אורבך

אני זוכר שקראתי פעם ראיון בספורט'ס אילוסטרייטד עם ווילט צ'מברליין, היריב הגדול של הסלטיקס של רד אורבך. הדברים הללו נכתבים כי אורבך, גדול מאמני הכדורסל המקצועני, נפטר אתמול. צ'מברליין נשאל אם הסלטיקס גזענים. בשנים ההן בוסטון זכתה באליפות עם קבוצה שרובה הייתה שחקנים לבנים. בשנות ה-80 זה כבר היה דבר יוצא דופן.

הוא התרגז. "האיש-ההוא-שאני-לא-אוהב (הוא נהג לא להשתמש בשמו של אורבך) עדיין מנהל את הקבוצה. אבל הוא היה הראשון לשחק עם שחקן שחור והראשון לפתוח עם חמישיה שחורה והראשון למנות מאמן שחור. אז פתאום הוא גזען? הצעירים לא יודעים שום דבר על היסטוריה".

רד אורבך ממש לא ידוע בגלל הדברים הללו. את המשמעות שלו בשילוב שחורים בכדורסל מזכירים מדי פעם אבל לא כעניין העיקרי. כי הוא לא דיבר על זה יותר מדי. כי ספק אם הוא חשב על זה יותר מדי. הם לא מתיישבים עם הדמות שלו שמסמלת הרבה דברים שהם מאד לא פוליקלי קורקט בכדורסל. הוא עישן על הספסל, צרח על שופטים וקילל שחקנים שלו באימונים. לפני כמה שנים סיפר שהוא הולך לאימוני כדורעף נשים "כי שם יש את הנקבות הכי יפות". את דעתו על רוח ספורטיווית ניסח במשפט: "תראו לי שחקן שמפסיד בכבוד ואני יראה לכם לוזר". והוא גם שנא את ווילט. כי ווילט היה מכונת נקודות וריבאונד. ועל ג'ורדן אמר "שהוא עושה אותי חולה".

אורבך מסמל עבורי דור של יהודים בספורט שהפתיחות לא הייתה אצלם אידיאולוגיה או ערכים או כל מיני שטויות במיץ עגבניות. הם לא היו צריכים את "חודש המורשת האפרו-אמריקנית של הNBA". אורבך היה ילד יהודי עני מוויליאמסבורג בברוקלין והביזנס שלו היה כדורסל. כמו אייב ספרשטיין שייסד את ההרלם גלובטרוטרס. או אל דייויס, הבעלים של האוקלנד ריידרס בפוטבול. וכשניצחונות בספורט הם הביזנס שלך אתה לא מתעסק בבולשיט.

 *

וכמה דברים  מYOUTUBE על הסלטיקס הגדולים. ראיון עם אורבך וגם האבליצ'ק חוטף את הכדור.  

Zi Zou Ze Zevel (הופיע בגלובס)
אני אישית צריך את מוריניו

6 Comments

אוריאל 29 באוקטובר 2006

הייתכן שהמשבר של הכדורסל האמריקאי (והוא במשבר כי הנבחרת מפסידה ליוון בחצי גמר אליפות העולם) נובע מכך שכבר אין אנשים כמו רד אורבך? הייתכן שהכדורסל האמריקאי ימשיך להתדרדר כל עוד יסתמכו על האתלטיות של השחקנים ולא על השכל שלהם? (וזו לא הערה גזענית)

רונן דורפן 29 באוקטובר 2006

זה לא שסומכים על האתלטיות של השחקנים. פשוט מקדמים/משווקים/מאדירים את השחקנים. כל זה החל ביום שדייויד שטרן החליט שהליגה תשווק סביב ג'ורדן-מייקל-מג'יק. השלישיה הזו אמנם הבינה יפה את חשיבות הקבוצה אבל סביבה נוצרה תרבות השחקן.
מאמנים כמו רד אורבך היו מנצחים את נבחרת יוון גם עם שחקני קולג' בכירים.

יואב 30 באוקטובר 2006

דורפן, נהניתי מכל רגע של קריאת הטקסט. תצרף לזה את הניצחון בדרבי וגם בזכותך יש לי יום מושלם
תודה
יואב

עודד 21 בנובמבר 2006

רונן אתה אחלה גבר!!!… ישר כח תמישך לכתוב על הספורט האמריקאי אתה עושה זאת כמו שאף אחד אחר לא מתקרב לרמה שלך! סוף סוף מישהוא כותב כמו שצריך במדינה הזאת! אחלה כתבה על רד אורבך…. טוב בהצלחה לכולם ולהתראות עודד

סיון 21 בנובמבר 2006

לפעמים אני חושב שנולדנו 20 שנים מאוחר מדי..ולמרות שאני גדלתי על אהבת האדומים,וגיבורי ילדותי היו דלגליש וגרובלר, אני נהנה מכל שורה!!! עלה והצלח!!

Comments closed