ברנרדו קוראדי

היה רגע נפלא אתמול בניצחון של מנצ'סטר סיטי על פולהאם (1-3). אחרי השער הראשון, מתוך שניים, של ברנרדו קוראדי. האיטלקי החביב הזה רץ […]

היה רגע נפלא אתמול בניצחון של מנצ'סטר סיטי על פולהאם (1-3). אחרי השער הראשון, מתוך שניים, של ברנרדו קוראדי. האיטלקי החביב הזה רץ לפינת המגרש שלף את דגל הקרן מהמקום, נופף אותה כמו חרב ענקית, ואז הניח אותה בעדינות על שתי כתפיו של ג'ואי ברטון. חיקוי לדרך בו מלכי אנגליה מכתירים אבירים. גם כיום, אבל בעיקר בסרטים העוסקים במלחמות ימי הביניים.

סוף סוף כדורגלן אחד שתופס את הכדורגל בצורה אמיתית. לא משהו חשוב באמת, אלא תיאטרון אקלקטי עצום עמוס דמויות נשגבות, פתטיות, מגוחכות או מצחיקות. לא חסרים אנשי כדורגל שמשחקים היטב את תפקידם בהצגה – מוריניו הרשע-אלגנט, גארי נוויל האמיץ-עד-כדי-טמטום, רונאלדו המפונק והאנוכי (שני הרונאלדו!), גנארו גאטוסו הקשוח, או הקרדינל ארסן וונגר מהפקולטה לתיאולוגיה של הכדורגל בארסנל. אבל לאיש מהם את המודעות העצמית של ברנרדו קוראדי. שמשחק עם עולם אסואיציות של ילד  מלא שמחת החיים שמשתתף במלחמת אבירים קדמונית, בין לוחמי מנצ'סטר סיטי לפולהאם.

 ואז, בשיא תהילתו, אחרי שהרג דרקון או חילץ נסיכה ממבצר, הוא לא מאדיר את עצמו. אלא מכתיר לאביר השולחן העגול את חברו לנשק.  יש לציין שבאופן מוזר תפקיד האביר החדש נפל על ג'ואי ברטון, שהוא שחקן טוב, אבל גם אלים ומלוכלך, וצדיק גדול לעומת אחיו שמרצה עונש מאסר על רצח. ויש פה גם חיבור יפה למדינות בהן קוראדי משחק: מסתבר שבתקופתו בואלנסיה קוראדי חגג שערים בתנועות מטאדור.

זה הזכיר לי את  יואב, שהוא שחקן מבטיח מאד בתיאטרון הקאמרי ואוהד מכבי ויובה. בצעירותו שיחק בנוער של מכבי תל אביב. "אם אני עולה לבוגרים", אמר לי לא פעם, "היום אתה לא יודע מי זה נועם שוהם". ולמה העדיף תיאטרון? כי בסופו של דבר הרגיש שעל הבימה הוא חופשי יותר. אולי בגלל שבארץ תיאטרון הכדורגל הוא בקושי הצגת חובבים במתנ"ס.

פושקש (ואת מי באמת זוכרים מהמונדיאלים)
איאן ת'ורפ

תגובות

  • שמואל

    אני חושב שטעונה בירור התופעה של שחקני כדורגל שפותחים בריצת אמוק מטורפת לאחר הבקעת שער, ריצה חסרת כיוון לשטח פתוח תוך סילוק כל השחקנים שבאים לברך אותם. נדמה לי שהתופעה הזאת מעידה על חוסר ביטחון ומבוכה של הכדורגלן שברגע אחד כל האיצטדיון מרוכז בו והוא פשוט מנסה בדרך מוזרה לברוח מאור הזרקאורים. אולי מאותה סיבה פסיכולוגית, ברנרדו קוראדי, מסמיך שחקן אחר לאביר, ובעצם מה שהוא עושה זה מנסה להעביר את אור הזרקאורים ממנו למישהו אחר.

  • מאיר

    חשבתי שהקראדי הזה הוא מפכ"ל המשטרה או משהו.
    ג'ואי ברטון היה מצוין אתמול, ונדמה לי שבישל למפכ"ל את שני השערים, או לפחות אחד. למרות שהוא גם ערס מלוכלך כמו שאתה אומר.

  • רונן דורפן

    זה הכל מתחיל להסתדר. קוראדי הוא כנראה המפכ"ל. וברטון, כמו שוטר ישראלי מצוי, הולך לכדורגל כדי להביא מכות.
    אני חייב להעיר עניין נוסף - כי שאלו אותי עליו. מכיוון שאני אוהד יונייטד לא ממנצ'סטר, אני לא כזה שונא סיטי. זה יהיה קצת יומרני להגיד שיש לי בעיה עם סיטי. עבורי היריבה המרה היא רק הקבוצה ההיא

  • עמית

    אפרופו יונייטד : בראשון הבא יונייטד הולכת לפגוש כמה שחקנים שהיו יכולים ואף צריכים להיות שלה ושמשום מה (ואולי משום פיטר קניון)מצאו את דרכם לכסף הגדול של אברמוביץ.
    רובן (שהיום מתפרסם שהוא שוקל את עתידו בצ'לסי וכזכור כבר הגיע לאולד טרפורד והיה רגע לפני חתימה עד שהדברים הסתבכו ומנעו מיונייטד את המחליף האידאלי לגיגס),ג'ון אובי מיקל (עד עכשיו כישלון בצ'לסי,אחד שכבר היה חתום ביונייטד ולא בטוח שפרגוסון מצטער על הויתור על שירותיו),מייקל אסיין (שהתוודה על אהדתו ליונייטד ואילו יוניייטד היתה יודעת להתנהל בחשאיות בכל הקשור להחתמת שחקנים אסיין היה עשוי להיות היורש של רוי קין - כרגע יונייטד היא הקבוצה היחידה אולי בעולם שמשחקת ללא קשר אחורי טבעי),וגם את באלק אפשר להזכיר בהקשר הזה בהתחשב בכך שהוא היה בתוכניות של פרגוסון בקיץ האחרון.
    יהיה מעניין.

  • רונן דורפן

    לגבי רובן חבל לי מאד עבור יונייטד וחבל לי גם עליו. צ'לסי דיכאה את היצירתיות שלו. הוא הגיע לאנגליה כשחקן יותר טוב מואן פרסי וכעבור שנתיים הפער ביניהם מעציב.
    לגבי יורש לרוי קין. אני לא חושב שזה יכול היה להיווצר כל עוד קין היה במקום. אני חושב שקאריק, לכל היותר, יירש אותו מבחינה תפקודית. מבחינת מנהיגות זה יצטרך להיות מישהו אחר. וידיץ' מספיק חכם, רוני מספיק נחוש וקאריק אולי מספיק טוב. אבל אני לא רואה את החבילה השלמה עדיין.

  • פאול בוימר

    הנעת הכדור של יונייטד היא הטובה שראיתי מזה שנים רבות בין השאר הודות לקאריק שמחפש תמיד את המסירה המהירה (ובעדיפות -הקצרה)ומאפשר ליונייטד לשחק על הקרקע (לא תמיד המאפיין המובהק של הקבוצה) ולנצל את התנועה הנהדרת ללא כדור של גיגס,רוני,רונאלדו ,סקולס וסאהא.זו גם נקודת זכות לפרגוסון שמאפשר לשחקנים ההתקפיים שלו לנוע באופן חופשי (כולל נוויל שנמצא בכושר ההתקפי הטוב ביותר שלו בין השאר משום שהאגף שלו פתוח לחלוטין ואין מי שיפריע לו לנוע קדימה.נעים לראות אותו אחרי שנים שבהם הוא בעיקר שירת את בקהאם באגף ימין ופתאום הוא פורח מבחינה התקפית).
    וידיץ' דיבר השבוע על ההשוואה שעושים בין הצמד פאליסטר-ברוס ופרדיננד-וידיץ'.לטעמי לצמד של ההווה פוטנציאל גדול יותר .קשה לראות את ברוס ופאלי מתפקדים בכדורגל של 2006.מה שמעניין בצמד פרדיננד-וידיץ' הוא בכך שוידיץ' מזכיר להרבה אוהדים את יאפ סתאם,שכזכור סולק מאולד טרפורד ובסופו של תהליך פרגי נאלץ להחתים את פרדיננד בסכום מופרך ומופרז,הוצאה שלימים מנעה ממנו להחתים שחקנים בעמדות שלהן יונייטד נזקקה.
    לא יודע אם יונייטד תזכה השנה בתואר אבל היא ללא ספק יונייטד המהנה ולפרקים המענגת ביותר בחמש שש שנים האחרונות ואחרי כמה שנים שבהן לא נהניתי לראות את הקבוצה שנדמתה כמי שאיבדה את דרכה - יונייטד השנה חזרה לשורשים ולכדורגל שבו התכלית היחידה היא להבקיע שערים (ולא לזכות בתואר הלא רשמי של אלופת העולם בהנעת כדור לרוחב ללא תכלית)
    יונייטד תלויה לחלוטין במצבם הבריאותי של גיגס ,סאהא וסקולס.
    החבילה השלמה כדבריך תושג רק כאשר לגיגס יהיה מחליף (לפחות ברמתו על הספסל) ולסקולס יהיה מחליף (לפחות ברמתו על הספסל) וכאשר יהיה ליונייטד קשר אחורי אמיתי ולפחות עוד חלוץ גדול אחד.
    הדרך ארוכה.(אבל פרגי רכש בחזרה את אמוני)

  • סיון

    פשוט תענוג!!!לקרוא אותך ואפילו לא צריך לקנות עיתון..קראתי עכשיו בערך 50 דקות ונהניתי מכל רגע.תודה..!! סיון.

Comments are closed.