אישטוואן טוט

אישטוואן טוט. פטריוט. מאמן חשוב. עשה מה שנכון וצודק

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

מוקדם יותר השנה, לבקשתו של עורך הספרות בעיתון שאני עובד בו, קראתי את אחד הספרים יוצאי הדופן והרגישים ביותר על השואה. ספר בשם "רחוב קטלין" של סופרת בשל מגדה סאבו. סאבו היא לא יהודיה, אלא קתולית אדוקה. המילה יהודי או נאצים ונדמה לי שאפילו מלחמה כלל אינה מופיעה בספר.

מסופר שם על שלוש משפחות שחיות בבית גדול ויום אחד באים ולוקחים את הורי אחת המשפחות. ואחר כך גם את הילדה שלהם שמסתתרת לתקופה. ומאותו רגע שום דבר בחיי אותן משפחות לעולם לא פתור. קונפליקטים לא נפתרים לעולם.

אם אני מבין נכון את כוונת הסופרת זה סיפור בגידה של חברה בחלק אינטגרלי ממנה. וסיפור ההכחשה שבאה אחריה ומה שהיא רואה כטרגדיה המתמשכת של מדינתה.

*

זה לא סיפורו של אישטוון טוט. הוא עמד בכל מבחן.

הוא נולד למשפחה קתולית פרנציסקיאנית ב-1891. הוא נחשב לאחד הכוכבים הגדולים של פרנצווארוש. ברישומים השונים כתוב שהשתייך ל"נבחרת הזהב". המושג הזה משמש כיום רק ככינוי לנבחרת של פושקש והידגקוטי שניצחה את האנגלים. אבל בהונגריה הביטוי משמש בתקופות מוקדמות יותר לכל מיני "נבחרות עשור" שההתאחדות או המועדונים היו בוחרים. יש לו 19 הופעות בינלאומית, כולל הופעה באולימפיאדת 1912, שזה הרבה אם תעשו חישוב זה לא מעט למי שנולד ב-1891 ונלחם במלחמת העולם הראשונה. הוא בהחלט היה פטריוט הונגרי. הוא המשיך לשחק לפחות מעט עד 1926 כשכבר היה עוזר למאמן במקביל, השנה בה פרנצווארוש קטעה את רצף תשע האליפויות של מ.ט.ק. בתמונת האליפות שאתם רואים – תמונתו מימין למאמן (כלומר משמאל מהזווית של המסתכל).

אחר כך הפך למאמן הראשי ופרנצווארוש השלימה ארבע אליפויות רצופות. הוא ייסד את בית הספר לאימון הראשון בהונגריה. ובדברים שכותבים לזכרו כתוב שניהל את זה באווירה של פתיחות ושוויון ואי מעורבות בפוליטיקה. כרגיל יש כאן אנדר-סטייטמנט הונגרי. צריך לקרוא את זה רקע חוקי הנומרוס-קלאוזוס נגד יהודים בהרבה מוסדות אקדמיים. בשנות השלושים אימן לא מעט באיטליה. תקופה קצרה באינטר ותקופה ארוכה בטריאסטינה.

הנה משהו מעניין לגביו. כשאימן בפרנצווארוש אחד משחקניו היה מרטון בוקובי, מי שנחשב לארכיטקט הטקטי של נבחרת הפלא. בטריאסטינה שיחק אצלו נראו רוקו – מחשובי הטקטיקנים האיטלקים ומי שהביא למילאן את אליפויות אירופה הראשונות שלה. כך שבהחלט ייתכן שיש לו השפעה משמעותית למדי על ההיסטוריה של הכדורגל.

 

*

הוא לא היה איש פוליטי. לא אחד שמורד. הוא פשוט נכנס לזה.

בתחילה מישהו ביקש ממנו לעזור לחבר יהודי בארגון זיוף ניירות בכדי שיוכל לברוח והוא עזר. ואחר כך הפך את ביתו למרכז בו ארגנו לאנשים מסמכים ומקומות מסתור. ואחר כך החל בהפצת חומר תעמולה אנטי-פשיסטי. ואחר כך ארגן רשת חברים לעזרה לארגוני גרילה ולאמריקאים ולסובייטים.

בדצמבר 1944 איש הקשר ההונגרי ביניהם לOSS (הביון האמריקאי) נלכד לאחר שפטפט יותר מדי בבית זונות. הרשת נלכדה. טוט וחבריו עונו ברעב במצודה של בודפשט. ב6 בפברואר 1945, ממש על סף תבוסת הנאצים, הייתה התקוממות בבית הסוהר. הסוהרים החליטו, ללא משפט, להוציא להורג כמה אסירים כדוגמא. אישטוון טוט היה בין המוצאים להורג.

*

ב-1946 התאפשר לקבור אותו. הנה תמונה שלו עם אשתו:

 

 

 

*

בעיתון כתבתי היום על כדורגל במחנה ההשמדה אושוויץ. בעבר לא רציתי לעסוק בכך והעדפתי לעסוק בחייהם של אנשים מאשר בהשמדה הסדיסטית עצמה. אבל אולי הביקור שלי שם מוקדם יותר השנה גרם לי להתעניין בכך יותר.

וגם אחרים:

חרט קליארקופר

ג'וד סימונס ויינו פוקס

צ'יבי בראון

ויקטור פרץ

אטילה פטשאואר

יוהאן טרולמן

תגובות

  • תומר חרוב

    מעולה.

  • Roobie

    מעולה ומרגש.
    שני תיקונים קטנים בפסקה האחרונה - אני מניח שהתכוונת לדצמבר 1944, ושסוהרים היו אלה שהוציאו להורג כמה אסירים כדוגמה.

    • דורפן

      תודה. ותיקנתי את השגיאות

  • בני תבורי

    מרגש וכואב, לעזאזל.

  • כסיפוביץ

    מרגש כמו בכל שנה
    תודה

  • קורא אדוק

    עצוב ומרגש

  • Avg. Joe

    דורפן, האם וכיצד ניתן להסביר את התדרדרות העמוקה שחלה בכדורגל ההונגרי וזה עוד לפני חוקי בוסמן?
    הרי הידע המקצועי והטקטי שהיה קיים שם הוא עצום (ראה לדוגמא כיצד הידע ההונגרי בשחייה ממשיך לייצר מתמודדים ברמה העולמית)

    • דורפן

      יש כל מיני הסברים. החל מהצטמצמות השטחים הפתוחים בבודפשט, שחיתות קשה בהתאחדות בשנות השמונים, טענות לטראומה בעקבות ההפסד 0-6 במונדיאל 1986 (וטענות שאולי הייתה מכירה).

      באופן כללי כל מזרח היבשת נפל עם נפילת הגוש הקומוניסטי. בהדרגה כולם חוץ מהונגריה החלו להתאושש ורק הונגריה לא.

  • אבי

    פוסט מצויין כמיטב המסורת. תודה.

  • אריאל גרייזס

    מצוין כרגיל, תודה

  • חלפס

    מעולה, תודה.

  • martzianno

    רונן, תודה.

  • יוני

    כמו בכל שנה. אחד הטקסטים המוצלחים שנוגעים.

  • יואב בורוביץ'

    מרגש.

  • מאשקה

    מרגש במיוחד ביום זה.
    תודה

  • גיל שלי

    תודה

  • סימנטוב

    תודה רונן!
    כל שנה אתה מספר סיפור מרגש שלא הייתי יודע עליו. יש מי שבירך אותך בכישרון עז ויש מי שמברך אותך שאתה קול בשבילם.

  • גילי

    מרגש. תודה.
    אשוויץ כמו שאר המחנות היה מחנה רצח. בתעמולה הנאצית השתמשו במושג השמדה/להשמיד מתוך תהליך/חשיבה של "דה הומניזציה" ; משמידים טפילים ופרעושים בעוד שאנשים רוצחים.

  • נדב

    רונן, תודה על הטור הזה, תודה על השיחה היום ברדיו ותודה על הכתבה ב"ישראל היום". אבי יליד דברצן ובילדותו הוא ואחיו הגדול היו הולכים למשחקים של הקבוצה, למרות שהיו דתיים. מעניין אם הוא יזכור את שוורץ....

  • צור שפי

    תודה רונן. כמה מרגשת, נוגעת וממלאת השראה היא גבורתם של אנשים רגילים.

  • רוני שטנאי

    רונן כרגיל אתה מצליח למצוא עוד דבר שירגש ביום שכזה. הסיפורים ה"קטנים" הללו עוזרים להמחיש את הזוועה לצד הגדולה של אנשים שחירפו את חייהם בניסיון לעזור לאחרים. ביום השואה אני נוהג להשתמש בדברים שכתבת עם התלמידים בבית הספר .אני מוצא אותם כדרך קצת שונה שעוזרת לקרב את חלקם לנושא.
    תודה.

  • יום השואה בפייסבוק שלכם (וזה לא רע כמו שזה נשמע) | התנהגות בלתי ספורטיבית

    [...] על הסיפורים הנפלאים של בני תבורי, זאב אברהמי ורונן דורפן באתר הזה [...]

Comments are closed.