.
.
.
.
.
.
.
.
.
אם להצמד להגדרות המקוריות, שלפיהן הMVP אינו השחקן הטוב ביותר בליגה אלא "השחקן בעל הערך הגדול ביותר לקבוצתו", אז אין לי אפילו מועמד שמתקרב לכריס פול העונה. הוא היחיד שאפשר להגיד עליו ששינה גורל של מועדון שלם (הוא כמובן לא ייבחר).
הדבר שהכי מרשים אותי. דיברו הרבה על הנזק שנגרם ללייקרס כשדייויד שטרן פסל את עיסקת כריס פול. אבל מה לגבי שחקן ששולחים אותו פתאום לקליפרס ולא ללייקרס? הוא הפשיל שרוולים והלך לעבודה.
23 Comments
גם אתה לא נצמד להגדרה המקורית.
תרגם רגע את MVP תגיד לי אתה אתה מגלה שם את המילה "קבוצתו"..
אם הקליפרס היו מסיימים 1-2 היה לך קייס ברגע שסיימו 5 עם כל הכבוד לכריס פול שהוא שחקן מדהים זה ממש לא MVP של עונה.
אתה נצמד להגדרה המודרנית: "תגידו לי מי מקום ראשון וכבר ניתן לאחד הכוכבים שם את הMVP" (-:
נסה ידידי את העניין הבא:
ממאזן 50-32 למאזן 26-40 (זה מתרגם ל-49-50 ניצחונות בשקלול) בעונה אחת. האם אתה רואה עוד סיבה לכך מחוץ לפול?
כן.
הסגל שהיה במגמת שיפור באמת השתפר. גריפין וג'ורדן הפכו להיות שחקנים יותר משמעותיים ותוסיף לזה את כל הרול פליירס המצויינים שהסתווספו להם- מרטין, אוואנס, ניק יאנג.
הסגל שלהם לא נופל בשום צורה מזו של הלייקרס.
אם וויד לקח אליפות שנה אחת ולאחר מכן הקבוצה שלו סיימה אחרונה זה הופך אותו ל שחקן הגרוע ביותר בליגה??
אז כל שנה והסיפור שלה.
אני ממש לא חושב שד MVP צריך להגיע רק מהמקומות הראשונים אבל או שיש לך סטטיטיקה מרשימה להיאחז בה או שהובלת את הקבוצה שלך למקומות לא צפויים.
מקום 5 במערב זה ממש לא מעל היכולת של הקליפרס וזה אולי אפילו טיפה מתחת.
אתה עושה צחוק? או שאתה לא מבין בכדורסל?
הקליפרס בלי כריס פול מתחרים על אחוזים בהגרלת הלוטרי.
נימוק?
כשהוא בריא, כריס פול הוא אחד מהפוינט גארדים הכי טובים בליגה אם לא הכי טוב. ללא ספק זה שיש לו את השליטה הכי טובה בכדור. מה שהוא עשה היום והראיון שהוא נתן בסוף המשחק זה לאגדות. אגב, הוא גם מוכיח שאתגר חדש מפיח בך רוח חיים. עם ההורנטס הוא נראה די מדוכא בשנתיים האחרונות ופתאום הוא ככה פורח עם הקליפרס. הלוואי שיעברו סיבוב אבל אני מתקשה לראות את זה קורה.
ואגב לגבי MVP, אני חושב שהוא צריך לבוא מקבוצה טובה מאוד. לאב נתן עונה מפלצתית אבל כל עוד מינסוטה לא יגיעו לפלייאוף אין לו סיכוי. גם לציפיות מהשחקן והקבוצה יש משקל ולכן הייתי נותן השנה ללברון ואחריו לפרקר ודוראנט.
אם ככה….
דוויין ווייד היה צריך להיות ה MVP ש ב 2008/9
אפילו מייקל חשב ככה:
http://www.youtube.com/watch?v=66lVkgiU1zQ&feature=results_video&playnext=1&list=PL490D74CC547AC524
מה שהוא עשה אז למיאמי יחסית לעונה קודמת….
נכון מאוד.
יותר מזה – האופציה השניה בהתקפה היה רוקי מיושב בדעתו בשם מייקל ביזלי.
על השליש הראשון של העונה אולי, אבל לאחרונה הוא שולח יותר מדי משחקים בדואר
בכלל, כל התארים האישיים האלה במשחק קבוצתי הם קצת מטופשים.
היה הרבה יותר נחמד אם היו נותנים אותם לקבוצות –
קבוצת ההגנה הכי טובה, הקבוצה המשתפרת וכו'
אני חושב שדוראנט צריך לקחת ובגדול. שקט, עניו, יעיל, קטלני.
אה, וגם 3 עונות ברצף הקלע המוביל של הליגה (קטגוריה שמובלת באופן מסורתי בידי אגומניאקים, מה שמעצים את גודל ההישג), משתפר מדי עונה, ומביא את אוקלומה המפוהקת לפסגה למרות ראסל ווסטברוק ועם צוות בינוני למדי otherwise, בטח מבחינה התקפית.
שעתו של דוראנט עדיין תגיע אבל הוא לא הוביל את התאנדרס להישגים יוצאי דופן ויש לו צוות מסייע יותר טוב מזה של מיאמי (הארדן הזוכה הוודאי בשחקן השישי ואיבקה בנוסף לווסטברוק). גם ההגנה שלו טעונה שיפור ובזה ללברון אין מתחרים ולכן הוא יזכה ודי בקלות.
נכון שפרקינס-איבאקה-הארדן הם צוות מסייע טוב יותר מזה של מיאמי, אבל למיאמי יש טריו של כוכבים ולקווין דוראנט יש רק את ראסל ווסטרברוק, שהוא קצת כמו החידה על החילזון בבאר- מוליך את הקבוצה שלושה צעדים קדימה ואז שני צעדים אחורה.
הת'אנדרס הובילו את הליגה במשך רוב העונה וסיימו עם מאזן מרשים בצמרת המערב, ואם הולכים לפי הגדרה Per se, לדעתי קווין דוראנט הוא השחקן החשוב ביותר בליגה (לקבוצתו, ושהצעיד את קבוצתו לעונה מצויינת). המועמד השני השנה בעיניי הוא קובי בריאנט, ורק אחריו לברון, שבמונחים שלו דווקא נתן עונה די סתמית בעיניי, ולא תבע מנהיגות במיאמי.
בקשר להגנה אני מסכים מאוד אגב, בעיניי לברון הוא אחד מחמשת שחקני ההגנה הטובים בליגה.
אם אני מאחד את כל מה שכתבתם – ואת מה שרונן כתב, אז יש רק MVP אחד לעונה הזו: ג'רמי לין.
אם ככה אז צריך להוסיף עוד תנאי: שיחק בלפחות 50% ממשחקי קבוצתו.
(ואם היה משחק, הייתי מצטרף לקריאה לתת לו MVP. אין ספק שהוא סיפור העונה ולא רק ב-NBA)
יכולת לקרוא לפוסט – 'רק לא לברון…'
אני מת על כריס פול. לדעתי הוא מקבל ההחלטות מספר אחד בכדורסל היום! אבל הוא לא שינה את גורל המועדון. מי שעשה את זה היה בלייק גריפין בשנה שעברה, וכריס פול משתלב בסיפור הזה בצורה מושלמת. בפתיחת העונה הוא היה כל-כך טוב שהוא נתן פייט תאורתי לעונה האדירה של לברון, אבל הוא קצת נחלש בחצי השני של העונה, ואיבוד יתרון הביתיות לגריזליס סוגר את המועמדות שלו סופית.
דוראנט השנה עשה צעד קדימה ובשלבים מסויימים (בעיקר באיזור האולסטאר) הוא שיחק כדורסל של MVP. אבל האחיזה שלו בקבוצה שאמורה להיות שלו עדיין מפוקפקת לדעתי, והפגיעה של זה במועמדות שלו לMVP היא הצרה היותר קטנה פה…
קובי פתח את העונה בצורה מדהימה ומציג יכולות בגילו שמגמדות אפילו את 'אלוהים', אבל הבעיה עם קובי היא שככל שהוא מציג את היכולות שלו יותר, בטווח הארוך זה לא יעיל לקבוצה שלו…
טוני פארקר השנה היה הלב של המכונה הכי משומנת בליגה. עפ"י נוסחת השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה פארקר לוקח ללא עוררין. ת'כלס – מגיע לו, אבל במקום זה הוא יאלץ לראות את המאמן זוכה בפעם השניה בתואר מאמן השנה…
לברון לוקח השנה את התואר ללא שאלה. כמה שזה קשה לעיקול הוא פשוט מעלה את הרמה שלו בכל עונה ועונה. ברור שהכל חסר משמעות עד כדור הפתיחה של סדרת הגמר, אבל זה לא משנה את העובדה שהשחקן הטוב ביותר העונה היה לברון ג'יימס.
בכל דיון כזה חייבים להזכיר את טוני פארקר.
מה שהוא עשה השנה לא פחות מרשים מכל מועמד לתואר הזה.
הוא למעשה ההתקפה של המדורגת ראשונה במערב , קולע יותר , מוסר יותר , מאבד פחות , הגנות קורסות מהחדירות ושינויי הכיוון הסופר זריזים שלו.
אין לו ווסטברוק או ווייד ,אין לו שני 7.0 מתחת לסלים , יש לו הול אוף פיימר זקן , חבורה של צעירים וחבורה של וטרנים, מאמן נהדר וארגנטינאי משוגע אחד.
סיכום זריז של המשחקים הראשונים בסדרות:
ב-7 משחקים היה סיפור מעניין, השמיני היה של סן אנטוניו. נדמה לי שהם בדרך הנכונה.
פול נהדר השנה, אבל היכולת הבאמת טובה של הקליפרס השנה הייתה בעיקר כשלצד פול שיחק איזה גארד זקן שמשפר קבוצות באופן סדרתי – צ'ונסי בילאפס.
ולפי ההגדרה של MVP תחתיה אתה היית נותן את התואר לכריס פול, אז סטיב נאש ראוי לתואר הזה כבר 6-7 שנים ברצף.
הדיון הזה לא באמת רלוונטי, גם ככה בסופו של דבר הליגה מחליטה לתת הפרס לפי מי מכר הכי הרבה מרצ'נדייז בעונה, או איזה כוכב גדול לא מכר מספיק ולכן צריך לקדם את מעמדו הציבורי ע"י קבלת הפרס. רק פעם בכמה שנים הליגה נכנעת לרחשי הקהל ונותנת את הפרס למישהו שבאמת מגיע לו.
כריס פול הוא הגארד הטוב בליגה, אין על כך ויכוח, וכל מי שראה אותו מנהל משחק (הן בניו אורלינס והן בקליפרס) מבין שמדובר בעילוי (שינויי קצב בלתי פוסקים, יכולת חדירה עילאית, כוח, חכמה, אינטנסיביות וראיית משחק מופלאה).
בליגה בה הכוכבים הגדולים הם לברונים, וויידים, תואמי כרמלו וקובי בראיינט חייבים שחקן או שניים כמו פול ונאש. חברה שבאמת מנסים לשחק את המשחק בצורה קבוצתית, ומנסים להיות סופרסטארים בדרך קצת אחרת (גם אם זה בא על חשבון ניפוח הסטטיסטיקות האישיות ומעמדם כסופרסטארים בעיני הציבור).
כריס פול בא להנהיג, הוא לא בא לשחק משחקים. זה לא כרמלו, לא לברון, לא ווייד ולא קובי. פול קם בבוקר כדי להוביל, כדי לרעות את העדר, כדי להנהיג. מספיק מבט חטוף על הפרצוף שלו כדי להבין את זה (אין כמעט שחקנים בליגה שעוטים את פרצוף המנהיג כל בוקר כשהם קמים לעבודה).
אנשים שוכחים שמאז ששאקיל עזב את מיאמי הם לא עברו סיבוב פלייאוף.
לברון הפך אותם בין לילה מקבוצה על סף הלוטרי לקונטנדרית מובילה ( ועל הדרך, בקליבלנד קרה ההיפך: בשנתיים האחרונות של לברון היו ראשונים בליגה, ובשנה הראשונה אחרי שעזב סיימו מקום שני מהסוף ושברו את שיא ההפסדים הרצופים בליגה ).
אז אפשר לדבר על המספרים הלא הגיוניים שלו ועל ההגנה המטורפת, אבל מספיק להסתכל על מאזני הקבוצות בהן שיחק.