אלפרד וגוסטב פלטאו (ליום השואה)

לבסוף, על פי הנהלים, ולאחר שמיעת כל ההשגות ומיצוי הזכויות שלהם - גם אלפרד וגוסטב פלטאו מתו ברעב

גוסטב ואלפרד פלטאו על בול גרמני

גוסטב ואלפרד פלטאו על בול גרמני

לפעמים אני חושב שיש שתי ״שואות״. במקומות כמו פולין או אוקראינה או המדינות הבלטיות או המדינות שנחשבות נאורות פחות היא ג׳נוסייד שהוא המשכו של אנטישמיות ברוטלית של דורות. ואז יש שואה ״מתוחכמת״ יותר – בגרמניה, אוסטריה והונגריה. שם היא מין תפנית נגד ציבור שכבר השתלב ונטמע והיה חלק קריטי בארצו.

לא רק שנאה ואז התעמרות ואז השמדה נגד היהודי שהביא הצטיינות לארצו באיזשהו תחום אלא ממש נגד אזרחים פטריוטים. שוב ושוב חוזר הסיפור של מי שנלחמו ואפילו עוטרו במלחמת העולם הראשונה ונרצחו שני עשורים אחר כך על ידי מי שראו כאחיהם. והמוטיבציות נגדם הגיעו לאו דווקא מהמון מוסת ומתפרע אלא מתוך האליטה. בהונגריה למשל הייתה לבסוף מפלגה נאצית בשלטון שביצעה את הרצח. אבל הרופאה שלי סיפרה לי לאחרונה שמי שיזמו את ה״נומרוס קלאוזוס״ נגד סטודנטים יהודים בפקולטות לרפואה היו הסטודנטים הנוצרים.

זה גם הסיפור של בני הדודים אלפרד וגוסטב פלטאו.

הם היו מהאלופים האולימפיים הראשונים של גרמניה במשחקים האולימפיים הראשונים באתונה ב-1896. הם זכו כל אחד בשתי מדליות זהב בתחרויות התעמלות קבוצתיות שונות ואלפרד גם זכה במדליית זהב אישית. כשחזרו לגרמניה הושעו יחד עם רוב נבחרת ההתעלמות מהתאחדות ההתעמלות הגרמנית. סיבה? ההתאחדות הזו התנגדה בכל צורה לתחרות. התעמלות נועדה להכשיר את גופו של הגרמני הבורגני האידיאלי. היא גם לא קיבלה לשורותיה את התאחדות ההתעמלות של העובדים. אם אתם שומעים בין השורות הדים ראשונים לאידיאל הגוף הנאצי ואנטישמיות על רקע גזעי אתם שומעים טוב. אבי ההתעמלות הגרמנית פרידריך לודוויג יאן היה אנטישמי כבר בחלק הראשון של המאה ה-19. למרות שהנאצים כבר פירקו את התאחדות ההתעמלות שבימיהם דווקא הייתה די דמוקרטית.

אלפרד פלטאו

אלפרד פלטאו

ושוב חוזרת השאלה על הכתובת על הקיר.

הנה לכם אירוניה: כשעלו הנאצים, גוסטב ואלפרד פלטאו דווקא זכו פתאום להכרה על הישיגיהם והוזמנו לאולימפיאדת ברלין ב-1936 ביחד עם כל זוכי מדליות הזהב של גרמניה כאורחי כבוד. גוסטב, שהיה צעיר מבן דודו גם נלחם במלחמת העולם הראשונה. הוא היה בעל מפעל טקסטיל והגיע למשחקים הללו מהולנד לשם ברח והעביר את עסקיו כבר ב-1933. אלפרד, שכתב ספרים רבים על התעמלות וגם היה ממייסדי אירגוני ספורט יהודים, נשאר בגרמניה ונעצר בליל הבדולח 1938. ההאשמה הייתה שהחזיק אקדח וזה היה אסור ליהודי. את האקדח רשם על פי ההוראות בתקופת ממשלת וויימר. בפינות ההזויות של האינטרנט אפשר למצוא שארגונים אמריקאים שעוסקים בזכותו של האמריקאי להחזיק בביתו נשקיה גדודית משתמשים בסיפורו של אלפרד פלטאו בכדי להציג רישום נשק כפשע נגד האנושות.

מעמדם כמתעמלים ואלופים אולימפיים כמעט הציל אותם. הם קיבלו הטבות ואפשרויות בירוקרטיות כמו גם ערעורים ודיונים, שליהודי מהמזרח בודאי שלא היו.

כך למשל גורשו מהולנד למחנה הלוקסוס בטרזינשטט ולא לאושוויץ. כריסטיאן בוש גם הוא מתעמל אולימפי בעברו ומראשי ההתעמלות הגרמנית, ניסה למחות ולערער על גירושם של השניים. אלפרד גורש ב-1942 ומת בתוך חודשיים. גוסטב אפילו קיבל לתקופה פטור מהגירוש והיה בווסטרבורק – מחנה המעבר בו נבדק עניינם של חלק מיהודי הולנד שהחזיקו באזרחות אחרת. הוא גורש רק בפברואר 1944 וכשכבר גורש לטרזינשטט אפילו קיבל מנת אוכל מוגדלת. קיים אפילו ציור שמן שלו (כלומר מישהו צייר אותו) מימיו האחרונים במחנה.

גוסטב פלטאו

גוסטב פלטאו

זה דבר מעניין ששמעתי פעם בהרצאה כשהייתי סטודנט למשפטים ונסעתי באיזשהי משלחת להמבורג. הפרופסור שם הסביר שמה שמייחד את השואה בגרמניה שהיא רצח עם חוקי לגמרי. כל מחנה וכל גירוש נעשו על ידי צווים ואושרו על ידי מערכת המשפט. ברבריות לא הייתה כאן. אבל לבסוף, על פי הנהלים, ולאחר שמיעת כל ההשגות והערעורים ולאחר שקיבלו את הזכויות המגיעות להם בדין – גם אלפרד וגוסטב פלטאו מתו ברעב.

ועוד ברשימה:

חרט קליארקופר

ג'וד סימונס ויינו פוקס

צ'יבי בראון

ויקטור פרץ

אטילה פטשאואר

יוהאן טרולמן

אישטוואן טוט

יהודית דויטש

ליאון שפרלינג.

והשחמטאים היהודים פולנים.

תגובות

  • ירוק

    תודה רונן, מרתק. המשפט האחרון - פשוט מצמרר.

  • אדרבא

    עצוב
    תודה רונן.

  • אריאל גרייזס

    כרגיל, מאלף

  • אנדר

    אני חייב לציין פרוייקט יפה בבתי הספר - השנה חילקו נרות נשמה עם שמות וברקודים, כאשר סריקת הברקוד מנגישה אותך למידע נוסף על האדם מאחורי השם.
    במקרה הגיע אלי נר כזה. השם שיצא לי -
    אלפרד פלטאו. הי״ד

    • דורפן

      מעניין. והיה עליו מידע נוסף?

      • אנדר

        לא. פרטים ביוגרפים בעיקר. להבא אולי אמליץ למי שאמליץ לסרוק ברקוד לטור המעולה באמת שלך ליום השואה.
        שאפו

  • D!

    מעולה וכואב
    כמו בכל שנה

  • צור שפי

    תודה רונן. בגלל מה שתיארת בפיסקה האחרונה התפתחה לאחר מלחמת העולם השניה החשיבה המשפטית בכיוון של ביקורת על החקיקה, הבנה שיש חוקים שאינם חוקיים ואסור לציית להם כי הציות הוא פשע והאמירה "פעלתי לפי החוק" (או לפי הפקודה) איננה פוטרת מעונש, הבנה שבמערכות שלטון - גם דמוקרטיות ואולי במיוחד דמוקרטיות - עקרון שמירת זכויות המיעוט חשוב לא פחות משלטון הרוב ועוד.

    ובנימה אישית - סבא שלי היה בין אלה שנלחמו בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הוא היה שלוש שנים בשבי הרוסי בסיביר, חזר שבר כלי, קיבל עיטור גבוה על אומץ לב, הספיק להיות אב לאבי ולאחיו הבכור בטרם הלך לעולמו ב-1927 בגיל 45 כך שכאשר סבתי נמלטה לפלשתינה עם שני הילדים אחרי אימוץ חוקי נירנברג היא עשתה את זה לבד, כאלמנה צעירה. הבן של גיבור המלחמה הגרמני שהוא אבא שלי יחגוג 90 בחודש הבא.

    • matipool

      הסיפור האישי מרגש .
      מקווה ששלומו טוב .

      • D!

        +

        • צור שפי

          תודה לשניכם. אני מניח שכל מי שזכה לגדל את הוריו לגילאים האלה יודע שזה אף פעם לא פשוט.

    • סימנטוב

      וואו צור, איזה סיפור חיים המון כח היה לה

      • צור שפי

        סימנטוב, אנחנו (בעולם המפותח) בני מזל לחיות בתקופה בה אתגרי החיים, מורכבים ככל שיהיו, קלים ללא השוואה מאלה שעמדו בפני הורינו וסבינו. סבתי הביאה לכאן את שני בניה כי הבינה לאן הדברים בגרמניה הולכים אבל כמוה היו אלפים, כלומר זה סיפור חיים שנראה היום הירואי אבל היה בשעתו גם די טריוויאלי. בדיעבד גם התברר שככל שהמהלך שלה היה קשה הוא כמובן הציל את חייהם (ואחראי להגעתי לעולם...) והציל אותם מסיפור חיים קשה הרבה יותר.

    • רני

      וואו ממש מרגש, תודה צור!

  • יוני (המקורי, מפעם)

    מעולה. אני אוהב את התובנות שמעבר לסיפור.

    תודה.

  • אבישי

    תודה רונן, כרגיל מרתק.
    אני מוכרח לציין שהטקסט שאתה מפרסם ביום השואה (ובעקבותיו ההתעמקות בטקסטים משנים קודמות) כבר קבל אצלי מעמד טקסי הרבה יותר קבוע, חשוב וטהור מכל הטקסים והטקסטים הממלכתיים ששוחקים את הנרטיב שואה -> תקומה -> השמדת הגרעין האירני.
    לסיפורים האישיים והאנושיים יש משמעות הרבה יותר גדולה בזכרון האינדיבידואלי והקולקטיבי, והתרומה שלהם להמצחת הזכרון הזה היא עצומה.
    בקיצור, אתה עושה עבודת קודש.

    • אבישי

      *הנצחת ולא המצחת

    • matipool

      מסכים איתך לגמרי .

    • אבי

      גם אני

  • אריק האחר

    עצוב אבל מרתק.
    קראתי כמה דקות אחרי הצפירה.

  • שחר ד.

    כבכל שנה, תודה רונן.

  • no propaganda

    תודה.

  • סימנטוב

    מאלף, תודה!

  • אביאל

    מרתק ומעניין כמו בכל שנה, תודה.

  • matipool

    רונן - תודה על הטור כאן וגם על זה שבעיתון .
    מצטרף לכל המחמיאים מעלי .

  • סם בלאק

    רונן - מרתק, כרגיל, ומראה כי לשואה זוויות רבות, גם ספורטיביות. מזכיר לי את ספרו המעולה של סימון קופר ״אייאקס, הולנד והמלחמה״ ששינה לגמרי את תםיסתי לגבי ההולנדים.
    חבל שבערוץ הספורט מחשיכים היום את המסך, שכן ישנם אינספור סיפורים וסרטים שקושרים בין ספורט לשואה.

    • אריאל גרייזס

      זה חלק מהתפיסה הכוללת בישראל שספורט הוא לא חלק אינטגרלי מהתרבות

  • shohat

    טקסט מצוין, נוגע ללב ומעורר מחשבה. תודה.

  • כספרי

    אחרי שקראתי הלכתי לחפש את הגלויה שעדיין שמורה אצלי שאלי התאריך 17.8.1938 שבו כותב סבי לאבי מבית הסוהר המרכזי בברלין (בטרם הועבר לדכאו-שעדיין היה מחנה מעצר לאסירים פוליטיים)
    בגלויה מביא סבי את הביטחון שבקרוב הם יתאחדו וילכו שוב לצפות במשחק של הרטה (שבה שיחק אבי בקבוצת הילדים לפני שנאסר על יהודים להשתתף בקבוצות ספורט ביחד עם ארים) וישבו במקומות הקבועים שלהם ביציע המרכזי...בגלויה הוא מביע את ביטחונו שהנאצים יאמצו לחיקם את הגרמנים בני דת משה ויקירו בכך שהם אינם כמו יהודי המזרח...אלא גרמנים תרבותיים ופרודוקטיביים ושהכול אינו אלא טעות...כמובן שכל זה היה חלומות באספמיה וארבע חודשים לאחר מכאן בגיל 15 וחצי נמלט אבי מגרמניה לבדו ולא פגש עוד את אביו מעולם וגם לא הסכים לצפות עוד במשחקים של הרטה....

    • דורפן

      ואני חייב להגיד לעצמי שיש לי סימפטיה למצב כזה. ככל שהבנתי משגת לדמיין שואה בגרמניה היה עבור אנשים רבים כמו לדמיין שואה בארצות הברית של ימינו.

  • הופמן

    מעניין.
    עוד סיפור מרתק ולא נודע שגיליתי היום לראשונה, בבלוג (המצוין בלי קשר) הזה:
    http://www.tofes630.com/blog/?p=2627

    • red sox

      אכן, אולי הבלוג העברי הטוב מכולם.

      • ריצ'י מקאו

        +1

      • סימנטוב

        +1

    • אריאל גרייזס

      הופמן, לאן נעלמת לנו??

      • הופמן

        קצת חופש מפייסבוק... אחזור בקרוב

  • red sox

    כרגיל, חשוב ומרתק.

    ** שאלה שאין לה שום קשר לשואה: רשמת שבני הדודים פלטאו "זכו כל אחד בשתי מדליות זהב בתחרויות התעמלות קבוצתיות שונות". מה הכוונה? אילו סוגי תחרות קבוצתית היו באולימפיאדת 1896?

  • ריצ'י מקאו

    מרתק ומצמרר

  • אלכס דוקורסקי

    תודה רונן.

  • רוני יעקוב

    . גוסטב, שהיה צעיר מבן דודו גם נלחם במלחמת העולם הראשונה -
    פה תמונה הזוועה האמיתית

  • גיל

    מעניין. לדעתי קשה לנו להבין איך אנשים תופסים אנשים אחרים בצורה שונה בגלל שאנחנו מסתכלים על העניין בדיעבד כגוש אחד. זה לא שהייתה מלחמת עולם ראשונה ומייד אחריה השנייה אלא היו 20 שנה באמצע שבהן התרחשו הרבה שינויים איטיים. אם השינויים הפוליטיים היו בקפיצה אחת סביר שהייתה הרבה יותר התקוממות.

  • גיל שלי

    תודה רונן

  • רוני שטנאי

    כרגיל רונן, טקסט שלא רק מרגש וכואב אלא גם מלמד. השנה הקדשתי חלק ניכר מהלימודים לאחר החזרה מחופשת הפסח ללימוד על השואה. לצד השיחות על הרצף ההיסטורי, קטעי וידאו וסיפורים אישיים שילבתי גם דמויות שכתבת עליהן, אז אני שוב מודה.
    המיזם של מחוברים לשואה באמצעות נר הזיכרון עזר אף הוא לקרב את התלמידים באופן אישי אל קורבן אחד. ברשותך ארצה להוסיף למאגר השמות, ספורטאים שכתבת עליהם. אני סבור שהמידע הזה לא יסולא בפז.

  • אורי

    מצטרף למחמיאים!
    תודה

  • שלו

    לגבי השורה האחרונה יש ספר של חבר איטלקי,
    פרופסור לחקר השואה ממילאנו (ואוהד מילאן),
    Quando il crimine e legalizatto
    בתרגום מהיר כאשר הפשע הופך חוקי,
    ספר שעוסק איך המשטרים הנאציים הפכו את החוק בתהליך ארוך מדמוקרטיה נאורה, לדיקטטורה פאשיסטית / גיזענית.
    עוסק בעיקר בשלטון בגרמניה ואיטליה.

  • martzianno

    תודה רונן.

    ועוף טופיק לגמרי: אשמח לכמה שורות ממך על ד"ר ג'ק רמזי שהלך היום לעולמו.

    • סימנטוב

      אוי עמה עצוב.

      • סימנטוב

        כמה...

  • רני

    תודה

  • אבי

    רונן, יפה כרגיל, תודה.
    כמו אחרים כאן, אני חוזר כל שנה וקורא גם את כל הכתבות הקודמות - טקסט שאפשר לקרוא מספר פעמים הוא טקסט מהמעלה הראשונה. שוב תודה.

  • עמיחי

    תודה רבה, רונן, יותר מתמיד. אם תורשה לי הערה קטנה - הביטוי "מחנה לוקסוס" אודות טרזינשטט צורם ואינו מתאים. לדעתי, לא נכון לקרוא "לוקסוס" למקום שבו מתו קרוב למאה וחמישים אלף יהודים מרעב ומחלות, גם אם יכלו לעסוק לפני מותם בכמה מתחומי התרבות. נכון, מחנות ההשמדה היו גרועים בהרבה, אבל טרזינשטט היה מספיק מזוויע.

    • דורפן

      עמיחי - זו בוודאי ובוודאי כתיבה אירונית ואני משוכנע שזה הובן כך. אני חושב שהאירוניה הזו לא הייתה זרה גם למי שהגיעו למחנות. כך למשל כונה אחד הבלוקים באושוויץ על ידי האסירים ״קנדה״ בגלל התנאים הקצת יותר טובים בו.

Comments are closed.