המתכון לריקבון

הדבר היחיד שיש לי להגיד על המוות של שוטר במשחק ליגה איטלקית, בעקבותיה הופסקו המשחקים שם עד להודעה חדשה,  הוא שאני לא המום. כי האלימות בכדורגל האיטלקי מחרידה כבר כמה שנים, כשראשי הכדורגל לא עושים דבר בעניין. הם לא עושים דבר כי הם עצמם מתבוססים בשחיתות. שחיתות בגללה יובנטוס עכשיו בליגה השניה וטבלאות הליגות הבכירות מחוררות לחלוטין בהפחתות נקודות.

הדבר הזה לא נעלם מהציבור באיטליה. הציבור הזה מפנה עורף לליגה שלו. אף אחד לא רוצה לראות כדורגל מושחת ואף אחד לא רוצה להיפצע או להיהרג במגרש כדורגל. ממוצע הצופים באיטליה ירד בתוך שש שנים מ29,000 ל19,000. שליש מהצופים. השנה יש ירידה של 3000 צופים. ואין לכך כמעט קשר להורדה של יובנטוס. יובה עצמה איבדה רבע מהצופים שלה בחמש השנים שקדמו לירידה.

הדוגמא האיטלקית רק ממחישה כמה אלימות, סלחנות כלפי אלימות, שחיתות ועצימת עיניים כלפי שחיתות, יכולים להחריב ליגה. כי הרקבון הזה מתרחש על רקע כדורגל מעולה. איטליה זכתה בקיץ באליפות העולם. בניגוד ללא מעט אנשים אני חושב שהיא זכתה בו בכדורגל מרשים מאד. בזכות דור פנטסטי של כדורגלנים שמשקפים כדורגל מעולה והתקפי בכל הליגה. אם נדמה לכם שהמילה "התקפי" השתרבבה בטעות למשפט הקודם, תבדקו את ממוצע ההבקעות באיטליה לעומת אנגליה או צרפת או ספרד.

וכאמור, כל תקופת הזוהר הזו בכדורגל האיטלקי, שווה לאפס. בעיני הקהל האיטלקי עצמו.

*

למרות הפער העצום בין הכדורגל האפסי בישראל לזה באיטליה, יש כאן איזשהו מוסר השכל. כי דבר אחד דומה בכדורגל האיטלקי והישראלי. הבעלות על הקבוצות. כמו באיטליה גם בישראל הבעלות על הקבוצות היא של כל מיני עשירים ומתעשרים מוחצנים, שחצנים ואינטרסנטים – עם אינטרסים שנוגעים בכלכלה, פוליטיקה ויחסים עם שלטון החוק. אלו, באיטליה וישראל, הם המתכון לריקבון מוחלט.

חידון מספר 8
נמניה וידיץ' משתלט על משחק

14 Comments

ישורון 4 בפברואר 2007

מצ"ב מאמר פובליציטי של הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג שטווה מערכת ענפה יותר של הקשרים ביננו לאיטלקים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3355191,00.html

אוריאל 4 בפברואר 2007

מחקר שערכו פיליפ פיואולה, ראש החוק ללימודי בידור וספורט בבית הספר לעסקים של מארסיי וחברת הייעוץ הפריזאית ‏Ineum‏, קבע שהכדורגל האיטלקי מאבד צופים ובסופו של דבר הוא יפגר מאחורי כל הליגות האירופיות מבחינה מקצועית. החבר'ה הללו פרסמו את המסמך עוד לפני הפרעות. אחת מהסיבות הרבות לכך הן שלכדורגל באיטליה לא מתייחסים כעסק שעשוי להניב רווחים, ולכן עסקנים ואנשים שלא כל כך איכפת להם מניהול נכון נכנסים אליו. המצב מאוד דומה לכדורגל הישראלי, מי נכנס אליו כדי לעשות כסף? ראוי שגם הסוציאליסטים שבינינו יבינו כי בשביל כדורגל בריא(או תעשיית כדורגל בריאה) חייבים להתייחס אליו כעסק פר אקסלנס ולא סתם כ"משחק" כי אם לא הוא הופך לכלי פוליטי וכולם יודעים מה הולך בפוליטיקה.

רונן דורפן 4 בפברואר 2007

אני לא לחלוטין מסכים איתך. בעילה של כלכליות קיבלנו את המכה הזו של בעלי הקבוצות בישראל. כמה פעמים נאלצתי להקשיב לתאומים והרציקוביץ מלהגים על כך שהם מביאים את המומחיות שלהם בעסקים לתחום הכדורגל….
מועדוני הכדורגל באירופה הוקמו כמעט כולם כמועדונים ושגשגו בזכות קהילות שתמכו בהם. אין שום הצדקה כי לאחר השתלטות כלכלית, שאולי היא צו הזמנים, המוצר יתייקר בצורה קיצונית ביותר כמו באנגליה.
המודל הדמוקרטי בברצלונה והמודל בגרמניה, בו לאוהדים מובטח אחוז מסויים בקבוצה הוא רצוי בעיני.
וגם אם אין ברירה וצריך לעבור לניהול עסקי לחלוטין לדעתי עניינים כמו מחירי כרטיסים צריכים להיות כפופים לרגולציה או למשא ומתן עם ארגוני אוהדים. לעניין הזה יש תועלת נוספת. הם מביאים לארגוני האוהדים מנהיגות רצינית ולא כל מיני אולטראס ורודפי פרסום למיניהם.

nרק ק. 4 בפברואר 2007

רונן, אני בטוח שאתה לא מתגעגע לימים הטובים בהם תוצאות של משחקים נקבעות במזכירות מרכז הפועל, וימים שהפועל תל אביב ניסתה לקחת אליפות ממכבי בכדורסל על ידי העברת חוקים המאפשרים לה להחתים שחקנים זרים ומונעים זאת ממכבי.

אוהדי ביתר ירושלים זרקו לבנים הרבה לפני שגיאדמק החליט לקנות את הקבוצה.

אין מה לעשות וזה סוג האוהדים שהכדורגל מושך. לא רק באנגליה איטליה וישראל. לא נראה לי שיש איזשהו קשר בין זה לבין צורת הניהול של מועדונים.

רונן דורפן 4 בפברואר 2007

בודאי שיש קשר בין צורת הניהול להתמודדות עם אלימות, כשבעלי קבוצות פופוליסטים מלקקים לקהל האלים שלהם. ובודאי כשהם עצמם אנשים אלימים – כמו חלק מבעלי הקבוצות בישראל.
זה שסטלין הרג אנשים בגולאג ושמרכז הפועל היה מושחת לא אומר שלאוהדים הגונים אסור שתהיה השפעה על ניהול הקבוצות שלהם.

תראזימאכוס 4 בפברואר 2007

בחזרה למועצת הפועלים, זה מה שאתה מציע.

רונן דורפן 4 בפברואר 2007

מה פתאום מועצת פועלים?
במועצת הפועלים לא הייתה שום דמוקרטיה ושותפות אוהדים.
אני לא חושב שברצלונה או הגרין ביי פקרס סובלים מניהול כושל בגלל שההנהלה נבחרת בצורה דמוקרטית

תראזימאכוס 4 בפברואר 2007

אם נסתכל על הדוגמאות המוצלחות מישראל, שמעון מזרחי ויעקב שחר, אז נראה שאפשר לעשות ספורט מנוהל טוב בישראל, למרות האופי המזרח תיכוני שלנו, ולמרות שהבעלים (גם בשני מקרים אלה) הם "עשירים ומתעשרים מוחצנים, שחצנים ואינטרסנטים".
הבעיה היא שאין יותר מדי שמעונים ויענקלאים שבאמת אוהבים את הספורט, לדוגמא יצחק תשובה שמאס בכל ההתנהלות סביב מכבי נתניה והלך לעשות מיליארדים לביתו. הקרקע נותרת ללוזונים שמילה "קהל" זרה להם.

רונן דורפן 4 בפברואר 2007

ראשית, אינני חושב שהשניים הללו הם סוג בעל הבית שהתכוונתי אליו. הם עשירים ומתעשרים, הם לא מוחצנים ושחצנים. הם אינטרסנטים לגבי הקבוצות שלהם – אבל האינטרסנטיות הזו לא נגועה בעניינים פוליטים וחס וחלילה פליליים.
שנית, שיתוף אוהדים בניהול קבוצות הוא עניין חשוב בעיקר בקבוצות בינוניות וקטנות. מנצ'סטר יונייטד (פרטי), ברצלונה (בחירה דמוקרטית של ההנהלה) ובאיירן מינכן (שילוב בין חברות אוהדים לבעלות מסחרית) יכולות להתנהל יפה בכל מודל. למרות שיוניטד היא הקבוצה שלי ולמרות שלא אהבתי את השתלטות משפחת גלזר על המועדון, לא חששתי לקיומו בניגוד לחוזי שחורות למיניהם. עם 50 מליון אוהדים אתה תמיד תחזיק מעמד.

השאלה מה מסייע למועדונים קטנים ובינוניים להתקיים בצורה מכובדת – עם ניהול כלכלי מאוזן ושמירה על קהל האוהדים. לדעתי מודל של שיתוף אוהדים הוא הטוב ביותר – אם לא בנוסח ברצלונה לפחות בנוסח גרמניה. כי בעולם שבו כל משחק משודר בטלוויזיה מה יכול לגרום לאוהדים להעדיף לטווח ארוך צפייה במשחק קבוצתם במקום לצפות ביונייטד או ריאל מדריד? רק תחושה שהמועדון הוא שלהם – ולא איזה עסק שמנסה לעשות על גבם כסף. כי אם כל העסק הוא מוצר – אז לרוב יש מוצרים יותר טובים מהקבוצה המקומית

אורן 4 בפברואר 2007

נדמה לי שכבר התייחסת לדמיון בין הכדורגל הישראלי וזה האיטלקי, לפני 3-4 שנים, בהקשר של דחיית פתיחת הליגות הראשונות בגלל שלא נמצא קונה לזכויות השידור.
יהיה נחמד אם תביא את הלינק למאמר ההוא (ב"הארץ"?), שיתן יותר עומק ותוקף לטיעון שלך.

רונן דורפן 4 בפברואר 2007

נכון, התייחסתי לעניין. לצערי אני לא מוצא לינק. הארץ מכניסים את הטקסטים הללו לארכיון ומכיוון שאז הייתי שכיר שם, אינני הבעלים של הטקסט ואינני יכול לפרסם אותו כאן ללא אישורם.

nרק ק. 4 בפברואר 2007

סביר להניח שאני טועה, אבל האם זה לא נכון שכדורגל אירופאי מחוץ לg-14 ומחוץ לבריטניה זה עסק מפסיד – כלומר לא עסק שנכנסים אליו אנשים המעונינים בניהול אלא בעיקר אנשים שמחפשים את הפרסום? מה הסיכוי שאנשים רודפי אגו כאלו ירצו לשתף אוהדים בניהול המועדון? ובהתחשב במחירי השחקנים היום, מה הסיכוי של מועדון להתקים בליגות של אירופה בלי תמיכה של אוליגרך כזה או אחר?

תראזימאכוס 4 בפברואר 2007

אל תטעה בשחר/מזרחי – הם שחצנים ועוד איך. הדורסנות שלהם (גניבת שחקנים מהמתחרות, העברת חוקים פרטיים, חוק יעקובו) היא אקט שחצני, בבחינת אני ואפסי עוד. היעדר המוחצנות לעומת גאידמק למשל נובעת מיתר תחכום עליו, הם גדלו לתוך משפחות עשירות ומבינים שלא נכון לנופף בעושר.

העם שלנו לא כ"כ מפותח כמו שהיינו רוצים לחשוב, מועדוני אוהדים, שיתוף אוהדים בניהול, זה גובל באוטופיה לדעתי.

cookie-monster 5 בפברואר 2007

מה שמטריד אותי הוא הוא המחשבה על ההחלה של מוסר השכל מהכתבה שלך על הליגה האנגלית. הההשטלטות של "כל מיני עשירים" שם – קבוצה אחרי קבוצה…

Comments closed