בארסה-סביליה

הנואו קאמפ הוא אצטדיון כדורגל שקט יחסית במשחק מול סביליה. אבל רחוק מלהיות מאכזב.בכיסא ממש לידינו, על קו המגרש, אישה כבת 35 מאזינה לשידור הרדיו באזניות. היא ממלמלת, ולעתים עוברת לקול רם, משהו שנשמע כמו שידור משלה למשחק. היא מחזיקה ביד אחת פסלון קטנטן על שרוך ומקרבת אותו לליבה בכל פעם שמתפתחת התקפה מסוכנת על אחד השערים. במחצית אני שואל אותה לפשר הפסלון. היא אומרת שזו הבתולה ממונסרט. המקור של הפסל הוא איקון דתי חשוב מאד בקטלוניה, ועל פי המיתולוגיה המקומית נוצר בירושלים עצמה.

בשורה לפניה יושבות ארבע סבתות וכמה בני משפחה אחרים והשיחה הקולנית ביניהם היא שיחה משפחתית. הסבתות עולות לטונים גבוהים כשהשוער מבזבז זמן ומצטרפות למברכים ולשורקים כשמסי מבקיע. וגם המון חשיש. היציע אפוף עשן של חשיש. קטלוניה שטופת סמים ושלטים בתחנת הרכב אפילו מבקשים מנוסעי הרכב לא לעשן חשיש ולא להסניף קוקאין. והתחושה המצטברת ביציע היא מעט שונה ממה שרגילים אליו בכדורגל. יותר תחושה של אנרכיה שלווה. קונצרט רוק בטבע בו אנשים חשים חופשיים לעשות מה שבא להם. מין תזכורת רכה יותר למה שהנואו קאמפ היה בימי הדיקטטורה. המקום בו אנשים באו לדבר קטלנית ולשיר שירים קטלונים באופן חופשי יחסית.

ברצלונה היא קבוצה מעט מוזרה מגובה המגרש. לפעמים נדמה כי השחקנים שחסר להם מעט בטחון הם דווקא כוכבי העל. אתמול, בהיעדרם של סמואל אטו ודקו, אלו היו רונאלדיניו וליאו מסי. ברוב קבוצות הכדורגל הסופרסטאר מנהיג את הלוחמים ונוטע בהם בטחון. אבל בברצלונה נדמה שהלוחמים – רפאל מרקז, טיאגו מוטה וצ'אבי בלטו אתמול ביניהם – משחקים כמו אחים גדולים של ילדים מוכשרים במשחק שכונתי. הם תופסים את העמדות שלהם, ממלאים את תפקידם, אבל תמיד עם עין אחת לכוון הבריונים של החבורה האחרת. לראות שהם לא מתעסקים עם רונאלדיניו ומסי שהם העתיד המשפחתי.יש במסי ורונאלדיניו משהו רגיש ואפילו פגיע. אולי בגלל ההיסטוריה האישית שלהם. רונאלדיניו בילדותו צפה באבא שלו טובע בבריכה. מסי נאלץ לעבור עם משפחתו מארגנטינה לספרד בגיל 11, משום שהוריו לא יכלו לממן טיפולים רפואיים לבעיה הורמונלית. אבל הסביבה המגוננת של ברצלונה יצרה עבור השניים הללו סביבה בה רק הכישרון מדבר.

* רונאלדיניו מנסה כמה סללומים אבל לא מצליח. סביליה סוגרת אותו בשלושה שחקנים בשניה בה הכדור מגיע אליו. אבל למרות פגיעותו המסוימת הוא מבין מה עושים במצב בו היריב מסתדר עם כלי הנשק העיקרי שלך. מצליח להכניס אחרים למשחק. לקחת את גדוד השומרים שלו לפינות ולפנות מקומות. ובגלל הדברים האלו הוא כן אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה. נותן ליכולות שלו לעשות חלק מהעבודה, ולפחד שהוא יוצר להשלים אותה.ומלבד זאת יש עוד כמה דרכים בעולם להבקיע. הוא מבקיע פנדל ואחרי שסביליה משווה משער יפה של פרדי קאנוטה רונאלדיניו כובש שער נוסף בבעיטת עונשין מדהימה. את האירוע אנחנו רואים מ80  מטרים מאחרי גבו של רונאלדיניו. משם רואים את מלוא סיבוב הכדור. אבל מדהים יותר מהסיבוב היא ההנמכה שלו אחרי מעבר החומה.
75 דקות המשחק נראה קצת פיזי מדי עבור מסי. אבל כשרונאלדיניו יוצא לנוח – אנחנו בתחילת שבוע שיבחן האם חזר ליכולת השיא שלו – במשחקים מול צ'לסי וריאל מדריד – מסי משתלט. הוא פתאום נראה גדול פיסית  והמחשבות על הילד והטיפולים ההורמונלים נעלמות. בריוני סביליה מתרכזים בו והוא מוכן לעימות.רונאלדיניו עולה על מסי בטכניקה הכללית. הטווח והסיבוב על הבעיטות שלו גדול בהרבה ומסירת העומק שלו, עם כל חלקי כף הרגל היא מהטובות בהיסטוריה. אבל בסללומים יש למסי יתרון. רונאלדיניו צריך מטר או שניים בכדי לפתח טיפה מהירות. הוא מעדיף להתחיל את הפריצות הללו לפחות 30 מטרים מהשער. בדקה ה-80 מסי מקבל כדור כשהוא סטטי לחלוטין 18 מטרים מהשער וכשההגנה מאורגנת לחלוטין. בתאוצה מדהימה מהמקום הוא משכיב שני מגינים וכובש את השער.הקהל לא באקסטסזה. אבל הקהל שראה את קרויף, רומאריו, האג'י, ריבאלדו, מראדונה ורונאלדיניו, מקבל את מסי בתנועות השתחוות. זה רגע קסום. כי הנואו קאמפ הוא לא בית משוגעים. הוא פורום שלו שמוסמך להכתיר כדורגלנים שכאלו.

 *

לילה של כדורגל מסתיים רע מאד. הרכבת שלוקחת אותנו ואוהדי בארסה רבים דרומה לסיטג'ס דורסת עובר אורח למוות באחת התחנות. כמה אוהדים ואוהדות בוכים על הרציף. אישה מבוגרת אומרת לנו שזה קורה לא מעט וממלמלת בצער "לוקו, לוס דרוגס". משוגע. סמים.