יושבים סביב מדורת השבט ערב יום קרב גורלי (שני אירועים בהם דווקא דפקנו את האנגלים)

אני מבלה את הימים האחרונים בספריה הבריטית. בדרכה, אחד המקומות המדהימים בעולם. אתה יכול לבקש כמעט כל דבר שעולה בראשך ובתוך 60 דקות הספרנים ישיגו לך אותו. במקרים הנדירים שאין להם ספר שנכתב בשפה האנגלית הם יביאו אותו בתוך 48 שעות. וכל זה ללא תשלום. אז בכדי להרים קצת המורל בין קוראי הבלוג לנוכח הכושר הירוד של יוסי בניון, הלכתי לחדר ארכיון העיתונות בכדי לבדוק דיווחים ב'טיימס' על שני אירועים ספורטיבים בהם דווקא ניצחנו את האנגלים. ואירועים לא קטנים בכלל.

29 בספטמבר, 1790: מנדוזה מנצח את ריצ'רד המפריז

זה הקרב השלישי בין דניאל מנדוזה לריצ'רד האמפריז על אליפות אנגליה. מנדוזה – "אור ישראל" בפי היהודים – היה האיש שהמציא את האגרוף המודרני. הראשון להבין את עליונות התנועה והתמרון על הכוח הטהור. הוא ניצח לא פעם מתאגרפים כבדים ממנו ב-20-30 קילוגרמים. צאצא ליהודים אנוסים בספרד, היה אדם גאה מאד ביהדותו והוצג תמיד לקהל כ"מנדוזה היהודי". הוא היה פופולארי מאד באנגליה ולמרות שבין יהודי אנגליה היו כבר אז משפחות עם עושר אגדי, מנדוזה זכה להיות היהודי הראשון לפגוש במלך אנגליה.

את הקרב הראשון להמפריז, ב1788, מנדוזה הפסיד לאחר ששבר צלע במהלכו. כאן החלה התנצחות ארוכה בין האמפריז למנדוזה במכתבים ששלחו שניהם לעיתוני הספורט של התקופה. האמפריז רצה שהקרב החוזר ייערך במהירות. מנדוזה טען שהצלע טרם החלימה ואפילו הזמין רופא נייטרלי לבדוק את העניין. כעבור כמה חודשים מנדוזה התאושש וניצח בקרב השני.

הקרב השלישי והמכריע ביניהם נערך בדונקסטר. בערך 200 קילומטר צפונית מלונדון. זהו אחד מאירועי הספורט הגדולים במאה ה-18.  ה'טיימס' מתאר את הקרב בלי יותר מדי בולשיט ופוליטקלי קורקט. הוא טוען "שהיהודי" האט בכוונה את הקרב בתחילתו משום שלא כל הצופים הספיקו להמר. רק אחרי שהופקדו כל כספי ההימורים החל היהודי להכות את הנוצרי קשות עד שהנוצרי נאלץ להכנע.

בגלל שאני יודע איך עובדת התקשורת, ואני בדיוק מתעסק בנושא אגרוף יהודי, בדקתי מקורות קצת יותר מהימנים על הקרב הזה. מסתבר שבסבוב ה-13 המפריז ביצע עבירה וצריך היה להיפסל. אבל דווקא אנשיו של מנדוזה ביקשו שהקרב יימשך ולא יוכרע על עניין טכני. מנדוזה היה מתאגרף מוערך מאד על הגינותו. אגב מחיר הכניסה היו גדול מאד והביקוש גדול כל כך, שאנשים שכרו סירות וצפו בקרב מהנהר ליד האזור בו הורכבה הזירה.

בסיום הידיעה אומר העיתון בצער "שהרבה כסף הופסד" – בלי לקחת בחשבון שאולי יש לו כמה קוראים יהודים שדווקא הרוויחו כסף. מה שהופך את הכסף המופסד לעניין משמח יותר.

העיתון מציין עוד שמנדוזה הבטיח לא להילחם יותר. הדבר הזה דווקא נכון. מנדוזה הבטיח לאשתו שיפרוש מהזירה ורק ידריך אגרוף, למרות שנאלץ לא לעמוד בהבטחתו בגלל חובות כספיים. הוא כתב כעבור שנים אוטוביוגרפיה נהדרת ובין היתר ציין בה שהוא יודע עברית בצורה טובה.

 3 בספטמבר 1923: הכח וינה 5, ווסטהאם 0

ה'טיימס' כותב רק שורה אחת על המשחק ביום שאחריו. "האורחים שיחקו משחק קומבינציות מצויין והיו טובים יותר בכל שלבי המשחק". הספרן אומר לי ש'הטיימס' הוא עיתון אריסטוקרטי ובדרך כלל לא מדווח בתקופה הזו יותר מאשר את תוצאות הכדורגל. תיאורים הוא נותן רק על קריקט ומרוצי סוסים וענפים יוקרתיים. כך שאפילו השורה הזאת על משחק ידידות היא מפתיעה.

אבל המשחק הזה הוא היסטורי! זו הפעם הראשונה בה קבוצה אנגלית מפסידה לקבוצה זרה על אדמת אנגליה. ועוד לקבוצה שכל שחקן בה יהודי. 'הדיילי מייל', שכיום הוא עיתון לעקרות בית, דווקא מאריך קצת בעניין. הוא מציין שהמשחק של הקבוצה הוינאית הוא משהו שראוי לקבוצות האנגליות ללמוד ממנו, ושהעליונות של הכוח הייתה גם עליונות אתלטית וגם עליונות טכנית. הוא מציין ש"משחק הקומבינצות על הקרקע, שהנחיל המאמן הסקוטי בילי האנטר, ניצח את משחק הבעט ורוץ". אלכסנדר נויפלד "נמש" כבש שלושער ובמשחק היו 15,000 צופים.

המייל כל כך התרשם מהקבוצה היהודית שהוא נכנס קצת לעובי הקורה. הוא מספר לקוראיו שהמועדון נוסד בכדי לאמן יהודים צעירים שעומדים להגר לפלשתינה.

איך היה אומר עלי מוהר: נפרק אותם, אנחנו כבר רגילים לזה. 

טורניר המכללות (הופיע בגלובס)
אנגלו-פלשתינה (הופיע בשם המשחק)

14 Comments

לון 21 במרץ 2007

רונן, האם אני מבין נכון שעקב הסיכויים הקלושים ליהנות מספורטאים ישראלים החלטת להתנחם בספוטאים היהודים, והיות וגם כאלה אין כ"כ אז אתה מביט לעבר ? (-:

אוהד יונייטד מאוסטרליה 21 במרץ 2007

רונן, נראה שהכל מדברים על "משבר הכשרון" של נבחרת אנגליה. אולי מנקודת מבטך הלונדונית תוכל להסביר לנו במה הדברים אמורים ?
שחקני על יש לאנגלים לפחות כמה: שני הבלמים פרדיננד וטרי, הקשרים לאמפרד וג'אררד, אשלי קול וכמובן רוני.
נשארו רק חמש מקומות … גרי נוויל אולי אינו וורלד קלאס אבל הוא לא רחוק וכך גם אואן הארגריבס אז אם מה נשארנו ?
שוער – אני לא חושב שרובינסון הוא כל כך גרוע, קשר שמאלי זו תמיד בעיה בנבחרת אנגליה(מאז שמקמנמן עבר לריאל מדריד) והחלוץ השני, לצד רוני, לא נראה אמנם באופק.
ארון לנון הוא קשר ימני טוב אבל אין לו רגל שמאל והוא אינו יעיל בצד שמאל, אנדי ג'ונסון(או קראוץ') פשוט אינם מספיק טובים.
אנגליה תנצח ברמת גן, 1:0 או 2:0 ואני מקווה שעד ליורו יצוץ סופסוף קשר שמאלי( ג'וני אבנס ממנצ'סטר)
או שג'ו קול שהוכיח שהוא מסוגל לשחק בצד שמאל יחזור לעמוד על הרגליים.
ומייקל אואן יחזור לעצמו.
אנגליה יודעת לשחק כדורגל, הבעיה היא ששחקנים כמו למפרד, ג'אררד ורוני לא מצליחים לשחק בנבחרת ברמה שהם מפגינים בליגה.

רונן דורפן 22 במרץ 2007

לון. זה מה שאני מתעסק בו עכשיו. ספורט יהודי. באופן אישי אני מרגיש יותר יהודי מישראלי.
לאוסטרלי. הבעיות של נבחרת אנגליה לא במיוחד מעניינות אותי. אבל באופן כללי: יש שני סוגים של שחקנים ברמה עולמית. הראשון הוא שחקנים שיודעים לשחק טוב – וכאלו יש לאנגליה הרבה, כפי שציינת. הסוג השני הוא שחקנים שיודעים איך הקבוצה צריכה לשחק בשביל לנצח את היריב הנתון ביום נתון. זה אין בכדורגל האנגלי. מלבד סקולס.
כל המשבר של הנבחרת מאז יורו 2004, שמנסים להסביר אותו במאמנים, ופציעות ובשאלת ג'ררד-למפרד, וכן בקהאם או לא בקהאם, הכל הרבה יותר פשוט. סקולס עזב את הנבחרת.

קידן 22 במרץ 2007

דורפן, הלכת רחוק מדי.
מספיק להסתכל 5 וחצי שנים אחורה.
ב-1 בנובמבר 2001 סיימה הפועל בתיקו 1:1 עם צ'לסי, בסטאמפורד ברידג'. להפועל הבקיע אוסטרץ, אחרי בישול פנטסטי של פישונט. אלימלך נתן את המשחק הכי גדול של שוער ישראלי אי פעם, לפחות מאז חודורוב.

אז אולי אוסטרץ לא יהודי אבל הפועל העיפה! את צ'לסי, קבוצה לא פחות גדולה מווסטהאם של שנות השלושים.

עם זאת הייתי רוצה לבקש ממך לכתוב בבלוג שלך משהו על המשחק של יום שבת ואם אפשר שיהיה קצת מעבר לדו קרב ההרכבים השטחי משהו.
תודה מראש

רונן דורפן 22 במרץ 2007

המממ….אני מוכן לקבל שהפועל הייתה קבוצה ישראלית ואפילו קצת יהודית. אבל למה צ'לסי היא אנגלית? אני חושב שבאותה תקופה באמת לא היו לה שחקנים אנגלים – אולי ג'ון טרי הצעיר.

קידן 22 במרץ 2007

כן… תראה מילת המפתח היא השם הקבוצה "הפועל" נראה לי שמילים יותר ציוניות מזה אין הרבה.
חוץ מזה בהפועל בשני המשחקים שיחקו בסך הכל 10 ישראלים (אלימלך, בכר, דומב,גרשון,אנטבי,אבוקסיס,טועמה, בן לוז,אבי כנפו ויעקב הילל) אין הרבה קבוצות עם 10 מקומיים בכדורגל.
בצ'לסי שיחקו רק טרי, למפארד ופורסל אבל למרות זאת בסוף העונה הזו הגיעה צ'לסי לגמר הגביע ה!אנגלי! (והפסידה לדאבליסטית ארסנל) וסיימה במקום השישי בפריימרליג (הליגה ה!אנגלית! הראשונה).
אז ניצחון על שחקנים תוצרת בית הוא ניצחון לא פחות מכובד.
ועם זאת גם אהבתי מנצ'סטר אינה בדיוק שיא ה"אנגליות"
עם 8 אנגלים משמעותיים בסגל כך שהיום הניצחון בא לפני הלאומיות. לפעמים זה חבל.

בהחלט לא מרושע 22 במרץ 2007

עלתה בי המחשבה שאולי ג'ורג' אליוט בחרה להעניק את השם דניאל דירונדה לגיבור הרומן הציוני שלה בהשראת דניאל מנדוזה. אני זוכר כילד כיצד הייתי אחוז התפעמות מסיפורו, ותחריט התמונה שלו שאגרופיו מוחזקים בתנוחה מודרנית עד היום חרוטה בדמיוני, כן התרשמתי ממבנה גופו, שללא ספק טופח גם על ידי תרגול ולא רק טבעי היה.

ומה עם נצחון ישראל הצעירה על אנגליה הצעירה 4:0, ואם זכור לי היטב (הנצחון זכור לי מילדותי, ואפילו היכן הייתי בעת השידור) מרבית חברי אותה קבוצה אחר כך היו שחקני נבחרת אנגליה של 66.

מר דורפן אנו נכנסים לבלוג שלך מתוך הערכה לידע וההבחנה שלך, ומצפים לערך מוסף שאינו קיים בעיתונות העברית. דומני שהמגיבים מחזירים חזרה בתגובות אינטלגנטיות. לכן,

א. כן היינו מצפים לשמוע את דעתך המלומדת על נבחרת אנגליה והמשחק הצפוי, גם אם איבדת עניין לרגע בנושא שעניין אותך בעבר.

ב. ודווקא, עקב תרומתך להנחלת תודעת הספורט שמעבר לכדורגל-כדורסל לציבור הישראלי, אני מצפה לראות ניתוח ראשוני שלך על אליפות העולם בקריקט. האם הרמה של West Indies שהופגנה עד כה, ויכולתו של לארה, מסמנים על אפשרות גבוהה יותר משהעריכו עד עתה לגבי יכולתה לזכות באליפות? כמתעניין מתחיל במשחק אין לי את הכישורים להבחין אם לארה, למשל, מפגין יכולת טכנית גדולה המזכירה ימיו הגדולים, מלבד שהמספרים כמובן נראים טוב, וכן הלאה. בעיתונות האנגלית אינני מוצא תשובות לשאלות מתחילים מעין אלה.

ולבסוף, כן סקולס לדורו הוא שחקן גדול שאינו מוערך דיו, אולם הוא לא היה המושיע של סינדרום נבחרת אנגליה מאז 1970 גם ששיחק.

אוהד יונייטד מאוסטרליה 22 במרץ 2007

פול סקולס תמיד הוערך בעיני כשחקן מצויין, אני אוהב את אופיו הג'ינגי', את הפאסים שלו , את הבעיטות מחוץ לרחבה,את הפינישים ליד השער, את ראיית המשחק … בעצם הכל (חוץ אולי מתאקלים)
בנבחרת אנגליה זכורים לי שלוש הופעות באמת טובות של סקולס:
2:0 נגד איטליה (טורניר ידידותי) , הבקיע את השני
3:1 נגד פולין, שלושער של סקולס
2:0 נגד סקוטלנד בהאמפדן פארק, סקולס הבקיע את שני השערים וניצח את המשחק לבד (בעלה את אנגליה ליורו)
אבל בטורנירים המאוחרים שבהם שיחק ( מונדיאל ויורו)
הוא "נדבק" במחלת הבינונית האנגלית, ושוב לא כבש עוד (עד משחקו האחרון נגד קרואטיה ביורו הקודם)
לא חושב שסקולבס הוא הבעיה (הם לא היו טובים גם איתו…)

רונן דורפן 22 במרץ 2007

ראשית, לא התכוונתי לתת סקירה ממצא לניצחונות על אנגלים. סתם לשתף בדברים שהיו זמינים לי שלשום בספריה.
שנית, לגבי נבחרת אנגליה. אני חושש לתוצאה לא טובה עבור נבחרת ישראל. ישראל היסטורית מתקשה מול נבחרות פיזיות יותר מאשר נבחרות טובות (ראה שבדיה, דנמרק). אנגליה היא נבחרת בלי ערך מוסף כקבוצה ולכן דווקא לחזרתם של שחקנים מרכזיים – לנון, ג'ררד והארגריבס – יש משמעות גדולה.
הקריקט נמצא בשלבים מוקדמים. בינתיים מת מאמן אחד ושחקן אנגלי השתכר וכמעט טבע. זה טורניר הפרישה של לארה. עיקר גדולתו הייתה בוורסיה הארוכה של המשחק. היכולת שלו לשרוד לפעמים 10-15 שעות על המשטח כשהוא קבע את השיאים שלו היתה מדהימה. משחקי יום אחד הם יותר הצגה טכנית. נתייחס לעניין כשיישלחו הביתה הקבוצות הקטנות –

רונן דורפן 22 במרץ 2007

לאוסטרלי: אריקסון אמר על סקולס "הוא השחקן האחד שגורם לנבחרת לשחק בנגיעה אחת". שערים גם אחרים יודעים להבקיע.

קידן 22 במרץ 2007

להבחלט בלתי מרושע.
קודם כל ראוי לציין שתגובותיך הן מהתגובות האינטילגנטיות ביותר שקראתי.
שנית, רציתי לשאול היכן אתה לומד וקורא על קריקט, התכלתי להתעניין בזמן האחרון.
תודה מראש.

מת'יו את'רינגטון 25 במרץ 2007

הערה לקידן בעניין השחקנים האנגלים של צ'לסי מול הפועל-מיקאל פורסל הוא פיני בכלל.

ג'ון טרי, אגב, גרם לפנדל במשחק הראשון.

אמיר בר-און 5 באוקטובר 2007

מר דורפן הנכבד,

ברצוני לדעת באם אלקסנדר נמש נויפלד הינו קשור לפרי נויפלד אשר שיחק במכביתל אביב.

על תשובתך אודה לך מאוד,

אמיר בר-און

Comments closed