שינויים מחוייבים במציאות

אם הם ימשיכו למסור בNBA עוד יחוקקו נגד זה

In כללי

Tim-Duncan

כדי לעצור את ג׳ורג׳ מיקן הרחיבו את הרחבה וקבעו את הגול-טנדינג ההגנתי.

כדי לעצור את ווילט הרחיבו עוד יותר את הרחבה וקבעו את הגול-טנדינג ההתקפי.

כדי לעצור את שאק שינו את חוקי השמירה – בעיקר האפשרות לעשות דאבל-טים על שחקן בלי הכדור.

כדי לעצור את דנקן יאסרו מן הסתם על יותר ממסירה אחת בהתקפה. בפוטבול זה עובד.

*

נ.ב. כדי לעזור ללברון שינו את חוקי הצעדים.

132 Comments

בלינדר 22 במאי 2014

בגלל קארים, אסרו על הטבעות במכללות

בגלל האוהדים של דטרויט ורון ארטסט אסור למכור בירה ברבע האחרון של המשחק.

דורפן 22 במאי 2014

אני חשבתי שקארים לא שותה בירה בגלל שהוא מוסלמי… פספסתי משהו?

בלינדר 22 במאי 2014

לא יודע על בירה, אבל קארים הסתבך עם המשטרה (והאסלם?) בגלל מריחואנה רפואית.

יריב 22 במאי 2014

קארים לא שותה בירה, אבל אני חושב שאלסינדור שתה.

איציק 23 במאי 2014

יתכן והם שתו בייחד?
;)

בני 22 במאי 2014

הם קצת פספסו את הרכבת אם הם רצו לעצור אותו, לא?

דורפן 22 במאי 2014

כן

גורביץ' 22 במאי 2014

לא נשמה, הכל בסדר הוא כבר נעצר, הוא רק חכם על חלשים.
השנה הוא עוד פעם ייחנק נגד מיאמי בגמר

דורפן 22 במאי 2014

מעבר לזה שהוא שיחק סדרה לפנתאון – איש בגילו לא שיחק סדרה כזו – כולל קארים ב-85 – אני חושב שזה לא יקרה השנה. באופן מדהים – כולם חשבו שהם פספסו את ההזדמנות האחרונה שלהם והם יצאו מכך עוד יותר נחושים.

ההימור שלי – הם מפסידים עוד שלוש פעמים עד סוף הפלייאוף.

טל 22 במאי 2014

פחות

גיל 22 במאי 2014

מה פספסו? הם רק מתחילים לבנות שושלת. כל שנה יתקדמו מקום אחד יותר גבוה וישארו שם כמה שנים רצופות.

גורביץ' 22 במאי 2014

רונן, במבחן התוצאה –
put your money where your mouth is
אתה שם את הכסף שלך על סן אנטוניו ולא על מיאמי? לא נראה לי.
הם עוד לא יצאו יותר נחושים מההפסד שנה שעברה כי הם לא פגשו את מיאמי עדיין. אני את הכסף שלי שם על מיאמי למרות שאני לא סובל אותם.
הכוונה לחלשים – פורטלנד עם סגל שמגיע פעם ראשונה לסיבוב שני בפלייאוף ומקבל רגליים קרות ואוקלוהומה שאני מת עליהם, אבל הם קבוצה מפורקת כרגע בלי איבקה (זה לא תירוץ, אבל הם מפורקים וזה לא היה קורה בסגל מלא).

גיל 22 במאי 2014

קבוצה שאיבדה את השחקן השלישי הכי טוב שלה ושיש לה שניים מחמשת השחקנים הכי טובים בליגה (לטענת חלק מהאנשים, לא שלי) היא קבוצה מפורקת? צפוי שיהיו להם יותר בעיות ותהיה ירידה ביכולת אבל התפרקות כזו? 13 מ40 לדוראנט ווסטברוק זו גם אשמת איבקה? ותקרא מה כתבו לפני הסדרה הזו ונגד פורטנלד ואיך צפו שהן יהיו מאוד שקולות. בדיעבד לומר שפורטלנד צעירים זו לא חכמה, חוץ מזה ששארלוט שמיאמי פגשה ממש ותיקה וברוקלין יש לה שחקנים שעומדים על הרגליים משחק שלם.

ליאו 22 במאי 2014

אם זה כזה קל למה שלא תצטרף לNBA בעצמך? מדהים שבנאדם יכול לראות ספורט כל החיים שלו ולא להעריך כמה כשרון ועבודה צריך כדי להתחרות ברמות הגבוהות.
רק מנסה להבין, אם דאנקן והספרס ניצחו יריבה אז היא חלשה אוטומטית או לא "איכותית"?

גורביץ' 22 במאי 2014

99 – ניקס (מקום אחרון במזרח)
2003 – ניו ג'רזי
2005 – דטרויט
2007 – קליבלנד (לברון ועוד.. מממ כלום)

אני לא מזלזל, אבל המועדון ודאנקן שמייצג אותו הם קצת אוברייטד.
לא היוו אתגר בתקופת השליטה של הלייקרס של קובי ושאק, ותמיד ידעו לנצל שנים חלשות של הליגה.
בוא נראה אותם השנה מול מיאמי בשיאם

גיל 23 במאי 2014

אתה כן מזלזל ואתה מתעלם מכמה דברים חשובים. הניקס היו קבוצה מעולה אז והיו במקום השמיני בעונה מקוצרת כשיואינג פצוע כל העונה וההבדל בינם למקום הראשון היה רק 6 משחקים. 2005 דטרויט היו אלופים. יותר מזה, אתה מתעלם לגמרי מהדרך לגמר שכמו השנה, הרבה פעמים הייתה הרבה יותר קשה במערב מבמזרח כולל ניצחונות על דאלאס, פניקס והלייקרס בשיאן. הם אלו שחיסלו ללייקרס את השושלת של תחילת שנות ה2000 כשהם מעיפים אותם בחוץ בניצחון ב30 הפרש כשדאנקן נותן את אחד המשחקים הגדולים שלו עם 37 ו16. אז קצת עובדות לא יזיקו לדיון.

אלעד 23 במאי 2014

גורביץ', איזה היגיון עקום. לפי ההגיון הזה, אם מיאמי לוקחים השנה בגמר נגד הספרס או אוקלהומה, אז הם ניצחו יריבות צאוד איכותיות, תוך התעלמות מזה שבדרך הם גברו על שארלוט וברוקלין (2 קבוצות עם מאזן שבמערב היה משאיר אותן מחוץ לפלייאוף).
הרבה שנים הדרך לגמר הרבה יותר קשה מהגמר עצמו, בגלל ההבדלים בין האזורים. אתה לא יכול לצמצם הכל ליריבה שהם ניצחו בגמר.

ליאו 23 במאי 2014

חולק עליך בקשר לניקס, היו קבוצה טובה מאד אז וגם דטרויט היו קבוצה קשוחה, בכלל לא פרייארים.

טל 22 במאי 2014

ולי נדמה שמי שעד עכשיו חכם על חלשים זו דווקא מיאמי

בלינדר 22 במאי 2014

רונן, מה לדעתך חמישיית כל הזמנים?

דורפן 22 במאי 2014

המממ…. אני עדיין שם בה את מג׳יק ובירד. אבל ייתכן שלבירד לברון ייצור תחרות. בסנטר זו העדפה וחייבים להתחשב בשאק לצד צ׳מברליין וראסל וקארים. אני אקח את ראסל מסיבות אידיאולוגיות.

נשארנו אם הפאואר פורוורד. מבין האנשים שהיה כתוב PF ליד השם שלהם. אני לוקח את דנקן. אבל באמיתי – הוא פיבוט ויותר קרוב בעמדה לראסל מאשר למאלון. בפאואר פורוורד יותר קלאסי יש מאלון וברקלי.

אסף 22 במאי 2014

גם כאן דאנקן עשה בחוכמה: הוא בחר לעצמו את העמדה הכי חלשה היסטורית ( הוא ה 4 היחיד בכל רשימת טופ 12 סטנדרטית ), אבל בשנים קשות ידע לעבור מטעמים טקטיים לעמדה 5.
ככה הוא נבחר כל הקריירה לחמישיית העונה כמספר 4 ליד שאק, אבל בשנים חזקות בפורוורד – 2013 עם לברון ודוראנט, 2007 עם דירק וסטודמאייר – קפץ לסנטר ושמר על מקומו בחמישייה. כמו תמיד, יודע להתאים את עצמו לצרכים של הקבוצה.

דווקא בגלל זה, הפיתרון שלי הוא לשים את לברון ובירד בפורוורד.

אלון 22 במאי 2014

דאנקן לא בחר כלום. הוא עושה מה שהמאמן אומר לו.

כסיפוביץ 23 במאי 2014

אתה מתכוון שהוא בחר זאת במקום להיות גארד?

אסף 23 במאי 2014

אני מתכוון :)

בלינדר 22 במאי 2014

אני איתך בבחירת מג'יק וראסל. אפשר גם להכניס את בירד ולברון לחמישיה ביחד, תבחר אתה מי מהם ב-4 ומי ב-3. אני מעדיף לשחק עם דאנקן בפורווורד לא קלאסי מאשר עם מלון וברקלי.

ניר 22 במאי 2014

דורפן – בחרת רק 4 שחקנים, אני מניח ששכחת לרשום את קובי בראיינט…

גיל 22 במאי 2014

יש דברים שלא צריך לכתוב.

תוהה בדרכים 22 במאי 2014

שני דברים מדהימים אצל הספארס:

א. שינוי בסגנון המשחק לאורך השנים, עם אותו מאמן ועם אותו טריו מרכזי.

מי שזוכר, הספארס עד השנים האחרונות היו בעיקר קבוצת הגנה. מכאן השם הרע שיצא להם כקבוצת אנטי רייטינג.

הקבוצה הנוכחית שלהם הרבה יותר מזכירה את הקינגס של וובר ודיבאץ' מתחילת המילניום מאשר את קבוצות האליפות שלהם מאותה תקופה.

ב. הם לא פועלים לפי הנורמה המקובלת של ירידת יכולת עם התבגרות הכוכבים ומחזור חיים מקובל של קבוצה. זה גורל שאפילו קבוצות הגדולות הסלטיקס לא נמלטו ממנו.

תחשבו כמה קבוצות בליגה הספיקו לעלות ולרדת בזמן שסאן אנטוניו נשארו בצמרת עם אותו בסיס. זה פשוט לא יאומן.

על פי כל היגיון NBAאיי סביר, שנתיים לאחר ההפסד שלהם לת'נדר, שתי הקבוצות הללו לא היו אמורות להיות קרובות ביכולת.

בפועל הן לא קרובות, אבל אחרי שהזקנים השתפרו והצעירים הלכו אחורה.

דורפן 22 במאי 2014

נכון – כי כמו בכדורגל ובאמרה הישנה של שאנקלי. הכדור מהיר מהשחקנים. וככל שהשלישיה מתגברת וחבריה פחות סומכים על יכולתם האישי היא מוסרת יותר, וזה משפר אותה. הם הביסו את פורטלנד במשחק בו קיבלו 22 נקודות מהשלישיה הגדולה.

תוהה בדרכים 22 במאי 2014

לעניות דעתי (וזה כמובן לא יעמוד למבחן) זה גם אומר המפתח הוא יותר המאמן מאשר השחקנים.

דורפן 22 במאי 2014

זה המאמן. אבל אם לעשות הקבלה לברצלונה, למשל, אז דנקן הוא צ׳אבי. הוא פשוט כופה את דברו של המאמן בצורה מוחלטת.

תוהה בדרכים 22 במאי 2014

היה לנו כבר את הדיון הזה.

דאנקן שחקן ענק, מהטובים בהיסטוריה בתפקיד שלו. בנוסף, העובדה שהמשחק שלו לא בנוי על אתלטיות, מאפשרת לו למשוך את הקריירה.

ואחרי שכל זה נכתב, היה מזל גדול בקריירה להיות בסיטוציה אידאלית מהעונה הראשונה בליגה ועד האחרונה. לשחקנים אחרים לא היה מזל כזה.

דורפן 22 במאי 2014

מה זה מזל? להזכיר לך איך סופרסטארים אחרים פיטרו מאמנים? איך קובי בראיינט ושאקיל אוניל פרקו שותפות מנצחת בגלל אגו הרסני של שניהם? לא היה לו מזל – הייתה לו הבנה.

תוהה בדרכים 22 במאי 2014

המזל שלו מתבטא בשני אספקטים.

הראשון בכך שהוא נבחר בחירה ראשונה על ידי קבוצה של 55-60 ניצחונות. קבוצה לאליפות בילט אין.

השני, בכך שהוא בילה כל הקריירה שלו בארגון שמנוהל הכי טוב בליגה ושיחק בכל הקריירה תחת המאמן הכי טוב בליגה.

דורפן 23 במאי 2014

לבחירה ההיא היה אפקט קצר – אולי לאליפות הראשונה ועד שרובינסון פרש. מאותו רגע הוא עם קבוצה שלעולם לא בוחרת גבוה.

אתה חושב שזה טריוויאלי המאמן הטוב בליגה. לקובי בראיינט גם היה את המאמן הטוב בליגה (עניין של טעם – שניהם ראויים לתואר) והוא פעם אחת גירש אותו.

גיל 23 במאי 2014

אפשר לומר שהוא נהנה בשנים הראשונות מקבוצה טובה שלא הצליחה בפלייאוף תחת האדמירל ובשנה שנייה שלו כבר הוביל אותה לאליפות ולMVP של סדרת הגמר. בלעדיו הם לא היו זוכים באף אחת מהאליפויות וזה מה שחשוב.

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

קובי בראיינט זכה באותו מספר אליפויות כמו דאנקן. כמו דאנקן, היה לו את הפריבילגיה לשחק בקבוצות חזקות מאד מהרגע הראשון בליגה ועד סיום הקריירה כמעט.

השורה התחתונה הדומה למרות הבדלי האופי, די מוכיחה את הנקודה לדעתי.

היה לנו את הדיון הזה לפני שנה בפלייאוף. אני חושב שאלג'ואן בשיאו היה שחקן כדורסל יותר טוב מדאנקן, פשוט היה לו חוסר מזל לשחק בארגונים הרבה פחות מוצלחים ומול יריבות יותר חזקות.

שניהם שחקנים עצומים, היסטוריים ווינרים, רק הארבע-חמש אליפויות לעומת שתיים, זה כבר ההבדל בסיטואציה ולא ביכולת.

גיל 23 במאי 2014

קובי היה השחקן המרכזי בשניים וחצי מהאליפויות הללו ולאורך תקופה ארוכה היה לא רלוונטי, כולל הופעות מבישות בפלייאוף (פניקס למשל). תקופה ארוכה הוא ניסה להוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה לבד. אה, וכבר שלוש שנים הוא לא רלוונטי בעוד דאנקן כותב עוד ועוד פרקים בקריירה שלו.

קורא אדוק 23 במאי 2014

גיל נו באמת קובי היה שחקן מרכזי רק בשתיים וחצי אליפויות? ובאחרות אני מבין שהוא היה שחקן ספסל
תראה משחקים מהתריפיט שלהם או שפשוט תעברו על הסטטיסטיקה שלו בשנים האלו ואז נדבר

ואתה רושם שדאנקן פירק את הלייקרס וסיים את השושלת שלהם כשכולנו יודעים שהיחידים שפירקו את הלייקרס זה שאקובי עצמם
בשנות השיא שלהם הם לא ראו אותן ממטר ושאקיל התעלל בדאנקן כאילו הוא ילד בגן

גם הדיון פה בעיני הזוי,קח כל קבוצה של הספרס מהעשרים שנים האחרונות ותן להם לשחק מול הלייקרס של תחילת האלפיים, לדעתי מתוך עשר סדרות הספרס אולי גונבים אחת לא היה ספק בשנים שקובי ושאקיל רצו והתחשק להם מי הייתה הקבוצה הטובה בעולם

ליאו 23 במאי 2014

לתוהה בדרכים, השמטת פרט קטן בהשוואה בין דאנקן קובי והאקים: אלווג'ואן שיחק בתקופה של ג'ורדן.. פרט זניח לגמרי…

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

זה נכון, אבל צריך לזכור שלא ג'ורדן הוא זה שמנע אליפויות מיוסטון. אליפות אחת דווקא מנע מהם בירד עם בוסטון שרבים מחשיבים לקבוצה הטובה בהיסטוריה.

הבעיה של אלג'ואן לא הייתה ג'ורדן אל העובדה שהרוקטס לאורך הקריירה שלו כשלו ביכולת להעמיד סביבו קבוצה שתיתן לו סיכוי לאליפות.

דורפן 23 במאי 2014

פה נתת הנחה. ממש כמו דנקן הוא נכנס לקבוצה עם רלף סמפסון – שעוד היה טוב כמה שנים. ולקראת סיום הקריירה הביאו לו גם את ברקלי וגם את פיפן והם הפסידו ליוטה. בשלב הזה הוא כבר נחלש וזה לא עבד. לסיכום – בשיאו היה כנראה טוב מדנקן – אבל היציבות של דנקן על פני 15 עונות מטה את הכף לצידו

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

לא מתאימה לך גנבת דעת כזאת.

היה לו את רלף סמפסון, אבל שכחת נגד מי הוא היה צריך להתמודד: הקבוצות הכי חזקות בהיסטוריה של הלייקרס והסלטיקס.

נאמר זאת כך, הקבוצה של הלייקרס שהוא ניצח ב86, יותר חזקה מאיזושהי קבוצה שהספארס ניצחו אי פעם. רק שהוא היה צריך להתמודד בגמר, לא מול הנטס אלא מול הקבוצה הכי חזקה בהיסטוריה של הסלטיקס.

זה נכון שהוא לא החזיק מעמד עד שלב מאוחר ברמה של דאנקן, פשוט כי המשחק שלו היה מבוסס יותר על אתלטיות ואולי גם כי היכולת לשמר את הגוף השתפרה ב15 שנים האחרונות.

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

ואני לא חושב שנתתי לו הנחה. בין רלף סמפסון בשנתיים-שלוש הראשונות שלו וחצי עונה ב95 עם דרקסלר שהיה כבר מעבר לשיא (ולא נבחר לאולסטר באותה עונה), לא שיחק לצדו אף שחקן שמתקרב לאולסטר לגיטימי.

הוא לקח אליפות עם קבוצה שהשחקן השני בטיבו שלה היה אוטיס תורפ.

יהודה 23 במאי 2014

קורא אדוק, הלייקרס של 2003 היו בשיא כושרם, אחרי התחילת העונה עברה עליהם בצל פציעה של שקיל הם חזרו לעצמם אחרי שהרקורד שלהם אחרי חג המולד הוא 75% נצחונות. בריאנט היה אז mvp ושקיל היא בלתי-עציר ובהתאם גם הלייקרס כקבוצה … עד שפגשו את הספרס.

קורא אדוק 23 במאי 2014

יהודה,הם היו קבוצה שבורה לחלוטין חברתית כשהמשפט של קובי ברקע
ושלא נדבר על זה שהם היו אחרי תריפיט. ארבע עונות היסטוריות שבסוף האחרונה הפסידו לספרס

avri 23 במאי 2014

All of these historical comparison are impossible. Like comparing big O with Russell Westbrook, or Miki with Katash. Different games, different times, different opponents. Apples and oranges

גיל 23 במאי 2014

קורא, הכוונה שהוא לא היה השחקן המרכזי בשלוש האליפויות הראשונות. הוא היה די זניח באליפות הראשונה ועם שיפור באליפויות הבאות. באליפות השלישית אפשר אולי לתת לו חצי מהחשיבות של שאקיל. והזיכרון שלך די מוגבל. דאנקן נתן סדרות אדירות נגד שאקיל, הוא בטח לא התעלל בו. כקבוצה, הלייקרס היו טובים יותר כי לדאנקן לא היה עם מי לשחק בשלהי הקריירה של רובינסון. ושאק וקובי התפרקו אחרי ההפסד לספרס. למעשה, הם עלו כפייבוריטים ברורים לגמר ב2004 והושפלו כגגד כל הסיכויים. זה לגנותו של שאקיל ולא היה קורה אצל דאנקן (למעשה קובי היחיד שם שתפקד בצורה כלשהיא).

גיל 23 במאי 2014

ולגבי אולג'ואן כבר הבעתי את דעתי. בשיאו אולי היה טוב מדאנקן אבל השיא הזה היה קצר וחלק גדול מהתקופה שלו הוא לא השיג כלום. הוא אפילו לא עלה לפלייאוף פעם אחת מה שלא יעלה על הדעת עם דאנקן. ג'ורדן הוא רק תירוץ כי אף אחד לא מנע מהם להגיע לגמר יותר פעמים בשנות ה90 והוא לא השיג את זה.

גיל 23 במאי 2014

קבוצה שבורה לחלוטין? מאיפה הבאת את זה? ממש רחמים עליהם.

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

על איזה שיא קצר אתה כותב?

http://en.wikipedia.org/wiki/Hakeem_Olajuwon

מספרים מטורפים לאורך 13 העונות הראשונות שלו.

דאנקן פשוט שיחק בארגון הרבה יותר מוצלח, תחת מאמן הרבה יותר טוב ועם שחקנים יותר טובים לצדו.

גיל 23 במאי 2014

שוב, שיא קצר מבחינת הישגים קבוצתיים. גם לגארנט היו סטטיסטיקות מפלצתיות שלא הובילו את הקבוצה לשום מקום. אולג'ואן הגיע לשיא קבוצתי עם סמפסון בתחילת הקריירה ואז באמצע שנות ה90 שוב. אי אפשר להפיל את זה רק על הארגון.

אריק האדום 22 במאי 2014

בזמן האחרון יש יותר מידי שיכורים כאן בדה-באזר. זה מאוכזב מגיגס. זה קורא לדנקאן צ'וקר.
צאו לחופשה אנשים. תתאפסו על עצמכם

איציק 22 במאי 2014

אתה לא מבין נכון, לא צ'וקר… ג'וקר…

אריק האדום 22 במאי 2014

דיברתי על התגובה של גורביץ. או שאתה מתחכם

איציק 22 במאי 2014

אז אמר… גם אתה יכול להגיד…
זה ברור גם לתרנגול עיוור שמה שדאנקן עושה לאט, השייחים הצעירים לא מסוגלים לקלוט וליישם בשום צורה, והוא נמצא עשרה צעדים לפניהם.

גורביץ' 22 במאי 2014

אני לא קורא לא צ'וקר, אבל כמדומני הוא החטיא שני ליי אפים מכריעים במשחק 7 בגמר מול מיאמי.
אם לברון היה עושה את זה איך היית קורא לו ??

גיל 22 במאי 2014

החטיא לייפ אחד אחרי משחק עצום וסדרה גדולה ו4 אליפויות ברזומה שלו. אתה יודע בכלל מה זה צ'וקר?

גורביץ' 23 במאי 2014

אני יודע שמי שמנצח משחקים הוא ווינר. היה לו משחק מדהים, אבל את הזריקה הכי חשובה הוא החטיא. אני יודע שזה כואב, אבל זאת האמת

רונן דורפן 23 במאי 2014

גורביץ – אם זה לא להקניט -זו על גבול האווילות. בכמה מחמש סדרות הגמר שלו הוא ניצח? בכמה היה טוב? בכמה סדרות גמר לברון ג׳יימס היה לא טוב? (למשל קבע את שיא כל הזמנים בירידה בקליעה מהעונה הרגילה לגמר)

מה שבאמיתי ראינו ששחקן בדמדומי הקריירה שלו עם שני חברים לקבוצה בחירות דראפט נמוכות ולא אמריקאים ולא צעירים, כמעט מנצח שחקן בשיא הקריירה שלו שעוד אסף סביבו סופרסטארים-שונאי-תחרות אחרים.

זו המציאות. בגיל 38, עם קבוצה זקנה לברון עם סופרסטארים בגיל האידיאלי בקושי ניצח אותו.

גורביץ' 23 במאי 2014

רק עניתי למי ששאל אם אני יודע מה זה צ'וקר. לברון נחנק מאז שהוא הגיע לסדרת גמר בפעם הראשונה ופחות או יותר עד הרבע הרביעי במשחק השישי נגד סן אנטוניו (אם להיות מדויק, עד הרגע שנפל לו המגן זיעה המגוחך של המצח).
הןא קלע/החטיא/מסר/איבד/חטף, אבל השתלט על המשחק בצורה כזאת שהשאירה את הסיכוי למזל שהגיע לצד של מיאמי.
לצערי, ובאמת זה היה לצערי (אני לא אוהב את סן אנטוניו, אבל עוד פחות את מיאמי), דנקן החטיא שני ליי אפים שדי הכריעו את הסדרה.
אבל אם להיות פייר, הסדרה נגמרה כבר במשחק השישי עם ההחלטה של פופ לא לעשות עבירה, אבל זה כבר שייך לסיפור אחר

גיל 23 במאי 2014

לברון לא נחנק, כאילו מה, יש רק ווינרים וצ'וקרים במשחק? אם שחקן לא קולע סל הוא מייד נחנק?

איציק 23 במאי 2014

מישהו זוכר אחד בשם ג'ורדן???
הוא הסביר למה הוא הצליח הרבה, כיוון שהוא הרבה פעמים נכשל. הדדולה של שחקן זה שהוא לוקח על עצמו לעשות את מה שצריך כדי לנצח, ולפעמים זה לא מצליח (אלא אם אתה לאי-אפ סמית', ואז זה תמיד לא מצליח). כך שדאנקן הוא וינר גדול, הוא לא פולד לקחת אחריות ולעשות את הדבר הנכון. הרבה פעמים זה הצליח, וכמה פעמים גם לא. זו הגדרה של ווינר.

אסף 23 במאי 2014

אם לא הסל של ריי אלן בסוף משחק 6, מה שהיינו זוכרים מהגמר של 2013 זה המחצית הראשונה שדאנקן נתן באותו משחק. הבנאדם פשוט בא לקחת אליפות, וקלע במחצית 25 נקודות בקרוב למאה אחוז מהשדה (אאל"ט). גם אם היה בן 25 זו היתה מחצית מדהימה.

דורפן 23 במאי 2014

וכל זה כבר בשלב של אחרי המורשת שלו. הוא עכשיו בגיל שג׳ורדן בא לוושינגטון. משחק להנאתו ועדיין מוציא את המיץ ללברון בשיא הקריירה. על פני מה שמוגדר שנות איכות – ארבע גמרים, ארבע אליפויות, תמיד 50 ניצחונות. שחקן התקופה.

אסף 23 במאי 2014

רונן, עם יד על הלב – דאנקן שחקן התקופה? לפני לברון?

דורפן 23 במאי 2014

בודאי. מה שאתה רואה עכשיו זה את דנקן פוסט-פרישה במושגי כדורסל עדיין מוביל את הכוחות שלו למאבק שקול בלברון. כשלברון בשיא הקריירה שלו אסף שני סופרסטארים אחרים לצידו. ועדיין לא כל כך רחוק.

כזה היה הפוך – לדנקן הייתה את הקבוצה החזקה יותר והוא היה בשיא הקריירה ולברון בתחילתה. זה היה כל כך 0-4.

אסף 23 במאי 2014

לא מסכים.

דאנקן כבר לא בשלב שהוא מוביל כוחות. משחק נפלא לגילו, אבל כבר 5 שנים לפחות הוא לא השחקן הטוב בספארס.
היו 3-4 שנים בתחילת העשור הקודם שהוא התחרה עם שאק על משבצת השחקן הטוב בליגה, אבל בעשר השנים האחרונות הוא בערך טופ 10 בממוצע, ובחמש האחרונות כנראה שפחות טוב.
יש לו המון קרדיט על התמדה ברמה גבוהה, אבל לא יהיה נכון להתייחס אליו כאל שחקן מוביל בשלב הזה של הקריירה.

לברון הוא השחקן הטוב בליגה כבר 6 שנים רצופות, בלי הרבה מחלוקות ( וגם לפני זה היה לא רע ). לא היתה שליטה כזו מאז ג'ורדן, ולפניו קארים אני חושב.

לפי הקריטריון של "מי היה הכי טוב למשך הזמן הארוך ביותר" צריך להעדיף את לברון.

אסף 23 במאי 2014

ואגב, פארקר ומאנו 2007 מול ווייד ובוש 2013? נראה לי שאני מעדיף את הראשונים.

תסתכל על זה ככה: אם אתה מוציא את דאנקן ולברון מהסידרה ב 2013, יש מצב שהספארס מנצחים 4-0.
אם אתה מוציא את שניהם מהסידרה ב 2007 – אותו דבר.

גיל 23 במאי 2014

אסף, על פי מדד היעילות דאנקן הכי יעיל בספרס השנה. הוא אולי לא משחק הרבה אבל כשהוא משחק הוא בין הכי טובים. קשה לדבר על שחקן מצטיין של הספרס אבל בלי האתלטיות וחכמת המשחק שלו הספרס לא היו מה שהם היום. מספיק לראות את המשחק הראשון נגד אוקלהומה כדי להבין איך הוא משנה את כל המשחק.

אסף 23 במאי 2014

גיל, אני יודע שהוא תורם הרבה ( למרות שלטעמי פארקר יותר חשוב ממנו ), אבל רונן שם אותו היום על אותה מדרגה כמו לברון , ואני לא חושב שזו השוואה נכונה.
לפני עשור הוא היה אולי השחקן הטוב בליגה, היום הוא לא טופ 10.

גיל 23 במאי 2014

והוא צודק כרגע. השחקן הכי משמעותי מאז הפרישה של ג'ורדן. לברון אולי טוב יותר אבל בסיכום הכללי כרגע זה דאנקן.

מאירי 22 במאי 2014

תענוג של פוסט

יואל 22 במאי 2014

ההערה על לברון בסיום בדיוק במקום. אני רואה משחקים שלמים של מיאמי שבקטסל השופט היה שורק לחצי מהחדירות של לברון. מגוחך

תומר ש 23 במאי 2014

+1

גיל 22 במאי 2014

כדי לעצור את דאנקן צריך לערוך בדיקות סמים מחמירות יותר. הוא וג'ינובילי בטוח משתמשים באיזה חומר שמחזיר אותם עשר שנים אחורה.

גל ד 23 במאי 2014

החשד הזה מציק גם לי, אבל מציק לי גם לגבי שחקנים צעירים יותר שלא ננקוב בשמם.

ודריק פישר. זה הראשון שהייתי בודק.

איציק 23 במאי 2014

אני מבין שכשאתה אומר צעירים אתה מתכוון בראש ובראשונה דריק פישר, אז אולי צריך גם לבדוק את דריק שרפ ;)

גל ד 23 במאי 2014

לא. שים לב ל'ו' החיבור

צעירים + דריק פישר. כלומר אני לא כולל את דריק פישר (או דאנקן וג'ינובילי) בקבוצה שאני מגדיר כצעירים.

איציק 23 במאי 2014

שמת לב ש-'ו' היה בפסקה חדשה. אפילו לא בפסוק חדש. אם היתה כותב "צעירים שלא אנקוב בשמם ודרק פישר…" אז זה היה נכון. ברגע ששמת נקודה, וחמור מכך, התחלת פסקה חדשה, הטיעון שלך לא נכון, כיוון שמשתמע שדרק פישר הוא הראשון בין כל הצעירים שיתה בודק (ואת דאנקן וג'ינובילי הצעירים גם).

גל ד 23 במאי 2014

באמת?

איציק 23 במאי 2014

באמת!!!

duncan 23 במאי 2014

לברון מקבל שריקות בצבע כל הזמן. מדהים.
הספרס פשוט משחקים חכם ונכון. זה גם כי יש שיטה וגם הם קבוצה של שחקנים חכמים. אתה לא יכול לקחת 10 טמבלים כמו JR סמית וכרמלו ולומר להם יאללה שחקו חכם.
ג'ינובילי פשוט חכם. 37 שניות למחצית הכדור הגיע אליו אחרי ריבואנד והוא סימן 'להרגע' ואז ראה שיש 37 שניות לסיום והבין שיש מצב ל two for one, ודפק שלשה.
דיאו וספליטר חכמים ויודעים למסור.
אין שם שחקנים שמתעקשים ללכת אחד על אחד או לשחק אותה אחד על אחד. אין שם אגו. מלא פעמים רואים את פופ צורח על דנקן אחרי פאשלה בהגנה. זה ההבדל.
קח את גרין,דיאו,בלינלי,ספליטר ומילס לקבוצה אחרת ותקבל סתם שחקן. לא סתם שחקנים אלמונים הגיעו לקבוצה הזאת ופרצו – רוג'ר מייסון,גארי ניל,ברוס בואן ועוד

גיל 23 במאי 2014

אני דווקא כן חושב שאפשר לאמן הרבה שחקנים כמו הספרס. המפתח הוא תנועה מתמדת בהתקפה. גם אם התרגיל לא עובד פשוט להמשיך להסתובב עד שישתחרר שחקן וברגע שמתחילים להתמסר ושחקנים חודרים בלי כדור אז ההגנה חסרת אונים. זה מחייב הגנה עילאית ומשמעת עצמית. כמובן שלא כל שחקן מוכן להתאמץ ככה לטובת הקבוצה אבל בתאוריה זה לא כזה מסובך.

גיא 23 במאי 2014

שחקן שתוקף את הצבע מקבל שריקות, בזה לברון לא שונה מג'ורדון, בראיינט או שאקיל (לברון 8.6 זריקות עונשין במשחק, ג'ורדון בשיקאגו 8.7 זריקות, בראיינט 7.6 זריקות, שאקיל בלייקרס 10.8 זריקות)

גיא 23 במאי 2014

הקריירה של דנקן מדהימה. 16 עונות רצופות בטופ של ה-NBA. הבעייה של השאלה "החמישיה בגדולה" היא מה יותר חשוב- אורך קריירה ויציבות, הישגים או היכולת בטופ של הקריירה. לדוגמא בארקלי בשנות השיא שלו (88-93) קלע 26 נק' ב-56.8% מהשדה, קטף 11.5 ריבאונדים ומסר 4.1 אסיסטים. דאנקן נתן רק עונה אחת בכל הקריירה שלו בה קלע מעל 25 נק' למשחק (2001-2002), עונת השיא באחוזי קליעה של דאנקן היא עונת הרוקי שלו עם 54.9% קליעה מהשדה. בארקלי בשיאו לקח 14.6 ריבאונדים למשחק, דאנקן בשיאו- 12.9 ריבאונדים.
דוגמא נוספת היא קארל מאלון שב-11 עונות בין 88 ל-98 החמיץ רק 4 משחקים קלע 27.6 נק' ב-52% כאשר על פני אותן 11 עונות לא ירד מ-25 נק' וקטף 10.5 ריבאונדים למשחק. כמו עוד מספר שחקנים גדולים נוספים לצערו של מאלון שיא הקריירה שלו חפף את זה של אחד מייקל ג'ורדון.

ולמרות הסטטיסטיקות האלו עדיין היכולת של דאנקן להיות תקף לאורך קריירה כל כך ארוכה היא טיעון חזק למקומו בחמישייה "הגדולה".

גיל 23 במאי 2014

תשווה ממוצעים ל36 דקות ולא תמצא הבדל גדול.

גיא 23 במאי 2014

3 עונת השיא של כל שחקן,ממוצעי נק' עבור 36 דקות:

קארל מאלון: 29.3, 27, 26.8
צ'ארלס בארקלי: 26.6, 25.7, 24.5
טים דאנקן: 22.6, 21.9, 21.9

וכמובן אחוזי הקליעה הגבוהים של בארקלי ומאלון מרשימים יותר כאשר מתייחסים לכמות גדולה יותר של דקות למשחק.

גיל 23 במאי 2014

להפך, אחוזי הקליעה של דאנקן מרשימים יותר כי הוא זורק הרבה יותר מחצי מרחק. הוא עושה את זה על בסיס קבוע כל הקריירה. ו
למה אתה משווה רק נקודות? למה לא ריבואנדים, אסיסטים, בלוקים וחטיפות? ולא צריך להשוות רק עונת שיא אחת או שתיים אלא ממוצעי קריירה, זה היתרון הגדול של דאנקן שלא חווה כמעט ירידה ביכולת שלו.

גיא 23 במאי 2014

כל הנקודה שלי הייתה שהייתרון הגדול של דאנקן הוא היציבות בקריירה והישגים לעומת עונות שיא של PF גדולים אחרים, והבעייה בהשוואה בין החשיבות של שיא קריירה לעומת אורך קריירה ויציבות.

גיל 23 במאי 2014

אבל שיא לא נמדד רק בנקודות וסטטיסטיקות. כמה ריבים היה לבארקלי בפילי ואחר כך וכמה מהם פגעו אולי בסיכויי ההצלחה של הקבוצה? מה הסיכויים שאם ביג מן מגיע לקבוצה שיש בה סנטר האל אוף פיימר שזה יגמר בפיצוץ? דאנקן עשה הכל כדי שהקבוצה תצליח. הסטטיסטיקות האישיות לא ממש מעניינות אותו. מה איכפת לו שהוא קולע פחות 5 נקודות אם הקבוצה מנצחת?

שי ס. 23 במאי 2014

גיא- אמנם כבר הגיבו לך אבל בכל זאת,
א. בסטטיסטיקה הזאת אין נתוני הגנה ודאנקן בניגוד לשניי האחרים הוא עוגן הגנתי מהרמה הגבוהה בהיסטוריה.
ב. אמנם הסטיסטיקה של מאלון אולי יותר מרשימה, אבל בעוד דאנקן נותן לך את התחושה שיש על מי לסמוך, ושקבוצה שלו כבר תנצח את המשחק, התחושה אצל מאלון היא שהוא כבר ימצא דרך להפסיד.
לבסוף, זה פשוט לא כוחות, דאנקן שחקן הרבה יותר גדול

דורפן 23 במאי 2014

גיא – כתבת כאן הסבר מצויין למה צ׳מברליין גדול מראסל. למה גרד מילר גדול מפלה. למה כרמלו אנטוני הוא שחקן ענק – סטטיסטיקה.

כדורסל הוא ספורט קבוצתי.

איציק 23 במאי 2014

אני ממש לא מקבל שבארקלי לא היה שומר טוב. צריך גם לזכור שבגובה שלו הוא שמר על שחקנים בגובה של מלון ושמר לא רע בכלל. הוא כמובן גם שמר על שחקני 3 מידי פעם כמו שמלון (מעט) ודאנקן יותר, שמרו על מספרי 5. בארקלי גם היה שחקן קלאץ' טוב מאוד (לא משווה מול דאנקן, אבל מלון בכלל לא באותה קטגוריה). חוץ מזה, בארקלי היה תופעת טבע וחויית צפייה בלתי רגילה (כל עוד אתה לא צופה בו ומנסה לסחוט עברת תוקף :-)).

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

רונן,

ענין ה"ספורט הקבוצתי" עובד גם לכיוון השני- דאנקן שיחק כל הקריירה בארגון הכי מוצלח בליגה, מול יריבות פחות חזקות משהיו לבארקלי ומאלון.

אי אפשר מצד אחד לבטל סטטיסטיקות אישיות בטענה שמדובר ב"ספורט קבוצתי" ומצד שני להציג את מספר הטבעות של דאנקן כחזות הכול.

גיא 23 במאי 2014

צ'מברלין וגרד מילר נעלבו מההשוואה לכרמלו.
לא טענתי שהקריירה של קארל מאלון וצ'ארלס בארקלי גדולה משל דאנקן, לטעמי קשה לקבוע והם בשורה אחת יחד עם קווין גארנט.

אלעד 23 במאי 2014

איך קשה לקבוע בין דאנקן לגארנט? הם הגיעו פחות או יותר ביחד לליגה, שיחקו רוב הקריירה באותו אזור, אותו תפקיד… הנתונים אומרים דרשני. עם כל הסימפטיה וההערכה שיש לי לגארנט, הוא לא באותה ליגה של דאנקן.

איציק 23 במאי 2014

אלעד,
גארנט בהחלט באותה ליגה עם דאנקן (NBA כמדומני), הם רק ברמות שונות, אך אין בינהם פער תהומי. אני חושב שגארנט היה שחקו הגנה טוב מדאנקן במשך הרבה שנים, וגם בהתקפה היה כלי רציני ביותר, אך הוא הסתמך המון על אתלטיות וזה שחק אותו מהר יותר. היתי מדרג את גארנט אחרי דאנקן ובארקלי אך לפני מלון.

Matipool 23 במאי 2014

ואם בעולם מקביל , דאנקן מגיע מהדראפט למינסוטה וגארנט לסן אנטוניו ?
סביר להניח שגארנט היה עם כמה טבעות ודאנקן נחשב לפחות טוב ממה שהוא נחשב היום .
רוצה לאמר – בספורט קבוצתי אתה תלוי מאד בסיטואציה של המועדון שאתה נמצא בו וכמות התארים היא לא חזות הכל .
אני חושב שמבחינת כישרון ויכולת אישית ( לפחות בעשור הראשון שלהם בליגה ) , גארנט לא נופל מדאנקן .
חוץ מזה – ממה שאני קורא כאן ובכלל בשנים האחרונות , אני חושב שעושים עוול לקארל מלון שהיה שחקן ענק ובמשך זמן רב נחשב לבחירה לגיטימית לחמישיית כל הזמנים . היו לו שתי בעיות עיקריות – מייקל ג׳ורדן ושחקנים לא מספיק טובים ביוטה ( למעט כמובן סטוקטון האדיר , הנפלא והנשגב ) .

גיל 23 במאי 2014

מאטיפול אני בכלל לא בטוח. גארנט לא הוביל את מינסוטה לכלום וכמו שסימונס כתב בזמנו, אי הופעה בפלייאוף 6 שנים זה משהו שלא היה קורה עם דאנקן. גארנט הוא שחקן שמרוכז בסטטיסטיקות האישיות שלו אבל לא שיפר אף אחד לצידו ורק זכה באליפות כשחבר להאל אוף פיימרים אחרים.

אלעד 23 במאי 2014

מטיפול, ואם דאנקן מגיע למינסוטה ולידו מרבורי הופך לתואם טוני פארקר, וטום גוגליוטה נשאר ומשתפר משנה לשנה? אם כבר הנחות היפותטיות אז בוא נניח אותן עד הסוף. עובדתית הם הגיעו לליגה בהפרש של שנתיים (כשדאנקן נבחר גארנט כבר היה אול-סטאר) ושיחקו בתקופה מקבילה כאשר אי אפשר להשוות את ההישגים כי זה עושה עוול לגארנט. הוא באמת (היה) שחקן נפלא. חבל.

רוני שטנאי 23 במאי 2014

התענוג הגדול מסן אנטוניו גורם לי לא להחמיץ שום משחק שלהם בפלייאוף. בכלל הסיבוב הראשון השנה היה פשוט נהדר. עדיין לא הייתי סוגר את הסדרה לגמרי כי תמיד קיים החשש שכמו שאיבקה נפצע, פארקר עלול שוב למתוח משהו בגוף, או שהצמד של אוקלהומה כן יתחיל לצלוף בלי הכרה. מאוד מקווה לשחזור של הגמר מהעונה שעברה, כרגע הספרס נראים כל כך נפלא כשלכל שחקן כמעט בסגל יש תרומה ייחודית משלו כך שגם כאשר שחקנים מסוימים לא מתפקדים היטב יש את מי שממלא את החסר. נתון אחד שבו הספרס מאוד חזקים לאורך כל הפלייאוף הוא נתון הרבע השני "רבע המחליפים". הנתון הזה זועק לעין ודי ברור, היות והספסל הוא הטוב בליגה. השמרנות של מאמנים והאמונה הזו של "רבע המחליפים", ולשמור את הטובים ביותר לסוף המשחק עולה ביוקר.

גיל 23 במאי 2014

זה לא שמרנות אלא עייפות בפועל. זה חלק מההצלחה של הספרס, הם מתישים את היריב. תראה את דוראנט ווסטברוק (שבאמת עושה רושם שמתאמץ יותר מכולם), כמה הם שחוקים ברבע השלישי והרביעי. הספרס פשוט לא נותנים לך לנשום ואם אתה קצת מזייף זה עולה לך ביוקר.

כסיפוביץ 23 במאי 2014

אני עם אריק האדום.
זורקים הערות על דאנקן כאילו הם מכירים עוד יציע שלם של אנשים שעשו מה שהאיש עושה ועשה לכדורסל.
מכמה ילדים שראו אותו בחמש השנים האחרונות זכ צריכה צפוי אבל יש כאן כמה חברה שמלטפים את הילדים שלהם עם האצבעות שכתבו את דברי ההבל האלה.

The big f…

בני תבורי 23 במאי 2014

כדי לרצות את צ'ורה שינו את מועדי השליחויות של הפיצה.

איציק 23 במאי 2014

למה לדבר סתם, כדי לרצות את צ'ורה צריך היה לשלוח פיצות כל הזמן ;)

אריק האדום 23 במאי 2014

הדיון הזה מתכתב עם עם הדיון של כיתת 92 של היונייטד אל מול זו של 95 באייאקס.
המסקנה היא זהה לדעתי.
סאן אנטוניו הייתה מועדון קטן ונחמד. מאז שהגיע אחד, דאנקן. גם הוא היה תחת אותו מאמן כל הקריירה. וביחד הם הרימו את המועדון הזה לגבהים האלו.
בראיינט גדל להיות מי שהוא בלייקרס. כנ"ל שאקיל.
גורדן דיי עשה את שיקגו.
בארקלי לא עשה מועדון. כלומר מה ההבדל בין התרומה שלו לתרומה של נאש לפניקס?
לברון בכלל לא נכנס לדיון הזה. הוא פשוט עשה cheat במנג'ר.

שי ס. 23 במאי 2014

cheat במנג'ר!!!!!! ניראלי התיאור הכי ממצא ללברון.

גיא 23 במאי 2014

יש שחקנים שיש להם הילוך נוסף, היכולת להתעלות ולהשתלט על סדרת פלייאוף.
ג'ורדן עשה זאת אין ספור פעמים, זכור בעיקר גמר 93 בו ג'ורדן קלע 41 נק' למשחק מול הסאנס עם בארקלי.
האקים ב-95 סיים את כל הפלייאוף עם אליפות, MVP פללייאוף, 31 נק' למשחק כל זאת ללא יתרון בייתיות בשום סדרה.
שאקיל ב-2000 היה כח בלתי ניתן לעצירה עם 30.7 נק' ו-15.4 רב' למשחק בפלייאוף כולו, 38 נק' ו-16.7 רב' בגמר הפלייאוף.
לברון ג'יימס ב-2012 עם 30.3 נק', 9.7 רב', 5.6 אס' וסדרה מטורפת מול בוסטון עם נצחון בבוסטו, במשחק 6 של להיות או לחדול בו קלע 45 נק' קטף 15 רב' ומסר 5 אס'.

הייחוד של סאן אנטוניו שכאשר היא זוכה באליפויות היא עושה זאת דרך תלכיד קבוצתי בו לדאנקן חלק חשוב. אבל לדאנקן אין ברזומה פלייאוף בו הוא סחב את הקבוצה על הגב, ולכן לטעמי הוא מדרגה אחת מתחת לגדולים ביותר.

דורפן 23 במאי 2014

זאת אומרת – במצב בו הביא את הקבוצה לתפקוד אופטימלי הוא אמור לפרק את התלכיד כדי שיירשם פלייאוף ״בו סחב את הקבוצה על הגב״.

זה נראה לי משפט מספר הכדורסל של קובי בראיינט.

אגב – בגמר הפלייאוף מול הניקס, בשנתו השניה, כשהיה צריך הוא השתלט.

גיא 23 במאי 2014

פופוביץ הביא את הקבוצה לתפקוד אופטימלי.

תוהה בדרכים 23 במאי 2014

זאת בהחלט נקודת תורפה יחסית שלו. הרי זה לא שהספארס תמיד זוכים באליפות והכול הולך להם חלק ויש מצבים שבהם אתה צריך מהכוכב שלך סדרה של 30+ נקודות. לדאנקן יש את היכולת את הזו, אבל לא ברמה של הכי גדולים בהיסטוריה.

אף אחד לא טען מעולם שלארי בירד לא שחקן קבוצתי ובכל זאת היו לו עונות עם קרוב ל30 נקודות למשחק.

אריק האדום 23 במאי 2014

אז אנחנו מדברים על טניס??? הייתי בטוח שהדיון הוא על כדורסל שהוא משחק קבוצתי. סליחה אנשים. אני קצת הפוך בזמן האחרון

אריק האדום 23 במאי 2014

יש אחד, שמו ז'ארדל, בוקיפידה רשום עליו:
With his exceptional positioning ability, he was able to become one of Europe's most prolific strikers during his time at FC Porto, Galatasaray, and Sporting CP, scoring 266 goals in 274 games for those clubs.
עכשיו אני בטוח שאף אחד לא סופר אותו ברשימת הגדולים. או לצורך הענין ספר אותו אי פעם ברשימת גדולים כלשהי.
סטטיסטיקה זה לא הכל.
דאנקן יירשם בספר ההיסטוריה של הספרס כ-"הכוכב". הוא המייקל גורדן שלהם. הלארי בירד. והוא עשה את זה בהפועל עכו של ה-NBA.
אז תחסכו ממני את ההשתלטויות. המספרים. והבולשיט.
לברון, טוב ככל שיהיה עדיין יזכר כמי שחבר לבוש וויד כדי ליצור שושלת פלסטית. וזה לא ישתנה גם אם הוא יזכה בעוד 5 טבעות.
אלא אם כן הוא יחזור לקבלירס ויעשה שם "דאנקן" עד אז…
של נעלייך מעל רגלייך.

גיל 23 במאי 2014

24 נקודות ו17 ריבואנדים בסדרת גמר וכמעט קאודריפל דאבל במשחק שזכה באליפות לא נחשב השתלט?

יואב בורוביץ' 23 במאי 2014

דורפן אתה מתבלבל- אם כבר, את חוקי הצעדים שינו כדי לעזור למייקל.

דורפן 23 במאי 2014

הבעיה ששינו אותם לפני שלוש שנים. אז אלא אם כן שינו אותם בגולף – זה היה עבור לברון. לא רק זאת – בסרט ההדרכה לשופטים היו סרטונים של לברון מקבל צעדים

איציק 23 במאי 2014

סיפור לגבי ג'ורדן וצעדים. שופט בכיר של ה-NBA (לא זוכר את שמו) סיפר לפני פרישה על איך הוא רואה שיפוט נכון. הוא סיפר ששופט מפספס בין 80-90 אחוז מהאירועים, והשאלה היא לא כמה הוא מפספס כי אם אילו עברות הוא רואה והחשובות ביותר הן אלו שמשפיעות על המשחק וברגעים הקריטיים. הוא גם טוען שלפעמים צריך לא לראות הגם שרואים. הוא ספר שבאחד המשחקים, חצי דקה לסיום המשחק, שיקאגו מובילה בהפרש עצום, ג'ורדן חוטף כדור רץ ועושה דאנק ספקטאקולארי. כל האולם באויר, אבל ג'ורדן עשה צעדים, והוא ראה אותן. מה לעשות… לשרוק על פי החוקה ולבאס את כל האירוע או שהמשרוקית תידום. לטענתו זה מקרה קלאסי של דברים שלא צריך לראות ולא צריך להגיב. אז נכון, לפעמים גם לג'ורדן לא שרקו צעדים.

תומאס 23 במאי 2014

לפני כחודש ומשהו ישבתי לי בחדר במלון בווגאס, שם שהיתי לרגל תערוכה מקצועית כלשהי. ישבנו אני ועוד חבר, שפעם היה צופה ומשחק כדורסל, אבל כבר כמה שנים טובות שזה לא בראש מעייניו. הוא צפה בבערך 30 שניות של משחק(לא זוכר בדיוק איזה) ששודר באותו רגע והשאלה היחידה שהיתה לו היתה ממתי מותר לעשות צעדים בכדורסל. חייכתי והסברתי לו בדיוק את הטקסט הזה(מינוס מיקן אבל עם הערה קצת דומה לגבי דנקן), באותה הצורה ועם אותה הפואנטה.

עוד מעט יבטלו עבירות תוקף של שחקן שחודר בכח(למרות שגורדן כבר קבע תקדים לזה) ואולי בונוסים למי שמרכיב משקפיים מגניבים.
דווקא חבל, כי הוא באמת שחקן חד-פעמי.

עומר ח. 23 במאי 2014

כדי לעצור את דאנקן פשוט אפשר לאסור על קליעות עם הקרש. ל-99% משחקני ה-NBA האחרים זה לא יפריע.

עומר ח. 23 במאי 2014

רונן, מיהו לדעתך הפוינט הגארד השני בטיבו בהיסטורית ה-NBA?

מאלו שיצא לי לראות הייתי הולך על סטוקטון.

דיזידין 23 במאי 2014

אני בוחר באיזיה (כי את אוסקר רוברטסון לא ראיתי)

בלינדר 23 במאי 2014

לארי בירד. מזל שהסלטיקס לא שמו אותו במקום הנכון במגרש

דורפן 23 במאי 2014

ממה שראיתי תומאס.סטוקטון אני חש מעט משודרג סטטיסטית בגלל סגנון מסויים – למשחק הייתי הולך עם אייזאה

עומרי 23 במאי 2014

דאנקן נתן יופי של סדרת גמר, אבל לא טובה יותר מקארים 85!
הדיבור היה שלאונרד יזכה, ןבצדק, באמויפי של הגמר.

תוכל להרחיב בנושא הצעדים ולברון? לא שמעתי על זה.
מעבר לנושא הפוסט (היותם של הספרס בלתי עצירים כרגע) – דאנקן מעולם לא הגיע לדומיננטיות שהצריכה ממישהו להתכנס ולהחליט איך עוצרים אותו. Just saying

גיל 23 במאי 2014

אם כבר גרין היה זוכה כנראה בMVP. ודאנקן לא הגיע לדומיננטיות שדרשה מחשבה איך לעצור אותו? חצי מהקריירה שלו עשו עליו דאבל טים בגלל שהוא כזה יפה?

אלעד 23 במאי 2014

בתקווה השנה גרין יהיה MVP. כרגע מול אוקלהומה זה הוא. וכשהוא קולע ככה הספרס מנצחים

Yavor 23 במאי 2014

האמירה הנכונה לגבי שריקות, שלדעתי צריך לאמץ גם באירופה, זה שאם העבירה/צעדים/מה-שלא-יהיה לא מקנים יתרון למבצע, לא צריך לשרוק. כלומר – אם היתה עבירה של המגן אבל זה לא גרם לו לעצור או להאט את המתקיף – אל תשרוק.

MJKB 24 במאי 2014

דורפן, לא יודע למה אמרת שלקובי ודאנקן אותו מספר אליפויות, אתה יודע משהו על הגמר של השנה שאני לא יודע?

Comments closed