רוח קרב

התכוונתי להקדיש בערך חצי שעה אתמול לצפייה בקרב אגרוף של אמיר קאהן – שהוא כנראה הכשרון הבריטי המלהיב ביותר שנים […]

התכוונתי להקדיש בערך חצי שעה אתמול לצפייה בקרב אגרוף של אמיר קאהן – שהוא כנראה הכשרון הבריטי המלהיב ביותר שנים – נגד מתאגרף צרפתי, מוחמד מדג'די. היה בקרב איזשהו קשר לעניין שאני עוסק בו לאחרונה. גם לבריטניה וגם לצרפת הוא בעבר מתאגרפים אלופי עולם במשקלים הקלים ממוצא יהודי, כשהיהודים היו בתחתית המדרג החברתי. עכשיו באופן טבעי האוכלוסיה המוסלמית היא מקור למתאגרפים במדינות הללו.

יש רק שני טיעונים קבילים בעיני בעד אגרוף. הראשון, הוא שקרבות יתקיימו ממילא כפי שהתקיימו בכל ההיסטוריה האנושית ועדיף שיתנהלו במסגרת ספורטיבית ותחת פיקוח רפואי. והשני, שהאגרוף הוא מתחרה אמיתי לפשיעה בשכונות מצוקה. הוא באמת מוציא ילדים מהרחובות הקשים ונותן להם מסגרת. כמובן שעדיף שהמסגרת הזו הייתה שיעורי העשרה במדעים. אבל שמישהו יראה לי שהוא מצליח במשימה הזו יותר ממאמני האיגרוף.

אגב, משרד החינוך הבריטי הכיר קצת בטיעון השני וביטל לאחרונה אסור של עשרות שנים על אימוני אגרוף בבתי ספר. בבתי הספר מותר עכשיו לערוך אימונים – אבל לא תחרויות. מי שיהיה טוב מספיק וירצה להתאגרף בתחרויות יילך למועדונים. אמיר קאהן היה לדעתי זרז להחלטה הזו. הנער מבולטון הפך גיבור לאוכלוסיית הדור השני בשכונות המצוקה הפקיסטניות והבנגלדשיות. וזה כנראה מתאים לרשויות יותר מכל מיני מטיפים לאיסלם קיצוני.

*

אבל קאהן סיים את הקרב בפחות מדקה, וטוב שכך. כי בכדי לפצות את הצופים הראו בשידור חוזר קרב מוקדם יותר במשקל קל שכלל רגע מדהים של אומץ לב. אפילו לא אומץ לב ספורטיבי, פשוט אומץ לב אנושי, חמלה ורגישות שלא רואים כל יום. זה היה בקרב במשקל קל בין מתאגרף אנגלי מלוטון, גרהאם ארל, למתאגרף אוסטרלי יווני – מייקל קטסידיס. ארל הוא מתאגרף מצויין, אבל אחד שכנראה מתקרב לסוף הקריירה שלו, וקטסידיס הוא מתאגרף בלתי מנוצח. הקרב היה על איזה תואר עולמי – אבל מכיוון שיש כבר כל כך הרבה התאחדויות התואר עצמו לא ריגש אף אחד. קטסידיס הפיל את ארל שלוש פעמים בסבוב הראשון. בפעם השלישית ארל לא היה קם בזמן, אבל הפעמון הציל אותו. בתחילת הסבוב השני האוסטרלי פתח בקומבינציה מדהימה והפינה של ארל זרקה את המגבת לזירה. כניעה.

ואז הגיע הרגע המדהים. השופט זרק את המגבת החוצה כי המאמנים טעו. בתחרויות של ההתאחדות הבריטית אין כניעה באמצעות זריקת מגבת. ארל ראה את המגבת. אני לא יודע מאיפה הוא שאב את הכוחות הללו, אבל פתאום מתוך הפינה שלו הוא יצא בקומבינציית חבטות משלו ושלח את האוסטרלי לקרשים.הקרב התהפך על פניו. קטסידיס שרד בכל זאת את הסבוב.

היו עוד שלושה סבובים. רוב החבטות היו של האוסטרלי. הוא מהיר הרבה יותר בידיים. אבל הפרשן של הקרב חשב שבקרוב יאזלו לו הכוחות. אבל דווקא אז בסיום הסבוב החמישי, המאמנים של האנגלי סירבו לשלוח אותו שוב לזירה. המאמן כמעט בכה כשאמר: "לגרהאם  יש אומץ לב מדהים. הוא לעולם לא היה נכנע. אני כל כך אוהב אותו ולא רציתי לראות אותו נפגע בגלל שהוא אמיץ כל כך".

חידון מספר 10 (מחווה לנבחרת ישראל)
משטרה ברברית

תגובות

  • מאיר

    בספר האוטוביוגרפי של פיליפ רות "נחלת אבות" הוא מספר על ספר שהוא קורא על אלופי אגרוף יהודיים בארה"ב של שנות השלושים-ארבים-חמישים. היו המון - וזה בהחלט מתאים לתיאוריה שלך על מעמדם החברתי.

  • רונן דורפן

    תודה..אבל זו ממש לא תיאוריה שלי. היו 29 אלופי עולם יהודים באגרוף - מהם 23 אמריקאים - כמעט כולם בשנים אותן אתה מונה וקצת מוקדם יותר.
    אם זה מעניין אותך - יש סרט ישן יפה בYOUTUBE על קרב בין שני יהודים - בני לאונרד ולו טנדלר. הנה הלינק: http://www.youtube.com/watch?v=rfQwLykgKGE

  • AS

    According to Encyclopedia of Jews in Sport (Postal, Silver & Silver, NY 1965) there were 23 World Proffessional Champions (which include twice Barney Ross in Lightweight 1933-5 and in Welterweight 1934-8), 5 Junior World Champions,
    (with Barney Ross in Welterweight 1933-5)
    10 European Proffesional champios (inc. three Ted "Kid" Lewis, also world chmapion), etc.
    $0 pages on Boxing as Jewish sport.

    Nice to read:

    "The emergence of the Jew as an outstanding pugilist parallels the ascendency of Boxing as a sport" - Right time, right place, I'd add.
    and "The rebirth of the Jew as a fighting man in England was the result of flagrant abti-Semitism".

    The encyclopedia lists 29 early era boxers (until 1816)
    and dozens of important Jewish boxers afterwards, as well as some managers, matchmakers (hey, this is realy Jewish!) etc.

    From Pro Champions:
    1 (Medoza) 18th century
    2 1900-1910
    4 1910-1920
    6 1920-1930
    9 1930-1940
    2 1950-1960 both france (Algeria)

    Where were all in the 40s? Europe, I suppose

    Enough stats, 2 things to Barney Aaron you mentioned earlier.
    1. He had a a son with an Irish mother, who became a boxer (American Champion!Jewish Irish!)and a loser (Irish Jewish?)
    No one would meet him in the ring after he lost the title on a foul. He was too dirty.
    2. Another Ballad on "Star of the East" Aaron reads
    "What pity 'tis so brave a Jew,
    As little Barney Aaron,
    Cannot be call'd a Christian, too..."

  • AS

    okay, next time Hebrew.

    It's 10 Eoropean Pro champions
    it's 3 times Ted "Kid" Lewis, and one world pro champ
    and it's 40 Pages on Jewish Boxing
    Alon

  • birdman

    דורפן, אני רוצה להוסיף טיעון שלישי קביל לגבי איגרוף. שניתן לסווג אותו תחת ענפי ספורט אולטימטיבים, טהורים. מי שיותר טוב מנצח. אין כאן את השפיץ של הנעל, כאן מדברת יכולת אישית, טכניקה, מרכיבי כושר גופני, אומץ כמו של מיודענו ארל, ותכונות נשגבות נוספות.

Comments are closed.