אהבת בקהאם

את בקהאם אהבו כי ראו כל הזמן איפה הכסף

David-Beckham

יש לי עוד התייחסות אחת, קצת מאוחרת, לפרישת דייויד בקהאם.

וזה שמעולם לא נתקלתי בספורטאי אהוב כל כך. ברור שהיו מי שנאו אותו. אבל באמת כמעט אך ורק במסגרת שנאות כדורגל. זה היה חלק משנאת יונייטד או שנאת ריאל או שנאת נבחרת אנגליה. וגם לתקופה בגלל אהבת נבחרת אנגליה. אבל אלו דברים שלא ניתן למנוע אותם. הם חלק מכללי המשחק. אפשר לומר שבאמת רק מי שמאד מושקע נפשית בכדורגל שנא את בקהאם.

לעומת נראה שמעולם לא משך אליו שנאה אישית.

לא מצד אוהדי יונייטד למרות שהיה הראשון להתעמת כמעט פומבית עם פרגוסון וגם נזרק על ידי פרגוסון.

ולא בריאל. למרות שיכולת לצפות לתחושה פרו-לטינית של "מה פתאום מביאים לנו כאן מישהו אנגלי לקבוצה של גלטיקוס?".

ולא בארצות הברית למרות שיכולת לצפות לתחושה של "למה שחקן אחד צריך להרוויח בערך כמו כל הליגה?"

ולא בעולם הכדורגל באופן כללי של "מה פתאום הוא מרוויח כמו מסי?"

אפילו לא האנטישמים! הרי דייויד הוא קצת משלנו.

מעט ובעצם כמעט כלום לא דבק בו.

*

לעומת זאת ראיתי את האהבה אליו. בתחילה ביפן בגביע העולם. זה כאילו היה גביע עולם רק עבורו. ומדריד ב-2004 כשהחולצות שלו נחטפות ב"אל קורטס אינגלס" ובאותה שנה בבילבאו – כשריאל מדריד מתקבלת במשטמה על רקע האשמת הבאסקים בפיגועים במדריד ורק בקהאם מתקבל בחיבה מסויימת.

בארצות הברית כשהוא הופך לסמל לדור חדש במשחק. ובין מהגרים הודים באנגליה – ציבור שהוא לא ציבור כדורגל- סביב הסרט Bend it like Beckham. ורק לפני שבוע בפאריס. כשהוא פורש ממועדון אותו ייצג בערך בתריסר משחקים – ונדמה שלא נותרה עין יבשה ביציע. עכשיו כשאני נזכר בזה – צעדנו מנואו-קאמפ למרכז העיר ב-1999 – הציבור המקומי היה מאושר מנפילת הגרמני – ומחלונות הבתים הריעו "בקהאם, בקהאם". אוהדי יונייטד דווקא שרו כמעט על כל שחקן אחר – סתאם, יורק, קין וכמובן סולשיאר.

*

באמת  למה?

בגלל שהוא יפה? אני לא חושב. אינני מתיימר להתמצא בנושאים הללו אבל יש עוד שחקני כדורגל יפים.

בגלל שהוא חלק מזוג זוהר? וכי הוא היחיד? יש שחקני כדורגל שמסתובבים עם נשים נחשקות ומפורסמות בהרבה.

 

אולי נושאים באישיות?

לא נראה לי. אבל גם לבקהאם הייתה פרשת בגידה אחרי שהציג את עצמו כאיש משפחה. ושום דבר מכל זה לא נדבק.

חוש הומור או דברים מעניינים להגיד? אישית, לא נתקלתי בזה.

ובכל זאת כולם אוהבים את בקהאם. כלומר לא כולם בוודאי, אבל אחוז מדהים מהציבור.

 

*

יש לי הסבר קצת אחר.

דייויד בקהאם הוא הסמל של המעמד הבינוני שמגיע לכדורגל. הוא מייצג ערכי מעמד בינוני של עבודה על פני כשרון. של משפחה של מצליחנים. של מי שתמיד מדבר בעד המערכת. של פטריוט. של מי שמדבר כל הזמן על הגשמת חלומות. הוא לא מייצג את הכדורגל הישן של הפרחחים. אלו טובים לרומנטיקנים של המשחק אבל לא לציבור הרחב במדינות עשירות.

והכי חשוב: את כל החלומות והמאוויים והיופי והיכולת וההצלחות של בקהאם אפשר לכמת: בכסף!

הוא חלם מילדות להיות ביונייטד? תראו כמה כסף שהוא עושה מזה!

הוא עובר למדריד בגלל האתגר וכדי לשחק עם שחקנים שהוא מעריץ? והנה מגיע הכסף.

הוא בחור יפה? הוא עושה מזה כסף.

הוא רוצה לקדם את הכדורגל במקום חדש כמו ארצות הברית? ועושה שם עוד המון המון כסף.

אתם יודעים: אפשר לנהל דיון מסי-רונאלדו. אפשר להתלבט בין ג'ררד ללאמפרד. אבל אי אפשר להתווכח עם כסף!

 

*

שלא תטעו ואני לא רוצה שזה יובן לא נכון.  כי אני יודע שזה נשמע קצת קנטרני.  אני בכלל לא אומר שהוא עצמו רודף בצע יותר מכל כדורגלן אחר. בכלל לא. הוא פשוט קצת יותר טוב בבחירת האנשים שאחראים לעשות את הכסף. אהבת בקהאם אומרת יותר על הציבור מאשר על בקהאם עצמו.

הציבור אוהב שכל צעד ושעל בדרך לתהילה, כמו בתכנית מיוחדת של "מי רוצה להיות מיליארדר", שמישהו יראה לו את הכסף.

מי במקום אוסקר?
לא משבר ולא נעליים

96 Comments

דון נאפולי 22 במאי 2013

אני חושב שמסי מקבל הרבה יותר אהבה.
ואני מאלה שלא מתים עליו.

דורפן 22 במאי 2013

אתה רואה את זה מהקונטקסט של כדורגל. ואולי גם בקונטקסט הישראלי. מסי הוא ענק הדור ואדם צנוע – אז אוהבים אותו. אבל לא חורג מגבולות המשחק עצמו כמו בקהאם.

דון נאפולי 22 במאי 2013

תלוי איך אתה מגדיר את זה.
כי היום (לפחות בארץ) האסוסיציאציה הראשונה מכדורגל זה מסי.
הוא אמנם לא מדגמן, אבל פחות או יותר כולם מכירים אותו ויש המון מעריצים/ות שלו שלא קשורים לכדורגל.

דורפן 22 במאי 2013

אחזור על מה שכתבתי לניינר:

אם מסי מבקיע 12 שערים ומבשל 10 שערים כל עונה – מישהו מחוץ לכדורגל שומע עליו? למרות שהוא בחור חיובי.

לא חושב.

ניינר 22 במאי 2013

חלק ניכר מהצלחתו ופרסומו הוא בגלל שנשים מתות עליו. אני חושב שכפי שדון נאפולי כתב, מסי מקבל הרבה יותר אהבה, אבל אי אפשר להגיד שנשים מתות עליו. אתה בטח ראית יותר מכולנו מה בקס עושה לצעירות יפניות. בקיצור-לאקי סאן אוף או ביץ, אני מפרגן לו!

דורפן 22 במאי 2013

למה אתה מפרגן לו? לרונאלדו אתה מפרגן? גם עליו נשים מתות

דורפן 22 במאי 2013

אולי אמחיש לך את ההבדל כך: אם ליונל מסי היה מסיים כל עונה עם 12 שערים ועשרה בישולים – אתה חושב שהיה מקבל איזשהי הערצה אישית מיוחדת? גם אם הוא הילד שהתאושש מטיפולים הורמונלים.

ניינר 22 במאי 2013

כי אחרי שראיתי את הראיון איתו ועם אשתו אצל עלי ג'י אי אפשר לא לפרגן לו ולחבב אותו. איכשהו רונלדו נראה לי טיפוס הרבה פחות סימפטי.

rtz 22 במאי 2013

זו בדיוק האסוציאציה שעלתה לי במהלך הפוסט כשרונן כתב על חוש ההומור שלו, כל כך מובך ועם זאת מאוד סימפטי
http://www.youtube.com/watch?v=P842Tmi6lrc

דורפן 22 במאי 2013

האמת שעכשיו שצפיתי בזה – משפר מאד את דעתי על הגברת.

שמעון רצאבי 23 במאי 2013

אחד הראיונות החביבים עלי ביוטיוב, וויקטוריה, למרבה ההפתעה, חמודה מאוד.

בני תבורי 22 במאי 2013

מסכים. בקהאם, גם בימיו ביונייטד, היה אחד השחקנים האהובים עלי בדיוק בגלל העבודה הקשה שהשקיע על המגרש. מרגש אותי הרבה יותר לראות שחקן עובד על באמת עם צימוקים של בעיטות מדויקות וקטלניות, על פני שחקן קוסם.

matipool 23 במאי 2013

+1

cookie-monster 24 במאי 2013

+2

אריאל גרייזס 22 במאי 2013

לא קונה. אני לא חושב שילדות ביפן שקורעות חולצות יודעות אם הוא הגיע ממעמד פועלים, ובטח שלא האמריקאי הממוצע.
אהבו אותו כי הוא סוג של בן מלוכה. יפה, מצליח, נשוי למלכה.
תער אוקאם, לפעמים ההסבר הפשוט הוא גם זה הנכון

דורפן 22 במאי 2013

ג'ררד פיקה בחור יפה. קבוצה טובה יותר. נשוי לשאקירה. אתה רואה איזשהו טרראם סביבו?

ניינר 22 במאי 2013

עם כריזמה של קרטון. ולפעמים גם עבודת ההגנה שלו היא כמו קרטון

אריאל גרייזס 22 במאי 2013

צודק, שכחתי עוד פרט חשוב – שם גולים.
כמובן, ישנה עוד אופציה – הבנות ביפן בדקו את הרקע של פיקה וגילו שהוא נולד עם כפית של זהב בפה אז הן לא שמות עליו.
בקהאם היה מותג גלובלי. היתה לו מערכת יחסי ציבור נפלאה גם מחוץ לכדורגל, וזה הוכיח את עצמו. זה הכל.

תוהה בדרכים 22 במאי 2013

כמוך, אני לא מתיימר להבין בנושא יופי של גברים, אבל יש "יפה" ויש יפה. אתה יודע, היו הרבה טניסאיות שנראות טוב, אבל כאלו שבנו קריירה ממש על מראה היו שתיים-שלוש (קורניקובה ואולי סאבטיני ושארפובה).

אריאל גרייזס 22 במאי 2013

קורניקובה היא דוגמא מעולה – היא לא עשתה כלום בטניס (לא זכתה מעולם בטורניר) ועדיין – תשאל כל בן אדם שלא מבין בטניס שיגיד לך שמות של שלוש טניסאיות ואני מבטיח שהיא תהיה אחת מהן

MOBY 23 במאי 2013

ואוו הזילזול שלך הוא משהו להגיד שהיא לא עשתה דבר בטניס…. היוהרה. כל מי שהוא בין ה- 30 הראשונים בטניס. עשה משהו.
גראנד סלאם הוא רק דובדבן גדול. היא לא וויליאמס או שאראפובה או קפריאטי סבטיני או סלש. אבל עשתה רבות לטניס. ובנוגע ל-3 אתה טועה לדעתי. האחיות זה כבר 2 ונברטילובה נמצאות בספירות אחרות

תוהה בדרכים 23 במאי 2013

קורניקובה בשיאה הייתה מקום שביעי בעולם שזה הרבה יותר משאתה יכול להגיד על בקהאם, שבשום שלב בקריירה שלו לא היה אחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם. מצד שני, היא לא זכתה באף תואר יחידים, לא רק גראנד סלאם.

דורפן 23 במאי 2013

ב-99 הוא סיים שני בבלון ד'אור. כמובן שלא חייבים להסכים – אבל זו טענה לגיטימית שאז היה בעשראה הטובים

תוהה בדרכים 23 במאי 2013

הוא היה השחקן הכי מתוקשר בקבוצה שזכתה בטראבל.

זו לא קביעה מדעית כמובן, אבל אני לא חושב שבאיזשהו שלב הוא היה שחקן טופ 10. אפילו ביונייטד היו שניים-שלושה שחקנים יותר טובים ממנו בכל רגע נתון.

דורפן 23 במאי 2013

תוהה – לא ב-99-2000. אז הוא היה השחקן שסחב את יונייטד ברגעים מכריעים וגם שחקן הליגה היציב. הוא היה אחראי ליותר מחצי מהשערים בשלבי הנוקאאוט בדרך לטרבל. וזה לא עניין של תקשורת – זו דווקא השנה שהוא החל בשפל התקשורתי האחד הגדול שלו. בשנים ההן בליגה הוא היה יציב בהרבה מריאן גיגס וגם הבקיע המון כקשר (16 שערים בעונה בלי לבעוט פנדלים – אני לא חושב שהיה עוד קשר באנגליה שהגיע למספר הזה).

דורפן 23 במאי 2013

ללאמפרד הייתה עונת 27 שערים שאין לי מושג כמה פנדלים בעט בה – אבל אולי העונה הזו הייתה פורייה יותר)

תוהה בדרכים 23 במאי 2013

הוא היה שחקן יותר חשוב מקין למשל? ואל תשכח שקין לא שיחק בגמר וזה אולי פגע בו.

בכל מקרה, יש הבדל בין מקום בדרוג שנובע מחשיבותך בהשגת הישג מסוים, לבין היכולת שלך באופן כללי. אם שחקן של באיירן (ריברי? מולר? שווינשטיגר?) יזכה העונה בבלון דאור זה יעשה אותו לשחקן יותר טוב ממסי, אפילו העונה? ברור שלא. זו זכיה על כך שהוא היה שחקן מפתח בקבוצה הכי מצליחה של 2013.

זידאן, ריבלדו, רונאלדו, פיגו, דוידס, רדונדו, ראול, דל פיירו, שבצ'נקו, סיידורף.

עשרה שחקני כדורגל יותר טובים מבקהם ב99 בלי להכניס שחקנים פחות מפורסמים שיעוררו ויכוח או שחקנים אחרים של יונייטד.

אריק 23 במאי 2013

הכי חשוב או לא – בערך כל עונה שלו הוא הוביל ת הליגה בבישולים. גם בלה ליגה. אז בודאי שהיה מאוד חשוב – וגם חסר תחליף בתקופה ההיא.

matipool 23 במאי 2013

ג'רארד הבקיע 26 שערים בעונת 2005/2006 ( עונה שחלק גדול ממנה הוא שיחק באגף ימין בכלל )ו-25 שערים בעונת 2008/2009 . לא יודע כמה מהם היו פנדלים .

Talo 22 במאי 2013

יש דברים שאי אפשר להסביר, בטח לא בהסבר פשטני שכזה.
אולי כריזמה, אולי.
דמות דומה שעולה לי לראש היא קלינטון (ביל), אולי

ליאור ר 22 במאי 2013

ג'ון קנדי?

Talo 22 במאי 2013

!!!

אלעד אחד 22 במאי 2013

נינט

יודא 22 במאי 2013

כסף? אע? חסר שחקנים שעשו כסף על כל צעד? ונניח שכסף הוא אישיו עשיית הכסף רוכבת על גלי האהבה, לטענתך הכסף (מחוץ לכדורגל) הוא המניע לאהבה, איך בדיוק?
לטענתי בקאהם כ"כ אהוד כפי שרמזת ויגידו כולם מוסר עבודה על המגרש למרות היותו סופרסטאר ועדיין למרות מוסר העבודה הוא לא "קשוח" באגרסיביות כמו שמאופיינים כל שאר השחקנים עם מוסר עבודה גבוה.
כמו פוויול קסיאס צאבי אלונסו גיגס וכדומה הייתה לו תדמית נקייה, אישיות נוחה נעימה ועדיין מסורה ותחרותית ברמה הכי גבוהה לכן הם אהובים על רוב אוהבי הכדורגל לבקאהם היה את הדבר הנוסף ההוא, לוק.

אריק 22 במאי 2013

גרי נוויל שאל אותו איך היית רוצה להזכר?
בקהאם אני חושב שבכנות בכל זאת חברו הטוב במקצוע, אמר " שחקן שעבד קשה".
בגלל זה הקהל של הקבוצה שלו היה בעדו. כי לא משנה שהוא הפרצוף המוכר בעולם – הוא עבד קשה בכל שניה.

דורפן 22 במאי 2013

זה ערך של המעמד הבינוני

D! בארץ הקודש 22 במאי 2013

נכון, אבל זה ערך עוד לפני הכסף. המעמד הזה אומנם רוצה כסף אבל גם יודע לבוז למי שהוא תופס שמרוויח אותו שלא ביושר, או שלא דרך עבודה קשה. או למי שנכשל.

http://journals.humankinetics.com/ssj-back-issues/ssj-volume-27-issue-3-september/theorizing-paula-radcliffe-representing-a-nation

עבודה קשה עבודה קשה עבודה קשה.

ואם כבר – אז הנה אחד שהצליח בעיקר בגלל עבודה קשה.

אלעד 22 במאי 2013

דווקא יצא לי להיתקל בצד של האנגלים שאוהבים לספר עליו בדיחות "בלונדיני טיפש". בדיחות די ארסיות אפילו.

קורא 22 במאי 2013

אני חושב שמה שעשה את בקהאם הוא שהוא דמות של ניגודים, בדיוק כמו מראדונה, רק שבשונה ממראדונה, אצלו הניגוד הוא בן הדימוי הזוהר לאתיקת העבודה הפרוטסטנטית שלו. אצל מראדונה הניגוד היה אחר, יכולת על המגרש מול האישיות מחוץ למגרש.

gdana 22 במאי 2013

בקהאם יפה במיוחד, חתיך הורס. לא יפה רגיל. זה שהוא בלונדיני ואנגלי גם מאד עוזר (במיוחד בקרב מעריצות במזרח התיכון והרחוק).

אריק החדש 22 במאי 2013

רונן אוסיף על מה שכתבתה .
ראיתי את בקהאם בתחילת הקרירה שלו
ביוניייטד באולד טראפורד ובמגרשים באנגליה.
ראיתי אותו לאחר שנים בשיאו באותם מקומות
עם שחקנים שונים מסביבו ומולו.
תמיד בכול מגרש מול כול קהל צעירים ,מבוגרים,
אנגלים, וצופים מכול העולם העין תמיד הייתה
נעולה עליו .
בעליית השחקנים מהמנהרה, בחימום
וברוב שלבי המשחק.
יצא לי לראות איך הוא מרים קרנות
והמבטים נשארו עליו למרות שהכדור היה
כבר ברחבה ולעיתים אף ברשת!!!
שחקנים ״טובים״ ממנו היו במגרש
אבל תמיד הוא היה במרכז.
אין לי הסבר למה ומה הסיבה המדויקת לכך
אבל אף אחד לא ישנה לי את העובדה
שהוא היה הכוכב על המגרש.

יואב 22 במאי 2013

גם כי כנראה לא היה מעולם שילוב כל כך מוחץ של יופי וזוהר מעורבב עם כל כך הרבה זעה ובוץ.
הוא סטאר הוליבודי בהגדרה(הדרגה הכי גבוהה) אבל על המגרש הוא כמו כולם. וחשוב מזה-למען כולם(קבוצתו).

יואב 22 במאי 2013

נ.ב
בגמר ב-99 הוא כנראה היחיד שעוד האמין וסחט את הקרן המשווה בכלל מאגף שמאל. הוא פשוט היה בכל פינה במגרש בדקות האחרונות.
אגב, סחיטת הקרן ההיא היא הזיכרון האחרון שלי מאותן דקות בקאמפ נאו.

יואב 22 במאי 2013

הוליוודי

אופיר 22 במאי 2013

זה לא רק בגלל שהוא יפה – זה בגלל שהוא יפה ואנגלי, לכן פיקה לא יכול להגיע לסטטוס של בקהאם, מפני שבחלקים גדולים של העולם (בעיקר הקולוניות הבריטיות לשעבר) עדיין סוגדים לכל דבר עם מעט ניחוח אנגלי.

דורפן 22 במאי 2013

אופיר – בספרד יש לפיקה מעמד כמו בקהאם בתקופתו הקצרה? נדמה לי שלא. בקהאם הוביל את מכירת החולצות של ריאל לפני ראול וקסיאס. זו תופעה לא מוסברת

אופיר 22 במאי 2013

כנראה גם לספרדים – ממש כמונו – יש תסביך נחיתות אנגלופילי.

גל דגון 23 במאי 2013

או זה, או שהטענה הראשונית שלך מוטעית.

Zak 22 במאי 2013

אכן, בקהאם שיחק בארבע קבוצות אירופאיות שאני לא ממש אוהב, למרות שאותו כשחקן תמיד חיבבתי. מישהו שלקח את 15 הדקות שלו ובזכות השקעה ואמונה מינף אותם לקריירה משגשגת. ההוכחה שבן אדם יכול להיות עשיר לא בזכות קשרים, מניפולציות או תרגילים מפוקפקים אלא בזכות עבודה קשה. וההוכחה לכך שספורטאים כן יכולים להיות מודל לחיקוי.

גיל 22 במאי 2013

לדעתי יש סיבה אחת מרכזית והיא שהוא לא מושלם. הוא לא היה הכדורגלן הכי טוב בעולם. על המגרש היו לו מגבלות. מצד שני, הוא נתן הכל ואת זה גם אנשים מעריכים וגם מה שאמרת, שהוא לא אמר שום דבר חכם או חשוב כך שמחוץ למגרש היה סמל השעמום ואי אפשר היה לצאת נגדו על משהו שאמר או הרע למישהו.

תומר חרוב 22 במאי 2013

תיאוריה מאוד מעניינת וגם הגיונית. בנוסף, נסיבות הזמן גרמו דווקא לו להיות נציג התופעה הזו. הפופולריות של בקהאם פרצה בדיוק על הסף שבין מעבר הכדורגל ממשחק מקומי למפלצת גלובאליזציה…מסי יכול להיות חמוד, מתוק וגם פנומן אבל הוא לעולם יהיה נציגו של המשחק החדש. בקהאם עדיין הספיק לסחוט טיפה אותנטיות לתדמית שלו, לפני שהמשחק וגם הוא עברו לספרה אחרת מבחינת המעמד הציבורי.

תוהה בדרכים 22 במאי 2013

האמת היא שבעבר לא זכור לי ששנאו כמו ששונאים היום את מסי ורונאלדו. מישהו שנא את ריבאלדו? זידאן?

בעבר הייתה שנאה של אוהדים יריבים ביחס דמויות שנויות במחלוקת סטייל קין, אבל לא לכוכבים הזוהרים. אולי זה החשיפה המוגברת שמייצרת אנטגוניזם.

למרות שלמען ההגינות צריך להבדיל בין "שנאת אינטרנט" לבין התגובה שאתה רואה כוכב גדול בחיים האמיתיים. אני בטוח שגם השונא הכי גדול של מסי או קובי בראיינט יתרגש מאד לפגוש אותם בחיים האמיתיים.

ליאור 22 במאי 2013

אפילו לפני שאני מתחיל לקרוא, אני חייב להגיד שזו פשוט הגזמה. רמת הדיבור על בקהאם פשוט מעצבנת (אבל אני עדיין ממשיך לקרוא – ישראלי, מתלונן).
אני בטוח שכשזלאטן יפרוש הדיבורים יהיו פחותים בהרבה למרות שזלאטן הוא כנראה השחקן הכי טוב שלא זכה בליגת האלופות, וללא היסוס הייתי מדרג אותו בטופ 5 של הכדורגלנים באירופה.
אני מבין שדורפן אוהד יונייטד, אבל על פרגוסון נכתב פחות…זה אומר הרבה.

תוהה בדרכים 22 במאי 2013

רונאלדו הברזילאי לא זכה מעולם בליגת האלופות. אם נלך יותר אחורה, גם לא מראדונה, רומאריו או באג'יו.

ליאור ר 22 במאי 2013

כשאני אומר ליגת האלופות התכוונתי במתכונתה הנוכחית – מראדונה באמת יכל לזכות אם היה משתתף במתכונת הנוכחית.
חשבתי על רונאלדו כשכתבתי את זה ורונאלדו פשוט היה פצוע כל כך שהפוטנציאל שהיה לו יותר גדול (אפילו בהרבה) מהיכולת שלו לאורך כל העונות באינטר, ברצלונה וריאל. זלאטן בקושי נפצע (אם בכלל).
זה באמת קרוב וכשאומרים "רונאלדו הברזילאי" ישר חושבים על השלושער אולד טראפורד. אבל בגלל האכזבההחמצה (תשפטו אתם) שיושבת לי מאחורי הראש אני נשאר עם זלאטן.
גם זלאטן זכה באיזה מיליון אליפויות בחצי מהליגות באירופה (שדווקא לא כוללות את האנגלית) אז זה גם יושב לי מאחורי הראש וצועק "הצלחה" לעומת התחושה שיושבת לי על רונאלדו.
ואם כבר רואנלדו איכשהו הוזכר באתר הזה, ממש מציק לי שכשאומרים רונאלדו ישר חושבים על כריסטיאנו וריך להגיד 'רונאלדו ה-ב-ר-ז-י-ל-א-י' בשביל שיבינו. למרות התחושה שהזכרתי לגבי רונאלדו, הוא עדיין יותר גדול מכריסטיאנו.

ליאור ר 22 במאי 2013

ובלי שום קשר (או בעצם קצת קשר). רומאריו לא היה חלק מהדרים-טים שזכתה נגד סמפדוריה בוומבלי?

תוהה בדרכים 22 במאי 2013

לא, הוא שיחק באיינדהובן והגיע לברצלונה ב94 (הפסיד בגמר המפורסם למילאן).

ב92 הזרים היו לאודרופ, קומאן, וסטויצ'קוב.

טל המנצ'סטרי 22 במאי 2013

ב 2003 כשגרתי במנצ'סטר, עבדתי באבטחה של בית מלון במרכז העיר שבו נבחרת אנגליה התארחה לפני משחק ידידות נגד דנמרק.
באותם יומיים שהנבחרת התארחה שם היו לי הרבה שעות סביב בקהאם, נתקלתי בו במסדרון, הוא ישב לידי באזור הבר ועוד.
אין מה להגיד, הוא יפה תואר כמו שחקן קולנוע ויש סביבו הילה וכפי שהרגשתי רק כשהייתי לצד אריק קאנטונה פעם בקליף, מתחם האימונים הישן של יונייטד.
ערב אחד כשהייתי אחראי על אזור הבר, היכן שהשחקנים ישבו, הייתי צריך לדאוג ששאר האורחים או אלו שבאו לשתות לא יציקו לשחקנים יותר מדי מעבר לאיזו חתימה.
לאחר שעתיים היתה איזו אורחת ששתתה יותר מדי, ניגשה לבקהאם והוא היה מנומס אליה ולמרות שהציקה לו, הייתי צריך לגשת ולבקש ממנה להגיד לילה טוב ושתעזוב לבקהאם את היד.
אחרי כמה דקות ורגע לפני שעלה לחדר הוא ניגש אלי להגיד תודה ולילה טוב.
שחקן גדול ואוהד יונייטד בלב ובנפש גדול עוד יותר.

matipool 23 במאי 2013

סיפור יפה .
מה עם אואן שם במלון ? הוא היה אז כוכב ענק גם כן ולעניות דעתי גם יפה תואר ( נכון הוא נמוך . אז מה ? ) . סביבו לא הייתה המולה ומעריצות ששתו יותר מדי ?

טל המנצ'סטרי 23 במאי 2013

האמת שאני לא זוכר את אואן, אולי לא היה בסגל, אולי פצוע או שפשוט העדפתי לעקוב אחרי בראיין קיד שהיה בצוות האימון :-)
עוד מאותם יומיים עם הנבחרת, למלון הגיע לביקור איזה אחד, מישראל…אברהם גרנט. הוא היה אורח של אריקסון.
שוחחנו קצת, הוא לא באמת הבין למה בחור מישראל עזב את החברים והמשפחה שלו ועבר לגור בעיר גשומה כמו מנצ'סטר רק בכדי להיות קרוב לקבוצת כדורגל שאותה הוא אוהד…

matipool 23 במאי 2013

אם זו הייתה הסיבה היחידה , זה גם נדיר וגם די מדהים .

אריק החדש 22 במאי 2013

יואב
במשחק ההוא בין הגול המשווה לבין גול הניצחון
כולם חיכו להארכה ושאני כותב כולם זה כולל
את פרגוסון השחקנים והקהל .
היה מעין שקט מחושמל באויר ומי שלא היה שם
פיזית לא יבין על מה שאני כותב.
היה אחד שהרגיש שיש עוד זמן למהלומה הסופית.
קוראים לו בקהאם.
בובי צארלטון אמר מייד לאחר המשחק שהוא
מעולם לא ראה דוגמא לנחישות כמו שבקהאם
הפגין בדקות אלו.
בובי צארלטון הוא מומחה אמיתי לנחישות.

יואב 23 במאי 2013

אריק,
לגמרי. רק חיכיתי להארכה(זיכרון מעורפל) ויש סיכוי שהתעצבנתי שיש כאן עוד קרן שתגרום לשחקנים שלנו לעלות.
ורק דייויד האמין…
סחיטת הקרן המשווה באגף שמאל(ממש מתחתי)-זיכרון שילך איתי לכל החיים.

matipool 23 במאי 2013

ראו את הנחישות של בקהאם גם בטלויזיה . שחקן גדול .
דרך אגב – נחישות דומה ראיתי גם על סטיבי ג'י באיסטנבול כשהקבוצות עלו למחצית השנייה ( בזמן שכל התפילות שלי במחצית באצטדיון היו רק לא לקבל כאן תבוסה יותר גדולה . רק שלא ייגמר 5:0 או יותר גרוע ) .

אריק 23 במאי 2013

איך אתה משווה שחקן שמבשל גול לקבוצה שמשחקת מולו לבקהאם?? קודש וחול.

שי 22 במאי 2013

דורפן –
יש לי בעיה רצינית עם ההסבר של הכסף: הוא מעגלי. הכסף הגדול שזרם מסביבו והלך אליו בכל מקום נבע מהמותג, הרעיון והאישיות "דייויד בקהאם". לצורך העניין, הוא קיבל את חוזה חצי המיליארד המפורסם בLA בגלל שהוא דייויד בקהאם; הוא לא הפך להיות כ"כ אהוב בגלל החוזה.

אני לא שולל לחלוטין, יש השפעות הדדיות בדברים האלה. אבל לדעתי הגורם הראשוני בהפיכתו לתופעה הוא הכריזמה. כריזמה שמלווה פרצוף יפה, כריזמה שמלווה בחור צעיר שעובד קשה וכריזמה שמלווה כדורגלן עם בעיטות חופשיות מדהימות שמשודרות ברחבי העולם. ממש כריזמה לכל אחד ואחת. פנייה לרגשות של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם.
זה מה שהביא את בקהאם להיות המותג המוביל בכדורגל העולמי.
משם, באותו סחרור של כסף ותהילה שתיארת בפוסט, התופעה המשיכה להזין את עצמה. ועצם קיומה של התופעה הזאת, היחס הרגשי שמספר עצום של אנשים חש ביחס לבקהאם, זה גם מה שמוביל אותנו לדון בו שוב ושוב; או לנסות לגשר על הפער הזה, בין האדם והמותג לבין הכדורגלן, בדיוני האנדרייטד-אוברייטד השונים.

אבו צ'יצ'ריטה מהבלקברי 22 במאי 2013

הסבר שטחי ופשטני. עד כדי כך שתהיתי אם הוא בכלל הכתב ברצינות. הרי הנערות והאימהות בקוריאה יפן או חבל הבסקים לא יודעות אן הוא מרוויח יותר מכולם, ובכל זאת מתעלפות ממנו.
זו כריזמה נדירה שאי אפשר להסביר באלמנט אחד. אי אפשר להגיד "פיקה גם יפה ונשוי לכוכבת". בסדר, אבל הוא צנון, והוא לא הרים את הקרן ההיא בברצלונה. ולא היה בתחתית השאול וחזר כמו בקהאם אחרי ההרחקה במונדיאל )אני חושב שהקאמבק שלו מול אומה שלמה, כשהוא עדיין ילד, מגרש עויין אחרי מגרש עויין, זה דבר מדהים. מאויב האומה לגיבור הממלכה. זה גרם בנה הרבה מהמותג שלו. יש לו גם שילוב בין לוק הורס כמו רונלדו עם איזו ביישנות ומניעות כמו של מסי

חיפני לשעבר 23 במאי 2013

בדיוק נזכרתי בזכותך בסיפור ההזוי של הפציעה שלו אז, וזה שהוא ישן במיכלי חמצן וכל זה כדי להחלים בזמן. במרחק הזמן זה נראה ממש מצחיק.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 23 במאי 2013

חיפני דווקא התייחסתי לקאמבק שלו אחרי שהוא הורחק במשחק ההוא נגד ארגנטינה וכל האומה הבריטית רצתה לתלות אותו (זוכר את הכותרות "עשרה אריות אמיצים, ילד טיפש אחד"….). אבל באמת המעגל הזה נסגר עם העליה למונדיאל ביפן (אחרי השער מול יוון) והפנדל המצ'וקמק בהיסטוריה שאיכשהו נכנס נגד ארגנטינה

אייל 22 במאי 2013

אגב, אם מדברים על תצוגה של נחישות בדקות האחרונות ובקהאם כיחיד שנראה שעוד מאמין, הייתי מזכיר גם את המשחק נגד יוון במוקדמות למונדיאל 2002 – והשיא כמובן בגול השוויון בבעיטת עונשין שהבקיע ממש בסוף תוספת הזמן (http://www.youtube.com/watch?v=t0GESlaVNdE).

עומרי 22 במאי 2013

בקהאם הוא ללא ספק הכדורגלן הכי Financial savvy בכל הזמנים.
הוא ניהל את המותג של עצמו לשלמות.

זורק מילה 23 במאי 2013

לא מבין בחיי,לפני שבוע פרש פול סקולס,שחקן קצת יותר טוב מבקהאם וקצת יותר גדול וטוב ממנו בראייה היסטורית,ודה באזר שותק…אפילו לא פוסט אחד על סקולס.מצד שני בקהאם הכלומניק (דעתי בלבד,זכותי?) פורש וכל יומיים פוסט חדש אודותיו.

סבבה בקהאם נתן הכל על המגרש ונתן 100% מעצמו בכל משחק ובכל אימון.רק לא ברור לי למה צריך להלל אותו על זה?כל מקצוען מתנהג כך.

אריק 23 במאי 2013

גפן. מי שפורש פעמיים מקבל יחס רק בפעם הראשונה והוא קיבל הרבה יותר יחס פה מבקהאם לפני שנתיים.

רן 23 במאי 2013

כריזמה ואופי אדיר.

רק לראות איך התאושש תוך כמה שעות מהפציעה שגמרה לו את מונדיאל 2010 וישר הציע עזרה מנטלית לנבחרת אנגליה (זה כמובן לא הספיק, אבל לא באשמתו).

שחקן טוב או אולי טוב מאד, אבל בעיקר אישיות גדולה (וגם הרבה יותר חכם ממה שנהוג לחשוב).

הונג קונגי 23 במאי 2013

רונן, חייב להיות משהו מעבר לעבודה קשה

גם סקולס עבד קשה. רק שבמראה ובאישיות הוא האנטי תיזה המוחלטת של דיוויד.

IDO 23 במאי 2013

גם אני אוהב את בקהם!

יש בו כל הטיקים:

– הוא בא מהליגה האנגלית (זו הליגה היחידה שקיימת באסיה אוסטרליה ואמריקה הצפונית) והוא היה כוכב בקבוצה מנצחת

– עשו עליו סרט קולנוע.

– הוא בא בזמן טוב. הכדורגל הפך מאייטם לה-אייטם. כסף גדול. אופנה ומשהו צריך להיות הפנים של כל זה.

– הוא שווה לאללה

– הוא יודע לעשות ולעבור טלויזיה

– אשתו גם שווה לאללה

– בתור כדורגלן יש בו משהו שרק הוא יודע לעשות

– הוא כדורגלן טוב מאד. טופ 10 או משהו כזה

עכשיו שהוא פרש בטח יבוא משהו לסתום את החלל.

זורק מילה 23 במאי 2013

1 – בקהאם פרש מזמן,ברגע שהוא עבר לליגת הפנסיונרים בארה"ב

2 – טופ 10?אפילו לא טופ 10 של הבריטים בהיסטוריה

matipool 23 במאי 2013

גם אצלו לא הכל מושלם – יש לו קול מצחיק (-:)

לאיזה טופ 10 התכוונת ?

shohat 23 במאי 2013

אני חושב שהדיון הזה מתמקד בניסיון למצוא הסבר פשוט (ופשטני) מדי לתופעה מורכבת. תופעת בקהאם היא יוצאת דופן. וכנראה שהיא מורכבת מיותר משכבה אחת, מהתחברות יוצאת דופן של כמה גורמים, שהשילוב שלהם הוא ייחודי. הניסיון להסביר חייב לכלול גם את היכולות של בקהאם כספורטאי, גם נתונים של כרונולוגיה והקשר (timing, אחד הדברים החשובים ביותר להצלחה, ויש מי שיקרא לזה מזל), מינוף פרסומי-תקשורתי, והתנהלות נכונה לאורך זמן. כל אלו (רשימה לא ממצה) חברו ליצירת תדמית של הצלחה מצד אחד, יופי חיצוני ואישיות, סוג של star quality, ובקהאם הפך מושא להזדהות. (אנשים מחפשים הרי מקור להזדהות, מישהו שהם היו חולמים להיות כמוהו). התופעה הזו לא נוצרה ביום אחד.

ננסה לתאר את זה בשכבות/שלבים, ככרונולוגיה. כל השלבים האלו צריכים היו להתקיים כדי שהתופעה תיווצר ותגדל למימדים שאליהם הגיעה:
1. ההתחלה: בקהאם הפך לשחקן מפתח ומוביל בקבוצה הפופולרית ביותר בעולם בשנות ה – 90. בקהאם בלט בסגנון המשחק/ מוסר עבודה/ השקעה על המגרש. היה לו גם ייחוד מקצועי ספציפי – אלמנט במשחק שאפשר לקשר אליו (בעיטות עונשין וקרנות – לא סתם השם של הסרט). הוא גם יפה ומשך הרבה תשומת לב. והוא תפקיד מפתח בהצלחה הגדולה ביותר של הקבוצה, אולי של העשור כולו, בעונת הטרבל. ובנוסף היה סמל גם של הנבחרת.
2. עכשיו מגיע השלב המעניין. השוק הגלובלי הגדול של שנות ה – 90. הכסף הגדול. הרצון להביא לפריצה של הכדורגל לשווקים חדשים (ארה"ב אחרי מונדיאל 94, כשהכדורגל תפס לראשונה מקום לגיטימי, יפן – ושימו לב שבמקביל הגיעה הפריצה הגדולה של האן.בי.איי לאירופה). התפקיד של שחקנים כמו "נייקי" שחישפו אייקון מהכדורגל כדי למכור נעליים למיליוני ילדים אמריקאיים. תארו לכם שאתם סקאוטרים שמחפשים פרזנטור באמצע-סוף שנות ה -90. את מי אתם בוחרים? יפה. ברגע שבחרתם, הוצאתם לאור את הפרסומות, הכנסתם אותו לסלון בכל העולם. תוסיפו לתמונה גם את "פוש" – יצרתם אייקון, לא רק שחקן כדורגל אלא כוכב רוק. זה לא היה קורה לבד. וכשהאינרנט הגיע זה הכפיל את עצמו. אל תזלזלו באימפקט של פרסומות של נייקי – שמחברות טקסט קליט וסמלי עם ספורטאי מאד מצליח – הן מוכרות את התדמית של הספורטאי לא פחות מאשר את המוצר.

3. גם זה לא מספיק. כי המותג של בקהאם היה צריך לתפוס. ואחרי שהוא תפס, הוא צריך היה להמשיך להתקיים. וכאן כנראה שמדובר באמת בהתנהלות נכונה ומחושבת לאור התדמית. שמירה על תדמית נקייה ועניינית (קחו לדוגמא את האמירה של קפלו שבקהאם לעולם לא ישחק יותר בריאל מדריד, ובקהאם שלא נגרר להגיב), אמירת הדברים הנכונים במקומות הנכונים.

כל אלו ייצרו תדמית של מצליחנות וווינריות נקייה לאורך זמן, מאד נוצצת, מאד בלתי-נגישה מצד אחד אבל מחבקת כלפי הקהל מצד שני.

בקהאם לא צריך היה להיות שחקן הכדורגל הכי טוב, המנהיג הכי טוב, או אפילו השחקן היפה ביותר כדי שזה יקרה. היה מוצר טוב. היה הזמן וההקשר הנכון והזדמנות ל"אקזיט" (בדיוק בזמן שה"בועה" היתה בשיאה). והיתה התנהלות נכונה לאורך זמן בעקבות ההצלחה.

עכשיו, תעשו פלאג-אין לאותם נתונים לגבי מייקל ג'ורדן ותגיעו למסקנות דומות. זה שהוא היה שחקן הכדורסל הטוב אי פעם זה לא מספיק. הוא גם היה המותג הבאמת גדול הראשון של נייקי. הוא מונף באופן מטורף, והוא ידע להתנהל נכון לאורך זמן.
ראיתי השבוע את הסרט Jordan rides the bus של ESPN על התקופה שבה עבר לשחק בייסבול. האיש פשוט התנהל נכון. לא נבהל כשהעיתונאים לעגו לו. נשאר שעה אחרי כל משחק וניסה לחתום לכל מי שחיכו לחתימה, ואחר כך חזר לשעתיים נוספות של אימון חבטות. למה מיליונים נהרו לראות אותו במשחקי בייסבול דרג ג'? כי ג'ורדן ייצג משהו גדול אפילו מהשחקן שהוא היה.

shohat 23 במאי 2013

ועוד דוגמא אחת: סטיב פריפונטיין. סמל ההזדהות המובהק ביותר של רצים בארה"ב (ולא רק בארה"ב). היה רץ מאד מוכשר בתחילת שנות ה – 70, סיים רביעי ב – 5,000מ' באולימפיאדה (מבחינתו הפסיד). הוא אפילו לא היה הרץ הטוב ביותר בתקופה שמת בתאונת דרכים (חפשו: איוו ואן דאם, שאף אחד כמעט מחוץ לבלגיה לא יודע להגיד מי הוא). אבל ספר, שני סרטים, סיפור טוב על attitude ובעיקר המינוף הגדול של נייקי והפוסטרים עם הציטוטים – והוא הפך לאחד האתלטים הנערצים ביותר. למה? כי ההימור שהוא יצליח למכור פגע, ומכר אותו לא פחות מאשר את המוצר.

http://25.media.tumblr.com/tumblr_m890hjwf9U1rredhno1_500.jpg

shohat 23 במאי 2013

וכמובן (כאן נדמה לי שאני מתחבר לדורפן) – התנאי ההכרחי בל המקרים הוא שמאחורי הדמות יש גם סיפור טוב: ג'ורדן שנחתך מנבחרת התיכון בנורת' קרוליינה, פריפונטיין האמיץ שטרגדיה קטעה את התהילה שלו, ובקהאם והמקורות שמהם הגיע ומימש את החלום של המעמד הבינוני (the victory, the money and the girl).

כסיפוביץ 23 במאי 2013

מאוד אוהב את בקהאם, וממש לא בגלל הכסף.
פשוט כי האיש הוא דוגמה ומופת למוסר עבודה!
אף פעם לא עניין אותו הג'ל בשיער בזמן שהוא דופק פוזה למצלמה אחרי גול.

ספורטאי גדול!!

שמעון רצאבי 23 במאי 2013

פעם ראשונה (אולי) שהסבר שלך נראה לי שגוי לחלוטין.
לבקהאם יש כאריזמה אדירה, כמו פול ניומן על מגרש הכדורגל, וזה חלק מהתשובה – אני חושב.

תוהה בדרכים 23 במאי 2013

אם מפרשים כריזמה כיופי, אז בקהאם הוא כריזמטי. מכל בחינה אחרת, אני לא רואה את הכריזמה שלו, לא על המגרש ולא מחוצה לו. קנטונה הוא דוגמה לשחקן כריזמטי. מה יש לבקהאם חוץ ממראה נכון?

ארז 23 במאי 2013

בקהאם אהוד בגלל שהוא יפה, וחתיך, וכריזמטי, אבל לא רק. אולי הוא מבקיע 10 שערים כל עונה, אבל כל שער, היילייט. הוא מבשל רק 12 שערים? כל בישול FIFA 2013. הפעם הראשונה שמישהו שמע עליו היתה בגול מחצי מגרש. בעיטת עונשין מכריעה? בקהאם. הגבהה על פני כל רוחב המגרש לגיגס שמוצא את החלוץ חופשי כי כל ההגנה רצה ימינה? בקהאם. דקה 90 גמר ליגת האלופות, מי מגביה לרחבה? בקהאם.

בקהאם הוא השחקן שהרוויח הכי הרבה מפרוץ העידן הנוכחי, שבו כל מבצע הופך לקליפ ביו טיוב. נכון שבתחילת דרכו לא היה יוטיוב, אבל אז אנשים היו רואים כדורגל עולמי פעם בשבוע שבועיים באיזו תוכנית סיכום והיו נחשפים לכמויות בקהאם מטורפות עד שהבחור הפך למותג. עם כמויות כאלה של היילייטים אפילו גמד שמן היה הופך לכוכב, על אחת כמה וכמה חתיך כמו בקהאם. "אפילו האישה יודעת שבעיטת עונשין של בקהאם סוגרים את הטלפון" אמר לי בחור אחד לפני כמה שנים.

והסיבה שהוא שרד כל כך הרבה באור הזרקורים היא גם שחברות אוהבות להסתמך על מותגים "מוכחים" (בגלל זה לאירוסמית' עדיין ממנים סיבובי הופעות), ודי עזר שבקהאם ניחן במין מזליקי של ווינרים שתמיד עוזר לטיפוח ההילה. הגיחות שלו מהגלאקסי למילאן רק הפכו אותו להיילייט בעצמו. מופיע כמה משחקים, דופק עוד כמה ביצועים להיילייטים של סוף השבוע, ונעלם. כמו דוד מגניב שמגניבותו רק מתעצמת כי הוא מופיע אחת לחודשיים. ככה הוא גם היה על המגרש, נעלם לפעמים, לא מתלכלך בצהובים או באדומים, ומגיח מהאגף לאיזו הברקה או מסירה או סתם להזכיר שהוא שם, ולפעמים הוא היה יוצא בהברקה שהיתה משכיחה את כל ה80 דקות שלפני זה.

הנישואים לפוש, והילדים, והרומנים והכל, זה אולי טוב לאמריקני המצוי, זה שלא יתלהב מבקהאם הכדורגלן כי אין לו מושג מה זה כדורגל. בקהאם היה פשוט מעולה לקהל שהחל להחשף יותר ויותר לכדורגל עולמי ולא היה יכול לעקוב אחרי כל הקבוצות ולצפות בכל המשחקים.

נחשון שוחט 23 במאי 2013

יפה!

XXX 23 במאי 2013

לדעתי – להפך. הוא היה אחד הנערצים בעולם, אבל גם אחד השנואים ביותר.
כל הפאן הסליבריטאי שלו, היפיופי, הפופי, עיצבן הרבה מאוד אנשים. הרבה הרגישו שהוא קיבל יותר קרדיט ממה שהגיע לו, והרבה אוהדי כדורגל הם פרימיטיבים שלא יכולים לקלוט מטרוסקסואליות.
אישית לא היה לי דבר נגדו, אבל היו לו הרבה מאוד שונאים ומתעבים.

גיל מזימבבואה 23 במאי 2013

בעוד 50 שנה שידברו על כדורגל בעשור הראשון ותחילת השני של שנות ה – 2000 השחקן הראשון שידברו עליו יהיה בקהאם.
חבל שאני לא יחיה אז לראות שצדקתי.

תוהה בדרכים 23 במאי 2013

תלוי איפה. אולי באסיה וארצות הברית. במקומות שאוהבים ומבינים כדורגל בקהאם ייזכר הרבה מתחת לשחקנים אחרים.

דורפן 23 במאי 2013

גיל – אין סיכוי. בטווח של חמישים שנה רק יכולת נזכרת. אין עדות לשחקן שנזכר משנות הששים על דמותו. בקהאם הוא איקון אופנתי

MOBY 23 במאי 2013

לא הצטרפתי עד היום לרכבת הרייטד שקפצה עלינו.
אבל
אני אוהב את השחקנים שלי כשהם עובדים קשה (אבוקראט על פני ממן) בנין על ברקו וכן הלאה. בקהאם פשוט מיקסם את מה שחנן אותו אלוהים וזה לא היה יותר מדי. יחד עם העבודה הקשה הוא הפך לנשק עצום מכל טווח. ללא פוזות, אמיתי, בוכה, נעלב ושורט כשצריך. אני לא אוהב את אנגליה ובטח לא את היונייטד. אבל נראה לי שהוא (וגיגס) הסמלים הגדולים שלהם ושל הנס ההוא מול הגרמנים.
עבר קבוצות, אבל אפילו בשחור לבן של ריאל נשאר בו האדום של השכונה במנצ'סטר.
שחקן שאפשר לסמוך עליו בכל משחק גם כשנראה שנגמר המזל והסיכוי. ללא בכיות לשופט, ללא פציעות ברגעים החשובים, ללא השתנקויות. תמיד שם בעבודה אין סופית.
היופי והזוגיות רק מוסיפה לו אוהדים ואוהדות מתחומים אחרים.

austaldo 23 במאי 2013

יש לך טעות עובדתית: היתה ביקורת גדולה בארה"ב על בקהאם והחוזה שלו, הדוגמא הכי בולטת – לנדון דונובן הכוכב מיספר 1 של הכדורגל האמריקאי ושל לוס-אנג'לס שממש יצא עליו.
בקהאם ענה לדונובן ולשאר המבקרים על המיגרש ובאימונים עם המיקצוענות הרצינות והקלאס שלו. אחרי מיספר שבועות דונובן כבר דיבר אחרת.

אני חושב שהמסקנה שלך קצת פשטנית מדי. כסף? דווקא חוזים ענקיים מעוררים אנטגוניזם ולא אהבה. לא יודע, לדעתי מה גורם לאנשים לאהוב את בקהאם זה בעיקר הקלאסה והצניעות שלו שזה סוג של קונטרסט מול התנהגות של סלבס אחרים שניראים כמוהו ומרוויחים כמוהו.

דורפן 23 במאי 2013

אוסטלדו – ביקרות מהסוג הזה הגיע לאזניהם של בדיוק 15 האנשים שקוראים את מדור הכדורגל בעיתונות. הציבור הרחב היה חולה על בקהאם.

כמובן שאף אחד לא מנמק אהבה למישהו בכסף. גם בחורה בת 29 שמתחתנת עם מיליארדר בן 75 אומרת לעיתון שזה מאהבה. אבל הכסף נמצא שם ואנשים מעריצים אותו – ולדעתי זה חלק מרכזי בתופעת בקהאם.

נחשון שוחט 23 במאי 2013

בהקשר: http://www.forbes.com/athletes/list/

ארז 23 במאי 2013

צריך לזכור שהרבה שחקנים שכיכבו בפרסומות, ג'ורדן, טייגר וודס, כל מני כדורגלנים היו הטובים בתקופתם. נוצר מין קישור בין פופולריות כפי שהיא נתפסת בחוזי פרסום עם יכולת נתפסת של ספורטאי. דוגמה מעניינת היא אנה קורניקובה, שהנוכחות שלה כ"פרזנטורית" הקנו לה מעמד כאילו היא יורשתה של שטפי גראף, בניגוד להישגיה בפועל.

ההערצה פה, וזה כן מתחבר למה שכתבתי קודם, היא של "יכולת נתפסת" של הספורטאי. למשל, אפל הצליחה לקבע את האיכות של המוצרים שלה כנחשקים וקסומים וזה הקנה להם ערך נתפס (percieved) גבוה יותר משל מוצר אחר דומה, והצדיק את המחיר הגבוה. נכון שמי שעושה יותר קמפיינים מרוויח יותר כסף וכן יש פה יחס בין כמות הכסף שהספורטאי מרוויח לבין היכולת הנתפסת שלו, אבל אני לא חושב שיש פה עניין של הערצה לכסף אלא לכסף כמבטא הישגים:

לדוגמה, ספורטאי טוב (ג'ורדן), זוכה בהרבה חוזי פרסום שמביאים לו חשיפה עולמית והרבה כסף. אפשר לומר "ראיתי שיש לו נעל של נייקי על שמו, הוא בטח שחקן מעולה" או "הרוויח עשרות מליונים מפרסומות, בטח הוא שחקן מעולה" או "לנייקי יש נעל של ג'ורדן, בטח נעל מעולה אחרת לא היה מפרסם אותה".

Comments closed