הכרטיס הכי טוב למשחק כדורגל

אחד המקומות שבהם אני כותב הוא מגזין "שם המשחק" – שלדעתי הוא מגזין נהדר ובטח לא נופל ממגזינים מסוגו כאן […]

אחד המקומות שבהם אני כותב הוא מגזין "שם המשחק" – שלדעתי הוא מגזין נהדר ובטח לא נופל ממגזינים מסוגו כאן באנגליה – ולפני כמה חודשים התבקשתי להשתתף בפרוייקט של "אובררייטד-אנדרייטד". באותו ערב הלכתי למשחק בין ווילס לברזיל שנערך בוויט הארט ליין ובגלל שבאתר של טוטנהאם אפשר היה להזמין את המושב המדוייק של הכרטיס קניתי את הכרטיס האהוב עלי. ממש מאחרי השוער. מדובר בכרטיס הכי זול בכדורגל אבל לדעתי היחיד שנותן לך את חווית הצפיה האמיתית במגרש. בדיוק זו שלא תקבל דרך הטלוויזיה.

אני מתנצל בפניכם שאני משתמש שוב בשער של רונאלדו בשבת בכדי להמחיש את הנקודה. אין לי שום אספירציות להיות אובייקטיווי בבלוג הזה. אבל תראו את ההבדל בין כרטיס יקר לכרטיס טוב לכדורגל: מהמצלמה הראשית רואים את השער מהמקום בו יושבים הצופים שקנו את הכרטיסים היקרים. גבוה מעל קו האמצע. מהנקודה הזו כדורגל הוא מאבק בין ההתקפה למלכודת הנבדל וכל מיני שטויות במיץ עגבניות כמו 4-4-2 או מערך היהלום. שזה לא הכי מעניין לדעתי. למרות שזה נורא מעניין פרשני אולפנים.

אבל מה שראו הצופים מאחרי השער (תחכו לחלק השני של ההילוך החוזר) זו דרמה גדולה בהרבה. את המגן מנסה לקרוא את שפת הגוף של כריסטיאנו. המאמץ של מגן נחוש, אבל בעל מוטוריקה אנושית רגילה, לעצור את רוח התעתועים של רקדן כדורגל. את הרגע בו הוא מאבד הצעד שלו. בסך הכל טעות של צעד ריקוד. הבחור מאבד את הבחורה באולם ריקודים. המגן מאבד את נקודת הליגה.

לחילופין (אם זה כבר אוברדוז של יונייטד) שתי דרמות אחרות מסוף השבוע: מגן של בולטון נכנע לדאבל פס של טוטנהאם. או הלחץ של אטו גורם לאיראולה מבילבאו להבקיע שער עצמי.

בעקבות השער של כריסטיאנו רונאלדו בפולהאם
על הקריקט, לאונידס, חוברות פנדל וילדים (מחשבות על ספורט והזכרון האנושי)

תגובות

  • מאיר

    הבעיה בכסא הזה היא שמאוד קשה לראות מה קורה בצד השני של המגרש...
    בעניין האובייקטיביות - אתה לא צריך להתנצל, זה הבלוג שלך ואתה יכול לכתוב בו מה שאתה רוצה ולהראות את השער של רונלדו מאלף זוויות. אתה רק צריך להשתדל להיזהר לדעתי משני דברים:
    א. לא לקחת את הסובייקטיביות לכלי תקשורת רשמיים יותר שבהם אתה כותב מנקודת מבט "מקצועית" (למשל שם המשחק שהזכרת).
    ב. לא לגלוש לצביעות. לדוגמא בויכוח שהיה לך פה עם מישהו על פרגוסון וונגר, השתמשת נגד ונגר בטיעון שבעבר השתמשת בו לטובת פרגוסון (בעניין גילוי צעירים לעומת פלופים).

  • רונן דורפן

    מאיר. זה נכון לגבי הכסא. באותו משחק רונאלדיניו התקיף לצד הרחוק במחצית הראשונה והוחלף מיד במחצית השניה.
    אבל אחד הדברים המצחיקים בצפייה מהצד הרחוק הוא לראות את כל היציע צועק "אופסייד" כשאין שום סיכוי שהם יכולים לראות את זה מהצד בו הם יושבים.
    זו הסובייקטיוויות במיטבה...

  • birdman

    בלי ציניות, האם מישהו יכול להסביר לי למה אנשים הולכים בכלל למשחקים? הייתי במשחק ישראל-קרואטיה 4:3 בקושי ראיתי משהו. השחקנים בגודל נמלים, אין זוויות שונות, אין הילוכים חוזרים, אתה רגע שם ביס בסנדוויץ' ופספסת גול. מתוך 7 גולים לא ממש ראיתי אף אחד.

  • בהחלט לא מרושע

    דומה שגם כיום אין לך דאגות של ממש לגבי חייך, (וזה מזלך הטוב) ולמרות מה שכתבת, מוחך עדיין ספוגי וכשר לספיגת כל מידע חשוב ולא חשוב. והמידע החשוב בסופו של דבר אינו חשוב, הוא יהפוך לבסוף למאכל לתולעים. קרא את המלט, הרי גם שם יש ארוע ספורטיבי רב משמעות.

    מכל מקום אני נהנה לקרוא הגיגך, ודומה שהינך נסחף יתר על המידה לגבי רונלדו, כיוון שעולם הכדורגל בשני העשורים האחרונים דל למדי במכדררים גדולים לעומת העבר. (רק באיים הבריטים היו מכדררים גדולים כגימי ג'ונסטון, מאתיוס, בסט, וודל, גילזין, פ. לי, ועוד. כשלא לדבר על שחקנים בהולנד וגרמניה, ודרום אמריקה.)

    האם בריאן לארה אינו בכל זאת גדול שחקני הקאריביים, הרי הוא אף שבר את שיאו של ברידג'מן מספר פעמים במספר הנקודות שצבר לפני שנפסל? (אינני מתיימר לכל בקיאות בקריקט).

  • רונן דורפן

    לבהחלט לא מרושע. רונאלדו הפך למשהו חדש, לטעמי, מכדרר בריוני.
    לגבי הקריקט בווסט אינדיז:
    בבמשאל לבחירת חמשת גדולי שחקני המאה העשרים בקריקט התבקשו 100 עיתונאים לסמן חמישה שחקנים. ברדמן האוסטרלי קיבל 100 מתוך 100. גארי סוברס 90. שום שחקן אחר לא עבר את ה-27 קולות ובריאן לארה לא היה בין חמשת הראשונים (שיין וורן האוסטרלי, ג'ק הובס האנגלי וויויאן ריצ'רדס - שגם הוא מהקאריבים - השלימו את הרשימה). מה שכן, לארה, כמו וורן, הוסיף מאד להישגיו כבר במאה ה-21. הבעיה שלו בבתקופתו הנבחרת של הווסט אינדיז דעכה כי האתלטים המדהימים של האיים החלו להעדיף ענפים אחרים. דוגמא לכך הוא תיאו וולקוט מארסנל, הדוד שלו, שנפטר לפני כמה שבועות, היה אחד מטובי שחקני הווסט אינדיז. הוא כבר שחקן כדורגל. וטוב שכך

  • רונן דורפן

    לאיש הציפורים: הבעיה שהיית באיצטדיון הכדורגל הגרוע ביותר בעולם. איצטדיון רמת גן. כדורגל הוא משחק שצריך בעקרון לראות במגרש. למרות שכדורגל ישראלי, לטעמי, צריך לשמוע ברדיו

  • גיל

    אחלה טור והייתי רוצה להוסיף עוד משהו.

    נדמה לי שחלק גדול מהזיכרונות שלנו קשור לשינויים במפת התיקשורת. כל מי שהוא בן 30+ וגדל בארץ יודע עד כמה נדירים היו שידורי טלביזיה של משחקים (שלא לדבר בכלל על שידורים ישירים). בהיעדר כל מידע ממקור ראשון, קל להתחבר למיתוסים או אתוסים שההורים סיפר לנו, או שעיתונות לא ביקורתית פימפמה השכם וערב (אולסי פרי חולה בשפעת..).

    כיום, כשאתה מוצף באירועי ספורט, מאוד קל לשכוח אירועים מהשנים האחרונות. יש לזה גם קשר לצורה שבה הזיכרונות שלנו מאוחסנים במוח. בגיל צעיר, הזמן הסובייקטיבי עובר לאט יותר. כל שנה היא משמעותית יותר לילד וקל לו לקלוט דברים. הוא גם הרבה יותר נאיבי ולכן הזיכרונות הללו מועצמים. בעידן ציני וממוחסר כמו היום זה כבר הרבה יותר מסובך.

  • מת'יו את'רינגטון

    אצטדיון ר"ג הוא אכן מהגרועים בעולם, בטח מהיציע המזרחי. בעצם, משום מקום המשחק לא נראה טוב, מה גם שמדובר בנאחס הרשמי של מכבי חיפה (לא נשכח ולא נסלח הראלד בראטבק)

    דורפן, יא סנוב, יושב בלונדון רואה פרמיירליג ועוד מסתלבט על הזוועה שאנחנו נאלצים לראות...

    החוויה שלי מצפייה במשחק מגובה הדשא היא שהמשחק הופך לאינסוף קרבות של 1 על אחד.

  • moses

    what the f*** are you on mate? you forgot to mention what a talent like Ronaldo had to use when he scored the goal... a definite deflection fron the leg of the defender. dunno where you were sitting but thank god for replays

    always a pleasure to read, although you're a man u fan (mind you most of you guys come from outside manchester anyways)

  • תופעת דורפן (2) » ארכיון הבלוג » דברים שרואים רק משם

    [...] פה בעבר כמה אני אוהב את המקום ישיבה הזה בכדורגל – שנותן לך את המשחק מנקודת המבט של השוער ואת הדברים [...]

Comments are closed.