הבליסטראה. שערי מגן תוקף ברזילאי
.
.
.
.
.
.
.
.
כתבתי היום לעיתון על פרישתו של רוברטו קרלוס -שאני סבור שהוא אחד השחקנים המשמעותיים ביותר בכדורגל העולמי בדור האחרון. הוא לא יצר את המגן התוקף הברזילאי – רק הבהיר שפוסט-בוסמן עדיף לך לא להיות בלעדיו. בעצם הוא הברזילאי המשפיע באמת של דורו.
ואת ההצטרפות שלו להתקפה עם הבעיטה מרחוק דימיתי לחייל מצור רומאי שמביא את הבליסטראה הגדולה כדי לפצח את ההתנגדות.
והנה גלריה, ממש מוזיאון, של שערי מגן תוקף ברזילאי. הם מחולקים לשני ז'אנרים עיקריים: הטיל שחודר ההגנה בגלל העוצמה – כמו השער האחרון ברשימה. והכדור שמוצא את הרשת כי שחקן אנושי לא יכול להבקיע מהזווית הזו.
עדיין המפורסם מכולם – קרלוס אלברטו מול איטליה 1970.
אולי הכי פחות מפורסם מכולם – אבל כנראה הטוב שבהם – נליניו במשחק על המקום השלישי ב-1978. במידה רבה משלב את שני הז'אנרים.
ג'וסימר – הוא שם שניים כאלו במונדיאל 1986 – השני מול פולין וזה מול צפון אירלנד.
רוברטו קרלוס – בחירה אישית שכנראה רבים יאהבו. אבל הנה לכם מקבץ שלם של השחקן הפנומלי הזה.
מייקון לרשת הצפון קוריאנים – היה קפוא באליס פארק וברזיל הייתה נוראית אותו ערב. והלכנו הביתה עם ארשת של חיוך טפשי על פרצופנו.
דניאל אלבש- מן המכבש:
הוא אמנם 'רק' הודיע שיפרוש בסוף 2012, אבל בשביל המקבץ הזה שווה הודעת פרישה כל יום. את השניים של ז'וסימר ואת זה של מייקון זכיתי לראות באיצטדיון (ורונן, פשוט קפא לנו הפרצוף אחרי הגול, לכן היה החיוך).
מדהים, הקטעים משנות השבעים נראים כמו הילוך איטי במיוחד
עמרי – זה נכון, אבל אנשים מייחסים לזה חשיבות רבה מדי כשהם חושבים שהכדורגל של היום טוב יותר. את הכשרון אתה רואה. כל ההבדל הוא שאם הם היו משחקים היום הם היו יושבים קצת פחות בבית קפה ועושים יותר באימוני כושר. בעיטה כמו של נליניו זה על-זמני
מתי קרה השינוי לדעתך?
כלומר, בנבא די ברור שזה ג'ורדן.
מתי זה קרה בכדורגל?
האם הסלאלום של מראדונה מול אנגליה זה בעצם סלאלום של כדורגלן מודרני מול הגנה משנות השבעים?
או שיותר מאוחר? מילאן הגדולה?
השינוי התרחש בעיקר בשנות השבעים וב-16 השנים 69-85 בהן קבוצות לטיניות לא זכו בגביע האלופות. זה התחיל טקטית – כשאייאקס שברה את התפקידים – מה שהצריך יותר כושר גופני. ואז באו הקבוצות האנגליות – בין 1977 ל1983 והשתלטו על גביע אירופה בגלל העדיפות הפיסית שלהן.
נוטינגהם פורסט לא זכתה בגביע אירופה בגלל עדיפות פיזית
אלא בעקבות משחק הדאבל פס שלה
רוברטו קרלוס פשוט מדהים והיה פשוט חוויה לראות אותו. בריאל
בזמן השיא שלו היה המגן היחידי בעולם עם סעיף בחוזה שמעל 10 גולים בשנה הוא מקבל בונוס מיליון דולר.. ובבקשה, לדני אלבס אין קייס להופיע עם שאר השחקנים בקטעי הידאו
למה אין לו?
השינוי בNBA הוא לא ג'ורדן, אלא יותר דוקטור ג'יי.
הם מענף אחר, "כדורגל הליכה". די דומה לכדורגל אבל אסור ששתי הרגליים יהיו באוויר בו"ז.
צריך גם להבין שמהירות אין פירושה בהכרח משחק ברמה גבוהה יותר. המשחק האיטלקי למשל הוא איטי במהותו. לא בהכרח כי השחקנים איטיים יותר מאשד באנגליה, אלא כי זה הסגנון- יותר צפיפות וסדר, פחות מהירות וכוח. ללא מעט שחקנים המשחק ה"איטי", אבל מול הגנות מסודרות וצפופות הוא יותר קשה מהמשחק מצד לצד שאולי נראה קשה פיזית, אבל משאיר הרבה יותר מקום ושטח לבצע פעולות. דניס ברגקאמפ למשל הוא דוגמה לשחק כזה. אפילו דויד סילבה.
מצד שני, יש שחקנים (זלטאן למשל) שהסגנון האיטי יושב עליהם וקשה להם להתבטא סגנון אחר.
איטלקים פשוט לא אוהבים לעבוד קשה.
מצד שני.. גם שאר הלטיניים לא מתים על זה.
אפשר גם לטעון שהמהירות מורידה במשהו את הרמה. למה? כי אולי בעבר שחקנים שיחקו רק על פי כשרון. והיום, בגלל הדרישות הפיזיות, אולי נפלטים מוכשרים ביכולת הטכנית שלא שורדים את המהירות. או אולי קבוצות אומרות לעצמן שהן יכולות להרשות לעצמן רק שחקן אחד לא פיזי בקישור ולעתים גם לא את זה, אז אתה מוצא אותן מעדיפות כמה נגרים חרוצים.
הציבור גם מתקומם משחקן איטי. אני משוכנע שאם ברבטוב היה משחק בשנות השבעים כל מי שהיה רואה אותו היה נשבע שלא ראה הרבה שחקנים כמותו. היום הוא נקטל בסך הכל על אי יכולתו לרוץ.
אתלטיות היא חלק מהרמה. חלק מהכישרון.
נכון – אבל החלק הכי פחות מעניין בכשרון
לא חושב. כישרון זה מיומנות וראש למשחק. אתלטיות זה רק נתונים פיזיים.
לא בטוח שאני מסכים. בוא נדבר על כדורסל למשל – קח את לברון ואני לא חושב שיש מישהו שיכחיש שמבחינה אתלטית הוא עולה על כל דבר שנמצא היום במגרש הכדורסל, כנראה אי פעם. אבל מבחינת כשרון כדורסל טהור – הוא נמצא הרבה מאחורה. אין לו יד גדולה (הכל יחסי, כמובן), אין לו ראיית משחק אמיתית – אבל הוא לא צריך את כל אלו. העליונות הפיזית שלו משתלטת על הכל. זה לא כשרון, זה פשוט עליונות.
יד גדולה באופן יחסי – רק באופן יחסי לכדור – עד כמה קל לשחקן לאחוז בכדור ביד אחת: האם הוא מנתר והכדור כאשכולית בידו, אשר אין סיכוי שיחמוק מאחיזתו, וכך מבחינה זאת הוא אינו מוגבל.
ראיית משחק? לבחור ממוצע קריירה של 7 אסיסטים למשחק לעומת 5.3 של מייקל ג'ורדן.
הבעיה שלו בראש, בתיפקוד תחת לחץ.
ביד גדולה התכוונתי ליכולת קליעה, לא לגודל הפיזי של היד..
ואסיסטים זה לא קריטריון אמיתי לדעתי לראיית משחק, רק אחד מהם
הסגנון שלך פואטי מדי בשבילי
אבל האם מהירות היא לא חלק מכישרון? מה בעצם מגדיר "כשרון" בכדורגל? לדעתי זה לא רק היכולת לעשות סלאלום בין שחקנים, זה גם דיוק במסירה ובבעיטה, כוח, מהירות ויכולת לצפות את מהלך המשחק. מבחינתי, לראות מסירה של שחקן על 40 מטר לחלוץ שרץ בתוך הגנה צפופה, מהירה וגבוהה זה משהו שיותר מרגש מאשר לראות שחקן עובר ארבעה מגינים שעומדים על המגרש.
מהירות היא אחד היתרונות שיש לשחקן. זה לא הופך אותו אוטמטית לשחקן יותר טוב.
שני השחקני הכי מהירים בעולם הם כנראה וולקוט וארון לנון. שחקנים טובים, אבל לא בדיוק וורלד קלאס.
מה שאתה כותב נכון לדרך שבה האנגלים ואולי מדינות נוספות, מייצרות שחקנים. הוא לא מדויק ביחס לליגה עצמה.
הרי בליגה האיטלקית האיטית של שנות ה80 ממוצע השערים היה נמוך משמעותית מאנגליה וגרמניה היום, שתי הליגות שנחשבות להכי מהירות מבחינה סגנונית.
שוב, המשחק מצד לצד מייצר יותר שטח ופחות סדר הגנתי.
הנרי זו דומה קיצונית, כי אני מאמין שעם שימוש נכון הוא מצליח בל ליגה, אבל ברגאקמפ הוא דוגמה לשחקן איטי שפרח בסגנון מהיר וכשל בסגנון איטי.
רוברטו קרלוס אחראי על הבעיטה החופשית הגדולה בהיסטוריה (מול צרפת במשחק ידידות).
מצד שני, הוא תמיד נתפס אצלי כבועט אוברייטד מאד (קצת כמו רונאלדו היום): אחוז הבעיטות המוצלחות שלו היה קטסטרופלי, אבל פעם בעונה שזה התלבש לו, יצאה מזה בעיטה שתיזכר לדורות.
כשחקן בכלל, גם אם לא רק באשמתו, צריך לזכור שהוא חלק מקבוצה שמשחק ההגנה שלה היה קטסטרופלי לאורך התקופה שם. אי אפשר לטעון שהוא לא היה מגן ברמה גבוהה , אבל אני לא בטוח שהוא המגן היסטורי שלפעמים עושים ממנו (מגן בנבחרת כל הזמנים?).
בוא נאמר שהוא לא שחקן ברמה שונה ממייקון (של לפני שנתיים-שלוש) או די אלבס היום.
הוא שונה מעצם זה שהוא שמאלי, ןמגנים שמאליים איכותיים נדירים יותר
מה גם שהגנתית הוא עולה בבירור על אלבס
דני אלבס מגן מעולה גם מבחינה הגנתית. תשאל את רונאלדו. תנסה להיזכר מתי ראית בפעם האחרונה שחקן מפרפר אותו
האמת היא שאני לא זוכר מישהו עובר את אלבס כפי ששחקנים (אטו למשל) עברו את רוברטו קרלוס.
המגן השמאלי הטוב בהיסטוריה? לא נכחיש זאת. אחד מהשחקנים הכי אהובים עליי אי פעם. הייתי אוהב איך הוא היה שולח את הכדור רחוק ומתחיל לרוץ – זה בסדר, אני כבר אתפוס אותך. אני עדיין לא מאמין שהכדור בשער ששמת נכנס פנימה. בעצם, זה נכון לגבי מרבית הגולים ששמת פה
אהה, שכחת אחד, פאולו מלדיני?
לא ראה את קרלוס ממטר.
לא שכחתי לשניה. ועדיין
the most amazing thing is that Casillas was realy close to stop that shot!!
ברור
אם ג'סי אוונס היה רץ היום,ועושה יותר אימוני כושר,הוא היה משאיר אבק לבולט.
בספורט יחידני ובכל הענפים,איפה שהפערים בין אז להיום הם מדידים (מרחק,גובה,מהירות,סיבולת וכדומה) רואים עד כמה תוצאות העבר הן לא רלוונטיות.
רק בכדורגל יש קבעון מחשבתי של אנשים מיושנים לחשוב שספורטאי ששיחק בשנות ה 60 או ה 70 היה טוב יותר מספורטאי על מקביל של ימינו.
ואני לוקח את פאולו מלדיני על קרלוס any day
טל – דווקא רונלדו נשמר באופן קבוע ע"י פויול
השאלה מבחינת מגן היא לא רק כמה "עברו" אותו אלא גם כמה הוא היה שם. מגן שאי אפשר לעבור אבל מזניח את העמדה באופן קבוע הוא לא מגן גדול.
לגבי המהירות – מה שבלט לי בסרטים הללו הוא לא היעדר המהירות אלא היעדר הלחץ. האיטלקים ב-1970 פשוט לא לחצו על מוביל הכדור. השינוי הטקטי הזה (ואחרים) הוא השינוי הגדול.
אז זהו, שדווקא הקבוצה שבה קרלוס שיחק, הייתה ידוע במופקרות ההגנתית שלה.
זה כמובן לא רק אחריות המגן עצמו אלא גם (ואולי יותר) פונקציה של אחריות קבצותית ותיאום (הרי אם אתה מצפה ממגן לעלות ולתרום להתקפה, צריך לדאוג שמישהו יחפה עליו), אבל בטוח שרובטו קרלוס הוא לא ה-דוגמה למגן אחראי שלעולם לא הפקיר את העמדה שלו.
שים לב שלא ציינתי מה דעתי לגבי מגן ספציפי
אני חושב שלמרות שלא ניתן לומר שרוברטו קרלוס מעולם לא הפקיר את העמדה, הרי שלמרות כמות הזמן בה בילה בהתקפה, הוא לא הפקיר כמעט את עמדתו. אותו הדבר נכון גם לגבי דני אלבס.
אני הייתי מעדיף את רוברטו קרלוס ולו בגלל העובדה שבשיטה של ברצלונה, המחוייבות ההגנתית של אלבס היא מוצר פחות נדרש. וגם בגלל העובדה שרוברטו קרלוס מגביה יותר טוב
מצד אחד, קרלוס הפקיר את העמדה הרבה יותר פעמים. מצד שני, ההשוואה לא הוגנת כי ברצלונה של היום היא קבוצה הרבה יותר מתאומת ומאומנת משהייתה ריאל בתקופה של קרלוס שם. ועדיין המיתוס של דני אלבס כמגן לא אחראי, לא מחזיק מים. התפיסה הזו נובעת במידה רבה מכך שאחת הפעמים הבודדות שזה קרה הייתה בחצי גמר האלופות נגד אינטר בסאן סירו (ששם אלבס היה אולי האחראי המרכז להפסד) ואת זה אנשים זוכרים. זה כמעט ולא קרה לו, מעבר למשחק ההוא.
השורה התחתונה שאני חושב שרוברטו קרלוס קצת אוברייטד, לפחות בהתייחסות אליו במונחים היסטוריים. להבדיל ממאלדיני שהוא באמת רמה מעל כל מה שיש היום, קרלוס לא נמצא במדרגה שונה מאלבס או מייקון.
גם היום אני נשבע שלא ראיתי הרבה שחקנים כמו ברבטוב. המעבר ליונייטד היה טעות גדולה
רונן.
הגול הכי טוב של רוברטו קרלוס מופיע בשניה ה-26 במקבץ שצרפת במפגש נגד צרפת ב-1997 מספר חודשים לפני הגביע העולמי .
הינה לינק שבו ניתן להעריך יותר את הגול .
http://www.youtube.com/watch?v=3ECoR__tJNQ
בהקשר להשוואה לשחקני עבר אני חושב שהאתלטיות והפיזיות הורסים הרבה ענפי ספורט. החוזק הפיסי פשוט ממסך כל כישרון אחר, גדול ככל שיהיה והופך משחקים ליותר חד מימדיים.
וממליץ לכל מי שיכול לראות או להוריד את הסרט הדוקומנטרי החדש על ג'ו נאמאת', הסוקרטס של הפוטבול מבחינת אורח החיים והכישרון.
מן הנדרש להראות בכל זאת הגול הכי חשוב של מגן שמאלי ברזילאי
http://www.youtube.com/watch?v=n4QkyWrNjJQ
ואגב עזי יתקן אותי. לדעתי נילטון סנטוס הוא הפיוניר התוקף מצד שמאל
בפרוש ובהחלט כן. מספרים שוינסנט פיולה מאמן ברזיל ב-58' התחרפן מזה שהוא עולה להתקפה (אחרי הכל היו לו שני קשרים התקפיים וארבעה חלוצים) עד הגול שהבקיע בבית המוקדם נגד אוסטרחה, כשהוא לוקח כדור ומכדרר כל המגרש, עושה דאבל פס עם שחקן אחר וכובש.
ולכן עם כל הכבוד לרוברטו קרלוס וכמובן למלדיני (שבוא נזכור שיחק חלק מהקריירה כבלם) נילטון סנטוס מועמד גם כן למגן השמאלי הגדול מכולם, אם כי לדעתי זה היה ג'יאסינטו פאקטי.
+1. פאקטי ואז רווח גדול.
שכחת את דניס ארווין
כל פעם שאני רואה את הגול של נליניו בא לי להגיד לאבא שלי- איך לא עשית אותי קודם????
אבל תודה לאל שהייתי בחיים בגול של רוברטו קרלוס- גול בלתי נתפס.
לא דיברנו פה בכלל על הגול שלו מול צרפת שזה למחקרים שלמים על בעיטה חופשית.
אשלי קול טוב בהרבה מאלבז וקרלוס
כי הוא הפנים,התפקיד הראשי של מגן זה להגן ולא לתקוף
ולחטוף שערים מהצד שלך