מפגש מיוחד עם זוכה גביע העולם אובדוליו וארלה! (רומן ביכורים לרועי בית לוי)

רומן ביכורים לרועי בית לוי

 OBDULIO-VARELA-copia

הקריירה של רועי בית לוי בדה באזר הייתה קצרה אבל מפוארת. אולי תזכרו איך לפני כמה שנים הועיד הגורל ארבעה משחקי קלאסיקו ב-17 יום. רועי עקב אחרי המשחקים הללו עבורנו בסדרה נאה – ובמיוחד אהבתי את אחד הפוסטים שעסק בשאלה אם הקלאסיקו לא היה קיים.

מהיום הראשון שרועי כתב בעיתונות הספורט היה ברור שהוא נועד גם לדברים לאחרים מאשר עיתונות ספורט. ואני לא אומר את זה בגלל האיכות הנדירה שלו – כי עיתונות הספורט היא מקום לאיכות וגם יצרה כותבים גדולים – המינגווי למשל. אבל מצד שני לא בטוח שעיתונות הספורט – עם אינטנסיביות בצד פרדיקטביליות של קן נמלים שמישהו דרך עליו – מסוגלת לנשימה ארוכה  ולדיון בשאלה אם הקלאסיקו לא היה קיים. ומהבחינה הזו לא מספיקה כאן.

טוב – לפעמים מה שאמור לקרות קורה!

בימים אלה רואה אור ספר הביכורים של רועי . אני מצטט מהקומוניקט לגביו:
הספר, "הרים אני רואה" (עם עובד, ספריה לעם), עוקב אחרי מסע החיפושים של בן אחר אביו. תחילה הבן מחפש אותו בעיר מגוריהם ואחר כך בגלגולי הדמיון, השקר והאגדות המשפחתיות, החל ממונטווידאו המנומנמת של שנות ה-40 של המאה שעברה ועד לנקודה מחוקה במדבר הישראלי של ימינו. באחד הקטעים שעוסקים בעבר, נזכר הבן בסיפור שסיפר לו אביו על מפגש מקרי שהיה לו עם הזוכה הטרי בגביע העולם בכדורגל, אובדוליו וארלה, קפטן נבחרת אורוגואי.

אהה…. קפטן נבחרת אורוגוואי ב-1950. הגיע הזמן לתת לו לומר את דברו! אנחנו מחוייבים לעיתונות מאוזנת וכבר ראיינו כאן בעבר שניים מהאנשים שהיו בנבחרת הראשונה שגברה על אורוגוואי בגביע העולם (כאן וכאן) במשחק בו וארלה לא שיחק.

אז יאללה – הפרק על וארלה מהספר:

*

אחת האגדות החביבות עלי היתה המפגש של אבי עם אובדוליו וארלה, הקפטן האגדי של נבחרת אורוגואי ושל קבוצת פניארול. וארלה היה שחור, נינם של אפריקאים שהובאו לעולם החדש בספינת עבדים צפופה, כמעט אנאלפבית. בנעוריו היה מצחצח נעליים ופועל נמל, וכאשר ברזיל הובילה 0-1 על אורוגואיי בגמר הגביע העולמי בכדורגל של 1950 והבחורים שלו בתכלת היו צריכים לכבוש לפחות שני שערים כדי לזכות בגביע ז'יל רימה, נשא וארלה, הקפטן, את הקבוצה על כתפיו ודחף אותה קדימה בשעתה הקשה ביותר.

את הלילה ההוא של הזכייה בגביע הוא העביר בשתיית בירה. הוא עבר מבר לבר וחיבק את המפסידים העצובים בקנטינות הזולות של ריו דה ז'נרו. הברזילאים בכו על כתפיו, אבל אף אחד מהם לא זיהה אותו. למחרת היום חמק מההמון שחיכה לו בשדה התעופה של מונטווידאו. שמו התנוסס על שלט גדול ומואר, אולם באמצע החגיגה ברח מהדלת האחורית בתחפושת של האמפרי בוגארט — מגבעת שתיתורתה מוטה על עיניו ומעיל גשם אפור שצווארונו מורם. בתמורה להישג הגדול העניקו לעצמם מנהלי הנבחרת מדליות זהב, והכדורגלנים קיבלו מדליות וסכום כסף צנוע. הסכום הזה הספיק לאובדוליו לרכישת מכונית פורד מודל 31' והמכונית נגנבה ממנו כעבור שבוע.

אבי סיפר לי איך וארלה, אלוף העולם  "הבוס השחור", נעצר יום אחד, זמן לא רב אחרי שחזר מברזיל עם הגביע, אולי מיד אחרי שגנבו לו את הפורד, מול הקיוסק של סבי, כדי לקנות סיגריות ואולי גם כמה סוכריות מנטה, שישמור בכיס המעיל, אולי אותו מעיל גשם שהסווה אותו בשדה התעופה. סבתי מן הסתם לא זיהתה אותו, אבל אחרי ששילם לה והטה כלפיה את מגבעת הלבד – אולי אותה מגבעת שהסתירה את פניו בשדה התעופה – הגיע לשם אבי בן השמונה, שהיה אז בדרכו הביתה מבית הספר. אם זיכרוני אינו מטעה אותי – ואיך בעצם הוא יכול להטעות אותי, הרי אינני בטוח כלל אם כל זה התרחש  – אבי החזיק כדורגל בתיק. באותם ימים של אופוריה ספורטיבית, האחרונה שתהיה מנת חלקו של חבל הארץ הקטן הזה, הכדורגל היה כל חייו. כשזיהה את קפטן הנבחרת ליד קיוסק המשפחתי מיהר להוציא את הכדור ושרק שריקה קצרה וחדה. וארלה הסתובב במקומו ואבי הפטיר לעברו, בקול הנמוך ביותר שהצליח לסגל לעצמו:  "בוא נראה אם אתה יכול לקחת את הכדור לצ'רואה אמתי ולא רק לברזילאים מסכנים".

וארלה חייך, אבל פניו של אבי היו רציניות וכבדות כמו לוח שיש. הוא ליטף את הכדור ברגל ימין והכדור נענה לו. אחר כך הוא גרף אותו בשמאל והניח לכדור להתקדם מעט בלעדיו כמו כלב נאמן שאדונו מניח לו לרוץ ללא רצועה לפניו. וארלה הזיז את רגל שמאל לעבר הכדור בתנועה כמעט לא רצונית ואחריה את רגל ימין, כי כך הן היו רגילות לעשות למראה כדור מתגלגל. אבי המשיך להתקדם, מערסל את הכדור בין כפות רגליו, מקצר את המרחק בינו לבין הקשר ההגנתי הטוב בעולם. במטר האחרון הוא זרק את פלג הגוף העליון שלו ימינה, אבל מותניו נעו לשמאל. הכדור נותר במרכז, מחכה לרגל שתדרוש אותו אליה.

וארלה כופף את ברכיו, מנמיך את מרכז הכובד שלו כדי לשמור על יציבות, חפיסת הסיגריות ביד אחת וסוכריות המנטה ביד האחרת. אלה לא היו תנאים אידאליים למפגש כזה — המדרכה היתה סדוקה וכיסאות העץ של הקיוסק הפריעו לנוע בחופשיות — אבל באצטדיון המרקאנה היה לו קשה הרבה יותר. הוא שלח רגל אחת כדי לעצור את הכדור, אבל יריבו נגע בו קלות בקצה נעלו מאית שנייה לפני שנלקח ממנו. הכדור ברח ימינה, ואבי דילג מעל רגלו המושטת של וארלה. לפני הנחיתה הוא שלח את רגלו הימנית ושכנע את הכדור לסטות ממסלולו ולהתגלגל שמאלה, בין רגליו של אלוף העולם. בשכונה הם קראו למבצע הזה "צינור", ואבי מעולם לא ביצע אותו בשלמות כזאת כמו ביום ההוא מול וארלה, שהסתחרר על מקומו כמו קרוסלה וחיפש את הכדור במקום הלא נכון. אבי המשיך לכדרר עוד שני צעדים, ואחריהם נעצר, מניח את שתי ידיו על מותניו, בית החזה הקטן שלו עולה ויורד כמו בוכנה.

וארלה חייך. הוא הסתכל סביבו לראות אם היו עדים לאירוע ואמר "ילד, אתה עוד תגיע רחוק". אבי לא חשב שמדובר במחמאה אלא בציון עובדה ברורה לכול. וארלה זרק לעברו מטבע והמשיך בדרכו כשהוא מסדר את קשר העניבה שלו, שהתרופף מעט במהלך המאבק על הכדור.

 

23 Comments

no propaganda 26 בפברואר 2014

מעולה!

אריאל גרייזס 26 בפברואר 2014

אוי, נהדר. הנה הספר הבא ברשימת הקניות שלי. בית הלוי עיתונאי ספורט נהדר, כמה חבל שהוא לא כותב יותר

YG 26 בפברואר 2014

אמר לך הרגע שהוא כן כותב, ואתה "כמה חבל שהוא לא כותב יותר".

ציין במפורש: הספר, "הרים אני רואה" (עם עובד, ספריה לעם), עוקב אחרי מסע החיפושים של בן אחר אביו".

ואל תתרץ!

סימנטוב 26 בפברואר 2014

כתיבה נהדרת, הספר גם ברשימה שלי עכשיו.

צור שפי 26 בפברואר 2014

ללקק את האצבעות – ספרות, כדורגל, דרום אמריקה – לא צריך יותר.

red sox 26 בפברואר 2014

מקומו של רועי בית לוי ברשימה המצומצמת של כותבים מעולים שנוגעים (גם) בספורט מובטח ולו בזכות התרגום המעולה ל"כדורגל באור ובצל" היפהפה של אדוארדו גלאנו.

D! בארץ הקודש 26 בפברואר 2014

מקסים. תוסיף קישור לכשיהיה.

ריצ'י מקאו 26 בפברואר 2014

איזה יופי!

אלכס דוקורסקי 26 בפברואר 2014

נהדר! אשמח מאוד לקרוא את ספרו.
רונן, תודה על פרסום הפרק של רועי כאן. היכן הוא כותב בדרך כלל?

עוד שני סופרים שעבדו גם בעתונות ספורט הם המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו, שפרסם את הפואמה שלו על באבי יאר, והסופר הגרמני הגדול, אריך מריה רמארק, שהיה עורך עיתון ספורט (אהבתו הגדולה היתה לספורט המוטורי).

איציק 26 בפברואר 2014

לא ידעתי שיבגני יבטושנקו היה עתונאי ספורט… מעניין.
מלבד באבי יאר היו לו עוד כמה התבטאויות נגד אנטישמיות ובכלל הטבתאויות נגד דיקוי, דבר לא שכיח בזמני ההם.

אלכס דוקורסקי 26 בפברואר 2014

כן, לא ידעתי גם. אבי סיפר לי, גם באשר להתבטאויות נגד אנטישמיות והדיכוי שהזכרת.

ernesto 26 בפברואר 2014

Gracias ROI:

7even 26 בפברואר 2014

נייס!

7even 26 בפברואר 2014

בתחילת הסיפור, כשראיתי את המילה פניארול הייתי בטוח משמישהו העתיק מ "בכדורגל באור ובצל".
אני רואים שתרבות הכדורגל האורוגוואית סביב הקבוצה הזו רק הולכת ומשתבחת.

אלון 26 בפברואר 2014

רועי בית לוי תרגם את כדורגל באור ובצל

Z 26 בפברואר 2014

spectacular

red sox 26 בפברואר 2014

רק דבר אחד חסר בפוסט הזה, בטיימינג הזה.
http://www.youtube.com/watch?v=2oyhlad64-s

D! בארץ הקודש 26 בפברואר 2014

וידאו ענק רד.

בהתחלה חשבתי שההעמדה קצת מוזרה אבל פשוט מעולה.

D! בארץ הקודש 26 בפברואר 2014

ורק עכשיו הבנתי את ההקשר
עצוב

תומר חרוב 26 בפברואר 2014

כל הדהוד של כדורגל וספורט בספרות הישראלית הוא מבורך. שיהיה המון בהצלחה, מבטיח לקרוא.

שחר ד. 26 בפברואר 2014

מעולה!
הרכישה הבאה שלי בביקור הקרוב בחנות הספרים.

פאקו 27 בפברואר 2014

איזה יופי. פשוט תענוג צרוף.

רמפולסטילסקין 2 במרץ 2014

זאת ספרות אמיתית. הדבר הכי טוב שקראתי בבלוג הזה.

Comments closed