אנגלו-פלשתינה (הופיע בשם המשחק)

יש מליון סיבות (בעצם מצאתי רק שמונה) למה משחק כדורגל נגד נבחרת אנגליה הוא ארוע טעון בכל מדינה כמעט. בלי […]

יש מליון סיבות (בעצם מצאתי רק שמונה) למה משחק כדורגל נגד נבחרת אנגליה הוא ארוע טעון בכל מדינה כמעט. בלי קשר לשאלה אם דויד בקהאם משחק.

א. הילידים שונאים את האנגלים כי האנגלים שלטו בהם. למשל באירלנד או בסקוטלנד.

ב. הילידים מעריצים את האנגלים למרות שהאנגלים שלטו בהם. למשל נבחרות אפריקאיות או נבחרות המפרץ הפרסי.

ג. הילידים לא בטוחים אם הם אוהבים או שונאים את אנגליה אבל הם לא ממש שמעו על מדינות אחרות. למשל באוסטרליה.

ד. הילידים הפסידו מלחמת עולם נגד אנגליה. למשל גרמניה. בעצם רק גרמניה. האיטלקים והאוסטרים לא זוכרים את הפרטים הקטנים לגבי השנים 1939 עד 1945.

ה. האנגלים הצילו את הילידים במלחמת העולם וזה אוכל את המקומיים. זה בצרפת.

ו. הילידים כל כך חולי כדורגל שהם אובססיווים למעמד של אנגליה כממציאת המשחק. למשל ברזיל, ארגנטינה, איטליה או ספרד.

ז. הילידים לא הפנימו שנבחרת אנגליה היא חתיכת מבוכה מקצועית. למשל באמריקה או ביפן.

ח. לילידים אין תסביכי מלחמות או אימפריה. הם גם מבינים בכדורגל ויודעים שנבחרת אנגליה היא בושה גדולה. אבל הם יודעים בעל פה שירים של פינק פלויד, מערכונים של מונטי פייטון ואת ההרכב של נוטינגהם פורסט בסוף שנות השבעים. זה המצב בסקנדינביה או הולנד. למשל.

חשוב לציין יחס טעון לנבחרת אנגליה לעולם לא קשור לכדורגל עצמו. ברור, כי נבחרת אנגליה מעולם לא השיגה שום דבר אמיתי בכדורגל בינלאומי. והנבחרות שאנגליה ניצחה בדרך לאותו גביע ביתי ומקרי של 66' – ארגנטינה (בגלל השיפוט), פורטוגל (בגלל השיפוט) וגרמניה (בגלל השיפוט) נקמו בה מאז מספר פעמים כל אחת.

לסיכום הנושא נצפו במהלך ההיסטוריה דפוסי התנהגות קצת פסיכוטים בהקשר לנבחרת אנגליה או כדורגל אנגלי:

הארגנטינאים ניצחו נבחרת מילואים אנגלית בשנת 1953 וקבעו לכבוד כך יום חג רשמי.

הרוקרית הברזילאית ריטה לי כתבה חיבור על "המלך פלה וניצחונו על סר פוטבול האציל האנגלי".

הסקוטים ניצחו את אנגליה בוומבלי ב-1977 והאוהדים לקחו הביתה את השערים.

משחק בין אנגליה לאירלנד הופסק בגלל מהומות ב-1995.

משחקי טורניר האומות הבריטי – בין צפון אירלנד, סקוטלנד, ווילס ואנגליה הופסקו בשנת 1984 בגלל הבעיות התכופות בין האוהדים.

רנה היגיטה, השוער הקולומיבאני האלטרנטיווי, הדף מקו שערו בעיטה אנגלית במשחק ידידות בוומבלי בפליקפלק לפנים כשהוא בועט בכדור בשני עקביו.

*

ולאן הייתי משייך את ישראל בעולם ההתייחסויות לנבחרת אנגליה?

לא פשוט – כי ישראל היא מדינה מגוונת. אבל אני חושב שאני לא מסתכן כשאני אומר שלכיבוש ואימפריה יש חשיבות משנית. מלבד בכמה משפחות אצולה רוויזיוניסטיות (כמו משפחתו של גיורא שפיגל) ישראלים לא נוטרים לאנגלים על שלטון המנדט. אנחנו עדיין קוראים לרחובות ראשיים קינג ג'ורג' או אלנבי. הסלחנות הזו נובעת כנראה בגלל חלקה העצום של בריטניה בניצחון על הנאצים ואולי כי מאז שעזבו האנגלים נצפו ברחבי פלשתינה-א"י כמה כובשים עוד פחות חכמים ונאורים.

בישראל גם יודעים שאנגליה היא נבחרת לא חזקה ועניין ההיסטוריה של הכדורגל משני גם הוא. מקורות הכדורגל הישראלי הם במרכז אירופה – בעיקר אוסטריה והונגריה. לקבוצות בארץ אין שמות באנגלית כמו ריבר-פלייט או בוקה ג'וניורס ולא מקורות אנגלים ברורים כמו במילאן (מועדון הכדורגל והקריקט של מילאנו) או אתלטיק בילבאו. ברמה המקצועית הכדורגל הישראלי תמיד ראה בכדורגל של מרכז אירופה – בתחילה אוסטריה והונגריה ואחר כך גרמניה והולנד מודל לחיקוי. חיקוי מצחיק יש לציין.

וכך אני נוטה לחשוב שלמרות שאנחנו לא בלונדינים עם אנגלית מושלמת ישראל נופלת לקטגוריה האחרונה. אנגליה היא נקודת התייחסות תרבותית עבור ישראלים עד גיל 50. כשהייתי בבית הספר היסודי ערוץ 1 היה פעם ערוץ אנגלופילי לגמרי. המפקח דלגליש, רב המשרתים הדסון והחדרן מנואל מהמלון של פולטי היו גיבורי תרבות בישראל. והאלטרנטיווה הטלוויזיונית היחידה לטלוויזיה הישראלית הייתה תחנה אנגלופילית לא פחות בירדן.

והיה כדורגל אנגלי. כי עם כל הכבוד לבקנבאואר או קרוייף או דיאגו מראדונה הצעיר, מה שקיבלנו פה כל שבוע ביום חמישי, לשלושת רבעי שעה של אסקפיזם, היו קווין קיגאן וארצ'י גמל וג'רי פרנסיס וגורדון מקווין. מה שכן, ליברפול ונוטינגהם רמסו אז את אירופה, נבחרת אנגליה לא העפילה בדרך כלל לטורנירים בינלאומיים, וכדורגל אנגלי היה רק המועדונים.

*

אנגליה בודאי תעורר בישראל עניין, אבל זה יהיה רק בגלל ווין רוני או בקהאם אם ישחק. אוהדי הכדורגל האנגלי בארץ בודאי יהיו קצת חצויים. לי אישית, ואני מחובר באינפוזיה לכדורגל אנגלי, לא תהיה שום התלבטות. אני אוהד מנצ'סטר יונייטד ואצלנו נהוג להיות נגד הנבחרת האנגלית. אבל אני מכיר לא מעט אנשים שירצו שאנגליה תיתן לפחות הופעה טובה.

זה באיזשהו מקום הסימן לחוסר החשיבות החברתית של נבחרת ישראל בתרבות הישראלית. אני כמעט ולא זוכר משחקים שמשמעותם חרגה מהצורך להשיג תוצאה. משחקים כאלו היו אולי בשנות ה-50. כמו המשחק ההיסטורי במוסקבה וגם חרפת וורוצלאב, בה הובסנו 7-2 בפולין. דויד גרוסמן כותב בספרו על העלבון של ילד לניצולי שואה מהתבוסה על האדמה בה נטבחו מליוני יהודים.

אבל בעידן המודרני אין לנבחרת ישראל שום חשיבות. להולנד יש את גרמניה, לאנגליה את כולם, לארגנטינה את אורוגוואי, לשבדיה את דנמרק, לצ'כים את הרוסים – ולנו אפילו אין יריבה טבעית אחת שלמשחק נגדה יש חשיבות מיוחדת. אני זוכר את האפטיות המוחלטת של כדורגלני הנבחרת המפונקים בהפסד 1-7 בקייזסלאוטרן במשחק היסטורי על אדמת גרמניה. לא היה שום מאמץ לתת למשחק משמעות סמלית. אנחנו גם לא משחקים עם הסביבה הטבעית שלנו. נכון שגורשנו מאסיה אבל אני לא זוכר איזשהו מאמץ מינימלי מצד מישהו מראשי הכדורגל בארץ לנסות לקיים משחק עם מצרים או ירדן. אולי מתרצים זאת בבעיות בטחון – אבל אפשר לקיים לפחות משחקים מינורים בגילאים הצעירים. גם התקשורת מתעלמת לחלוטין מכדורגל שמשוחק אצל השכנים שלנו. להוציא כתבות מרתקות על הכדורגל הפלשתינאי של יוני מנדל בוואלה.

בתוך חוסר החשיבות הכללית של נבחרת ישראל גם למשחק נגד ממציאי המשחק והשליטים הקודמים של הארץ לא תהיה חשיבות סמלית כלשהי.

יושבים סביב מדורת השבט ערב יום קרב גורלי (שני אירועים בהם דווקא דפקנו את האנגלים)
חידון מספר 15 (האנגלים באים)

תגובות

  • מאיר

    יופי של מאמר. כמה דברים:
    1. מי זה דיוויד גרוסמן? אתה מתכוון לסופר הישראלי דוד או לכתב הפוליטי של הבי.בי.סי?
    2. זה אירוע מרגש, אבל קראתי אתמול בגרדיאן משהו מעצבן. הם קראו לזה: המשחק הגדול ביותר אי פעם על אדמת ישראל. יאללה סתמו ת'פה ליצנים.
    3. לכולם יש את גרמניה. תמיד. אין מה לעשות.

  • עומר

    למי שמעוניין לצפות בהצלה המדהימה של רנה היגיטה- http://www.youtube.com/watch?v=YWKxtZeIDDE&mode

  • אוהד יונייטד מאוסטרליה

    מאד נהניתי מהרשומה החדשה הזו, יש באמת תחושה שנבחרת אנגליה למרות התוצאות הלא משכנעות תמיד יוצרת תהודה מסויימת כשהיא באה לשחק...
    עבור אירלנד, סקוטלנד וגם וולס - בכדורגל ובמיוחד ברגבי יוניון , אנגליה היא "הדגל האדום" האוייב הנצחי וזאת בדיוק מהסיבה שציינת.
    צרפת - יריבות היסטורית שהחלה הרבה לפני מלח"ע 1 לדוגמא צרפת הצטרפה לחמש האומות ברגבי בתחילת המאה הקודמת, הרבה לפני ההתבזות של הצרפתים במלחמה הבאה.

    גרמניה ? - אני חושב שגרמניה היא הדגל האדום לנבחרת אנגליה אבל אני לא בטוח לגבי ההיפך. במערכת היחסים הזו נראה לי שדווקא האנגלים הם האנדרדוג
    אבל משום מה לי תמיד נשמעה ההתרסה האנגלית של:
    ...One world cup and two world wars"
    כמגננה פסיכולוגית נגד תחושת האנדרדוג נגד הנבחרת הגרמנית הווינרית ... האם כלום לא הודה
    גרי לינקר היא כדורגל הוא..."משחק שמשוחק 90 דקות ובסופו גרמניה מנצחת..."

    קצת זוית מאוסטרליה.
    "האוזים" רואים באנגליה את ה- MOTHERLAND שלהםומתחת לפני השטח(גלוי תמיד מסתלבטים על ה"פומ'ס")
    יש הערצה לאמא הבריטית והרבה רספקט למורשתה ולתרבותה
    מה שכן, לא ממש נותנים רספקט בספורט.
    קריקט - כל אוסטרלי שדיברתי איתו לפני ה"אשס" האחרון
    קבע בודאות שזה יגמר 5:0.
    כעת מתקיים כידוע בווסט אינדיס הוורלד קאפ בקריקט
    כולם יודעים שאנגליה נבחרת גרועה ותעוף מהר.
    רגבי יוניון וליג - אנגליה אמנם ניצחה את אוסטרליה בגמר הגביע העולמי (2003 סידני) באפיק הורואי אבל כולם יודעים שהיה להם מזל גדול (שאוסטרליה העיפה את ניו זילנד בחצי הגמר...)כעת, כמה חודשים לפני הוורלד קאפ כולם חושבים שאנגליה תעוף ברבע הגמר...

  • אוהד יונייטד מאוסטרליה

    לקראת המשחק עם ישראל ניסיתי להזכר כנגד איזה נבחרות לא הצליחה אנגליה לנצח "שנים".. נניח משנת 1974.
    רומניה ? - מישהו זוכר ניצחון עליהם ? אני זוכר לפחות שלושה הפסדים (2:1 במוקדמות 82, 2:1 במונדיאל של מייקל אואן, ו-3:2 מזעזע של קווין קיגאן)
    שבדיה ? אני זוכר במיוחד הרבה תיקו וגם שני נצחונות שבדיים (2:1 ביורו שהיה בשוודיה) שני תיקו במונדיאלים האחרונים
    פורטוגל ? אני זוכר רק הפסדים(1:0 במונדיאל 86, 2:3
    ביורו של קיגאן)וכמובן שני ההפסדים של אריקסון בפנדלים.
    איטליה ? זכור לי רק ניצחון אחד 2:0 (שער שני של סקולס) אבל יכול להיות שפספסתי איזה אחד...
    הולנד ? זכור לי נצחון אחד 4:1 ביורו ב96 וחוץ מזה רק הפסדים.
    ספרד - נצחון אנגלי אחד בפנדלים(יורו 96)וחוץ מזה רק הפסדים של 1:0 ואולי תיקו אחד...
    צ'כיה ? נצחון אנגלי אחד זכור לי 2:0 מגעיל במונדיאל 82.
    רוסיה/בריה"מ - זוכר איזה 1:0 מגעיל של כריס וואדל במוסקבה במשחק הכנה למונדיאל 86 במקסיקו, חוץ מזה זכורים לי לפחות שני הפסדים אנגלים (איזה 3:0 ביורו של וואן באסטן)
    אירלנד ? אני זוכר הרבה תוצאות תיקו אבל הפסד מרגיז של 1:0 ביורו של וואן באסטן
    דנמרק ? זכור גם רק ניצחון אחד, 3:0 במונדיאל הקודם.
    בלגיה ? זכור לי 1:0 של דיוויד פלאט בדקה ה-120 של שמינית הגמר 1990.
    ברזיל ? עדיין זוכר את הגול של בארנס ב-2:0 באיזה משחק ידידות אבל ממש זהו..
    על צרפת ,גרמניה, סקוטלנד,וולס וארגנטינה אני זוכר לפחות שני נצחונות אבל לא ממש הרבה יותר מזה..

    ישראל נמצאת בקבוצה טובה - אנגליה ניצחה רק פעם אחת...

  • לון

    כמה הערות:
    "ניצחון ביתי ומקרי" ב- 1966. ביתי, בהחלט. מקרי, ממש לא. כל הנבחרות שזכו בגביע העולמי עשו זאת לראשונה בביתן, מלבד ברזיל, שזכתה בגביע הראשון בשוודיה ובמובן הרשמי גם גרמניה, שזכתה בגביע הראשון בשוויץ (מדינה שדוברת בחלקה הגדול גרמנית, גובלת בגרמניה ומאד מושפעת ממנה). כולן נעזרו בשיפוט ביתי ובדחיפה מאסיבית של הקהל. שלא לדבר על חרפת ארגנטינה 1978. אובה זילר בעצמו הודה שאנגליה היתה טובה מגרמניה ב-66.
    נקודה חשובה שתמיד שוכחים להתייחס אליה כשדנים בנבחרת האנגלית, היא העובדה שזו אינה נבחרת בריטניה.
    למעשה, עד "חוק בוסמן", הנבחרת האנגלית היתה היחידה שהתבססה על ליגה מקומית שיש בה המון זרים: הסקוטים, האירים והצפון אירים. לעומת הליגה האיטלקית או הגרמנית, שם כל שחקן מקומי יכול היה לשחק בנבחרת. היום המצב גרוע עוד יותר. בקבוצה אנגלית יכולים להיות המון זרים, ובנוסף בריטים שאינם אנגלים. לא פלא שסטיב מקלארן נאלץ לזמן לסגל שוער וחלוץ מהליגה השנייה.
    בהזדמנות זאת הערה על סקולס. שחקן נפלא ברמה המקומית, בינוני לגמרי בנבחרת ובליגת האלופות. כמובן שפה ושם היו לו משחקים יוצאי דופן, אבל בדר"כ הועלם ע"י הקשר האחורי של הנבחרת או הקבוצה היריבה.
    יתרונו הוא כח וחסרונו אי יכולת כדרור. הנבחרת הגיע לאותם הישגים (רבע גמר טורניר גדול) איתו ובלעדיו.
    באשר ליחס לנבחרת אנגליה, צריך לזכור לא רק את יכולת הנבחרת אלא את מעמד הכדורגל באנגליה (ובממלכה המאוחדת) בכלל. הפייר פליי האנגלי הוערך בכל העולם. שירי האוהדים, אווירת הכדורגל בשבת אחה"צ בכל המדינה וכו'. ההולנדים למשל, מבינים היטב מהי מסורת, ומעריכים מאד את מסורת הכדורגל האנגלית.
    כאן בארץ, לא רק הקשר התרבותי לאנגליה עזר. להזכירך, הנבחרת האירופית היחידה שזכתה בגביע העולמי עד שנות השמונים היתה גרמניה, נבחרת שאי אפשר היה כמובן לאהוד. (למי ששכח, איטליה זכתה אחרי מלחמת העולם השנייה רק ב-82 ובטורניר האחרון). כדורגל ברזילאי היה משהו שקצת קראו עליו בעיתון בעיקר בזמן גביע עולמי או בהקשר של פלה. שידורי הכדורגל בטלוויזיה שנחשפו אליהם בארץ (ובעולם) היו של הליגה האנגלית. ומאמצע שנות השבעים הקבוצות האנגליות ובעיקר ליברפול, היו לשם דבר בארץ ובעולם בזכות הזכיות בביע האלופות. הן הקרינו מהילתן לנבחרת. וכמובן נגישות השפה לקריאת עיתונים ומגזינים בריטיים סייע גם היא. אני כילד נעזרתי בחוברות shoot כדי לשפר את האנגלית שלי.

  • עזי ד

    לאוסטרלי
    גם אני לא חובב גדול של נבחרת אנגליה אבל אתה עושה להם עוול ולא מדייק בעובדות. קודם כל ניצחונות רבים על ארגנטינה, צרפת וגרמניה אתה אכן זוכר, ןשלוש אלו מאז 1974 - שמה אתה מתחיל את הספירה- זכו ברוב גביעי העולם.
    אתה זוכר רק הפסדים לפורטוגל, אבל אנגליה ניצחה אותה, למשל 3-0 בידידות ב-98'. איטליה? לא פיספסת אחד, פיספסת ארבעה בתקופה עליה אתה מדבר, כולל במוקדמות מונדיאל. ספרד? ארבעה ניצחונות בתקופה המדוברת, כולל ביורו 80'. הולנד? היה עוד ניצחון. צ'כיה? חמישה ניצחונות תיקו והפסד. בלגיה? היו מאז 90 עוד כמה משחקים שאנגליה ניצחה או סיימה בתיקו. דנמרק, שישה ניצחונות, שלושה תיקו והפסד בתקופה המדוברת. וכך הלאה. גם את ברזיל אנגליה ניצחה שוב, ושוב בידידות, מאז הגול הגדול של בארנס. בקיצור אנגליה נבחרת בינונית ומנפחים אותה בגלל ההיסטוריה, אבל זה לא אומר שלא חושב לדייק בעובדות.
    חוץ מזה משחק שמוכרע בפנדל נחשב תיקו. צריך להזכיר שבארבעת מששת הטורנירים האחרונים שלהם הם עפו בפנדלים ופעם אחת לברזיל שתהיה אלופת עולם וגם זה בזכות שער גאוני (הראשון, לא השני).

  • יואב

    תת בלוג/פאק יונייטד
    אני חושב שדווקא יש לישראל הרבה מאד חשיבות בעידן המודרני למשחקים מול גרמניה, בוודאי על אדמת גרמניה.
    דבר נוסף - כאחד שהיה שנים רבות בתקשורת, אני מתפלא על דורפן: התקשורת לא מתעניינת בכדורגל בירדן ובסעודיה כמו שהיא לא מתעניינת במוזיקה משם ובקולנוע משם. יש באתר ערוץ הספורט מדור שנקרא "הדשא של השכן" שמביא סיפורים מרתקים מהעולם הערבי וכתוב נהדר אבל מעולם לא קראתי אותו. אולי משום שאיני אוהד יונייטד (ראה כותרת המדור) עבורי הערבים עדיין אותם ערבים וכל זה. וכנראה שכך גם עבור רוב צרכני התקשורת בישראל, שלא מעוניינים בזה ומכאן גם לא מקבלים את זה מהתקשורת.

  • רונן דורפן

    תיקון לעוזי... גם השער הברזילאי השני היה גאוני. בעיטת "עלה נופל" קלאסית של רונאלדיניו. כידוע לכל אתה מנהל מערכה ציבורית אפלה בכדי להדגיש את חלקו שת רונאלדו בזכיה במונדיאל ההוא - על חשבון ריבאלדו ורונאלדיניו. ההיסטוריה תשפוט אותך על זה

  • עזי ד

    רונן ידידי, השער הראשון היה כולו עבודה של רונאלדיניו (שזה היה המשחק היחיד הטוב שלו באותו מונדיאל) וריוואלדו (שמעולם לא הפחתתי בתרומתו לזכייה, רק טענתי שויכוח ביננו כי לרונאלדו הגיע שחקן השנה ב-2002 ולא לריוואלדו). כך שהטענה שלך לא קשורה לויכוח ההיסטורי, כי פה אני רק משבח את ריוולדו ורונאלדיניו. השער היה גאוני כי הוא היה שילוב של פריצה גדולה ומסירה מזהירה של רונאלדיניו, והבקעה של ריוואלדו בבעיטה שמילימטר ימינה היתה פוגעת במגן ומילימטר שמאלה לא נכנסת. וכל זה בפיגור על סף המחצית. משום מה אנשים לא ממש זוכרים את השער הזה, אבל הוא היה החשוב ביותר של הסלסאו בדרך לזכייה. בגלל שכולם זוכרים את השער השני הדגשתי את הראשון, ואגב בתגובות מיד אחרי אותו משחק רונאלדיניו אמר שהתכוון להגביה, יום-יומיים אחרי פתאום צץ הסיפור על קאפו שאמר לו שסימן לא סוכק טווב את השער ושיבעט ולא ירים. לא יודע למה הוא התכוון אבל בוודאי שזה היה שער גדול. אתה הרי יכול לתאר לעצמך כמה שמחתי באותו רגע.

  • רונן דורפן

    אחת התרומות של הברזילאים למשחק - וזה מתבטא בשער השני של הגמר הוא לבעוט בעיטות שלא בדיוק בטוח מה המטרה שלהן, הן רק מסבכות את השוער. ג'וניניו מליון גם בועט הרבה כאלו. בעיטת העונשין של רונאלדו הפורטוגזי נגד ליברפול היא גם בעיטה כזו.
    לכן השאלה מה עבר במוחו של רונאלדיניו לא משנה. ייתכן שחשב על החשפניות במועדון בו ביקר לילה קודם בטוקיו. הוא פשוט בעט בעיטה מסובכת מדי לשוער אנגלי.

  • אוהד יונייטד מאוסטרליה

    אודה מאד אם מישהו יוכל להזכיר לי איזה נצחונות על איטליה פיספסתי , עזי אומר ארבע ... בבקשה , אני מחכה.
    ארבע נצחונות גם מול ספרד ? אתה בטוח ביורו 80 ???
    כי בבית של אנגליה ביורו 80 היו איטליה,בלגיה ויוון, אולי אתה מתכוון במוקדמות היורו ???
    נצחונות ידידות רבים על ברזיל ??? איזה בדיוק ?

  • עזי ד

    עדיין זה לא מפחית מתרומתו ומתרומת ריוואלדו בשער הראשון שרונאלדו לא היה קשור אליו. התנפלת סתם.

    ולמי ששאל על דויד גרוסמן, הכוונה לסופר כמובן ולספר 'עיין ערך אהבה'

  • עזי ד

    לאוסטרלי.
    אני שמח שעל פרטוגל, הולנד, צ'כיה, דנמרק ואחרות קיבלת את דעתי. על ברזיל כתבתי שניצחו עוד פעם אחת ושוב בידידות ואולי הבנת את זה כניצחונות רבים, זה היה ב-90', 0-1 .
    ספרד? כן ארבעה כולל ביורו 80' שם הבית האנגלי היה עם איטליה בלגיה וספרד, יוון היתה בבית השני עם מערב גרמניה, צ'כוסלובקיה והולנד. זה היה המשחק האחרון בבית, אנגליה ניצחה 1-2 וטרבור ברוקינג הבקיע את הראשון. ספרד הישוותה בפנדל ואם אני זוכר טוב טוני וודקוק הבקיע את שער הניצחון, אבל זה לא משנה. גם ב-80' בבית, ב-87' בחוץ וב2001 בבית אנגליה ניצחה את ספרד במשחקי ידידות, יחד ארבעה.
    איטליה? בהחלט היו הרבה. 2-3 ב-76' בטורניר 200 שנה לארה"ב בהשתתפות כמה מהנבחרות הגדולות בעולם, ב-77' ניצחון 0-2 במוקדמות מונדיאל, ב-97' ניצחון 0-2 בטורניר שנה לקראת המונדיאל.
    זיכרון יכול לתעתע, בייחוד שהרגש הוא תמיד חלק מהעניין כשדנים בנושא חשוב כל כך כמו כדורגל נבחרות.

  • ראגבי (2). למה טוב לאנגליה להיות שנואה? | על ספורט ועניינים קריטיים אחרים

    [...] היא לא אהובה, בכלל לא, אבל היא לא עומדת לבדה. כך למשל מדי מפעל בינלאומי אני [...]

Comments are closed.