הכל חוץ מכדורגל (9). כדורעף. כך היינו

כדורעף

בנוסף להתעמלות צפיתי אתמול בכדורעף גברים – קרב רציני מאד בין המדורגת שישית בעולם, איטליה, למדורגת שמינית, ארגנטינה. איטליה ניצחה 1-3. שאלתי עיתונאי מארגנטינה מי בדיוק משחק של כדורעף – אחרי שהכדורגל והראגבי לוקחים כל כך הרבה מהכשרונות, ויש גם כדורסל סופר משובח ואפילו פולו!

"זה עניין של בתי ספר", הוא אמר לי. וואלה, הייתי צריך לדעת. כי גם אני מבית ספר של כדורעף! התיכון האזורי של עמק חפר. כדורעף היה הענף העיקרי ששוחק, בזכות מתקן מצויין, אבל עדיין כבית הספר שכלל את המושבים הוא לא היווה שום תחרות לקיבוצים. קיבוץ העוגן הסמוך והמעפיל הקצת יותר מרוחק שלטו בכדורעף הישראלי באותם שנים.

זה לא מפתיע שכדורעף התלבש על קהילות אידיאולוגיות ועל בתי ספר. כי כדורעף הוא ספורט אידיאולוגי מאד. הוא ממש לא מבליט כוכבות – למרות שכשלואיג'י מסטרנגלו בן ה-32 מחלק חסימות זה מראה מרגש. ולעומת זאת מבליט הקרבה למען הקבוצה. שנים אחר כך הכרתי שחקן כדורעף מוביל, שגם ייצג את ישראל בכדורסל, ארנון עמיר מקיבוץ גן שמואל, והוא היה אדם אידיאולוגי מאד.

ומה חבל? שנה אחת נערך טורניר האביב בכדורעף. והגיעו נבחרות כמו מערב גרמניה ואיטליה וספרד והולנד. אני אפילו זוכר קטע מאד יפה מהטורניר הזה. היינו כמה אנשים מהיישוב שלי כשעלתה נבחרת מערב גרמניה למגרש אחד מהם, שהיו לו סיבות הרבה יותר מטובות לשנוא את גרמניה ולא ידע איך יגיב לנבחרת גרמנית, עמד ומחא כפיים. וישראל הייתה די תחרותית בטורנירים הללו כי באותה תקופה מזרח אירופה הייתה חזקה מהמערב – שוב בגלל אידיאולוגיה. אבל מה יש להוסיף כשעיתונאי הולנדי שאני מדבר איתו קצרות אומר שאבי הכדורעף בהולנד – עם אליפויות אולימפיות – הוא דוקטור זלינגר.

אבל איכשהו יש תחושה שהכדורעף די נעלם עד שזילנגר החייה את העניין דרך נבחרת הנשים. ובתחום הזה חלקה של התקשורת גדול. היא די אשמה בדעיכת העניין בכל ספורט קבוצתי שהוא לא כדורגל-כדורסל.

השחיינים הצעירים
יומן הבטטה 3 - אולימפיאדה מהכורסא - לתשובתך אודה

33 Comments

יניר 1 באוגוסט 2012

כדורעף הוא ענף ספורט מקסים.
מהענפים הקבוצתיים הבודדים שאין בהם טיפת אלימות אך מחייב אומץ יוצא דופן.
רק חבל שגם זה ענף שכדי להצליח בו באמת אתה צריך להיות נפיל, אבל זה בעצם נכון לכמעט כל ענפי הספורט ( למעט כדורגל)

בלינדר 1 באוגוסט 2012

גם בישראל המצב היה דומה. בית ספר חשמונאים בבת-ים היה ידוע כמעוז כדורעף התיכונים והאולם של הפועל בת ים (שהייתה פאוורהאוס בליגה הישראלית) היה מרחק יריקה מהבית ספר כך שהיה שיתוף פעולה בין שני הארגונים וכולם הרוויחו. ואז הגיע ויקטור טל (טפו!) ושאר העסקונה…יאדה, יאדה, יאדה…המצב בקנטים.

שלו 1 באוגוסט 2012

היו ימים במערב… אך בת ים של שנות השמונים.

אלון 1 באוגוסט 2012

אבא שלי התאמן בכדורעף עם אותו מורה מחשמונאים כבר בשנות השישים.

שלו, איך גדלת בבת ים בשנות ה-80 ויצאת אוהד מכבי?

שלו 1 באוגוסט 2012

בשביל להרגיז…
ירושה מאמא אוהדת מכבי מימי גלזר בקיבוץ של השומר הצעיר שלו לומר של מאיר יערי.

שלו 1 באוגוסט 2012

שלא לומר…

אלון 1 באוגוסט 2012

זה אכן הרגיז

מאשקה 2 באוגוסט 2012

אמינהו לבבי ז"ל ?

שלו 2 באוגוסט 2012

מאשקה,
אמניהו לבבי היה בן דוד של אימי,
אחד הזיכרונות האחרונים שלי ממנו הוא אולימפיאדת מוסקווה וצפייה משותפת במרחביה, איך שהוא שמה תמיד קלטו בטלוויזיה הכל.

שלו 1 באוגוסט 2012

אתה לא אמור להיות מתי שהוא בביקור מולדת?

ויכסלפיש 1 באוגוסט 2012

זלינגר הוא תותח על (וספק אם בנו אביטל נופל ממנו) אבל אין לו אליפויות אולימפיות אלא מדליות כסף. אני חושב שדעיכת העניין בכדורעף (שגם בעבר לא שודר בטלוויזיה) קשורה לדעיכת התנועה הקיבוצית, לעומת זאת העלייה הרוסית העלתה על המפה את קרבות הנשים בין קרית אתא לרעננה

לתקשורת יש גם תפקיד בדעיכת העניין בכדורגל ישראלי, ע"ע כמות צופים ביציעים ורייטינג למשחקים, כי כאשר ילדים רואים כדורגל מהרמות הגבוהות בטלוויזיה, אין להם שום סיבה לרדוף אחרי גיבורי תרבות מהזן של מאור בוזגלו וכו'.

red sox 1 באוגוסט 2012

נקודה מעניינת בקשר לתרומת העלייה הרוסית – בדור הראשון של העולים כמט לא היתה להם נציגות בליגה. נכון שהיו סרגיי קוחטין, גנאדי גולדרין ועוד כמה שמות, אבל לא היתה מאסה של שחקנים ילידי ברה"מ.
דווקא בדור השני יש עכשיו פריצה נהדרת של הרבה מאוד כשרונות צעירים: אלכס אוסוקין, סלבה ברקל, ז'ניה דודוצקין, גנאדי סוקולוב, איגור גורביץ', אלכס קופזון, ג'קי גפט המבוגר קצת יותר ועוד הרבה בגילאי הנוער שגדלים בפנימייה ובאגודות.

זה אולי הענף הקבוצתי היחיד שילדי הדור השני לעלייה משתלבים בו בצורה משמעותית ובמספרים גדולים כשחקני ליגה ראשונה.

Erez 1 באוגוסט 2012

ואם מדברים על כדורעף, עמק חפר וגנ"ש, איך אפשר לא להזכיר את הפועל המעפיל, פעם המכבי תל אביב של הכדורעף הישראלי?

דן מדען 1 באוגוסט 2012

אני זוכר טוב את טורניר האביב המדובר, ואף היה לי הכבוד להיות מגלגל כדורים ומנגב רצפות בטורניר.
עד היום אני מפזם לעצמי "אלה שוויס!, אלה!" כל פעם שאני רואה נבחרת שווצרית.

ספי 1 באוגוסט 2012

כדורעף הוא ספורט מדהים שכיף לשחק. גם לפני וגם אחרי שמדברים על אידיאולוגיות.
שתי בעיות רציניות מונעות ממנו להתפתח יותר בישראל.
1-גובה- אלוהים הרחום לא חנן אותנו בגובה מזהיר.
הסיבה השנייה היא היותר חשובה והיא גם קשורה לנושא הפוסט.בבתי הספר היום מתפתח כדורעף ברמה גבוהה מאוד ויעידו על כך התוצאות של תחרויות הISF (אליפות אירופה לבתי ספר) שבהן קבוצות ישראליות השיגו תוצאות שהיו בהחלט מעל המצופה.שעוזבים את בית הספר או לפני פשוט מפסיקים להתעסק בספורט הנ"ל כי הולכים לצבא והחברים הצעירים לא רוצים (או יכולים) לקבל תעודת ספורטאי מצטיין בתחום זה.

אליפויות כדורעף של בתי ספר (חופים ואולמות) מרכזות אליהן את מיטב הנוער שניתן למצוא היום בארצנו,זה כנראה לא מקרי.

בלינדר 1 באוגוסט 2012

לא, לא, לא. מספיק עם התירוץ הזה של הגובה. נבחרת הנשים היפנית סובלת מבעיה חמורה של גובה ביחס לשאר הנבחרות ועדיין ה יפניות מדורגות מקום חמישי בעולם ועשו חיים קשים ביותר לאיטלקיות לפני יומיים. הסיבה השניה שציינת כמובן הרבה יותר נכונה.
מה שיפה לראות זה איך האמריקאים מצליחים להעמיד נבחרת בטופ העולמי כשאין להם אפילו ליגה מסודרת לבוגרים. כמובן שליגת המכללות תורמת מאד.

Erez 1 באוגוסט 2012

לא שאני טוען למומחיות בנושא, אבל הקטע של ספורטאים ישראלים שמשיגים תוצאות גבוהות בנוער ונעלמים בהמשך מוכר מאין ספור ענפים, ולדעתי הבעיה היא בנוער, ולא במה קורה איתם אח"כ. בהרבה מובנים קבוצות ונבחרות נוער נועדות להקנות לנערים כלים, טכניקה ונסיון, ותארים זה יעד משני ואפילו שלישי. בעוד שבארץ הרבה פעמים תארי הנוער הם המטרה, ולעזאזל הטכניקה והכלים והנסיון וזה שלקבוצות הבוגרות מגיעים שחקנים פגומים. יש איזה סיפור של קבוצת נוער ממכבי חיפה שמגיעה לטורניר אירופי מול הנוער של איאקס ולוקחת את הטורניר, שחקן מצטיין, מלך השערים, ושאר ירקות. היום אולי איאקס זה לא פירמה, אבל בזמנו מדובר באלופת אירופה.

גם הרבה פעמים התאווה לתארים גורמת לכוכבי הנוער להתחרות במסגרת 2-3 קבוצות בו זמנית, דבר ששובר, פיזית ומנטלית, את הנער וגומרת בהרבה מקרים את השחקן הרבה לפני שהוא מתפתח לבוגרים. ככה שגם הרבה לפני הצבא ומה שקורה שמה (ויעידו שחקני הכדורגל שלא צריך ספורטאי מצטיין כדי לפתח קריירה בזמן השירות), אנחנו מאבדים שחקנים וספורטאים רבים.

ספי 1 באוגוסט 2012

בלינדר,אני מסכים שהגובה נראה כמו תירוץ אבל צריך לזכור שכדורעף הוא אחד מענפי הספורט היחידים שחוקי המשחק שונים לגברים ונשים. בעוד גברים משחקים על רשת מעט יותר גבוהה מ2.40 הנשים משחקות על רשת של 2.24 ואז הגובה משחק תפקיד פחות חשוב. אפילו אני על 170 הסנטימטרים שלי יכול לשחק איתן באולימפיאדה לצורך העניין.

לגבי הסיבה השנייה, הנוער בהחלט "אשם" בכך שהוא לא ממשיך לשחק. אבל כמו שהזכיר הפוסט,בעניין משולבות גם אידיאולוגיות שונות שגורמות לבני הנוער להעדיף את הג'בלאות באותה נק' זמן.

ולסיום- כל העולם כולו, הפועל בני שמעון

ארנון 1 באוגוסט 2012

אכן כן, הפועל בני שמעון!
זוכר את ההתרגשות שאחזה בקיבוצניקים מהנגב כשהאימפריות מקיבוצי הצפון היו קופצות לביקור. המגרש הקטן בשובל היה צר מלהכיל.

זיזו 1 באוגוסט 2012

מה….טה אשר!
מה….טה אשר!
מה….טה אשר!

זיזו 1 באוגוסט 2012

מה שהפולנים עשו לאיטלקים לפני כמה ימים היה לא פחות ממדהים!

מי שלא ראה פיספס בענק!

תאכלס, מפעל כמו טורניר האביב אפשר לארח בישראל בלי הרבה בעיה.

זה לא שצריך 15 יד אליהו.

אירוח טורניר כזה יתרום רבות לכדורעף המקומי, לראות רמה כזאת פה בהחלט יכול להביא עלדים לאולמות.

D! בארץ הקודש 1 באוגוסט 2012

אני לא בא להטיף, אבל אתה ואחרים שכותבים פה כותבים במקביל גם באחד מהעיתונים הכי נקראים בארץ – האם אין ביכולתכם להוביל מהלך שייתן לנו בכל יום מימות השנה מבט על כל הענפים הללו שאנו קוראים ורואים רק פעם בארבע שנים?
והרי כולנו נהנים מהם, ולא רק אנחנו, אפילו אחותי ואמא שלי צופות.

אני (די) בטוח שעיתון שירים את הכפפה הזו לא יסבול ממנה. עד אז, אני בטוח שנמשיך לקבל פה אצלכם באתר את הידע הזה, כמו שנעשה פה עם השח, בצורה מדהימה וסוחפת. השאלה היא אם אנחנו משיך לחכות לאירועים מעט יוצאי דופן, כמו ישראלי בגמר, בשביל ללמוד להנות מדברים אחרים ומהידע הרחב והעמוק שלכם, או שזה יקרה גם ביומיום שלנו.

גיל 1 באוגוסט 2012

זו בדיוק אחת המטרות של דה באזר אבל הם לא יכולים לשנות דברים בעיתונות הכתובה אם לעורכים אין עניין בזה. בפועל, רוב האוכלוסייה לא מתעניינת בענפים הללו ועיתונים צריכים לספק להם מה שהם רוצים שזה בעיקר כדורגל וכדורסל. תפקידו של עיתון הוא לא לחנך אלא למכור אבל באינטרנט יש בהחלט אלטרנטיבה.

יניב ג״מ 1 באוגוסט 2012

לא "למכור" — הרי מדובר פה ב"ישראל היום". אולי "להגדיל את החשיפה". אבל עד כמה החשיפה שלו כבר תלויה במדור הספורט.

גיל 2 באוגוסט 2012

הם עדיין מוכרים פירסומות…

D! בארץ הקודש 2 באוגוסט 2012

גיל, אני מסכים איתך שמטרתם למכור ולא להיות מפעל חינוכי. אבל גם אם נשים בצד את העניין החינוכי האפשרי, לכל עיתון ישנה אג'נדה (לפעמים לצערנו האג'נדה הפרטית עולה על זו הציבורית – קרי דיווח אוביקטיווי פשוט) – וכל גוף תקשורת יכול לקבוע לעצמו, לפחות, כללים מסויימים של הדיווח שהוא רוצה להעביר.
בעוונותי אני נוסע כרגע כל יום ברכבת. אני, וכל מי שלפני מאחורי ומצדדי, לוקח את ישראל היום (ואת ידיעות – על הפוסט חבל להרחיב). אני בספק אם מישהו לא ייקח בגלל שיהיו בו סיקור יותר הוגן לספורטאים או יותר חשיפה לענפים אחרים. מצד שני, כל מי שקורא בו את מדור הספורט יקרא גם את הנושאים הללו – אם לא מיד, אז לאחר כמה זמן – ובהחלט דרך החשיבה של מי שקורא באופן קבוע תשתנה.

ש. בן ד. 1 באוגוסט 2012

אני חושב שקרה אותו הדבר בדיוק עם הכדורמים.
אלה היו 2 משלושת ענפי הספורט המובילים של הקיבוצים (יחד עם הכדורסל) שדעכו מאד עם דעיכת הקיבוצים.
עם זאת, אני חושב שיש 3 סיבות משמעותיות יותר:
1. כפי שציינו לפני הרבה בנוער ברמה מספיקה (למרות שאעדיף לראות את המקצעות האלה יותר בבי"ס, אבל זה לדיון אחר…). הבעיה היא *באגודות*. האגודות "תוקעות" את הענף ולא נותנות לו להתפתח (מעבר שחקנים בין הקבוצות, לא מאפשרים לשחק כדורעף חופים וכו') או, וזה הכי חשוב, להינות מהמשחק וגורמות לשחקנים רבים לעזוב.
2. מחסור ביריבויות של פעם (וכל מילה שאוסיף תהיה מיותרת)…
3. חוסר סיקור בתקשורת. אפשר להגיד מה שרוצים אבל אני עוד זוכר שהיו בעיתונים תוצאות של כל הענפים הקבוצתיים בעיתון (טניס שולחן, בדמינטון ואפילו איגרוף) היום אין לזה איזכור ומרבית האנשים לא נחשפים לזה. כשהחשיפה נמוכה גם יש פחות רצון לראות את זה ובטח ובטח רצון ללמוד את החוקים כשהתחרות היא כדורגל (משחק פשוט, נגיש ומתוקשר).

אני רק יציין את ההבדל בין שני הענפים האלו (2 הנק' האחרונות) אל מול ענף הכדוריד שפורח בשינם האחרונות למרות שמתרכז בעיקר בציר ראשל"צ-נ"צ-רחובות.

יואב 2 באוגוסט 2012

מכבי (הדאבליסטית בחמש השנים האחרונות) עשתה קמפיין אירופאי מכובד מאד השנה.

אפריים 2 באוגוסט 2012

צודק, אבל להזכיר את מכבי בהקשר של הפוסט זה קצת מעליב. הם לא מגדלים את השחקנים שלהם אלא נותנים לאחרים לעשות את זה בשבילם.

קורא 2 באוגוסט 2012

בעיניי הבעיה העיקרית היא שכדורעף הוא פשוט ענף מאוד לא טלוויזיוני, ובעולם הפרסום מדברים הרבה על הדור הנוכחי, שהוא מאוד נרקיסיסטי ומחפש פרסום (ע"ע כוכב נולד). בכדורגל אתה יכול להיות כוכב, בכדורסל גם, אבל בכדורעף לעולם לא תהפוך לכוכב באמת, כמו גם בכדורמים. כולי תקווה שהענפים האלה לא יעלמו קליל עם השנים.

מצד שני, זה משאיר אותם גם תמימים יחסית ומאוד ספורטיביים, אז זה לטובה.

מאשקה 2 באוגוסט 2012

כדורעף הוא אהבת נעורי
http://debuzzer.sport5.co.il/buzz/?p=3773
חבל לי שאני לא יכולה לצפות במשחקי הכדורעף של האולימפיאדיה בטלוויזיה.
מיכה שמבן אמר לי לפני כ – 50 שנה שהתחלתי לשחק כדורעף:
" דעי לך שמשחק הכדורעף הוא לפועלים לאחרי שעות העבודה "
לא הבנתי בדיוק למה הכוונה והוא הוסיף:
" כדורעף הוא משחק קבוצתי שאין מגע גופני בין שתי הקבוצות שמשחקות במגרש, רק ליכוד קבוצתי של הקבוצה שלך יכולה להביא לניצחון מול היריבה ".
אני אוהבת את המשחק הזה אהבת נפש, קבוצות הכדורעף ושחקני הכדורעף, הם "מודורת שבט " עד היום.

ש. בן ד. 3 באוגוסט 2012

מאשקה,
קראתי עכשיו בפעם הראשונה, כנראה שפספסתי בפעם הראשונה וחבל.
הלוואי היום היו מלמדים אנשים לאהוב ספורט כמו פעם (כבר הפסקתי לספור כמה אנשים צחקו עלי בגלל שאני מתרגש מהאולמפיאדה…) – אני מקווה שהעברת את זה לדור הבא.
תודה.

Comments closed