עם לבדד ישכון

מתחרים ללא תחרות

In כללי

All-Blacks1

האול בלקס לא מחצו היום בטוויקנהאם בניצחון על אנגליה. הם שיחקו ראגבי למבינים. 24 phase רצופים זה דבר כמעט בלתי אפשרי בכל תנאי מזג אוויר. phase זה שחקן שרץ מתקדם ומניח בדיוק את הכדור אחרי ההתנגשות כדי ליצור המשכיות במהלך. בסיטואציה נורמלית אתה מתגונן נגד חמישה כאלו ברציפות. עשרה זה הרבה. 24 מצד נבחרת כמו האול-בלקס לטריי המכריע וכל המומנטום של נבחרת מתודלקת במוטיבציה וב-80 אלף צופים נשבר. זה הרגע שבו היריב מבין שאולי התוצאה הקרובה אבל ניו זילנד רחוקה מאד.

 

למתי המעטים מביניכם שאינם עוקבים אחרי ראגבי, נעצור לרגע מהמשחק היום עבור הסרטון הבא. טריי הניצחון שלהם מול אירלנד בשנה שעברה. ורק תבינו מה עמד על כף המאזניים: עונה היסטורית ללא הפסד שלא התרחשה בעידן המקצועני. וקהל אירי על סף ניצחון ראשון בהיסטוריה על ניו זילנד. זה לא שאירלנד לא טובה. 120 שנה משחקים ראגבי ורק 5 נבחרות אי פעם ניצחו את ניו זילנד. ואת הפעולה המנצחת הזו הם צריכים להוציא לפועל כשכל טעות בהחזקת הכדור מסיימת את המשחק.

ותראו מה קורה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

עוברת שנה והם עושים בדיוק את אותו הדבר לאוסטרליה בבריסביין השנה – הקטע הרלוונטי מתחיל בערך ב-4:30.  נועצים את הפגיון עם הבאזר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

הם לא בעונה טובה. הם לא בתקופה טובה. הם לא בעידן נפלא. הם מצליחים לקיים 120 שנות רצופות של דומיננטיות כמעט תמידית. נכון שזה ספורט שלא משוחק ברמה מקצוענית בכל העולם אבל מי שמשחק הן מעצמות ספורטיביות – הבריטיות, צרפת, ארגנטינה, אוסטרליה, איטליה וגם הנבחרת שהכי קרובה לגבהים של האול-בלאקס דרום אפריקה. שנה אחר שנה הם באים לאיצטדיונים הללו – תמיד מלאים בעשרות אלפים – וכמעט תמיד מסיימים עם הידיים למעלה.

 

יש עניין של עומק. התייחסתי פעם לעובדה שדווקא העובדה שהמדינה קטנה גורמת לכל שחקן כמעט להכיר שחקן נבחרת מילדותו. להבין את הדרישות ואת העניין החמקמק של What it takes. ויש את הכבוד העצמי ותחושת הקדושה שבחולצת הנבחרת. וכתבתי פעם גם על הרוח.

 

ויש משהו כמעט פרדוקסלי. הניתוק. בדרך כלל אני מאמין גדול בכך שתרבות ספורט מצליחה במדינה קטנה היא כזו שאנשיה יוצאים לעולם ולומדים. שטוב למדינת כדורגל קטנה ששחקניה ישחקו בחוץ לארץ. שטוב למדינות כדורגל יותר גדולות – נניח הולנד וגם ספרד – לגדל ולמכור, לגדל ולמכור.

 

לא האול-בלקס. ניו זילנד נמצאת על כוכב אחר כמעט. כשתגיעו לאוסטרליה, שהיא סוף העולם, תעלו על טיסה שמאלה ויש לכם עוד ארבע שעות טיסה. הם לא שולחים את האנשים שלהם ללמוד. למעשה שחקן שחותם חוזה מקצועני באירופה אומרים לו כל הכבוד תודה ושלום. הוא פסול מרגע זה לייצג את הנבחרת. הוא עלול להדביק אותם בסטנדרטים של כוכב הלכת ארץ. עם לבדד ישכון.

*

וזה היה היום:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

44 Comments

יורם אהרוני 9 בנובמבר 2014

לגודל קטן של מדינה יש עוד כמה יתרונות בספורט. בבלגיה כאשר מקיימים מחנה אימונים בסוף השבוע לנבחרת, הכי הרבה ששחקן צריך לנסוע זה שעה הערך. בשוודיה זה כבר שבע שעות והלכו לאיבוד שני אימונים… יש במדינות קטנות בדרך כלל גם ריכוז כישרונות בכמה ענפי ספורט ופחות התפזרות. אולי הכי חשוב – יש מודל אחר לגמרי לטיפוח ספורטאים. במדינות גדולות, מניחים שאפשר להעמיס הרבה על הנערים ומי שישרוד הוא כנראה זה שנועד לגדולה. אם יש 1000 קופצים לגובה מוכשרים, אפשר לאבד בדרך 997 ובלבד שיישארו שלושה מתאימים למשחקים האולימפיים. במדינות קטנות, עם מעט כישרונות, חבל מאד לאבד בדרך את המוכשרים ולכן מודל הטיפוח הרבה יותר זהיר. ההעמסה הרבה יותר הדרגתית. ספורטאי אולימפי במקצוע אישי במדינה קטנה גם לא צריך בדרך כלל לעבור מבחנים רק כדי לייצג את ארצו ויכול להתכונן בשקט לתחרויות הבין לאומיות. חוקים מטופשים של הועד האולימפי הבין לאומי מגבילים בכל זאת את המדינות הקטנות בכך שלא מאפשרים להן יותר מנציג אחד במקצועות מסוימים (ראו למשל ג'ודו וגלשני-מפרש לגבי ישראל) על חשבון אי ייצוג בענפים אחרים.

איציק 9 בנובמבר 2014

מה שאתה אומר שמדינה קטנה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד כישרון, אבל היא צריכה להשקיע הרבה יותר מאמץ כדי לעבד כישרון, ולכן התמקצעות במספר מועט של ענפים היא בעלת סיכוי רב יותר.

דורפן 9 בנובמבר 2014

כן – אבל זה לא צריך להיות ממש מועט. מדינות כמו ניו זילנד, הונגריה, נורבגיה, פינלנד, סרביה – גם אוסטרליה וקובה היותר גדולות – בכל זאת עשו זאת במספר לא קטן של ענפים. לא לכל רוחב הספקטרום אבל ההצטיינות בכמה ענפי ספורט מדבקת.

נחשון שוחט 9 בנובמבר 2014

לניו זילנד מסורת יוצאת מן הכלל בריצות למרחקים בינוניים.
שיאן העולם במייל ג'ון לאבלוק בעבר הרחוק.
דבוקת הרצים של לידיאדד בשנות ה – 60: פיטר סנל (שלוש מדליות זהב אולימיפות), ג'ון דייביס (ארד 1,500), מארי האלברג (זהב 5,000), ביל ביילי.
שלישיית המחץ של שנות ה- 70: ג'ון ווקר (הרץ הראשון שרץ מייל מתחת ל – 3:50), רוד דיקסון (ארד אולימפי, ניצח גם במרתון ניו יורק), דיק קוואקס.
ובעשור האחרון ניק וויליס (כסף אולימפי ב – 1,500מ').

במקרה הזה הבשורה הופצה מניו זילנד החוצה (ארתור לידיארד שימש כיועץ למאמנים בפינלנד, ארה"ב, יפן ועוד, מעבר לספרים שכתב) ולא להיפך.

גיל 9 בנובמבר 2014

שיחה מעניינת בין שחקן פוטבול לשחקן ראגבי מניו זילנד.

http://mmqb.si.com/2014/11/06/keven-mealamu-stephen-paea-all-blacks-chicago-bears-conversation/

והלוואי שהיה לי זמן לצפות בראגבי. נשמע ספורט מאוד מעניין (בטח יותר מקריקט).

Yavor 9 בנובמבר 2014

מגביר אצלי את התחושה שזה ספורט הפוך לגמרי – כל המדינות הדומיננטיות (דרא"פ, אוסטרליה וניו זילנד) נמצאות בחצי ההפוך של הכדור.

גיא זהר 9 בנובמבר 2014

כמו שדורפן כתב, לא מדויק גם באירופה יש מדינות חזקות כמו הבריטיות וצרפת שהיא מסורתית הכבשה ( חחח, דימוי מתאים בנושא ניו זילנד) השחורה שלה. זו גם הנקודה השחורה של האול בלאקס, מזכיר קצת את ברזיל של שנות ה80, שלמרות הדומיננטיות שלה מעולם לא זכתה בגביע עולמי מחוץ לביתה ובסהכ בשניים בלבד כשהאחרון היה ממש כפסל מהפסד לאותה צרפת.

ויכסלפיש 9 בנובמבר 2014

מתי ברזיל זכתה בגביע העולמי בביתה?

גיא זהר 9 בנובמבר 2014

התכוונתי לחוסר מיצוי הפוטנציאל של ניו זילנד בגביע העולם ע"ע למשל ב-95 שדומה לברזיל של טלה סנטנה בשנות ה-80.

ויכסלפיש 9 בנובמבר 2014

הבנתי… בעיה תחבירית, התכוונת לניו זילנד שזכתה רק בבית. זה כמעט נכון כי ניצחה ב-1987 גם בחצי הגמר שנערך באוסטרליה (אירוח משותף)

אריאל גרייזס 9 בנובמבר 2014

יש נקודה שאתה משאיר מחוץ לדיון, וזה העובדה שבניגוד לכל שאר מעצמות הרוגבי, בניו זילנד רוגבי הוא הספורט היחיד. יש להם נבחרת כדורגל, כן ואפילו נבחרת כדורסל לא רעה אבל הם מעניינים את האיש מהשורה כשלג דאשתקד. הדבר היחיד שמעניין אותם זה רוגבי. באוסטרליה, למשל, ליברפול מביאה 80 אלף איש לאיצטדיון. אין לי מושג איך דרום אפריקה אבל אני בספק אם רוגבי מעניין אותם כמו שהוא מעניין את הניו זילנדים. בצורה מסוימת, רוגבי שם הוא כמו כדורגל בברזיל.
וחוץ מזה, לחולרות גם יש את המדינה הכי יפה בתבל. זה כמעט לא פייר

עירן 9 בנובמבר 2014

גרייזס, לפני תיאוריה יש מציאות.

קח את טבלת המדליות באולימפיאדה האחרונה.
תעיף מבט בנבחרת במקום ה – 15. ניו זילנד עם 6 מדליות זהב, 2 כסף ו – 5 ארד.
למיטב ידיעתי, אין ראגבי באולימפיאדה.

אז נכון, הראגבי שם כמעט מיתי במעמדו. אבל לא מספיק כדי לתת את ההסבר שנתת.

אריאל גרייזס 9 בנובמבר 2014

זה לא ההסבר, זה עוד הסבר. עוד משהו שצריך לקחת בחשבון. כל כשרון שם מנותב קודם כל לרוגבי ואחר כך לכל ספורט אחר. כמובן, יש להם המון כשרונות (כמו אצל האוסטרלים), אז הם מצליחים בעוד סוגי ספורט

דורפן 9 בנובמבר 2014

ראגבי מעניין את הלבנים בדרום אפריקה בדיוק כמו בניו זילנד, עם אספקטים דתיים ולאומיים דומים. יש יותר לבנים דרום אפריקאים מניו זילנדים בנוסף להרבה שחורים שכבר משחקים וכמה מהם מהשחקנים הטובים בעולם.

חוץ מזה שניו זילנד חזקה גם בענפים אולימפיים, בראגבי ליג שמקבל פחות תשומת לב והיא גם מעצמה בכל מה שקשור לסירות – מחתירה וקייקים עד האמריקה קאפ. ביאכטות הגדולות – ומדובר בספורט קבוצתי של צוותים ענקיים – היא גם די שולטת.

לכמות העניין של מדינה בספורט יש מעט קשר להצלחה. כלומר היא תנאי הכרחי – ואחרי זה יש המון מה לעשות.

עידוקוליס ליפשיץ 9 בנובמבר 2014

לגבי דרא"פ, יש שם חלוקה ברורה מאוד : הלבנים (בעיקר ההולנדים, האנגלים קצת יותר מתונים בנושא הזה) מתעניינים אך ורק בראגבי. השאר בכדורגל.
ב2012 הייתי ביוהנסבורג בזמן אליפות העולם בראגבי. כל אדם שני ברחוב היה בחולצה של הנבחרת. כולל נשים וילדים ובכל מקום. זה היה מדהים.
כמה חודשים אחר כך ישבתי במסעדה עם כמה לבנים, אפריקאנרים שרד-נק יהיה מחמאה בשבילם (בקושי יודעים אנגלית, מדברים אפריקאאנס, גזענים בצורה מחרידה, חסרי השכלה, חקלאים). היה כדורגל ברקע וכשסיפרתי להם שאני מתעניין בזה הם אמרו בשקט, כמעט לחשו לי שזה המשחק "שלהם". בשבילנו – רק ראגבי.
בקיצור, ראגבי בדרא"פ בעיני הלבנים זה הספורט הקבוצתי היחיד.

דורפן 9 בנובמבר 2014

אתה יודע… תמיד תזהר מלהכליל על מדינה בגלל האנשים שאתה פגשת. יש בדרום אפריקה גם הרבה פורטוגזים שמאד אוהבים כדורגל. מתנגדי האפרטהייד, ובתוכם יהודים, תמיד אהבו כדורגל. האנגלים מעדיפים קריקט. אבל בשנים האחרונות השחקן הטוב ביותר של הראגבי היה שחורים וכוכבי הקריקט הגדולים – קאליס, דה וויליארס – הם אפריקנרים. אז דברים מאד משתנים.

והנה סיפור יפה. ערב המונדיאל בגלל שאיצטדיון הראגבי של פרטוריה הוסב לכדורגל הקבוצה שם הייתה צריכה לארח משחק מכריע בסופר-ראגבי ולא היה לה איצטדיון. האיצטדיון הגדול ביותר שלא היה מופקע למונדיאל היה של האורלנדו פיירטס בלב סוואטו.

סוואטו נתנה לקבוצת הראגבי קבלת פנים מהדהדת ועשרות אלפי אוהדי לבנים נשארו כל הלילה לשתות עם השחורים בבארים הקטנים של סוואטו. יום אחרי זה כולם סיפרו בתחנות הרדיו כמה היום הזה היה מרגש עבורם.

IDO 9 בנובמבר 2014

ניו זילנד זה המקום בו האיילנדרס חיים, האיילנדרס הם רק האנשים הכי גדולים בעולם. לכן אין שום סיבה שהם לא יהיו אומת הרוגבי הכי טובה בעולם.

עוד נקודה שאוסטרליה שגם שם יש מספיק איילנדרס משחקת רוגבי ליג וגם זה רק בקווינסלנד וNSW, שאר הסטטיטס חיות על אוזי רולס ככה שהיוניון קצת מופקר ולא מקבל את מיירב תשומת הלב. אחרי שאמרתי את זה הכלבים ניצחו אותנו שבוע שעבר גם ברוגבי ליג…

דורפן 9 בנובמבר 2014

האיילנדרס זו אחת הסיבות. אבל אתה מסביר זאת בכשרון. כשרון הוא תנאי הכרחי – אבל 120 שנות דומיננטיות בלי משברים זה הרבה יותר מכשרון בסיסי.

תוהה בדרכים 9 בנובמבר 2014

סליחה על הבורות, אבל מי אלו האיילנדרס? הכוונה למאורים?

עידוקוליס ליפשיץ 9 בנובמבר 2014

ההולנדים הם העם הגבוה בעולם. ההולנדים בדרא"פ הם לא פחות גדולים.
קשה לי להאמין שב-4 מליון תושבים של ניו זילנד יש יותר אנשים שמתאימים פיסית לראגבי מאשר ב66 מליון של צרפת. בצרפת הראגבי הוא ספורט פופולרי מאוד.

פורנוהוליק 9 בנובמבר 2014

המאורים הם ענקיים , לא כל כך בגובה כמו הרוחב. הם ביריונים אחד אחד, רגליים עבות. , ידיים עבות. הם גזע שנברא לרוגבי והם באמת מתעניינים כמעט רק ברגבי . עם כמה ששחקנים כמו ריצי מקאו הם המובילים בנבחרת, הבסיס של הרוגבי הניו זילנדי הם המאורים ובחיי שנראה לי שהם הגזע הכי חזק פיזית בעולם.

דורפן 9 בנובמבר 2014

אלו לא רק מאורים אלא אוכלוסיה קצת יותר נרחבת שכוללת גם את סמואה, טונגה וגם פיג׳י. הם מצליחים גם בפוטבול אמריקאי עם כמה שחקנים בלתי נשכחים כמו ג׳וניור סיאו וטרוי פולאמלו.

איציק 9 בנובמבר 2014

עד כמה שאני מבין, לפחות על-פי חברי מצרפת, רוגבי גם נחשב לספורט הרבה יותר ג'נטלמני מכדורגל. הוא אולי קשוח יותר, אך הוא הרבה יותר שומר על חוקים. למשל התנהגות כמו צלילה ברחבה לסחיטת פנדל לא היתה מתקבלת גם על-ידי החברים לקבוצה. אני כבר לא מדבר על נשיכה או אחיזה באיזור הפחות נעים. גם מבחינת הקהל הוא נחשב לספורט שבאים משפחות כי אין את אלימות היציעים שיש בכדורגל.
ואחרי כל-זאת והקשיחות הניו-זילנדית, הצגת התחליט שהם עשו לפני המשחק מול ארה"ב בספרד לא עזרה והם קיבלו על הראש מכול מיני יצורים בעלי גבה אחת ;) ושותפיהם.

רונלד קומאן 9 בנובמבר 2014

היה היתה סאותהמפטון

דורפן 9 בנובמבר 2014

סיפור השנה. כמובן לא מפחית בכלום את הגועל הנפש של הענף שרוקן אותה משחקנים.

תוהה בדרכים 9 בנובמבר 2014

לעניות דעתי, טעית בניתוח המצב שהיה שם.

אובדן של שחקן הוא משמעותי במקרה של מישהו סוארז או בייל שבאמת קשה עד בלתי אפשרי להביא מחליף ברמתם. סאותהמפטון איבדה שחקנים סבירים וקיבלה עליהם סכומים שגבוהים בהרבה מערך השוק האמיתי שלהם.

ברגע שהם פגעו בגזרת המאמן, היה די ברור יש להם סיכוי טוב להשתפר כקבוצה.

בליגות שהן לא אנגליה, קבוצות כל עונה מאבדות שחקנים משמעותיים ומשתפרות.

דורפן 9 בנובמבר 2014

לטעתי אתם טועים בניתוח. ההצלחה של סאות׳המפטון כמו אתלטיקו בשנה שעברה היא עלה תאנה לענף רקוב בו ההצלחה של הגדולות היא בקושי לגיטימית.

תוהה בדרכים 9 בנובמבר 2014

אתלטיקו היא לא דוגמה הכי טובה, מכוון שנכון לעונה שעברה הם רצו כמעט עם אותו הרכב שלוש עונות.

קח את בורוסיה מנשנגלדבך כדוגמה. איבדו בעונות האחרונות את רויס, דנטה, טר שטגן (בסכום כולל של משהו כמו 30 מיליון יורו בסך הכול) ועדיין הם נותנים עונת שיא.

ברמת המאקרו, השיטה אולי רקובה ולא הוגנת. הנקודה היא שברמת המיקרו, אובדן של שלושה-ארבעה שחקנים הוא לא סוף העולם אם יש לך מאמן טוב, יכולת ייצור שחקנים צעירים וידע בשוק השחקנים.

כמו בחיים האמיתיים, הרבה פעמים שיש לך פחות כסף, אתה פועל יותר בשיקול דעת עם מה שיש לך.

תוהה בדרכים 9 בנובמבר 2014

ואגב, זה נכון לליגה אמריקאית כמו הMLB. עובדה שהיאנקיס כמעט אף פעם לא זוכים באליפות.

דורפן 9 בנובמבר 2014

אתלטיקו מאבדת כמעט כל עונה את הסקורר הראשי שלה – רק בשנים האחרונות – טורס, אגוארו, פלקאו, קוסטה ואולי שכחתי מישהו. מתי בפעם האחרונה ריאל או בארסה מכרו את הסקורר המוביל שלהן?

דורפן 9 בנובמבר 2014

ההשוואה לבייסבול גם לא תופסת. כי בבייסבול, גם אם יש פער כלכלי, כשקבוצה מחתימה כוכב לשבע או עשר שנים הוא נשאר אצלה לשבע או עשר שנים והיריבות שומרות את הכוכבים. אין מצב בו השחקן נותן חצי עונה טובה, ראשי היאנקיס מתחילים לפזר שמועות שהם רוצים אותו, הוא מתחיל לפזר רמזים שהוא עוזב במקרה הטוב, וסבוטז׳ במקרה הרע, ובתוך שנה הוא שובר את החוזה שלו. היאנקיז לא מחרימים את כוכבי היריבות באופן קבוע. הם כן הכי חזקים בשוק השחקנים החופשיים. בכדורגל מבחינת ריאל כולם חופשיים.

חוץ מהעניין של פער כספי (שאגב מצומצם יותר כי מתחת ליאנקיז ולדודג׳רס יש 10-15 קבוצות עם רמה כלכלית חזקה מאד) – אין דמיון בין הבייסבול לכדורגל.

תוהה בדרכים 9 בנובמבר 2014

נכון, אבל ספציפית בעונה שעברה, זה היה (פלקאו) השחקן היחידי שהיא איבדה. שאר שחקני ההרכב שיחקו כבר עונה שלישית תחת סימאונה. אתה לא יכול להשוות את זה לקבוצה שאיבדה ארבעה – חמישה שחקני הרכב.

שוב, השיטה בגדול היא מעוותת ולא מוצדקת. זה לא משנה את העובדה שיש לא מעט קבוצות שמצליחות בהתנהלות חכמה להתמודד איתה.
כתבת על אתלטיקו. אם ראמוס לא מבקיע דקה לסיום בגמר האלופות, יש להם יותר תארים גדולים מריאל בעידן רונאלדו.

אבל למה ללכת רחוק? האם במקרה של יונייטד בעונות האחרונות, יש מתאם חיובי בין ההוצאות להצלחות? לא ממש. ולמה? כנראה שמנג'ר כמו פרגוסון היה שווה יותר מעוד כמה עשרות מיליונים של הוצאות על רכש.

תוהה בדרכים 9 בנובמבר 2014

אני לא זוכר מתי ריאל מדריד החתימה שחקן משמעותי, לא רק מברצלונה, אפילו מאתלטיקו או וולנסיה. הכוח שלהם נובע מהיכולת להחתים כוכבים גדולים מליגות אחרות.

בהשוואה לבייסבול, נראה לי שהנקודה שם היא יותר המהות של המשחק עצמו, שבו חשיבתו של השחקן הבודד היא יותר קטנה.

דורפן 9 בנובמבר 2014

אני מסכים בנושא ההוצאות. המנג׳ר חשוב מהשחקנים. אני חושב שכל קבוצה שלא חייבת למכור יכולה להתמודד – כי ניתן לבנות תלכיד מנצח. בגלל זה מקרים כמו סאותהמפטון- גם אם הצליחו להתאושש הוא מקומם. בוא לא נשכח אילו שחקנים הם כן גידלו ואיבדו – משירר ועד בייל

הרצל 9 בנובמבר 2014

הכל נכון אבל עדיין לא שיחקו מול הוילה, סיטי, ארסנל, יונייטד, אברטון וצ'לסי..

גל ד 9 בנובמבר 2014

אני לא מצליח לעשקוב אחרי רוגבי כמו שהייתי רוצה, ועוד לא ראיתי את המשחק, אבל רציתי לכתוב – ממש כיף לקרוא קצת על ספורט, ולא על הדרבי.

7even 9 בנובמבר 2014

+123456789

דוב 9 בנובמבר 2014

אם לשפוט על פי התקציר, ניו זילנד, כמו הרבה נבחרות/קבוצות מובילות, נהנתה גם משיפוט שהלך איתה.

כספרי 9 בנובמבר 2014

ראגבי זה הכי…אחי

ריצ'י מקאו 9 בנובמבר 2014

רונן, כבוד! שמח שאתה מוצא זמן לכתוב על ראגבי ולא בפעם הראשונה.

ריצ'י מקאו 9 בנובמבר 2014

עכשיו, לגבי האול בלאקס, למרות שם המשתמש שלי, האהדה שלי הייתה תמיד בראש ובראשונה ליריבים מאסטרליה. התאהבתי במשחק היצירתי והפתוח שלהם בימי מייקל ליינה, ניק פאר ג'ונס, דייוד קאמפיזי ועוד. אפילו הלכתי לראות אותם משחקים באליפות העולם באירלנד ב- 1999 (נגד רומניה ונגד אירלנד), אליפות שהם גם זכו בה. אם כך, למה אני משתמש בכינוי הנ"ל? כי בעייני ריצ'י מייצג את הווינר והמנהיג האולטימטיבי. הוא לא השחקן הכי נוצץ או המתאקל החזק מכולם. הוא לא הכי קולני, ממש לא, או הכי מהיר. הוא פשוט תמיד במקום הנכון ותמיד נותן את הגוף בשביל הקבוצה ותמיד איכשהו מוביל את הקבוצה לניצחון. גם אתמול, כשבמחצית האנגלים הובילו, הייתי די רגוע שהאול בלאקס ינצחו בסוף ושוב היה זה מקאו שהוביל וניווט ו"הבקיע" טריי קריטי.
שורה תחתונה, אני אוהד את הוולוביז, אבל מעריץ את ניו זילנד בהנהגת ריצ'י (אה, גם את זו שהונהגה בזמנו על ידי זינזן ברוק :))

S&M 10 בנובמבר 2014

איך לא נאמרת מילה על דו-שיח שקוף בין שופט למשקיף, כשכל הדיון הוא פומבי בטלוויזיה?! אם זה אכן כך, הרי שזה השיפוט הכי מתקדם, בספורט שהוא בעל דימוי "מפגר" יחסית להיי-טק של הפוטבול והנבא.

לך תשווה את זה להתבצרות השופט בדרבי בבלומפילד.

ריצ'י מקאו 10 בנובמבר 2014

בראגבי כבר שנים יש שופט טלוויזיה והדו שיח בין השופט לשופט טלוויזה תמיד נעשה במיקרופון ושודר בטלויזיה. זה כמובן דבר גדול כי כמו שאמרת הכל שקוף ברגע שהשופט ביקש חוות דעת. שים לב שהשופט ביקש חוות דעת למרות שדי לא היה לו ספק. במצב של שקיפות כזאת, זה פשוט כדאי לקחת דקה כדי לוודא שלא מקבלים החלטה קריטית שגויה.
מה שעוד מעניין הוא, שזה היה מאוד בולט באליפות העולם הראשונה בה נעשה שימוש בשופט טלויזיה שהמון החלטות שונו לאחר בחינה בטלויזיה. אני מדבר על אחוז גבוה ביותר. קצת מזכיר את המשחק של צ'לסי – ליברפול בשבת בו אושר שער בטכנולוגית קו השער והשדרים אמרו שלפני השימוש בטכנולוגיה, כנראה שלא היה מאושר השער.
עכשיו שמישהו יסביר לי למה הם מתעקשים לא להשתמש בטלוויזה בכדורגל? אה, כן… זה יפריע להימורים והטיות משחקים…

רועי פ 14 בנובמבר 2014

מה שניו זילנד עשתה במחצית השנייה באנגליה, זה פשוט ללמוד. אמצע המחצית וניו זילנד מאבדת שחקן לכרטיס צהוב (10 דקות). מה היא עושה ? מחזיקה בכדור 90 טחוז מהזמן שבו היא בחסרון מספרי. פנאלטי קיל כזה לא רואים אפילו בהוקי קרח, או בכדוריד.

Comments closed