יושבים סביב מדורת השבט, ערב יום קרב גורלי (כמה מהשערים האהובים של יונייטד)

אני מתוח ומפחד וגם סופר את השעות. כי המאמן ההוא הוא ציני ואכזר. והוא יתקוף כל חולשה שלנו. כי חאליד […]

אני מתוח ומפחד וגם סופר את השעות.

כי המאמן ההוא הוא ציני ואכזר. והוא יתקוף כל חולשה שלנו. כי חאליד בולארוז כבר פצע השנה את כריסטיאנו רונאלדו וקלוד מקללה כבר פצע את ווין רוני. ושחקנים צעירים מושפעים מדברים שכאלו. ואני מסתכל על ההרכב שלנו ואני לא בטוח שאני מוצא בו מספיק לוחמים מוכחים. יש את נוויל, וידיץ', פטריס אברה, סקולס וגיגס כמובן. היתר? אני לא בטוח.

נכון אמנם שניצחנו את צ'לסי במנצ'סטר בעונה שעברה 0-1. אבל אז זו הייתה יונייטד שלא באמת הטרידה את צ'לסי. זו בעצם הייתה הפתעה. באותו יום לפני בערך שנה לא התרשמתי שצ'לסי חופרת עמוק ברזרבות שלה. הפעם צ'לסי תחפור. וזה סוג המשחקים שבו לא מספיק לרצות בכדי לנצח. צריך לדעת להילחם. העובדות היבשות הן שלאולד טראפורד מגיעה אלופה קשוחה ביותר, והמארחת היא לכל היותר רק טוענת לכתר.

 *

 ולכן, כמו בשבטים האינדיאנים של צפון אמריקה או בין לוחמי שבט הזולו, שם לא הייתה גישה לפסיכולוגים המתמחים במצבי חרדה, נוהגים ערב קרב שכזה לשבת סביב המדורה ולהיזכר בסיפורי הגבורה של לוחמי השבט. ואני הולך לנסות את השיטה הזו. בעיקר בעזרת YOUTUBE. ההשראה לטקסט הזה היא מתכנית טלוויזיה ב-SKY לפני כמה חודשים בהם בחרו הצופים והמומחים את חמישים השערים הגדולים של יונייטד (ויום אחר כך גם את חמישים השערים הגדולים ביותר נגד יונייטד). מי שתיארו את השערים היו אנשי כדורגל, אבל גם אנשי ספורט אחרים וגם סופרים, עיתונאים, סטנדאפיסטים ושחקני תיאטרון.

הבחירה שלי היא דומה בחלקה לחמשת השערים שהגיעו למקומות הראשונים (השערים של רוני וגיגס) וגם שונה בחלקה. הנימוקים אחרים ואני לא מדרג. אני גם לא בחרתי שחקנים אותם לא ראיתי לעתים קרובות בשידורים ישירים, ומסתפק בתקופת אלכס פרגוסון.

 835 המלים הבאות לא מומלצות למי שלא אוהד את יונייטד, או לפחות טולרנטי כלפיה. מי שכן קורא – נא להקפיד לצפות בכל קטע וידאו!

*

קנטונה נגד סנדרלנד ( כי הוא לא מופתע)

השער עצמו הוא קנטונה במיטבו והמיטב של גאון כדורגל אירופי. כדורגלן על שהכל בא ממוחו. הוא עובר חצי מגרש ללא שימוש במהירות או בהטעיות גוף. אלא בעיקר תפיסת שטח וכיוון. בתחילת המהלך הוא מבצע סבוב על המקום שגורם לשני מגינים לאבד אותו. זה דומה לקרויף. בהמשך, בתנועה ממרכז המגרש אל הרחבה, הוא משתמש בתכונה של בן ארצו הגדול זידאן. ההעדפה לפשוט על פני המסובך. במסירה כפולה קטנה עם בריאן מקלייר, כשהוא במהירות בינונית, הוא משיג את מה שמראדונה או רונאלדיניו היו משיגים בפירוטכניקה ומהירות.

ההקשתה אל הרשת היא גם כן עניין של תזמון. הוא לא מסתער באמוק על הכדור ברחבה. להיפך הוא איטי יותר מהמגינים ונותן לתיקול בגלישה של המגן לחלוף על פני הכדור לפני ההקפצה המעודנת לחיבורים. זה הזכיר לי את לארי בירד שאמר פעם "אם אתה לא יכול לקפוץ גבוה יותר, תקפוץ נמוך יותר".

 אבל השער הזה הוא היקר ביותר מכל שערי קנטונה לליבי, בגלל מה שקורה אחריו. למרות שקנטונה אפילו לא מיישר את הצווארון כהרגלו אחרי שערים חשובים. העניין הוא אחר. בדרך כלל כששחקני כדורגל כובשים שערים נפלאים המצלמה תופסת הבעת פנים של תדהמה. של "אני לא מאמין מה עשיתי".  תראו את זה בשער של גיגס בהמשך. אבל קנטונה לא נדהם. הוא ידע כל הזמן.

בקהאם נגד אברטון (הבעיטה האורתודוכסית)

ג'וניניו פרנמבוקנו מאולימפיק ליון ירש את מקומו את דיוויד בקהאם כבועט העונשין הטוב בעולם בזכות בעיטה כאוטית. הוא בכוונה לא מעניק סבוב לכדור בבעיטה בכדי לתת לו מסלול תעופה בלתי צפוי. קצת כמו זורקי הKNUCKLE BALL בבייסבול. בגלל זה נדמה לא פעם שהשערים שלו הם טעויות של השוער. לשם המחשה תביטו בהילוך החוזר של השער הזה נגד אג'סיו. גם כריסטיאנו רונאלדו מתחיל לבעוט בעיטות עונשין שכאלו – כמו השער שלו מול פורטסמות'.

השער הזה הוא במקרה השער האחרון של בקהאם ביונייטד. בקהאם, כמו רונאלדיניו, עדיין בועט את הבעיטה האורתודוקסית. הבעיטה התבססה על הסבוב העצום שהוא העניק לכדור. אבל הבעיטה הזו מיוחדת. בקהאם, כבועט ימני, העדיף בדרך כלל בעיטות עונשין מעט שמאלה מהשער. כאן הוא בועט בעיטה מזווית ימנית קשה ומכוון אותה בצורה מאד קיצונית בכדי שתנמיך במדויק אל החיבורים.

הדבר המיוחד השני בשער הזה הוא שבקהאם חוזר על שער אחר שלו. הוא הבקיע שער דומה לזה נגד אסטון וילה כמה שנים קודם לכן. דוקטור ג'יי אמר פעם שהוא שואב הנאה גדולה יותר משחזור של מבצע גדול מאשר ביצירת מהלך גדול חדש. כי זה אומר שהפנמת מהלך מסויים אל תוך מאגר כלי הנשק שלך.

רוני נגד ניוקאסל (הזעם והתהילה)

השער של רוני נגד ניוקאסל היה כמובן מרהיב בשידור הרגיל של המשחק. אבל למעשה מהות השער הזה התבררה רק כעבור שבוע, בתכנית בוקר הומוריסטית, בקטע שצולם ממצלמה אחרת והתמקד ברוני עצמו.  רוני, מסתבר, כלל לא התרכז במשחק במהלך ההתקפה. הוא היה שרוי בויכוח עם השופט. לצערי לא מצאתי את הקליפ הזה ברשת. אבל אפשר לראות את העניין ברמז קטן בתחילת הקליפ שמצאתי.

 בשלב מסויים השופט מזהיר אותו באופן סופי ואומר לו להסתלק. רוני מפטיר קללה, לוקח כמה צעדים ומכניס את כל האנרגיה הנפשית השלילית שלו אל תוך הבעיטה.

רוד ואן ניסטלרוי ( יא סאלם! אל כביר! כביר!)

בדרך כלל נוטים לבחור את השער של ואן ניסטלרוי נגד פולהאם כגדול ביותר שלו ביונייטד.  אבל השער הזה הוא מוטציה. מהלך שואן ניסטלרוי כמעט ולא מבצע. למרות שכבש ממבצע דומה במשחק העונה של 2003 נגד ארסנל. השער המועדף עלי של ואן ניסטלרוי הובקע נגד צ'רלטון. הוא זכור כשער יפה בעיקר בגלל המבצע הנדיר של רוני שקדם לו.

אבל אני אוהב אותו בגלל החד מימדיות בדרך החשיבה של ואן ניסטלרוי.

כשווין רוני רץ חצי מגרש עם הכדור במהירות ועוצמה זה מבצע עוצר נשימה. ויותר מדי שחקנים באמת עוצרים את הנשימה במצב כזה והופכים לצופים. רובם מחכים שרוני יבקיע בעצמו או לפחות ימסור להם בישול מושלם לשער פשוט. אבל ואן ניסטלרוי הוא לא צופה ולא מחכה לבישול המושלם. רוני נקלע לעמדה לא נוחה בסיום הריצה ומצליח להעביר אליו כדור קצת פחות ממושלם. ואן ניסטלרוי מוכן לחלוטין לטרף, ומסיים בעצירה על החזה, סבוב ובעיטת יעף.

 גיגס נגד ארסנל (כי כך אומרים כולם)

זה השער שנבחר באופן טבעי לגדול מכולם של יונייטד. הוא גם נבחר בהזדמנות אחרת לשער היפה ביותר בתולדות הגביע האנגלי. זה לא מפתיע. הוא מובקע בדקה ה-109 של ההארכה. במצב של 1-1 כשיונייטד בעשרה שחקנים ועם שוער פצוע. והוא שער ניצחון בחצי הגמר החוזר של הגביע. ברשת תמצאו אותו בהרבה עיבודים מוסיקליים. כמו זה.

הרגע היפה בשער הזה מגדיר לטעמי את האומץ והמקוריות של הקבוצה הגדולה של הטרבל. וזה הרגע בו גיגס מאט לשבריר שניה לפני שהוא חודר לרחבה. ההגנה של ארסנל על המגרש כוללת את לי דיקסון, נייג'ל ווינטרבורן, טוני אדמס ומרטין קיאון. זוהי אחת מרביעיות ההגנה הקלאסיות ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי. וכשגיגס מגיע למרחק 20 מטרים מהשער הם אמנם בנסיגה אבל כבר נמצאים במבנה. מבנה בו הם מתורגלים כבר חצי עשור לפחות. גיגס יכול לבעוט מהמרחק הזה. והוא יכול למסור שמאלה לדוויט יורק. הוא יכול אולי לנסות לעקוף את מרבית החבורה משמאל או ימין עם המהירות שלו.

אבל גיגס בוחר באופציה הכי חצופה ולא צפויה ומכדרר אל לב המבנה ההגנתי. הרביעיה האגדית הזו לא מצפה למהלך שכזה. זהו הרגע בו מוכרע המשחק והרגע שנותן את ההשראה ל-41 הימים שיבואו. בהם  יונייטד תבצע שורה של מהלכי כדורגל בלתי צפויים ותזכה בטרבל.

 

משחק פול נגד גלעד בלום
אינטיליגנציה רגשית

תגובות

  • צח

    מרגש, מכניס למצב רוח קרבי לקראת המשחק של היום.
    שתי הערות על השערים: בשער של בקהאם מול אברטון, עומד בחומה לא אחר מאשר וויין רוני.
    2. השדר בשער של ואן ניסטלרוי פשוט ענק, חובה לשמוע!!!

  • פאול בוימר

    קנטונה היה הצ'רלס בוקובסקי של עולם הכדורגל.
    העובדה שהוא לא זכה עם צרפת במונדיאל ולא זכה בטרבל עם יונייטד (למרות החלק העצום שהיה לו בהתפתחותם של קין,בקהאם,גיגס,סקולס והנווילים) איננה הופכת אותו לדמות טרגית אלא דווקא מעצימה את דמותו ואת הזכרונות ממנו.

    החזקים שבמוזרים

    אֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתָם לְעִתִים קְרוֹבוֹת
    כִּי הֵיכָן שֶׁהֶהָמוֹן נִמְצָא
    הֵם
    לֹא נִמְצָאִים.

    הַמוּזָרִים הָאֵלֶה, לֹא
    רַבִּים
    אַךְ מֵהֶם
    בָּאִים
    הַצִיוּרִים הַמְעַטִים
    הַטוֹבִים
    הַסִמ פוֹניוֹת הַמְעַטוֹת
    הַטוֹבוֹת
    הַסְפָרִים הַמְעַטִים
    הַטוֹבִים
    וִיצִירוֹת
    אֲחֵרוֹת.

    וּמִן הַטוֹבִים
    שֶׁבְּמוּזָרִים
    אוּלַי
    כְּלוּם.

    הֵם
    הַצִיוּרִים
    שֶׁל עַצְמָם
    הַסְפָרִים
    שֶׁל עַצְמָם
    הַמוּסִיקָה
    שֶׁל עַצְמָם
    הַיְצִירָה
    שֶׁל עַצְמָם.

    לִפְעָמִים נִדְמָה לִי
    שֶׁאֲנִי רוֹאֶה
    אוֹתָם- לְמָשָׁל
    אִישׁ זָקֵן
    מְסֻיָם
    יוֹשֵׁב
    עַל סַפְסָל מְסֻיָם
    בְּדֶרֶךְ
    מְסֻיֶמֶת

    אוֹ
    פָּנִים מְהִירוּת
    בַּכִּווּן הַנֶגְדִי
    בְּתוֹךְ
    מְכוֹנִית
    נוֹסַעַת

    אוֹ
    תְנוּעָה מְסֻיֶמֶת שֶׁל
    הַיָדַיִם
    שֶׁל נַעֲרֵי-סַלִים אוֹ נְעָרוֹת-
    סַלִים
    מְמַלְאִים
    מוּצָרִים מִן
    הַסוּפֶּר

    לִפְעָמִים
    זֶה אֲפִלוּ מִישֶׁהוּ
    אִתוֹ אַתָה חַי
    כְּבָר
    כַּמָה
    זְמַן-
    אַתָה שָׂם לֵב
    לְמַבָּט
    מָהִיר וּמוּאָר
    שֶׁלֹא רָאִיתָ
    בָּהֶם
    מֵעוֹלָם.

    לִפְעָמִים
    אַתָה שָׂם לֵב
    לְקִיוּמָם
    לְפֶתַע
    זִכָּרוֹן
    נֹכַח
    חֳדָשִׁים
    אוֹ שָׁנִים
    אַחֲרֵי
    שֶׁעָזְבוּ.

    אֲנִי זוֹכֵר
    אֶחָד
    כָּזֶה-
    הוּא הָיָה
    בֵּן 20
    שִׁכּוֹר
    ב 10 בַּבֹּקֶר
    מִתְבּוֹנֵן לוֹ
    בְּמַרְאָה
    סְדוּקָה
    בְּניוּ אוֹרְלִינס

    פָּנִים חוֹלְמוֹת
    כְּנֶגֶד
    קִירוֹת
    הָעוֹלָם

    לְאָן
    הָלַכְתִי?

    תרגם את זה יפה - מואיז בן הראש

    הלוואי שזה לא יהיה עוד יום בהיסטוריה הארוכה של יונייטד.
    חששות מתבוסה,לא דווקא בתוצאה עצמה אלא יותר בהבהרת הפערים בין שתי הקבוצות ובהצגתם לעיני כל העולם(בעיקר בפער הבלתי סביר של שתי חוליות הקישור)

  • דניס ברגקמפ

    מריח כמו 0-0 מרדים, לא?

  • אמיר

    אלכס פרגוסון התייחס לשער של קנטונה ואמר שלאחר כיבוש השער קנטונה עמד והתבונן סביב אל הקהל במבט של "הנה בא הקיסר" וזה היה מבחינתו של פרגוסון רגע בלתי נשכח.

  • Gilad

    You can add today's goal to the listot top goals,what accuracy!too bad Saha screwd it up later,what was he doing in defence anyway?a draw is good for you guys

  • רועי

    הייתי מעריץ גדול שלך בטור בהעיר, אתה ועלי מוהר הייתם הדרך שלי לפתוח את שישי.
    מאוד כיף לי לגלות שחזרת לחיי.

    אם בפרשנות ערבית עסקינן, אני ממליץ בחום גם על השער של רוני מול ארסנל -
    http://www.youtube.com/watch?v=vI31yzHmrKU

    (ועל זה נאמר: יא חאלס! יא חאלס! עיד מילאד יא סעיד!)

    והגול של גיגס בגביע הוא ללא ספק אחד מרגעי המאושרים (באותה שנה מאושרת...) כתבתי פעם משהו על
    משחקי הגביע של יונייטד בזמן חיי.
    זה בעקרון נמצא כאן -
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=11067&blogcode=1810722

    תעיף מבט אם יתחשק לך...

  • רונן דורפן

    לרועי - הקטע בערבית נהדר. עובר לי בראש איזה פוסט לזמן הקרוב על השפה הערבית וכדורגל.
    לגבי המשחק עם ארסנל שכתבת עליו. אני דווקא יצאתי ממנו בתחושה אחרת. הפסדי פנדלים הרבה פעמים מאד מעציבים אותי כשאני תומך בקבוצה באופן מקומי - כמו ארגנטינה נגד גרמניה.
    אבל הניצחון המוסרי על ארסנל באותו יום היה כל כך מוחלט וגורף שתוצאת הפנדלים בכלל לא הטרידה אותי. באיזשהו מקום אמרתי לעצמי שטוב שמנצ'סטר יונייטד נשארה קבוצה שמעולם לא זכתה במשהו בפנדלים. אנחנו באים לגמרים - באומץ ובכשרון - ושעלובי הנפש ילקטו תארים בדרכים נפסדות שכאלו.

  • גיא

    המשחק ההוא מול ארסנל ייזכר אצלי לעד כארוע מכונן בחיי כאוהד כדורגל. נכון שלא הרבה אחריו הגיע אותו ערב בברצלונה, אבל המשחק עצמו מול ארסנל, שהסתיים באותו שער עוצר נשימה הוא כנראה המשחק הטוב ביותר שראיתי בחיי - ואני אומר את זה ממרום 37 שנותי כאוהד כדורגל.
    מה לא היה שם ? עצירת פנדל, תצוגה הירואית של שמייכל לאורך כל המשחק, קצב מטורף, והשער, השער...

  • רועי

    רונן,
    היום במבט לאחור אני מסכים איתך עם הראייה הכוללת שבה יונייטד מרוויחה תארים אך ורק בצדק וכמו שצריך (כמו שעד עכשיו היא עשתה). אבל הקטע נכתב ביום ההפסד, הייתי כמובן, מאוד אמוציונלי...

    ככה גם חשבתי ערב המשחק מול צ'לסי (אמרתי לכל ה-LADS בחדר ההלבשה, שאם רוצים אליפות, שום תוצאה חוץ מנצחון לא תהיה ראויה). אבל תראה מה קרה...

    אני כן חושב אבל, שאם היינו לוקחים את הגביע אז, דברים היו נראים יותר טוב כיום, אולי היה יותר בטחון בקבוצה. כי מאז שרוני ורונאלדו בקבוצה (שזה מבחינתי העידן החדש) עוד לא לקחנו תואר משמעותי אחד...

    ואין כמו שדרים ערביים, לוקחים אפילו את השדרים הארגנטינאים. כשהמצלמה מתמקדת על פרגי והם אומרים "ברגוסון", אני מתמוגג...

Comments are closed.