9.2.1944. לבן: דניישבסקי. שחור: שפירא. הגנה צרפתית

בתוך התופת. משחק שחמט רשום

In כללי

lodz

אחת הסיבות שאני מקדיש הרבה מאמץ לנושא של ספורט יהודי היא תחושה שזה מאבק בסטריאוטיפ. סטריאוטיפ שידוע כאנטי-שמי אבל בדרך לא דרך מצא דרכו גם לציונות ולמדינת ישראל. שטות ששורה ארוכה מאד של אלופים אולימפיים, גיבורי איגרוף וכוכבי ספורט קבוצתי שמו ללעג במשך הדורות.

אבל היום כתבתי בעיתון על משהו יותר מובן מאליו. סצינת השחמט היהודית-פולנית. על החלק שניצל כי ב-1 לספטמבר 1939 היה בארגנטינה באולימפיאדת השחמט, ועל החלק שלא ניצל.

דויד פז'פיורקה ולאון קרמר והנריק פרידמן ועוד לא מעט אחרים.

 *

בסיום אני מתייחס למשחק שחמט רשום בגטו לודג'. בין דויד דניישבסקי שהיה שחקן חשוב מאד לסלומון שפירא שהיה שחקן יותר זוטר. ראיתי את זה במקור בסרט.

המרגש בעיני הוא שהמשחק נרשם – על ידי דניישבסקי – עם תאריך ועם הערות. מה חשב לעצמו?  האם בגלל שהשנה היא 1944 אולי שמע משהו שנתן לו תקווה ולכן המשיך להתייחס לשחמט ברצינות הראויה? האם רשם למען הדורות הבאים, מעין הוכחה לכך שעד שמת, עדיין חי?  אולי השחמט יצר עבורו קופסת נורמליות בתוך המצוקה? שחמט יכול לעשות זאת – את זה סיפר לי נתן שרנסקי על ימיו כאסיר.

דנישבסקי ושפירא – שעל פי וויקיפדיה גם כתב פרשנות על התנ"ך – ניספו בחלמנו. אותו מחנה השמדה שידוע עליו הרבה פחות מהטעם שאיש כמעט לא שרד אותו (נדמה לי שהיו רק שלושה ניצולים)

(בהמשך היום יעלה פוסט נוסף ליום השואה)

*

פרשן השחמט שלנו, אייל סגל, מנתח את המשחק:

לבן: דויד דניישבסקי.

שחור: ד"ר סלומון שפירא.

הגנה צרפתית – נוסח ווינאבר. גטו לודז', 9 בפברואר 1944.

המשחק התנהל במה שמכונה הסתעפות ווינאבר של ההגנה הצרפתית (1.ה4 ה6), שסימן ההיכר שלה הוא המסע השלישי של השחור, ר-ב4.  כבר על פי מסעו החמישי של הלבן, ר-ד2, אפשר לנחש שמדובר במשחק לא-עכשווי אפילו בלי להסתכל בשמות השחקנים ובתאריך, כיוון שלאור ההתפתחויות המודרניות בתיאוריה שחקנים נוטים לשחק היום בנקודה זו את המסע א3 (התוקף מייד את הרץ השחור) באופן כמעט אוטומטי. מוטיב מקובל של ההגנה הצרפתית אותו אפשר לראות בשלבים המוקדמים של המשחק הוא שהלבן זוכה במרחב בזכות התקדמות הרגלי שלו ל-ה5, בעוד שהשחור מנסה לערער את יציבות המשלט הקדמי הזה באמצעות תקיפת הערוגה ד4.

לאחר המסע ה-15 הגיע המשחק לרגע מעניין:

דיאגרמה 1

הלבן בדיוק הצריח, ולכאורה טבעי מבחינתו של השחור לעשות את אותו הדבר, כדי להשלים את פיתוח הכלים שלו. אלא שאחרי 15…0-0 יזכה הלבן באמצעות תחבולה של הקרבת רץ שהיא סטנדרטית בעמדות כאלה: 16.ר:ח7+! (אחת מהתוצאות של נוכחות הרגלי הלבן החזק על ה5 היא שפרש שחור לא יכול להיות מוצב בעמדה ה"נורמלית" שלו ב-ו6 כדי להגן מפני מסע כזה) מ:ח7 17.פ-ז5+ ובמסע הבא תגיע המלכה הלבנה ל-ח5 או ז4 (תלוי במסע של המלך השחור) והמשחק יסתיים במט מהיר.

האפשרות הטובה ביותר מבחינתו של השחור היתה כאן 15…פ-ז6! (תמרון סטנדרטי של הפרש בעמדות "צרפתיות" כאלה) שתוקף את הרץ הלבן על ו4 ומפעיל לחץ על הרגלי ב-ה5. במקום זאת שיחק השחור באופן פאסיבי והחל להיקלע לצרות לאחר 15…ח6 16.פ-ד6+ (גם השח הזה מתאפשר בזכות הרגלי על ה5) ר:ד6 17.ה:ד6 פ-ז8 (שוב היה עדיף פ-ז6) – כעת מתבזבז זמן, כיוון שהפרש חוזר למשבצת המוצא שלו, והשחור מפגר מאוד בפיתוח הכלים.

עם זאת, הלבן לא דייק כל-כך במסעיו הבאים, ולאחר 20.צ-ז3:

דיאגרמה 2

השחור קיבל הזדמנות לפתור את בעיותיו באופן טקטי. המסע של הלבן נראה טבעי מאוד – הוא תוקף את הרגלי על ז7 שהשחור אינו יכול להגן עליו באמצעות הצרחה, כיוון שאז פשוט יכה הלבן את הרגלי ח6 (תוך ניצול העובדה שהרגלי על ז7 אינו יכול להכות בחזרה, כי הוא מרותק לאורך הטור ז'). אבל השחור היה יכול לשחק במקום זאת 20…פ:ד4! 21.ר:ד7+ (כפוי – אחרת הלבן יפסיד את הרץ)  מה:ד7 22.מה:ד4 צ-א4! (מסע מפתח שמתאפשר באמצעות תזוזת המלכה השחורה ל-ד7 במסע הקודם) 23.מה-ה3 (מה-ד2 מפסיד טיב לפ-ה4 עם מזלג מלכה/צריח) פ-ח5 שתוקף את הצריח והרץ – אם ייסוג הצריח ל-ו3, כדי להגן על הרץ, השחור יחליף פעמיים כלים על ו4, יצריח, ויישאר בעמדה הבאה שבה אין לו כל בעיות והרגלים שלו חזקים יותר (הלבן יהיה חייב להפסיד רגלי תוך כמה מסעים):

דיאגרמה 3

אלא שהשחור היה ממוקד יותר מדי במחשבה איך להגן באופן מיידי על הרגלי שלו ולכן שיחק בעמדת הדיאגרמה הקודמת 20…מ-ו8? (כדי להגן על הרגלי ז' עם המלך), וכך איבד את זכות ההצרחה ונקלע לעמדה גרועה מאוד. הלבן הגביר במסעים הבאים את הלחץ, ולאחר המסע ה-23 המשחק הגיע לעמדה הקריטית הבאה:

דיאגרמה 4

כאן שיחק השחור 23…פ-ה8? שמפסיד מייד לתחבולה נאה המבוססת על הלחץ המשולב (ישיר ועקיף) המופעל על ז7 בידי שלושה כלים לבנים – הרץ ב-ה5, הצריח ב-ז3, והמלכה ב-א1: 24.ר:ז7+! פ:ז7 25.פ:ה6+! (שמפנה תוך כדי התראת שח את האלכסון הארוך עבור המלכה הלבנה) ר:ה6 (25…פ:ה6 יוביל למט מיידי על-ידי מה:ח8) 26.מה:ז7+ מ-ה8 27.מה:ח8+. הלבן זכה בצריח תמורת הפרש שהקריב באופן זמני, תוך כדי התקפה חזקה ומתמשכת על המלך השחור. השחור נכנע לאחר שלושה מסעים נוספים, כשמלכו נקלע לרשת מט.

33 Comments

אבישי 8 באפריל 2013

גם השנה חיכיתי בקוצר רוח לפוסט. תודה.

סימנטוב 8 באפריל 2013

מצטרף, תודה רונן

MOBY 8 באפריל 2013

גם אני מצטרף לתודות ולצפייה

גיל 8 באפריל 2013

פוסט וניתוח משחק נפלאים ודרך מקורית ביותר לציין את היום.

מתי 8 באפריל 2013

נהדר

פרננדס 8 באפריל 2013

יפה

דוד מירושלים 8 באפריל 2013

תודה

יניר 8 באפריל 2013

מיד אחרי קריאת הפוסט התקשרתי לאבא שלי שהיה בגטו לודג' בתקופה זו.הוא היה ילד בן 10 ולא זכר טורנירים או משחקי שח אבל ציין שהיהודים בגטו השתדלו לקיים שגרת חיים " נורמלית" ככל האפשר כולל תזמורת מקומית, הצגות תיאטרון ומופעי תרבות שונים.
מתברר שמי שהיה שם פשוט רצה לחיות במשמעות הרחבה של המילה

אייל 8 באפריל 2013

אגב, הנה לינק למשחק השלם: http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1289790

red sox 8 באפריל 2013

מעולה.
בלי גרם סנטימנטליות, בלי מילימטר פרשנות. פשוט טקסט קצר על ספורט ועל השואה. ועדיין מעולה.

ההשערה שלי היא שדניישבסקי שיחק עם רישום והערות פשוט כי כך דניישבסקי שיחק שח – עם רישום והערות.
לפעמים להיסטוריה אין שום ראייה היסטורית בזמן אמת.

דורפן 8 באפריל 2013

אני גם חושב. הוא שחמטאי אז הוא רושם את משחקיו

red sox 8 באפריל 2013

ואם לחזור לרגע לציניות הרגילה – לשחק "הגנה צרפתית" בגטו בשנת 1944 זו האירוניה במיטבה.

martzianno 8 באפריל 2013

כבוד. כבוד. כבוד.

shohat 8 באפריל 2013

תודה.

אייל 8 באפריל 2013

אולימפיאדת השחמט שמוזכרת כאן, שהתקיימה בבואנוס איירס כשפרצה המלחמה, הפכה לאירוע די מוזר (וגם עצוב). נבחרת אנגליה עזבה מייד ונציגי המדינות הנותרות שהיו במצב מלחמה (פולין-גרמניה, צרפת-גרמניה) סרבו לשחק זה עם זה. בניסיון נואש למנוע את ביטול כל האירוע הארגנטינאים הציעו להחשיב את המפגשים האלה כתוצאות תיקו (2-2). אותו דבר עשו גם למפגשים של הנבחרת הצ'כוסלובקית (שהופיעה תחת השם "פרוטקטורט בוהמיה-מוראביה") עם פולין וצרפת, בעקבות לחץ גרמני.

בעייה מיוחדת נוצרה כשנבחרת ארץ-ישראל ("פלשתינה") סרבה גם היא לשחק עם הגרמנים ואלה דרשו בתוקף ניצחון טכני במקום תיקו (כי הנבחרת הישראלית נחשבה לחלשה יחסית והם בנו על ניצחון נגדה). בסוף הארגנטינאים הצליחו לשכנע את הגרמנים להסכים לתיקו בתמורה לכך שגם הנבחרת שלהם (שנחשבה לאחת הפיבוריטיות) תפגע בסיכויים של עצמה על-ידי הסכמה לתיקו דומה. כך שבסך הכל היו שישה מפגשים שנקבע בהם תיקו טכני.

גרמניה – שהייתה מחוזקת בשני שחקנים אוסטרים בכירים, בעקבות האנשלוס – זכתה במדליית הזהב, פולין בכסף, אסטוניה בארד. ארגנטינה "הרויחה" דור שלם של שחקנים אירופאיים חזקים מאוד שלא חזרו (כולל כל חברי הנבחרת הגרמנית-אוסטרית), והפכה פתאום למעצמת שחמט בכירה עד תחילת שנות ה-60, כשכל השחקנים האלה, ובראשם ניידורף, החלו להיחלש ולפרוש (אחרי המלחמה, בין 1950 ל-1962, ארגנטינה זכתה בחמש מדליות אולימפיות בשחמט – שלוש כסף ושתי ארד).

דורפן 8 באפריל 2013

גם קראתי על עניין הנבחרת הגרמנית – שכבר ב-1936 הייתה בלי יהודים. ידוע למה הם ערקו לארגנטינה?

אייל 8 באפריל 2013

קראתי שהארגנטינאים הציעו הצעות כספיות די נדיבות לשחקנים שהיו מוכנים להישאר, ואני מניח ששיחק תפקיד חשוב גם חוסר הרצון לחזור אל מלחמה. בכל אופן, זה מן הסתם מעיד על כך שנאצים נלהבים הם לא היו.

שי 8 באפריל 2013

אכן – בתור שחקני שח הם העדיפו מן הסתם לבחור במהלך הרציונלי. חבל שלא היו הרבה כמותם…

שמעון כסאח 8 באפריל 2013

ואם שחמט ארגנטינאי אי-אפשר בלי ה"אסון של גוטנברג"
http://weaksquare.blogspot.co.il/2009/05/most-outrageous-moments-in-chess-part.html
(#1)

אחד מסיפורי השחמט הגדולים בהיסטוריה ובסוף מופיע (כמובן) בובי פישר.

חלפס 8 באפריל 2013

מצוין כרגיל. תודה.

ש. בן ד. 8 באפריל 2013

רונן,
תודה על הכתבות האלו, אני מחכה להם כל שנה. אני חושב שאתה עושה עבודה גדולה בשימור הזיכרון והאירועים שלא מדברים עליהם בד"כ.

מיקיג' 8 באפריל 2013

ידוע על חלמנו פחות, בעיקר בגלל שבאופן יחסי, קשה היה לו "להתמודד" מול הגודל (גודל במונחים מספריים) של אוושוויץ וטרבלינקה. אפילו בלזץ', שהיה משמעותית יותר גדול מחלמנו אם אני לא טועה, אינו מוכר כל כך, ושם היו הרבה יותר ניצולים. סוביבור מוכר בעיקר בגלל סיפור הבריחה, והסרט הנוראי שעשו עליו. בחלמנו היו אכן מעט ניצולים, אבל יש מספיק מסמכים ועדויות של לא ניצולים שמספרים את הסיפור.

אייל 8 באפריל 2013

כאן יש טור קצר, מאת מי שפירסם לראשונה את המשחק, על דניושבסקי והנסיבות שבהן הרישום של המשחק הגיע לידיו:

http://www.chessarch.com/archive/0011_daniuszewski/daniuszewski.shtml

אייל 8 באפריל 2013

בטור הזה יש תעתיק של כל מה שרשם דניושבסקי בדף שבחלק התחתון שלו מופיע המשחק. אפשר לראות שרשומים שם גם עמדות או קטעי משחקים אחרים – תחבולה יפה ממשחק אחר שכנראה שיחק בגטו, עמדות ומסעים מבעיות ומשחקים שזכר או ראה בטורי שחמט שהופיעו אז.

http://www.chessarch.com/archive/0011_daniuszewski/dani_manuscript.jpg

שמעון כסאח 8 באפריל 2013

בלוג נהדר על שחמט יהודי
http://jewishchesshistory.blogspot.co.il

סיפורים מומלצים: ניידורף מספר על המפגש שלו עם האפיפיור ומה קורה כששמואל רשבסקי מפליג באוניה ששמה "ירושלים"

איציק 8 באפריל 2013

יופי של פוסט, תודה

דורפן 8 באפריל 2013

תודה רבה לכל המודים. אני מרגיש מאד פולני!

אבל ברצינות – זה מחמם את הלב העניין שיש לאנשים בנושאים הללו.

שמעון כסאח 8 באפריל 2013

אפרים קישון והשחמט
(פורסם ב "שחמט" בטאון האיגוד הישראלי לשחמט, מס', 4 אפריל 1983)

כל החיים שיחקתי שח, אפילו כתבתי ספר של פתיחות לפני המלחמה. כשהנאצים נכנסו להונגריה, הייתי בן 20, לקחו אותי למחנה ריכוז בצ'כוסלובקיה, לקחו אותנו למוות, קראו לנו "גדוד העבודה", אבל היינו גדוד של נידונים למוות. מפקד המחנה אמר: חזירים יהודים צעירים, אתם באתם הנה להתפגר, ואני אדאג שתמותו תוך כדי עבודה קשה ועינויים נוראיים, להתפזר! העבירו אותנו לעיירה בשם יולשבא בסלובקיה, שם סחבנו בולי-עץ ענקיים, שבר של עמוד השידרה היה רק עניין של זמן. באופן מוזר, התליינים הללו לא העבידו אותנו בשבת, אינני יודע למה, בשבת אחת ישבתי עם מי שהיה האלוף הצעיר של הונגריה בשח, לדיסלב הירטנשטיין, שלפני הגיוס היה הפרטנר הקבוע שלי.

שיחקנו על לוח שח קטן שהחבאנו בכיס, היינו שקועים במשחק, ופתאום אני מרגיש שהרעש מסביב נפסק, דממה מוחלטת ונוראית. אני מסתובב לאחור והנה אני רואה את המגפיים של המפקד התעשייתי של המחנה, הוא מסתכל בי, מסתכל על הלוח ואומר: הצעד הזה לא נכון, הצעד הנכון הוא זה וזה, לפי הגמביט של המאייסטר מארוצי(האמן הבינלאומי לשעבר של הונגריה), השבתי לו: עם כל הכבוד, המפקד, אני מודיע בהכנעה, שהצעד שכבודו מציע הוא לא נכון, הצעד הנכון הוא זה שאני עשיתי. הוא עונה לי: הצעד שלי כתוב בספר של מארוצי, עניתי לו: המפקד, אני מודיע בהכנעה, שהפתרון הזה אמנם מופיע בספר זה, אבל בסוף הספר יש תיקון טעות, הגוי אומר: רק רגע, הלך, בדק, חזר ואמר לי: ארוז את חפציך ובוא איתי.

לקח אותי לקסרקטין של הפועלים הלא-יהודים וציווה: מעכשיו אתה עובד במשרד שלי, ויש לך רק דבר אחד לעשות: ללמד אותי שח. כל יום הוא הלך למטבח של הקצינים והביא לי בסתר מה שכל נידון למוות חולם עליו. ואני, היהודי היחיד שהירשו לו להוריד את הטלאי הצהוב, היהודי היחידי שעבד במשרד. זהו.

דורפן 8 באפריל 2013

נהדר

עידו 8 באפריל 2013

תודה.פוסט מזהיר ותגובות מועילות

D! בארץ הקודש 8 באפריל 2013

מרתק נהדר והולם

אבנר משער 2 6 במאי 2016

יופי
מעניין

Comments closed