בוקר עם הניינרס מחוץ ללונדון. בין הרבאו לפרגוסון

לפני כמה שבועות הריץ עורך חדשות בדנבר בדיחה מאד מצחיקה שלציטוטי טרום המשחק של שחקני הברונקוס במשחק מול ג'קסונוויל הצמיד את הכותרת

Broncos pretend Jaguars are good team

וכל שחקני הניינרס היום המשיכו בקו הזה. הם בדרך כלל השתמשו במנטרה "כשאתה רואה את הסרטים שלהם בוידאו אתה לא מבין למה אין להם ניצחונות".

שאלתי את ג'סטין סמית' אם הניינרס לא היה משתפרים לפני שלוש שנים אם אולי היה כבר פורש. הוא אמר שיש סיכוי טוב. ושקשה להרים את עצמך עם עונה אחרי עונה של הפסדים. אז עיתונאי אחר הוסיף על השאלה "מה לגבי המוטיבציה שלהם עכשיו במאזן 7-0."

הוא אמר שאין להם שום בעיה. במצב כזה כל שחקן שם יודע שהוא משחק על מקום העבודה שלו. להוכיח שהוא בכלל שייך לליגה הזו.

*

כל זה מקבל משמעות יותר רצינית כשמדברים עם מינדי באק שמסקרת את הניינרס מאז 1999. היא מסבירה את השיטות הפסיכולוגיות של הרבאו. "כל שחקן יודע שיש לו תחליף. לכן כל הכשרונות שכבר היו שם גם כבר בימי סינגלטרי ועוד לפני כן משחקים כמו שהם משחקים עכשיו." כל פרשה – נניח סמית'-קפרניק או סיפור אלדון סמית' רק מחזקים את הרוח. בגלל זה הקבוצה משחקת לא פעם יותר טוב דווקא כשחסר שחקן מרכזי – פטריק וויליס למשל. ועל אלדון סמית' לא מדברים למשל.

טוב – כל הדברים הללו לגבי הרבאו הם לא חדשים לי. אני פרגסוניסט ושמח לי בפינה כשאני שומע את הדברים הללו. ובינתיים בכל השערוריות וההעלבויות המצחיקות סביב הספר שלו אנשים מפספסים את המסר:

שחקנים? שלא יחשבו את עצמם.