מהי הקבוצתיות? (לפחות ביפן)

הקבוצה כעדר או כארגון

team
שמעתי פעם שמגרש בייסבול הוא די גדול – הוא טיפה פחות מרבע מהיקום. כי רבע אחד שלו פתוח לחלוטין. למרות שבתחומי האיצטדיון ואחר כך כדור הארץ הכדור לא יכול ליפול אל החלק הנמוך של הייקום.

אבל האמת היא שיופיו של המשחק הוא במוגבלותו.

האינינג עצמו יכול להיות ב 3x2x2x2 מצבים. כלומר יכול להיות בנאדם על כל בסיס או להיות עליו, ויכולים אפס פסולים או פסול אחד או שני פסולים. זה כמדומני 24 מצבים בסיסיים. וכל אחד מבטא מצב שונה לחלוטין. כך למשל אם יש שחקנים על הבסיס הראשון והשלישי ויש שני פסולים – צריך למנוע גניבת בסיס מהראשון אל השני. אם יש רק פסול אחד התמונה מורכבת יותר. כי הזריקה מהפיצ׳ר לבסיס השני ואז לבסיס הבית היא ארוכה ומורכבת ובזמן שתנסה למנוע מהבסיס הראשון לגנוב את השני, נתת הרבה זמן לאיש על השלישי לגנוב את הבית.

לוח התוצאות מגדיר באופן מאד מדוייק את המצב הרגשי. למשל אנשים על הבסיסים ללא פסולים או עם פסול אחד – מסמנים המון דאגות לפיצ׳ר. עלולות לבוא גניבות או sacrefice cfly או bunt. כשהבסיסים מלאים הכל יותר ברור עבורו. הוא צריך פסילות. אם כבר יש לו שני פסולים כל פסילה תספיק. אחרת הוא צריך סטרייקאאוטס. אז פיצ׳ר כזה הוא אולי יותר מודאג אבל גם יותר ממוקד.
וכך הלאה והלאה. הכל ברור מאד גם להדיוט. אין טקטיקות סודיות ואין מערכים. ההבדל היחיד בין הפלייאוף לעונה הרגילה הוא קיומו של המחר. שבפלייאוף אינו קיים.

למעשה בייסבול הוא סיור מתמיד בכל מיני נקודות רגשיות קבועות. והקביעות הזו די מרגיעה. כדורגל לעומת זאת הוא בניית מתח בסיר לחץ גדול – עד לרגעי התפרצות.

גם ודאות הפעולה היא ברורה מאד. חבטו אליך – תפוס! פיצ׳ר זרק אליך – חבוט! כיווני הריצה מוגדרים מראש. המשחק הוא לחלוטין תחרות של ביצוע בין השחקנים. אני לא מכיר עוד ענף בו לשחקן אין כמעט החלטות. אני אומר כמעט כי למשל לאיש השדה לפעמים יש החלטה אם לקחת את הפסילה הבטוחה על אחד הבסיסים או את הפסילה הקשה של שחקן בתנועה לבסיס הבית. אבל את זה מכתיבה רק תוצאת המשחק. אין שום מצב בו עדיף לך מישהו על בסיס רחוק יותר מאשר מוקדם יותר – פסול את הבית, אז את השלישי, אז את השני ולבסוף את הראשון.

אפס מקום למקוריות בביצוע. האם יש מקוריות? ברמה האסטרטגית סטטיסטית בודאי – אם צפיתם בסרט מאניבול.

*

כדורגל הוא לעומת זאת משחק מאד מאד פתוח חשיבתית. כל שחקן יכול לעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה בכל רגע נתון. האסטרטגיה הכללית נעה בין נסיון ליצור עדיפות בהנעת כדור – נניח על פי גישת גווארדיולה או ליצור כזו במהירות – נניח גישת קלופ או מוריניו.

בדומה משחק כדורגל היום הוא שונה לחלוטין ממשחק ב-1925 או ב1950. בבייסבול הדמיון במתרחש גדול. השינוי הוא – כמו אחד השינויים בכדורגל – במרקם האתני במגרש. מאחרי הקלעים של המתרחש יש כמה שינויים. נכנסו כמה סטטיסטיקות כמו און-בייס-פרסנטג׳ – שקצת שינו את התנהגות החובטים. רוטציית הפיצ׳רים התארכה ומומחיות הפיצ׳רים המחליפים גדולה. בעיקר הקלוזר.

יש גם דמיון אחד גדול בין המשחקים. תוצאה נמוכה יחסית מביאה לכך שגם קבוצה עדיפה מאד יכולה להפסיד די בקלות. הבייסבול מתמודד עם העניין עם עונה ארוכה מאד וסדרות אליפות. הכדורגל עם הפתגם ״ככה זה בכדורגל״. כדורגל הוא ספורט פטליסטי בהרבה.
*

לכל אחד יכולות להיות מחשבות מה מעניין אותו. ולרוב זה באמת תלוי בתרבות בה גדל. אבל הייתי פעם בדיון מעניין על המשחק במקום שהיה די נקודת אמצע – באימון סומו ביפן בזמן המונדיאל. כשאחרי האימון ישבתי עם עיתונאי סומו בשם ג׳ון ועם מתאבק צעיר בשם טקאושמה. מה שהיה מעניין לגבי אותו ג׳וריו שהוא עוד לא היה ענק כמו הלוחמים שאתם רואים בטלוויזיה. הוא הגיע כבר למשקל של יותר מ-100 קילוגרם אבל היה בתהליך של כמה שנים בו הוא אמור להגיע לבערך 140-150. בינתיים התאבק בתחרויות קטנות.

נדמה לי שזה היה המתאבק שאמר לי משפט שנראה לי בהתחלה אבסורדי אבל אחר כך גרם לי להבין כמה תרבות מכתיבה את המחשבות שלנו. הוא אמר שכדורגל הוא משחק יותר יצירתי וצבעוני ולכן הוא נהנה ממשחקי המונדיאל אבל בייסבול הוא משחק קבוצתי יותר.

זה נראה לי בתחילה מאד לא ברור. הרי הרבה מהבייסבול הוא התמודדות אישית בין החובט לזורק. ואין ספורט בו סטטיסטיקות אישית מואדרות יותר – גם בנסיבות של אי הצלחה קבוצתית. אז ביקשתי הסבר והוא אמר לי ״בבייסבול כל אחד יודע מה הוא אמור לעשות״. כלומר אנחנו אולי רואים את המאפיין של קבוצה בכך שהיא מספר גדול מאחד. עבור אותו יפני זה היה מקסימום עדר. קבוצה היא משהו מאורגן יותר.

כמובן שגם קבוצת כדורגל אמיתית טובה היא ממושמעת מאד אבל זה נתון לפרשנות. אנחנו רגילים מהשכונה שמי שבועט כל הזמן הוא ״לא קבוצתי״. כי בשכונה אנחנו משחקים ללא מאמן. אבל בעולם המקצועני מי שבועט כל הזמן אולי קיבל הוראה לעשות זאת. בבייסבול הארגון הוא בילט-אין.

הריצה לפי ג'ונס
ההפסד לריאל

23 Comments

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2014

מעניין מאוד. אני לא לגמרי מסכים לגבי זה שבייסבול לא דורש החלטות בכלל. יש המון החלטות, הן פשוט במסגרת חוקים מאוד ברורים. שחקן על בסיס ראשון ויש לך באנט – אתה מנסה ללכת על דאבל פליי או להוציא את השחקן בראשון? שחקן על בסיס שלישי ואאוט אחד וגראונד בול, אתה מנסה לזרוק הביתה או מוציא את השחקן על בסיס ראשון? גם הבחירה של סוג הזריקה מאוד תלויה בסיטואציה.
ברור שמגוון האופציות הרבה יותר מצומצם מכדורגל.

גיל 22 באוקטובר 2014

אסור גם לשכוח את מאמני הבסיסים שאומרים לשחקנים מתי לרוץ ומתי לא.

אוהד מטס 24 באוקטובר 2014

מסכים לחלוטין. בכל זריקה יש אינסוף החלטות שהזורק, החובט, שחקני השדה ואם יש רצים על הבסיסים צריכים לקבל. יש ציטוט של באק שולוולטר שמדבר על רשימה ארוכה של ההחלטות שהמנג'ר צריך לקבל ואז יש את הזריקה הבאה..

גיל 22 באוקטובר 2014

מה שיפה בבייסבול זה שהוא הרבה יותר מובנה ובנוי על אינטרקציות חדות שבו הכל מתרחש במהירות. למצבים שתארת אפשר להוסיף עוד המון. למשל, שחחקן שידוע שהוא גונב בסיסים שמסיח את הדעת מהפיצ'ר או כמות הסטרייקים לבולס בכל אט באט שמשנה את הזריקות של הפיצ'ר. אם הפיצ'ר ביתרון אז היא יזרוק כדורים גבוליים בתקווה שהחובט יחבוט. אם הוא בהפסד הוא יהיה חייב לזרוק סטרייקאוטים.

אני חושב שהשינויים בדור הזה בבייסבול הוא שהמשחק נעשה יותר אתלטי. דיברו על זה אתמול במשחק איך הרויאלס מצליחים בעזרת מהירות ואתלטיות לעשות הגנה מעולה. קשה למדוד דברים כאלו אבל זה עובד.

רן הנרגן 22 באוקטובר 2014

אתמול הרויאלס לא ממש הצליחו בהגנה. בלשון המעטה :-)

גיל 22 באוקטובר 2014

אכן, יום חלש אבל זה נסלח להם אחרי 8 ניצחונות רצופים. היום זה משחק המפתח לדעתי. הפסד פה והם יגמרו בסוויפ.

סימנטוב 22 באוקטובר 2014

'למעשה בייסבול הוא סיור מתמיד בכל מיני נקודות רגשיות קבועות' כל כך מדויק שזה נפלא.
בבייסבול כל שחקן מבצע את המשימה שלו לפני הנוהל. מתאים ליפנים, מתאים לאמריקאים, מתאים גם לגרמנים… יש חשיפה לבייסבול בגרמניה? ניסו לשחק אותו?

אלון זנדר 23 באוקטובר 2014

יש בייסבול בגרמניה, וגם ליגה בבייסבול (דיברתי אפילו עם שחקנים פעילים ומאמן, הפ אפילו מקבלים קצת כסף), אבל זה כי בגרמניה יש את כל ענפי הספורט כמעט בזכות אהבה לספורט והעיסוק בו. קשה לומר שהספורט זוכה לפופולריות במיוחד. אפשר אפילו לומר שהוא לא מעניין כמעט אף אחד…

סימנטוב 23 באוקטובר 2014

תודה

ניינר 22 באוקטובר 2014

הכל טוב ויפה אבל אין על פוטבול

אלעד אחד 22 באוקטובר 2014

++

Zofo 22 באוקטובר 2014

נפלא!

קתרוס 22 באוקטובר 2014

האם יש עוד משחק בו שחקן יכול להשיג הישג ע"י החלטה לא לעשות כלום כמו בבייסבול? – שחקן שרואה ארבעה BALLS ולא מנסה לחבוט מתקדם לבסיס ויכול בסיטואציה מסויימת גם להשיג ראן עבור הקבוצה (גם הלילה הג'איינטס קיבלו נקודה על הליכה בזמן בסיסים מלאים!!).

וזה המשחק היחיד שאני מכיר (חוץ מקריקט אולי) שזה ממש לא נגמר עד שזה לא נגמר….

גיל 22 באוקטובר 2014

האם יש עוד משחק שבו שחקן יכול לקבל נקודות בלי שאף אחד יפריע לו כמו זריקות עונשין בכדורסל? לכל משחק הייחוד שלו וזה שאין לו שעון זה היופי בבייסבול. אף פעם אתה לא במצב אבוד עד שזה נגמר. אין דבר יותר מעצבן לדעתי מפוטבול ב2 הדקות האחרונות שקבוצה יכולה לכרוע ולגמור את המשחק בלי שום מהלך התקפי (היש עוד משחק שלוחצים ידיים לפני שהשעון הגיע לאפס?).

רונן דורפן 23 באוקטובר 2014

גם טניס וכדורעף ובדמינטון וסקווש ועוד…

אבל בייסבול וקריקט הם יוצאי דופן. הם בלי שעון אבל לא צריך להגיע לתוצאה התקפית מסויימת אלא ההגנה (27 פסילות בבייסבול, 20 בקריקט) מגדירה את סיומו של המשחק

רן הנרגן 22 באוקטובר 2014

למי שמתענין בסוגיה של כוכבים שחקני משנה מומלץ לצפות במשחקים הגיינטס. כמעט בכל משחק יש פעולות, כולל כאלו שלא נכללות אפילו בסטטיסטיקות של הביסבול, של שחקנים שאינם כוכבים שתורמות לנצחונות שלהם במהלך הפלייאוף. לדוגמא, את החבטה שניצחה את המשחק הרביעי בסידרת גמר ה NL חבט שחקן שצורף במהלך השנה לאחר שהודח מהקבוצה לפני 3 שנים ובקושי נכנס לרשימת ה 25 שנרשמו עי הקבוצה לסידרה.

Amir A 23 באוקטובר 2014

האמת שאף לא חשבתי על קבוצתיות בצורה כזו. משום מה להיות שחקן קבוצתי תמיד נתפס אצלי כלהיות מישהו שדואג לשיתוף השחקנים האחרים. מישהו שמנסה לעשות את השחקנים שלידו טובים יותר. אף פעם לא חשבתי על זה כעל מישהו שעושה את עבודתו המוגדרת על מנת שלא להפריע לעבודה של האחרים. ועכשיו זה נשמע הגיוני פתאום. כמו מנוע שבו לכל חלק יש את התפקיד המוגדר שלו ורק אם כל אחד יעשה את התפקיד שלו היטב ולא ינסה לעשות יותר או פחות מכך המנוע יוכל לעבוד היטב.

Amir A 23 באוקטובר 2014

איזה בלגאן ב-UNC. אולי סופסוף השחיתות של ההקלות לסטודנטים אתלטים תעלה על פני השטח. כל הזמן מדברים על חוסר הצדק בעובדה שאסור להם להרוויח אגורה בזמן שהאוניברסיטאות מרוויחות מיליונים על גבם. ומה לגבי העובדה שסטודנט רגיל משלם הון עתק וקורע את התחת ארבע שנים בכיתות הלימוד בשביל התואר ובאותו זמן האתלטים לא רק שאינם משלמים, הם גם לא נדרשים למאמץ אקדמי מי יודע מה כדי לסיים עם אותו התואר?

רונן דורפן 23 באוקטובר 2014

ספורט המכללות צריך רפורמה קיצונית. ארגון מחדש של הncaa תחת תקנון חדש

נחשון שוחט 23 באוקטובר 2014

אחלה פוסט.
אפשר לחשוב על הגדרות שונות לקבוצתיות, אולי גם כמדרג.
ההגדרה הרחבה ביותר לקבוצתיות היא של צבירת תוצאות אינדיבידואליות, כמו מירוץ שליחים, או תוצאה של ניקוד קבוצתי מצטבר. הבייסבול בצד ההתקפי יחסית קרוב לזה. בהגנה יש יותר חשיבות לשילוב. זו קבוצתיות פורמלית.
הדרגה הבאה היא קבוצתיות ע"ב חלוקת עבודה/משימות (כפי שציינת). חלוקת העבודה הזו יכולה להיות גם שגרתית וטכנית (רוב המצבים בבייסבול – יש יותר מקום לשגיאות מאשר למצבים נדירים יחסית של שיתוף פעולה שמייצר מהלך מיוחד). זו קבוצתיות ממשית, הכרחית, אבל עדיין טכנית.
הדרגה הבאה היא קבוצתיות במובן של תפיסת הערך מוסף של שיתוף פעולה וסינרגיה, במובן שהקבוצתיות תייצר מהלך יעיל או יפה או מיוחד, או תאפשר להתגבר על ההיערכות של הקבוצה השניה. זה המובן של קבוצתיות שמזוהה עם כרורגל וכדורסל יותר מאשר בייסבול.
הקבוצתיות המובהקת ביותר היא כשהיכולת האינדיבידואלית מותנית בתפקוד הקבוצתי. כשישנם יחסי תלות הדוקים, באופן המחייב תפקוד מצויין של מספר מערכים בו-זמנית. מהלך של 4th and goal from the one, או כשהקוורטרבק הכי טוב בעולם משחק נגד ג'יי ג'יי וואט.

תום 23 באוקטובר 2014

ההגדרה האחרונה שלך מתאימה בצורה מושלמת לכדור עף.
הקבוצתית בו מתבטאת גם בעובדה ששום שחקן תואם ג'ורדן או מראדונה לא יוכל לנצח לבדו קבוצה טובה יותר. כל שחקן תלוי בצורה מוחלטת גם ברמת התפקוד של שאר חברי הקבוצה.

אוהד מטס 24 באוקטובר 2014

אחת התלונות נגד בייסבול בארה"ב היא שהמשחק לא מקדם כוכבים כמו בפוטבול או בכדורסל. לדעתי זו לא חולשה אלא אחד הדברים היפים במשחק. בכדורסל אתה יודע כמעט בוודאות למי ילך הכדור לזריקה אחרונה במצב של שוויון. בפוטבול, במיוחד היום, הכל סובב סביב הק"ב. בבייסבול, מכיוון שיש סדר קבוע של חובטים אתה אף פעם לא יודע מי יהיה זה שיעלה לחבוט במצב מכריע ואז יש שחקנים כמו ביל מזורסקי או באקי דנט שלא ידועים כחובטים גדולים שמכריעים משחקים.

גילי פלג 24 באוקטובר 2014

פוסט נהדר, כיף לקרוא. ההשוואה בין משחקי כדור שונים תמיד ריתקה אותי.

Comments closed