אני וקולין קפרניק בבייגלים בבריק ליין

הבלוג וקפרניק קרעו את העיר

Brick_Lane_street_signs

קולין קפרניק: שמע. אני כל כך מודה לך שהבאת אותי כאן לבריק ליין. speechless כמו שאנחנו אומרים. אתה יודע, קצת התבאסתי מהנסיעה הזאת ללונדון. דווקא לא בגלל המרחק ומה ששאר השחקנים מתלוננים. אלא שהביאו אותנו לכאן כאילו למכור את הפוטבול. והדבר האחרון שבא לי להיות זה איזה מייצג של תרבות אמריקאית באירופה. אם אני בא למקום כמו לונדון אני רוצה להכיר מקום. להיות צנוע באיזשהו מקום. לא איזשהו סופרסטאר מאמריקה.

בעל הבלוג: אז זה הקטע? זה שלא הכירו אותך? כמו שתי הצרפתיות שפטפטנו איתן?

קק: בואנ'ה זה היה קטע מגניב לגמרי. הכי מצחיק שנישקתי את השרירים שלי. לא היה להן מושג מה זה.

בלוג: לדעתי לא ידעו אפילו מה זה NFL

קק: לגמרי cool. לגמרי

בלוג: והיה לך איזה חיבור עם בריק ליין?

קק: בטח. שמע אני ילד בין-גזעי. אני חופר לך על זה כבר שעה, איזה שעה? שעות! אבל אין לך מושג מה זה באמריקה. אני צוחק על זה בכל הראיונות שלי. אבל זה פקינג stress. מה זה ילד בין גזעי? אני אפילו לא ילד למשפחה בן-גזעית. אני תוצאה של סקס בין גזעי מזדמן. אתה אולי חושב שאתה יודע מה זה כי אתה חושב שאתה מישהו משכיל. ואתה מישהו משכיל, בטח יחסית אלי. אבל זה אחד הקטעים שעד שלא היית שם – עד שלא היית ילד אמריקאי מעורב בלי היסטוריה משפחתית שמסבירה את זה במיד-ווסט – אז לא באמת היית שם. אתה לא יכול לדמיין את זה. וכשאני רואה את זה פה – בערך חצי מהאנשים. זה מגניב אותי. מה זה מגניב? מרגש. כאילו אני בן מכוכב אחר שחזר לכוכב הבית שלו. אני נורמלי פה! ומוטרף מזה שאני נורמלי!

בלוג: חתיכת הברקה להביא אותך לכאן לערב. אתה יודע, זה האזור הראשון שגרתי פה בלונדון. לא חושב שהייתי מביא ממך תובנות כאלו בראיון רגיל. יותר פעמים מלא אני מראיין אנשים אמריקאים שחורים ומרגיש שאין חיבור. ראיינתי פעם את טימי הארדווי בטלפון, כלום. היחיד שבאמת הגעתי איתו לאיזה מקום אחר היה צ'רלס ברטון – מאמן כדורסל שעבד אצלנו. סיפר לי שהיה במרד הסטודנטים בקנט-סטייט ומשם התגלגלנו.

קק: ברור. בראיונות ספורט אני כבר לגמרי על אוטומט. לא שלא בא לי לחשוף את עצמי. אני לגמרי cool עם זה. רק שלאנשים נדמה שאני מעביר את כל הימים שלי במחשבות על פיסטול-פורמיישן ושיט כזה. והם תמיד ממהרים. כותבים את הדבר הראשון שיוצא לך מהפה. זה היה ראיון אחר לגמרי.

בלוג: תודה. לא יודע מה להגיד. אבל מבחינתך הכל היה און-דה-רקורד?

קק: חופשי.

בלוג: טוב נראה לי שאני אפילו לא צריך לכתוב את השאלות. מגיש לקוראים את מה שאמרת. אם שמת לב כמעט לא שאלתי משלב מסויים.

*
קפרניק, אלא אם צויין אחרת.

"בתור ילד הרגשתי כמו סופרמן קצת. לא בגלל הכוחות. יותר בגלל הנסתרות שלהם. תראה – גדלתי לבן. הכל היה לבן מסביב. משפחה לבנה. אוכל לבן. מוסיקה לבנה. הייתי משחק פוטבול עם הילדים בשכונה. איכשהו כולם יודעים שהמשחק הזה יש לו גבול עבורם. אולי אולי איזה קולג' קטן. אבל שם הם ייתקלו באנשים הרבה יותר גדולים ומהירים וזה יהיה הסוף. עבודה או השכלה גבוהה. ואוהדי NFL.

ואני ידעתי שלי יש את הכוחות האלו. כמו המכתב הזה שכתבתי לעצמי. איכשהו אני יודע שאני קלרק קנט כזה. וכשיגיע הרגע אני יכול לרוץ נגד מי שלא תרצה. ולהעיף את הכדור לאן שיבוא לי. אני כאילו משחק אל תוך ייעוד.

הבייגלים האלו טובים. אתה אומר שהם פה מ-1855? פאקינ' אייטין פיפטי פייב? הם אחרים מאלו שיש לנו באמריקה. אין עליהם סומסום. אני אוהב ביזנסים כאלו. משפחתיים. אולי כי אני לא צריך לקחת את זה שיש לי משפחה חמה ואוהבת כמובן מאליו. הסולטי-ביף מדהים. גם הקרים-צ'יז. אתה יודע – הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שונה בגלל שאני ספורטאי מקצועני זה שאני לא דופק יותר חשבון בדיינרים או מסעדות. מזמין בלי להסתכל על המחיר. אפילו כאן, שזה לא ביג דיל, פאונד לבייגל. זה לא שהייתי עני במיוחד בקולג'. הבעיה שבגלל הכוחות שלי אני אוכל. והחשבון אוכל שלי זה לא של סטודנט רגיל. לפעמים אפילו להיות שבע לקח הרבה מהתקציב שלי.

הילדה הזו מאחרי הדלפק – מעניין מה היא חושבת. היא יהודיה מסורתית אתה אומר? אין מצב לקטע איתה? ברור. תדע לך, אין דבר שאני מתחבר אליו יותר מדת. ולא משנה לי הדת. אני נוצרי אבל אלוהים בטח לא מפריד. אלוהים רואה אותה. רואה איך היא מקפידה על הדברים שלה בתוך חברה הרבה יותר מתירנית ממנה והוא אוהב אותה. והיא אין לה נניח את כל ההצלחה שאלוהים נתן לי. אבל היא חזקה באמונה שלה. אני מוצא את זה אפילו סקסי. אני יודע שאני מעוות. אתה יודע איך פטריק וויליס יורד עלי שהצטלמתי ערום לESPN?

היא בטח גם לא יודעת מי אני. בטוח לא יודעת. אבל אפשר לראות עליה מסתכלת על האנגליות שבאות לערב שנגמר בסקס והיא מתה להיות כמוהן. והיא כלואה. קצת כמו שאני הייתי כלוא עם הצד השחור שלי.

אתה לגמרי צודק. זה הכוח שלי בNFL. אני הבנאדם שמחבר את האוהדים והשחקנים בליגה הזאת. במדינה הזאת. כלומר המדינה ההיא – אמריקה. גדלתי לבן. בין אנשים שהNFL זה כמו כנסיה עבורם. חלק מיום ראשון. Big Ten country. אחר כך קליפורניה. ואז אני שחור. אבל לא מתנער מזה בגלל שגדלתי לבן. לגמרי זורם עם היפ הופ וקעקועים.

בלוג: קולגה שלי לוינטל אמר לי למסור לך שהוא בגריינדר.

חחח… זה משהו של ההומואים אני יודע. הם חולים עלי. לפעמים אני מתבאס שאני לא יכול לשמח אותם יותר. אבל יודע יום אחד לך תדע? חברה שלי תהרוג אותי אם תשמע. לא, לא רואה את זה קורה. אבל יש בזה משהו נחמד. הם מראש בעדי. זה שאני מעורב? הם עוד יותר בעדי. הם לא רק "מקבלים" את זה – הם אוהבים את זה! זה ההבדל בין accept לembrace.

ואני חייב להגיד לך משהו. אהבה חשובה לי. למשל מטריד אותי אחד כמוך, ראית את מונטנה, קשה לי לפעמים לחשוב שאחרי זה אתה מסוגל לאהוב את קולין קפרניק. אני רואה איך הוא שלט במצב. גנרל, הכל היה מתוכנן. אני רק מנסה לשרוד. לומד את התרגילים. מקווה שייצאו לפועל. אבל הרבה פעמים שאתה רואה אותי רץ אני רץ על החיים שלי. כי הכל התמוטט ונכשלתי. ואני חוזר להיות קולין, מי שכולם מצפים שייכשל בחיים, עד שהרגליים מתחילות לרוץ.

אבל יש את השניה הזו, שאני מבין שבמהלך הזה כבר לא יתקלו אותי. ואז יש עוד 3..4.. 7 שניות עד שאני באנד זון. והזמן קופא. ואני יודע שכבר שרעם הקהל הולך להתגבר עד קליימקס. ושום דבר לא יעצור אותי. אני כמו ילד קטן.

בלוג: הכי מתחבר לזה. ספורט זה ילדות. במיוחד כשאתה מבוגר יותר.

אתה אומר שאתה מתחבר לילדותיות הזו? וואלה, אתה לא מאלו שמדברים על פוטבול כל היום בפורמיישן או יותר גרוע בתקרת שכר. מה הקטע של כל העיתונאים האלו שמתעסקים בחוזה הבא שלי? זה משחק ילדים.

אני בטוח הולך לקרוא יותר על עניינים כמו הודים באנגליה. אני תמיד חושב מיעוט-רוב שחור -לבן. זה לא עסק של שחור ולבן פה. הכל יותר מורכב. זה מעניין יותר. אני גם רואה את השחורים פה. אין להם את הזעם של הרבה מהשחורים אצלנו. זה רק מראה לך שזה דולר לדולר. חברה יותר פתוחה. פחות בעיות. הבייגל-סלמי פה מבשר בקר אתה אומר?

kkk

(טוב, אולי זה לא באמת היה הוא)

כמה מילים על המשחק בפנרקפורט
הניצחון על סטוק. לא סוף המשבר!

15 Comments

עומרי 26 באוקטובר 2013

יפה!

בלינדר 26 באוקטובר 2013

גריינדר זה אתר לאוהדי ארסנל?

בלינדר 26 באוקטובר 2013

*אפליקציה

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 26 באוקטובר 2013

מה זה היה שתרגמת ל-"חחח"?

תומר חרוב 26 באוקטובר 2013

these bagels are making me thirsty…

טקסט נהדר, ואני זוכר את הראיון עם צ'רלס ברטון.

דורפן 26 באוקטובר 2013

אוהו… שימחת אותי מאד שאתה זוכר את הראיון ההוא.

אמנון ג 26 באוקטובר 2013

יש לך איזה ידיעות שהוא כמו שתיארת אותו או שאתה מקווה שהוא כזה?
בין גזעי אגב.

דורפן 26 באוקטובר 2013

אין לי שום ידיעות על קולין קפרניק.

פאקו 26 באוקטובר 2013

ענק פשוט.
איכשהו נזכרתי במה שכתב אחד המגיבים כאן שאמר שהוא מזכיר לו את בובי בושה. היה מאד נחמד אם הראיון היה אמיתי.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 26 באוקטובר 2013

העיקר שלא התפתתם לאכול באחת ההודיות המזוויעות שם. זה היה נותן יתרון גדול לג'אגס מחר

CK7 26 באוקטובר 2013

SPREAD, LOVE, READ, FORMATION

אבו צ׳יצ׳ריטה 26 באוקטובר 2013

אין ספק שבמקרים רבים הצורך לשלב ספורטאים במסגרת ראיונות עם ספורטאים (ועוד בחלק של התשובות, לא סתם) פוגם משמעותית באיכות הראיון

נחשון שוחט 26 באוקטובר 2013

יפה!

אריאל 27 באוקטובר 2013

שאלת פנטזי – מה מצב הרוח כרגע, והאם זה עלול להשפיע על משחק המסירה למרות החצי גג בוומבלי? מדברים על סוג של סופה

Comments closed