קבוצת פנטזי ליג

לפי החישובים הם טובים

hr

הייתי לפני שנתיים בכנס בMIT Sloan Sports Analytics Conference – הא! – שאם הייתי צריך לתת לו כותרת אז הוא היה נסיון להוכיח שספורט הוא איזשהו ענף של המתמטיקה או הכלכלה. ואני חייב להגיד שאני שומע את ההדים לכך בדיון הספורטיבי המודרני. אם מויישה לא משחק היטב בהגנה, לא צריך לאמן אותו יותר טוב. צריך להחליף אותו בעיסקה תמורת אהרל׳ה שמרוויח אפילו 20 אלף דולר פחות ולא רק מגן יותר טוב אלא גם תורם 2.5 נקודות ו-1.2 אסיסטים יותר. בפחות כסף! כל טמבל יכול לראות שצריך להחליף. חוץ מהטמבל שמאמן.

ולא היה גיבור גדול יותר למשתתפי אותו כנס מדריל מארי, שחקן פנטזי וכוכב esports וgeek כמוהם שטיפס למדרגת הג׳נרל מנג׳ר או הוויס-פרזידענט-אוף-משהו ביוסטון רוקטס. על סמך היותו מומחה מאניבול לכדורסל.

היוסטון רוקטס הודחו בסל פוקיוסנרי. אבל הם קבוצת פנטזי קלאסית. מלאה בשחקנים שהם לא לא מגינים מספיק טובים בצד שחקן ההגנה הדומיננטי בליגה בשנים האחרונות מבחינה סטטיסטית – דוויט הווארד. כי מבחינה סטטיסטית זה עובד. קונטדנרית של פנטזי ליג הוא בנה.

*

לא יודע אם אתם מכירים את הסרט המזעזע הזה על ההגנה של ג׳יימס הארדן. מה שמזעזע שזה אצל מאמן שהוא איש של רד אורבך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

שש עשרה שנים אחרי
חופש הביטוי והחופש להיות בן אדם

42 Comments

אסף .ג. 3 במאי 2014

הארדן ברוב הסדרה נראה כמו החבר שלו מאוקלהומה לשעבר ווסטבורק,
המון זריקות באחוזים לא משהו וקבלת החלטות בינונית ואף פחות מזה… גם למקהייל יש אשמה לא קטנה בעניין,נראה שהוא פשוט לא מגביל אותו או מנסה בכלל לרסן את סגנון המשחק הנ"ל וזה אדם כמו שציינת ששיחק באחת מקבוצות הכדורסל(והדגש על קבוצה) מהאינטיליגנטיות ביותר שידעה הליגה ומתקשה מאוד ליישם את זה כמאמן לקבוצה שלו.
לגבי ההגנה שלו זה פשוט מבזה וויליאמס/מתיוז פשוט עשו סל מולו מתי שרצו.

משה 3 במאי 2014

סרטון מדהים, אני במקום החברים שלו בחדר ההלבשה תופס אותו בפינה חשוכה ותולה אותו מהזקן, אין דבר יותר מעצבן בספורט מאינדיבידואל שהורס מאמץ קבוצתי. ובכלל, מכל הקבוצה הזו הייתי לוקח רק את פארסונס ואולי את לין, כל שאאר הם שחקנים מסוגו של כרמלו שאי אפשר לסמוך עליהם או לבנות עליהם קבוצה שתגיע להישגים.

מיכה 3 במאי 2014

הוא סתם אוהב את זה מאחורה. אבל היי תנו כבוד לפורטלנד

אסף 3 במאי 2014

משה, בוא לא נגזים. הווארד סחב קבוצה בינונית פלוס לגמר, ובדרך לשם ניצח את בוסטון הגדולה של סוף העשור שעבר ואת לברון.

אלעד 3 במאי 2014

מכיר את הסרט, הוא בהחלט מזעזע. אני עדיין חושב שכשחקן שישי של הת'אנדרס הם מועמדים בכירים לאליפות. לא רלבנטי.
אבל הנה סימן שדוראנט נכנס עכשיו לליגה של הגדולים – הליגה דאגה להרחיק את זק רנדולף למשחק השביעי.

גורביץ' 3 במאי 2014

זי-בו נתן אגרוף לפנים של אדאמס, גם אם דוראנט היה עושה את זה הוא היה מורחק

גיל 3 במאי 2014

הוא לא נתן אגרוף לפנים, הוא בקושי נגע בו. הרחקה שערורייתית שנתנה את הסדרה לאוקלהומה.

אריאל ש. 3 במאי 2014

גיל, לפי הווידאו פה יש אגרוף די מכוון ומשמעותי לפנים:
https://www.youtube.com/watch?v=TSihvunvWLU

גיל 3 במאי 2014

לי זו נראית יותר דחיפה מאגרוף.

דורפן 3 במאי 2014

גיל – זו יד לתוך הפנים ומתוך כוונה של יד לתוך הפנים. אין ברירה אלא להרחיק בחוקים הקיימים.

יוני (המקורי, מפעם) 3 במאי 2014

גם לפני הסידרה, לילארד ואולדרידג' לא פחות טובים מהווארד והארדן. רק שמות פחות גדולים.

ניינר 3 במאי 2014

הקרדיט לפורטלנד על סדרה נפלאה שחבל שלא הלכה למשחק 7. אולדרידג' ולילארד הםן שחקנים שבשבילם אני קם בשלוש בלילה. שמח שהעיפו את האווארד ואת מוריי החוכמולוג

אריאל גרייזס 3 במאי 2014

ביל סימונס אוהב להגיד על שחקנים מסוימים שמרוב שהם אנדרייטד אז הם הופכים אוברייטד (נגיד מאנו) ולהיפך. במקרה של הווארד זה לא המקרה – אי אפשר להדגיש כמה הוא אוברייטד. החתמה שכולם ידעו שלא תוציא כלום ולא תבנה קונטנדר. את פורטלנד מעט מאוד מראים בארץ (בטח בהשוואה ליוסטון בגלל כספי) ובכלל בארה״ב – זאת קבוצת שוק קטן שמשחקת בחוף המערבי אז אין עליהם פוקוס בכלל, אבל הם קבוצה נהדרת ואולדרידג׳ התפתח להיות שחקן הפנים אולי הטוב בליגה. אני צריך לחפש את מה שכתבתי עליו לפני הדראפט שבו הוא נבחר, לא חושב שראיתי אותו הופך לכזה מפלצת

rami 3 במאי 2014

צריך להדגיש שאולדריג' הוא לא בדיוק שחקן פנים. הוא לא חובב מגע, וזה בלשון המעטה, והרב המכריע של הזריקות שלו מגיע מחצי מרחק ואף יותר מזה.
בלי קשר לזה, הוא נתן סדרה עצומה, ועונה מצוינת לפני כן.
הסגל הקצר של פורטלנד שיחק לטובתה, מה שלכאורה היה אמור לעבוד נגדה בעונה של 82 משחקים, וכל שחקן שם יודע בדיוק מה מטרתו-תפקידו-ייעודו, וזה בניגוד ליוסטון שהמקהייל העלים שם את הספסל שהוא ניצל במהלך השנה ונתקע בלי שום פתרון יצירתי.
נק' נוספת היא שאני חושב שפורטלנד קבוצה הרבה יותר מאומנת מאשר יוסטון שתלויה בגחמות של שני שחקנים שנראה שחושבים יותר על עצמם מאשר על הקבוצה.

אריאל גרייזס 3 במאי 2014

אני חוש. שאנשים שכחו בשנים אחרונות עם שאקיל ואחריו הווארד ואנדרו ביינום מה זה שחקן פנים עם יסודות נכונים. פטריק יואינג, סנטר על, היה עושה את מרבית הנקודות שלו מחצי מרחק. לאולג׳ואן ורובינסון היתה קליעה נהדרת וגם פאריש היה קולע מעולה מרחוק.
עם השנים, שחקני פנים הפכו למפלצות שלא מסוגלים לקלוע יותר מחמש מטר מהסל ועונשין היה בכלל מילה גסה. זה אחד הדברים שאני אוהב באולדריג׳, שהוא חוזר ליסודות הבסיסיים, גם אם הוא קצת רך יחסית

rami 3 במאי 2014

לא אמרתי את זה כדבר שלילי. פשוט חשוב לציין שאולדריג' שהוא לא שחקן פנים קלאסי.
הקטע של הרכות שלו זה כן משהו נגדו. אני אישית לא אוהב שחקנים שלא אוהבים מגע ומנסים להמנע ממנו.

תוהה בדרכים 3 במאי 2014

שמסתכלים על ההיסטוריה המודרנית יחסית של ה NBA, לכל האלופות מלבד אחת, היו שני מאפיינים בסיסיים:

הראשון, הגנה טובה.

השני, סופרסטאר שיכול להשתלט על סדרה מבחינה התקפית, דרך צבירת נקודות. שחקן טופ 5 בליגה.

היוצאת דופן היחידה הייתה דטרויט ב2004 ולה הייתה הגנה אדירה והיא נהנתה מהחולשה של המזרח.

רוצה לומר, קבוצה שהרדן והווארד הם הכוכבים שלה אולי תעשה 50+ ניצחונות כל עונה, אבל לא תתקרב לאליפות, בטח לא באזור אכזר כמו המערב של היום.

תוהה בדרכים 3 במאי 2014

רונן,

קצת אוף טופיק, אבל מעניין אותי מה עמדתך לגבי שינוי מבנה הפלייאוף לשיטה שמתעלמת מחלוקה לאזורים.

לא יודע, זה פשוט לא הגיוני בעייני שקבוצות שבע-שמונה במערב יותר חזקות מהיריבה הכי קשה שמיאמי יכולה לקבל מזרח. עם כל הביקורת על יוסטון, במזרח הם מגיעים לגמר עם עיניים קשורות.

מתנצל על הביטוי הלא ספורטיבי, אבל זה פשוט לא פייר. מבחינתי על האליפויות של מיאמי יש חצי כוכבית רק בגלל העניין הזה.

גיל שלי 3 במאי 2014

אבל מיאמי לא תיקח אז למה כוכבית?

rami 3 במאי 2014

כולי תקווה שהם לא יקחו אבל אני כן רואה את זה קורה.
כל קבוצה שלא תצא מהמערב לגמר תגיע אחרי קרבות מתישים ביותר ותשחק ככה הנראה לפחות פי 2 משחקים מאשר מיאמי.
למיאמי קריטית המנוחה של ווייד והוא יזכה לה כל הדרך לגמר. ויש שם גם את השחקן ההוא עם הרגשי נחיתות מכאן ועד פלוטו, זה שקעקע על עצמו "הנבחר" וחי בסרט שהוא מלך..

אסף 3 במאי 2014

רמי, בכל אחת משלוש השנים האחרונות מיאמי שיחקה פחות משחקים בפלייאוף מהיריבה שהגיעה לגמר מהמערב ( למעט דאלאס – הן שיחקו בדיוק אותו מספר ). חוץ מזה, שמתמטית אי אפשר להגיע לכמות משחקים כפולה.

RAMI 3 במאי 2014

אתה צודק שאי אפשר פי 2. זו סתם היתה הגזמה לצורך המחשה שמיאמי, ככל הנראה, תגיע רעננה הרבה יותר לגמר מול מי שלא יגיע מהמערב, ולאור העובדה שוייד זקוק לכל יום מנוחה שהוא יכול לקבל זה קריטי עבורם

גיל 3 במאי 2014

זו תאוריה חסרת בסיס. שנה שעברה הספרס הגיעו רעננים לגמר אחרי שעשו סוויפ כמעט בכל סדרה והפסידו ואילו מיאמי התקשתה במזרח. אם קבוצה שמשחקת הרבה מנצחת אז אומרים שהיא התחשלה ויותר חדה והקבוצה השנייה נחה יותר מדי.

דורפן 3 במאי 2014

זה הגיוני מאד לשנות את שיטת האזורים הארכאית בפלייאוף. ראשית כל על פי מי שעולה לפלייאוף. עלו לפלייאוף קבוצות מזרח עם מאזן מגוחך.
אפשר לעשות ערוב – עולים שש אלופות הבתים ועשרה ווילד קארדס משאר הליגה. אליפות בית נותנת באמת ביתיות בלי קשר למאזן.

תוהה בדרכים 3 במאי 2014

הפערים בין האזורים כיום יוצרים עיוותים ברמה היסטורית ממש. אני ממש לא בטוח שמיאמי היו זוכים באליפויות שלהם במידה והם היו משחקים במערב וצריכים לעבור שלוש סדרות קשות רק בשביל להגיע לגמר.

הנקודה היא שהפערים העצומים קיימים המון זמן, זו לא תופעה של העונות האחרונות. בשנות האליפות של הלייקרס בתחילת המילניום, הסדרה בגמר הייתה אולי הקלה ביותר עבורם בפלייאוף. רק שאז לפחות גם אלופת המזרח הייתה חלשה, כך שהם לא הרוויחו מזה אליפויות.

אריאל גרייזס 3 במאי 2014

פערים בין ליגות קיימים תמיד. ה-NFC לקח 13 סופרבולים רצופים איזה תקופה ושם אין אפילו את ההגיון של חלוקה למזרח ומערב, סתם שתי ליגות שהיסטורית בנויות ככה. בבייסבול המצב דומה. לא חושב שצריך להתרגש מזה יותר משי, בסוף הקבוצה הטובה מנצחת

תוהה בדרכים 3 במאי 2014

אני חולק עליך.

הרבה סדרות הן די 50-50, ראה הגמר בעונה שעברה והרבה מסדרות הסיבוב הראשון העונה. ככל שיש לך יותר סדרות קשות, כך הסיכוי שלך להפסיד, גדל.

וזה לפני שנכנסים לעניין המאמץ שאתה נדרש להשקיע במערב בהשוואה למזרח, גם בעונה הרגילה בשביל לסיים במקום טוב וגם בפלייאוף בשביל להגיע לגמר, מאמץ שנותן יתרון למיאמי בסדרת הגמר.

בני 4 במאי 2014

ההקבלה לפוטבול לא מוצלחת. שם כל הקבוצות הטובות היו בNFC ככה שזה לא שינה. תאר לעצמך שהניינרז היו בAFC ובמקום הג'ייאנטס/ברז/קאובויז/רדסקינז מי שהיה עומד בדרך לסופרבול היו הברונקוז/בילז/בראונז(אמאאא!!!) לכמה ס"ב הם היו מגיעים בעשור וחצי שלהם.

omer 3 במאי 2014

האם הטור הזה היה נרשם לולא השלשה המטורפת של לילארד נכנסת?

כנראה שלא.
קל להיות חכם בדיעבד. קל לשכוח שזאת הקבוצה הצעירה ביותר בפלייאוף או שזהו הפלייאוף הראשון שיוסטון רצה עם הווארד.

כדי לבנות קבוצה שתוך שנה תגיע לגמר, צריך קשרים בקרטל של ווייד ולברון

דורפן 3 במאי 2014

עומר – אכן קבוצות שמנצחות משתיקות את הביקורת. קבוצות שמפסידות לא. ואתה צודק- הדיעה מבוססת על משהו שבעצם קרה. לא תחזית עתידית.

omer 3 במאי 2014

דורפן,
תפקידך כפרשן הוא לנתח דברים בדיעבד. את התחזיות מראש אפשר לשמור לנביאים שבינינו.

השאלה היא האם הביקורת כלפי מורי מוצדקת.
הרבה ביקורות (ובצדק) ספג ויספוג הארדן על הסדרה הזאת. אבל אם אתה מורי, האם היה מישהו יותר טוב על המדף? האם הוא בחר בו לפני דוראנט, לברון או פול? האם היית אומר לא לעסקה של הארדן תמורת סרח עודף ובחירת דראפט? באותה נקודת זמן הארדן היה השחקן הטוב ביותר שמורי יכול היה להביא, והוא היה חייב אותו. אחרת השנים של הבינוניות של הרוקטס היו נמשכות.

הקליפרס בשנתם הראשונה עם כריס פול הודחו בדיוק באותה סיטואציה. לממפיס עם השלד הנוכחי לקח מס' שנים עד שהגיעו לגמר המערב. גם באוקלהומה התהליך היה הדרגתי.

את הבעיות של יוסטון, בעיקר החוסר בשחקנים קשוחים (רק בברלי ואשיק עונים על ההגדרה הזאת ביוסטון) כולנו ראינו. גם מורי. ואותו נוכל לשפוט לפי הצעדים שיעשה בקיץ הנוכחי (ואולי גם הבא). זאת השנה הראשונה עם השלד הנוכחי, שנה שבעצם מהווה את הבסיס לשינויים שצריכים לקרות.

אחד המגיבים טען, ובצדק, שאליפות ברוב המקרים לוקחים עם שחקן טופ 5 ושהארדן לא שם ולא יהיה שם. האם נוביצקי היה שם רגע לפני פלייאוף 2011? האם מישהו האמין שהוא מסוגל לקחת קבוצה לאליפות? אף אחד. בעיקר אחרי מה שקרה בפלייאופים של 2006 ו2007.

יוסטון כשלה בסדרה. אבל, מדובר על סדרה אחת, שבה 4 משחקים הוכרעו בשנייה האחרונה. אני ממליץ לכולם להמתין קצת עם הסכינים.

דורפן 4 במאי 2014

תראה – אני באופן כללי חושב שזה תמוה שמישהו משמש כג׳נרל מנג׳ר שלא היה או שחקן או מאמן או אולי אפילו סקאוט. אלא כל אומנותו היא בנתונים הסטטיסטיים. אני לא שולל את זה כתפקיד – אבל כראש המערכת זה נראה לי מופרך.

לגבי הארדן – אם זו העיסקה הכי טובה שלך לסופרסטאר אז תבנה קבוצה הגנתית סביבו. ג׳רמי לין אמנם מתאמץ בהגנה, אבל כוכב הגנתי הוא לא. עמרי כספי זה תמוה – ואנחנו מוצאים שקווין מקהייל לא ראה לנעון לשתף אותו בפלייאוף.

בכלל, קבוצות שמוצאות עצמן בפלייאוף ברוטציה של שמונה שחקנים – לא רעיון טוב.

נתן 3 במאי 2014

טור מוצדק ,נכון,מבוסס על נתונים,גם אם יוסטון עולה שלב. הארדן די מזכיר את כרמלו

אסף 3 במאי 2014

אני חושב שהעונה המערב פשוט כל כך עמוס בכישרון, שאפילו המאני בול של דריל מארי לא הספיק. זו לא ( רק ) בעיה של אימון – מבחינת כישרון נטו יוסטון לא עולה על אוקלהומה, הקליפרס, גולדן סטייט, סן אנטוניו ופורטלנד.
אולדריג' התעלה בסידרה הזו, הארדן לא ולכן פורטלנד ( גם כן קבוצת הגנה חלשה ) עלתה. זה הכל. עם כזו כמות של משחקים צמודים, כל מסקנה אחרת תהיה לא מבוססת.

חוץ מזה – אין צורך לזלזל בהגנה של הווארד. הוא לא רק דומיננטי מבחינה סטטיסטית – כשהוביל את אורלנדו היא היתה באופן קבוע אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. את התהילה שלו כמגן מצטיין הוא הרוויח בצדק על המגרש, לא באיזה תעלול סטטיסטי.

דורפן 4 במאי 2014

הכוונה הייתה – שלקנות סטאר הגנתי בכדי שיחפה על שומרים גרועים שו לא הגנה.

גיל 3 במאי 2014

רונן, אני חושב שאתה קצת מגזים. הפלייאוף הזה מראה שאין כמעט הבדל בין המקום ה1 ל8 וכל הקבוצות ברמה מאוד קרובה אחת לשנייה. פורטנלד ויוסטון היו במאזן זהה והסדרה בקלות הייתה יכולה ללכת ליוסטון. במצב כל כך שיוויוני כל תוצאה של הסדרה וכל הסדרות היא אפשרות סבירה. נכון, הם לא מגינים מספיק טוב אבל דווקא המשחק אתמול היה אולי הכי טוב שלהם בהגנה. אני חושב שהבעייה היא דווקא התקפית. להווארד יש ממוצע קריירה של פחות מ20 נקודות למשחק שזו בושה לשחקן ברמתו.

עומרי 4 במאי 2014

מורי העניק את הסופר-מקס לדוויט הווארד אחרי שנתיים של דעיכה ברורה. כמעט כל בעל דיעה עצמאית העלה ספקות לגבי המהלך הזה (אכן, בעיתונות הרשמית יותר עדיין חיו ב-2009 לגבי הווארד).
ועוד נתן לקווין מקהייל להמשיך לאמן את הקבוצה שלו.

בטווח הארוך אנחנו נראה אם הארדן ויתר על מקום בהיכל התהילה ששחקנים מסוגו מקבלים בקבוצות מהסוג שאוקלהומה יכלה להגיע לרמתן (וורת'י, דיג'יי, ריי אלן) בשביל קריירה שלא תקרב אותו לשם בקבוצה, שלדעתי, לא מסוגלת ללכת רחוק יותר מגמר מערב מקרי תחת החוזה הנוכחי של הווארד.

ניצן פלד 4 במאי 2014

רונן,
אני מרגיש מהפוסט שלך שני זרמים שאני לא מסכים איתך לגביהם.
1) אתה מזלזל מאוד במה שנקרא "אנליטיקס", ועולה מהדברים שכתבת שזה בגלל שאתה לא מכיר לעומק באמת את המאטריה של האנליטיקס או את הלכי הרוח המובילים בה.
מה שכתבת לגבי המויישלה וארהלה – זו התפישה של אנשי מקצוע בני 80 שלא יודעים להדליק מחשב (אם להמשיך עם ההכללות והסטיכמות).
אנליטיקס הוא הרבה-הרבה-הרבה-הרבה יותר מזה, והרבה-הרבה-הרבה-הרבה יותר ממה שעובד טוב בפנטסי.

2)מה שמוביל אותי לדריל מורי. קודם כל, הוא לגמרי ולחלוטין לא רק מוביל דרך בעניין של שימוש באנליטיקס, אלא בכל מה שקשור למונח השחוק "מאניבול".
כשאומרים "מאניבול" מתכוונים בעצם, בבסיס, למשהו שבכלל לא קשור בלעדית לספורט. מתכוונים לסוג של חשיבה מחוץ לקופסא שמוביל למציאת כלשי שוק, תהליך שאיסוף וניתוח נתונים הוא הכלי המוביל בו.
ולכן את העבודה של מורי ביוסטון מנחים שני קווים עיקריים:
א) שימוש נרחב באנליטיקס בהערכת שחקנים. וכאן יש דוגמאות טובות ורעות לכאן ולכאן.
ב) הליכה בצורה חד משמעית אחרי קו ניהולי מאוד מאוד ברור שהוא תולדה של המחשבה שב-NBA אתה רוצה להיות אך ורק באחד משני מצבים: בנייה מחדש או TO CONTEND.

וכאן, במסגרת קו המחשבה הזה, מבחינת מורי יש אך ורק דרך אחת לבנות קבוצה ש"תתמודד": להחזיק לפחות ב-2 שחקנים שהם בטופ של הטופ בעמדה שלהם.

במציאות של ה-NBA אתה משיג סופרסטאר רק בשתי דרכים: או בדראפט, ואז או שאתה שומר עליו מלא זמן עם בנית נכון סביבו או שאתה מאבד אותו. או שאתה קבוצה משוק ענק שרגילה להביא אותם בשוק החופשי (יוסטון היא לא כזו, למרות שהיא שוק גדול ועיר ששחורים אוהבים, פר ג'יילן רוז).

מורי הצליח לשבור את המציאות הזו – פעמיים! אחרי שאסף ואגר נכסים, הוציא את התכנית שלו לפועל קיץ אחרי קיץ בצורה חסארת תקדים. את הארדן הוא הביא בטרייד בו הוא ניצח בענק את מי שנחשב לגאון בתחום, ואת הווארד הוא הביא בשוק החופשי בעזרת שלושה גורמים: NO STATE TAX בטקסס, העובדה שבעידן הטוויטר כוכבים לאט לאט מבינים שהם לא חייבים לשחק בניו יורק או בלוס אנג'לס כדי שה-BRAND שלהם ימשיך לגדול, והעובדה שכבר היה לו בקבוצה "סופרסטאר" בדמות הארדן.

מה שלא יהיה – הוא היחיד בכל תולדות הליגה נראה לי שהביא שני סופרסטארים לפני גיל 30 בדרך הזו, לקבוצה שכזו.

איפה הוא נפל בינתיים? במאמן, ובאופי המחורבן של שני הכוכבים שהוא הביא. וכאן יכול להיות באמת שהוא נתן יותר מדי משקל לדרך הזו שהוא מאמין בה ופחות מדי משקל להערכת בני אדם מסורתית. מצד שני, איזה GM באמת היה מוותר על ההזדמנות להביא שני שחקנים שהם מהטופ של הטופ בעמדה שלהם, לקבוצה שלפני שתי עונות ניצחה 34 משחקים?

**

בשורה התחתונה, הוא קיבל לפני 7 שנים במקום הכי גרוע שיכול להיות – NO MAN'S LAND. בלי יכולת להתמודד, בלי בחירות דראפט גבוהות. וקבוצה שמתפרקת מנכסיה, עם הרגליים של יאו והגב של טי-מאק (עוד שניים שהיו מהטופ של הטופ בעמדה שלהם).

ובתוך זמן קצר במונחי בנייה-מחדש, כשרק בעונה אחת הקבוצה שהוא אחראי עליה יורדת מתחת ל-50%, הוא הרכיב סגל שעלה מ-34 ל-45 ול-54 ניצחונות, בעידן הכי תחרותי של החוף המערבי ב-30 השנים האחרונות לפחות.

אז יש לשני הכוכבים שלו אופי מחורבן. וההדחה הזו היא חצי סט-בק בתכנית. אבל איך זה מצדיק לקטול ככה את העבודה המדהימה שהרגע תיארתי?

זה לא.

עומרי 4 במאי 2014

ניצן, זה בדיוק העניין. אתה אומר שאנליטיקס זו חשיבה מחוץ לקופסא. אבל להביא את האוורד הייתה חשיבה בתוך הקופסא בריבוע. אין שום מאניבול בהחלטה הזו.
הוא שחקן בירידה ופשוט לא שווה את הכסף שהוא מרוויח כבר עכשיו. עוד שנתיים זה כבר יזעק לשמיים.
יוסטון הם אכן קונטנדרים רק אצל חובבי פנטז. ההדחה שלהם בסיבוב הראשון אינה הפתעה ולו היו מצליחים לחלוף על פני הספרס בסיבוב הבא זו הייתה הפתעה עצומה.

דורפן 4 במאי 2014

אסף – חלילה לזלזל באנליטקס. ודווקא כשראיתי אותו בכנס ההוא – הרגשתי קצת לטובתו. אבל אני בתחושה קשה שהאנליטיקס הללו משתלטים על השכל הישר. ואתה אומר שהוא נפל במאמן ולא בשחקנים? כי השכל הישר אומר – תביא מאמן ושהוא יביא שחקנים (אלא אם הג׳נרל מנג׳ר הוא איש כדורסל אמיתי). כשאני שומע שקווין מקהייל משחק כדורסל של ״נקלע 120 ואולי היריב יחטיא״ זה מזכיר לי שגמל זה סוס שתוכנן על ידי ועדה.

ניצן פלד 5 במאי 2014

הפתגם (האמנם פתגם?) בסוף עם הגמל והסוס מצחיק :) ומעביר את הנקודה.

קודם, לעמרי:
לא! וזה בדיוק מה שנכון בתפישה של מורי. שהוא לא מקובע, ובנה את הקבוצה ככה שאפשר יהיה להביא שני שחקנים שכל אחד מהם בטופ 5 של העמדה שלו. הוא לא יכול היה לשלוט במי יהיו השחקנים האלה מבחינת התזמון, אבל הוא הכין את הקבוצה ככה שאפשר יהיה להביא אותם. אז ההחתמה של הווארד היא ממש לא חשיבה מחוץ לקופסא – אבל כל מה שגרם לכך שהיא יכולה בכלל להתרחש עבור יוסטון היה הליך מחשבתי מבריק וייחודי.

ולרונן, ביוסטון ה-GM הוא אכן לא איש כדורסל. בינתיים זה הספיק לה כדי להפוך מקבוצת 34 ניצחונות לקבוצת פלייאוף (וסוג של קונטנדרית בעיני מספר פרשנים ערב העונה, וגם ערב הפלייאוף).

וזה, אגב, מאוד מאוד דומה לאוקלנד של בילי בין (שדווקא שיחק בייסבול). דרכי הפעולה שלו מביאים על פני עשור וחצי קבוצה ענייה הרבה הרבה יותר רחוק ממה שהכסף שלה אמור להספיק לה, אבל זה נופל בשלבים המוקדמים של הפלייאוף. וכאן אתה באמת כבר נכנס לעניין של מה עושה "סטאר" אמיתי "סטאר" אמיתי, ועל זה משלמים הרבה, ואת זה אוקלנד לא יכולה לקנות – וברגע שזה מתגלה אצלה זה עובר ליותר כסף במקום אחר. אבל זה כבר באמת לגלוש מהדיון.

דורפן 5 במאי 2014

הבעיה היא בעיני שעבודת ניהול אמיתית היא לא עיסוק בחלקים אלא ביצירת משהו שלם מכל חלקיו. את זה יכול לדעתי לעשות רק איש כדורסל.

Comments closed