יורו (במקום סיכום): תכונות האימפריה

ספרד היא אימפריה כי היא לא מתבלבלת בין ערכים לבין מטרות

כפי שצפיתי (בניגוד לגמר הNBA למשל) – ובלעדית ובאופן ייחודי ובפרסום ראשון באתר זה – ספרד ניצחה בכדורגל מרהיב, וכך רטרואקטיבית הפך כל הכדורגל ששיחקה בטורניר הזה למדהים ובעיקר לאסטטי. זה קשור לתופעה אנושית די רחבה. הרצון לייחס תוצאות ל"צדק טבעי". הניצחון היה מוצדק לא סתם כי ניצחה הנבחרת החזקה ביותר (שבכך אין כבר ספק) אלא הנבחרת החזקה יותר היא חזקה בגלל… שהיא רק שואפת למשהו רוחני ונאצל ואסטטי בעוד אחרים מסתפקים רק בתוצאות. זו תופעת לוואי לתופעה שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים.

למעשה אימפריות – אמיתיות וגם ספורטיביות – נוצרות מסיבה אחרת לגמרי. היכולת להפעיל כוח במשורה ולא להסתכן בטפשות. מי שמפעיל את כוחו כל הזמן, מכלה אותו. ומי שמחלק לא נכון את כוחותיו, מפסיד. הדרך היעילה ביותר להפעיל כוח היא מעט אבל באכזריות. השער השלישי והרביעי של ספרד מול עשרה אנשים נבעו מידיעה שה-0-4 יהדהד לדורות. והוא יהדהד. הרי יכלו דווקא לרחם בנקודה הזו, במיוחד ב-0-3 – קבוצות לפעמים עושות זאת ב-0-3 מול עשרה שחקנים – אבל הם רצו להעביר מסר לטורניר הבא. אנשים יזכרו 0-4. לא עשרה שחקנים (כי באמת גם לא היה אדום).

למה הכוח לא הופעל מול פורטוגל? למה פשוט לא טאטאו גם אותם ב-0-4 ונתנו לנו קונצרט של טיקי טקה (ואני מודה שגם אני טענתי זאת כנגדם)?

הנה סיבה פשוטה מאד: במשחק לפני שנה וחצי היא ניסתה לעשות זאת וזה באמת נגמר 0-4. אבל לפורטוגל. הספרדים חשפו את עצמם למתפרצות וגילו שהם לא רצים מהר כמו כריסטיאנו רונאלדו. אז בחצי הגמר הם נזהרו והשאירו אנשים מאחור. והפורטוגזים מצידם לא היו טפשים לרדוף אחרי הנעת כדור רחוקה מהשער שלהם ובאותו רגע ספרד הייתה צריכה לבחור בין הניצחון לבין ערכים אסטטים והתוצאה הייתה זוועה. כי – ונדמה לי שהתייחסתי לכך בסיום אותו משחק – לספרד אין שום רצון לוותר על התואר שלה. ואם המשחק הופך לאיום ונורא זה בכלל לא מפריע לה.

*

אבל בכל ראיון עם שחקן ספרדי הם מספרים איך הם גדלים על הערכים של כדורגל פתוח ויצירתי ואסטטי ושזה יותר חשוב מהניצחון. אז על מה אני מדבר?

זה מאפיין נוסף של אימפריה. המנהיגים הם ציניים והחיילים מאמינים בצדקת דרכם (ואם אתם מתעקשים – מאחרי החיילים באימפריה עומד ציבור שטוף מוח). במובן הזה ספרד היא אימפריה וברצלונה דווקא פחות וזה ניכר בתוצאות ואסביר: בחמש השנים האחרונות לספרד יש מאזן מושלם בתארים למרות שהפער מיריבותיה כנראה פחות גדול מהפער בין ברצלונה ליריבותיה. ברצלונה לעומת זאת זוכה בפחות תארים משיכולתה מחייבת. אולי כי היא באמת מעדיפה לפעמים את האסטטיקה על התוצאה. וספרד היא אימפריה כי יצירתיות אצלה היא אך ורק מכשיר ולא מטרה. ככה עובדות אימפריות: הכל הוא מכשיר. גם דיבורים על ערכים. הידעתם שהאימפריה הבריטית והאמריקאית והסובייטית נבנו על ערכים כמו חופש, דמוקרטיה ושוויון לכולם? לא סיפרו לחיילים ולציבור שהם הולכים לכל המקומות הללו רק כדי לגנוב את מה שיש למקומיים.

לפני חודשיים ימים כשהתוצאה במגרש מספיקה כדי לעלות לגמר האלופות ספגה ברצלונה שער מתפרצת מעשרה שחקני צ'לסי ואחר כך הודחה מהמפעל. מישהו מכם יכול לדמיין סיטואציה כזו קוראת אצל ויסנטה דל בוסקה? אני בטוח שגירד אותו רגע בראש ושאל את עצמו למה האדיוטים הללו פשוט לא העבירו במסירות את שאר דקות המשחק כשהם מתישים עשרה שחקני צ'לסי? ואולי בסוף מוסיפים שער שלישי נגד יריב שבור.

אני לא יודע אם הוא דיבר על זה עם שחקני ברצלונה בספרד או מצא דרכים אחרות לעשות התאמות. העובדה היא ששום סיטואציה הרפתקנית כזו לא התרחשה בשום משחק. כשספרד עמדה שער מהדחה – מול קרואטיה ומול פורטוגל – שום סיכונים לא נלקחו. הפעם היחידה בטורניר שספרד תקפה במעט הרפתקנות כשהיא לא מובילה בבטחה היה באמת מול פורטוגל. כי בשלב הזה הסיכון בפנדלים – שהם בכל מקרה עניין קרוב ל50-50 כנראה היה גדול מהסיכון לספוג מקבוצה עייפה.

אז אם תבדקו טוב-טוב מתי ספרד משחקת נהדר ויצירתי וספונטני ומתי הם עוברים לכדורגל משעממם ומתיש – זה קשור לחלוטין למצב בתוצאה ולכדאיות הסיכון. לא לכושרו של שחקן כזה או אחר.

כל שרציתי לומר: יש שתי תכונות חשובות לאימפריה – ניהול סיכונים ואכזריות.

אחרי שהרגתם אותי
24 נבחרות זה רעיון מצוין (לישראל)

100 Comments

כפיר 2 ביולי 2012

פוסט מעולה ומדויק.
שחקני בארסה הספרדיים מדברים על מחויבות לסגנון וכל הבולשיט הזה אבל זה רק כשנוח להם ושזה מביא תארים.
אם הם היו צריכים אינייסטה היה משחק בלם שלישי בלי למצמץ.

תום 3 ביולי 2012

ברור, כי בארסה לא הראו סגנון אחיד לכל אורך השנים, והתקופה של גווארדיולה היא בטח לא אימפריאליסטית… ואז מה אם בכל ה4 שנים האחרונות כל המשחקים של נבחרת ספרד זה בערך חצי עונה של משחקים של ברצלונה..כל הדברים הללו לא רלוונטיים בכלל, אתם פשוט יודעים יותר טוב מכולם ואתם צודקים. חחח…המרמור על בארסה שלי עוד שנייה חונק לכם את הוורידים. איזה כיף לי ואיזה בעסה בשבילכם (:

Cabrio 3 ביולי 2012

עד מתי מגיבים בני 15 מספורט5?

רועי מ 2 ביולי 2012

וואללה מסכים איתך.
הספרדים הרגיזו אותי כי הם שיחקו יעיל. בתור אוהד מהצד ללא עניין במנצחת רציתי לראות התקפות עומק. מסירות כפולות בתוך הרחבה. אני מה זה מסכים הם המשפט שמה שנזכור זה את המספרים הסופיים 4-0 לספרד. ונזכו את השם החרוט על הגביע ספרד.
הם ללא ספק היו הכי טובים, בכל משחק הם שלטו ללה הכר,

דבר נוסף אני מסכים שלא צריך להציג יכולת אדורה כל משחק, אלא רק מתי שבאמת צריך,

ובקשר לבלוג אחר כאן לא הם עברו לפני סיום המחצית , ארבל פשוט בר לא מזהה מה קורה על ההמגרש, הכדור יצא לחוץ במרכז המגרש הוא פשוט חשב ששרקו לסיום המחצית.

סופרפלי 2 ביולי 2012

פוסט מעולה

מנחם לס 2 ביולי 2012

סופרפלי, מה כל כך מעולה בפוסט הזה? אתה מסכים עם דורפן שנבחרת ספרד שואפת למשהו רוחני במשחק שלה? עוד מעט מישהו יבוא ויקשר את המשחק לפיתוח הפנצילין. עוד מעו יכתבו שנבחרת ספרד לא מנסה בכלל להבקיע שערים אלא לחפש השראה וכוח עליון תוך כדי המסירות שלהם.

אם הכדור של כריסטיאנו היה ניכנס בדקה ה-90, לא היתה כל גאוניות, כל רוחניות, ולא היו איזה חמש מאות אלף מילים שכבר ניכתבהו כאן על המשחק.

אני לא מבין. לא נמאס לכם?

דורפן 2 ביולי 2012

מנחם – אתה כמו אירי שיכול להתחיל קטטה לבדו בבית. כתבתי שהיא לא שואפת לרוחניות – שהיא לחלוטין תועלתנית

מנחם לס 2 ביולי 2012

"הניצחון היה מוצדק לא סתם כי ניצחה הנבחרת החזקה ביותר (שבכך אין כבר ספק) אלא הנבחרת החזקה יותר היא חזקה בגלל… שהיא רק שואפת למשהו רוחני ונאצל ואסטטי בעוד אחרים מסתפקים רק בתוצאות. "

אולי שנות הנכר השכיחו ממני את העברית. ואגב, טורז שוחה גמר 50, ואם תצליח, היא תשתתף באולימפיאדה ה-6 שלה!!!

דורון (אחר) 2 ביולי 2012

זה מה שנקרא באקדמיה "לשון סגי נהור", או סתם כתיבה אירונית, אמצעי ספרותי שדי נפוץ בבלוג של דורפן.
כמוב שאם הכדור של רונאלדו היה נכנס, הכל היה שונה. אלא שהוא לא נכנס. בדיוק כמו זריקת העונשין של הבחור מז'לגיריס במשחק שבנה את אימפריית מכבי ת"א כדורסל בתחילת העשור הקודם.

ד"ר א 3 ביולי 2012

זה רגע שראוי להזכר בו. תודה.

יוסי 3 ביולי 2012

לא סגי נהור. בסגי נהור הוא אמור לכאורה להגיד את זה מטעם עצמו. אבל דורפן כתב שיש לאנשים צורך להאמין בכך, ולא שהוא מאמין בכך. אבל האמת היא שבטקסט עצמו חסרות מילות קישור וקורא חסר זהירות אכן עלול לטעות, ולא רק באשמתו.

martzianno 2 ביולי 2012

פוסט מעולה שבמעולים!

יניב 2 ביולי 2012

דורפן אמר שעבור ספרד התוצאה קודמת לכל (בשונה מדיבורי שחקניה), ולא שואפת למשהו רוחני במשחק שלה. אולי כדאי שתקרא את הטור לפני שאתה מגיב.

מנחם לס 2 ביולי 2012

הקבוצה היחידה בעולם השואפת לרוחניות, נאצלות, ערכיות, ואבסטטרקטיות במשחקה היא כמובן מיאמי היט.

תiמר 3 ביולי 2012

הרגת אותי

דורפן 3 ביולי 2012

הניקס לא? האבסטרקטיות אצלם בדיפנס חזקה מאד

שמרלינג 3 ביולי 2012

אני אוהב אותך ומתגעגע, מנחם, אבל דורפן זה הספרד של הכותבים.

הופמן 4 ביולי 2012

כי הוא כל הזמן מתגונן? וכותב לה-רוחב?
סתם :). לייק. דורפן הוא ליגה אחרת.

שגיב 3 ביולי 2012

נמאס לנו, מנחם. נמאס בהחלט!

הגולנצ'יק 2 ביולי 2012

אסתטיקה ?

הצפייה בספרד הייתה שעמום כל הטורניר הזה, בדיוק כמו שברצלונה מרדימה את היריב למוות באלפי מסירות אחורה לשוער.

מנחם לס 2 ביולי 2012

הייתם צריכים לראות את השער שתקע בקהאם אתמול ממכת עונש. זאת גאוניות!

D! בארץ הקודש 3 ביולי 2012

מנחם – רק בשביל מכת עונש היה שווה.

הגולנצ'יק 3 ביולי 2012

מכת העונש !

מוזגטס 2 ביולי 2012

פוסט מעולה.
אנגליה עפה אז היה לי זמן לאהוד גם את ספרד. וכאוהד מה בדיוק אכפת לי אם משחקים לה-רוחב או לה-עומק או לה-ראש.
שיביאו את הנצחונות ואחר כך את הגביע. הנצחון מקדש את האמצעים. ואם האמצעים שעומדים לרשותם יכולים לענג את הדרך – אז למה לא…

חיימון 2 ביולי 2012

הפוסט אתמול על דל בוסקה היה לא מדויק בעיני כי ספרד פשוט לא שיחקה שונה אתמול, וה 4-0 היה תוצאה של התפרקות מנטלית וחסרון מספרי, כל זאת אחרי שספרד לא ממש משחקת יותר התקפי או תכליתי משאר הטורניר. אבל היום באת עם הפוסט הזה, שקצת סוטה מהדיון על איך ספרד משחקת ומעביר אותו לעל מה ספרד משחקת ונהניתי מאוד לקרוא. תודה

רפי רחמים 2 ביולי 2012

מסכים מאוד עם ההבדל בין ספרד לברצלונה
ברצלונה היא כוסית בהשוואה לספרד שהיא אישה בשלה

הופמן 4 ביולי 2012

הייתי מעדן את ה"כוסית", אבל יופי של דימוי :)

סימנטוב 3 ביולי 2012

פוסט מעולה (כרגיל).
בנבחרת משחקים בטורניר קצר והטורניר הוא אירוע שיא ובברצלונה מדובר על עונה שלמה ארוכה, אין הבדל בדריכות והקרבה?

דורפן 3 ביולי 2012

אני מתכוון יותר לברצלונה של ליגת האלופות – שגם שם זה טורניר נוקאאוט קצר – ולמרות ששם המשחקים הם כפולים ולכאורה זה לטובת הפייבוריט – ברצלונה נכשלת יותר מספרד.

אחד מפה ומשם 3 ביולי 2012

יש אמת בדברים, אבל אני לא מסכים עם שתיים מהטענות

המשחק נגד פורטוגל היה משחק אימון כך שלתוצאה שלו אין שום משמעות מעשית ולא הייתי גוזר ממנה מסקנות. הספרדים במדי ברצלונה מתמודדים כבר שנים עם סגנון המתפרצות כולל עם רונאלדו ולא סופגים רביעיות. פורטוגל כנבחרת ספק אם תבקיע רביעיה במשחק רשמי אפילו לישראל. במשחק שהיה במונדיאל הספרדים ניצחו רק 1-0 אבל הגיעו להרבה מצבים ושלטו באופן מוחלט.

אני גם לא חושב שהשחקנים בהכרח מסכימים עם השיטה. שחקנים משחקים על פי השיטה והכלים שמעמיד לרשותם המאמן. הם בכלל לא צד בענין. מה אתה מצפה, שבאמצע טורניר שחקן יגיד בראיון שלדעתו כן צריך לשחק עם חלוץ?

דורפן 3 ביולי 2012

פורטוגל תשחק בקרוב עם ישראל והדברים יוכלו להבחן…. לדעתי הם יכניסו גם יכניסו לישראל רביעיה למרות שלך תדע – אולי רק שלישיה?

ה-0-1 במונדיאל היה עם קירוש – וגם שם היו גם מצבים לפורטוגל והשער הספרדי היה גבולי. אז מונה בנטו (לדעתי מאמן הטורניר – שנתן לנבחרתו סיכויי ניצחון מעולים נגד כל היריבות – כולל גרמניה וספרד) שינה את הדברים. וספרד-פורטוגל כמו ברזיל-ארגנטינה או אנגליה-סקוטלנד זה לעולם לא משחק אימון. נכון – זה לא רשמי – אבל זה הרבה יותר ממשחק אימון.

אחד מפה ומשם 3 ביולי 2012

לא זוכר אם היה לפורטוגל מצב במשחק הזה, מה שבטוח, הספרדים היו הרבה יותר טובים.

להגיד שלעולם זה לא משחק אימון זה נחמד בתיאוריה, אבל לא נראה שאת הספרדים זה באמת כל כך מענין.
מאז המונדיאל הספרדים הפסידו כמעט את כל משחקי האימון שלהם כולל משחקים יוקרתיים לא פחות נגד אנגליה, איטליה והפסד כולל ספיגת רביעיה מארגנטינה.

דורפן 3 ביולי 2012

תראה – ייתכן שלא ייחסו שום חשיבות למשחק הלא רשמי הזה – אבל עובדתית הם חששו מהמהירות של רונאלדו ושמרו אנשים מאחור. האמת שלא צריך משחק ידידות כדי לחשוש מהמהירות של רונאלדו…

נדב 3 ביולי 2012

אולי תודו סוף סוף, בלי להתבייש? פיתחתם שנאה תהומית, כמעט דתית, לברצלונה ולנבחרת ספרד. זה הכל. שנאה שנובעת כנראה מקנאה. מה שמצחיק בכל העניין זה שכל מי שקבע בשבוע שעבר נחרצות, שספרד הרסה את הכדורגל והמציאה "בונקר מודרני", ושהיא מאוסה ומגעילה, ושצריך להעיף אותה לכל הרוחות – 5 דקות אחרי שריקת הסיום של הגמר (כשהבין שהוא פשוט יצא מגוחך, ולא אשתמש במילים אחרות), ניסה למזער נזקים, עם תילי תילים של התפתלויות פאתטיות ותיאוריות הזויות שלא מחזיקות מים. העיקר לא להודות: "סליחה, טעינו". מעניין, ב"לאקיפ" הצרפתי, עיתון ספורט אינטלקטואלי, מהללים היום את נבחרת ספרד וקובעים שהיא הגדולה בכל הזמנים. אבל נו טוב, הם צרפתים, מה הם מבינים…

דורפן 3 ביולי 2012

חוץ מאשר "כתבו פה את המילה ספרד ולא שאלו אותי" מה בדיוק הטענה?

האם לא די מדוייק לקבוע שמול איטליה ספרד שיחקה נפלא ומול פורטוגל וצרפת ציני (לא גרוע, ציני)

קורא 3 ביולי 2012

מול צרפת וקרואטיה היה משחק ציני, מול פורטוגל הם לא הצליחו להשתלט על מרכז השדה בכלל ודווקא ארבלואה ואלבה היו באזור הרחבה הרבה יותר מבמשחקים שלפני, רק היה קשה – לפורטוגל, כמו שכתבת, יכולת טקטית והגנתית גבוהה מאד, גם הגרמנים נתקלו בזה.
בנוסף מול פורטוגל גם לפני ההארכה היו חילופים דקה 80+ לנסות להכריע לפני סוף ה-90 דקות.

גיל 3 ביולי 2012

צרפתים מפגינים בצורה קלאסית מנטליות של עם כבוש, תואם בדיוק את רוח הפוסט.

נדב 3 ביולי 2012

אני מזהה ניחוח קל של גזענות?

אלכס 3 ביולי 2012

לא , ניחוח קל של מציאות…היסטורית כמו גם אקטואלית.

נדב 3 ביולי 2012

הטענה היא שיצאתם די טמבלים, ואתם לא יודעים עכשיו מה לעשות עם זה. כל התיאוריות שלכם הופרכו ונכתשו עד דק. ועדיין לא ראיתי חצי התנצלות על הטעיית ציבור הקוראים. כנראה שאלטון ג'ון צודק.

גיל 3 ביולי 2012

אני מציע שתתבע ייצוגית את דה באזר על הטעיית הציבור ותבקש פיצויים.

דורפן 3 ביולי 2012

וספציפית עם איזו טענה שבאמת כתובה – ולא נמצאת באיזה תת מודע – אתה לא מסכים ולמה? אולי תמצא משהו כתוב וספציפית תצביע עליו – הרי אתה נורא חרד לגישה דתית.

לטעון שספרד היא נבחרת גרועה זה מגוחך באותה מידה כמו לטעון שבגלל שהיא שיחקה נפלא והתקפי מול איטליה היא שיחקה גם נפלא והתקפי מול פורטוגל.

גיל 3 ביולי 2012

אבל איך תסביר את המשחק מול צרפת? שם צרפת לא היו כובשים גם עוד 50 שנה אז למה להסתפק רק בגול אחד. בקיצור, אני חושב שמשחק אחד טוב ככל שיהיה, לא מכפרים על כדורגל פחדני בשתי אליפויות רצופות.

קורא 3 ביולי 2012

גיל, בתור אחד שלא רק שופט לפי תוצאה – אם תראה את שתי האליפויות האחרונות – כדורגל פחדני תוכל למצוא במשחקים מול קרואטיה וצרפת ביורו הזה (מול פורטוגל לא היתה דקה של אוננות מסירות, לא שהם שיחקו וב), מול פרגוואי וצ'ילה במונדיאל. היו עוד 8 משחקים

אלכס 3 ביולי 2012

שלא לדבר על המזל שהיה להם נגד קרואטיה, ועל שני הפנדלים הברורים שהקרואטים לא קיבלו.

גיל 3 ביולי 2012

והונדורס ושוויץ ופורוטוגל במונדיאל ואפילו נגד גרמניה היה שיעמום אחד ארוך. אף משחק שלהם מהמונדיאל ומהיורו הזה לא זכורים בזכות תצוגות התקפיות אדירות חוץ מהגמר שמשום מה גורם להרבה אנשים לאמנזיה.

קורא 4 ביולי 2012

בין תצוגות התקפיות אדירות לפחדנות יש סקאלה רחבה. מול פורטוגל וגרמניה במונדיאל היו משחקים חד צדדיים לחלוטין שבמזל לא נגמרו בתוצאה גבוהה יותר. פורטוגל וגרמניה אולי, אולי היו קרובות ל-0:0

גיל 4 ביולי 2012

ומה לעשות שככל שהזמן עובר, הכדורגל הספרדי יותר פחדני ופחות התקפי? אין שום הצדקה לתצוגה כזאת מחפירה כמו נגד צרפת. פערי הרמות כל כך גדולים והם משחקים עם מנטליות של לא לספוג.

קורא 4 ביולי 2012

ולא תסלח להם לעולם על התצוגה מול צרפת אל מול 2 משחקים "לה עומק"+ מול פורטוגל שהיה לעומק כשיכלו? והצרפתים פוטנציאלית הם לא כאלה גרועים (גם להם היה מאמן זהיר שבמשחק היחידי שעלה התקפי עם מנז שיחקו ממש טוב).

גיל 4 ביולי 2012

זה לא רק נגד צרפת, אלא גם נגד קרואטיה ואיטליה, ואפילו נגד פורטוגל הם לא הרשימו רוב המשחק אלא רק בהארכה ניסו לשחק קצת. והצרפתיים פשוט זוועתיים, תקרא מה כתבו כאן אחרי המשחק.

נדב 3 ביולי 2012

גיל, זה לא כדורגל פחדני, זה כדורגל חכם. אבל בסדר, אני יכול להבין את מי שמעדיף את הכדורגל האמיץ והטיפש של סטוק סיטי. כנראה שמעת יותר מדי פרשנויות של אנדי גריי.

גיל 3 ביולי 2012

יפה שאתה יודע איזה כדורגל אני מעדיף. הכדורגל של ספרד הוא יעיל להחריד אבל מכוער רוב הזמן. כשיש לך כישרונות כל כך גדולים בעיניי זה בזיון שהם משחקים בצורה כל כך צינית ופחדנית. וכן, לא לתקוף נבחרת חלשה כמו צרפת רק בשביל לשמור על 1:0 זו פחדנות, אין מילה אחרת בלקסיקון שלי.

דורפן 3 ביולי 2012

הפוסט פה עסק בדיוק בחוכמה של נבחרת ספרד -בכך שהיא חכמה ולא אמיצה וטפשית. אבל אחד הקוראים מתקשה לזהות זאת וכנגד הטענה שהכדורגל של ספרד הוא חכם הוא טוען בלהט שהכדורגל של ספרד הוא חכם. מזכיר לי משום מה דיונים באולפני טלוויזיה בו כולם רק צורחים ולא מקשיבים.

קצת מביך יש לציין.

MG 3 ביולי 2012

אולי תשנה את השם של הבלוג ל"דהציע העיתונות".

עופר פרוסנר 3 ביולי 2012

רונן אני חושב שאתה צודק, אבל כאן עולה לדיון השאלה על הגדולה ההיסטורית של ספרד, או יותר נכון, איך אנחנו כקהל מחליטים מהי אותה גדולה: האם הערך העיקרי של גדולה הוא גביעים – אזי ספרד היא היסטורית. אם הערך הוא כדורגל גדול, אז רוב המשחקים של ספרד משני הטורנירים האחרונים (ביורו 2008 היו קצת יותר) לא היו כאלה שנזכור כגדולים היסטורית.

אני לא חושב שיש כאן מישהו שלא חושב שספרד היא נבחרת אדירה שבאדירות, אבל הוויכוח על המקום שלה בדירוג ההיסטורי נובע מהרושם שהיא הותירה על הצופה, ומהעולם המושגים שלו – למעשה הכעס הגדול מספרד הוא לא על הניצחון וגם לא על הכדורגל המשעמם עצמו וגם לא על הזכיות – הוא על כך שהם מונעים מהקהל את מה שהם באמת יכולים לתת לו – צפייה בנצח נעשה בשידור חי.

אני לא בטוח שהצלחתי להסביר את זה נכון, אבל מקווה שזה בכל זאת מובן.

דורפן 3 ביולי 2012

כתבתי על זה אתמול באחת התגובות אבל אחזור וגם אחדד:

אי אפשר להשוות בין תקופות ואי אפשר כמובן לערוך משחקים בין קבוצות מדורות שונים לכן יש שלושה מדדים אובייקטיבים.

1. כמה שנים ברציפות אתה הכי טוב. כאן ספרד עומדת גבוה מאד. מבחינת רציפות ממש כנראה הכי גבוה – ברזיל וגרמניה משכו דומיננטיות, לא מוחלטת, לעשור-עשור וחצי.

2. כמה אתה טוב יחסית לתקופתך וגם כאן ספרד עומדת גבוה מאד. כנראה מתחת לברזיל שזכתה בגביעים העולמיים שלה כשהיא ממש מטאטאת כל יריבה בכל משחק. וספרד עוד טובה בדור בו כדורגל הנבחרות משתפר.

3. כמה אתה חשוב טקטית – ושוב ספרד עומדת מאד גבוה.

אני חושב, זה מה שכתבתי בעיתון היום, הכי טובה מאז שיש טלוויזיה. ולא בחרתי את זה במקרה. הטלוויזיה נכנסה אחרי מונדיאל 1962. גם שבירת שיא הטורנירים הרצופים לא משכנע אותי שנבחרת שכללה הן את פלה והן את גארינצ'ה וגם זכתה בתארים איננה הכי גדולה (זה דומה למצב בו מסי ורונאלדו היו באותה נבחרת כיום וגם מצליחים בה – פלה עם גארינצ'ה בהרכב ההיה צירוף שהפסיד רק משחק אחד – האחרון שלהם כשגארינצ'ה כבר גמור)

DASH 3 ביולי 2012

צודק. הכעס על ספרד (וברצלונה)נובע מהתמכרותנו להצגות ולחידושים שהקבוצות הללו הביאו לבמה העולמית והאירופית. ואנחנו באמת מאמינים שבמשחק שהם לא נותנים הצגה על המגרש הם עושים לנו (הצופים)דווקא (כי ברור שהם היו יכולים לתת קונצרט אז למה לעזאזל לא?!)ואנחנו נוטים להיפגע באופן אישי ולאבד את האובייקטיביות שלנו בביקורת ובסיקור המשחק. ההרגשה היא, שכל אחד בתוך תוכו יודע שספרד היא בכמה רמות מעל שאר הנבחרות, אך אם היא נמנעת מלהוכיח זאת על המגרש בכל משחק, זה מעליב, פוגע ומעצבן וככה מתפתחת לה המרירות כלפיה. הגמר מול איטליה היה פשוט מנת הסם הרגעית שהרגיעה אותנו עד לפעם הבאה.

יריב 3 ביולי 2012

קשה לקבוע את זה, אבל אני חושד שההבדלה שאתה בונה בין ברצלונה לספרד היא יותר תוצאה של חריגות סטטיסטיות מאשר של הבדלים מהותיים בגישה. בסך הכל, ברצלונה חטפו שער מזיק אחד בעמדה של יתרון ב5 שנים (הם גם הודחו על ידי אינטר, אבל שם זה היה סיפור אחר). ספרד לא חטפו כזה ב3 מפעלים (2 מהם קצרים יותר מליגת האלופות). עם זאת, לברצלונה לא חסרה ציניות (לפחות להבנתי את המושג) כפי שאפשר היה לראות באותה שריקה של פינטו מול קופנהגן (20.10.2010), או באי החזרת הכדור לקאזאן אחרי שזו הוציאה את הכדור כדי לאפשר טיפול בדני אלבס (20.10.2009).

קורא 3 ביולי 2012

משהו אמר קטנוניות? הרי המדיניות של המועדון ומה שמאפיין אותו זה להורות למחליפים לשרוק במשחקים ליריבים, ולא להחזיר כדורים (כנראה יש 1000 דוגמאות שכן החזירו). מה שמצחיק עוד יותר בטענה היא שמאז הדוגמה האחרונה עברו כמעט 2 עונות כדורגל…

ארז (דא יונג) 3 ביולי 2012

על פוסטים כאלה תהילתך בעולם הבלוגים הספורטיבי.

השגה אחת לגבי ההיסטוריה הנכתבת על ידי המנצחים – עניין שהזכרת בעבר ואמנם נכון לאורך ההיסטוריה, אולם נכון הרבה פחות החל מאמצע המאה ה-20 (ע"ע, למשל מלחמות ישראל והמנצחת בה בראי ההיסטוריה).

בכדורגל קשה לי מאד להחליט מי הם אלה שכותבים את ההיסטוריה, אולם כפי שתוכלנה להעיד נבחרות מערב גרמניה לדורותיהן (בעיקר 1974-1990 אולם גם זו של 1954, למשל, שזכורה כזו ש"קלקלה את המסיבה" של הונגריה הגדולה), זכייה בטורניר לא בהכרח מביאה למורשת וזכרון חיובי לגבי נבחרת.

מהצד השני אפשר להביא כמובן את נבחרות אנגליה לדורותיהן שבראי ההיסטוריה (בעיקר של עצמם) יש להן עשרות שנים של כשלונות מפוארים "בשם ההגינות, הג'נטלמניות, הספורטיביות" וכל השיט הזה שברובו הוא פשוט עלה תאנה ליכולת לא מספיק טובה.

אולי בעצם גם בעולם הספורט, כמו בראי ההיסטוריה של המאה ה-20, המדינות האנגלוסכסיות הן עדיין הדומיננטיות בכתיבת ההיסטוריה (לפחות עבור אלה עבורם רוב ספרי וסרטי הכדורגל שהם קוראים הם בשפה האנגלית), ובהתאם לכך גם מעצבות את אופיים של הגיבורים לפי ראות עינם.

DANIELLE FOXXX 3 ביולי 2012

בקשר ל 3 זכיות רצופות: אם אינני טועה אורגוואי זכתה בשתי אולימפיאדות רצופות (24 ו 28) והוסיפה גביע עולמי ב 30. האולימפיאדה הייתה דומני אליפות העולם למעשה באותם ימים, למעט אולי העובדה שאנגלים מקצוענים לא שיחקו?

באליפות דרא"מ זכתה אורוואי בשנים 23,24,26 וכשלה ב 27 ו 29. אין אמנם רצף אם כוללים את כל 3 הטורנירים (אולימפיאדה, אליפות עולם, אליפות דרא"מ) אבל זה לכל הדעות מקבץ אדיר, עליונות לאורך זמן, ואם לוקחים בחשבון שאליפות דרא"מ התקיימה כל שנה, הרי זה בהחלט הגיוני שקבוצה לא תזכה כל שנה (כפי שנדיר ביותר שקבוצה זוכה ברציפות בליגת האלופות).

כך שנראה לי שיש מקום להוסיף את אורגוואי כנבחרת שזכתה ב 3 טורנירים משמעותיים גדולים, או לכל הפחות מציגה עליונות מובהקת לאורך זמן.

דורפן 3 ביולי 2012

היה טורניר קופה אמריקה בטווח הזמן הזה בו אורוגוואי לא זכתה. אם כבר אפשר לכלול את הניצחונות של איטליה בשנים 34 ו38 במונדיאל בתוספת לאולימפיאדת 1936. אבל זה באמת היסטוריה עתיקה.

אסף רביץ 3 ביולי 2012

רק עם נקודה אחת אני לא מסכים- שהפער בין ברצלונה ליריבות שלה גדול יותר. פרט לספרד, אין בעולם נבחרת שמדגדגת את ריאל מדריד של השנתיים האחרונות או אינטר של מוריניו (ואין גם את מוריניו). לגבי צ'לסי של השנה ניתן להתווכח, אבל שילוב בין שוער כמו צ'ך, חלוץ כמו דרוגבה, תופעת טבע כמו רמירז ורביעייה הגנתית איכותית- בדיוק מה שצריך כדי לייצר בונקר אפקטיבי עם מתפרצות, זה גם לא משהו שקורה באותה מדינה ברגע נתון. לבארסה יש יריבות קשות ושלמות יותר והיא גם צריכה להתמודד במפעל ליגה שכדי לזכות בו צריך לנצח בכ-90% מהמשחקים, אז היא לא יכולה להרשות לעצמה לגבש את הסגנון הציני של הנבחרת, כי קשה מאוד לשחק כמו בארסה בסופ"ש וכמו ספרד באמצע שבוע.

חלפס 3 ביולי 2012

תודה על הפוסט.
היורו הזה היה ניהול סיכונים אחד גדול של נבחרת ספרד. משחק הגמר היה היוצא מן הכלל. לדעתי התחברו בו מספר דברים שגרמו לספרד להתפוצץ שהעיקרי שבהם הוא המשחק הפתוח של האיטלקים.
אכזריות- זו תכונה ישירה של ברצלונה שאף פעם לא מסתפקת בהפרש מספק של שער או שניים אלא יוצאת קדימה כדי לדרוס עד הסוף.

צור שפי 3 ביולי 2012

פוסט יוצא מהכלל ומעורר מחשבה. מצטרף לכל המחמיאים.

אזי 3 ביולי 2012

רונן,
אתה יכול לתרגם את הפוסט הזה לקטלונית ולתת להם אותו כחומר ועוד סיבה להם מגיעה להם עצמאות מספרד.

הצלחת לקחת שתי קבוצות שמשחקות על אותו בסיס ולמצוא הבדלים תהומיים בניהם.

מעולה.

כסיפוביץ 3 ביולי 2012

פוסט מבריק ומשובח
לגבי ההיסטוריה- רק העתיד יקבע.
אני לא מעורה בנבחרות הצעירות של ספרד כי ללא ספק יש כאן צירוף נדיר של שיטת משחק ודור שחקנים נדיר.

אביעד 3 ביולי 2012

הבעיה שלי נמצאת במשחק מול צרפת. עזבו את רמת המשחק, לא רלבנטי, אני מדבר על תועלתנות.
הספרדים החזיקו בכדור באופן רוחבי אבל ככל שהדקות עברו, צרפת נאלצה להעז יותר, כולל חילופים התקפיים. זה יצר סיטואציה בה טעות טיפשית אחת של הספרדים ופתאום יש שוויון. אם הספרדים היו מנסים לתקוף קצת יותר, אפילו "רק" במחצית הראשונה, הסיכוי שלהם לכבוש את השני היה גבוה בהרבה מהסיכון לספוג שוויון ואפילו שוויון היה מחזיר אותם לנקודת ההתחלה ולא לעמדת הדחה. הבחירה בהרג המשחק במקרה הזה הצליחה, אבל לא נראית לי תועלתנית במיוחד.

jk 3 ביולי 2012

עוד משהו על אימפריות –
בסופו של דבר הן נופלות. לאט, אבל הן נופלות.

אז כל מי שחושב שהשליטה הספרדית איתנו לעד, אפשר להירגע, לקחת אוויר ופשוט ליהנות ממה שיש לצ'אבי ואינייסטה להציע, זה לא ימשך לנצח.
ספרד, לאחר שנים ארוכות, הצטרפה לקבוצת הנבחרות מהטופ העולמי. לאורך שנים הם היו רמה אחת מתחת. הגיעו לרבעי גמר והודחו פעם אחר פעם. תמיד היו להם שחקנים טובים, אבל לא היה להם את הרכיב שישלים לקבוצה מנצחת. איכשהו הכל השתנה. הגיע לואיס ארגונייס ולקח את יורו 2008. אחריו הגיע פפ והקים את אימפריית ברצלונה של 4 השנים האחרונות, ועכשיו גם ריאל עושה קולות של השתלטות כלל אירופית (לא חשבנו שהם יוותרו לבארסה).
לצערם של הספרדים הם ילמדו על בשרם שסופם של דורות מוכשרים הוא שאחריהם משוועים לחזרתו של אותו הדור. לילדים שיחליפו אותם יהיה קשה מאוד להיכנס לנעליים הגדולות, וכך ספרד תישאר קבוצת טופ עולמי, אבל כבר לא תשלוט בכזאת עליונות.
אפשר לברך את ספרד על כניסתה לרשימת הגדולות באמת של העולם, לצד ברזיל, ארגנטינה, גרמניה ואיטליה. נבחרות שתמיד היו שם, ותמיד יהיו שם.
ההיסטוריה של כל עם נכתבת בגלים, היא לא נכתבת בבת אחת. עכשיו אנחנו בעיצומו של הצונאמי הספרדי, כשנעבור אותו יגיע מישהו אחר, ומתישהו בעתיד יהיה שוב תורם של הספרדים (כשהבן של צ'אבי יהיה מספיק גדול). הדור הזה לימד את הספרדים איך לנצח, גם אם זה במחיר של אסתטיקה, וזה הדבר היחיד שהיה חסר להם לאורך ההיסטוריה כדי להיות גדולים באמת (תמיד ספרד הייתה נבחרת מוכשרת, עכשיו היא גם ווינרית).

גיל 3 ביולי 2012

דווקא אימפריות נופלות בבת אחת ונעלמות לבלי שוב. אי אפשר לדעת אם זה יהיה במונדיאל הבא או אחרי זה אבל אין ספק שהשליטה הזו לא תהיה לנצח.

jk 3 ביולי 2012

אימפריות לא נופלות ביום אחד, מדובר בשרשרת אירועים שמובילים למפלה. מתישהו יגיע האירוע הגדול הזה שיגרום לאנשים להסתכל אחורה ולנסות לדקור את הנקודה בה הנפילה התחילה.
כל שנותר לנו זה ליהנות כל עוד זה קורה מולנו, כי מכל אימפריה אפשר גם ללמוד.

גיל 3 ביולי 2012

למה לא נופלות ביום אחד? אלופת העולם ואירופה צרפת לא עברה את שלב הבתים במונדיאל של 2002 ומאז היא בהדרדרות. בגלל שמדובר בכדורגל נבחרות שמשוחק כל שנתיים, זה המון זמן שהרבה יכול לקרות בו. אצל קבוצות קל יותר לעקוב אחרי שינויים אבל לך תדע מה יקרה עוד שנתיים.

זה מסנטה פה 3 ביולי 2012

ניתוח מדויק לטעמי

תודה

סבתא אינגה הייתה אומרת: 3 ביולי 2012

אתם תסלחו לי על ההשוואה.

ויסנטה מזכיר לי את אברם. רוצה לומר – דל בוסקה = גרנט.

רגע. הפסקה לחשוב. לעכל. עכשיו בוז למחשבה. ועכשיו להתאושש ואסביר.

ציניות: קודם כל לא להפסיד. נשמח לנצח, אבל המטרה היא "להמשיך לחלום". אם צריך בונקר אז שיהיה בונקר. ושהמלעיזים ילעיזו.
צודק הדורפן – ניהול סיכונים.

ואז ההבדל בין להגיע להיות אלוף לבין להיות אלוף התיקו – דורפן קרא לזה אכזריות. יפה, אבל זה בחוד, בשפיץ. האכזריות היא פונקציה של יכולת, של כוח. אימפריה מתבססת על כוח. ניהול הסיכונים והאכזריות, כפי שכתב הדורפן, היא להטמיע בקרב האחרים את ההכרה בעליונות הכוח של האימפריה ואת הידיעה שבכל רגע הכוח יכול לפגוע במי שיקום על האימפריה.

לגרנט לא היה כוח.
לא כמו לדל בוסקה בנבחרת.
וגם כשגרנט היה בצ'לסי לא היה לו את הכוח שהיה לדל בוסקה בריאל.

ויסנטה חכם. לקח על עצמו רק קבוצות מנצחות ומעולות, ובניהול סיכונים נכון הפך למאמן בעל המעוטר ביותר בהיסטוריה (מבחינת גיוון התארים החשובים ביותר).
בקיצור, לא חושב שהיה מגיע לגמר גביע עם הפועל פתח תקווה.

נו, ועכשיו יגידו שאני מהאשראם… חה!

סתם מציקה לי הציניות.
בארסה נפלה מול צ'לסי בגלל ציניות. גם מול אינטר ב-2010. גם מול צ'לסי ב-2005.
ספרד עלתה לגמר בציניות. מתאים לה שמאמן אותה אברם עם שפם ספרדי.
מעניין מה אברם היה עושה עם הנבחרת של שרף. בטח היה שעמום מוות.
מצד שני, אולי זוכרים לשרף חסד רק בגלל החמש אפס על אוסטריה ואז הוא נחשב "ז'וגו בוניטו", כמו שיזכרו לדל בוסקה רק את התארים ואת הארבע אפס הזה.

דורון 3 ביולי 2012

פוסט מרתק עם זוית מחשבה מעניינת. ואם יותר לי להשאיל מקרמר: לפעמים, כשאני לא בטוח מה אני חושב, אני קורא את דורפן.

עמית 3 ביולי 2012

גם אני.

עוד אופיר אחד 3 ביולי 2012

מצטרף למחמאות לפוסט, וגם למשפט של קרמר.

ויינר 3 ביולי 2012

מסכים כמעט עם הכל. מלבד הציניות בה אתה מאשים את מנהיגי האימפריות. אני חושב שהאמת רעה מכך. אני חושב שבאימפריות, מרבית המנהיגים הם כאחרון החיילים, מאמינים בצדקת הדרך. אני מתקשה להאמין שמהפכות ומלחמות היו קורות אילו כל המנהיגים היו ציניים וכל החיילים תמימים.
לטעמי, המנהיגים ברובם מאמינים במה שהם עושים. וגם בספרד, אני חושב שמנהיגי המהפכה מאמינים ברובם שמה שהם מספקים זה כדורגל אסתטי. משום שהכל עומד על ציניות, קשה להנחיל אתוסים. אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. הדרך לפרסום טוב היא להאמין במוצר.

גלן 3 ביולי 2012

אבל בשביל מה הממלכתיות? אף מילה על פרגסון בקונטקסט של הפוסט הזה?

מעבר לזה אני ממעט לראות התייחסות לארוגנס. האכזריות בה הוא טאטא את ראול הייתה בערך כמו הסיפוח של הסודטים (לא להתקומם על ההשוואה, סתם דוגמה לאקט ראשוני בדרך לכיבוש נרחב). יש שמועות שהוא עדיין מחכה להתנצלות מעזי.

אלי 3 ביולי 2012

כל הפרשנים והבלוגרים למיניהם תמיד מתייחסים לשחקנים של ברצלונה או של ריאל מדריד כמי שהביאו לספרד את גביע היורו האחרון, ואולי אפילו בצדק. עם זאת, מי שיסתכל קרוב יותר יגלה שהשחקנים הכי משמעותיים ביורו הזה היו בכלל של ולנסיה או ולנסיה לשעבר.כאן אני חייב לומר בגילוי נאות, שבניגוד לאוהדים רבים בארץ, בספרד אני אוהד של ולנסיה ולא של ברצלונה או של ריאל מדריד.

כל השחקנים של ברצלונה, למעט פברגאס, סיימו את הטורניר ללא אף שער ומעט מאוד בישולים. כמו כן, שחקני ברצלונה, בעיקר צ'אבי ואינייסטה, שיחקו לרוב לרוחב ולא לאורך.השחקנים של ריאל מדריד, למעט צ'אבי אלונסו עם שני שערים שכבש שני שערים (אחד בפנדל)כמעט ולא הורגשו במשחק הספרדי. לעומתם, דוד סילבה וג'ורדי אלבה (שחתם לא מזמן בברצלונה)הם השחקנים אולי היחידים שחיפשו באופן מתמיד את השער, בישלו וכבשו. חוץ מהם ופרננדו טורס, לשעבר שחקן של אתלטיקו מדריד, שחיפש את השער, שאר שחקני ספרד לא הירבו לחפש את השער ואפילו לא טרחו כלל להסתכל לכיוונו. אז נכון שרוב הנבחרת זה ברצלונה וריאל, אבל תנו כבוד גם לשחקני ולנסיה, א"אלופת המקום השלישי הנצחית".

קורא אדוק 3 ביולי 2012

ספרד מזכירים לי(בדומיננטיות,בעוצמה,ביכולת,במנטאליות,בווינריות,בטכניקה,ב STATE OF MIND,בהכל בעצם) את ג'ורדן

אני לא חושב שאני יכול למצוא מחמאה יותר גדולה מזו

והרעב הגדול שהם יבואו איתו לריו 2014 בשביל לנסות לנשל באופן סופי את מעמדה של ברזיל (יחד עם עם כמה מועמדות מצומצמות) בתור נבחרת הכדורגל הטובה בהיסטוריה רק גורם לי לחכות בציפייה מעכשיו…

אבי 3 ביולי 2012

תודה על פוסט מצויין ומאיר עיניים; מצטרף לכל השבחים למעלה.

מסכים עם אלה שטוענים שהגזמת קצת עם הפער בין ספרד לברצלונה: ההבדל הוא לא עקרוני; זה עניין של ניואנסים; הבדלים בנסיבות ובעוצמת היריבות (לטובת ליגת באלופות דווקא); עניין של מסי (חתיכת ניואנס!).

דה שוט 3 ביולי 2012

ממתי שחקן מחוייב לאסתטיקה ?
רק מי שלא היה ספורטאי תחרותי יכול לכתוב דברים כאלה.
ספורטאי מחוייב לניצחון במסגרת החוקים וההגינות.
הכתבה הנ״ל היא אחיזת עיניים.
גם אני לא מת על ספרד אבל הם ניצחו כי הם היו הכי חזקים – בהגנה ובהתקפה.
ספגו הכי מעט וכבשו הכי הרבה.
זאת מהות התחרות הספורטיבית. המפסידים תמיד בוכים.

מורה 3 ביולי 2012

שר החינוך באמת מוכרח להתפטר אם זו הבנת הנקרא של מישהו שאפילו בילה יום במערכת החינוך של ישראל. כל הטקסט עוסק בכך שספרד מחוייבת לניצחון מעל הכל. תקציר הטקסט אפילו כותב זאת במפורש. ואז בא לקוי-קריאה ואומר "זו אחיזת עיניים – ספורטאי צריך להיות מחוייב לניצחון"

רונן דורפן 3 ביולי 2012

הנח לשר החינוך ולסוג כזה של דיון….

אם הקורא הבין אחרת הדברים – למרות שאכן היו מאמצים והדברים אפילו צויינו בתמצית – אז הכותב כנראה נכשל במלאכתו.

דה שוט 3 ביולי 2012

הכתבה מתלוננת על כך שספרד שמה את הניצחון לפני האסתטיקה.
הבנתי אותה טוב מאוד.
אתה – ודורפן – אל תתחסדו. ברור שהכותב מבקר את הדרך של ספרד.
אתה מורה ? כל הכבוד למערכת החינוך  

גלן 3 ביולי 2012

עזי, אני פונה אליך בדאגה רבה. אני מודאג משיקול הדעת . כל תינוק בן יומו יודע שהולנד סיימו שלישית ב76 . ושבגדולתם וברוב חסדם ההולנדים הנדיבים נתנו לארצ'י גמל לסבסב את העולם ובכל זאת שמת אותם רק מקום שני? מקום ראשון, לא פחות, מגיע להם.

וברצינות- אני מקבל אנגלופיליות. אני מקבל ברזילופיליות ואפילו הולנדיופיליות. בזכות האירוח המצויין פה אפילו הונגריופיליות מתקבלת.
האם אני אמור להבין שישראל נמצאת בצומת הזה שהוא עליון ונשגב בהשוואה לצמתים של מדינות שוליות כמו איטליה, אורגוואי וגרמניה (מה הם כבר עשו ב80 שנה, 9 מונדיאלים כולה והפרחים בכלל הולכים לפננקה כי הרי מקום שני נחות ביורו מהשלישי).
אם יש סטיגמות בעולם החלש הזה האיטלו-גרמני-(וגם צרפתי אם כי הם בחלקם עם רגשי נחיתות) זה שהולנד והונגריה הן , איך קראנו לזה פעם עם לברון….. לוזריות. את זה אני לא מקבל כי זה רק חלק קטן בתמונה אבל ההכללה שלך של 2 ה"לוזריות" הללו בגדולות בנבחרות, היא כולה מעשה של שטיפת מח שהדעת שלי אינה סובלת.

יוסי מזרחי 3 ביולי 2012

ארצי גמל, איזה גול.
לדעתי כל תכנית ספורט צריכה להתחיל בשידור שלו בסלואו-מושן.

שלו 3 ביולי 2012

אני מצטרף לגלן בשאלה איפה בין כל אלה איטליה 82 ?

גיל 3 ביולי 2012

ומה עם ברזיל מ94-2002?

אוחנה 3 ביולי 2012

החיבור בין הכישרון של שחקני ברסה למחסלים מריאל בראשות ראמוס ואלונסו עשה את ההבדל בשבילי

תום 3 ביולי 2012

דורפן הרי מעריץ גדול של החיפוש הבלתי מתפשר אחרי תוצאה. כבר ראיתי כתבות שלו נגד ברצלונה בעבר, בהן ניגח אותה ואמר שהם לא יודעים להתמודד עם קטנצו איטלקי ולכן הם לא גדולים כמו שעושים מהם. זכותו. זאת דעתו. בתור אוהד בארסה, אני מסתפק בכך ש: אלכס פרגוסון, מרצלו ליפי, זוסט פונטיין, גרהאם סונס ועוד כמה אנשים שעשו בחיים וגם מבינים טיפ טיפה יותר בכדורגל מדורפן, כל אלה חושבים שברצלונה הנוכחית היא הגדולה אי פעם, ואם זה לא אימפריה אז אני לא יודע מה זו אימפריה..מה גם שנבחרת ספרד שואבת מהאימפריה הזו ולא להיפך (צאבי מצטיין גמר 2012 ומצטיין יורו 2008, אינייסטה מצטיין יורו 2012) כל הסגנון הספרדי הוא קטלוני עם גוון מעט דפנסיבי יותר. גם עם כל הכבוד לספרד, בארבע השנים האחרונות כמות המשחקים שלהם = חצי עונה של בארסה. והכי יפה זה שהכל אבל הכל משחקני בית: צאבי, אינייסטה, פברגאס, פיקה, בוסקטס, פדרו, פויול), כמעט יפה כמו זה שדורפן מתעלם להקבלה התקופתית בין ההצלחות חסרות התקדים של ברצלונה ונבחרת ספרד. אשכרה על העיוורון…אז דורפן חשוב אחרת.לא נורא…שלא יגיד תודה שהוא רואה את צאבינייסטה – המח והלב של נבחרת ספרד בארבע השנים האחרונות..אנחנו, אוהדי בארסה, הם אלה שנהנים יותר (:

אדם 3 ביולי 2012

אולי הגיע הזמן לתקן את הדיסאנפורמציה הזו- בוסקטס ופדרו הם לא שחקני בית של ברסה.. שניהם הגיעו למועדון בגילאים 17-18. הם לא בדיוק גדלה בלה-מסיה כמו מסי למשל.

אדם 3 ביולי 2012

גדלו*

סימנטוב 3 ביולי 2012

נו בכל זאת מה שבאמת חשוב ביום הזה שיש מספר 7 חדש (:

rondi 3 ביולי 2012

פוסט מבריק! אבל…

אני אוהד ברצלונה כבר בערך 25 שנה. מתוך זה תמיד היתה לי חיבה לנבחרת ספרד, אבל לא יותר מזה.

למרות הציניות שלך אני יודע שגם אתה מתחבר לאתוס של הקבוצה שלך (שהוא אמנם אולי גם ציני בעצמו).

ברצלונה זו עיר של אומנות וברור שקבוצת הכדורגל שלה אימצה אתוס שמבוסס על עקרונות של יצירה אומנותית. יש לי שאיפה מתמדת מהקבוצה שלי להגשים את עצמה, ובכדורגל זה אומר לכבוש שערים. ברור לי שאידאה שכזו לא מביאה תמיד לתוצאות הכי טובות אבל כשזה עובד – זה התגמול העילאי!
הקבוצה של ארבעת השנים האחרונות היא הוכחה לזה, ואני לא מרגיש צורך להתנצל על כלום.

למרות שבנבחרת ספרד משחקים השחקנים הכי אהובים עליי בעולם היה קשה לי להתחבר מהסיבות שציינת בעצמך.

להגיד על ברצלונה שהיא לא אמפריה נשמע לי די מגוחך, כשלראות עיניי היא באבולוציה (גם מבחינת תשתית וגם בתוצאות) תמידית מאז שהתחלתי לאהוד אותם ועד היום.

red sox 3 ביולי 2012

"מי שמפעיל את כוחו כל הזמן, מכלה אותו. ומי שמחלק לא נכון את כוחותיו, מפסיד. הדרך היעילה ביותר להפעיל כוח היא מעט אבל באכזריות."

1967 כנקודת השיא של הפרבולה הישראלית…
(ויסלח לי הכותב אם חטאתי בפרשנות אסוציאטיבית מרחיקת לכת משהו).

הופמן 4 ביולי 2012

(לגבי החלק השני בפוסט) אני לא חושב שיש סתירה בין ניצחון למשחק יפה. כולם רוצים לנצח כי זה ספורט – ברצלונה פשוט פיתחה (אולי במקרה, אולי כפרי חשיבה מה הכי יתאים לשחקנים הספרדים) שיטה שגם יפה למראה (אני חושב שיופי קשור גם למהי מהות המשחק בעינינו) וגם מביאה לניצחון.
ברור שעם הזמן ה"יפה" נהיה פחות יפה, כי "יפה" (בניגוד ל"חזק") הוא תמיד גם עניין של חדשנות, מקוריות, הפתעה, אמירה חדשה. פפ ניסה לחדש נקודתית, אבל ההקשר האסתטי נשאר אותו דבר (כמו עוד ועוד ציורים באותו זרם אמנות חדשני).
אבל אי אפשר להיות חדשני לנצח. וכולנו כבר רוצים לראות את ההקשר האסתטי, את ה"זרם האמנותי" הבא, ואולי קודם כל את הדיאלוג בין שניהם.
*
שנית, אני לאבטוח שלא אמרו את זה לפניי, אבל כשמדובר בטורניר קצר לעומת ליגה ארוכה, הדרך היא באמת לקחת פחות סיכונים. ספרד יכולה היתה לשחק ציני לחלוטין, אבל היא בחרה להמשיך ולנסות לחדש (שחקנים שונים בהתקפה, שיטות שונות), ולא להשאיר את אוהדיה ללא משחק לפנתיאון, ברגע הנכון. אני לא חושב שאנחנו צריכים להודות לה על הבחירה הזו, רק לזכור שלא כל הנבחרות היו בוחרות בה.

אדם 5 ביולי 2012

"מי שמפעיל את כוחו כל הזמן, מכלה אותו. ומי שמחלק לא נכון את כוחותיו, מפסיד. הדרך היעילה ביותר להפעיל כוח היא מעט אבל באכזריות." צריך להוסיף את הסעיף הזה לספר אומנות המלחמה של סאן טסו :)

Comments closed