הדברים הגרועים ביותר בהפסד לסאות'אנד

1. שאני צריך לכתוב על זה בבלוג. כמובן שחשבתי לא לכתוב על זה בבלוג. לא בגלל שאין לי מה להגיד. כי אין לי חשק להגיד. כי כשאין לך חשק לחיות למה שיהיה לך חשק להגיד? נסעתי הבוקר לפגישה בירושלים. חזרתי. העסקתי את עצמי בכמה עניינים. אבל בשלוש אחרי הצהריים של יום רביעי מגיב בפוסט הקודם כבר התייחס לסאות'אנד. וברור שאם אני לא יכתוב עכשיו על סאות'אנד זה יהיה סימן ברור לקוראי שאני לא הולך לכתוב על סאות'אנד.

2. שאין תירוצים. התגובה החיצונית להפסד, כלפי הסביבה החוגגת, היא תירוץ. טענה שכופרת בלגיטימיות של התוצאה, כמו "שופט כזה מטומטם לא ראיתי שנים", או טענה שכופרת בקשר בין האירועים בשדה לתוצאה, כמו "פגענו חמש פעמים בקורה" אבל במקרה של סאות'אנד כל תירוץ רק גורם למקניט לחייך עוד יותר.

3. שאין נימוקים. התגובה הפנימית של אוהד כדורגל להפסד היא ראציונליזציה. אחרי הפסד לצ'לסי אפשר לפעמים לחשוב שהקבוצה נמצאת בתהליך, ובעוד כמה שנים היא תהיה ברמה של צ'לסי. בדרך כלל היעדרם של גיגס וסקולס הוא נימוק סביר ליכולת פחות טובה. האם אנחנו באמת בעיצומו של תהליך בסופו ננצח יום אחד את סאות'אנד?

4. שאין לו קונטקסט היסטורי. הפסד כזה לא מושווה לשום דבר אחר. הוא לא חלק מההיסטוריה. מעולם לא שמעתי שקבוצה זכתה באליפות בשנה בה הפסידה לסאות'אנד. ההפסד הוא כמו פגם אסטטי. מנצ'סטר יונייטד היא לנצח הקבוצה שהפסידה לסאות'אנד. מתי? איפה? איך היא שיחקה בהמשך אותה עונה? מי בכלל זוכר?  כמו פגם אסטטי – אף עקום, או נקודת חן מכוערת. בעצם לאלו יש ניתוחים פלסטיים. להפסיד לסאות'אנד זה כמו להיות נמוך או טיפש.

 5. שאין נקמה. כשארסנל חוגגת אליפות באולד טראפורד או ניוקאסל מביסה אותנו 5-0 אני פילוסופי יותר.  כי אני יודע שנפשו החולה של גארי נוויל רק נשרטה קצת יותר. וכשהוא ינקום בהם בבוא הזמן נקמתו תהיה חולנית עוד יותר. לעומת זאת יש סיכוי מסויים שמנצ'סטר יונייטד לא תשחק לעולם שוב מול סאות'אנד. וסיכוי סביר שזה לא יקרה ב-20 השנים הקרובות. ומה זה משנה. ואם הן ייפגשו אפילו השנה בגביע ויונייטד תיתן 0-7. אז מה? עדיף האמת שלעולם לא נפגוש יותר את סאות'אנד. ובעצם ששום קבוצה מפורסמת לא תפגוש את סאות'אנד. כי ברור לגמרי מה אנשים חושבים כשהם שומעים על סאות'אנד.

6. שאני אוהב הפתעות בכדורגל. הם הנפש של המשחק. שנאתם פעם משהו שאתם בעדו?

7. שאני תוהה אם אחרי שש פסקאות, שבע ביחד עם זו, כבר כתבתי מספיק על סאות'אנד? מתי יגידו קוראי המעטים שהושפלתי מספיק? שהועמדתי מספיק בכיכר הסייברספייס בנסיון להסביר את סאות'אנד?

8. שלפני שלושה ימים הייתי כל כך מבסוט. מהכל!. התזמורת על הטיטאניק הייתה יותר תפישת מציאות.

 9. שלמרות שהרפובליקנים הובסו בבחירות ואולי אמריקה תגרום לקצת פחות אסונות אקולוגיים והומניטריים, אתה מקבל תזכורת לגבי הדברים החשובים בחיים.

10. שווין רוני וכריסטיאנו הם פשוט נקבות.

נובמבר
על ההבדל בין אוהדי הפועל ירושלים להומואים

5 Comments

אלדד 8 בנובמבר 2006

זוכר את הימים שפרגוסון היה מעלה את ההרכב השלישי מחוזק בנוער על מנת לעוף מהמפעל הזה,שבימים ההם היה נדמה בעיניו כמיותר ואילו בשנים האחרונות גביע הליגה הוא למעשה המפעל היחיד שמאפשר לפרגוסון וליונייטד להגיע עד הגמר עם סיכויי זכיה בתואר.

מאיר 8 בנובמבר 2006

קודם כל, בכל זאת קונטקסט היסטורי:
http://football.guardian.co.uk/News_Story/0,,1942056,00.html
שנית, קטע יפה כתבת. כמעט והרגשתי סימפטיה. באמת.
ובכל זאת, נדמה לי שאתה מסתיר כאן משהו.
לא באמת אכפת לך, לכם, שהפסדתם לסאותנד. אחרי הכל, לוח המשחקים צפוץ, השחקנים עייפים, בגביע הזה בקושי שווה לשים פרחים.
מה שבאמת מכתים את העונה של יונייטד זה שתמיד היא תהיה העונה שיונייטד הפסידה לארסנל בבית, בגלייזר-דוויל-בול.
ממוריניו הוא מחזיק ומוריניו מחזיק ממנו. הם שותים יין במשרד אחרי המשחק. ליברפול היא היריב הגדול באמת ואיתם זה תמיד יכול ללכת לכאן או לכאן. אבל את ונגר הוא שונא באמת. ומוריניו שונא. ונגר הוא צרפתוש קרפדי מעצבן. ונגר הוא פריחה. הוא איכסה. הוא מגעיל. הוא והכדורגל היפה שלו והשחקנים האלגנטים. וונגר ניצח אותו בבית. העונה. זה מה שבאמת כואב לאלכס, ולכל אוהד יונייטד.

רונן דורפן 9 בנובמבר 2006

ההפסד לארסנל כואב יותר. אבל כמו שכתבתי הוא חלק ממעגל החיים. הוא בא אחרי חמש שנים בלי הפסד לארסנל. והנקמה תגיע.
סאות'אנד הוא אחד מאותם דברים שאתה חי איתם כל החיים. כמו פשלה שעשית ביום הולדת בגן כשהיית בן 4.

יואב 9 בנובמבר 2006

דורפן, אם אתה יכול, ברשותך, אבקש לקבל קצת מידע לגבי סאותנד: מי משחק בא, מי המאמן, ההיסטוריה שלה, ההיסטוריה של המפגשים שלה מול היונייטד, ואם אפשר פירוט על ההישג האחרון שלהם – הניצחון הפנטסטי על היונייטד. איך זה השפיע על הקבוצה? מה תגובות השחקנים? האוהדים?
תודה

רונן דורפן 9 בנובמבר 2006

ליואב: מעולם לא שמעתי על קבוצה בשם סאות'אנד ולא ברור לי למה אתה מתכוון. כשאחזור לאנגליה אברר את העניין.

Comments closed