אני מתוח ומפחד וגם סופר את השעות.

כי המאמן ההוא הוא ציני ואכזר. והוא יתקוף כל חולשה שלנו. כי חאליד בולארוז כבר פצע השנה את כריסטיאנו רונאלדו וקלוד מקללה כבר פצע את ווין רוני. ושחקנים צעירים מושפעים מדברים שכאלו. ואני מסתכל על ההרכב שלנו ואני לא בטוח שאני מוצא בו מספיק לוחמים מוכחים. יש את נוויל, וידיץ', פטריס אברה, סקולס וגיגס כמובן. היתר? אני לא בטוח.

נכון אמנם שניצחנו את צ'לסי במנצ'סטר בעונה שעברה 0-1. אבל אז זו הייתה יונייטד שלא באמת הטרידה את צ'לסי. זו בעצם הייתה הפתעה. באותו יום לפני בערך שנה לא התרשמתי שצ'לסי חופרת עמוק ברזרבות שלה. הפעם צ'לסי תחפור. וזה סוג המשחקים שבו לא מספיק לרצות בכדי לנצח. צריך לדעת להילחם. העובדות היבשות הן שלאולד טראפורד מגיעה אלופה קשוחה ביותר, והמארחת היא לכל היותר רק טוענת לכתר.

 *

 ולכן, כמו בשבטים האינדיאנים של צפון אמריקה או בין לוחמי שבט הזולו, שם לא הייתה גישה לפסיכולוגים המתמחים במצבי חרדה, נוהגים ערב קרב שכזה לשבת סביב המדורה ולהיזכר בסיפורי הגבורה של לוחמי השבט. ואני הולך לנסות את השיטה הזו. בעיקר בעזרת YOUTUBE. ההשראה לטקסט הזה היא מתכנית טלוויזיה ב-SKY לפני כמה חודשים בהם בחרו הצופים והמומחים את חמישים השערים הגדולים של יונייטד (ויום אחר כך גם את חמישים השערים הגדולים ביותר נגד יונייטד). מי שתיארו את השערים היו אנשי כדורגל, אבל גם אנשי ספורט אחרים וגם סופרים, עיתונאים, סטנדאפיסטים ושחקני תיאטרון.

הבחירה שלי היא דומה בחלקה לחמשת השערים שהגיעו למקומות הראשונים (השערים של רוני וגיגס) וגם שונה בחלקה. הנימוקים אחרים ואני לא מדרג. אני גם לא בחרתי שחקנים אותם לא ראיתי לעתים קרובות בשידורים ישירים, ומסתפק בתקופת אלכס פרגוסון.

 835 המלים הבאות לא מומלצות למי שלא אוהד את יונייטד, או לפחות טולרנטי כלפיה. מי שכן קורא – נא להקפיד לצפות בכל קטע וידאו!

*

קנטונה נגד סנדרלנד ( כי הוא לא מופתע)

השער עצמו הוא קנטונה במיטבו והמיטב של גאון כדורגל אירופי. כדורגלן על שהכל בא ממוחו. הוא עובר חצי מגרש ללא שימוש במהירות או בהטעיות גוף. אלא בעיקר תפיסת שטח וכיוון. בתחילת המהלך הוא מבצע סבוב על המקום שגורם לשני מגינים לאבד אותו. זה דומה לקרויף. בהמשך, בתנועה ממרכז המגרש אל הרחבה, הוא משתמש בתכונה של בן ארצו הגדול זידאן. ההעדפה לפשוט על פני המסובך. במסירה כפולה קטנה עם בריאן מקלייר, כשהוא במהירות בינונית, הוא משיג את מה שמראדונה או רונאלדיניו היו משיגים בפירוטכניקה ומהירות.

ההקשתה אל הרשת היא גם כן עניין של תזמון. הוא לא מסתער באמוק על הכדור ברחבה. להיפך הוא איטי יותר מהמגינים ונותן לתיקול בגלישה של המגן לחלוף על פני הכדור לפני ההקפצה המעודנת לחיבורים. זה הזכיר לי את לארי בירד שאמר פעם "אם אתה לא יכול לקפוץ גבוה יותר, תקפוץ נמוך יותר".

 אבל השער הזה הוא היקר ביותר מכל שערי קנטונה לליבי, בגלל מה שקורה אחריו. למרות שקנטונה אפילו לא מיישר את הצווארון כהרגלו אחרי שערים חשובים. העניין הוא אחר. בדרך כלל כששחקני כדורגל כובשים שערים נפלאים המצלמה תופסת הבעת פנים של תדהמה. של "אני לא מאמין מה עשיתי".  תראו את זה בשער של גיגס בהמשך. אבל קנטונה לא נדהם. הוא ידע כל הזמן.

בקהאם נגד אברטון (הבעיטה האורתודוכסית)

ג'וניניו פרנמבוקנו מאולימפיק ליון ירש את מקומו את דיוויד בקהאם כבועט העונשין הטוב בעולם בזכות בעיטה כאוטית. הוא בכוונה לא מעניק סבוב לכדור בבעיטה בכדי לתת לו מסלול תעופה בלתי צפוי. קצת כמו זורקי הKNUCKLE BALL בבייסבול. בגלל זה נדמה לא פעם שהשערים שלו הם טעויות של השוער. לשם המחשה תביטו בהילוך החוזר של השער הזה נגד אג'סיו. גם כריסטיאנו רונאלדו מתחיל לבעוט בעיטות עונשין שכאלו – כמו השער שלו מול פורטסמות'.

השער הזה הוא במקרה השער האחרון של בקהאם ביונייטד. בקהאם, כמו רונאלדיניו, עדיין בועט את הבעיטה האורתודוקסית. הבעיטה התבססה על הסבוב העצום שהוא העניק לכדור. אבל הבעיטה הזו מיוחדת. בקהאם, כבועט ימני, העדיף בדרך כלל בעיטות עונשין מעט שמאלה מהשער. כאן הוא בועט בעיטה מזווית ימנית קשה ומכוון אותה בצורה מאד קיצונית בכדי שתנמיך במדויק אל החיבורים.

הדבר המיוחד השני בשער הזה הוא שבקהאם חוזר על שער אחר שלו. הוא הבקיע שער דומה לזה נגד אסטון וילה כמה שנים קודם לכן. דוקטור ג'יי אמר פעם שהוא שואב הנאה גדולה יותר משחזור של מבצע גדול מאשר ביצירת מהלך גדול חדש. כי זה אומר שהפנמת מהלך מסויים אל תוך מאגר כלי הנשק שלך.

רוני נגד ניוקאסל (הזעם והתהילה)

השער של רוני נגד ניוקאסל היה כמובן מרהיב בשידור הרגיל של המשחק. אבל למעשה מהות השער הזה התבררה רק כעבור שבוע, בתכנית בוקר הומוריסטית, בקטע שצולם ממצלמה אחרת והתמקד ברוני עצמו.  רוני, מסתבר, כלל לא התרכז במשחק במהלך ההתקפה. הוא היה שרוי בויכוח עם השופט. לצערי לא מצאתי את הקליפ הזה ברשת. אבל אפשר לראות את העניין ברמז קטן בתחילת הקליפ שמצאתי.

 בשלב מסויים השופט מזהיר אותו באופן סופי ואומר לו להסתלק. רוני מפטיר קללה, לוקח כמה צעדים ומכניס את כל האנרגיה הנפשית השלילית שלו אל תוך הבעיטה.

רוד ואן ניסטלרוי ( יא סאלם! אל כביר! כביר!)

בדרך כלל נוטים לבחור את השער של ואן ניסטלרוי נגד פולהאם כגדול ביותר שלו ביונייטד.  אבל השער הזה הוא מוטציה. מהלך שואן ניסטלרוי כמעט ולא מבצע. למרות שכבש ממבצע דומה במשחק העונה של 2003 נגד ארסנל. השער המועדף עלי של ואן ניסטלרוי הובקע נגד צ'רלטון. הוא זכור כשער יפה בעיקר בגלל המבצע הנדיר של רוני שקדם לו.

אבל אני אוהב אותו בגלל החד מימדיות בדרך החשיבה של ואן ניסטלרוי.

כשווין רוני רץ חצי מגרש עם הכדור במהירות ועוצמה זה מבצע עוצר נשימה. ויותר מדי שחקנים באמת עוצרים את הנשימה במצב כזה והופכים לצופים. רובם מחכים שרוני יבקיע בעצמו או לפחות ימסור להם בישול מושלם לשער פשוט. אבל ואן ניסטלרוי הוא לא צופה ולא מחכה לבישול המושלם. רוני נקלע לעמדה לא נוחה בסיום הריצה ומצליח להעביר אליו כדור קצת פחות ממושלם. ואן ניסטלרוי מוכן לחלוטין לטרף, ומסיים בעצירה על החזה, סבוב ובעיטת יעף.

 גיגס נגד ארסנל (כי כך אומרים כולם)

זה השער שנבחר באופן טבעי לגדול מכולם של יונייטד. הוא גם נבחר בהזדמנות אחרת לשער היפה ביותר בתולדות הגביע האנגלי. זה לא מפתיע. הוא מובקע בדקה ה-109 של ההארכה. במצב של 1-1 כשיונייטד בעשרה שחקנים ועם שוער פצוע. והוא שער ניצחון בחצי הגמר החוזר של הגביע. ברשת תמצאו אותו בהרבה עיבודים מוסיקליים. כמו זה.

הרגע היפה בשער הזה מגדיר לטעמי את האומץ והמקוריות של הקבוצה הגדולה של הטרבל. וזה הרגע בו גיגס מאט לשבריר שניה לפני שהוא חודר לרחבה. ההגנה של ארסנל על המגרש כוללת את לי דיקסון, נייג'ל ווינטרבורן, טוני אדמס ומרטין קיאון. זוהי אחת מרביעיות ההגנה הקלאסיות ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי. וכשגיגס מגיע למרחק 20 מטרים מהשער הם אמנם בנסיגה אבל כבר נמצאים במבנה. מבנה בו הם מתורגלים כבר חצי עשור לפחות. גיגס יכול לבעוט מהמרחק הזה. והוא יכול למסור שמאלה לדוויט יורק. הוא יכול אולי לנסות לעקוף את מרבית החבורה משמאל או ימין עם המהירות שלו.

אבל גיגס בוחר באופציה הכי חצופה ולא צפויה ומכדרר אל לב המבנה ההגנתי. הרביעיה האגדית הזו לא מצפה למהלך שכזה. זהו הרגע בו מוכרע המשחק והרגע שנותן את ההשראה ל-41 הימים שיבואו. בהם  יונייטד תבצע שורה של מהלכי כדורגל בלתי צפויים ותזכה בטרבל.

 

משחק פול נגד גלעד בלום
אינטיליגנציה רגשית