שקט, שותקים

מה קורה כשלעיתונות ספורט אין אפילו אינטרסים


כתבתי אתמול בעיתון על ההשתקה של תחקיר של טל וולק מהעיתון גלובס על אבנר קופל, יו"ר איגוד הכדורסל. אני ממליץ מאד לקרוא אותו.
הנה הכתבה.
והנה הטור שלי.

ועכשיו הסבר שלי למניעים לכתיבת הטקסט.

ראשית, אקדים ואומר כשאני כותב על תקשורת ספורט אין לי ציפיות מכלי תקשורת בעל זכויות שידור. אינני מתייחס לא לESPN הגדול והחזק ולא לערוץ הספורט בישראל שמארח את דה באזר – כגורם עיתונאי. ייתכן שהם עוסקים גם בעיתונות, בגופים הללו יש כמה עיתונאים מצויינים, אבל הם ראשית כל ולפני הכל גוף משדר. אין לי ציפיות ואין לי אכזבות. בדומה אין לי ציפיות מצ'רלטון ובטח לא מONE שאמנם אין לו זכויות שידור אבל הוא מי שמנהל את אתר איגוד הכדורסל.

מה שבאמת הפתיע אותי והפריע לי הוא התנהגות העיתונים היומיים ואסביר למה.

אישית אני תופס את תחום העיתונות "כממוצע המגמתיות". עיתון הוא לא מבקר המדינה ובטח שלא אובייקטיבי. הציפיה שלי למשל שבעיתונות חופשית עיתון של מפלגה אחת יחשוף שחיתות במפלגה אחת ויגן על מפלגה אחרת בעוד העיתון המתחרה יעשה הפוך. והדברים נוגעים לא רק למפלגות אלא גם למסעדות ומועמדים לאירוויזיון. כמובן שעדיף היה שהעיתונות כולה תהיה אובייקטיבית אבל זה לא פוטר את הקוראים מנסיון להבין גם את האינטרסים התקשורתיים. יכול להיות שזה אפילו טוב יותר מעולם בו כולם אובייקטיבים והגונים – כי אז האנרגיות והמוטיבציות שבתחום נמוכות יותר. יכול גם להיות שלא – ומכל מקום לא ידוע לי על מקרה המבחן הזה בו קיימת עיתונות אובייקטיבית.

ובדומה הייתי יכול לקבל כל תגובה לתחקיר הזה. מנסיון לקעקע אותו ועד נסיון לנכס אותו. לא הייתה לי בעיה אם התגובה לתחקיר של וולק הייתה כתבות על פועלו העצום והרב של קופל בעד הכדורסל הישראלי והצגת הממצאים כחסרי חשיבות. אבל מה שקרה פה הוא שכל כלי התקשורת פשוט התעלמו. כאילו הדברים לא נכתבו. וזה, יש לומר, כן הפתיע אותי מאד.

ומדוע? כשחייתי עוד בישראל ועבדתי בעיתונים בתחרות מעולם לא הייתה פרקטיקה כזו. הייתה פרקטיקה של נסיון לגמד חשיפה של מתחרים. הייתה פרקטיקה של נסיון להביא את הצד השני. הייתה פרקטיקה של נקמנות כלפי מקור שהביא סיפור בלעדי של מתחרים. אני מדבר בעיקר על התחרות בין ידיעות אחרונות למעריב, אבל במידה מסויימת גם הארץ (ישראל היום לא היה קיים אז).

אחר כך כנראה השתרשה איזשהי פרקטיקה גרועה מאד בה מתעלמים אם אפשר מתחקיר של מתחרה. זו שיטה גרועה בהרבה מנסיון לקעקע חשיפות של מתחרים. אבל למרות שזה השתרש הפרקטיקה כזו נראית לי מוזרה בהקשר הזה. המתחרה של גלובס הוא כלכליסט. לשניהם אגב מדורי ספורט טובים מאד – אבל כמובן שנישתיים מאד. מה הציק לארבעת מדורי הספורט של העיתונים הכלליים לעסוק בחשיפות הללו? ויותר מכך – מה היה להם להרוויח מהעניין הזה? ואפילו יותר מכך – איך זה שהאינטרסים של כל ארבעת העיתונים הכלליים היו זהים כאן? אם נאמר עיתון אחד מקורב לקופל – מדוע לא הגיעו התקפות בעיתונים האחרים?

הטענה שלי היא שמדורי הספורט הם כל כך חלשים שאין להם אינטרסים. האינטרס היחיד שלהם הוא לא לעסוק בשום דבר בעייתי ולא להסתבך. שהלוואי והמו"לים היו מחשיבים את הספורט כחלק מהתחרות המלוכלכת והאינטרסנטית. במקרה כזה הרבה היה נחשף.

אבל שתיקה רועמת, בניגוד לכל תגובה אחרת ואפילו לא הוגנת שאפשר להעלות על הדעת, היא כבר סוף הדמוקרטיה. השתקה היא מה שאיגוד הכדורסל רצה במקרה הזה וגם השיג.

אנחנו והם. סיכום המחזור ה-25
צ'לסי. קצת נפלו מהרגליים

39 Comments

בלינדר 9 במרץ 2013

השאלה שלי היא האם אין להם אינטרסים כי הם חלשים או שהם חלשים כי אין להם אינטרסים ובכך לעיתון אין אינטרס להשקיע במדורים?

דורפן 9 במרץ 2013

כי עיתונות לא מוכנה להלחם על דברים שקשורים לספורט. ספורט זה מסי.

נר הלילה 9 במרץ 2013

מעניין מאוד. כשאתה כותב על חולשת מדורי הספורט בעיתונות, האם כלול בזה גם מדור הספורט הביתי שלך? חייב לשאול על הפלטפורמה (ישראל היום) שאתה כותב בה, ברור הרי לכל בר בי רב שמדובר בעיתון מביך, לעיתים גובל בנפשע, איך אתה מרגיש עם זה? בעיניי מדור הספורט של הוא החלק היחידי בעיתון הזה שעונה להגדרה עיתון, אבל מדבריך משתמע שגם הוא נגוע וחלש ?. אני אישית שמח שאתה כותב ושמח שמפרסמים אותך, כל הכבוד על האומץ ובעיקר תודה, גם על דהבאזר וגם בכלל.

דורפן 9 במרץ 2013

העיתון פרסם בתוך הטקסט גם את הביקורת עליו. מעולם לא עבדתי בעיתון מגמתי פחות מהמעסיק הנוכחי שלי. עד כדי כך שמו"ל העיתון, כשהוא מחליט לדחוף דיעה פוליטית (הזויה ושאינני מסכים לה לחלוטין) חותם עליה בעצמו תוך ציון שהוא מו"ל העיתון. המו"ל היחיד מלבדו שעושה זאת – חושף את עצמו ומניעיו – הוא עמוס שוקן (שהבעייתיות שלו הוא ביחס לעובדים – אבל זה לא לענייננו עכשיו).

קורא 9 במרץ 2013

רונן, אני ממליץ לך בחום לצפות בפרק של המקור על השינויים שהעורך שלך עשה בטקסטים. בתור מישהו שעבד גם בהארץ וגם בידיעות, מעולם לא ראיתי כזה דבר בכל חיי, שעורך ראשי יטרח להתעסק בדברים האלה.

ימני שטוף מוח 9 במרץ 2013

אתה מתכוון למקור של רביב דרוקר שישב לצד "הפרשן" החף מאינטרס פוליטי עפר שלח?
אתה מתכוון לתכנית שעליה אחראי רפי גינת?

ימני שטוף מוח 10 במרץ 2013

רפי גינת שהוא כמובן אובייקטיבי לגמרי בנוגע לישראל היום.

צור שפי 10 במרץ 2013

ימני – אז מה עם דרוקר חבר של שלח? אתה לוקה בתופעה הנפוצה של התנפלות על הכתב במקום התייחסות לתוכן. התחקיר של דרוקר היה עבודה עיתונאית ראויה ביותר.

צור שפי 10 במרץ 2013

אז מה אם, לא עם.

תוהה בדרכים 10 במרץ 2013

אתה מתכוון לידיעות אחרונות שהחליט לשים ידיעה על החלטה להעמיד ראש ממשלה מכהן לדין, בהפניה קטנה בשער לעמוד פנימי?

יש גבול לגנבת דעת והעמדת פנים.

רונן דורפן 10 במרץ 2013

כל שאני יכול לומר הוא שאני שמח שלפחות בין הקוראים אצלי, או לפחות המגיבים, יש רגישות לאינטרסים של הדברים שהם קוראים. כך צריך להיות.

תוהה בדרכים 10 במרץ 2013

הבעיה שיש פה משחק של העמדת פנים. כן, "ישראל היום" מוטה לכיוון מסוים (ואני לא מצפה ממך לבקר פומבית את מקור הפרנסה שלך. לדעתי זה אפילו די חוצפה לדרוש את זה), רק שכלי תקשורת אחרים מוטים לא פחות, לכיוונים אחרים. והם מוטים עשרות שנים וברמה כזו שעצם ההטיה שלהם יצרה את הצורך בעיתון כמו "ישראל היום", רק בשביל קצת לאזן את השיח.

הנקודה היא שבעיני אנשים מסוימים הטיה לכיוון השני היא ביטוי של אמת מוחלטת / מצב טבעי ולכן אין איתה בעיה. פה הצביעות והדו פרצופיות.

נר הלילה 9 במרץ 2013

עדיין תסלח לי צריך לעצום עיניים חזק. אני אתן לך דווקא דוגמא אזוטרית לכאורה כדי להדגים כוונתי, בזמן שביתת הראשויות המקומיות במהלך הקדנציה האחרונה של ביבי, ובמאמר מוסגר, כמי שחי בראשות מקומית בחתך לכאורה גבוה (בנימינה) שיש בה גביית ארנונה יקרה באחוז גבוה מאוד, אני מרגיש ברמת היומיום את דילדול המשאבים שעוברות הרשויות המקומיות, וכתוצאה דילדול השירות לאזרח. בכל מקרה, אחת העילות לשביתה היה משהו שקשור לאי הארכת חוק לזכיונות של מפעל הפיס שאם לא היה נפתר לא היה מאפשר להם להמשיך לתמוך במפעלי תרבות וספורט ברשויות המקומיות בשנת התקציב הבאה, במועצה כמו שלנו כל אולם ספורט-מתנס- מגרש וכו, כולם ממומנים בידי הפייס, ככה שזאת הייתה מכה גדולה לרשוית. ביבי שכמדיניות מדלדל לאורך השנים בצורה עקבית את ההשקעה הציבורית במדינה היה מושא הכעס של ראשי הרשויות. בכל מקרה הופיעה ידיעה, ככה בעמודי האמצע, שהעילה האמיתית לשביתה היא העובדה שעומדת להכנס תקנה שאסור יהיה לקטינים להשתתף בהגרלות הפייס, שראשי השלטון המקומי שובתים כדי לסכל אותה. מיותר לציין שלא הופיעה כל תגובה של ראשי הרשויות. לא הופיע גם כל עניין תחקירי פשוט צויין כעובדה. יכול להיות שידיעות לא יותר טוב, אני לא מתווכח, בעייני מדובר שצהובון + נחום ברנע. אבל הלו, זה עיתון במובן עיתונות ?

רונן דורפן 10 במרץ 2013

אני חושב שאם ידעת לקרוא את הידיעה ולמפות את האינטרסים מאחריה – אתה קורא אחראי. אדם בישראל הבוחר לקרוא איזשהו עיתון "כמקור מידע" בדומה לקריאת אנציקלופדיה או מאמר מדעי – עושה זאת על אחריותו. והציניות שלי לא באה מהיתממות – היא באה מעבודה בכל עיתון חילוני מרכזי בישראל.

וכפי שאני אומר – הלוואי שהייתה פוליטיזציה בעיתונות הספורט.

נר הלילה 10 במרץ 2013

אני ידעתי אולי, אבל זה עדיין חוצה כל קו אתי, זה עדיין נפשע, זאת דיבה.
באורח פרדוקסלי הבעייה לקורא ביומון הזה היא שיפוט הפוך, מאחר והוא כלכך בוטה בחצאי אמיתות, שהוא נתפס מראש כמשהו לא אמין שלפעמים מסתתרת בו אמת מעניינת. כמו שאמר קולגה בליברלים על מודעי – יש לו תקופות ארוכות של שפיות. זה בדיוק מגדיר אותו כלא עיתון ומאחר וזה נעשה בכסות עיתון כלומר בהונאה, אם הייתי עיתונאי זה היה מפריע לי .
לגבי מדורי הספורט דווקא יש פוליטיזציה, רפאל נאה בעד שמעון מזרחי ! (וכן הלאה)… זה לא שונה מהמלחמות בין ידיעות לישראל היום בנושאים הרי גורל כמו האח הגדול נגד הישרדות.

אריאל גרייזס 10 במרץ 2013

נו, וזה שישראל היום "צינזר" את המכתב התאבדות של הבחור ששרף את עצמו והעלים ממנו את התקיפה על ביבי ושטייניץ?
אין לצפות היום מעיתונים לכלום.

נר הלילה 10 במרץ 2013

חשבתי קצת על נושא השיפוטיות כקורא שרונן מדבר בה ועל הבעיתית שכרוכה בזה. בתור חובב ספורט די רציני אין לי שום מושג מה מפת האינטרסים בעיתונות הספורט המקומית. אני מוציא לרגע דברים בו(ל)טים ממש כמו חביבנו רפאל נאה או שלמה שרף. למשל בנושא הנידון, אין לי שמץ מיהו עורך הספורט של ישראל היום ומה האינטרסים של אלי סהר, אבי סגל או אהרלה ויסברג. הדבר נכון גם לכל עיתון ספורט ישראלי אחר. אולי לאנשים בברנג'ה זה מובן. לחובב הספורט מהשורה ממש לא. אני מאוד אשמח עם מערכת דהבאזר תמצא מישהו שיכתוב על זה. זה חסר.

גיל 10 במרץ 2013

לי נראה שזה נובע מעצלנות, חוסר במשאבים לערוך תחקיר נגדי או לבדוק אם התחקיר אכן נכון. בסופו של דבר, תחקיר כזה, כמה שלא יהיה נכון, לא יעזור בלמכור עיתונים וחוץ מכמה בעלי עניין הוא לא ממש מעניין את רוב הקוראים. עצוב, אבל זה העולם היום.

רונן דורפן 10 במרץ 2013

משאבים.

תוהה בדרכים 10 במרץ 2013

שתי הערות.

– שאפו על מה שכתבת על גרנט בעיתון של היום. כל מילה.

– אגב תקשורת ספורט ו"פרשת רוני", מענינת אותי התייחסותך לכל תופעת הצהובונים באנגליה.

גם בתקשורת הספורט בישראל לא חסרות ידיעות לא מדויקות, אבל הן מגיעות מסוכנים, שחקנים או קבוצות, כך שלפחות המניע והאינטרס ברור. באנגליה זה מגיע מהצהובונים עצמם. פה עולה השאלה, מה האינטרס שלהם לפרסם ידיעות מופרכות על בסיס יומי? בעבר אפשר היה לכתוב שהמטרה היא למכור עיתונים, אבל זה לא רלבנטי בעידן של ידיעות באתרי אינטרנט ובעיקר זה פוגע בהתייחסות למעט מאד הידעות האמינות שהם מפרסמים פעם בשנתיים. מקרה קאלסי של זעקות "זאב, זאב".

זה כל כך מוזר לראות ועוד במדינה מתקדמת, צינית וביקורתית כמו אנגליה. לפעמים זה נראה כמו תרבות שעומדת בפני עצמה- כאילו אנשים מצפים לקבל מעיתונות הספורט שלהם ידיעות מופרכות.

דורפן 10 במרץ 2013

עיתונות הספורט באנגליה מפתיעה אותי בשתי דרכים.

ראשית – מה שציינת. הכמות האינסופית של ידיעות מופרכות. זה בצהובונים.

שנית – ההתייחסות ל"אמר כי" כאל ידיעה. למשל כותרות מהסוג של "גארי נוויל אומר שאלכס פרגוסון הוא המנג'ר הטוב באנגליה" או "לאמפרד אומר שאנגליה יכולה לזכות באליפות אירופה". כלומר אפילו משפטים כל כך צפויים שהיית נדהם אם הדובר היה אומר להיפך.

תוהה בדרכים 10 במרץ 2013

מה שאני לא מבין זה למה הם עושים את זה. הרי אין בפרסומים הללו שום תועלת אמיתית מבחינתם. הם לט יודעים שתוך יום מקסימום יכחישו את הענין והסיפור ימות?

דווקא ענין ה"אמר" כידיעה חדשותית, קיים בכל מדינה. דוגמה רלבנטית? ראיתי באתר של ה"מארקה" שפרסמו ש"פרגוסון אמר שלופז יותר טוב מקאסיאס". ויש לזה נכון לעכשיו 700 תגובות.

גיל 10 במרץ 2013

ענית לעצמך. כותרות כאלו יוצרות עניין וזה עוזר למכור עיתונים.

תוהה בדרכים 10 במרץ 2013

אני בספק אם זה מוכר עיתונים בעידן האינטרנט. הרי זה לא שהם שומרים את הידיעות לעיתון המודפס, הם מפרסמים אותן גם באתרים שלהם.

גיל 10 במרץ 2013

זה לא קשור לידיעה עצמה אלא לבעיית מכירת העיתונים. אם הם משיגים אותה חשיפה ברשת וכסף מפירסום אז זא אותו אפקט.

אריק 10 במרץ 2013

זה מאוד פשוט תוהה. נבחרת אנגליה מעניינת הרבה אנשים, כמו למשל יונייטד או ליברפול ולכן תמצא בהקשר של שלושת אלה הרבה כותרות ריקות או מופרכות, שגורמות לגולשים ללחוץ, זה לטעמי ההבדל הגדול של העשור האחרון, החיפוש אחר הקליק באינטרנט. מיש כמובן מלבה את האש אלו הסוכנים שמנצלים את העניין. זה יוצא מחיק לפעמים שיונייטד וליברפול עוקבות אחרי שחקן שמסתבר בסוף שסואנסי היא זאת שבעצם היתה אחריו, והעיתונאים אפילו אולי ידען את זה אבל לא הכניבו את זה בטח לא לכותרת.

רונן- האם ייתכן שלכל עורכי מדורי הספורט נוח יותר להחזיק בתחקיר על קופל, כשהוא יודע שזה בידם מאשר לפרסם, מסיבה כלשהי?

אריק 10 במרץ 2013

צ"ל – מי שכמובן, מחיק = מצחיק, הכניבו = הכניסו.

אריאל גרייזס 10 במרץ 2013

הרבה קוראים=יותר כסף מפרסומות. מפרסמים יודעים בדיוק כמה כניסות יש לכל אתר אינטרנט

אלעד 10 במרץ 2013

הבעיה שהעיתונים בארץ כבר עברו לדעתי את כל הגבולות של ההוגנות הבסיסית. ידוע שעיתון אחד תומך ב-X והאחר ב-Y, אבל הצורה הבוטה שהתמיכה הזו באה לידי ביטוי, שהגיעה לשיאה בבחירות האחרות (בהן העיתונים ממש שימשו כשופרי תעמולה) כבר עוברת כל גבול, מה גם שהעיתונים החזקים כיום הם חינמונים שמגיעים לידי כל דכפין בקריאת הבוקר שלו ברכבת או באוטובוס (הכווה בעיקר לישראל היום וידיעות). זה בסדר לצפות מהקוראים לקרוא קריאה ביקורתית, אבל אני חושב שרוב הקוראים לא עושים את זה, וגם לא מבינים שזה מה שהם צריכים לעשות. חבר שלי, שלא מרבה בקריאת עיתונים, הגיע איזה יום והודיע שלא הייתה לו דיעה פוליטית עד שקרא את העיתון לאותו יום. מיד שאלתי אותו איזה עיתון קרא, ולתשובתו גם עניתי נכונה מהי הדיעה הפוליטית שהוא גיבש הבוקר. אותי זה מפחיד, כי יש פה הרבה כח ויכולת יחסית קלה להשפיע על האדם הפשוט מהרחוב.
מה שכן, אני תמיד לוקח את ישראל היום ובודק בעמודים האחוריים אם יש כתבה שלך. אם אין, אני זורק…

אריאל גרייזס 10 במרץ 2013

יש כמה אופציות:
1. כדורסל ישראלי כבר לא מעניין אף אחד
2. קופל נתפס אצל הרבה עיתונים (מסיבה לא מובנת לי) כמו האביר שנלחם במכבי תל אביב, ולכן הוא מקבל הנחות
3. אף אחד כבר לא מתרגש משחיתויות פה. פרשת שופטים באדום נעלמה מהראדאר, מוני פאנן נעלם מהראדאר.
4. all of the above

martzianno 10 במרץ 2013

אין עיתונות בארץ.
אולי גם בעולם, לפחות לא במובן הישן של המקצוע.
הקוראים והצופים אכן צריכים להיות אחראיים.
אפשר להאשים את ביבי והביביתון שלו שמחולק חינם וששינה את הסטנדרטים של קריאת עיתונים בארץ (לטובה? לרעה? – לא יודע, עזבו אותי), אבל סביר להניח שזה היה קורה גם עם מישהו אחר.
ועדיין, אני מאשים את ביבי.

גיל שלי 10 במרץ 2013

כל מי ששיחק בבית"ר תל אביב, בוגרים או נוער, יודע מי זה אבנר קופל (היה שנה מתחתי שחקן בשם טל וולק, מעניין אם זה אותו שחקן).
האיש הוא מושחת אמיתי

צור שפי 10 במרץ 2013

רונן – זה פוסט חשוב, הוא ראוי ליותר חשיפה וחבל שהוא לא מקבל הפניה מהכותרות של האתר (עם כל הכבוד ליונייטד-צ'לסי).
באשר לכתיבתך ב"ישראל איום", אתה יודע איפה אני עובד ככה שאני מאמין שיתכן ואנחנו מתמודדים עם דילמות דומות…

GIL 10 במרץ 2013

אני מזמן הפסקתי להתייחס לעיתונות ספורט בארץ כאל מקור אינפורמטיבי. יש כמה הוגי ספורט שמעניין לקרוא [רובם מרוכזים באתר הזה], וכל השאר זה צינורות למדליפי חדרי ההלבשה. פעם עוד היה מעניין לקרוא תיאור משחק+סטטיסטיקה, היום לכל משחק מעניין שלא ראית יש תקציר ברשת.
האסימון נפל לגמרי בפרשת מוני פאנן. אני ילד [כבר לא..] פריפריה תמים שכמותי בכלל לא תיארתי לעצמי איזה אימפריית חלפנות הבנאדם מגלגל, וכששמעתי על התאבדותו באמת חשבתי בהתחלה שזה בגלל שלא הוזמן לאיזה משחק פרידה. אחרי כמה ימים כשהכל התחיל לצוף הרגשתי כמו ילד מפגר שמסתירים ממנו את הדברים החשובים. הבנתי שעיתונאי ספורט ממוצע לא יכנס לעניין כזה אם הדבר יעלה לו בפספוס סקופ מחדר ההלבשה או הדרה מאימוני הכושר, ושאין אפילו סיבה להאשים את העיתונאי, שגם אם היה רוצה לפוצץ איזו בועה כזו היה מגלה אחרי יום שכבר אין לו עבודה בעיתון. אז כן – עיתונות ספורט בארץ טובה בשביל לפמפם מדליפים, לכסח שופטים מידי פעם ולצטרף לעליהומים זמניים, מוצדקים יותר או פחות [לוזון, אוהדי בית"ר]. לא מצפה לקבל כאן עיתונות אמיתית, אולי כמה טורים נחמדים.

כסיפוביץ 10 במרץ 2013

דוגמה חיה מהיום
מישהו העלה סרטון קשה מאוד לצפייה מליגת הילדים באתר של ספורט 5.
במקום שסרט כזה יפתח את מהדורת החדשות בערב הוא החזיק חצי שעה בכותרת הראשית של האתר ומשום מה כתבת צבע על ערן לוי משרתת את האינטרסים של הערוץ המגעיל הזה.

למי שלא ראה את הסרטון מאוד מומלץ. ממש נותן תקווה.

אלעד 10 במרץ 2013

אכן מזעזע. אבל פחות נוגע לפוסט הזה של דורפן, ויותר לפוסטים האחרונים של גרייזס ואלפסי על השנאה. הילדים המסכנים יצטרכו לעבוד מאוד קשה כדי לא להיות כמו הוריהם בעתיד הקרוב. קשה לי להאמין שמדובר באירוע נקודתי.

כסיפוביץ 10 במרץ 2013

אני יודע שזה לא נקודתי וזה קשור לכל הפוסטים ביחד.
לא ברור לי למה אין אינטרס תקשורתי שיכול להביא הורים לא לשלוח את הילדים שלהם לליגות המפגרות האלו.

קח לדוגמה כותרת ראשית ב-Ynet ששולחת כתב לחפור על המריבה על תפקיד שר החינוך, במקום להביא את לב הבעיה אל הוריד של הצופים או הקוראים.

הפוסט של דורפן גם הוא מדבר על אלימות רק מסוג אחר.
בסוף יש מכלול של כל הדברים, והקשר בין התקשורת והדרך שהיא מביאה את הדברים לאלימות הוא חזק ביותר.

דסקל 10 במרץ 2013

דורפן, אני מסכים עם כל מה שכתבת בנושא. אני, בתור עורך של עסקי ספורט בכלכליסט, רציתי להגיב על התחקיר של וולק (שהוא חבר טוב מאוד) אבל פשוט לא היה לי מה להוסיף לנושא. אבל שיתפתי בפייסבוק, בטוויטר ואפילו בגוגל +!!!

בכל מקרה, הבעיה הגדולה יותר היא שתחקירים גדולים ואולי אף חשובים יותר התפרסמו בגלובספורט ובעסקי ספורט בכלכליסט ואף אחד לא הגיב עליהם – בגלל שאנחנו קטנים ונישתיים ובינינו, גם לא נעים לעיתוני הספורט להתעסק בדברים הקטנונים הללו שאנחנו מתעסקים בהם – תשתיות, שקיפות, כסף (אבל לא משכורות), מנהל תקין וכו'.

אני מסכים איתך לגבי זה שהחלום הפרגמטי של כל עיתונאי ספורט בישראל זה להיות דובר של קבוצה או ארגון. וזה כי בתור עיתונאי ספורט הוא יכול להפוך ללא רלבנטי תוך יום וגם הרבה יותר קל להיות דובר. הרבה פחות שטחים אפורים.

בעניין הזה אני יכול להגיד בגאווה שלא פעם אמרו לי מקורות שלי שאף אחד לא ייתן לי עבודה בספורט הישראלי. "אתה די שנוא אחי", אמר לי מקור.

דורפן 12 במרץ 2013

תראה – בדה באזר לא שונאים אותך….

מה שמפתיע אותי – גלובס הוא עיתון עצמאי לגמרי. אבל התחקירים (הבאמת מעולים) שאתה מפרסם בכלכליסט אמורים לזכות לגיבוי לפחות בתוך הקבוצה. אולי לא בוואן אבל כן בידיעות וynet. וזה כבר לא אשמת הבעלות אלא עורכי הספורט עצמם

Comments closed