותר בהיסטוריה של ברצלונה (יש הרבה מאד טניסאים וטניסאיות עם מסורת ספורטיבית במשפחה). דג'וקוביץ הוא בנו של בעל מסעדה ופדרר בנו של רוקח. אז לא בטוח לחלוטין שהם יצאו מחדר הלידה באותה נקודת פתיחה.
לסמים יש עוד השפעות. למשל התאוששות מהירה מפציעות – דבר שאיננו דפוס אצל השחקנים הללו.
זה לא רק עידן אחר זה טניס אחר וחייבים לשאול האם זה טניס שאנחנו רוצים לראות כל הזמן. כי הקהל באוסטרליה שהוא אולי הטוב בעולם לא כל כך התלהב היום והאווירה לא תאמה את ההייפ. זה לא נאדאל וג'וקוביץ' שיצרו את הטניס הזה, זה האנשים בחליפות. אלה שקובעים את מהירות המשטחים, את משקל הכדורים, את טכנולוגיית המחבטים. ואולי זה כבר נהיה קיצוני מדי והאנשים בחליפות יחליטו שהגיע הזמן לשנות קצת כיוון. אולי לאנשים קצת יימאס מזה עוד מעט. אני יכול רק לקוות.
גם צונגה לא פראייר בקטע הגופני. מעבר לזה, יהיה נובאק סלאם. MARK MY WORDS
הנובאק סלאם כולל זהב באולימפידה?
לא, זה הנובאק סלאם המוזהב…
פדרר-נדאל-נולה (לא משנה הסדר) טובים מהדור לפניהם בפער שלא ניתן לכמת אותו בכלל.זה נכון לגבי רוב הענפים בספורט,אבל זה לא הדיון כאן.
במצב היום בעולם הטניס הכל שאלה של מצ'-אפ פנימי. לפדרר יש סיכוי גדול יותר לנצח את נולה מאשר את נדאל.ונדאל מנצח בקלילות את פדרר ולא מסוגל להתמודד עם נולה.הפוך על הפוך.
ברולאן גארוס נדאל עדיין יהיה פייבוריט ברור,אבל אם נולה מנצח אותו במפגש ישיר גם שם, הסכר נפרץ גם בראיה היסטורית,לא שזה לא יקרה גם ככה אם נולה ימשיך לנצח כמעט בכל הגראנד סלאמים שהם לא חימר.
דווקא יש מגמה הפוכה בין נדאל לדג'וקוביץ' במהלך השליטה של דג'וקוביץ בשנה האחרונה – המשחקים הכי חד צדדדים על חימר, הדשא פחות, והכי צמוד על מגרשים קשים.
דנו בזה כבר בעבר רונן
החימר זו עונה מאוד קצרה יחסית.הם במקס' יכולים לדעתי להיפגש רק בשלושה משחקים,שרק באחד מהם המשחק הוא הטוב מ 5 .
לדעתי,אם נולה היה עובר בחצי גמר פריז אשתקד את פדרר,הוא היה מנצח גם את מלך החימר נדאל גם בטוב מ 5 . כמובן שזה ניחוש בלבד,אבל כפי שציינת הוא מבוסס על אותם שני המפגשים שלהם אשתקד על חימר בטוב מ 3, נולה ניצח בקלילות את נדאל.
אגב, נדאל זכה היום להיות הטניסאי הראשון ב-open era שמפסיד שלושה גמרים של גראנד-סלאם ברציפות… (אבל כמובן שעצם ההגעה אליהם מעידה על הדומיננטיות שלו ביחס לכל מי שהוא לא נולה)
אכן הגענו לזמן בו ההבדלים בין הגדולים מצומצמים. אין מצב שחוזרים למגרשים קצת יותר מהירים? קצת סרב אנד וולי?
השאלה שלי האם הטניס הולך לקראת מפנה או הולך לדשדש במקום לטובת האתלטיות. בניגוד לטניס נשים בו האתלטיות הרגה את הטניסאיות הקטנות והטכניות בטניס גברים יש רמה טכנית שלא ראינו. אם יבוא מישהו גבוה יותר האם יספיק לו הכח כדי לנצח? כי אנחנו רואים רמה טכנית מאוד גבוהה, נק שפעם נראו בלתי אפשריות היום הן עניין שבשגרה.
חבל שפדרר לא צעיר כמה שנים כדי להתמודד עם הטניס הזה.
רונן, אני כבר מעל שנה שם לב שאין לך סימפטיה מיוחדת לדג'קוביץ'. כשהיללתי אותו בשנה שעברה, תגובתך היתה בראי הסטורי, ואפילו היום בפוסט שלך, הוא לא קיבל ציון לשבח מיוחד, אלא הוא פתאום הפך ל-'אחד מהארבעה'. תסתכל על מה הוא עשה להם מה-1.1.2011 עד היום, ואולי תבין כמה שאתה טועה. כמובן שהוא לא יכול לנצח אותם 2-6,2-6, ו-3-6. תמיד הקרבות יהיו אכזריים עד הרגע האחרון. אבל לאחרונה הוא נשאר לעמוד אחרי הרגע האחרון, והם – כל השלושה – על ברכיהם. את המשחק שדג'קוביץ הפסיד בסינסינטי למאריי, הוא שיחק עם כתף פצועה כמעט מההתחלה עד הסוף.
מנחם – קצת מגוחך כשבבחירת ספורטאי השנה כתבתי שהוא שיחק את עונת הטניס הטובה בהיסטוריה.
"אחד מארבעה" זה לא ברמה. מה שאני אומר שיש רק ארבעה שבכלל מסוגלים לעמוד על המגרש ולשחק ברמות הללו.
הייתי מוכן להשלים עם הקייס שלך דוק בהנחה שג'וקו היה מנפנף את פדרר ומארי אבל המשחקים שלו מולם היו יותר צמודים אפילו מהמשחקים שלו מול נדאל ולפדרר הוא הפסיד פעם וחצי מתוך 3 מפגשי חצי גמר גראנד סלאם…
זה כלל ידוע שעל מנת להיחשב מלך הסוואנה אתה חייב להרוג את האריה השולט ואני חושב שנדאל אינו כזה.
אני מצטט שוב את מה שאמרתי למעלה: נדאל מעתה והלאה יתפלל שנולה ייפול בחצי של פדרר בהגרלות…
+ אני חושב שההפסדים האלו ישפיעו על נדאל ויקרה לו (כבר התחיל שנה שעברה) לקרות מה שקרה לפדרר ב- 2008 לאחר ההפסד בווימבלדון: הוא יתחיל להפסיד הרבה יותר פעמים ליריבים זוטרים.
ומה עם זכויות הצופים מה? מה אמור לעשות אוהד טניס ממוצע שגמר גראנד סלאם מתחיל להימשך כמו סדרה בקריקט? ניקח שבוע חופש כדי לצפות בשתי המערכות האחרונות?
חזק!
חחחח. בהחלט זה די מייגע ומייאש. אתה מתחיל לראות ולא יודע מתי זה הסתיים. ואתה גם לא רוצה לעזוב כי אולי תפסיד איזה ראלי מטורף. שחקנים גדולים ממש גלדיאטורים.
אני חושש שיש תקלה בדהבאזר. לחצתי על תופעת דורפן וקיבלתי משום מה את יומן הנרגן……
ענק!!!
משחק מטורף שבו נולה שלט עד אמצע המערכה הרביעית ומאותו רגע הכושר של נדאל פשוט שינה את המשחק לצד שלו.
די ברור שנדאל בא היום עם תוכנית משחק של לשחק חזק ולנסות כמה שיותר ווינרים (שזה מאוד קשה מול נולה), על זה הוא גם הפסיד את המשחק, במצב של 30-15 לאחר שכבר שבר נתן ווינר לחוץ בעליה לרשת, שזאת נקודת המשחק לדעתי (מבחינת החשיבות שלה).
כמובן שנולה בסוף כבר רק הלך על הסרב השני של נדאל ועל לחכות לטעויות של נדאל ולא יכל לרוץ יותר.
הולכת להיות שנה מטורפת. הימור שלי נדאל לוקח את הרולאן גרוס וווימבלדון ונולה את ארה"ב
כאוהד של נדאל , איפה חותמים על זה ?
אללה יסתור, זה באמת איזור מפחיד. העוצמות במשחקים כאלו לא אנושיות ולמרות המתח זה הרבה פחות אסתטי. אני חושב שעוד כמה מרתונים כאלו אנשים יתחילו להתעורר ולהבין שזה לא הכי כיף. פדרר לא יכול להתמודד פיסית במשחק ארוך כזה והוא צריך משחק מושלם כדי לגמור אותו כמה שיותר מהר.
נדאל למרות ההפסד צריך להיות מרוצה כי לא נראה שיש כאן איזה עניין מנטלי כמו אצל פדרר אלא באמת חוט השערה. ברולאן גארוס יהיה לו יתרון.
לא יתרון ולא נעליים…ברולאן גארוס הוא מפסיד בשלוש מערכות מילה שלי.
אין לו שום יתרון במגרש כשמדובר בחימר מול נולה, הוא פשוט יגיע לכל כדור ויתסכל את נדאל.
בגמרי המאסטרס הוא ניצח אותו 2-0 בלי בעיות בכלל…
ויש פה וואחאד יתרון מנטלי…תסתכל בשפת הגוף של נדאל כשהוא זכה בנקודות חשובות וכשהוא לקח את המערכה הרביעית: זה היה נדמה כאילו הוא ניצח את המשחק!
ולמה?
כי הוא ניסה להכניס את עצמו לדרייב כי הוא ידע שמה שיש לו פשוט לא מספיק…במשחק הבא שלהם נולה מנצח כבר בחדר ההלבשה…
לפי ההגיון הזה גם היום הוא צריך היה לנצח בחדר ההלבשה. אבל הספורטאים שיחקו ויצא קצת אחרת.
כן, זה מה שהיה צפוי אחרי המפגש האחרון שלהם לא? נדאל דווקא נראה שעבד קשה באוף סיזן ובא מוכן. היום לא היה היום שלו. אני לא חושב שהוא ימשיך להפסיד לו בצורה סדרתית בגמרים.
אלעד, נדאל מגיב ככה גם לנקודות חשובות מול פדרר. מתי ראית שהיתרון מהחדר הלבשה השפיע? במערכה השלישית ואז נעלם שוב? איפה הוא היה בשאר המערכות?
עזוב…תן לתמונות לדבר.
תסתכל בוידאו על סוף המערכה רביעית על התגובה של נדאל…
זה אומר הכל.
לגמרי מנטלי. ג'וקוביץ כבר היה גמור לגמרי ונדאל לא היה יכול לקחת כי כל ההפסדים האחרונים יושבים לו בראש, בדיוק כמו שפדרר לא יכול לנצח את נדאל ולא את ג'וקו. על מארי כבר בכלל אין מה לדבר, הסיכוי היחידי שלו לקחת גראנד סלאם זה אם ג'וקוביץ או נדאל ייפלו בדרך לפניו, ואז מול פדרר יהיה לו אולי סיכוי. לא חושב שיש ספורט אכזרי יותר מטניס,כולל כל ה mma ודומיהם.
אגב די ביזיון שמשחקי חצי הגמר לא שוחקו באותו היום. הייתה על זה ביקורת מינורית יחסית ומה שמפתיע זה שדפקו את מספר 1 בעולם.
שימו לב שמי שצריך לומר תודה גדולה לנולה הוא פדרר- למרות שנולה הציל מולו שני כדורי משחק נגד הגשה של פדרר בחצי ביואס אופן.כרגע נדאל עומד על עשרה גרנד סלאם פדרר 16. נולה לקח את נדאל בכל שלושת הסלאמים האחרונים.ברור שאם נדאל היה לוקח אותם הוא היה עובר את ה16 של פדרר.
כן, ואם פדרר היה לוקח חצי מהגמרים שהפסיד לנדאל היו לו היום 19 תארים.
במערכה השנייה והשלישית זה לא היה נראה כמו קרב גלידאטורים בכלל, ג'וקו פשוט שלט בנקודות, בהלך המשחק וגם בתוצאה. זאת הייתה נראית כמו שחיטה והמערכה הראשונה כמו טעות סטטיסטית אז הגיעה החזרה מ40-0 של נדאל ובשובר שיוויון קשה לנצח את הספרדי. לפי דעתי, ואני לא אנסה לחזות את העתיד יותר מידי מי שיוצא מרוצה מהטורניר הזה הוא דווקא מארי. מבחינת טניס, הוא היה עדיף על ג'וקו בחצי הגמר והתמודד מולו ראש בראש בצורה הירואית. אל תאמרו נואש על החילזון הבריטי.
למרות שבעת הנצחונות הרצופים בגמרים אני חושב שזאת הסחפות לקבוע שנדאל לא יכול על נולה. צריך להפריד את המשחק היום מהקודמים, נדאל הראה דומיננטיות בשלבים רבים והמומנטום היה הפכפך (מלבד המערכה השלישית החד צדדית של דג'וקוביץ').
בטניס של נדאל היתה הרבה יותר תעוזה ותוקפנות, מכאן המקום לאופטימיות בהמשך שהקובייה תיפול בצד שלו. הרבה גם תלוי אצלו באחוזי סרב ראשון.
אי אפשר לטעון לשום בעיה מנטלית שלו מול דג'וקו שב-1:2 3:4 ו3 אפשרויות שבירה לדג'וקו נדאל הפך לנצחון במערכה.
היה שווה להפסיד יום עבודה על קרב הגלדיאטורים הזה – משהו צריך לנצח בסוף…
משחק מטורף שלקח לי את כל יום העבודה.
ליבי בעיקר עם ג'וקוביץ. כמעט 12 שעות טניס ב-48 שעות.
מפלצתי
הדיונים האלה כ,כ מעניינים שהם גורמים לי להצטער על כך שטניס משעמם אותי למוות.
באמת היה קרב גלדיאטורים אפי אבל אני זוכר את הקרבות אדברג/בקר ומקנרו/קונורס/בורג כהרבה יותר מרגשים וגם מהנים יותר מבחינת טניס נטו. או שאולי אני סתם חתיאר שמוצא פחות עניין בטניס של היום
שני אתלטים אדירים, שני ספורטאים גדולים, שני לוחמים שלא יודעים מה זה לוותר או להיכנע.
אסתטיקה? בעיני המתבונן. ראיתי את רבע הגמר וחצי הגמר של אזרנקה וזה היה נורא. לעומת טניס נשים, הגמר היום היה כאילו מענף ספורט אחר. כמו ליגת העל(ק) שלנו מול ליגת האלופות בערך.
עכשיו רק נשאר לראות מה המחיר של משחק כזה.
להזכירכם – המחיר של המשחק הקודם ביניהם שהיה בעוצמות כאלה (גמר ה יו.אס) היה ששניהם ירדו חדות בכושר בחודשים לאחר מכן.
למזלם- יש חמישה חודשים עד הגרנד סלאם הבא.
בכל מקרה – "טניס גלדיאטורים" כזה הוא בדיוק חלומם הרטוב של פרנסי הטניס, שלשם בדיוק הם מכוונים בכך שהם הופכים את כל המשטחים לדומים.
בסוף זה יותר זמן משחק, יותר כסף, יותר הכל.
והבריאות של השחקנים ? והיופי בפיתוח סגנונות משחק שונים ? זניח. הכסף מדבר.
נדאל כבר אמר לפני הטורניר שהוא לוקח חודש מנוחה עכשיו. מצד דג'וקוביץ אתה תראה עכשיו סנסציות כאילו הפסיד בסיבובים מוקדמים. וזה יהיה בלוף כמו כל ההפתעות והטניסאים העולים בטורנירי המאסטרס. בגרנד סלאם הבא בדיוק אותם ארבעה טניסאים בחצי הגמר.
אלוף הסלאם הבא יהיה מארי, מתישהו. והאלוף אחריו – יכול להיות שעוד איננו ממש מכירים אותו
מבלי לזלזל בחמש שעות ו-50 דקות, רק אציין דבר אחד: מדובר בשני בזבזני הזמן הכי גדולים בסבב. כלומר – אם דיוקוביץ' לא מקפיץ כדור 20 שניות לפני כל מכה (מקרה קשה של ADD), ואם נדאל לא מעביר שעות בהוצאת התחתונים מהתחת (עוד מקרה של חוסר שליטה), הרי שיכול להיות שמורידים מהמשחק הזה איזה שעה שעתיים. ומה עם כל הקטע עם סגירת הגג? זה נספר? ומה עם הציפורים שהפריעו? אז שלא יתלהבו. ראינו כבר משחקים של שלוש שעות.
* גילוי נאות: כותב שורות אלה הקיא בשבוע שעבר אחרי שיעור טניס של 45 דקות.
מצחיק אבל ממש הקאת החוצה את הדברים הלא חשובים. לפני שנתיים חשבנו שנדאל יהיה פדרר הבא מבחינת הישגים. נולה הצליח לעצור אותו לא פעם אחת יש לו משחק פחות פיזי משל נאדאל ואולי עתיד גדול יותר. העיקר שיש עניין.
לא יודע מה הולך שם.
נאדאל הזה הוא חתיכת פסיכי חולני.
אני לא מבין איך דיוקו מנצח אותו כל פעם מחדש.
חייבת להיות לו הפרעה כלשהי.
רק מישהו עם שריטה עמוקה באמת יכול לעשות את זה לנאדאל.
נ.ב
אני לא מוריד מפדרר, אבל גם בשיאו הוא לא יכול להתמודד בסוג כזה של משחק.
הם מורידים אותך לרמה כזו שאתה צריך להילחם כדי לנשום ולא לשחק טניס.
פדרר יכול לתת משחקונים מדהימים אבל לנצח 3 מערכות? 5 שעות?
לא נראה לי.
פדרר בשיאו לא היה נזקק ל- 5 מערכות גם לא מול ג'וקוביץ של היום.
הוא היה גומר את הסיפור מקסימום ב- 4 מערכות וזמן כולל של שעתיים וחצי…
נדאל פסיכי, אם היה משחק מהר יותר בין הנקודות ג'וקו לא היה מספיק לנשום.
אבל הוא עוזר לו בזה שהוא מורח את הזמן.
אצל פדרר אין דברים כאלה, מקסימום 10 שניות בין הנקודות.
זה כמו ברצלונה בכדורגל.
סוג כזה של טניס לא ראיתי מעודי.
מעניין איפה יהיה הענף הזה עוד 5 או 10 שנים…
קשה לי להאמין שזה יהיה יותר קיצוני מזה.
מה יתחילו לשחק 7 שעות?…
והערה לגבי מארי,
הוא באמת משחק מצוין כמו שדורפן אמר.
אין לראות בהפסדים שלו לוזריות.
הוא ממש השתפר פשוט הטניס שדיוקו ונאדאל מציגים מכל הבחינות הוא מעולם אחר.
מארי עדיין משחק טניס של כדור הארץ.
כעת הוא מבין כמו כל אחד מה דרוש כדי לקחת מהם משהו.
עכשיו השאלה היא עד לאן הוא יכול להעלות את עצמו.
הקוורטט הזה שנוצר בטניס הוא חסר תקדים.
יש מצב שפדרר כרגע נחות ממארי.
אני חושב שהבעייה המרכזית היא שהטניס הופך לאחיד מדי. אין כבר מאבקים בין סגנונות, או ניסיון למצוא פתרונות יצירתיים ליתרונות של שחקן אחר אלא יש פתרון אחד לכל בעייה וזו הגברת העוצמה. זה לא מעניין כי, סליחה על הבוטות, אבל זה דומה לויכוחים למי יש הכי גדול ולא מי הכי חכם.
לא ראיתי את המשחק, לצערי. אבל אני רואה את התגובות היחסית לא מתלהבות מהדבר שהלך שם. יש לי הסבר נוסף לכך- רוב חובבי הטניס כיום מורכבים מאוהדי פדרר ואוהדי נדאל. שני המחנות יצאו מיואשים מהימים האחרונים. שניהם הגיעו למשחק מול השחקן האחד שעושה להם בעיות, שניהם הגיעו עם תחושה שהפעם יש סיכוי רציני לשבור את הנאחס ושניהם לא הצליחו. אז נולה זכה, הגמר היה שיא חדש כלשהו ורוב האוהדים מבואסים משהו.
שלא תהיה לך טעות. אני משוכנע שזה הגמר ברמה הכי גבוהה שאי פעם שוחק. פדרר – נדאל עם הסלייסים החכמים של פדרר ונדאל מגיב בפורהאנד בריצה נראה עכשיו כמעט משחק תמים לעומת זה.
התגובה האישית שלי היא הלם. הטניס הפך למשהו דומה קצת בין אגרוף לסקווש.
כל שאר עולם הטניס – פרר, וורדסקו, טסונגה וכל מי שאומרים לנו שאוטוטו- הם נראים לא בתחום בכלל. זה לא שיא. זה מין הר או רכס.
בדיוק!
מסכים לחלוטין.
אהבתי את ההגדרה " קרב גלדיאטורים ".
המבטים מזרי האימה שנתנו השניים זה בזה ונקלטו יפה כל כך בעדשות המצלמה, העוצמה, הנחישות, חריקת השיניים , האיסוף מהרצפה ( תרתי משמע ) והיכולת לנצח במשחקון הבא, הזכירו ענף ספורט אחר. משהו שדם מוקז בו.
זה דומה יותר לפלייסטשיין מאשר משחק אמיתי. ברור שזו הרמה הכי גבוהה שהמשחק שוחק אבל זה מקביל לאמירה שברצלונה הנוכחית הייתה מפרקת את ברזיל של 70. אני חושב שצריך להפריד בין רמה גבוהה לבין איכות. זה שמקנרו בשיאו לא היה יכול לנצח את ג'וקוביץ' לא הופך את המשחקים הנוכחים לאיכותיים יותר בהכרח.
תגדיר " איכות " , למרות שהסיפא של הדברים שלך מחזקים דוקא את הטענה שזה הכי טוב שאי פעם שוחק…
כן – אבל זה דומה לטענה שאוסאין בולט רץ יותר גדול מג'סי אואנס. או שפלה לא יכול היה לשחק בקצב של זמננו. אני נוטה לא להתייחס לכך ברצינות: נכון שאם תיקח את פלה של 1970 למשחק ליגת אלופות הוא יגיע לאפיסת כוחות בגלל כושר לא מתאים. אבל אם פלה היה נולד בזמננו הוא היה מתאמן באימוני הכושר של זמננו ומכיוון שהוא אדם תחרותי היה מגיע לרמה הנדרשת והיה הופך לשחקן הטוב בעולם.
רונן, זה ברור. הנקודה המרכזית שלי היא שעוצמה זו תכונה חד מימדית שממסכת ומאפילה על תכונה אחרת כמעט. ספורט צריך בעיניי להיות מגוון, התקפות חכמות והגנות שמתמודדות איתה. רואים את זה בכדורגל, כדורסל, פוטבול וכל ספורט אחר. כאן כל שחקן טניס ילמד שכדי להצליח הוא צריך להיות מפלצת וזה מעקר את הטניס בעיניי.
חיזוק חיובי מכסיפוביץ
רוב האוהדים לא ראו את המשחק..בכל זאת הוא שוחק בשיא יום העבודה של 95% מהאוכלוסייה בישראל
לגבי החוסר פירגון,קלעת בול.נולה נוגע לרוב אוהדי הטניס בנקודה רגישה.
אגב, הבלוג דורש תגובה מסודרת מגלעד בלום אחרי שיתאושש מהמשחק.
קבל:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000720062
מי שראה את המשחק יודע שהתוצאה הסופית מרמה.נולה היה צריך לנצח ב 4 מערכות.עם כל הכבוד ללחימה של נדאל,נולה היה טוב ממנו ב 80% מהמשחק.
לא מסכים, גפן. מערכות 1, 4, 5 – מאוזנות (היה קצת יותר מומנטום לנולה ברביעית ולנדאל בראשונה). מערכה 2 – יתרון קל לנולה לקראת הסוף. מערכה שלישית – חד צדדית לחלוטין לנולה. פרופורציות זה גם חשוב
מערכה 1 מאוזנת
מערכה 4 ממש לא מאוזנת,אז מה אם נדאל ניצח אותה?
מערכה 5 זה בכלל לא היה טניס.זה היה משהו רוחני של שני שחקנים שאיבדו את ההכרה.
צריך לזכור שהברכיים של נדאל לא יחזיקו עוד הרבה זמן בעוצמות האלו. הוא דיבר על זה לפני הטורניר שהוא עדיין לא השלים את המעבר ליותר ווינרים בעוצמה יותר גבוהה, כלומר לקצר נק'. שני ה"מטורפים" האלו יפצעו גם יפצעו עוד העונה, לא יודע איך הם יגיעו לאולימפיאדה אחרי 2 גרנדסלאמים. בסוף עוד פדרר כרגיל יהיה האחרון שישרוד את כל הפציעות ויקטוף איזה ווימבלדון או מדליה זהובה.
המגרשים האיטיים משעממים אותי. נקווה שיתעוררו כי עם כל הכבוד ל 6 שעות מאבק בסוף זה ימאס..
אני חושש שרבים מהכותבים פה סובלים מזיכרון קצר.
עוד לפני 15 שנים היו תלונות רבות על כך שטניס הגברים הפך ללא מעניין כי הוא הפך למבוסס על סרבים אימתניים בלבד. באותה תקופה גם אמרו שטניס הנשים הרבה יותר מעניין. אבל מאז זכינו לשחקנים כמו פדרר, נדאל וג'קוביץ' שאינם מתבססים על האסים.
ועוד דבר: משום מה כבר לא כל כך מחזיקים מסמפראס. לדעתי הוא מתמודד בכבוד עם הטופ פור של היום. וגם זכורים לי משחקים שבהם סמפראס סבל מאפיסת כוחות, הקיא על המגרש יותר מפעם אחת וגמר עם ניצחון.
צודק לחלוטין. מגרשים יותר מהירים יתנו לנו את האייזנרים והקרלובצ'ים וזה אסון טבע.
לדעתי הבעייה היא לא במשטח המהיר אלא ברקטות. כאן הטכנולוגיה יותר מדי מפותחת. אני הייתי מחזיר את הטניס לימי מחבטי העץ ואת המגרשים למהירים כמו שהיו פעם.
המיתרים הם הבעיה כרגע.
בעיקר גודל ראש המחבט, וגם הכדורים שבשימוש כיום מעט כבדים יותר.
זה נכון, גם עידן הסרברים המהירים היה חד מימדי. אבל אז לפחות הוא בא לידי ביטוי בעיקר בוימבלדון וגם קצת על משטחים קשים, אבל היום כשכל המשטחים נהפכים לדומים יותר אחד לשני אז זה די מבאס.
שאלה למביני הטניס פה,
האם התפתחותם של הגלדיאטורים מחזירי כל כדור(שהם שחקני טניס עצומים) היא גם כתוצאה מהאתגר והרף ההתקפי שפדרר העמיד בזמנו?
אני לא חושב. זה תוצאה של ציוד וצורת אימון.
אם לפתח את הדיון הזה, אני די משוכנע שהאחראי העיקרי למעבר הגורף של השחקנים לקו האחורי הוא אגאסי, שהיה זה שתרגם את סגנון המשחק הזה להצלחה עצומה על כל המשטחים. הוא גם זכה לפופולאריות עצומה כשדור השחקנים הנוכחי עוד היה עמוק בילדות.
פדרר, שגדל על בקר ואדברג, שיחק ליד הרשת בתחילת הקריירה. בית הספר שעשו לו יואיט, נלבנדיאן ואותו אגאסי שכנע אותו לשנות אסטרטגיה.
אגב – הסטטיסטיקה מראה כך:
יכולת – דג'וקוביץ ניצח 193-176 בנקודות. פער די ניכר
מנטליות – דג'וקוביץ 7 מ-20 בנקודות שבירה ונדאל 4 מ-6. כלומר נדאל בטח לא היה חלש בנקודות מכריעות. למעשה ניצח 17 והפסיד 9 מהן.
אז הניצחון היה של יכולת יותר ממנטליות.
אני גם לא חושב שזה המקרה של מנטליות כמו עם פדרר. אגב, מעניין אם המצב היה הפוך ולנדאל היה יום מנוחה פחות זה היה נגמר מוקדם יותר.
אגב, רונן, אם אתה מוציא את המערכה השלישית גם בנקודות המצב מאוזן.
ואם אתה משאיר רק את הראשונה נדל פרק אותו
אני חושב שיש פה נצחון של מנטליות שהסטטיסטיקה לא מראה, לקראת סוף המערכה הרביעית נדאל החל לצבור מומנטום מטורף ועם הקהל שברובו המובהק היה בעדו הפך כל נקודה לעצרת עידוד, נובאק היה נראה די גמור פיזית באותו שלב. היכולת שלו להכיל את ההתלהבות הזאת של נדאל ולהמשיך לנצח מדהימה.
דגו'קוביץ מסיים את המערכה הראשונה בהפסד שהוא יודע שמחכות לו לפחות עוד 4 שעות טניס מול מפלצת כמו נדאל וזאת אחרי שהוא סוחב על הגב את המשחק מול מארי.
אין מילים לתאר מה עובר לו בראש באותו רגע
להסתכל רק על הסטט' זה משקר…קח את המקרה הבא:
נדאל הגיש במערכה השנייה כשהוא בפיגור 5-4 ונק' שבירה לג'וקו.
הוא הגיש שגיאה כפולה והפסיד את המערכה.
בעיניי, להגיש שגיאה כפולה כשאתה תחת נק' מערכה זו קריסה מנטלית.
זה לא לגמרי מדויק להתייחס לאחוזי הצלחה בנקודות השבירה כמדד לחוזק מנטלי. בהרבה מקרים הנפילה המנטלית מגיעה דווקא במשחקון שלפני ההגעה לנקודת השבירה. זה מאד בולט אצל מארי (במשחקים נגד שלושת הגדולים) שברגע שהוא מתקרב לשבירה, נגיד 30:0 לטובתו שמתחיל אצלו הבאזז בראש ואז תבוא הטעות, בהתחלה היא תיראה כמשהו של חוסר מזל, כמה מילמיטרים מהקו, זה ייראה כאילו הוא לא מתרגש, "קול", הכול בסדר, הכול בשליטה, רק שבמשחקון הבא הכדור כבר יהיה ברשת והוא יתחיל לקלל. ואז הוא גם הוא לא יגיע לנקודת שבירה בכלל.
אצל נדאל הרגעים שהוא בפיגור לפני שהוא הולך להישבר הם הרגעים שבהם הוא נותן את הטניס הכי מדהים שלו ומצליח לחזור. גם גוקוביץ' נטה לברגעים האלה להיכנס לשאננות ואיפשר לנדאל לחזור למשחק. בגלל זה גם היו לו הרבה נקודות שבירה אותם הוא ניצל באחוז נמוך אבל רוב הזמן היה ברור שהוא ייקח אותן.
הטעויות הלא מחויבות הן המדד האמיתי בעיני לחוזק מנטלי, ואין לי סטטיסטיקה אבל אני בטוח שלנדאל היו הרבה יותר כאלה.
איתן – המושג "טעות לא מחוייבת" הוא די אכזרי במשחק של שש שעות. כשאתה בראלי של 25 חבטות מול אחד מאלו הרבה פעמים אתה חייב ללכת על ווינר כי אתה נשחק. טעות לא מחוייבת יכולה לנבוע מיכולת.
אפשר להפוך ולהפוך בדברים ולהגיד שדווקא נקודה אחרת ולא נקודת שבירה היא החשובה. כשאחוז ההצלחה בנקודת שבירה טוב לא פחות או טוב יותר מהאחוז במשחק – זה אומר שהבעיה היא לא מנטלית.
אם באופן כללי מוסכם שנדאל אחד השחקנים הבלתי נגמרים בהיסטוריה של המשחק ומוסכם שהרמה של דג'וקוביץ כרגע היא רמה שמעטים מאד היו בה בהיסטוריה – אז להחזיק מול אחד מהם 5:50 שעות מראה על חוזק מנטלי בלתי רגיל. מה עוד ששניהם היו על סף הפסד.
חיפוש הסיבה לתוצאה בחולשת אחד הטניסאים היא על סף ההזויה. הסיבה למשחק הארוך היא חוזק מנטלי בלתי רגיל של שני השחקנים. הסיבה להפסדו של נדאל הוא 1. דג'קוביץ היה טוב ממנו בסיכום. 2. מישהו חייב להפסיד
אבל בסוף נדאל הפסיד.שלא תבין חס וחלילה שאני חושד לרגע בנדאל בחולשה מנטלית. עד שג'וקוביץ' הגיע לא ראיתי מישהו כל כך חזק מנטאלית כמוהו (אולי ביורן בורג, אבל לא ראיתי ממנו מספיק). זה רק מול גוקוביץ' ואחרי שהפסיד לו בשנה האחרונה האחרונה כל כך הרבה. מארי למשל לא יצליח לדעתי לזכות בגראנד סלאם כי הוא כבר לגמרי בשיא שלו מבחינת היכולת בשנתיים האחרונות ועדיין ברגעים המכריעים הוא תמיד יעשה את הטעות שלו. הלוואי שאני טועה, אני רוצה שיצליח, מגיע לו.
אני חושב שביכולת כזו, נדאל לא יפסיד השנה את כל המשחקים במפגש ישיר. בסך הכל לשניהם היו אפשרויות שבירה, שניהם גם שברו אחד את השני והמשחק הזה באמת יכל ללכת לכל כיוון. הנדאל שאנחנו רואים הוא שונה מזה של שנה שעברה ולא נכון להוסיף את ההפסד הזה לעוד אחד בשרשרת בלתי נגמרת של הפסדים. היתרון היחיד שלו היה עוד יום מנוחה אבל אני לא יודע כמה הוא היה באמת משמעותי.
אלון עידן, כרגיל, קולע בול
http://www.haaretz.co.il/sport/opinions/1.1628170
מה שמדהים הוא שלדיוקוביץ' בכלל לא הגיע לעבור את מארי. ראיתי את המשחק, מארי היה יותר טוב ממנו, אבל ברגע אחד הפסיד את המשחק. נדמה שדווקא מבחינת כשרון דיוקוביץ' עולה על כולם, אבל מבחינת היכולת המנטלית הוא פחות טוב והוא מפסיד נקודות בטוחות יותר מאחרים, כמו ההנחתה היום לרשת בדקות ההכרעה של המשחק. מנגד, האחרים צריכים לשחק באופן מושלם לגמרי כדי לנצח אותו כי גם עם הטעויות האלה הוא עולה עליהם.
אתה יכול לומר בדיוק אותו הדבר על אליפות ארה"ב שנה שעברה…ההפסד של פדרר היה יותר מטראגי.
אבל זה לא משנה כי לאורך זמן אף אחד לא יזכור את זה.
מי זוכר היום (חוץ מאוהדי מכבי) את נס ז'לגיריס?
זוכרים שמכבי היא אלופת אירופה 2004 וזה כל מה שמעניין.
אף אחד לא זוכר גם את זה…
חוץ מאילה שזוכרים שהיא גם סגנית אלופת אירופה לשנת 2011. של נעלייך מעל רגליך.
הספקתי ללכת לנגר, לאכול, שנת צהריים בריאה ולראות את שתי המערכות האחרונות… ובכלל הוצאתי המון קלוריות בצפייה הזאת.
חוויה מדהימה, מי היה מאמין שנדאל יהיה דמות טרגית בשלב הזה של הקרירה
הבנתי את כלכם ולא הסכמתי עם חלק ניכר מהחמיצות. אני חוזר ואומר -אני בא מעמדה של חוסר עניין תהומי בטניס. כל ינוקה פה יודע יותר טוב ממני מי ניצח את מי, מתי בברסי או בקיי בסקין.
ואף על פי כן זהו עידן הזהב ובתחושה שלי הוא לקראת סופו. לקום היום מוקדם לא נראה לי שונה מימי כצעיר שקם לראות את אובט-קו-קראם. מין הבנה שזה פשוט הדבר הנכון, אפילו אם ריצות בינוניות זה לא כוס התה.
זה עידן כזה מסיבות שונות ומשונות וחלקן אינן קשורות לטניס- כמו חולשה או בעייתיות בענפי ספורט שונים בעיקר בספורט האישי או דומיננטיות יתר בלי מאבק אפי בענפים אחרים. לא לזמן ארוך לתחושתי, ישאר ייחוד זה.
ולכן לטעמי מינון הפוסטים בדהבאזר באליפות זאת, היה
נמוך מדי בסוג של טעות היסטורית. אולי שלהי התקופה אבל גם הסוף ראוי לתיעוד ודיון נרחב (עלי-נורטון השלישי נראה לי כסיום העידן הגדול ההוא)
אתם עדיין מדברים על טניס? לא מראים את שיקגו במיאמי בישראל?
אז תמשיכו להתפלסף כפי שרובכם עשיתם בשנה שעברה, וג'וקוביץ ימשיך לנצח. ואת מי שהטניס הזה לא מעניין, שלא יסתכל!
תכל'ס…
מנחם אני אוהב את הסרבי הזה. גם מהסיבה שהוא לא פלקט פרסומת קלאסי של נייקי. הוא מזכיר לי בקטנה את מקנרו הענק שממש הערצתי ולא רק בלל הטינס. אפילו הייתי שובר רקטות כמהו בילדותי. נולה מחצין רגשות ואני אוהב את זה. רק חבל שיאנה יאנקוביץ לא הצליחה.
מה לעשות יש לי חיבה לס]ורט הסרבי/יגוסלבי/ ואר סוגיו.
אכן גלדיאטורים היא מילה מתאימה ללא ספק, ואין כמו פריקת הניצחון של דג'וקוביץ' להמחיש זאת.
ומתקבל, אצלי לפחות, הרושם שגמר ווימבלדון ההוא, מ-2008 יותר משהוא היה גמר אפי חד-פעמי, הוא היה מבשר עידן, והעידן החדש הזה שמדובר בו כעת, ניצניו נזרעו כבר אז.
וכמה שאלות שעלו לי פה מהדיונים:
1. אני אשמח לקבל סטטיסטיקות בנושא של אורכי משחק, ראלי ממוצע וכד' בקרבות האלו.
2. גילוי נאות: חיבתי מוטה מעט לצד פדרר אבל אני חולה הן על נדאל והן על נולה ויותר משאני עסוק במי גדול ממי אני מבסוט שזכיתי לראות אותם. ובכל זאת, האם קביעות שחוזרות ועולות כמו שמגוחך לטעון לגדולתו של פדרר כגדול ביותר בגלל הפסדיו לנדאל, מגוחך להשוותו לג'ורדן וכד' הן פשוט העתקת מבחנים לא רלוונטים מענף מסויים למשנהו? אם עד לאחרונה התייחסו לנדאל כהוכחה שפדרר לא מספיק גדול, כהשוואה ליכולות מנטליות אמיתיות שאין לפדרר וכו', אז אולי כעת מוכח שזה קשקוש: בענף יחידני לא ניתן לצפות לשליטה מוחלטת לאורך זמן רב כל כך. בדיוק כמו שדיבורים שכמה נתנו פה על איך פדרר לא יוכל להחזיק פיזית מול קרבות כאלה ולכן זמנו עבר: היחידי שעמד כשווה מול שווה שנה שעברה בסלאמס מול נולה זה פדרר. גם הפסדיו לנדאל לא היו אחידים במובן של תבוסה חד צדדית. אולי זה שהוא ממשיך למשל במשחק כמו גדול, ולא למשל פורש מוקדם (ולא שאין תקדים לכך) דווקא מצביע על גדולתו ותשוקתו למשחק?
3. איני חובב בייסבול ולא מכיר טוב את הענף. אני זוכר את ההיסטריה סביב התחרות על שבירת השיא של סוסה ומגוואיר. לפחות בחץ לא חשדו אז בסמים. מי שהיה בעניינים אולי חשד. כשתופעות חריגות קורות בכזו סמיכות ואצל כמה שחקנים זה מתחיל להחשיד ואני רק תקווה שמה שאנו חווים הוא אמיתי ולא אשליה
מעניין שבעבר הלא רחוק נדאל נחשד (במרומז) בשימוש בכל מיני ממריצים על מנת להגיע לרמות הפיסיות והאנרגיה שהוא היה מוציא על המגרש. לא בגלל שלמישהו היו עדויות, אלא רק בגלל ש"זה לא הגיוני אחרת".
עכשיו אף אחד לא חושב על זה (או לפחות, לא מדברים על זה).
זה די ברור שנדאל העמיד אתגר לעולם הטניס, ועולם הטניס הגיב בהתאם. ראה מארי, ג'יוקוביץ, צונגה.
משמע – נדאל רק הקדים את זמנו, ואולי התווה את הדרך לעתיד. הוא לא איזו מוטציה גנטית.
אם כבר, המסקנה שלי היא שהמוטציה הגנטית בכל הסיפור הזה הוא פדרר. הוא זה שמשחק טניס שנראה כחסר מאמץ, הוא זה שלא נפצע, הוא זה שכל תנועה שלו נראית כלקוחה מהספר.
לפתח מסת שריר וסיבולת לב-ריאה זה יותר קל. וזה מה שקרה.
המשולש הזה בין פדרר לנולה לנדאל גורם למצב הזוי.
אני חושב שפדרר מותאם יותר לנצח את נולה שמותאם יותר את נדאל שמותאם יותר לפדרר…
אז אם פדרר רוצה לשמור על שיא הנצחונות בגרנדים- כדאי לו להפסיד לנולה בחצי גמר (אם ההגרלה תצא בצורה זו) כי הוא היחידי שישמור לו על השיא