למה אני מוצא עצמי צופה בגולף?

אולי כי המשחק מאדיר גאונות

gaming-tiger-woods-pga-tour-2

מה פתאום אני רואה גולף? הטקסט הזה נכתב לפני הכל אל עצמי. אני אמנם רואה הרבה מאד ענפים אחרים, אבל את הצפיה שלי בגולף אני לא יכול לפתור בעניין של ״רוב ענפי הספורט מעניינים אותי״ או אפילו הייתי פעם אחת באליפות אירופה לסומו נשים. כי לגולף בשבועות האחרונים אני ממש מהופנט.

חשוב להבהיר. אני לא שואל פה את השאלה ״למה אנשים רבים צופים בגולף?״. העובדה שגולף הוא ספורט פופולארי היא מובנת לי. כי מדובר בספורט מאד משוחק. אולי אפילו הפופולארי ביותר בעיסוק פעיל בעולם האנגלו-סקסי ואחיזה עצומה בהרבה מדינות אחרות כמו ספרד ויפן וסקנדינביה. לגמרי מובן לי למה האנשים שמשחקים גולף רואים גולף. אני מעולם לא שיחקתי גולף ולא מבין בו מספיק טכנית ולא ברור לי למה אני רואה גולף. ועוד דבר מעניין שגיליתי על עצמי בזמן הצפיה בגולף: לא כל כך מעניין אותי לשחק גולף!

אגב, הדיעה שזה ספורט עשיר נכונה לאמריקה. בבריטניה הוא לא ענף אקסלוסיבי במיוחד. כי המסלולים שם זולים בהרבה לבניה ותחזוק. שמעתי פעם מישהו אומר על ההשקעה במסלולים האמריקאים עם הגבעות והמדשאות והבריכות הקטנות. ״בצפון סקוטלנד צריך רק לחפור את הגומות״.

יש למשחק הזה גם היסטוריה מאד רומנטית. העובדה שטורנירים חשובים מגיעים למסלולים שונים רק פעם בדי הרבה שנים (מלבד המאסטרס) מעמידה כל חבטה למבחן ההיסטוריה מול חבטה דומה שחבט גארי פלייר ב-1974 או משהו כזה. אני אוהב את זה ככה. זה לא ענף עכשוויסטי. איש לא יעז להשוות כרגע את מקילרוי לג׳ק ניקלאוס או טייגר כמו התועבה בהשוואות השונות למייקל ג׳ורדן.

יש גם עוד משהו יפה. הרבה אנשים חושבים שהוא משחק לא פיסי. אז לפני כמה ימים שמעתי את ג׳ק ניקלאוס מספר שהוא נמך בכמעט עשרה סנטימטרים במהלך הקריירה שלו. הכל תוצאה של השחיקה של הסחוסים בחוליות. השחיקה הזו היא קשה מאד – אבל הדעיכה היא מתונה יחסית ומתאזנת עם עניין הנסיון שהוא קריטי. וזה יוצר מצב של הרבה יותר שחקנים עם סיכויים (מעבר לאופיו של המשחק). לא רק שהרבה שחקנים יכולים לנצח בכל תחרות אלא גם אפשר להיות הטוב בעולם בכל מיני גילאים שונים. אז אנשים יכולים ללהג על כך שזה נראה להם לא בעיה כי הם לא רואים ספרינטים. אבל בגלל שזה לא בעיה הרבה יותר קשה להיות הכי טוב בעולם ברגע נתון.

בהקבלה לטניס – האם פדרר ונדאל היו שולטים במשחק בצורה כל כך מוחלטת אם עדיין סמפראס ואגאסי – ואלו שיבואו בעוד עשור – היו שחקנים לגיטימיים?

*

הייתי פעם אחת בגולף במגרש עצמו. הכנתי כתבה ל״שם המשחק״ על טייגר וודס ונסעתי למסלול הGrove ליד ווטפורד – גרתי אז בלונדון – לראות אותו בטורניר אמריקן אקספרס שהוא לא טורניר מארבעת הבכירים אבל מאד יוקרתי.

למדתי כמה דברים שם.

ראשית, מי שעקבו אחרי וודס, ששיחק עם פדרייג הרינגטון אותו יום, הלכנו בערך 7-8 קילומטרים ברגל בארבע שעות. זה נחמד לחזור מאירוע ספורט בתחושה שלא השמנת בזמן שצפית באחרים משחקים. רק מדי כמה גומות עברנו ליד לוח תוצאות גדול שהראה לנו את המצב האמיתי בתחרות. בתוך הקהל הזה קשה מאד לראות מה קורה. כשהשחקנים שיחקו את הטי-שוט (מכת הפתיחה) לא תמיד יכולנו לראות להיכן זה מגיע. ולכן זו לא הייתה חוויה ספורטיבית מוצלחת כל כך לטעמי.

עם טייגר הלכו כ-1000 אנשים לדעתי. בקבוצות המשחק האחרות, גם שחקנים בכירים, היו לכל היותר כמה עשרות צופים. אולי הם נהנו יותר. יש גם טקטיקות אחרות לצפייה. יש אנשים שמתנחלים ליד אחת הגומות וצופים בכל השחקנים כשהם מגיעים לשם. אז הם זוכים לראות את כולם אבל לא את התפתחות התחרות. ויש אנשים שיושבים באזור המרכזי לצופים עם מסכים גדולים ובירה והם נהנים מאד. אבל הם לא הכינו כתבה ל״שם המשחק״ על טייגר וודס.

צפייה בגולף בטלוויזיה היא משהו אחר. בגלל שמתקיימים רוב היום כ-10-18 משחקים במקביל השידור כל הזמן רץ מחבטה לחבטה. הדרמה היא מצויינת וגם שיטת הניקוד – שמודדת את הצלחתך יחסית לתקן יוצרת דרמה. כך שניתן להשוות את מי שנמצא בגומה ה-7 למי שנמצא ב-15. למעשה בהקבלה לכדורגל אפשר לומר שמה שאנחנו מקבלים כמיצג הוא מצב בו אנחנו רואים אינספור בעיטות עונשין. עם הדרמה והמתח שלפני המהלך ואז רגע ההתפוצצות.

וכל הדרמה היא רק מנטלית. אפילו האלוף הגדול ביותר לא יכול ליצור דומיננטיות מיוחדת אלא כזו של חבטות ספורות שיכולה להתנדף בחבטה אחת לתוך בריכה או יער. זה לא משחק בין נדאל לשחקן זוטר על חימר שגם אם נדאל יתעורר אחרי שהפסיד מערכה וחצי הוא כנראה ינצח בהליכה. הוא משחק חשוף להפתעות אבל עם זאת לא מקרי. מי שמנצח טורניר גולף עבר הרבה מאד בארבעת הימים הללו – גם אם ניצח בקלות.

הנה אבחנה שלי על גולף. בענפים אחרים, נניח טניס, אני אוטומטית בעד האנדרדוג אלא אם אני אוהד את הפייבוריט. כלומר כאוהד נדאל אני רוצה שינצח ואני רוצה שיריביו המרכזיים יפסידו גם בגלל הסיפור. בגולף יש לי תחושה כזו שאני בעד הבכירים ולא האנדרדוגים. כי להבדיל מענפים רבים בגולף יותר קשה להיות הסופרסטאר. למשל המצב הזו בו הסופרסטאר משחק מול קהל גדול והשחקן הזוטר לא. אבל בעיקר כי זה ענף של לחץ והלחץ על הסופרסטאר הוא עצום. לחדד: בכל ענף ספורט הבכירים משחקים מול קהל יותר גדול, אבל כאן הניקוד שלהם נחשב נגד אלו שבעצם משחקים באווירה של אימון.

לסיכום אני אלך לצפות הערב בגולף בגלל רורי מקילרוי. בכל ענף יש גאונים וגאונים גדולים. אבל איכשהו בגולף – השידור, הסיטואציה – מאדירים גאונות.

ניצחון שאין להגזים בחשיבותו
מגן אחד לאוסף (שאין להפריז בחשיבותו)

56 Comments

תומר חרוב 10 באוגוסט 2014

אני לא רואה גולף ולא סובל את זה אבל אין ענף ספורט שתכתוב עליו ולא יהיה לי מעניין לקרוא.

הקורא בפוסטים 10 באוגוסט 2014

כנ"ל.

דורפן 10 באוגוסט 2014

מה שנקרא… תגובה צוננת… :-). אבל מה יש לשנוא? אפשר פשוט לא להסתכל

סער 10 באוגוסט 2014

רונן הגולף ביפאן ובדרום קוריאה הוא כמעט דת. מאות "כלובים" של אימונים, אלפים שטסים לשחק גולף בתאילנד כי שם יותר זול..

דורפן 10 באוגוסט 2014

ראיתי פעם בטוקיו מסלול גולף קצר על גגות של גורדי שחקים. והשליטה של קוריאה בגולף נשים היא הכי מוחלטת בספורט אינדוודואלי – לדעתי משהו כמו 40 מ-100 הראשונות

משה 11 באוגוסט 2014

הייתי בקוריאה מספר פעמים, בשדה התעופה יש יותר תיקים של מחבטי גולף על המסוע ממזוודות. כל בנאדם שני הולך עם מחבטים.

ויכסלפיש 10 באוגוסט 2014

בהרבה מקרים בספורט רק הטקסט נותן לך הקשר והוא שווה הרבה יותר מאלף תמונות.

דורפן 11 באוגוסט 2014

תודה!

Zofo 10 באוגוסט 2014

מצוין!

תומר הוותיק 10 באוגוסט 2014

שאפו רונן,
הצלחת לגרום לי להתעניין בגולף!
מזכיר לי למה אני עוקב אחרי הבלוג שלך כל כך הרבה שנים.כל הכבוד.(בלי ציניות)

איברה 10 באוגוסט 2014

הפער בין חוסר ההבנה שלי בגולף להנאה מהכתיבה שלך מאפיל על הפער בין ארדואן למתחריו חסרי הסיכוי.
יחד עם זאת, עדיף לכתוב 'עם זאת' ולא 'אם זאת' בפסקה השלישית מהסוף.

דורפן 10 באוגוסט 2014

תודה :-)

עמית 10 באוגוסט 2014

דמעה קטנה נפלה על המקלדת כשהזכרת את "שם המשחק"…

אלכס דוקורסקי 10 באוגוסט 2014

1+

ניינר 10 באוגוסט 2014

אם כבר לשים כדור בחור אני מעדיף סנוקר.

דורפן 10 באוגוסט 2014

יש הרבה דמיון. אבל כמיצג טלוויזיוני יש לגולף יתרון כי אתה צופה בהרבה משחקים במקביל

סימנטוב 10 באוגוסט 2014

אוהב גולף (כמו ניינר מעדיף סנוקר) לא מסוגל לצפות שעות בספורט אבל 'פעם ב' מוצא את עצמי מרותק ונפעם מרגעי האמת והדרמה המנטלית שנבנית ממולי.

גיל 10 באוגוסט 2014

תארת את זה מצוין והייתי מוסיף שגם המדשאות הירוקות תורמות לרוגע של הצופים והשחקנים (פחות באירופה). אני גם חושב שבניגוד לענפים אחרים זה ספורט שעומד היטב במבחן הזמן. לא רק ההשוואות ההיסטוריות אלא גם זה שהוא מאוד טלביזיוני בלי רגע משעמם. תמיד מתרחש משהו וצריך רק לדעת לעקוב. גם מה שיפה בו זה שבתור חובב, לכל אחד יש רגעים שהוא יכול לעשות משהו כמו הכוכבים הגדולים. לכל אחד יש איזה דרייבר שהגיע קרוב לגומה או אפילו עשה הול אין וואן, או פאט מאיזה 30 מטר שנכנס. הבעייה שאנחנו הרבה פחות עקביים מהם.

חוץ מזה, תנסה לשחק מה איכפת לך? בטח בהונגריה יש כמה מסלולים יפים.

גיל 10 באוגוסט 2014

ואגב רורי יכול לעשות היום הישג נדיר של שלושה ניצחונות רצופים כששניים מהם מייג'ור. התחרות פתוחה לגמרי ובגלל הדחייה לא בטוח שתסתיים היום אם כי סביר שכן.

austaldo 10 באוגוסט 2014

רק בשביל לקרוא את הפוסט מ 2007 על סומו נשים היה שווה…

גולף זה מסוג המישחקים שכיף לשחק אבל לא כיף לראות. כמה שניסיתי לראות תחרויות (ובפוקס ספורט שידרו המון) לא הצלחתי להתחבר לזה, וזה עוד היה בתקופה שלמדתי לשחק ומאוד נהנתי מהמישחק עצמו.

גיל 10 באוגוסט 2014

זה קצת דומה לבייסבול בזה שצריך להכיר את השחקנים כדי שזה יהיה יותר מעניין אבל הכי טוב תמצא לך כמה שחקנים לעקוב אחריהם ואז זה יותר פשוט. קל באמת לאבד את הידיים והרגליים כשיש הרבה מתחרים אבל השדרנים האמריקאיים עושים עבודה מופתית. לדעתי זה השידור הכי קשה בספורט.

עידו ג. 10 באוגוסט 2014

מה שהופך את הניצחון בטורניר גולף לכל כך קשה הוא שהתחרות היא במקביל נגד כולם ולא אחד על אחד. כלומר מספיק שמישהו אחד מתוך 130 תופס סופ"ש משוגע ויהיה מאד קשה לנצח אותו.
מה השהופך את הצפייה למעניינת היא שזה בעצם ספורט של שליטה עצמית ומיזעור נזקים. היכולת של הטובים לחזור לעצמם אחרי מכה או חור נוראיים מרשימה אותי כל פעם מחדש. כמו כן המסלולים בתחרויות הגדולות מתוכננים באופן נהדר לאתגר את המתחרים בבחירת החבטות שלהם ומציעים מצבים רבי של סיכון-תמורה גבוהים (למרות שוולהאלה לא ממש מספק את הסחורה השנה)

גיל 10 באוגוסט 2014

הנקודה היא שמאוד קשה לתפוס סופשבוע משוגע כי זה בעצם ארבעה ימים של יכולת גבוהה.

עידו ג. 10 באוגוסט 2014

בגדול זה נכון. אבל אם כבר שרדת את היומיים הראשונים והגעת לסופ"ש בהפרש סביר אז יומיים משוגעים הרבה פעמים יביאו לך ת הניצחון. זה מהווה בעיה רצינית לכל הבכירים מכיוון שצריך שרק אחד ייכנס לזון.

גיל 10 באוגוסט 2014

זהו, שזה לא כמו כדורגל שאפשר לשחק על תיקו או זהיר. זה שיש לך יתרון נותן לך יותר מרווח לטעות אבל הטור מלא במקרים של גולפאים שהחריבו לעצמם טורניר בגומה אחת (כולל רורי במאסטרס).

עידו ג. 10 באוגוסט 2014

לגבי מקלרוי אין ספק שמדובר באחד הגדולים בהתהוותו. כמו כן הוא גם אחד השחקנים שהכי כיף לצפות בהם במיוחד כשהוא חם – אולי באבה ווטסון לוקח אותו מבחינת אטרקטיביות. הסיבה היא בגלל שהוא הרבה יותר מיקלסון משודרג מאשר וודס או ניקולאס. הוא יכול לתת רצף של ארבעה טורנירים מדהימים ואחר כך פתאום לשקוע לרצף של סיבובים מזעזעים.הוא אוהב לקחת סיכונים ולפעמים זה מתנקם בו. מה שכן הוא למד הרבה מההתרסקות במטסטרס לפני שלוש שנים. נותר רק לתהות איפה היינו היום אם כל הסיפור הזה עם ווזניאקי היה נגמר שנה-שנתיים קודם.

דורפן 11 באוגוסט 2014

אני מסכים שהוא שונה נפשית מטייגר. ולכן לדעתי סביר שיסכן יותר את מספר המייג׳ורים של טייגר מאשר את מספר הניצחונות הכללי. כי כשהוא משחק בשיאו אז זו כן הרמה שראינו מטייגר.

אבל לקחת ברציפות את הבריטי והפי.ג׳י.איי – שני הטורנירים הכי שונים מבין הארבעה – מבהיר שבכל טורניר גולף ובכל סוגי התנאים צריך להתייחס אליו כפייבוריט עד הודעה חדשה. למרות שפייבוריטיות בגולף היא כמובן מוגבלת יותר.

גיל 11 באוגוסט 2014

הוא בהחלט הפייבוריט ונראה אם יצליח אולי לעשות סלאם כמו טייגר.

אלכס דוקורסקי 10 באוגוסט 2014

רונן, מעניין. כל הנושא הזה של הליכת הקהל, לעתים מספר קילומטרים ביום תחרות, יחד עם השחקנים, הוא חדש עבורי.

כתבת מאוד יפה, אבל מודה שאינני מסוגל לשבת ולצפות במשחק הזה ואין לי גם שום רצון לנסות ולחבוט בכדור הלבן (זאת בניגוד לטניס, למשל, שבו אני יכול לצפות שעות, אבל אין לי כל חשק להרים מחבט, וגם אם אנסה, סביר להניח שלא אצליח לפגוע בכדור – ספורטאי כורסא קלאסי).

(:

דורפן 11 באוגוסט 2014

טוב… פרסומת לא רעה למשחק היה היום הזה.

גיל 11 באוגוסט 2014

הישג עצום של רורי באחד הסיבובים המסחררים ביותר אי פעם ביחד עם הדרמה של הלילה. בבק 9 הוא פשוט העלה הילוך אחרי שכבר היה בפיגור 3.

דורפן 11 באוגוסט 2014

אני לא יודע באיזה שידור צפית – אבל החבטה שהכינה את האיגל והחזירה אותו למשחק- השדר אומר ״הוא פספס את זה לגמרי״ ואז הוא מבין את החוצפה והתעוזה בחבטה הזו ומבין שהוא חזה בגאונות.

והקטע בסיום כשכולם רצים כדי לסיים לפני החושך (אגב – למחר אני מבין נועדה שם סופה אז הם היו דוחים מי יודע מתי היו מסיימים).

גיל 11 באוגוסט 2014

ראיתי את השידור האמריקאי, דווקא דיברו על כמה היא גאונית. זה מה ששינה את כל התמונה. רורי גם היה קצת בעמדת נחיתות כי הוא כל הזמן היה צריך לחכות בטי ובגומה האחרונה היה עדיף אסטרטגית לחכות ולראות מה האחרים לפניו עושים. הוא יכל אגב לבקש לסיים מחר וזה היה יכול להיות מצחיק אם היה עושה את זה כשהוא כבר על הגרין.

מנחם לס 11 באוגוסט 2014

כשרורי הפסיד את ההובלה בחור ה-13 אם זכרוני אינו מטעה אותי, חשבתי שזהו, מיקולסון עושה זאת שוב. הנצחון של רורי מראה איזה אתלט נפלא הוא ואיזה דם זורם בעורקיו. עם הנצחון הזה הוא הגיע למסטר רביעי בשנתו ה-24 בדיוק כמו ניקולסון, פלמר, וטייגר, ואני מאמין שהוא ייכנס להסטוריה כאחד מארבעת הגדולים, למרות שאינו אמריקאי (אבל פופולרי ביותר כאן כפי שראיתי ב-'מאסטרס').
ומי שלא ראה את אליפות ארה"ב בשחייה הפסיד כמה חוויות רציניות (ושיא עולמי)

מנחם לס 11 באוגוסט 2014

למי שמעוניין, ESPN MAGAZINE יצא עם מהדורת כדורגל מיוחדת לקוראי האינסיידר שלו. הוא כולל כבה סטטיסטיקות מסמרות שיער, בעיקר מה קורה בכדורגל האנגלי בו משחקים היום רק 31% אנגלים, ומצב המנג'רים לא טוב יותר. עשיתי סיכום באתר שלי למי שמעוניין.

שחר 11 באוגוסט 2014

מנחם תוסיף לינק בבקשה

אריק 11 באוגוסט 2014

בגלל שהשחקן הכי טוב הוא אוהד יונייטד שרוף?

ג'וש 11 באוגוסט 2014

גולף לא עומד בהגדרה של ספורט.
צר לי.

גיל 11 באוגוסט 2014

על פי איזו הגדרה הוא לא עומד בדיוק? אחד מענפי הספורט הכי קשים למשחק.

דורפן 11 באוגוסט 2014

ג׳וש – הצער שלך ממש נוגע ללב. הוצאת את ההחלטה בכתב? יש מקום בו ניתן לערער עליה?

פראליה 11 באוגוסט 2014

האיש צודק.

משחק כן, דת אולי, ספורט לא.

לא חובה להיות אתלט כדי להצליח ולכן אינו ספורט.

גיל 11 באוגוסט 2014

אני ממליץ לך לשחק פעם גולף ואז תאמר אם צריך להיות אתלט או לא. עזוב משחק, רק תחבוט כמה כדורים באימון ונראה.

פראליה 11 באוגוסט 2014

אתה מכיר אותי כאחד שמפזר קביעות בלי לבדוק על עצמי קודם?

לא כל מיומנות טכנית היא יכולת אתלטית.

כמי שאני מניח שמכיר את השחקנים הטובים יותר טוב ממני, האם אתה מחזיק מה-100 הראשונים בעולם אתלטים? בשיטוטים מקריים שלי בפוקס אני נתקל בטיפוסים לא מאוזנים בעליל משחקים גולף.

גיל 11 באוגוסט 2014

כן, הם אתלטים. במה הם שונים ממתאבקי סומו, או שחקני פוטבול ששוקלים 150 קילו או פיצ'רים בבייסבול למשל? לכל ספורט יש את המאפיינים האתלטיים שייחודיים לו וגולף לא שונה בכך. אתה יכול לטעון שלא צריך סיבולת גדולה מדי כי לא רצים הרבה אבל זה לא שייך.

אסף THE KOP 12 באוגוסט 2014

אני לא מאמין שאני מסכים עם גיל.

יואב מקטמון 11 באוגוסט 2014

אחחח……. שם המשחק…..
יש לי עדייין במחסן ארגז מלא עם מאה ומשהו הגליונות הראשונים.
הפוסטר של עדי גורדון היה תלוי לי על דלת הבית כמה שנים טובות באמצע שנות ה – 90.
עיתונות הספורט הישראלית הטובה ביותר, ללא תחרות, עד ימי דה באזר.

gil - zimbabwe 11 באוגוסט 2014

you wrote it buetifull, the way you explain the golf it's an art, is it possible next time to write on the caddy's job?

צור שפי 11 באוגוסט 2014

יפה מאוד רונן. מאוד אהבתי את הפוסט.

Amir A 12 באוגוסט 2014

ביום עצוב כזה חובה לצרף את הלינק הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=pcnFbCCgTo4

משה אהרון 12 באוגוסט 2014

+1!

יונתן פ. 12 באוגוסט 2014

כרגיל, אם יש סיכוי כלשהו שאני אקרא פוסט על גולף או ענף לא מעניין אחר, זה רק שלך דורפן.

אבל יאללה, אני רוצה לראות כבר את הפוסט "לקראת סוונסי" שתגיע שבתתתתתת

אריק 12 באוגוסט 2014

17 דקות מעולות של התלתלים. אחרונות?

אריק 12 באוגוסט 2014

אגב ללא קשר ליכולת הטובה התגובה של הקהל לפלאייני היתה דוחה. הרבה זמן לא התבאסתי ככה מאוהדי יונייטד.

אסף THE KOP 12 באוגוסט 2014

שיחקתי גולף פעמיים-שלוש בחיי.
הגעתי למסקנה הדומה מאוד לטניס.

כיף לשחק, משעמם לצפות.

Comments closed