מנפלאות הספסל

סוף סוף!

אחרי ארבעה חודשים אלכס פרגוסון עשה מעשה. ווין רוני נזרק בשעה טובה לספסל. המקום המתאים לכל חלוץ ביונייטד שכובש בפחות מ-25% מהמשחקים שהוא משחק העונה. 25 הדקות הטובות של רוני אחרי שנכנס רק הבהירו כמה הספסל היה חוויה חיובית עבורו.

החדשות הטובות הן שהנריק לארסון מצטרף בשבוע הבא. והספסל יהפוך לאפשרות מוחשית יותר עבור כל השחקנים בחלק הקדמי. רוני הרי יודע שפארק הוא לא איום קבוע על מקומו. אבל לארסון הוא סיפור אחר. ולואיס סהה צריך את הספסל כי הוא מועד לפציעות ו-70 דקות לרוב מתאימות לו יותר מ-90. וגיגס וסקולס צריכים ספסל כי הם צריכים מנוחה.

וחוץ מזה יונייטד צריכה קצת ספסל! כי לצ'לסי יש מפלצת של ספסל.

אבל אם נחזור לווין רוני הדבר הכי טוב שקרה לו אתמול על הספסל היא שהייתה לו שעה לשבת בשקט ולצפות בכריסטיאנו רונאלדו. ולראות את המחוייבות, האינטנסוויות, את האומץ להתקיף מגינים שלא מפסיקים לכסח אותו, את הבגרות להתמודד עם הקהל העויין. את הדברים שהופכים כשרון מדובר לאחד השחקנים הטובים בעולם.

נ.ב.  לפני המשחק אסטון וילה השלימה סוף סוף עם רון סונדרס. המאמן שהביא לה את האליפות האחרונה שלה ב-1981 ועזב בסכסוך מתוקשר זמן קצר לפני שהקבוצה זכתה שנה אחר כך באליפות אירופה. זו הייתה הפעם הראשונה בה חזר למועדון אחרי כמעט רבע מאה. סונדרס זכה באליפות כשהוא משתמש רק ב-14 שחקנים. וזה בתקופה לפני ניתוחי אורטוסקופיה, על משטחי בוץ ובעונה של 42 משחקים. אולי אני מגזים עם העניין הזה של ספסל. 

חידון מספר 2
כדורגל עם גארי ליניקר

6 Comments

מאיר 24 בדצמבר 2006

אם היית מפרסם את הפוסט ב-81, היית מגזים. היום אתה צודק לגמרי, כמובן. אבל רוני לא נזרק לשם כי הוא לא טוב. הוא כן טוב. הוא ישב על הספסל כי יש ארבעה משחקים בשמונה ימים. ובשביל זה חייבים ספסל. אפילו רונלדו לא ישחק את כל 360 הדקות האלה, אני מניח.

doron 24 בדצמבר 2006

no scholes no united

שרון רזניק 24 בדצמבר 2006

השדר האנגלי ציין שרוני היה חולה (chest cold או משהו דומה) ולכן היה על הספסל, אך טוב שכך, כי באמת צריך לתת מנוחה לו ולעוד כמה שחקנים שמשחקים משחק אחרי משחק (כמו כמובן רונאלדו הענק!)

רועי 25 בדצמבר 2006

אבל לרוני יש אותה תפוקה בדיוק כמו לסאהה ורונאלדו (8 שערים).
אני מסכים איתך על ההשקעה של כריסטיאנו, אבל קשה להגיד שדווקא היא זו שצריך ללמוד ממנה.

רונאלדו הרבה פעמים (בעיקר כשלא הולך) נוטה לקחת את המשחק על כתפיו, זה דבר חיובי לכשעצמו אבל לרוב זה מסתיים באיבוד כדור אחרי הסתבכות מיותרת מול שלושה מגינים, או אוהד מסכן שחוטף טיל מהיציע.

גם מול וילה זה יכל להגמר אחרת אם הריבאונד היה ממשיך למקום אחר והלחץ היה גובר. ואם תשים לב, השערים החשובים העונה באו דווקא תמיד ממסירה של רונאלדו (בישול או מסירה אחת לפני).

הפואנטה (יש כזאת?) היא שלדעתי רונאלדו לוקח עליו את המשחקים בצורה עיוורת ולעתים מרגיזה, ולא תמיד אני בטוח שזה נובע מהמחויבות שלו למועדון כי אם דווקא מהרצון שלו להוכיח את עליונותו על המגרש.

וכשדברים לא הולכים לו, הוא מעלה על פניו ארשת פנים מפונקת ובכיינית ונוטש את המשחק לדקה כאקט של ברוגז.
נכון, כשלרוני לא הולך הוא מתעצבן ומרטש שחקנים/מקלל שופטים. אבל היי, בסרט הזה כבר היינו.

פאול בוימר 26 בדצמבר 2006

כריסטיאנו רונאלדו שם בימים האלה את החותמת הסופית על כך שהוא הקאנטונה החדש של יונייטד.
יתכן שבעתיד הקרוב רונאלדו יעלה על קאנטונה בהשוואת היכולות של שניהם (בעונה הזו קבלת ההחלטות של רונאלדו השתפרה באופן דראמטי) אבל כבר עכשיו הוא הפך לשחקן שהנוכחות שלו על המגרש משנה לחלוטין את המשחק עבור יונייטד.(היה יפה לראות את האכזבה שלו לאחר בעיטת עונשין ירודה לקראת סיום המשחק,אחרי שכבש כבר שני שערים והמשחק היה גמור.הילד פרפקציוניסט)ליד רונאלדו – וויין רוני נראה כל כך לא מיוחד,בודאי לא השחקן שכל כך הרבה כתרים נקשרו לו רק לפני מספר חודשים.
ומילים טובות לפטריס אברה,בדרך להיות אחד המגינים השמאליים הטובים בעולם.

שי 26 בדצמבר 2006

אחלה.
דורפן, מה המייל שלך?

Comments closed