בשנים קודמות ביצענו כאן בחירה של ספורטאי השנה, והשנה שינוי!
בעוד בחירת הבלון ד'בלוג בכל זאת נמצאת בתוך אותה מסגרת דיון – כדורגל – ואנשים יכולים לברור לעצמם קריטריון – יכולת, תארים, סטטיסטיקה או זיקה לאיפסוויץ' טאון – בספורטאי השנה הסובייקטיביות משתלטת לגמרי. ואני דווקא משבח זאת! הריעו לאנרגיה הרגשית שאנחנו משקיעים בספורט!
בכל אופן אני אבחר את סיפור השנה בספורט. למי שיש סיפור שנה אחר מוזמן לכתוב אותו מתחת בתגובות. ומי שמסכים לבחירה כזו או אחרת שיוסיף תגובה מתחת לאותו סיפור. או יכתוב זאת בתגובה חדשה או יכתוב לעצמו פואמה. באמת יש כאן חופש.
אז בשנה בה פרגוסון פרש, מאנינג זהר, בייל נמכר, מארי בצורת שבר, דריק רוז נשבר – וגם נדאל התקמבק, בולט רץ מהר, בוסניה העפילה, האול בלקס דרסו, היה קמבק מופרך באמריקה קאפ – היה סיפור ספורט אחד שעומד על רמה אחרת. לאנס ארמסטורנג הודה.
הוא הורשע קודם לכן, מעריצים בודדים עוד עצמו עיניים, הקנאים המשיחיים ביניהם כבר אמרו לעצמם "זה לא משנה". אבל איכשהו רגע ההודאה הוא הרגע שאחריו שום דבר כבר איננו אותו הדבר. אינני יכול לומר שזה ישנה את העתיד של הספורט, ואפילו לא את העבר של הספורט. שניהם מעורפלים מאי פעם ממילא. זה רק היה רגע נדיר בו אדם נדיר מחליט לטהר את עצמו. כמובן שלא לטהר את הרמאות הספורטיבית – להיפך להודות שהיה מעורב בה – אלא לא לסחוב את המשא של השקר.
כן מין שטיפס לכל מין מיני "מון דה" מפחידים באלפים לא יכול היה לסחוב יותר את העניין הזה. אולי הלחץ המשפטי. אולי הנפשי. כבר לא יכול היה לסחוב את העניין הזה.
16 יום לתוך 2013 הוא סגר את העניין. שום דבר שקרה ב-349 הימים שיבואו לא השתווה לזה בעיני.
ולדעתכם?
64 Comments
אני לא התאוששתי מזה.
לא מאמין יותר לאף אחד, מעניין מתי לברון רונאלדו בייל נדאל וכו יתפסו גם….
אתה אומר את זה כאילו הוא היה טוב ו"ניקה" את המטען, כשלמעשה לא היתה לו שום ברירה והוא עשה את הדבר היחיד שעוד נשאר לו בציבוריות האמריקאית וזה להודות בהכל ולבקש סליחה. כידוע, האמריקאים סולחים למי שמבקש סליחה (אנדי פטיט, טייגר וודס) וממשיכים לרדוף את מי שלא (בארי בונדס, רוג'ר קלמנס). אני לא רואה בארמסטרונג בן אדם נדיר (ספורטאי נדיר, זה כן) אלא סתם איש קטן מאוד (עדויות על האיש מדברות על איש לא הכי טוב בעולם) שניצל בציניות הרבה מאוד אנשים שהאמינו בו ואחר כך חשב שהוא רק יודה באמת וכולם יסלחו לו.
רגע השנה לי הוא זה:
http://cbsboston.files.wordpress.com/2013/10/horgan.jpg
מסמל את כל מה שאני אוהב בספורט – שוטר מבוסטון ששוכח מהתפקיד שלו ופשוט חוגג מהומראן שמנצח לקבוצה שלו את המשחק, בעוד שטורי האנטר נופל לצד השני של הבולפן בניסיון לתפוס את הכדור
גרייזס, מה קרה אתמול במשחק שפוצץ בגלל טענות על השיפוט? היית שם?
אני לא יודע אם זה סיפור השנה אבל רגע השנה שלי בספורט זה הנאום של אורטיז בפאווני פארק אחרי הפיגוע במרתון בוסטון. הרגע הזה מייצג את היופי בספורט בתור גורם מאחד ו ואיך הוא מספק בריחה ממציאות שנראית מטורפת
https://www.youtube.com/watch?v=u6JDF1Prrqk
אוי לא, בעיניי זה מייצג כל מה שדווקא רע בספורט שמנסים לרתום אותו לעניינים לא קשורים. גם זה שהיאנקיס שרים סוויט קרולינה היה די מבחיל בעיניי.
מכיוון שאני לגמרי לא עוקב אחרי פרשת לאנס -איפה בדיוק הוא הודה?
בתוכנית של אופרה ווינפרי (כך אומרים, מודה שלא ראיתי בעצמי.)
לבנטיני שכמותי
אליס שלזינגר
ולי קורזיץ
שתי אלופות! שתי "אכזבות" אולימפיות (איך אפשר להגיד דבר כזה בכלל) שתי גדות לירדן.
סקולס ופרגי נפרדים… שנים לא התרגשתי ככה משום דבר שקשור בספורט. הזכיה של מארי בווימבלדון מייד אחר כך. דווקא הבלוג בחר במשהו שהוא קצת נון-סטוריץ כולם ידעו את זה עליו ועל שאר הרוכבים אין כאן חידטש רק צעד PR נואש.
מסכים (ברמת החוויה האישית כמובן)
מסכים עם אריק .
הפרישה של פרגי והזכייה של מארי בווימבלדון הם שני סיפורי הספורט הגדולים מבחינתי השנה .
אם השנה הייתה מתחילה בספטמבר מספר 7 שלכם היה הסיפור שלך מן הסתם.
מסכים לגבי פרגי. שום אירוע שלא קשור לחיי האישיים לא ריגש אותי כמו הפרישה של הסר.
באותו קור רוח בו הוא שיקר לאורך שנים, כך גם הודה. מה שאני זוכר מהראיון איתו זו תחושה מסוימת שלא בטוח כי הוא באמת מבין את משמעות השקר הזה שלו.
מחקתי את האיש הזה, את התחרויות בהן השתתף, את הזכיות, את הקיום שלו. הוא לא מעניין אותי כלל וכלל ולכן, עם כל הסנסציה הקשורה בפרשה, הוא מבחינתי פרשיה שנשלחה לפח הזבל של ההסטוריה. אני יכול למנות עשרות אירועים שמבחינתי היו הרבה יותר חשובים ומעניינים השנה מאשר הוידוי של הנוכל הצבוע הזה.
Name 1
:-)
:)
חבל שלא שאלת אותי לפני 8 שנים. הייתי חוסך לך שנים של אשליות וכמובן את האכזבה והכעס.
ההחלטה של הארבואו לספסל את אלכס סמית' הבריא ולהשאר עם קייאפרניק בתור הק"ב של הניינרס. סופרבול אחד זה כבר הביא, האם זה יכול גם להביא אחד נוסף השנה?
מה הסיכוי לקבל מפגש בין סמית' והצ'יפס והארבואו, קאפ והניינרס בסופרבול השנה?
האם בעוד 5 שנים יזכרו את ההחלטה הזו כזו שסללה את הדרך לאחד הק"ב הגדולים בהיסטוריה.
אלכס סמית, אחד הגדולים בהיסטוריה? קצת נסחפת, לא? :-)
חשבתי על פנווי וחשבתי על כל מיני סוגי ספורט שאני מאד אוהב ואז נזכרתי בספורט שלא עושה לי את זה וברגע שהכי עשה את השנה . נאום הפרידה של טנדולקר. אני לא מבין בניואנסים של הקריקט. יש לי חברים וחברות הודיים ואני מבין מה הוא אומר להם ולקריקט אבל זה לא אני . אבל כשהוא אומר ברגע ההוא:
Chants of 'Sachin…Sachin' Especially, 'Sachin… Sachin..' that will be reverberating in my ears till I stop breathing.
אתה מבין שהקריקט הוא לא האישיו פה.
http://www.youtube.com/watch?v=cqORhgh_LCQ
למי שהפסיד.
סיפור השנה שלי הוא בריידי, מאנינג ומה שביניהם.
שני הספורטאים האמריקאים הגדולים מאז מייקל ג'ורדן. שני הספורטאים המעולים מעל גיל 35 מאז ומעולם, פרט למייקל ג'ורדן. לא יודע אם נראה שוב פעם דבר כזה.
יריבות ספורטיבית נפלאה שמזינה את עצמה ודוחקת את השניים לקצה.
מאנינג בעונה של PERFECT 10. הקווטרבק הכי אקסטרווגנטי ביכולות שלו עם הפרסונל ההתקפי הכי טוב בליגה. למרות שזה לא ייגמר באליפות זו תאווה לעיניים. והוא עושה זאת בגיל 37, אחרי פציעה מורכבת שרבים (כולל כותב שורות אלו) חשבו שתסיים לו את הקריירה.
הפאטס של בריידי, לעומת זאת, כל אחד ואחד בקבוצה הזו – מתעוררים כל בוקר, מסתכלים במראה ויודעים – יש לנו את טום בריידי. אין אף קבוצה נוספת בהיסטוריה של הליגה ביכולה לטעון טענה כזו. ויוצאים החוצה במטרה לנצח או למות תוך כדי ניסיון.
והנה, עם רצף הפציעות הכי נורא לקבוצה שלא איבדה קווטרבק אולי אי-פעם, הם מגיעים לפלייאוף כחלק מרשימת קונטנדרים מצומצמת.
מצוינות, המשכיות, שאיפה לשלמות, חוזק מנטלי אדיר.
צמד ספורטאים מפעים.
אתה והניחוסים שלך, הבטחת עכשיו אליפות לדנבר, זה ברור לך, נכון?
מה פתאום! זה עומד בכל כללי המניעה! הערכה שלילית נגד קבוצה שאתה מעוניין בנפילתה אינה ניחוס!
דווקא אחרי שכל כך התאמצתי לא להתחייב לאליפות של הפאטס ולהצהיר שהיא הופכת את בריידי לגדול בכל הזמנים. סוף. נקודה. פסוק.
אתה בא ואומר ככה?
למדתי את לקחי פלייאוף 2012.
בספורט הישראלי – החזרה של הפועל ת"א כדורסל. החזרה אמנם הייתה בשנה שעברה, אך ב-2013: 2 נצחונות בדרבי, וביסוס מעמדה כקבוצה לגיטימית בליגה – ועוד כקבוצת אוהדים.
זוכר שכתבת לפני כמה שנים שהצרפתים עלו עליו אבל הבדיקה שהם ביצעו הייתה ניסיונית, מהרגע ההוא חלחל אצלי הספק לגביו. בראייה היסטורית זה כנראה האירוע המשמעותי של השנה.
הסיפור ה"טראגי" של השנה – השלשה של ריי אלן במשחק שש בגמר ה-NBA.
הסיפור המרשים של השנה – קרלסן שולט בגמר אליפות העולם בשחמט ביד רמה. ניצחון ללא עוררין.
לא חושב שזה טראגי מכמה סיבות:
1. אין מגיע בכדורגל.
2. מיאמי קבוצה ענקית וראויה לכל דבר ועניין
3. ספציפית, ריי אלן היה זכאי לרגע כזה של ווינריות מזוקקת. רגע שאצל רבים יהיה היחיד שיזכרו מכל הקריירה הארוכה והמעולה שלו בעוד 20 שנים.
1. אין מגיע בכדורגל, אבל אני מדבר על כדורסל ;)
2. טרגי, זה למי שרצה בניצחון סאן-אנטוניו.
3. ריי אלן ווינר ענק עם ובלי הסל הזה. לא הכי ענק אבל חצי מדרגה מתחת לכאלו כמו מיקל, בירד או רג'י (למרות שלא זכה בטבעת).
הא הא! הטיה קלאסית. אני מת על רג'י מילר אבל רגעי הווינריות העל-זמניים שלו הפכו לכאלה משום שקרו בניו-יורק (מקדם ניפוח של 50%) ומול מייקל ג'ורדן (מקדם ניפוח של 200%, רק חפש ביוטיוב THE CROSSOVER)
בסופו של יום אני חושב שאלן שחקן גדול יותר. בטח אחרי הפלייאוף האחרון.
לא אמור להיות בכלל סימן שאלה מי יותר גדול. רג'י מילר בסופו של יום כמעט ולא נצץ על הבמות הגדולות באמת. זה אחלה להיות קלאץ' בחצי גמר המזרח, אבל זה לא מה שמעניק אליפות.
תראו את ממוצע הפלייאוף של מילר ותחשבו שוב. אלן לא היה השחקן המוביל באליפויות שלו
דורפן – אלן כשחקן מוביל אמנם לא הגיע לגמר (גם מילר לא – ב-2000 ג'יילן רוז היה השחקן המוביל של קבוצה מאוד עמוקה ומאוזנת), אבל בשאר העונות שלו כשחקן מוביל במילווקי ובסיאטל יש לו הצלחה לא פחותה משל מילר. פחות הייפ, זה הסיפור. ועכשיו כבר יש לו 2 אליפויות (לפחות). אז יש גם את זה
לאלן הייתה חשיבות גדולה באליפות מרשימה וקשה של בוסטון. הוא היה לא רחוק משיאו והעלה את משחקו בשלבים המכריעים כולל הגנה גדולה על קובי ברייאנט לפרקים.
בבקשה לא להזכיר הגנה בדיון שכולל את רג'י מילר. גם אם מדובר על שחקן אחר.
ומשחק 6 הוא אירוע השנה שלי – אירוע שעשה חסד עם כל הדמויות הראשיות בו: המחצית הראשונה המפעימה של דאנקן, שצריכה להיכנס לפנתיאון למרות תוצאת המשחק. הרבע האחרון המופלא של לברון, ששוב התעלה כשמיאמי עם הגב לקיר, והחזיר את מיאמי מהמתים. הסל של אלן – כנראה הסל החשוב ביותר ב 20+ שנים האחרונות.
ברמת החשיבות ההיסטורית אני לגמרי איתך שהסיפור הגדול של השנה הוא לאנס ארמסטרונג. לא בגלל מה שזה אומר עליו אישית אלא בגלל המשמעויות הרחבות יותר לענף האופניים ולתופעת הסימום הספורטיבי כולה.
במעגל אחד קטן יותר של השפעה אני חושב שאי אפשר להתעלם מפרישת פרגוסון. כבר ראינו קבלני תארים עוזבים וכבר ראינו החלפות של מנג'רים מיתולוגיים שכיהנו באותו תפקיד על פני עשורים. לא חושב שהיינו עדים להחלפתו של מישהו שעונה לשתי ההגדרות הללו גם יחד. אם מוציאים מהמשוואה ספורט מכללות, אולי מאז אאורבך או שאנקלי.
אם הולכים עוד מעגל אחד פנימה אז נדמה לי שהזכייה של פיטינו בתואר עם לואיוויל היא כזו שיש לה חשיבות של יותר מ"עוד אליפות". בגלל המועדון שהוא נכנס אליו ובגלל אלו שהוא ייסד כחבר היחיד. בגלל הפציעה של קווין וור מול דיוק והרזוננס האדיר שזה נתן לכל הטורניר.
ובמעגל הקטן והאישי ביותר – 66-78 על מכבי בהדר יוסף. באמת שהכל מתגמד ליד זה.
בשבילי הסיפור של השנה הוא שער הניצחון של רובן בגמר הצ'מפיונס.
ומיד אחריו הזכייה של מארי בווימבלדון.
אם יש מגיע בספורט, אז זה לשני אלה.
בסדר הפוך אבל 1+ !
בפאן האישי
רוממה צלחת והרבה אלכוהול
+1
רגע השנה שלי בספורט מתחלק לשניים.
בראשון אני רואה את דז בריאנט משתולל על הקווים, צועק על חברים לקבוצה, וחושב לעצמי "איזה אידיוט". בטח סתם פרימדונה.
בשני אני קורא ושומע מה הוא צעק שם והתמונה משתנה, כי לפעמים דברים הם לא מה שהם נראים. אי של ווינריות בפרנצ'ייז דועך. ואיזה שחקן. מגיעה לו קבוצה יותר טובה.
ולחשוב שהסיפור של השנה יכל להיות אליפות של דאנקן בגיל 37….
איי איי פופ איך הושבת לנו אותו כך על הספסל ונתת לכריס בוש האפס לקחת ריבאונד התקפה!!!!!!!!!!!!!!
צפייה ביוטיוב במגוון המקומות בהן הגיבו לשלשה של ריי אלן.
אה, וצפייה ביוטיוב במגוון המקומות בהן הגיבו לסצינה האחרונה בשובר שורות:)
אני לא מבין איך אף אחד לא דיבר על החזרה של טים ניו זילנד באמריק'ס קאפ, זה היה מפעים!
סליחה, החזרה של הקבוצה האמריקאית כמובן
הוזכר בפוסט
נקווה שהפוסט הזה לא נכתב בטרם עת ושפציעתו של מיכאל שומאכר לא קשה כפי שהיא מצטיירת.
מייל היי מירקל.
לא הניצחון על הבריידים ואפילו לא ההחטאה של קייפרניק, לא שמחו אותי כמו הכדור שטס לאיטו איזה 60 יארד לידיים המושטות של ג'אקובי ג'ונס.
לרגע שמחתי בתפיסה ההיא (לאידו של פייטון) אבל תוך שנייה הבנתי שכל הסיפור הזה לא ייגמר טוב. לכן כל כך חשוב שניפטר מכם כבר הערב כדי שהסיפור הזה לא יחזור על עצמו.
יש לחלק כאן בין שני קטגוריות עיקריות.
קטגוריה ראשונה הסיפורים /אירועים שהשפיעו הרבה מעבר לשנה הנוכחית.
תחת הקטגוריה הזו הייתי מדרג.
1. הפרישה של פארגי
2. הסיפור של לאנס.
3. הזכייה של מארי .
קטגוריה שנייה : הרגעים של השנה .
1. ללא תחרות כלל השלשה של אלן.
2. השער של רובן .
בנוסף יש עוד קטגוריות משנה כמו קבוצת השנה ,ספורטאי השנה וסיפורי השנה.
קבוצת השנה .
1. מינכן ללא ספק.
ספורטאי השנה
1.לענ"ד לברון
ספורטאית השנה אני צריך לחשוב אך יש קייס גדול לירדן ג'רבי לטופ 5 .זו לא רק אליפות עולם זה גם איפונים בכל הקרבות כולל כמה יצירתיים במיוחד.
וכן זכייתה בתואר הספורטאית המצטיינת של האליפות (מכל המתמודדות בכל המשקלים). וכמובן תואר ראשון לארצה.
עוד סיפורים.
בכדורסל
ספינואליס ואולימפיקוס לוקחים תואר שני ברצף.
מיאמי עושה זאת בקושי בקושי בנ.ב.א
כל הפציעות והדעיכות בנ.בא
לא לשכוח את טוני פארקר ונבחרת צרפת.וכמובן טים דאנקן שנתן עונה אגדית בגיל 38.
בכדורגל.
ראשית כל הדעיכה הגדולה של ברצלונה שחטפה בענק ממינכן.
(למרות עוד עונת על של הפונמן הארגנטיני הפרעוש מסי).
ההצלחה של הגרמניות כולל כדורגל אטרקטיבי במיוחד.
המכירה של בייל בסכום מופרך לחלוטין.
נשגב מבינתי איך בפורום המכובד כאן לא מוזכר ההישג המזהיר של מארק מארקז, אולי הספורטאי הכי סנסציוני של 2013.מה שהוא עשה השנה בלתי נתפס. לא רק האליפות והמספרים אלא גם הסטייל על האופנוע.
כי ספורט מוטורי זה לא באמת ספורט
+1
מצטרף לבחירה בראיון של לאנס אצל אופרה, ומצרף הנמקה/"פואמה" (דורפן אמר שמותר…). http://www.bc-running.com/wp/?p=2810
אני לא כל כך מסכים שזה סיפור השנה משתי סיבות. אחת, זה היה סיפור גדול שעשה רעש אבל כמעט כולם ידעו וזה לא הגיע בהפתעה גדולה כך שזה לא שינה הרבה. הסיבה השנייה היא שהוא לא הודה בהכל. הוא הודה ברמאות אבל לא בבריונות ולא ניקה את עצמו לגמרי כי הוא לא משתף פעולה עם רשויות המלחמה בסמים בספורט. זו הודאה קצת פרווה שנועדה לנקות אותו משפטית לדעתי אבל לא מגיעה מתוך ניסיון להטהר. הוא ממשיך לטעון שכולם עשו את זה ואין במה שעשה שום דבר מיוחד וממשיך להלחם במשמיצים.
לגבי הסיפור הכי גדול, לדעתי זה סיפור שכבר קיים כמה שנים אבל לאט לאט צובר תאוצה והשנה הזו היא קריטית וזה המעבר ההדרגתי של ספורט המכללות לספורט מקצועני. כל הזמן נחשפים עוד ועוד שחיתויות במכללות שנובעות במידה רבה מזה שהוא מראית עין של חובבנות אבל כבר אי אפשר להסתיר את זה ששחקנים מקבלים הטבות שונות וגם כספים בצורות שונות ולכן כדאי להפוך את זה לרשמי.
אתה נהיה אמריקאי :) זה פרובינציאלי זה נכון רק USA TODAY
אכן, יש בזה משהו.
רג׳י שיחק בתקופת ג׳ורדן . אז כמו יואינג . ברקלי , סטוקטון ומלון צריך להוסיף כוכבית למשפט ׳אין לו אליפות׳.
יופי של רעיון לפוסט רונן.
את סיפור דז ברייאנט שהזכירו פה למשל פשוט פספסתי בזמן אמת.כבר היה שווה.
שני רגעים שעשו לי לבכות- מסיבות הפוכות:
עידו קוז'יקרו מרים צלחת.
ריי אלן. (והיו צעדים+ האמאמא של עבירה על גי'נובילי אבל מי סופר)
צר עולמי כעולם נמלה – העלייה של הפועל קטמון לליגה הלאומית