גיגס. סוף הפרק

שלושה רגעים מתוך הקריירה

giggs

זכרונות הכדורגל מריאן גיגס זה לא משהו שנמצא לי בראש חצי שעה או שעה אחרי פרישתו. אני לא רוצה להשוותו לבאזבי או פרגוסון כי אולי הסיפור שלו לא גמור. ולא לאדוארדס או צ׳רלטון או בסט או קנטונה או סקולס או רונאלדו כי זה מסובך לי. ולא לשחקני בית נפלאים אחרים במועדונים אחרים – כי כל מקום והסיפור שלו.

*

גארי נוויל אמר פעם שסגל אלו שלושה דורות – צעירים, ומי שצריכים לנצח ומבוגרים שצריכים לתת השראה.

אז שלושה רגעים.

את הראשון לא ראיתי. מי יודע אם זה נחשב לחלק ממה שקוראים ״קריירה״. בכלל לא צריך לראות רגעים מיתולוגים – כי מי יודע איך הם קרו באמת. אלכס פרגוסון מגיע לביתו של נער בן 13 והופך אותו לאיש הראשון שהוא מצרף למנצ׳סטר יונייטד. וליחיד שיהיה שם גם אחריו. כאן הוא סימן את העתיד. וכשהוא עלה לבוגרים חייכנו. לא ידענו מה יהיה אבל פתאום סתם חייכנו.

והשני הוא הגול ההוא. שגם אותו לא ממש הבנו לחלוטין כשהוא קרה. כי על כל מרהיבותו האסטטית הוא היה הרבה יותר מאסטטיקה. הוא היה ב-10 מול 11 עמוק בהארכה כשהשוער שלנו פצוע. הוא לא, או לא רק, השער היפה ביותר שכבשה מנצ׳סטר יונייטד. הוא גם ההירואי ביותר. כי מהשער הזה נגזרו הן טורינו והן ברצלונה ב-46 הימים הבאים בהם שום דבר לא יכול היה להרוג את יונייטד. כאן הוא הפך מילד הפלא לזה שמנצח. והוא יפרוש השחקן המעוטר אי פעם ברוב המקומות.

 והשלישי היה לפני כשבועיים. רבע מאה הוא היה הילד שפרגוסון תיאר פעם ״ככלבלב שרודף אחרי עלה ברוח״. תמיד מלא חדווה. מעולם לא נתפש כמנהיג הקבוצה אלא כמי שעשה את הדבר שלו. ואז הוא לקח את המקרופון לפעולה טריוויאלית למנג׳ר זמני. לקיים את טקס סיום העונה. הודה לקפטן-רכש שעוזב. הודה לקהל. והבטיח שיונייטד תחזור ביום בו העלה שני שחקני נוער להרכב הראשון. הוא המשיך כמות בלתי סבירה של שנים בתפקיד מי שמנצח. ועכשיו היה לזה שמבוגר.

האם אילת תצליח במקום בו הענקיות האירופיות נכשלו
קצת אכזבה

59 Comments

ליאב 19 במאי 2014

גדול שחקני יונייטד בכל הזמנים, גם אם לא היה המוכשר ביניהם (ולמרות הלכלוך של פרשיית האהבים עם אשת אחיו), עדיין אחד ואין שני לו.

מחכה לשמוע מה הבשורה בעניין הישארות סקולס, באט ופיל נוויל.

כסיפוביץ 19 במאי 2014

אחד הגדולים שלי.

edgecator 19 במאי 2014

אגדה. כל המוסיף גורע.

אריאל גרייזס 19 במאי 2014

עצוב נורא בתור אוהד לראות שחקן שאהבת פורש, אפילו אם ראית את זה בא וכבר כמה שנים התפקיד שלו הולך וקטן. אני בטח אבכה איזה יומיים ביום שסטיבי יפרוש.
שחקן ענק גיגס, ולמרות כל הסיפורים מחוץ למגרש, דמות מופת של כדורגלן, כזה שכאוהד הקבוצה היריבה אף פעם לא יכולתי לשנוא

יובל (אחר) 19 במאי 2014

+1

משה 19 במאי 2014

אתה אולי לא, אני כן. שחקן ענק, תיעבתי אותו מאוד.

אריק האחר 19 במאי 2014

אחד מחמשת הגדולים.
ואני לא יכול לדרג לפי סדר.
וזה עוד יום בהיסטוריה של יונייטד.
אבל בהחלט יום מיוחד.
בהצלחה בקריירה החדשה.

גיל 19 במאי 2014

אין הרבה ימים שאפשר לומר עליהם שתמה תקופה, ותוך שנה כבר יש לנו שניים.

אריק האחר 19 במאי 2014

אבל ידענו שזה יגיע ובצמוד.
ובכול זאת כואב אבל די הכרחי.
שזה נגמר זה נגמר.

יואב מקטמון 19 במאי 2014

בנוסף לכל הסופרלטיבים המוצדקים שנכתבים וימשיכו להיכתב על גדול שחקנינו, אני מבקש להוסיף רגע גיגס פרטי משלי:
סוף אוגוסט, 1991, הביקור הראשון שלי באולד טראפורד. משחק בית מול לידס יונייטד במחזור החמישי. פיטר שמייכל בעונת הבכורה שלו אצלנו, ואחרי ארבעה משחקים בהם שמר על שער נקי, יוצא ותופס אויר, ולי דיקסון מבקיע.
במחצית השניה עולה בחור צעיר כמחליף, בירור צעיר עם השכן המקומי ואני מגלה כי זה "העתיד שלנו, יותר טוב אפילו מלי שארפ".
בעשרים וכמה הדקות שהוא שיחק אפשר היה להרגיש בבאזז שהוא מייצר, קצת מזכיר את ינוזאי בימינו, ובדקה ה – 87 בריאן רובסון הישווה לזכותנו.
בסוף אותה עונה לידס זכו באליפות ואנחנו גמרנו שניים במה שנקרא כעונת ה – so near, so far, ממש לפני תחילת העידן המופלא.
אחר כך זכיתי לראות אותו עוד ארבע פעמים בלייב.
תודה על קריירה מדהימה ובלתי נתפסת, על רגעי אושר ועל הזכרונות!

אריק האדום 19 במאי 2014

ואז בא אריק… אנחנו חייבים עוד אריק!!

יוסי מזרחי 19 במאי 2014

מה לכתוב?
דמעה מטאפורית בזוית העין, והבנה שלא נראה עוד דבר כזה ולא דומה לו ולא בערך.
ושמחה שהיינו שותפים מהיציע ומהכורסא ובדרכים שונות על פני דור שלם לתופעה יוצאת דופן באמת ולא כאמירה נימוסית.
הגול ההוא. כמו שכתב רונן, זה תיאור בן 15 שניות שבהן ראינו את הכל. ראינו למה היו אולי שחקנים גדולים ממנו, אבל כמותו לא היו, אין ולא יהיו.
והסיכום האמיתי? למי יש כח לכתוב אותו?

יואב 19 במאי 2014

ההודעה הרישמית של הפועל היא נהדרת.
ממצבת במדויק את ״רוח המועדון״ של האדומים. קבוצת רפרנס מינורית שתמיד היתה עסוקה בלקנא בדשא של השכן. בכל ענף(שהם קיימים בו, כן?).
ומועדון רפרנס, הוא מועדון רפרנס.
לא רק במכבי. הם הרי המציאו את הסלוגן הרפרנסי לחיפה-אשדוד עם תארים.
קנאה חולנית היא מחלה חשוכת מרפא אם היא לא מתורגמת להשתפרות. אם היא לא דלק מדרבן. כמו שמעון ב-69.
ולאט לאט, מתפזר האבק מעל שנות סיר הבשר של הקבוצה של השלטון. והשחיתות. ונשאר רק הרפרנס.

בני,
פוסט נהדר. לא נקלקל עם הדברים שלא לגיטימי לעשות…

יואב 19 במאי 2014

נכתב במקום הלא נכון.

איציק 19 במאי 2014

היום הכל נכון, ובטח לגיטימי :-)

תוהה בדרכים 19 במאי 2014

ביקורת על הפועל תמיד נכתבת במקום הנכון.

יוסי מזרחי 19 במאי 2014

תראה יואב.
לא ראיתי את התגובה שלהם עד שקראתי כאן שהם "מסרו הודעה". וכשראיתי, עלה לי חיוך של אושר על הפנים, כי מה יתר משמח מהשמיים שנופלים על הנאציונאל סוציאליסטים האלה?
ולמי שיכעס על הדימוי וההכללות אני אומר שהכונה היא רק לאותו חלק מבין אוהדי הפועל שלוקחים חלק בסוג הזה של "אהדתם לקבוצה".

red sox 19 במאי 2014

אני לא נוהג לעשות זאת, אבל נדמה לי שמן הראוי שמישהו בצוות דה-באזר ייתן דעתו על התגובה הזו.

יואב 20 במאי 2014

יוסי,
לייק.

יוסי מזרחי 20 במאי 2014

מה הטריד אותך RED SOX ??, הנאציונאל או הסוציאליסטים? מפני שיש לביטוי הזה וגם לשני סימוכין מוצקים אצל אוהדי הקבוצה ההיא, מתל אביב.

יואב מקטמון 20 במאי 2014

לא מתאים, יוסי.
אני האחרון שבא לחלק ציונים או להטיף מוסר, אבל ישנן אמירות שמוטב שלא היו נאמרות.
ודאי שלא מפיך, יוסי. במסגרת ההיכרות הוירטואלית שלי איתך אני חש הערכה רבה לדעותיך וכתיבתך. ובמקרה הזה ירדת למקום נמוך שבעיקר עושה עוול עם עצמך, לא עם אותם חלאות שהתכוונת אליהם.

יוסי מזרחי 20 במאי 2014

יואב,
ממך אני מקבל (גם) הערות כאלה.יתכן והלכתי קצת רחוק.
והדברים האלה נאמרים בכבוד הראוי.

יואב 19 במאי 2014

התפרצות הרגשות הכי חזקה שלי אחרי גול, היתה אחרי הגול ההוא. ואני מאלה שהיו במגרש בשני הזכיות בגביע עם האוזניים הגדולות. פשוט עמדתי וצרחתי בסלון כמו משוגע, מעיר את האשה והילדה הקטנה שלי. מעבר לאהדה, הידיעה שחזית בפלא טבע. כמו הגול של דייגו ב-86. כמו הסל ההוא של מייקל(והחטיפה לפני).
אגדה שהיתה באמת ואני מאושר שהוא ממשיך כעוזר. הלוואי והוא העתיד.
לפרגי היו המון משפטים עצומים. המשפט על גיגסי הוא האהוב עלי ביותר(: אם אני לא טועה, הוא לא אמר כלב כי אם קוקר ספניול.

אלון 19 במאי 2014

אוהד של הצלחות?

יואב 19 במאי 2014

אוהד יונייטד משנות השמונים.

ג'וני 19 במאי 2014

כמו שהכדורגל באירופה נראה גיגס בשקט יכול לשחק לפחות עד גיל 48.

עופר פרוסנר 19 במאי 2014

למרות הגול ההוא, השחקן האהוב עלי ביותר ביונייטד

גלן 19 במאי 2014

מה שמדהים זה הצניעות שלו והטיימינג. אפילו ביום כזה הוא לא הספורטאי הבריטי הכי גדול שמודיע על פרישה.

red sox 19 במאי 2014

ווילקו?

דורפן 20 במאי 2014

גלן – הביביסי, גם כן בריטים, נתן לגיגס יותר מקום אבל הנה סיפור נחמד. במהלך המונדיאל בדרום אפריקה נשאל שחקן ראגבי מפורסם מה הוא יכול לייעץ לנבחרת הכדורגל (שלא עברה סיבוב) מנבחרת הראגבי (אז אלופת העולם).

הוא יכול היה לבלבל את המוח בכל מיני הטפות מוסר אבל אמר דבר פשוט: ״לשחק בענף של 9-10 נבחרות״.

גלן 20 במאי 2014

רונן סתם פרובוקציה לא מזיקה אבל
יש לך ספק מי יותר גדול היסטורית? כדורגל יותר פופולרי מראגבי, יונייטד יותר פופולרית מראגבי וגיגס ממש לא קוטל קנים וגם עשה דבר או שניים☺ כך שהביביסי רק טבעי שיבחר בכך.

דורפן 20 במאי 2014

הביביבסי עשה כך מסיבה ממש פשוטה. למנצ׳סטר יונייטד יש כנראה יותר אוהדים מכל ענף הראגבי. ג׳וני ווילקינסון היה שחקן נדיר.

אבישי 20 במאי 2014

האנגלים כן עברו סיבוב, רק כדי לקבל 1:4 מגרמניה (משחק "שער הרפאים ההפוך" של לאמפרד או איך שתגדירו את הגול ההוא שלא אושר), ובדיעבד אולי באמת היה עדיף להם שלא לעבור סיבוב.

דורפן 20 במאי 2014

אבישי – הדיון היה בדרום אפריקה. על הנבחרות שלהם

הבנת הנקרע 19 במאי 2014

giggs tearing you apart since 1991
הילד תמיד נראה באטמוספירה אחרת
אין יכולת ורבלית לתאר אותו או את כל השנים או את ההרגשה שהוא כבר לא ישחק יותר.
אין יכולת השוואה כלשהי, אין סקאלה שתיתן התאמה כלשהי.
מעל 20 שנה שאני תמיד מחכה לראות רק את מספר 11
היה 16 היה 7 והיה 18 אבל הילדים שלי לובשים רק 11
עצוב

אריק 19 במאי 2014

העניין עם כל אלה שהזכרת כ"מסובכים להשווואה שהם (לא סגור על אדואדרס)… אמממ… טובים ממנו. ואפשר להוסיף עוד כמה, שמייכל, רוי קין ואחרים. אבל גיגס הוא מר יונייטד, ואת זה קשה לכמת, והוא משחק מאז הגמר נגד ליסבון או משהו כזה, הוא תמיד היה שם.
רגע רביעי הוא הרגע השפל ביותר של אוהדי יונייטד רגע ההבוז ב-2007 (אאל"ט).

Shutzi 19 במאי 2014

סיכום נהדר של הקריירה של גיגס ביונייטד עם החלוקה לשלושה שלבים. כל כך מרגש ומשמח, שהיו לנו שחקנים כאלה, כמו גיגס (וסקולס)
סיום של תקופה. בלי פרגסון, סקולס וגיגס זה מרגיש קצת אחרת. התרגשתי כל פעם מחדש, שהמצלמה התמקדה על סקולס וגיגס יושבים על הספסל כמאמנים של יונייטד בסוף העונה. הם הצליחו לשדר לי בטחון ורוגע, כאילו אומרים ״אל תדאג, מעכשיו הכל יסתדר״. אני מקווה שגם סקולס (כמו גיגס) ישתלב בצוות האימון, יש לו כל כך הרבה מה ללמד ולכוון. אם הם רק יצליחו להעביר חלק מהמנטליות שלהם ומאינטליגנציית המשחק שלהם לשחקנים על הדשא, אנחנו נהיה בדרך האחרונה.
סקולס היה השחקן האהוב עלי, אבל גיגס לא היה רחוק ממנו. תודה גיגס על כל הרגעים הגדולים והמרגשים.

אבי 19 במאי 2014

צריך להבין משהו… אנחנו היינו עדים לתופעה, ראיין כיכב הוא פנומן שאין לו אח ורע בעולם.
צריך להבין שבגיל 40 לשחק במשבצת קשר (זה לא בלם ושוער שיכולים למשוך קריירה לגילאים האלה, בגלל הקילומטראז׳, שינויי כיוון וכו׳) בטמפו של הפריימרליג והצ׳מפיונס זה דבר שהוא בלתי נתפש!!!
להשתחוות לראיין… איזה יום עצוב והיסטורי!

אבי 20 במאי 2014

זה לא אני, זה אבי חדש.
מסכים עם מה שהוא אומר ;-)

אריק האחר 20 במאי 2014

זכויות יוצרים הוא ערך מקודש.
נא להפסיק להעתיק.

אבי 20 במאי 2014

בוא נירגע אריק עם זכויות היוצרים, זו לא הפעם הראשונה שאני מגיב פה.
אבל מכבד את "אבי הישן"…לכן מעתה אקרא לעצמי "אבי ערך מוסף".
תודה חברים.

red sox 19 במאי 2014

בגיל 41 לסיים עונה רק עם שער אחד פחות מג'יימס מילנר, שחקן נבחרת אנגליה ואלופת אנגליה להזכירכם, זה הישג דגול.

matipool 20 במאי 2014

כן , אבל למילנר היו ביצים גדולות בשבועיים / שלוש האחרונים של העונה וחלק נכבד בהתאוששות של סיטי מהקבר ( למרות שלולא הפציעות של נבאס / אגוארו / סילבה , ספק אם בכלל היה מריח דשא ) .
ת'כלס , הוא גם זה שהחזיר אותם למשחק מול ליברפול באנפילד .
לא סתם יש דיבור על זה שארסנל , ליברפול ואברטון נכנסו למאבק עליו אחרי שהודיע אתמול שהוא מתכוון לעזוב את סיטי .

דורפן 20 במאי 2014

בסופו של דבר מוייס יכול לשאול את עצמו אם להשאיר את גיגס במגרש היה שומר אותו בצ׳מפיונס וכנראה בתפקיד

איתמר 19 במאי 2014

ביום שבו התקיים משחק הבכורה של גיגס מת סרג׳ גינסבורג ולמחרת רודני קינג הוכה קשות על ידי שוטרים בלוס אנג׳לס.
כך תיאר פרגוסון את גיגס :
floating across the ground like a cocker spaniel chasing a piece of silver paper in the wind

אבי 20 במאי 2014

גדול. תודה.

אבי 20 במאי 2014

כל כך קיוויתי ש-2011 תגמר עם גביע האלופות, רק בשבילו.
לא ייאמן מה שהוא עשה שם בדרך לגמר.

גיל 20 במאי 2014

איזו קליניקה של דאנקן והספרס הערב. שלא יגמר לעולם.

ק. 20 במאי 2014

כן… הצבע ללא איבקה היה פנוי להובלה. לא דווחו פקקי תנועה.

כוכב עליון 20 במאי 2014

יש ימים שבאמת אין מה להגיד.ברור לי רק דבר אחד, שבעוד 35 שנה כשנראה אותו ביציע, אוכל להגיד לנכדים, את האגדה הזאת ראיתי משחק. הם יביטו עליו כמו שאנחנו מביטים על צ'רלטון. מבינים ולא מבינים מה בדיוק האיש הזה מייצג וכמה. הגול הזה הוא השני שלי ברמות האקסטזה שהגעתי להם בשמחה בגול (הראשון של אולה אין מה לעשות..). ומבחינתי משחק הכדורגל הטוב ביותר שאי פעם שוחק (ולמרות שערוץ הספורט התחיל לשדר אותו מדקה 35 בערך)

חז 20 במאי 2014

2009, אפטון פארק, על המגרש- ברבאטוב, רונאלדו, טבז וסקולס. העונה הזו שליברפול עשו קולות כאילו הם יכולים וגם היו המון זמן במקום הראשון (בעיקר בגלל ההשתתפות של הקבוצה שלנו בגביע העולם לקבוצות).

כל השחקנים שהוזכרו לעיל לא הצליחו הגנה מצוינת של הלונדונים. ואז קצת יותר משעה של משחק גיגס בן 36 מקבל כדור בשמאל. עובר אחד, עובר שני, מכניס לשלישי כדור בימין בין הרגליים ומעלה את יונייטד למקום הראשון בטבלה.

אני לא יודע למה נזכרתי דווקא ברגע הזה. השחקן הטוב ביותר בהיסטוריה.

היסטוריון של ספורט 20 במאי 2014

גיגס גדול ממני ב 3 שנים .
מאז היותי בתיכון הוא שיחק .
אני לא זוכר מקרה בו ראיתי שחקן ממשחקיו הראשונים משחק כל כך הרבה זמן והכל בקבוצה אחת.
ראיתי את ראול במשחקיו הראשונים בריאל ( תחילת עידן הכבלים ).
שמעתי על מלאדיני אך ראיתי אותו בשלבים קצת יותר מאוחרים …גם את טוטי ראיתי בצעירותו …אבל הרבה פחות.
גיגס היה בעיני משהו בלתי נגמר ( במובן מסוים וצר מזכיר לי את סאבוניס ששיחק ושיחק והיה מעולה גם בגיל 40 ).
. איני אוהד מנצ׳סטר ….אך גיגס נתן לי חוויות נערות קסומה .
גם אני לא יכול לשכוח את הגול ההוא אבל נזכרתי בו לפני חודש בגול ההוא של בייל בגמר הגביע הספרדי ( מאמינים שכולה כבר קצת יותר מחודש ? אנו פשוט בקצב אירועי ספורט לא נורמלי ועוד ….לא התחיל המונדיאל). נחזור למשפט סיכום לא רק שכל הקריירה הייתה ארוכה כ״כ ובמועדון אחד אלא שכולה למעט העונה שטחיה ע״י מנג׳ר אחד ! וזה עשוי להשפיע לחיוב כשהוא יקבל אם וכאשר את משרת המנג׳ר.

יונתן פ. 20 במאי 2014

אולי הרגע שהכי זכור לי מגיגס (בתור נציג הצעירים – לא זוכר יותר מידי משנות ה 90):
זה היה אחד המשחקים הראשונים לאחר הקיץ בו בקהאם עבר לריאל (נגד בולטון ב 2003 ממה שהחיפוש שלי עלה). גיגס עם בעיטה חופשית מדהימה, והשדר אומר "Who needs David Beckham anyway".
פשוט הגדול ביותר

ג'וש (ליברפולי) 20 במאי 2014

אני זוכר ממנו שזיין את אשת אחיו.
שחקן מדהים, חרא של בנאדם.

zen 20 במאי 2014

מכיוון שאתה נשמע כמו אוהד כדורגל, באמת חבל לי שזהו הזיכרון שלך משחקן כמו ריאן גיגס. אז הנה אני בא לעזרת חבר:
צמד ככה בקטנה:
https://www.youtube.com/watch?v=JpEaTeQOc90

וכמובן:
https://www.youtube.com/watch?v=quI_LkMj4HI

ועוד אוסף קטן לסיום:
https://www.youtube.com/watch?v=gkDnWsI_Q3A

תבלה.

טל המנצ'סטרי 20 במאי 2014

לבחור רגע ראיין גיגס אחד זו משימה בלתי אפשרי אבל אחד מהם
עבורי, אחד הגדולים והחשובים היה במשחק נגד יובנטוס ב 97, 3-2 לנו באולד טראפורד.
זה לא השער (הנהדר) עצמו אלא מבט אחד בפנים, נפנוף ידיים שלו לאחד השחקנים במרכז השדה במהלך המחצית השנייה…ועוד קודם, בזמן ההוא ראיין גיגס כבר היה שחקן מצויין ויונייטד איתו כבר זכתה סוף סוף בתארים המקומיים אבל באירופה עדיין לא עשינו את קפיצת המדרגה.
הקבוצות האיטלקיות ובמיוחד יובנטוס, זה היה הרף המקצועי שאליו שאפנו, המבחן האולטימטיבי, הפחד והחשש הגדול של דור השחקנים הצעיר שגדל בקבוצה.
עונה קודם לכן וגם בשלב הבתים, במשחק הביתי אומנם הפסדנו והיינו טובים יחסית אבל זה היה בעיקר בגלל לחימה והתלהבות, פחות כדורגל טאקטי או איכותי, במשחק החוץ בדלה אלפי..ואוו, הם לא נתנו לנו לנשום, לא עברנו את החצי, זה היה נראה כמו בוגרים מול ילדים ואני זוכר את עצמי אומר משחק שלם, פובורסקי, בשביל זה הבאנו אותך?
אני חושב שהרף הזה, יובנטוס, כדורגל איטלקי באירופה, היה המבחן הגדול ביותר של האנגליות ומבחן הרבה יותר קשה ואפילו מעיק מאשר הספרדיות ותור הזהב הנוכחי שלהם.
הרצון שנסתכל להם בלבן של העיניים, שלא נהיה נחותים טכנית, טאקטית, כל אנגלופיל שמכבד את עצמו סבל מרגשי הנחיתות הללו ולאחר שהאנגליות חזרו מההשעייה באירופה לאחר אסון הייזל.
אני חוזר למשחק ב97, ערב ראש השנה אם אני זוכר נכון, אחרי שחזרנו מפיגור, היה רגע אחד שבו גיגס היה הראשון שהבין תוך כדי משחק שזהו, כבר לא צריך להשפיל עיניים, שהוא כבר לא סופר אף אחד על הקו או מול הגנה איטלקית וביקש, תנו לי את הכדור, אני יעשה את העבודה,אנחנו טובים יותר, הרגע הזה, הפרצוף שעשה עם הפנים, נפנוף הידיים שהוא לא סופר את המגן שמולו…אחרי זה גם סקולס כבש שער שבו הוא עבר את השוער בתוך הרחבה, מאז כבר לא הסתכלנו אחורה, לא מול יובנטוס, לא מול האיטלקיות, שנתיים לאחר מכן גם זכינו באירופה.

טל המנצ'סטרי 21 במאי 2014

תודה אלון,

ימים יפים של פעם וקבוצה נהדרת.

איתמר 20 במאי 2014

והיה גם המשחק בגביע הליגה נגד בלקבורן (אולד טרפורד,סוף ינואר 2003) שבו אוהדי יונייטד שרקו בוז לראיין גיגס.
זה התרחש בשיאה של תקופה רעה מאוד בקריירה של גיגס.
פציעות וכושר ירוד,שמועות על מעבר לאינטר,הצהרות לא נחרצות במיוחד של פיטר קניון על הרצון של יונייטד להשאיר את גיגס בקבוצה – כל אלה הטילו צל כבד על עתידו של גיגס ביונייטד.
כאשר גיגס הוחלף בסולשיאר באותו משחק נגד בלקבורן וזכה לשריקות בוז צורמות מאוהדי יונייטד היה ברור שנפל דבר באולד טרפורד.
באותם ימים התקשורת האנגלית הירבתה לכתוב על הנפילה הדרמטית בקריירה של גיגס תוך הפניית מבט אל הנעשה בחדר ההלבשה של יונייטד.הצהובונים עסקו בין השאר בכעס של בקהאם על כך שגיגס החל לצאת עם מי שבעתיד תהיה אישתו אבל באותם ימים היתה חברתו של חברו הטוב ביותר של בקהאם.
בגיל 29,עם סימני שאלה רבים שהוצבו באשר להמשך הקריירה הדועכת שלו,גיגס ניצב על פרשת דרכים.
באמצע פברואר 2003,ארסנל הגיעה לאולד טרפורד למשחק במסגרת הגביע האנגלי.ארסנל ניצחה 2-0,לגיגס היתה החמצה מזעזעת http://youtu.be/xSfwcI8wsMY אבל מה שההיסטוריה זוכרת מהמשחק הזה התרחש בכלל בחדר ההלבשה ולא על הדשא.למחרת המשחק בקהאם צולם עם פלסטר מעל הגבה והחל להיחשף סיפור השלכת הנעל.
כך תיאר את האירוע פרגוסון באוטוביוגרפיה שלו : "הוא היה בערך 3 וחצי מטר ממני, ועל הרצפה בינינו הייתה שורת נעליים. דייויד קילל. נעתי לעברו ובזמן שהתקדמתי, בעטתי בנעל. היא פגעה בו בדיוק מעל העין. כמובן, הוא קם כדי לתקוף אותי אבל השחקנים עצרו אותו. אמרתי לו 'שב, איכזבת את הקבוצה שלך. אתה יכול להתווכח כמה שאתה רוצה׳. התקשרתי אליו ביום למחרת כדי לעבור על הווידאו והוא עדיין לא הודה בטעות. כשהוא ישב והקשיב לי, הוא לא אמר מילה. לא מילה. 'אתה מבין על מה אנחנו מדברים, למה הצקנו לך?', שאלתי. הוא אפילו לא ענה. למחרת הסיפור היה בתקשורת. בפומבי, הפלסטר הדגיש את הנזק שנעשה ע"י הנעל. זה היה באותם ימים שאמרתי להנהלה שדייויד חייב ללכת".
כך תיאר ורון את שדה המערכה בחדר ההלבשה של יונייטד בימים ההם : ״ בקבוקים עפים לכל מקום, פעם אחת הייתי צריך אפילו להתכופף כדי לחמוק מאחד מהם שכמעט פגע בראשי. הוא לא מתכוון לפגוע באף אחד, הוא זורק אותם בגלל שהוא מאבד את שלוותו. לי עצמי זה לא מפריע. הוא רק רוצה לתקן טעויות וכל אחד במועדון מעריך ומכבד אותו. אני חושב שזה אפילו מדרבן במידה מסויימת.״
מבחינת גיגס זה היה עוד רגע מכונן בקריירה שלו.התקשורת עברה לעסוק במאבק הכוחות בין פרגוסון לבקהאם וזנחה את העיסוק בגיגס.
כמה ימים לאחר מכן בדלה אלפי בטורינו גיגס הוביל את יונייטד לניצחון 3-0 על יובנטוס עם צמד שערים http://youtu.be/JAL7rsBGJzw ,סולשיאר החליף באגף ימין את בקהאם שמכירתו לריאל מדריד הפכה בלתי נמנעת והקריירה של גיגס קיבלה תפנית נוספת.
גיגס,אגב,לא שכח את שריקות הבוז במשחק הזניח ההוא נגד בלקבורן.

Comments closed