THE ASHES

סדרת הקריקט בין אנגליה לאוסטרליה (THE ASHES), שתיפתח הלילה בחצות שעון אנגליה, היא אחת היריבויות הישנות והמרירות בספורט. והמרירות הזו, […]

סדרת הקריקט בין אנגליה לאוסטרליה (THE ASHES), שתיפתח הלילה בחצות שעון אנגליה, היא אחת היריבויות הישנות והמרירות בספורט. והמרירות הזו, לצופה מבחוץ, היא מוזרה מאד.  בעולם של סלטיק-ריינג'רס או של ריאל-ברצלונה מה יכול להיות מריר כל כך ביריבות במשחק ספורט די מיושן, בין שתי מדינות אנגלו סקסיות, מדינות שנלחמו זו לצד זו בכל מלחמה, וכשגם עצמאותה של אוסטרליה מידי בריטניה הושגה בתהליך אחראי יחסית ללא הטקסיות המקובלת של קצת שפיכות דמים?  

את העניין הזה מסבירים סוציולוגים של הספורט כתהליך פסיכולוגי בהתבגרותה של אוסטרליה. תסביך נחיתות אוסטרלי שמקורותיו בימיה הרחוקים של אוסטרליה כמושבה של אסירים ואסירים לשעבר, כשמועדוני הקריקט של העילית האנגלית היו סגורים לציבור הרחב שהורכב מאסירים לשעבר, מהגרים צנועים וצאצאיהם. ומשם למשחק שהחל את הסדרה הזו – בשנת 1877 – בו ניצחה אוסטרליה, אירוע שהפך סימלי מאד בתהליך ההגדרה העצמית של אוסטרליה.

אבל האמת היא שמדובר באיבה בת 70 שנה ולא ממש בת 129. האיבה האמיתית מתחילה בסדרת הBODYLINE ("קו הגוף" – הסבר יבוא בהמשך) של 1932-1933 ש קרעה את חבל הטבור של אוסטרליה מאימא אנגליה. באוסטרליה כבר הייתה מרירות גדולה כלפי אנגליה, בגלל היחס המפלה והמשפיל כלפי חיילי אוסטרליה בכוחות מלחמת העולם הראשונה. בשלב מסוים איימה אוסטרליה לפרוש מהמלחמה ההיא אם בתי הדין הצבאיים של בריטניה לא יפסיקו להוציא להורג חיילים אוסטרלים על עבירות משמעת.

באותו קיץ אוסטרלי, כשאוסטרליה שרויה במיתון קשה, הנבחרת האנגלית עוררה מהומה קשה בגלל התנהגות בלתי ספורטיבית קיצונית. האנגלים ניסו לפצוע את החובטים האוסטרלים, כולל גדול החובטים אי פעם דונלד ברדמן, בכך שכיוונו את הכדור הקשה לגופם בניגוד גמור לאתיקה של המשחק. רוב העניינים מהסוג הזה בהיסטוריה של הספורט בדרך כלל שרויים באיזשהי מחלוקת. אבל לגבי האירועים ההם שוררת היום הסכמה כללית.  בשלב מסוים אפילו ממשלת בריטניה התערבה והורתה לקפטן האנגלי דאגלס ג'רדיין לחדול מהעניין. ג'רדיין מצידו נותר אדם יהיר שבז ליריביו. באחד המשחקים סירב לקבל טיפול רפואי לפציעה קלה, משום "שאני לא אתן ל100 אלף אסירים לשעבר לראות קפטן אנגלי פצוע".

האם הם נרגעו במשך השנים? אולי קצת אבל לא יותר מדי. לפני שש שנים, כשהנבחרת האוסטרלית הייתה בדרך לאנגליה החליט ראשי הנבחרת לעצור בגליפולי. אתר הקרב במלחמת העולם הראשונה בו נטבחו 8000 חיילים אוסטרלים על ידי הצבא התורכי. הביקור במקום לא היה מקרי. אחת התמונות המפורסמות של אותו הקרב היא של חיילי גדודי ניו סאות' ווילס משחקים קריקט על גבעות גליפולי בימים בהם חיכו לפינוי הימי מהמקום. באוסטרליה המודרנית לא כל כך שונאים את התורכים על העניין הזה – אלא יותר את הפיקוד הבריטי ששלח כוחות אוסטרלים למשימה חסרת סיכוי. שחקני הנבחרת הצטלמו בחפירות.

 *

זאת ההיסטוריה. קולוניה מול אימפריה. תרבות צעירה מול ארץ אם. אבל האמת שכיום התסביך האוסטרלי עם הסדרה הזו והחשיבות שהם מייחסים לניצחון על האנגלים הם קצת מוגזמים.

חייתי הן באנגליה והן באוסטרליה במהלך סדרות כאלו. הניגוד הוא די דרמטי. הסדרה באנגליה נערכת באצטדיונים קטנים יחסית. הגשם תמיד מפריע. הכדורגל תמיד יותר מעניין. הקהל ביציעים הוא די זקן, ואם המצלמות של הרשת המשדרת מחפשות אנשים יפים יותר, הן מוצאות צעירים אנגליים מהאוניברסיטאות הפרטיות, שחושבים שבם ממש מגניבים כשהם לבושים בתחפושות ומתראיינים במבטא שמרני מגוחך. האוכל בסביבות האצטדיונים רווי שמן ודלוח. ואחרי כמה הפסדים (למרות ש-18 שנים עגומות נקטעו לפני שנה וחצי בניצחון אנגלי דחוק) העיתונים מתחילים לעסוק בשאלה "האם לקריקט האנגלי יש עתיד בתקופה המודרנית".

כשהסדרה היא באוסטרליה האצטדיונים הם פנטסטיים. תמיד באזורים מרכזיים או בשכונות יוקרה. במלבורן, גם בזמננו, יגיעו 100 אלף צופים לMCG בכל אחד מחמשת ימי המשחק. קריקט באוסטרליה הוא ספורט לאומי בלי שום בעייה של רלוונטיות. לפעמים יש גשם טרופי שקוטע את המשחק לכמה שעות, אבל כשהוא חולף מזג האוויר מעולה.

ובברגעים המתים הארוכים בהתרחשויות מצלמות הצפלין נודדות אל קו החוף הנהדר של העיר האוסטרלית המארחת. ושם המצלמות תופסות תמיד חתיכים וחתיכות חשופי חזה.  ואז הן נודדות אל הטיילת. אל המסעדות הנהדרות והזולות של חופי אוסטרליה עם ערימות פירות ים טריים על הצלחות ובקבוקי יין לצידם. החיים יפים. שם באוסטרליה.

 ובדרך כלל אחרי יום יומיים הכיוון של הסדרה ברור. הארץ עם העם הספורטיווי יותר, עם הזמן הפנוי, עם המרחבים הפתוחים, עם התזונה הבריאה ועם השלווה הנחוצה למשחק האיטי הזה  עולה ליתרון. והתירוצים של השחקנים האנגלים מצחיקים אפילו יותר מאשר בכדורגל. 

אבל אז חולפות שנתיים, ובימים לפני הסדרה שוב עוסקים בעיתונים בחשיבות של הסדרה עבור הביטחון העצמי של האוסטרלים.

איאן ת'ורפ
משחק פול נגד גלעד בלום

תגובות

  • טיקי ברבר

    רונן, כל הכבוד. הם לעולם לא יבינו אבל אל תפסיק.
    השילוב בין ספורט, היסטוריה וטריוויה תמיד מנצח.
    פוטבול, רוגבי,גולף - וכל ספורט מחוץ לביצה יתקבל בשמחה.

  • שוקי

    תגיד אתה גר באנגליה? איפה אתה עובד? מהבלוג שלך אתה רואה כסף?
    משהו אחר לגמרי, הכתבות שלך גדולות. תודה רבה,
    שוקי

  • דותן

    כתבה מעולה

  • AS

    Don't under estimate the importance for the English. I'm just doing that, a research into the coverage of the Ashes in UK press, and it's fantastic.
    Being the small, bitter people that they are, the images they deliever are superb.
    But there is something more you find, working through the articles: admiration. The Australians turned to be what the English always wanted to but can't! Even the Sun,
    (The Sun!)
    sponsors (!) its Pre-Ashes coverage through an Australian (!) coockies (!)company (!)
    OK enough of that.

    But Cricket is defining for the Australians, especially the Ashes, not only since the Bodyline-Series. After all, it was they, in 1878, who made the joke - giving the English team "the ashes back"...
    Certainly the Bodyline series is the singular most important event, but Australians projected a long process of ressolving from the Motherland upon Cricket.
    Sooner or later, such events would have happened, Galipoli was and is an important national memory, Australians chose (how adorable)sports, and most of all Cricket to put their feelings into proper channels. It's not as if they never used the same
    strategy before...

    The thing is, "The Ashes" is a grrek tragedy. . It's Eudyphus loving his mother and vice versa. It's Electra sending her brother to kill their mother Clytamnestra for killing their father Agamemnon, for sacrifying Iphigenia, their daughter.

    It's one of the greatest books to be written, and it still writes itself, which I find hilarious.

    Well, thanks for your Blogs. Finding the right moments to demonstrate love to sport and knowledge of the outer world... loved the Man City one and Shmuel's intelligent remark.

    Do you leave in England? And do you get anything of the Blog? Just keep us informed...

  • רונן דורפן

    לשוקי. אני אכן חי באנגליה

  • רונן דורפן

    לAS
    בינתיים הסדרה בעיצומה ואחרי יומיים אנגליה בהתמוטטות טוטאלית.

  • שוקי

    תודה גבר

Comments are closed.