הטבעיים

כשהגדולה היא מהחיים

tatyana-mcfadden-2011-espy-awards-02

ציינתי היום בעיתון את טטיאנה מקפאדן – שזכתה בשיקגו במייג׳ור מרתון השביעי ברציפות שלה בכסא גלגלים. סיפור מעורר השראה. היא ננטשה בילדותה ברוסיה על ידי אימא שלא יכלה להרשות לעצמה לרכוש לה כסא גלגלים. היא גדלה בבית יתומים עד שאם חד הורית אמריקאית – שביקרה ברוסיה במסגרת תפקידה במשרד הבריאות האמריקאי – ראתה אותה ואימצה אותה.

העניין הוא שזה היה בית יתומים חסר אמצעים. וגם שם לא היה לטטיאנה כסא גלגלים והיא התניידה באמצעות הידיים על הקרקע. וברור שהסיפור העצוב הזה הוא במידה מסויימת הבסיס לגדולתה הספורטיבית כיום.

*

היום גם יום ההולדת של ג׳רי רייס. ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם זכותו וטובתו יעמדו לנו תמיד. 52 שנים מאז נולד גדול שחקני הפוטבול המקצועני. אני אצטט את הפייסבוק של עצמי – 7000 יארד, 300 תפיסות ו-40 טאצ׳דאונים הם הפערים שלו מכל הליצנים שנמצאים במקום השני. עוד לא נולד הממציא שיבנה את הטלסקופ או המיקרוסקופ או אולי בכלל קליידוסקופ בעזרתו ג׳רי רייס יראה את המקום השני בתפקיד שלו. וגם את אלו לא בתפקיד הוא רואה מאד במעומעם.

וגם אצלו סיפור. אבא שלו היה פועל בניין ורייס ואחיו היו עוזרים לו בקיץ. ובין היתר הייתה להם שיטה לזרוק לבנים במעלה הקומות. ורייס היה תופס אותם. אחרי זה קורנרים מקצוענים הוא אכל עם הקורנפלקס.

בתמונה: רייס מחפש את האיש במקום השני
בתמונה: רייס מחפש את האיש במקום השני

*

כשכתבתי אתמול על פייטון מאנינג, גיל גרינגרוס צירף קישור לראיון עם מאנינג. מסתבר שלא שיחק מימיו דאון אחד של פוטבול לא בתפקיד הקווטרבק. לא בהגנה ולא בתפקיד התקפי אחר. בנו של קווטרבק אגדי שחונך מילדות להיות הגדול ביותר ועשה זאת. גם סיפורים כאלו יש לרוב. טייגר, סלש, סרינה.

אבל אני אוהב את הסיפורים הטבעיים. כמו מקפאדן ורייס. את הילדים בקניה שרצו לבית ספר כל הדרך למדליה – לפני שהיה כסף גדול בעניין הזה. את דיוק קהנמוקו שהיה מציל והמציא את גלישת הגלים המודרנית והפך לשחיין כמעט בלתי מנוצח. את נדיה קומנצ׳י שסיפרה לי פעם בראיון שהדבר היחיד שהיה לה לשחק היה לטפס על עצים בחצר. מזכיר לי גם סיפור ספורטיבי על קנוניית החובבנות. אחד מגדולי החותרים האמריקאים של תחילת המאה העשרים – כשחתירה הייתה ענף יוקרתי ביותר – נפסל על ידי האריסטוקרטיה האנגלית מלהשתתף ברגטה של הנלי בטענה שבגלל היותו פועל בנין, ועבודתו מחזקת את הידיים, הוא עובר על חוקי החובבנות. הנקמה שלו הייתה יותר ממדליות זהב אולימפיות – בתו גרייס קלי הפכה לנסיכת מונקו.

כשהגדולה מגיעה מתוך נסיבות החיים. נדמה לי אז הרעב הוא גדול יותר.

ברס: הניצחון באטלנטה - אלון ברק
חיים אחרים - איתי סממה

70 Comments

אלכסנדר 13 באוקטובר 2014

הדבר הבא בסומו Ichinojo גדל במשפחת נוודים במונגוליה (כן, שוב מונגולי הוא הדבר הבא בסומו) והיה רועה צאן. אויר צח ושני ליטר חלב סוסים ביום עזרו לו להגיע למאתיים קילו (כיום, בן 21, 1.99).

Zofo 13 באוקטובר 2014

ענק!
גם אם הסיפור אמיתי

אלכסנדר 13 באוקטובר 2014

אמיתי לגמרי

איציק 13 באוקטובר 2014

כדי לשחק במכבי הוא יאלץ לחתום על חוזה מינימום ולהיכנס למשטר אימונים רצחני להורדת משקל… אם לא, מאריץ' ימשיך ;)

יורם אהרוני 13 באוקטובר 2014

חוקי החובבות, לא החובבנות. הייתה פעם בישראל התאחדות לספורט חובבים, לא התאחדות לספורט של חובבנים. חובב הוא מישהו העושה משהו לשם תחביב. חובבן הוא מישהו שעושה משהו בצורה לא רצינית, לא מקצועית. ספורטאי מקצועני הוא זה שפרנסתו היא בספורט. מקצועני הוא ההפך מחובב. חובבן הוא ההפך ממקצועי.

איציק 13 באוקטובר 2014

היום יש לנו התאחדות חובבנית לספורט…

7even 13 באוקטובר 2014

Priceless!

צור שפי 13 באוקטובר 2014

ואם ללכת לעולם תשבצי ההיגיון חובבן הוא חובב ששנכשל (חובב+נ).

והגדרה לבעלי זיכרון ארוך – הוציא את גיל מהמים בחמישה ביוני 67 (3,4) – משה חובב כמובן.

גידי 13 באוקטובר 2014

יורם חידוד לשוני מעניין מאוד. זו עוד דוגמא שהוספת האות נ' נותנת קונטקסט שלילי למילה.
לאומי-לאומני
גזעי-גזעני
צודק-צדקן

איציק 13 באוקטובר 2014

פוסט מעניין.
שאלה של מי שלא מבין כלום בפוטבול אמריקני:
40 טאצ'דאונים ו-300 תפיסות נראה לי עיניין של עונה או שתים לשחקן בכיר בתפקיד המתאים. זה לא נראה לי כל-כך קשה להשגה כמו ה-7000 יארד. האם אני צודק או לא? כמה פעמים בעונה שחקן בכיר עושה טאצ'דאונים וכמה תפיסות?

אלון 13 באוקטובר 2014

הכוונה פה היא בטבלת כל הזמנים.

רייס מקום ראשון בתפיסות בכל הזמנית בפער של 300 תפיסות מהשני(טרל אוואנס), פער של 40 ט"ד מהמקום השני ופער של 7000 יארד(שזה באמת פער בלתי נתפס) מהמקום השני.

להשוואה, היום, שמשחק הפוטבול מבוסס על מסירה יותר מפעם, התופס היחידי הפעיל שבטופ 10 הוא רג'י ווין שכבר בן 34, והוא רחוק מג'רי רייס פער שגם אם הוא ישחק עד גיל 44 הוא לא יגיע אליו, ואנחנו מדברים על רסיבר ששיחק כמעט כל הקריירה שלו עם פייטון מאנינג.

טיבו טיים 13 באוקטובר 2014

בלי להפחית מערכו, אל תשכח שג'רי רייס שיחק 20 (!) עונות עם שני ק"ב אגדיים. זה מאוד ניפח לו את הסטטיסטיקה

דורפן 13 באוקטובר 2014

את זה אפשר לכתוב רק אם לא צופים במשחקים.

גיל 13 באוקטובר 2014

הוא שיחק איתם פחות מ20 עונות ולמעשה היו לו רק 17 עונות מעולות. אפשר להסתכל מה עשה מעל גיל 35, גיל שרוב הרסיברים בדעיכה גדולה ובלי יאנג או מונטנה בק"ב כדי להבין את הגדולה שלו (אם באמת לא ראית אותו משחק).

דורפן 13 באוקטובר 2014

לא… 40 טאצדאונים אלו שתי העונות הטובות בהיסטוריה או שלוש עונות מעולות. 300 זה שלוש עונות מעולות, בחיים לא שתיים. 7000 יארד זה 5 עונות מעולות ממש. זה יותר מארבעת העונות הכי טובות של רייס עצמו.

דורפן 13 באוקטובר 2014

ומה שאלון אמר הוא קריטי- בניגוד למגמה. בשנה שתפס 22 טד המקום השני תפס 11.

YG 13 באוקטובר 2014

על ג'ונה לומו מספרים שהיה מקבל מכות של רצח מאביו השיכור מה שהפך אותו להיות חסר רגש פיזי.

עד שבגיל 14, כשהיה כבר מספיק חזק, והאבא שוב הרביץ, הוא הרים אותו באויר והשליך אותו לרצפה. מאז אף אחד כבר לא הרביץ לו

תוהה בדרכים 13 באוקטובר 2014

ברוב המקומות ראיתי שמחשיבים את ג'ים בראון לגדול שחקני הפוטבול.

דורפן 13 באוקטובר 2014

במציאות אין ממש הבדל בין בראון לבארי סנדרס. הם שווים סטטיסטית ואיכותית כמעט לחלוטין בתור גדולי הרצים. הבחירות שראית הן הישנות יותר. אין בדיקה יותר טובה מהשוואה לתפקיד.

גם הטענה של ״תפקיד פחות חשוב״ כמעט מתבטלת כי רייס הפך את התפקיד לחשוב ביותר. הוא היה הרסיבר הראשון שמוסרים אליו גם בשלג וגם בשלג בפלייאוף כאופציה ראשונה.

אני חושב שראית משאלים ישנים. זו הבחירה העדכנית ביותר של הליגה עצמה:
http://top100.nfl.com/all-time-100

תוהה בדרכים 13 באוקטובר 2014

רייס לא שיחק רוב (או כול?) הקריירה עם שני קווטרבקים אגדיים?

ההשוואה יותר קשה בפוטבול מכוון שחשיבות השחקן הבודד קטנה בהשוואה לענפים אחרים- ועדיין השאלה פה היא מי השחקן שפני עצמו שווה הכי הרבה ניצחונות לקבוצה שלו.

דורפן 13 באוקטובר 2014

התשובה היא רייס.

סטיב יאנג הוא פיקציה עם טכניקת זריקה בינונית שרייס הכניס להיכל התהילה על הגב שלו. תפס יותר משליש מהטד שלו וחלק לא קטן מהם אינטרספשנים שהוא בעצם חטף מהיריב.

תוהה בדרכים 13 באוקטובר 2014

זו דעתך האישית (והלגיטימית כמובן) או שזו דעה מקובלת גם בקרב רוב המומחים?

הרי הוא נבחר גם לMVP, לא?

דורפן 13 באוקטובר 2014

יכול להיות שיאנג היה אם.וי.פי – אני חושב שכן – אבל במקרה שלו זה באמת בתוך מכונה התקפית שנבנתה עבורו. אני לא חושב שבלי רייס – שתפס יותר משליש הטד שלו הוא היה בהיכל. זה לא מקרה מונטנה.

עידו ג. 13 באוקטובר 2014

אני חושב שאתה עושה ליאנג עוול גדול (בלי לקחת שום דבר מרייס האגדי).
גם בשנים שלו עם מונטנה רייס תפס יותר מחצי ממסירות הט"ד של מונטנה. אין ספק שיאנג היה פחות אסתטי ממונטנה אבל עדיין מדובר בעיני בק"ב ענק בכל קנה מידה. אם כבר מדברים על מספרים חורגים לתקופה אז יאנג סיים את הקריירה עם רייטינג 97 בתקופה שרק מונטנה חוץ ממנו עבר את ה-90. (מרינו הגדול לדוגמא עם 86).
בקיצור אני חושב שהוא קנה בצדק את המקום שלו ב-HOF בלי קשר לרייס

D! פה 13 באוקטובר 2014

אני גם חושב שאתה עושה לו עוול. יש לי חולצה שלו בארון!

גיל 13 באוקטובר 2014

אני חושב שאתה מגזים. יאנג היה ק"ב מדויק יותר ממונטנה ועם רייטינג קריירה גבוה יותר. אתה לא מגיע ל33 אלף יארדים ו292 ט"ד רק על הגב של שחקן אחד. אם כבר, הוא מוערך פחות מדי בגלל שנאלץ לחכות עד גיל 30 כדי לפתוח בניינרס.

דורפן 13 באוקטובר 2014

גיל – יאנג היה איום בתחילת הקריירה שלו. הוא קיבל את המכונה ההתקפית של הניינרס – שני התופסים המובילים בהיסטוריה ביארדים וצבר סטטיסטיקות. אם ראית את המשחקים – טכניקת הזריקה שלו לא הייתה טובה ורייס תופס כדורים בלתי אפשריים. וגם לא היה שני לרייס בלהפוך תפיסה של חמישה יארד לארבעים.

לא חושב שהיה מגיע להיכל בלי רייס. הוא תפס יותר משליש הטד שלו והביא לו את התואר היחיד שלו.

דורפן 13 באוקטובר 2014

תראה. הסטטיסטיקה של בראון טובה במקצת בממוצע ממתחריו – אמנם על פני קריירה קצרה יותר. אם לעשות הקבלה לכדורסל הוא שחקן של 30-31 נקודות לקריירה. כשאתה רואה נתון כזה אתה שואל?
האם זה בא על חשבון הקבוצה? ובכן הוא לא זכה בתארים. אז השאלה פתוחה.
האם זה שונה מהתקופה? לא, זו תקופה של הרבה רצים נפלאים ותקופת הזוהר של הריצה.

הסטטיסטיקה של רייס היא בסטיה של בערך 40 נקודות לכדורסלן. משהו כמו פי 1.5 מהטובים שבטובים אחריו.
כשאתה רואה נתון כזה אתה שואל:
א. בא על חשבון תארים? לא. הוא אחד השחקנים המעוטרים בהיסטוריה.
ב. שונה מהתקופה? כן. למעשה חוקי ההגנה על הרסיבר הוקלו משמעותית מתקופתו והמספרים בכל הליגה עולים דרמטית. ועדיין לא מתקרבים אליו.

כל המשאלים שאני ראיתי בהם בראון נבחר היו לפני סוף הקריירה של רייס. מאז סוף הקריירה של רייס שמו רק הופך אדיר יותר – כי אנחנו רואים תופסים בתקופה הרבה יותר קלה – לא בכוון שלו.

לתת המחשה: אין כרגע שחקן פעיל עם חצי מהטאצד׳אונים שלו.

שחר ד. 13 באוקטובר 2014

זאת ההשוואה הנכונה ביותר בניתן לעשות, הוא היה עצום בכמה רמות מעל המתחרים עמוק לתוך שנות השלושים שלו.

ג'רי רייס היה הנשק ההתקפי הטוב בהיסטוריה, אפילו יותר טוב (וזה כואב לי שאני כותב את זה) מוולטר פייטון.

גיל 13 באוקטובר 2014

קשה באמת להשוות בין תקופות עם חוקים שונים ולכן השוואה לבני התקופה רלוונטית, אבל בפוטבול זה קצת בעייתי. דן מארינו נתן מספרים אוף זה צ'ארט מכל אחד אחר בעמדת הק"ב עד שמאנינג עשה דברים דומים. יש גם כאלו שחושבים שוורן מון הוא אחד הכי גדולים רק שנפל על קבוצות גרועות ולכן לא רואים את זה. בפוטבול באמת תלויים בהרבה גורמים חיצוניים וקשה להשוות.

שמרלינג 13 באוקטובר 2014

על אייל ברקוביץ' מספרים שהיה מקבל מכות מילדים בשכונה אם לא היה מוסר להם.

בני תבורי 13 באוקטובר 2014

לא קיבל מספיק

שי 13 באוקטובר 2014

הרגת אותי (:

no propoganda 13 באוקטובר 2014

יפה :)

איציק 13 באוקטובר 2014

חשבתי שבעטו לו בראש…

גיל 13 באוקטובר 2014

אני חושב שהגדולות הללו שונות. אני לא בטוח שהרעב גדול יותר כשנסיבות החיים קשות אלא במידה רבה הספורט מהווה מפלט להרבה אנשים מצרות היום יום. כשמצפים ממך לגדולה הלחץ גדול הרבה יותר וזה אולי דווקא יותר מרשים כשמצליחים.

לגבי רייס, חשוב להזכיר שהוא עשה בזמן שהפוטבול היה הרבה יותר פיסי ובחוקים הרבה פחות ידידותיים ממה שיש היום. אילו היה משחק היום היה יכול להיות אולי הספורטאי הגדול אי פעם.

7even 13 באוקטובר 2014

קרל מאלון סיפר פעם שבסאמרפילד, לואיזיאנה,
אף פעם לא היה חשמל במגרשי הכדורסל ברחוב
אז במשך שנים בתור ילד, הוא ישב לזרוק בחושך.
באור כבר היה לו הרבה יותר קל:)

גיל 13 באוקטובר 2014

לא ידעתי שהייתה לו אמא פולניה.

משה 13 באוקטובר 2014

ובגלל החושך הוא גם לא ראה את ג׳ורדן מתגנב מאחור לגנוב את הכדור ?

No One 14 באוקטובר 2014

אולי בגלל החושך הוא גם לא ראה שהוא הכניס להריון ילדה בת 13

באבא ימים 13 באוקטובר 2014

פסל של ג'ון קלי נמצא כיום בקלי דרייב על גדת נהר הסקולקיל בפילדלפיה בנקודת הסיום של תחרויות החתירה בנהר.

הקלי דרייב עצמו לא קרוי על שמו אלא אלא על שם בנו – חבר מועצת העיר פילדלפיה שהיה חותר אולימפי בעצמו.

דורפן 13 באוקטובר 2014

נכון – למעשה יש שם שלושה דורות אולימפיים כי הבן של הנסיכה – הנסיך אלברט גם התחרה במזחלות

התפל 13 באוקטובר 2014

שואל באמת מסקרנות:
מה מקומו של בו ג׳קסון בהיסטוריה והאם הוא לא שווה אזכור בפסקה השלישית?

כן, ראיתי לאחרונה את הסרט של espn עליו

דורפן 13 באוקטובר 2014

הוא עצמאית לא חשוב בהיסטוריה של שום ענף. יכולתו הכללית בכל הענפים עושה ממנו עילוי מרתק – אבל הוא לא נכנס להיכל התהילה בפוטבול או בייסבול וסביר שהיה נכנס בכל אחד בו היה מתרכז (ולא נפצע). נראה לי שגם היה יכול להיות אתלט עילוי.

שחר ד. 13 באוקטובר 2014

הוא הספורטאי היחיד אשר היה אולסטאר בשני ענפים שונים, כנראה שאם לא היה נפצע היה אחד הגדולים ביותר.

עוד אנקדוטה, לפני כמה שנים עשו בתכנית ספורט סיינס של ESPN בדיקה מיהו האתלט הטוב בהיסטוריה בקרב הספורטאים.
הם לקחו את עשרת הספורטאים הגדולים ביותר בכל ענף, הוא וג'ים תורפ סיימו צמודים מאד (תורפ ניצח) בפער אדיר מהבאים אחריהם.

דורפן 13 באוקטובר 2014

נכון. עדיף להיות מסי בענף אחד..

תוהה בדרכים 13 באוקטובר 2014

רונאלדו מצליח לשלב כדורגל וצלילה.

wazza 13 באוקטובר 2014

מכיוון שאף אחד לא זורם איתך פה אני ארים את הכפפה
מסי הוא גמד ורונאלדו חתיך

גיל 13 באוקטובר 2014

דיון סאנדרס שיחק בסופרבול ובוולרד סירייס והצטיין בשניהם (זכה בסופרבול פעמיים). הוא גם היחיד שחבט להומראן והבקיע ט"ד באותו שבוע. מבחינת הישגים בפועל הוא הרבה יותר משמעותי מבו ג'קסון.

שחר ד. 14 באוקטובר 2014

הוא הרבה יותר משמעותי כי טווח הדגימה של ג'קסון הוא מינורי – שלוש שנים בפוטבול וארבע שנים בבייסבול (השנים שהוא שיחק אחרי הפציעה היו רק נוסטלגיה ולא הזכירו במאום את השחקן ששיחק לפניה).

ג'קסון לעולם יהיה נער הפוסטר של "מה היה יכול להיות", כך שאין באמת טעם להשוות את הישגי הקריירה שלו למישהו אחר.

גיל 14 באוקטובר 2014

בבייסבול הוא היה שחקן סביר אבל בפוטבול היה לו פוטנציאל להיות אחד הטובים אי פעם.

דיזידין 13 באוקטובר 2014

גלן קנינגהאם, מגדולי האתלטים האמריקאיים:
כשהיה ילד הרגליים שלו נשרפו, הרופאים אמרו שלא יילך לעולם, אבל הוא בכוח רצון שהפך לאגדה רץ עד לשיא עולמי במייל.
בעיירה שלו בקנזס היו מספרים שמרגע שהצליח ללכת שוב, הוא רק רץ, חולף בסערה בדרך לבית ספר ןבחזרה.

אוהד 13 באוקטובר 2014

נשמע כמו פורסט גאמפ

matipool 14 באוקטובר 2014

בדיוק מה שחשבתי ..

אורן השני 13 באוקטובר 2014

סתם שאלה – האם תפקיד ה-CB עבר שינוי מהותי באיכות מאז ימי רייס?
איך הקורנרים לא הצליחו לשמור עליו בזמנו למרות שהיה מטרה כ"כ ברורה?

(אני לא מנסה להוריד ממנו – סתם מתעניין).

דורפן 13 באוקטובר 2014

לדעתי התפקיד עלה באיכותו ביחד עם עליית חשיבות משחק המסירה. אבל יחד עם העליה באיכות מחוקקים ומחוקקים נגד המסכנים הללו – ככה שמספרי המסירה הולכים ומתנפחים

אלון 13 באוקטובר 2014

אני לא כל כך מכיר את הפוטבול בשנות ה80 וה90, אבל CB מהגדרתו מאוד מוגבל בשמירה אחד על אחד, הוא בדרך כלל פחות מהיר ופחות אתלטי ותופס פחות טוב מהרסיבר שלו, ומוגבל מאוד מבחינה פיזית מה מותר לו לעשות(בטח היום) ובהרבה מקרים הCB גם נמוכים יותר.CB ברמה הגבוהה ביותר צריכים לחפר על זה בחוכמת משחק, מיקום ותזמון.
רסיבר על תמיד ינצח קורנר על(ע"ע דז בראיינט מול שרמן אתמול בלילה) באחד על אחד, זה נכון היום וזה היה נכון גם לפני 20-30 שנה.

גיל 13 באוקטובר 2014

אני לא בטוח שזה נכון. קורנרבק על כמו ריבאס בשיאו היה שאט דאון קורנר גם נגד הרסיברים הכי טובים אבל זה נדיר.

גיל שלי 13 באוקטובר 2014

למי שלא ממש זוכר דיון היה קורנר אתלטי על מהטובים שהיו

Leonidas 13 באוקטובר 2014

מבלי לגרוע מגדולתו של רייס, כדאי לזכור שהיתה לו תרופה,דיון סאנדרס. עד שעבר לשחק בניינרס וסיים בכך את הדומיננטיות של הקאבויס.

Leonidas 13 באוקטובר 2014

הקריפטונייט של סופרמן

עידו ג. 13 באוקטובר 2014

לא זכור לי כל כך שסאנדרס שיתק את רייס. אתה מתכוון למשחק ספציפי? חוץ מזה לדעתי פריים טיים עבר לקאובויס רק אחרי עונת הסופרבול בניינרס.

Leonidas 13 באוקטובר 2014

הפוך גוטה. ושיתק וגם השתיק.

עידו ג. 13 באוקטובר 2014

כן הבנתי עכשיו שקראתי אותך הפוך. אבל לגבי השיתוק של רייס זה ממש לא זכור לי, כלומר אני בטוח שדיון התרברב שהוא יכול לשתק אותו כמו כל אחד אחר, אבל לא זכור לי שמשיהו הצליח בעקביות לשתק את רייס.
תוכל להביא דוגמאות?

דורפן 13 באוקטובר 2014

טוב. יש לך את זה בדיוק הפוך. סנדרס היה קודם בניינרס ואז עבר לקאובויס. ולא זכור לי שהיה תרופה לרייס. בסך הכל נפגשו פעמיים בשנות סן פרנסיסקו של רייס. בראשון רייס תפס טאצ׳דאון ארוך בניצחון גבוה, ובשני רייס לא היה טוב והיה ניצחון דחוק לדאלאס. אז זה באמת מבלי לגרוע – כי סנדרס הוא לא היה איזו תרופה לרייס.

אולי היו עוד משחקים כששניהם שיחקו בקבוצות אחרות קרוב לגיל 40.

אולי השתיק אותו באיזה ארוע ציבורי – כי רייס באמת לא מדבר הרבה וסנדרס המון.

דורפן 13 באוקטובר 2014

טוב – זה דבר שקל לגגל. והתוצאות די ברורות. היו לסנדרס פה ושם משחקים טובים נגד רייס – אבל לעומת זאת הוא נשחט על ידו לא מעט פעמים. ובסך הכל בדרך כלל המשחקים נטו לרייס.

The worst that Rice ever did against Sanders was on 9-19-93 when Rice only caught three passes for thirty-three yards. Of course later that same season Rice caught 6 passes for over a hundred yards against Sanders and the Falcons. The best Rice ever did against Sanders was in 1990 (Sanders Sophomore year) when on September 23 Rice caught 8 passes for 171 yards and 1 TD and then three games later when the 49ers again faced the Falcons Rice caught 13 passes for 225 yards and 5 TDs.
After Sanders went from being Rice's teammate in 94 to being a Cowboy Rice and Sanders only showed off twice, and it was a split. In 95 Rice caught 5 passes for 161 yards and 1 TD but in 96 Rice caught 4 passes for 49 yards and 0 TD.
Ultimately Rice had more 100+ yard games (6) against Sanders than he had games of 50 yards or fewer (4).

דור בלוך 13 באוקטובר 2014

מעולה

kirma der faux 13 באוקטובר 2014

ומהצד השני של החובבים, דייויד בנטלי סיים את החוזה שלו בטוטנהאם (היה מושאל כמה שנים ברצף לכל מיני קבוצות) ופרש מכדורגל בגיל 29, ללא פציעה משמעותית. הוא פתח מסעדה בספרד, וכשנשאל למה הוא פרש הוא ענה שהוא פשוט לא נהנה מזה. מבחינתו המעבר מקבוצות הילדים לבוגרים היה המקום בו הקסם פג. גם הוא גדל בשכונת עוני, אבל זה רק גרם לו להעריך את הכסף שהוא עשה בכדורגל, ולא לאיזה מוטיבציה בלתי רגילה.

בנטלי היה באיזשהו שלב השחקן האנגלי המבטיח התורן, ואוהדי טוטנהאם שאני מכיר התגאו למעט זמן בגאנר שערק. איכשהו הסיפור המפוספס שלו יותר מעורר אצלי הזדהות (לא השראה, השתאות וכדומה) מהספורטאים הגדולים מהחיים, בעלי רצון הברזל בנוסף לכישרון הטבעי.

ויש לי גם חשד שהוא היה הכדורגלן האנונימי שכתב לפני כמה שנים בגרדיאן על חייהם ההדוניסטים של כדורגלני הפרמייר ליג (למרות שאולי מישהו יודע אחרת, בסך הכל קראתי שני טורים שתורגמו בהארץ)

גיל 14 באוקטובר 2014

לא להאמין מה שסיינט לואיס עושים לניינרס בינתיים. אוסטין דיוויס ממש מרשים ויש לו גם סיפור מעניין. רק בNFL שחקנים אלמוניים לגמרי יכולים להפוך לכוכבים בן לילה. חוץ מזה, מת על החולצות שלהם היום.

גיל 14 באוקטובר 2014

אני חייב לומר שקבלת ההחלטות של קפרניק השתפרה פלאים השנה.

Comments closed