מאמן השנה באנגליה. בהליכה

הוא שוב התראיין בסוף השבוע אחרי ניצחון יפה בפרמייר ליג, 0-2 על אסטון וילה, ושוב לא ממש יישר עיניים אל […]

הוא שוב התראיין בסוף השבוע אחרי ניצחון יפה בפרמייר ליג, 0-2 על אסטון וילה, ושוב לא ממש יישר עיניים אל המצלמה. ונתן ראיון ל"גרדיאן" ושם דיבר בעיקר על שעדיין כואבות לו הברכיים. לא על כך שגילה את איאן רייט משחק בגיל 21 בפארק וחולל הפיכה ביחס של הכדורגל האנגלי לשחקנים שחורים. לא על קריירה מזהירה כמספר 7 במנצ'סטר יונייטד שנקטעה בגיל 28. הוא גם לא מחפש מועדון גדול או את נבחרת אנגליה. להיפך פעם התפטר ממנצ'סטר סיטי אחרי שישה משחקים. כי הלחץ שם היה גדול מדי.

סטיב קופל נראה די לא קשור לקאלט המנג'ר בכדורגל האנגלי. תרבות בה המנג'ר הוא כוכב ההצגה. כל מנג'ר אנגלי, כך נדמה, משחק תפקיד. סם אלרדייס למשל משדר "אני קשוח כמו רס"ר בחייל רגלים". הארי רדנאפ משדר "אני נולדתי על ערימת כביסה בחדר ההלבשה של איצטדיון כדורגל". וסטיב מקלארן משדר מן תחכום כזה של "אני גדלתי על ברכיו של פרגוסון" (למרות שלא תפס ממנו כלום).

וקופל? אפס כריזמה. גם כשחקן היה קצת לא קשור. עם תואר אקדמי בכלכלה בתקופה בה כוכב כדורגל אנגלי ותואר אקדמי היו צרוף בלתי אפשרי. תקופה שלא הסתיימה בעצם.

*

אבל בלי שום כריזמה קופל נותן לפרמייר ליג משהו שלא היה שם מזמן. כנראה מאז איפסוויץ' או ווטפורד בשנות ה-80. תובנה שאפשר להיות קבוצה קטנה ומצליחה בכדורגל חיובי. ולא במלחמה הירואית כמו וויגן בשנה שעברה או אפילו כמו קבוצות גדולות בסדר גודל כמו בולטון. ובלי לדבר כל הזמן על השחקנים הנפלאים שיש לקבוצות אחרות ולא אין בגלל תקציב. זה דפוס קבוע פה בראיונות עם מאמנים. "הקבוצה נלחמה (כלומר: אני מנג'ר כריזמטי) אבל חסרה לנו איכות (כלומר שבעל הבית ייתן לי את המליונים לרכוש איזה שחקן ספסל מיובנטוס)".

חיכיתי כמה זמן להזדמנות לכתוב עליו, אולי לפני משחק מכריע, אבל משחקים מכריעים לא יהיו פה. כי קופל לא שורד במלחמה. הוא שורד בהליכה. הוא בכלל לא שורד, הוא בדרך לגביעי אירופה. רדינג רביעית בהבקעות ובמשחקיה הובקעו הכי הרבה שערים מלבד מנצ'סטר יונייטד. והוא גם לא מצא את כל השחקנים לזה עם רשת סקאוטינג בברזיל או אפריקה. בעיקר תגליות מקבוצות קטנות ורג'קטים מקבוצות גדולות יותר באנגליה.

 

ביטול תקנה 42 (או צלם בהיכל)
שנאה דתית בלתי מוסתרת

תגובות

  • אוריאל

    אתה צודק. אני רק מקווה שבשנה הבאה הקבוצה הזאת לא תירד ליגה בגלל סינדרום העונה השנייה. דבר חכם שהוא אמר בראיון לאובזרבר שאף אחד מהשחקנים שלו לא שיחק בפרמיירליג בתחילת העונה, אז כולם הגיעו עם רעב אדיר. לכן המבחן האמיתי שלו, ואם יעבור אותו אולי יגיע לו להגיע לנבחרת או למועדון גדול (למרות שהוא עזב את מנ' סיטי בגלל שהיא הייתה גדולה עליו) זה אם הוא ישחזר את ההישג עם רדינג בשנה הבאה

  • Birdman

    אני זוכר את קופל שורף את האגף הימני, ויש שאמרו שהוא היה טוב מבקהאם, למה הוא פרש בגיל 28? האמנם רייט לא שיחק עד גיל 21? אם קופל גילה אותו, למה הוא הגיע דווקא לארסנל? ימים יגידו אם שנה הבאה הם לא יעשו "ווסטהאם" וירדו ליגה.

  • רונן דורפן

    לציפור. אני חושב שהם קצת שונים מווסטהאם. ווסטהאם זו קבוצת פאר שהחלה בתהליך בריא עד שפתאום שכנעה את עצמה שמעמדה בעולם הוא בערך בין מילאן לאייאקס.
    רייט הגיע לפאלאס בגיל 21 בתקופה בה עבד כטייח. אף אחד פחות או יותר לא הכיר אותו עד גיל 25 כשקופל הכניס אותו כמחליף בגמר הגביע נגד יונייטד במצב של פיגור. הוא השתלט על המשחק, הבקיע שני שערים ויונייטד ניצלה בנס 3:3 (מרק יוז השווה כמה דקות לסיום ההארכה). יונייטד ניצחה בגומלין.
    הוא הגיע לארסנל רק בגיל 27 ולמרות זאת היה מלך השערים בכל הזמנים של הקבוצה. תיירי הנרי שבר את השיא שלו.

    קופל פרש בגלל בעיות ברכיים. מסוג הפציעות שהיו גורמות לפרישה לפני שהומצא ניתוח האורטוסקופיה 

  • birdman

    וואו! הסיפור של רייט סמר את שערות צווארי.
    תודה על התגובה,

  • ערן

    מדוע אתה נמנע מלהתייחס לארסנל שמציגה את הכדורגל המופלא בכל תבל.
    בינתיים אני מסתפק בדברים שכתב עמיתך יואב בורוביץ שמדייק ביותר בהתייחסותו לארסנל
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=824512&bl=3&contrassID=2
    יציעים צמודים למגרש, אקוסטיקה נפלאה, וכר דשא כמו שולחן סנוקר חדש.
    אלה שלושת המאפיינים ששובים את תשומת לבי כשאני מביט באצטדיון "האמירויות", משכנה החדש של ארסנל.
    בשנות ילדותי לא יכולתי לסבול את ארסנל בגלל משחקו המשעמם של ג'ורג'י גראהם והאליפות שגנב לנו מליברפול ב-1989. היום אני מאוהב בתותחנים של ארסן ונגר, אולי גדול האסטתיקנים והפילוסופים בעולם הכדורגל. במובן מסויים הכדורגל שלו דומה לכדורסל: תנועה בלי כדור, חילופי מקום, מסירות קצרות, וכולם נדרשים לשחק בשני צדי המגרש. היצירה שנפרשת על כר הדשא נעלה ומעודנת יותר מכל דבר לו מסוגלת קבוצת כדורסל, להוציא אולי את ה"פיניקס סאנס". גם הערב פתחה ארסנל במשחק שוטף והתקפי אבל לא הצליחה לתרגם זאת לשערים. זאת לא תופעה יוצאת דופן במשחקים של ארסנל, שבמשך שנים לא משחקת עם חלוץ רחבה טבעי / טיפוסי כי ונגר מתעקש על שחקנים מגוונים.
    שער נפלא של דני לנדזאט מעלה את וויגן ליתרון 1- 0 אבל אני ממשיך להתמוגג מרוסיצקי, פרבגאס, וולקוט והנרי. באליפות החבר'ה האלו כבר לא יזכו השנה. אולי בצ'מפיונס ליג.

  • רונן דורפן

    ערן, חברי הטוב בורוביץ' רשאי להתמוגג מרוסיצקי, וולקוט ובפטיסטה. אוהדי מנצ'סטר יונייטד נוטים לא להתמוגג משלושה שחקני קישור התקפי וחלוצים שהבקיעו - ביחד - שער ליגה בודד אחרי שני שלישים של העונה. במיוחד אחרי שסיפרו לי שוולקוט ורוסיצקי, שנרכשו בהמון כסף הם "ווין רוני השחור" (וולקוט) ו"פול סקולס הצ'כי" (רוסיצקי).

    שנית, כפי שאתה רואה התייחסתי לרדינג, ואשתדל להתייחס מפעם לפעם לקבוצות מרכז הטבלה - וארסנל בתוכן. אגדיל ואומר שארסנל כנראה שייכת לחלק החזק יותר בקבוצות מרכז הטבלה. למרות שהמרחק שלה מהמקום ה-14 שווה למרחק שלה מהמקום הראשון.

    באופן קצת יותר רציני אני יגיד לך משהו. וונגר משחק כדורגל יפה מאד. אבל במועדונים הגדולים ממש אין דבר כזה "בונים קבוצה". גם פרגוסון גידל את רונאלדו שלוש שנים ושילב את אברה, וידיץ' ואחרים בקבוצה. אבל ביונייטד לעונות רצופות של 20 נקודות מחוץ למקום הראשון קוראים בשמם האמיתי - כשלון גדול.
    בורוביץ' מבקש להצמיד לוונגר תארים של נביא בכדורגל אסטטי. תארים כאלו מגיעים לאנשים כמו ריינוס מיכלס, לואיס ואן חאל, פרנק רייקארד וגם אלכס פרגוסון. כלומר מי שמוכיח שבמשחק התקפי אפשר לזכות בתארים רצופים ובאליפויות אירופה. מי שמשחק יפה ומפסיד גורם בטווח הארוך נזק לכדורגל יפה.

  • יונתן

    יונייטד כנראה תוכיח העונה את ההפך, אבל עד העונה היא היתה קבוצת מרכז הטבלה מבין השתיים, עם שלוש עונות רצופות מחוץ לשתי הגדולות. היא גם לא הצליחה לא להפסיד לארסנל בינתיים העונה. למרות שמאוד ניסתה. מאוד מאוד מאוד ניסתה. אבל נכשלה. הפסידה. פעמיים. ודי בקלות, האמת.

  • רונן דורפן

    יונתן - זו בדיוק הנקודה שלי. אנחנו נכשלנו שתי עונות רצופות, השתפרנו במשהו לקראת סיום הקודמת. אבל כשנכשלנו קראנו לילד בשמו. כשלון.
    ארסן וונגר מצליח תמיד לשכנע שגם כשהוא 20 נקודות מהמקום הראשון אנחנו בעצם רואים פה איזשהי קבוצת ענק בתולדות הכדורגל.
    העיתונות בלונדון זורמת איתו ומשווה את ארסנל לאייאקס הגדולה. למרות איזה ניואנס טכני קטן - אייאקס הגדולה לקחה שלוש אליפויות אירופה רצופות. ארסנל לא לקחה כלום.
    ביונייטד, כמו ביובה, ריאל, ברצלונה, ביירן או מילאן הסיפורים האלו לא עוברים. אני יגיד לך יותר מזה. אם יונייטד לא תזכה השנה זה גם יהיה כשלון. זה כל ההבדל.

  • גיל

    היי רונן, כמה מילים על קנצ'לסקיס שהודיע אתמול על פרישה מכדורגל?

  • דני

    אודות הטענה שמבחן התוצאה,כלומר מבחן הזכיה בתארים,הוא המבחן היחיד - האין זו טענה כה מכביסטית מבית מדרשם של שמעון מזרחי ופנאן ? האין לספורט איזה ערך מוסף לבד מהרצון לסיים ראשון,ערך אסטטי כדוגמא ?

  • רונן דורפן

    ודאי שהדרך בה המשחק חשובה. אני מאד שמח שקבוצתי הבקיעה 15 שערים יותר מכל קבוצה אחרת. ומשחקת כדורגל יפה לא רק על משטח הסנוקר הביתי שלה באיצטדיונה המטופח... אלא גם בבולטון בוויגן ואפילו בבוץ בשפילד ובווטפורד

  • יונתן

    בטירוף ניסתה

  • אוריאל

    רונן יקירי. בניגוד למוניצ'סטר יונייטד, ארסנל לא נהנתה מסכומי כסף אדירים ומעולם לא רכשה שחקן בן 19 ב=30 מיליון ליש"ט. ארסנל 3, כפי שוונגר מכנה אותה, עשויה להיות הקבוצה הגדולה ביותר שלו וזה בגלל התהליך שהחל לפני 10 שנים. אגב, תעשה השוואה של 10 השנים הראשונות של פרגוסון במנצ'סטר ו=10 השנים הראשונות של ונגר ותגלה שאין הרבה הבדל מבחינת התארים, הגמרים האירופאים וכ'. רק שוונגר, בניגוד לפרגוסון נאלץ להתמודד עם מציאות כלכלית קשה ובניית הקבוצה מאפס. עוד דבר, לומר שוונגר לא מייצר תארים זאת שטות גמורה ומשהו נוסף, בין מנצ'סטר יונייטד לארסנל, זאת ארסנל שלקחה את התואר המשמעותי האחרון בין שתי הקבוצות...כן, כן...אותו גביע שלקחנו לכם כמו גנבים ומאז אז אני זוכר פרשן מתוסכל שכתב על דפי "הארץ": "מה שיזכרו מהגמר הזה זה לא את ארסנל אלא את ההופעה הגדולה של וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו, שני ילדים"...

  • רונן דורפן

    מציאות כלכלית קשה?
    חלב? רוסיצקי? וולקוט? ווילטורד?

    הדבר היחיד שוונגר מביא בזול זה שחקנים ממקומות שיש לו קשרים - צרפת וחוף השנהב - וזה באמת יפה(למרות שעדיף לשמור על חוקי הקהילה האירופית גם כשעובדים עם חוף השנהב).
    עדיף לא לתת לוונגר כסף כי אז התוצאות הן רייס, חלב, רוסיצקי ובפטיסטה. את וולקוט אני מוציא מהכלל כי אני מחזיק ממנו, אבל גם לגביו - הוא נקנה באותו סכום כמו כריסטיאנו.

    פברגאס זו ממש תגלית של תביעת עין. הוא היה השחקן המצטיין ומלך השערים במונדיאלהנערים והתגלה במועדון הנידח ברצלונה.

    אגב, גם לפרגוסון עדיף לא לתת כסף...זה מביא אותו להסתפק בשחקנים כמו ואן דה סאר, לארסון ווידיץ'.

  • אוריאל

    דורפן יקירי,
    שכחתי שוונגר מצא והמציא מחדש שחקנים כמו עמנואל פטי, מארק אוברמרס (שבעצם גמר את הקריירה עד שהגיע לארסנל), פטריק ויירה, ניקולאס אנלקה, ג'ילברטו סילבה (הוא החתים אותו לפני המונדיאל), אדו, פרדי ליונברג ואחד, תיירי הנרי. יש עוד הרבה.
    חלב ורוזיצסקי, שני גאוני כדורגל בשנות העשרים, שעלו ביחד פחות מרוני. ווילטור הוא לא בזבוז כסף (13 מיליון ליש"ט) כי הוא היה איתנו ארבע שנים מצויינות, רייס עדיין לא נמכר בהפסד והוא עדיין נקנה בחצי מהמחיר שפרגוסון שילם על חואן ורון.
    אגב. כריסטיאנו רונאלדו עלה 12.24 מיליון ליש"ט והוא הגיע בגלל שוונגר יכול היה להציע רק 5 מיליון ליש"ט (תבדוק בסאנדיי טיימס)
    על וולקוט עדיין לא שילמו את מלוא הסכום ורק כשיעשה משהו עם עצמו יהיה שווה את כל הכסף. תקרא:
    http://football.guardian.co.uk/News_Story/0,,2011884,00.html
    אגב, וידיץ' עלה 7.2 מיליון ליש"ט. כמו קולו טורה, פיליפ סנדרוס, וויליאם גאלאס, גאייל קלישי ועמנואל אבואה. ביחד. פרדיננד עלה כמו חצי הרכב של ארסנל.

  • אוריאל

    לגבי ססק
    גם אישמעל אדו, ווילסון ארומה, פלורן סינמה פונגול ודניאל אלסופ הגדול היו שחקני מצטיינים במונדיאל הנערים ועוד מספר נו ניימס.
    http://en.wikipedia.org/wiki/FIFA_U-17_World_Cup
    העובדה שהוא הפך אותו לגדול עולם בגיל 19, זה מה שמדהים

  • רונן דורפן

    את אוברמרס אני זוכר עם איזה גביע אירופה ביד, לואיס ואן חאל מסתיר את וונגר בתמונה.
    גילברטו הוא מהנבחרת האזורית הזאת עם החולצות הצהובות? מדהים שאפשר לגלות שם שחקנים.
    פטריק ויירה היה הקפטן הצעיר ביותר בתולדות הליגה הצרפתית ושנתיים אחרי זה נרכש על ידי וונגר. שבאמת יש לו קשרים בכדורגל הצרפתי.
    שמת את חלב ורוסיצקי באותה משפט עם ווין רוני. הSPELL CHECKER שלך עובד?

  • אוהד יונייטד

    דיון מעניין,
    גם אותי מרגיזים שני ההפסדים בליגה של מנצ'סטר לארסנלץ
    השני, לפני כמה שבועות, היה מתסכל במיוחד.
    יונייטד פשוט לא הייתה מסוגלת להתמודד עם מרכז השדה של ארסנל (פלמיני ופבריגס). קאריק היה טוב, סקולס רע, פרגי תרם את שלו בחילופים לא טובים ובטקטיקה והתוצאה ידועה.
    פרגוסון חיב להבין שלא במקרה הפסדנו לארסנל. נכון, עם קצת מזל היינו מנצחים אבל... חייבים למצוא פתרון שיחזק את מרכז השדה. זה לא ילך כנגד הקבוצות באירופה.
    קאריק וסקולס לא מחזיקים את המרכז, אושה צריך להיות שם, רוני לזוז לצד שמאל (במקום גיגס) ולארסון חלוץ בודד. ככה, פול סקולס במקום לתקל יוכל להיות פליי מייקר ולהזיז את המשחק של היונייטד.
    אחרת, הסרט הרע של ארסנל יחזור לרדוף אותנו.

  • אוהד יונייטד

    ועוד כמה מילים, אם יורשה לי, על הטריומארט רוזיצקי וולקוט וחלב. מחלב אני מכלל לא מתלהב מוולקוט ומיוחד רוזיצקי בהחלט כן. רוזיצקי בדרך להיות פול סקולס החדש , וונגר קלע בול. וולקוט ? הוא יכול לשחק בצד שמאל ? יש סיכוי שפתרנו את בעיית צד שמאל של נבחרת אנגליה ?

  • דני

    די, ילדים.
    עזבו את החישובים על הפאונד, בעשר השנים האחרונות - מאז שונגר ופרגוסון ראש בראש זה מול זה - המאזן בין הקבוצות (גם בתארים וגם במשחקים ביניהן) די דומה, וונגר הוציא פחות כסף. זו השורה התחתונה.
    כפרשן אובייקטיבי מהצד, שני המנג'רים האלה לא פחות ממעולים בכל האספקטים (תגליות, טקטיקה, ניהול משחק) - חוץ מיחסי אנוש אולי.

  • אוריאל

    אוהד יונייטד,
    הצד השמאלי זאת לא הבעיה היחידה של נבחרת אנגליה... גם צריך שוער, מגן ימני, מגן שמאלי, בלם, בלם, קשר אחורי, קשר קדמי, קשר ימני עוד חלוץ וקשר שמאלי. יש חלוץ אחד (רוני)לנבחרת וזהו

  • גיא

    רק תיקון קל לאחת התגובות הראשונות.
    יונייטד לא סיימה שלוש עונות רצופות מחוץ לשתי הראשונות.
    בעונה שעברה היא סיימה במקום השני, ובפער די משכנע על השלישית.

  • אוהד יונייטד

    התכוונת מחוץ לשלוש הראשונות...
    לאנגליה יש הגנה טובה (נוויל, פרדיננד,טרי ואשלי קול) אולי הטובה בעולם.מרכז קישור לא רע( הארגריבס, ג'רארד, למפרד וקארייק) רק שאין ווינגרים כמו רונלדו.
    בהתקפה יהיה מי שיצטרף לווין רוני.
    האם מאמן גדול כמו וונגר מסוגל לחבר את השחקנים האלו ?

  • רועי

    אח... רונן, חד כתער -
    "ואשתדל להתייחס מפעם לפעם לקבוצות מרכז הטבלה - וארסנל בתוכן"

Comments are closed.