יומן אליפות של הניינרס (2). השידור הדחוס

האם אפשר לצפות במשחק פוטבול דחוס?

טוב, הסיטואציה הייתה שלא ראיתי את המשחק בשידור ישיר. הייתי בדרך לבוסניה ובלילה לנתי בעיר אוזיצה בצד הסרבי. שלמי שלא יודע הclaim to fame שלה היא שמשם הגיע אחד נמניה וידיץ', הקפטן, המנהיג וצוק ההגנה של מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. בחדר במלון היה טלפון חוגה ומצאתי את העניין מרגיע מאד. “וידיץ' מייצג את הערכים הישנים", אמרתי לעצמי. לעומת זאת טלפון חוגה לא מרמז על חיבור מהיר לאינטרנט שיאפשר צפיה בNFL PASS – למרות שהאיש בקבלה בהחלט היה מודע לכך שבעולם יש רשת אינטרנט והוא שמע עליה אפילו טובות. במלון בינתיים אין. וגם לא בבית קפה.

כשחוצים את הגבול לבוסניה ומגיעים לוישגראד האינטרנט כבר מהיר יותר. זה דבר שקצת מאפיין את בוסניה באזור הזה – שחלק מהתשתיות שלה יותר טובות. בגלל שהאירופאים, אחרי שצפו בהם נטבחים בטלוויזיה במשך ארבע שנים, הרגישו לא נעים והחליטו לשים פה כסף.

מה שמביא אותי לחוויית הצפיה בcondensed – כשהאתר של הליגה דוחס לך את המשחק לחצי שעה וזה במידה רבה נושא הפוסט אחרי שהניינרס טרפו האריות 27-19. אגב, פרטי טריוויה – אלכס סמית' הוא ממוצא סרבי ואפילו יש לו קעקוע של סמל סרביה על היד. זו מסקנה מקצועית: הניינרס לא מתבססים על הגאונות של הקווטרבק.

יש אנשים שסבורים שמשחק פוטבול הוא קצת מרוח בזמן. אבל אין דבר רחוק מזה מהאמת. נכון – אפשר לדחוס את המשחק ל-20 דקות של תנועה אבל זה בערך כמו להגיד שגלפנד ואנאנד היו יכולים לשחק את משחקי השחמט שלהם בדקה וחצי. לזמן החשיבה יש משמעות גדולה מאד בפוטבול. וגם לרענון בין המהלכים. ייתכן שאפשר היה לדחוס גם את המשחק גם במציאות – אבל הוא היה מאבד הרבה מאד מערכו.

אבל מה לגבי צפיה. אין לי ספק שמשחק פוטבול היה יכול להיות קצר יותר. אולי משהו בין שעה וחצי לשעתיים. אבל חצי שעה זה לא זה. כי גם הצופה צריך את המרווחים הללו כדי לנתח לעצמו מה קורה. לכן המסקנה השניה שלי מהמשחק היא שזה בעיקר הלך בכוח. אפילו שחקני האיכות של הניינרס – ורנון דייויס ופרנק גור – עושים הרבה בכוח.

הניינרס האגדיים של ימי מונטנה ורייס היו קבוצה כוחנית. אבל היו יותר מוחמד עלי או שוגר ריי כלשהו או פלוייד מייוות'ר. ואלו כיום הם יותר ג'ורג' פורמן או מייק טייסון. יש בהם משהו ברוטאלי מאד. יש לי חשש מסויים, שאפילו מדיר שינה מעיני, שהעולם עתיד לא לאהוב את הקבוצה הזו. שבסוף לא יהיו לנו חברים.

היתרון האחד שיש במשחק הדחוס הוא שהוא מקטין לכאורה את הסיכוי שמישהו יגלה לכם את התוצאה. התייחסתי פעם לעניין של חוסר הסיכוי לראות שידור מוקלט מבלי שהתוצאה איך שהוא תתברר לך. במשחק הדחוס זה כמעט אפשרי.

צריך פשוט להסיר מכל רשימות הקשר שלכם, ובמיוחד מסקייפ, את בני תבורי.

0-2.

בברכת שנה טובה: היתרון הגדול של היהדות
יומן האליפות של הג'איינטס - תכירו זהו איליי

39 Comments

משה 17 בספטמבר 2012

אני צריך להכיר לך את אבא שלי, מלך העולם הבלתי מעורער בצפיה מוקלטת. האיש ראה את יורו 2000 בדיעבד בלי לדעת את התוצאות. הסוד שלו הוא מעט חירשות וניתוק מוחלט מהעולם החיצון(אינטרנט, עיתונים וכד').

משה 17 בספטמבר 2012

חוץ מזה, לגבי המחסור בחברים, אתה אוהד מנצ'סטר, כאוהד ליברפול אני יכול להגיד לך שאין דבר בעולם הספורט שאני מתעב יותר מכם. אני בטוח שזה לא הזיז לך…

בני תבורי 17 בספטמבר 2012

טוב, אתה מצפה ממי שמגדיר עצמו כאוהד שלא יקבע נסיעות ביום משחק…מצד שני, איזה כיף לחרבן למישהו שממילא חי מחוץ לטווח הטילים האיראנים את החופשה.

גלן 17 בספטמבר 2012

מייק טייסון. אני הבנתי אתמול שגם בניטרול אמוציות אני לא מוצא חן בניינרס הנוכחיים. אבל שיהיו בריאים.

Tal 17 בספטמבר 2012

הכתיבה החיננית שלך יכולה להאיר אפילו לקבוצת נגרים גסה באור רומנטי. טור מקסים.

לא ייאמן שהבית החזק ביותר כרגע מבחינת מאזני הקבוצות הוא ה-NFC WEST. מצד שני, בערב שאריזונה מנצחת את הפטס אחרי שורה של התרחשויות ביזאריות (אריזונה מפמבלים כשהם רק צריכים לשמור על הכדור, ומנגד גוסטקובסקי מחטיא שער ניצחון מ-42 יארד בקילומטר) והראמס מנצחים את וושינגטון בגלל פאול אישי מטופש של ג'וש מורגן (שהרחיק את וושינגטון מטווח בעיטה לשוויון) – אני יכול להאמין להכל.

שנה טובה!

ניינר 17 בספטמבר 2012

אני מתחיל להשתכנע שהקבוצה הזו בדרך לסופרבול והדבר תלוי רק בה. ההגנה מדהימה וזה אחרי מבחנים מול שתיים מההתקפות הטובות בליגה. אם הכסיל ימשיך לא לעשות שטויות, זה בהחלט אפשרי. הצטערתי לשמוע שהוא סרבי שכן אני חולה על האומה הזו ועל הספורטאים שלה וקצת מאכזב שאויל וכלומניק כמו מס' 11 שייך לעם המפואר הזה. אם הוא ישחק כמו סרבי, אף אחד לא יעצור את הניינרס!

משה 17 בספטמבר 2012

לא כ"כ הבנתי את האמירה "אני חולה על האומה הזו ועל הספורטאים שלה". אנחנו מדברים על עם שהיה מעורב ברצח עם לפני פחות משני עשורים(לא כולם כמובן אבל היו מספיק מקרים). מבחינה ספורטיבית, אנחנו מדברים על נבחרת כדורסל שהצליחה לבעוט בישבן של המאמן הגדול באירופה וכרגע בתהליך דומה עם מאמן ענק אחר, על נבחרת כדורגל שלא מגיעה לכלום וכללה שחקנים אלימים כמו סיניסה מיכאלוביץ' ויש עוד דוגמאות. ולכן למרות שלחלקנו יש סימפטיה לדיוקוביץ', על מה אנחנו מדברים פה ?

ניינר 17 בספטמבר 2012

תחזור אחורה למלחמת העולם ותגיד לי איזו עוד אומה נלחמה כך בנאצים. קל לרדת על הסרבים בעשרים השנה האחרונות אבל הסיפור מורכב ביותר. זו אומה עם גאווה שאינה מתקפלת בפני מי שמאיים עליה והדבר גם מתבטא בחלק ניכר מהספורטאים הנפלאים שלה. וחוץ מזה, פגשתי לא מעט סרבים והם ברוב המקרים היו אחלה אנשים.

עומרי 17 בספטמבר 2012

ידידה טובה מהמיעוט ההונגרי בסרביה מספרת לי שלא סימפטי להיות מהמיעוט ההונגרי בסרביה בימים אלה.

אני חושב שזו מתפתחת להיות עונת NFL מוזרה מאוד שלוקחת לאקסטרים את מגמת הכאוטיות והשוויון הכמעט מוחלט של השנים האחרונות.
אין קבוצות גדולות. אין אפילו קבוצות מאוד טובות.
כמעט כולם עפים על כולם.
בעונה כזו יתכן שקבוצה אולד סקול כמו הניינרס יכולה לעשות דברים.

משה 17 בספטמבר 2012

אני מעריך מאוד את העמידה של הסרבים מול הנאצים וגם את העמידה שלהם מול הקומוניזם. הם הצליחו להיות המדינה הכי פחות ממושמעת בגוש המזרחי לאורך השנים וזהו הישג לא מבוטל. עם זאת, זה לא מקנה להם סליחה על המעשים שלהם במהלך המלחמה בקרואטיה, בוסניה וקוסובו.
לגבי הספורטאים, אני באמת מחפש דוגמאות אבל אפילו בניגוד לקרואטים, רחמנא ליצלן, אני מוצא יותר אנדראצ'יבריות והרס עצמי מאשר הישגים. אני אשמח אם תפרט למי אתה מתייחס חוץ מדיוקוביץ' והכוכב האדום.

ניצן פלד 17 בספטמבר 2012

מילוראד צ'אביץ'

משה 17 בספטמבר 2012

אני מעריך שגם גדולי הפטריוטים הסרבים יתקשו לראות בבחור שהישגו העיקרי הוא הפסד צמוד לפלפס בדרך ל-8 מדליות זהב לוחם סרבי מפואר.

דורפן 18 בספטמבר 2012

משה – לא אתייחס לגבי הפוליטיקה כי המסקנה המרכזית שלי מהעניין היוגוסלבי הוא שלהגדיר שם משהו – כמו להגיד על מישהו שהוא סרבי או קרואטי או בוסני – כמעט בלתי אפשרי.

לעניין הספורט: דיבאץ', וידיץ', ינקוביץ ואיבנוביץ'. מוניקה סלש. שים לב – היו בהיסטוריה 50 גברים ונשים שהיו ראשונים בעולם בטניס – ארבעה היו סרבים. סלש וסביר שגם דג'וקוביץ בין האגדיים ממש.

משה 18 בספטמבר 2012

רונן,
אתה די מחזק את הטענה שלי בדוגמא של וידיץ' ודיבאץ', איכשהו המריבות הפנימיות בנבחרות האלה הורגות את הסיכוי שלהן להצלחה. אם עד מלחמת האזרחים העניין היה קרואטים-סרבים-בוסנים וכד' לא ברור איך הסלובנים הקטנטנים ממקסמים את הכישרונות שלהם להישגים קבוצתיים מדהימים והסרבים מסיימים כל טורניר בהאשמות הדדיות.
לגבי הטניס אכן נתון מעניין וסלש היא אגדה(ודיוקוביץ' בדרך), איבאנוביץ' ובעיקר ינקוביץ' הן נקודות שחורות בהיסטוריית הטניס הנשי שמעידה בעיקר על כישלון השיטה.

שלו 17 בספטמבר 2012

יש משהו בסיסי בפוטבול שלא תופס,
העובדה שצריך לקום באמצע הלילה, וזה לוקח כל כך הרבה זמן עד שזה נגמר, ואח"כ יש יום שלם להעביר עד שהולכים לישון עוד פעם.
צריך להודיע לאמריקאים החצופים שיעבירו את שעות המשחק לזמן נורמלי ימי שני בין 21:00 ל 24:00.
כך המשחק יהווה גשר בין הליגה לליגת האלופות ויסגור את סדר היום.

אלון 17 בספטמבר 2012

יש מספיק משחקים ביום ראשון בשמונה בערב שעון ישראל.

שלומי האורז 17 בספטמבר 2012

הניינרס הקבוצה הטובה בליגה

פאקו 17 בספטמבר 2012

סליחה שאני מכאיב, אבל אמרו את זה על הפאקרס בעונה שעברה.
הם בהחלט נראים מפחיד (אני דווקא די בעדם), אבל היופי בפוטבול הוא שהכל יכול להתהפך במשחק אחד, וודאי כשיש לך איזה סמית כזה בהרכב.

גיל 17 בספטמבר 2012

לא צריך להכאיב, הוא צודק. כרגע הם הכי טובים בליגה. זה לא אומר כלום לגבי מה יהיה בעוד 3 חודשים.

T.oh 17 בספטמבר 2012

השידור הדחוס הוא סוג של OD.
לעומת זאת, הממיר המקליט הוא גאוני. הצלחתי לקום ב 8 (חג או לא חג) ולראות את הניצחון של הניינרס.
ההגנה הייתה כדרכה, אולי מעט יותר מאופקת כיוון שלאורך כל המשחק הם מנעו מג׳ונסון לנצח אותם מאתגרים אחרים בדיטרויט לקום ולעשות מעשה. דבר שלא קרה. הדבר העצום שההגנה הזו יודעת לעשות זה גם לעצור את הריצה וגם לכסות על התופסים הטובים (טייט-אנדס למשל) עם אותו ההרכב.
אבל הסיפור היום היה אלכס סמית׳. בתור משפחה עם שורשים יוגוסלביים (סבא קרואטי וסבתא יהודיה סרבית) אני מבין שיש לנו תקווה עם סמית׳. היום אלכס היה קליני. לא מלהיב לא מפוצץ אבל יעיל בטוח ומדויק ( ספרתי לפחות 3 דרופס של הרסיברים. הדרייב האחרון עם 3 השלמות לדאון שלישי לקרבטרי היו בדיוק מה שאתה רוצה לראות מהקוטרבק שלך הדרייב שאוכל את השעון וסוגר תמשחק.
בכלל היום, השימוש במספר רב של רסיברים היה מעולה ונראה שהצוות סמית׳ ה ראבואו
יודע מה הוא רוצה מעצמו. בשבוע הבא, בדום של הויקינגס אפשר יהיה לחשוב על 3-0 לפני הג׳טס הקשוחים

טל בן יהודה 17 בספטמבר 2012

פרק מאד מהנה של היומן.

במהלך המשחק אתמול, העלו שקופית של כל ההישגים של הקבוצה משנה שעברה (הכי הרבה פילד גולס, נתוני הגנה חזקים וכו'), כשבראש השקופית התנוסס הכותרת: "Old School".

לא עתיד לאהוב את הקבוצה הזו? במהלך כל העונה שעברה, דיי לא אהבתי את מה שמתרחש ב-49'ס. והשקופית הזו מיצתה את העניין.

אני אוהב התקפה, אני אוהב נקודות… אני אוהב את בריז, מאנינג, בריידי… לא את אלכס סמית. אני אוהב טאצ'דאונים, לא פילד גולס.

אבל…

מאז שרנדי מוס חתם אצלם, אני מוכן לשבת משחק שלם ולחכות למהלך שבו הוא ייקח בו חלק. אני אוהב "סיפורים עם סוף טוב". והצלחה של מוס הוא כזה.

במשחק הראשון טאצ'דאון, במשחק השני הייתה (אם אני לא טועה) תפיסה אחת.

אני ממש לא אוהב לראות את ה-49'ס בפעולה, אבל מוס מקל על התופעה והופך את זה לפחות כאב. מי ייתן והוא ייקח חלק פעיל יותר ככל שהעונה תתקדם. מי יודע, אולי אפילו אתחיל לעודד אותם.

Danny - Long Island 17 בספטמבר 2012

למי שחי בניו יורק אין בעיה כזאת אבל בגדול, אני מבין אותך. מקווה שתחזיק מעמד…

שלו 17 בספטמבר 2012

עם כל הכבוד לניו יורק היא בסה״כ עיר קטנה ביבשת המרוחק לעומת כרכור, בטוח בחשיבותה האוניברסאלית.
בטוח שעם עבודת שיווק נכונה השוק הכרכורי ישנה את מפת ההכנסות של ה NFL.
כדאי להם לריב עלינו אחרת נעבור לראגבי.

Danny - Long Island 17 בספטמבר 2012

תגובה 11 עבור שלו

גיל 17 בספטמבר 2012

אלכס סמית, שיחק אתמול מצוין, לא פחות. אם אנשים היו מוחקים מה שהם יודעים עליו ומסתכלים בצורה אובייקטיבית על המשחק שלו, הם היו חושבים שהוא אחד הקווטרבקים הכי טובים בליגה. צריך לזכור שזו השנה הראשונה בכל הקריירה המקצוענית שלו שהוא משחק באותה שיטת משחק שנתיים רצוף! אפשר לראות איך הביטחון שלו עולה ואיך הארבו נותן לו לזרוק קצת יותר וגם זריקות יותר מסוכנות. השאלה היא אם כולם ישארו שם בריאים שנה שנייה ברציפות. אם כן, יהיה קשה מאוד לנצח אותם.

פרננדס 17 בספטמבר 2012

לייק. חבל שדורפן ועוד כמה מגיבים פה לא מודים פה שהם קצת טעו לגביו

גלן 17 בספטמבר 2012

גיל הוא שיחק מצויין. ובכל זאת לא ראיתי דבר שבלכסיקון שלי מוגדר כזריקה מסוכנת. אני מוכן להודות שהוא לא נתקל בסקונדארי שהשם האמצעי שלו זה אינטרספטון אבל לא ראיתי משהו הרפתקני. זוהי עבודת אימון מצויינת ושיפור משמעותי משנה שעברה. זה רק עניין של טעם. אותי זה פשוט שיעמם.

גיל 17 בספטמבר 2012

אני מסכים שלא היה משהו הרפתקני אבל הוא זורק יותר, וגם זורק לטווחים גדולים יותר שתמיד יש בהם סיכון שמשהו ישתבש. נראה לי זו תוכנית על של הארבו להביא אותו במצב אופטימלי לסופרבול. אגב, הפעם האחרונה ששתי קבוצות מהחוף המערבי נפגשו הייתה לפני 18 שנה עם הניינרס וסן דייגו. אפשר לומר שהק"ב של הניינרס לא יחזור על התצוגה שהייתה אז.

/C 17 בספטמבר 2012

מה עם פוסט על הדיוויס?

גלעד 17 בספטמבר 2012

סן פרנסיסקו היא הקבוצה היחידה ב-NFC שאפשר להגיד עליה שהיא בוודאות (בוודאות!!) תגיע לפלייאוף. ואין ספק שהיא הקבוצה הכי שלמה ב-NFC, ואולי בליגה כולה (אם ההגנה של הפאטס תמשיך לשחק כמו במשחק הראשון, אולי יש כאן תחרות). צריך לזכור שהסיבה שהיא לא הגיעה לסופרבול בשנה שעברה היא הפאמבלים של קייל וויליאמס, ולא שום דבר אחר. ונגד הפאטס, ללא ספק היה להם סיכוי טוב (קשה לשפוט כי הם לא נפגשו מאז 2008 אבל עדיין…). סן פרנסיסקו בגלגולה הנוכחי היא טובה מדי בשביל לא להגיע לסופרבול, והיא בטח לא רוצה להיזכר כקבוצה של "כמעט" כמו הקבוצה של האח השני לבית הארבו.

גיל שלי 17 בספטמבר 2012

עזבו כבר את סיפורי קייל וויליאמס. צריך להצליח להשלים דאון שליש כדי לנצח בפוטבול.

גיל 18 בספטמבר 2012

שום דבר לא וודאי בליגה הזו והמחזור האחרון מוכיח את זה. הרבה דברים יכולים להשתבש עד הפלייאוף ובטח בפלייאוף עצמו. כולה מחזור שני, אז להמתין קצת עם הודאויות הללו.

גלעד 19 בספטמבר 2012

אני עדיין עומד על זה. סן פרנסיסקו תגיע לפלייאוף, בוודאות. אני מוכן לשים על זה הרבה כסף.

פרננדס 17 בספטמבר 2012

האחים הרבאו, האפורים והגנתיים, אוהבים לסרס את הק"ב שלהם.

דורפן 18 בספטמבר 2012

אם ראית את אנדרו לאק תחת ג'ים הרבאו בסטנפורד….

הם פשוט שופטים כל שחקן נכון כערכו.

גיל 18 בספטמבר 2012

למי שמעוניין להבין איך מוח של פדופיל עובד, ולמה כל כך קשה לתפוס אותם וגם להאמין למה שהם עשו, כתבה מעולה של מלקולם גלדוול על סנדסקי ופדופילים אחרים מהניו יורקר:

http://www.newyorker.com/arts/critics/atlarge/2012/09/24/120924crat_atlarge_gladwell

אוהד מטס בירושלים 18 בספטמבר 2012

ההשפעה של ה no huddle על הפוטבול בטלביזיה:
http://online.wsj.com/article/SB10000872396390443884104577647920214855232.html

גלעד 19 בספטמבר 2012

אין לי בעיה עם ה-no huddle. אני דווקא אוהב את זה, זה מאתגר את ההגנה אבל גם את ההתקפה – צריך להיות מתואמים, מוכנים, ולוודא שאין פולס-סטארטס וכו'. שהטלוויזיה תסתדר – שיפחיתו מהפרסומות ויראו את הריפלייז שם.

אבו צ׳יצ׳ריטה 19 בספטמבר 2012

השידור הדחוס הזה לא עובד…פתאום קופצים לדאון שלישי, פתאום עברנו שש דקות קדימה. חשבתי שזה רעיון מעולה, אבל ניסיתי והתאכזבתיי….גם זה שאין שידור חוזר עם הפרשנות והניתוח של המהלך מאד מוריד מחוויית הצפיה

Comments closed