כדורגל נחות

ארסן וונגר, מנג'ר ארסנל, כינה את גביע העולם בכדורגל כדורגל נחות. הוא התייחס לעניין כי כוכבו תיירי הנרי לא נבחר […]

ארסן וונגר, מנג'ר ארסנל, כינה את גביע העולם בכדורגל כדורגל נחות. הוא התייחס לעניין כי כוכבו תיירי הנרי לא נבחר לרשימת המועמדים הסופיים לתואר כדורגלן השנה בעולם של פיפ"א. וונגר חשב שהמחליטים נתנו למונדיאל משקל יתר בהחלטה.

למרות שלא כל כך ברור לי למה אכפת לו מעוד טקס סר טעם של פיפ"א,  וונגר צודק מבחינה אחת. אין ספק שהכדורגל במונדיאל הוא לא ברמה טובה. במשחק פנים מול פנים ברצלונה הייתה מנצחת בקלות את נבחרת ספרד ומשחק בין אנגליה וצ'לסי היה מופסק בגלל חוסר ערך ספורטיווי. יש במונדיאל  נבחרות מאפריקה שהן פחות טובות מקבוצות תחתית בפרמייר ליג. הרמה הלא טובה של המונדיאלים האחרונים היא בהחלט סיבה לעשות משהו. ואחד הדברים שהייתי עושה זה כבר מפחית מכוחם של המנג'רים בפרמייר ליג כמו ארסן וונגר.

הסיבה היחידה לכך שעמנואל אבדיור (טוגו), כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל), דידייה דרוגבה (חוף השנהב), מייקל אסיין (גאנה)ואפילו תיירי הנרי עצמו (צרפת) ישחקו השנה בשכונת איזלינגטון האפרורית בלונדון – במדי ארסנל או נגדה – היא כוחו של הפאונד האנגלי ועוצמתה של אנגליה בכלכלה ובפוליטיקה הבינלאומית. הגאווה של ונגרו, וגם פרגוסון ומוריניו (שציינו זאת ביום ראשון אחרי המשחק שלהם), בכך שהפרמייר ליג היא הליגה הטובה בעולם קשורה פחות ליכולותיהם הלא מבוטלות של המנג'רים האגדיים הללו, ויותר לכוחם של המוסדות הפיננסים של לונדון. אלו יצרו כלכלה בה 60000 אנשים יכולים לשלם כ-600-700 שקלים בממוצע לכל משחק של ארסנל. וזה בא על חשבון הכדורגל המקומי שמקבלים הצופים במדינות מהן באו השחקנים האלו.

הכוח הכלכלי של אנגליה מאפשר למאמנים כמו וונגר לא רק לקנות שחקנים. הם יכולים גם " לטפח צעירים" – כלומר להביא עשרות ילדים אפריקאים לקבוצת בת בבלגיה. לקדם מעטים מהם מבלגיה לאנגליה. ומתוכם להוציא כוכב או שניים ולהיחשב, במידה רבה של צדק, כגאונים בזיהוי שחקנים. בעוד מאמנים באפריקה מאבדים שחקנים צעירים כי אין שם כסף לחינוך מיני או חיסונים.

וההזדמנות היחידה של אוהדי הכדורגל במדינות הללו לצפות בכוכבים שגדלו בארצם היא במוקדמות גביע העולם. ואחר כך, רק בטלוויזיה, במונדיאל עצמו. לפני כמה ימים כתבתי טור קצר לעיתון "גלובס" על המשחק בין יונייטד לצ'לסי. העורכים שם הוסיפו טבלה מעניינת לגבי עלות הסגלים שהעלו הקבוצות למגרש ולספסל. צ'לסי נבנתה ב180 מליון לירות שטרלינג ויונייטד ב130 מליון. ארסנל לא רחוקה מזה, ארסן וונגר כבר מתגאה שבזכות הכנסות האצטדיון החדש גם לרשותו יעמדו סכומים שכאלו. הסכומים הללו הם חוסר בושה. הם גורמים לי לתהות למה בכלל אכפת לי מהקבוצה האהודה עלי בכל העניין הזה.

כדורגל הוא לא יוצא דופן. הגלובליזציה כבר היכתה כמעט בכל תחומי החיים.  אבל כדורגל הוא אחת התופעות הקיצוניות ביותר שלה.  הכסף הזה חסר בושה כי הוא נחוץ במקומות אחרים. ואם פרומיל מהכסף הזה היה חוזר למקומות מהם הגיעו דידיה דרוגה ומייקל אסיין ונמנג'ה וידיץ' הכדורגל במונדיאל היה מעולה. ובינתיים הכדורגל שהם שותפים לו בפרמייר ליג, הוא מעולה ומרתק. אבל מבחינה תרבותית-מוסרית-חברתית הוא כדורגל נחות.

אינטיליגנציה רגשית
עלי מוהר

תגובות

  • שמואל

    העלתה נקודה מאוד מעניינת לגבי ניצול המערב עם הכסף את מדינות העולם השלישי, כמובן שזה תופעה רחבה הרבה יותר מהכדורגל, היא ממשיכה לסחר היהלומים, תעשיות הטקסטיל, כריתת יערות ועוד. שכר של עובד ליברי בכריתת יערות מגיע ל50 דולר לחודש, 16 שעות עבודה ביום ויום אחד מנוחה בחודש. אפשר רק לדמיין כמה החברה המערבית מרוויחה על התוצרת של אותו פועל, התופעה הזאת לא חייבת להיות פרי של הגלובליזציה הבלתי נמנעת, היא כזאת בגלל תאוות בצע, והעובדה שהדבר מגיע לכדורגל ונחשף לתקשורת רק מראה כמה התופעה הזאת הפכה להיות לגיטימית וכמה איבד העולם הקפיטלסיטי את הפרופורציות.

  • גיל

    אתה מתעלם לדעתי משתי נקודות חשובות: העומס על שחקנים בליגות הבכירות הוא בלתי נסבל. אחרי עונה מתישה יש הרבה פציעות ושחקנים מגיעים מותשים למונדיאל או לאליפות אירופה (שלא לדבר על זה שאין זמן מספיק להתכונן כנבחרת). סיבה נוספת היא סיבה סובייקטיבית וקשורה לעובדה שאנחנו מוצפים במשחקי כדורגל. חובב כדורגל צופה בעשרות משחקים ועוד מאות תקצירים במהלך העונה ויש תחושת רוויה. איפה הימים שהיינו בולעים בצימאון את משחק השבוע עם הכדור המסתובב בימי חמישי והיינו חושבים שזה כדורגל גאוני? גם אז היו הרבה משחקים גרועים אבל בגלל הנדירות של האירוע נטינו להתעלם מזה.

  • פרופורציה כהן

    מה לכל הרוחות הטענה שלך?

    ששחקנים מוכשרים כמו דרוגבה או בניון צריכים להישאר בליגות של הארצות בהם נולדו כדי שלאוהדים המקומיים יהיה כדורגל טוב יותר לצפות בו?
    זה מה שאתה רוצה להגיד? אז תגיד את זה, במפורש, ותיראה, כפי שאתה בעצמך יודע, כמו אידיוט ופאשיסט (כי למה שדרוגבה יירקב בחוף השנהב ובניון בקריית אליעזר אם הם ספורטאים טובים מספיק כדי להצליח באנגליה, איטליה, ספרד?).
    או שאולי הטענה שלך היא שכמות הכסף שיש במדינה קובעת את איכות הכדורגל שמדינה זו מפגינה במונדיאל, ושבגלל הבדלי התל"ג העצומים בין מדינות, איכות המונדיאל, או התחרותיות שלו, בנסיגה.
    זאת הטענה שלך? אז תגיד את זה במפורש, תגיד שעושרו של המערב דופק את הערך התחרותי של המונדיאל, ועוד פעם תצא אידיוט. כי איפה הכוח הכלכלי של ברזיל או ארגנטינה לעומת זה של ארצות הברית או יפן? אבל ארצות הברית ויפן משחקות חרא כדורגל. והנה אנגליה, עם כל הכוח הכלכלי שמרכזת הליגה שלה לא עוברת רבע גמר באף טורניר חשוב כבר לא זוכר כמה שנים בעוד שמדינה שאין בה כלכלה חזקה כמו פורטוגל מגיעה לגמר יורו ולחצי גמר מונדיאל.
    או שאולי אתה רוצה לטעון שהכלכלה האנגלית, החזקה יחסית, גורמת לכך שהליגה האנגלית דומיננטית כל כך. זו כבר טענה סבירה, אם כי לא במיוחד מעניינת ובוודאי לא קשורה בשום אופן שהצלחת להבהיר לאיכות הכדורגל שמשחקות נבחרות לאומיות (הרי זה שבניון וטל ובן חיים משחקים באנגליה רק מחזק, לא מחליש, את נבחרת ישראל, למשל). ועדיין זו טענה לא נכונה. כי לגרמניה כלכלה חזקה משמעותית מלאנגליה ומספר אזרחים כמעט כפול ועדיין, הליגה שלה חלשה יחסית לפרמייר ליג. למה? כי האנגלים חולי כדורגל והגרמנים פחות. כי האנגלים הולכים באלפיהם למשחקים בקור של מינוס חמש והגרמנים פחות. כי האנגלים מעריצים את השחקנים שלהם והגרמנים גם, אבל פחות.

    לסיכום, ניסיתי לגזור שלוש טענות ברורות מה"מאמר" שלך ולא הצלחתי, לא לגזור אותן, מחד, כי לא התחייבת אליהן במפורש, ולא להצדיק אותן, מאידך, כי הן, במקרה הטוב, לא מדוייקות.

    יהיה נחמד אם תוכל, במשפט או שניים ברורים וקצרים, לאמר מה לדעתך ההסבר לחולשת המונדיאל, מה לא בסדר בדומיננטיות של הליגה האנגלית (ושל האיטלקית והספרדית שאינן נופלות ממנה באופן משמעותי), והכי חשוב, מה לדעתך צריך לשנות כדי שהכדורגל הבינלאומי, והעולם, יהיו מקום צודק ויפה יותר.

    הערת אגב: להערכתי הסיבות המרכזיות לכך שהמונדיאלים האחרונים נראים רע די פשוטות ואינן קשורות לגלובליזציה:
    1. הנבחרות הלאומיות לא מתאמנות מספיק, כקבוצות, כך שחסר למרביתן דבק ושיטה.
    2. מאמנים לאומיים כפופים, יותר ממאמנים של קבוצות, לדעת הקהל הלאומית, מה שמקנה לכוכבי על מתוקשרים מקום ודאי בהרכב, גם אם הם לא בכושר, או לא מתאימים לשיטת המשחק של המאמן הלאומי.
    3. טורניר שיש בו שלושים ושתיים נבחרות (טוגו, אירן...) לא יכול להיות תחרותי, בוודאי לא בשלבים המוקדמים שלו. פשוט אין בעולם שלושים ושתיים נבחרות טובות. כך שהמדיניות של פיפ"א ההופכת את המונדיאל למעין חגיגת כדורגל עולמית מחבלת בערך התחרותי של רבים מהמשחקים.
    4. טורניר הנערך רק אחת לארבע שנים ומסוקר על ידי כל כלי תקשורת בפלנטה יוצר, מטבע הדברים, מתח רב וציפיות גדולות. תוסיף לזה את העובדה שמדובר לא רק בטורניר חשוב, אלא בטורניר שמיוחסות לו כל מיני משמעויות לאומיות וסמליות, ותקבל עוד יותר מתח וציפיות. עכשיו, תוסיף לזה את העובדה ששיטת המשחקים במונדיאל, אחרי השלבים המוקדמים (שלערכם הנחות אינהרנטית כבר התייחסתי למעלה), היא שיטת נוק-אאוט אכזרית במיוחד שאינה מוכרת לא בליגות הלאומיות ולא בצ'מפיונס ליג או באופ"א (שם יש נוק-אאוט אבל ההתמודדות, מלבד הגמר, היא של שני משחקים ולא אחד, כך שאפשר לתקן טעויות). ומה אתה מקבל מכל התמהיל הזה? טורניר ששלבי ההכרעה שלו מעודדים שיטת משחק זהירה במיוחד ומענישים נבחרות שנוטלות סיכונים. טורניר שמאמנים שלא מכסים בו קודם כל את התחת "מוצאים להורג" במדינות מוצאם. טורניר שארגנטינה וגרמניה, ששיחקו כדורגל מהנה, לא מגיעות בו לגמר, בעוד שנבחרות זהירות ביותר, שבקושי מבקיעות אבל גם לא סופגות, כמו פורטוגל או איטליה, הן הזוכות הגדולות שלו (פורטוגל בגלל עצם העלייה לחצי הגמר). בקיצור, טורניר שמעודד כדורגל טקטי, זהיר, כוחני ולא משוחרר. או במילים פשוטות, טורניר רע.

  • גיא

    שלום דורפן,
    עם כל הרומנטיקה ברשימה, אני חושש שאתה טועה.
    יותר כסף בארצות העולם השלישי לא יצמיח לנו כדורגל נפלא, תוסס ומלא דמיון. הוא פשוט יגרום להמון כדורגלנים מוכשרים לא לפרוץ.
    לצערנו, הכדורגל האירופי, על חוסר הדמיון והאטרקטיביות שלו, הוא השולט והוא ימשיך לנצח בקלות כמעט כל סגנון גלובלי שונה משלו (למעט אולי ברזיל וארגנטינה שגם הן משחקות כדורגל ארופי).
    עם כל הכבוד לכדורגל התמים והשמח של ארצות העולם השלישי, בשנים האחרונות הוא לא הוכיח שהוא יכול להתמודד ברמות הגבוהות. שחקנים כמו אסיין, אטו או דרוגבה, אילו היו נשארים בארצם, לא היו משדרגים שם את רמת הכדורגל אלא פשוט נגררים לרמה הכללית, לא מתפתחים ברמת החשיבה הטקטית שלהם ונשארים כוכבים ברמה מקומית בלבד.
    ברמה ה"רומנטית" - זה נחות. ברמה הפרקטית - ממש לא.

    לצערי - הכדורגל האירופי הוא ה"נכון" אם אנחנו מודדים "נכון" ברמה של השגת תוצאות (לעומת עניין לקהל למשל). האירופים הביאו את מלאכת השגת התוצאות לכדי אומנות למעט הבלחות פה ושם של דרום אמריקה.

  • רונן דורפן

    לפרופורציה כהן.
    אני אתייחסם לשתיים מהטענות שלך:
    1. בניון צריך לשחק באנגליה וגם דרוגבה. בניון הוא דוגמא למצב נכון. בישראל יש ליגה שבה כדורגלנים מתקיימים בכבוד (נשים בצד את הדיון ברמת הליגה ואת הדיון אם הם צריכים לקבל 30 או 200 אלף דולר)
    דרוגבה הוא דוגמא למצב לע נכון. תעשה חיפוש בגוגל במלים - סחר, ילדים, כדורגל, בלגיה, חוף השנהב, גאנה. די מהר תגלה שדרוגבה הוא חלק מתהליך בו אלפי ילדים מובאים בהבטחות שווא מאפריקה, כשפרומיל מהם מגיע לכדורגל בינלאומי. המודל שאני הייתי רוצה לראות הוא שבמדינות עם יציבות סבירה תתקיים ליגה סבירה (בחוף השנהב המשמעות היא כנראה שכר של 500 דולר לשנה) - ושחקנים ימשיכו לאירופה אם הם היו טובים בליגה ההיא. לא בשיטה של "נביא אלפי ילדים אולי ייצא מאחד שחקן".
    2. בגרמניה יותר אנשים הולכים לכדורגל. רק שהם משלמים מחיר שפוי של 100-150 שקלים למשחק (זה הגיוני יחסית לשכר בגרמניה). הכדורגל האנגלי חמדני - וכפי שכתבתי נחות בקפיטליזם החזירי שלו. בגלל זה אגב יש לגרמניה נבחרת מצליחה בהרבה מאנגליה. כי יש הרבה יותר שחקנים גרמנים.
    אם לחזור (כהרגלי) לקבוצה שאני אוהד. בשנה בה זכינו בטרבל (רק לפני 7 שנים) שכר המקסימום בקבוצה היה 23 אלף פאונד בשבוע. היום זה בערך 100 אלף ובצ'לסי 150. אני לא חושב שבקהאם, גיגס וסקולס שיחקו במוטיבציה נמוכה יותר אז.

  • YB

    טור מרתק ותגובה מרתקת עוד יותר של פרופורציה כהן.
    היאח והידד לבלוג של דורפן.

  • פאול בוימר

    קטע ישן מתוך "בשער" לזכרו של עלי מוהר

    בשער מאת עלי מוהר

    אודה לליבוביץ

    הקטע הבא נדפס לראשונה ב-18 לינואר 1976,כאשר הטור הופיע בדבר.היה זה לאחר שהפועל תל אביב התמודדה עם הקבוצה האיטלקית קינמארטיני,במסגרת גביע קוראץ'.הפועל ניצחה בהפרש 18 נקודות ולא עלתה לחצי הגמר,כיוון שהפסידה קודם לכן לאיטלקים בטורינו,בהפרש 24 נקודות.ביד אליהו גילה ליבוביץ יכולת מדהימה וקלע 48 נקודות.טור זה ניסה לתת ביטוי ליכולתו של בארי,וכמו כן אפשר למצוא בו רמזים לאירועים אחרים של אותם ימים,כמו שריפת בית מרס ועיתון הארץ,מעצרו של מיכאל צור והופעת עראפת בעצרת האו"ם.

    מובילים איטלקים ביתרון אכזרי
    המצב הוא חסר סיכוי.
    במגרש התפרסה שמירה אזורית
    והסל - מוגן וחסוי.
    לוחמים בחורי הפועל בגבורה,
    קהלם הנמרץ מתפרע,
    אבישר מגלה אזלת יד גמורה -
    אבל בארי מתרומם וקולע.
    מחוץ להיכל מייבבת סופה
    עבים מתקבצים על העיר
    סירנה דוהרת אל איזו שריפה
    בוער בית מלאכה זעיר.
    אבירי האגרוף אוהבים את האש,
    זהו רמז עדין אך פוגע
    הזורע פחדים ברחוב הרוחש -
    אבל בארי מתרומם וקולע.
    המתח גובר,מתקרב הסיום
    גדולה הדאגה לבאות
    מטבע החוץ הנותר למדינה
    יספיק לשישה שבועות.
    סכנת אבטלה,עליית מחירים
    המשק כושל ומקרטע,
    אנשי כלכלה בבתי אסורים -
    אבל בארי מתרומם וקולע.
    הספרות העברית שרויה במבוכה
    התיאטרון במשבר פרט למונדי,
    אמנות רלוונטית ? - היכן וכיצד
    בעולם הניכור האבסורדי ?
    השירה הצעירה מזדקנת בלאט,
    הלהט כבה וגווע,
    חשכה הצמרת,וגזע נשמט -
    אבל בארי מתרומם וקולע.
    וכל המשחק משונה,מפוקפק
    ואולי לא חוקי בהחלט הוא,
    כי הנה נציגי האומות,במרחק,
    דנים עוד היכן מתרחש הוא.
    תוחזר פלשתין,תוחזר וחסל -
    כך איש אש"ף בתוקף תובע,
    וכלול בתביעה גם מגרש כדורסל ! -
    אבל בארי מתרומם וקולע.

    לפני עשרה ימים נפרדה תל אביב העיר,כמעט מבלי שתחוש בכך,מגדול כדורסלניה.כל טקס לא נערך.בארי בא כהרגלו למשחק,התלבש,התחמם,שיחק,הוחלף.לא זרק הרבה.קלע את ארבע הנקודות האחרונות שלו במדי הפועל תל אביב.עם תום המשחק תחב כתב רדיו מיקרופון מול פניו,שאל אותו אם הוא מאוכזב,אם הוא שמח.איך הוא מסכם את התקופה.באחת מפינות מדור הספורט התפרסמה ידיעה מעורפלת בדבר כוונתה של הפועל תל אביב לערוך משחק הוקרה לכבוד בארי.מתי זה יקרה - לא ברור.לא בוער.יש זמן.את רגע הפרידה האמיתי ממילא החמיצו,ואולי קלקלו אותו כבר לפני הרבה שנים.בארי,לפחות,מתנהג כאילו כל העניין לא נוגע לו.ואולי זה באמת לא איכפת לו.
    לנו זה כמובן נוגע.ולנו איכפת,כי אנחנו בסך הכל אוהדים,כלומר הפתאים-המאמינים שבאים למשחק,מאמינים שיש קבוצה,שאדום הוא הצבע,שקדימה הפועל,ושהפועל זה בארי ליבוביץ.כן,ככה נדמה לנו : הפועל זה לא אפשטיין ולא פלדה,לא יעקובסון,לא בית ברנר ואפילו לא בן מאיר.אנחנו רואים רק את בארי,ובארי - זה כל מה שהיה לנו בשנים האחרונות.וזה הרבה.
    בארי הוא נסיך הכדורסל שלנו,לא רק מכיוון שגם היום כשהוא עוזב,עדיין הוא נראה ומתנועע כמו אותו עלם שהגיע לכאן בשנת 1966.הוא נסיך גם מכיוון שמעולם לא היה למלך,מעולם לא זכה בכתר,ואולי ההישארות בעמדת ההמתנה משמרת עלומים.זר לא יבין זאת ואולי לא יאמין בכך,אבל בארי באמת היה התשובה הניצחת שלנו לכל יריבינו : נכון,להם יש אליפות,ויש ברקוביץ וברודי וויליאמס ופרי,אבל לנו יש את בארי,האחד והיחיד.
    כי באמת לא היה עוד כמוהו וגם היום כשהוא בן 37,עדיין מאבדת הפועל תל אביב את הרכז והשחקן הטוב ביותר שיש לה.ראיית המשחק שלו,היד,השליטה בכדור,התנועה - אין כמובן צורך למנות שוב את כל שבחיו,אבל מעל לכל מוכרחים לציין בכל זאת את האלגנציה שלו,את החן מעורר הכבוד שבמשחקו.אותו יסוד לא ניתן להגדרה שהפך אותו משחקן טוב מאוד למשהו יוותר מזה,לתופעה יוצאת דופן המרתקת אליה את העין בהתפעלות ובתמיהה.זהו היסוד הגאוני,ההברקה היחידה במינה,הפעולה החד פעמית שרק בארי ליבוביץ מסוגל לה.
    ועכשיו בארי עוזב,ואנחנו מאחלים לו הצלחה.וליבנו איתו.הפרידה היא עגומה,אפורה,לא לכבודו ולא לכבודנו,ואולי גם לא לכבודה של הפועל תל אביב,אם כי קשה לנו לשפוט בנידון זה,שכן האגודה הזו חדלה מזמן להפתיענו.
    אומנם כל אוהד אמת יודע כי שחקנים מתחלפים והקבוצה לעולם עומדת,אך במקרה של הפועל תל אביב בכדורסל אינני בטוח בכך.האומנם זו קבוצה ?. מה טיבו של חוסר הסימפטיה הנודף ממנה,שאפילו אני,האוהד השרוף,חש בו בעל כורחי ? מדוע הכל נראה שם רע כל כך,מדכא ?
    כל מה שרציתי כאן,לפי שעה,הוא לציין בעיתון זה,עיתונה של עירנו,את רגע צאתו מן העיר של גדול שחקני הכדורסל שראינו על מגרשינו - בארי ליבוביץ.תודה לך בארי,על כל הנפלאות שהראית לנו,ודע - זו אינה פרידה.כולנו איתך.

  • כדורי

    מאמר מצויין.
    כSPINOFF ניתן להמשיך ולפתח את הנושא למחירי הכרטיסים בליגת העל בארץ הקודש. לוזון, להזכירך יו"ר ההתאחדות הבא, התבטא אתמול כשאמר: "אין הבדל בין סן סירו ופתח תקווה" בהקשר של מחירי הכרטיסים.
    מביאים את אנגליה כדוגמה שלילית למחירי כרטיסים אבל שוכחים את עלות המחיה (אם כי זה נכון שמרבית ה"עמך" כבר לא מגיע למגרשים. ואני שואל: אסור לעשן, אסור לעמוד, ועוד צריך לשלם על זה... נראה לכם שמישהו יבוא?).

    את הכתבה המלאה עם לוזון ניתן למצוא פה:http://tinyurl.com/ymmd4a.

Comments are closed.