יומן אליפות של הניינרס (5). העבודה האפורה

ג'סטין סמית'. אולי המגן החשוב ביותר של הניינרס

Justin Smith

קיבלנו המחשה מסויימת מהו ספורטאי גדול. לג'יי ג'יי ווט לא היה שום סיכוי במשחק הזה. עם קווטרבק מפורק נפשית מהמהלך הראשון. כשהניינרס חדים למדי גם בהתקפה. אבל לחלקים מסויימים של המשחק, מול שני שומרים, הוא השתלט על קו ההגנה והקשה על התקפת הניינרס להתקדם.

בדיונים על שחקן השנה בהגנה בעונה שעברה אלדון סמית הוזכר לפעמים. אבל הנה הוא חסר כבר שבועיים והגנת הניינרס מסתדרת מצויין. מה שמזכיר לי שבשנה שעברה כשג'סטין סמית' – מי שעושה כביכול את העבודה האפורה עבור מי שחולק איתו שם משפחה וקולג' (מיזורי) – היה פצוע. אז הגנת הניינרס דווקא התמוטטה.

מעבר לחשיבותו של ג'סטין סמית' היה פה מצב ספציפי. כאלדון סמית' משחק הלחץ מביא לא פעם להפלת קווטרבק. אבל במצבו של מט שאוב היה עדיף לניינרס שדווקא ישחרר את המסירה. היו הרבה מאד מהלכים גדולים בסקונדרי ובליינבקרס. כולל תפיסת רסיברים שתפסו את הכדור.

לקפרניק היו מספרים גרועים רוב המשחק. אבל הוא פתח עם כמה מסירות יפות בדאון שלישי בכדי להביא למצב שהגנת יוסטון צריכה לכבד את המסירה ואת פרנק גור ניצל. ובסוף גם הייתה לו את המסירה ששיפרה לו במשהו את המספרים.

2-3 והחלק הקל של העונה מתקרב.

יומן אליפות של הפטריוטס (5) - מהמורה קלה בדרך
רוח מעל חומר - אורי קורט

31 Comments

גיל 7 באוקטובר 2013

מאט שאוב עם משחק רביעי רצוף של פיק 6. לאיליי מאנינג יש כבר 12 אינטרספשנס. מה שאותי מפתיע בעונה הזו זה המשחק הגרוע של הק"ב, ועוד כאלו שהיו צריכים להיות טובים. כנראה שלמרות החוקים המקלים, בלי שכל שום דבר לא יעזור.

red sox 7 באוקטובר 2013

הלו"ז של יוסטון השנה לא פחות מרצחני. ניינרס, סיאטל, בולטימור, פטס, דנבר, צ'יפס, סן דייגו וכמובן אינדי פעמיים.
לכאורה הם מציבים דילמה של "בחר את הרעל שלך" להגנה שמולם. בפועל היריבה משקיעה את כל המשאבים שלה בלהגביל את פוסטר על הקרקע ומאט שאוב לא מסוגל לנצל את הכלים האוויריים שלו כדי לגרום להגנה להצטער על זה.

shohat 7 באוקטובר 2013

באד לאק בראין הבוקר: "אוי טוני רומו".

URLACHER 7 באוקטובר 2013

עדיין לא הבנתי איך הניינרס ניצחו בכזה הפרש כאשר ה QB שלהם מסיים עם איזה 6 מ 15?

גיל שלי 7 באוקטובר 2013

איליי השנה משחק זוועה. הוא מסר אינטספשן אחד כשחטף מכה בראש, וסמך משום מה על השופט שיראה את זה, ובמקום לשכב על הכדור הוא החליט שיש לו מהלך חופשי. האינטרספשן השני היה הכרחה קלאסית, והשלישי היה סימפטום עלוב של ייאוש.
שאוב אף פעם לא היה קווטרבק מעניין במיוחד, ולא נראה לי שיש בו את היכולת להביא את יוסטון עד הסוף, הבולטימור רייבנס של דילפר היו מיקרה של 1 ל100

יאיר 7 באוקטובר 2013

אשכרה 1 ל1000
אפשר לדעת אם כך מה הסיכוי שטמפה של ברד ג'ונסון יקחו אליפות?או הג'יאנטס שעשו את סוף העונה והפלייאוף עם ג'ף הוסטטלר? מה הסיכוי שרקס גרוסמן יגיע לסופרבול?
תזכיר לי הNFL קיימת מהתקופה הרומית או שהאשורים המציאו את הMNF?

ולא שמאט שאוב הוא יותר מQB בינוני (כרגע אפילו זה לא) אבל גם לא צריך להגזים. כמו שלפני שנתיים אתה התווכחת איתי כשכתבתי שיורדים יותר מדי על אלכס סמית ושהוא QB ברמה של שאוב שיכול להצליח במסגרת הנכונה (מעניין אם וסטון נותנים עכשיו 2 בחירות סבוב שני בשביל אלצ'קו…) כך גם יש QB יותר גרועים משאוב שהגיעו לSB וגם ניצחו אותו. מי יודע אם לפני שנתיים הוא לא נפצע אולי הוא אפילו היה לוקח אותם לשם.

יאיר 7 באוקטובר 2013

בלבול לא התווכחתי איתך על אלכס סמית אלא עם גיל אחר.

גיל שלי 7 באוקטובר 2013

יאיר – בראד ג'ונסון לקח אליפות בעידן אחר, בטח ובטח הוס. בעידן החדש, הסיכוי לקחת אליפות עם קווטרבק בינוני כמו שאוב הוא נמוך, אפילו עם סמית' הוא נמוך. בסופו של יום יגיע המשחק בפליאוף, בו הקבוצה צריכה שהקווטרבק יעמיס אותה על כתפיו, זה הצליח פעם אחת לסמית', ואחר כך מול הג'איינטס הוא חזר ל1מ13 בהמרות פירסט דאונס. לכן אפילו ההגנה האדירה של הניינרס באותה עונה, לא עלתה לסופרבול

גיל 7 באוקטובר 2013

המקרה של שאוב הוא בדיוק כמו פלאקו ואפילו איליי. שני ק"ב שאף אחד לא החשיב כטובים במיוחד שבהגיע זמן פלייאוף שיחקו מצוין. לא אומר שזה בהכרח יקרה איתו אבל אני יכול לראות לא מעט ק"ב כמוהו, קאטלר, ריברס ואפילו רומו שפתאום בפלייאוף יפרחו.

יאיר 7 באוקטובר 2013

למיטב זכרוני ברד ג'ונסון זכה בסופרבול שלו שנתיים אחרי דילפר, רקסי הגיע לSB איזה 5-6 שנים אחררי…
אני מסכים איתך שבעידן הפלאג פוטבול של ימינו החשיבות של QB עילית היא גדולה אפילו יותר אבל לפחות לפי השנתיים האחרונות השופטים בכל זאת מעלים רמה במאדן, והחורף שמגיע כשמגיעים לפלייאוף ולא בדיוק רואים תצוגות כמו אתמול בדאלאס. רק שנה שעברה הגיעו לSB שתי קבוצות על ההגנה שלהם ולא בזכות הQB שלהם (גם אם הQB היו מצוינים בפלייאוף ואחד מהם אפילו היה MVP ונסע משם לדיסנילנד ולאסוף צ'ק על 120 מליון דולר, הם עדיין הגיעו לפלייאוף בזכות ההגנה).במויחד השנה עם המיקום של הסופרבול אני רואה את סיאטל יכולים לקחת את הכל בכלל ההגנה ועם QB שהוא לא יותר מבינוני (והוא לא יותר מבינוני הוא פשוט נמצא בסיטואציה טובה עם הגנה מצוינת ומשחק ריצה טוב)

אני חושב שאם היית שואל בדצמבר האחרון מי הQB הטוב מבין שאוב ופלאק אז דווקא רוב האנשים היו אומרים ששאוב, ואחרי חודשיים ראינו שפלאקו מספיק בשביל לזכות בטבעת. אגב עד הפציעה של שאוב לפני שנתייים יוסטון היו הפיבוריטים לאליפות של הרבה אנשים (וגם של וגאס לאיזה שבועיים באמצע העונה הזאת)

יאיר 7 באוקטובר 2013

רונן אני חושב שזה לא הסיפור של העדרות של אלדון סמית (אגב אתה מתעלם מזה שהשחקן הכי טוב של הניינרס במילניום הנוכחי גם היה חסר במרכז ההגנה ב2 המחשקים האחרונים) כמצב ספציפי אלא יותר כמשהו פסיכולוגי וההשפעה לזה שהרבו הצליח להחזיר להם משהו מהגישה של 2011 אחרי שלושת המשחקים האחרונים.
הניינרס פתחו את השנה כפייבורטים של ווגאס לאליפות. כולם דיברו על כמות הכשרון שיש להם בסגל עד שכנראה השחקנים (וגם צוות האימון) התחיל להאמין שהם פשוט יותר טובים והם יוכלו לנצח קבוצות גם אם הם לא יהיו יותר פיזיים, גם אם הם יפספסו טאקלים, ויהיו נוראים בכיסוי של הספשייל טימס. הם שכחו שהם לא הסיינטס ולא הפטריוטס וקאפרניק עדיין לא שם (וראינו כבר גם שהגישה הזאת לא עובדת בפלייאוף) ורק רצף של 10 ימים נוראים שבו הם חטפו 2 תבוסות נוראיות (בעיקר זאת בבית שהם הגיעו אליה פייבורטים ב10 נקודות למרות שהנם חטפו בראש שבוע קודם בסיאטל) חצי הגנה שלהם נפצעה, או השתכרה בזמן שהוא ראה את המשחק של יום חמישי עשה תאונה ואולץ להכנס לתוכנית גמילה. בשביל שהם יתחילו לחזור לבסיס שהביא להם 13 נצחונות ב2011. 2 TE פולבק ואחד פרנק גור בהתקפה. להפסיק לפספס תאקלים בצורה מביכה בהגנה (הם עוד לא ממש שם אבל יש שיפור משמעותי בשבועיים האחרונים) והפסקת המשחק המביך בספשייל טימס שהמשיך את העונה הנוראית בהקשר הזה משנה שעברה.
הדבר אולי הכי מעודד שראיתי הלילה מהניינרס היה הספשייל טימס . פשוט היה כיסוי מצויין וחנקו את יוסטון כל הערב (שד"א ויתרה שנה שעברה על הולדיי מדנבר) והביאו לניינרס עמדות טובות כל הערב(כמובן שלINT גם היה חלק בזה).

בסה"כ הניינרס יצאו מהרצץ של ה5 משחקים הכי קשים על הנייר כל העונה עם 3-2 בסה"כ סביר. אם ימשיכו לשחק עם כזאת אינטנסביות אין סיבה שיפסידו עד המפגש מול בריז.

אריאל גרייזס 7 באוקטובר 2013

הניינרס בשני המשחקים האחרונים חזרו לבסיס שלהם. משחק ריצה חזק (177 יארד על הקרקע, רק אחד מהניסיונות של קפרניק), משחק הגנה מצוין. אז קפרניק לא יהיה ג'ו מונטנה הבא, לא קרה כלום

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 7 באוקטובר 2013

חראם על ואט, ג'ונסון ופוסטר שמתבזבזים על שאוב. למרות הניצחון המרשים, משהו במשחק המסירה לא דופק. צריך דחוף חזרה את מנינגהאם וקראבטרי.

רן 7 באוקטובר 2013

מסכים ש 2-3 בשלב כזה זה לא נורא, אבל למרות ההפסד של הסיהוקס אתמול, קשה לי לראות אותנו עוברים אותם העונה, בטח אם זה יקרה בסיאטל. המשחק שלהם נגד הקולטס היה פשוט ענק למרות שהם כמטע לא השיגו יארדים באויר.
לגבי הסיינטס, אני דווקא יותר אופטימי בקשר להתמודדות של ההגנה שלנו.

רועי מ 7 באוקטובר 2013

נהנתי לראות את התקצירים.

ושאלה לא קשורה למשחק.
איך נקבעים המשחקים מחוץ לקונפרס? האם יש חוקים?
האם בכל עונה היריבות משתנות?

אריאל גרייזס 7 באוקטובר 2013

התשובה היא כן. אתה משחק שישה משחקים נגד הקבוצות בבית שלך (פעמיים נגד כל קבוצה) עוד ארבעה משחקים נגד בית אחר מאותו קונפרנס – כשכל שנה זה בית אחר, מה שאומר שאתה פוגש את הקבוצות מהבית הזה פעם בשלוש שנים, עוד ארבעה משחקים נגד בית אחר מהקונפרנס האחר (שוב, בית אחר כל שנה, מה שאומר שאתה פוגש את הקבוצות האלו פעם בארבע שנים).
בנוסף (אם ספרת עד עכשיו, יש לנו 14 משחקים) אתה משחק עוד שני משחקים נגד שתי הקבוצות האחרות מאותו הקונפרנס שסיימו באותו מקום כמו שלך שנה שעברה. וזאת הגדולה האמיתית של ה-NFL, שלקבוצה שסיימה במקום נמוך יש (לפחות בתיאוריה) לו"ז יותר קל מאשר זו שסיימה מעליה והסיכויים שלה להשתפר גדלים.
השיטה הזאת גרמה לכך שבריידי ומאנינג, למשל, בגלל שלקחו שנה אחר שנה את הבית שלהם, פגשו אחד את השני כל שנה מאז 2001, למעט השנתיים שבהם הם היו פצועים

מיקו גוטליב אהלן סבבה 7 באוקטובר 2013

איך קרה שניו אינגלנד שיחקו בשנה שעברה פעמיים עם סאן אנטוניו?

גיל 7 באוקטובר 2013

זה היה משחק בNHL?

מיקו גוטליב אהלן סבבה 8 באוקטובר 2013

My bad
סאן פרנסיסקו.

גיל 8 באוקטובר 2013

הם אגב שיחקו רק פעם אחת נגד הניינרס.

אלעד 7 באוקטובר 2013

ראיתי עכשיו את הט"ד ריצה של פייטון מאנינג. פעם ראשונה שאני רואה ק"ב זורק את כ-ל שאר השחקנים לצד אחד, ומטייל לצד השני. ענק.

גיל 7 באוקטובר 2013

הוא כבר עשה את זה בעבר לפחות פעמיים. פעם ב-5 שנים הוא עושה את זה.

אלעד 7 באוקטובר 2013

כבר ראיתי את זה נעשה, לא בצורה מושלמת כמו אתמול. אולי זה רק הזיכרון שלי.

גיל 7 באוקטובר 2013

בעבר באמת זה היה קצת שונה. גם אני לא זוכר תרגיל הסחה שבו כל השחקנים מנסים למנוע ט"ד במשך כל כך הרבה זמן.

אלעד 7 באוקטובר 2013

עכשיו גם הבנתי למה רומו מסר את האינטרספשיון: לפני הדרייב האחרון היה כיתוב שחסרים לו איזה 40 יארד כדי לשבור את שיא היארדים במשחק אחד. כלומר, כדי להביא את הקאובויס לטווח בעיטה, טוני רומו היה צריך להיות שיאן של משהו. היה ברור שאיזו יד נעלמת תתערב שם.

גיל 7 באוקטובר 2013

אני דווקא לא מאשים את רומו בהפסד. הוא נתן משחק שיא והאינטרספשן היה בחלקו הגדול מהלך ענק של הליינבקר.

אלעד 8 באוקטובר 2013

לא האשמתי אותו בהפסד, הוא היה ענק. אבל יש דברים שלא נועדו לקרות.

גיל 8 באוקטובר 2013

לא יודע מה זה דברים שלא נועדו לקרות. הוא יכול לשבור את השיא וזה לא אומר כלום לגביו. יש הרבה שחקנים גרועים שמחזיקים בכל מיני שיאים למשחקים בודדים.

שגיא 8 באוקטובר 2013

אכן מהלך ענק, אם כי הוא בין הבודדים שמסוגל לעשות את זה לאו דווקא בגלל יכולת מיוחדת אלא כי אף אחד למצפה שהוא יעשה את זה.

Drazick 7 באוקטובר 2013

בפעם הקודמת התדיינתם על גדולה של שחקנים.

סתם עניין אותי דעתכם עליו, מה מקומו של הבחור הזה בהיסטוריה:
http://www.youtube.com/watch?v=0KASZp_tcWA

http://en.wikipedia.org/wiki/Bo_Jackson

כי אתלטית, הוא נבחר לגדול מכולם.

CK7 8 באוקטובר 2013

מי שם לב שהניינרס נראים כמו עצמם במהדורת 2011
יכול להיות שקאפירניק התחפש לאלכס סמית'

Comments closed