על שחורים בספורט האנגלי

אנגליה חוגגת בשבועות האחרונים מאתיים שנה לביטול העבדות. העבדות בוטלה באנגליה לא יותר מדי זמן לפני ארצות הברית ואנגליה הייתה המדינה […]

אנגליה חוגגת בשבועות האחרונים מאתיים שנה לביטול העבדות. העבדות בוטלה באנגליה לא יותר מדי זמן לפני ארצות הברית ואנגליה הייתה המדינה המרכזית ביותר בסחר העבדים. אבל איכשהו אמריקה ולא אנגליה היא המדינה שעולה לרוב האנשים באסואיציות עם עבדות. אברהם לינקולן והרייט ביצ'ר-סטו והדוד טום וכל אלו.

אולי בגלל הצורך האמריקאי בגיבורים ובדרמות. מלחמת הצפון והדרום פרצה, אולי, גם בגלל העבדות אבל בעיקר בגלל אינטרסים אחרים. וכך שחרורם של העבדים הושג לבסוף במלחמה דרמטית. באנגליה הפרלמנט החליט על ביטול העבדות. הוא החליט גם על תשלום פיצויים אדירים לקרבנות – בעלי העבדים שהפסידו הכנסות כלכליות.

אנגליה היא מדינה עמוסת היסטוריה. מלאה פאבים ובנייני ציבור בני מאות שנים כשכל ביקור של מלך או נסיך או אדמירל במקום מתועדים בשלט קיר. אבל איכשהו האנגלים גם טשטשני היסטוריה גדולים. מי רצח את האבוריג'ינלים? האוסטרלים. ומי העביד את האפריקאים בשדות הכותנה? אה, אלו האמריקאים. אבל מי בדיוק היו האוסטרלים במאה ה-19 או האמריקאים במאה ה-18? ולאן זרמו ההכנסות הכלכליות משם?

אולי זו הסיבה המרכזית לטשטוש עניין העבדות האיומה שהייתה כאן. אנגליה שינעה את מרבית העבדים לקולוניות ולא לאנגליה עצמה. מרבית השחורים הקאריבים כאן הם לא צאצאי עבדים באנגליה, אלא צאצאי עבדים בקולוניות שהגיעו לכאן בדורות האחרונים. אבל תכנית שראיתי אתמול חשפה כמה בנקים גדולים בבריטניה, ואפילו ערים שלמות כמו בריסטול וליברפול, חייבים את שגשוגם לסחר העבדים.

הטשטוש הזה לגבי ההיסטוריה השחורה של אנגליה משתקף בספורט.

בסוף השבוע האחרון ראיתי באחת מתכניות חדשות הספורט שני כוכבי עבר בנבחרת אנגליה בכדורגל יושבים ביציע במשחק בינלאומי. אלו היו סול קמבל ואנדי קול והם צפו בנבחרת הווסט-אינדיז (נבחרת שמאחדת את האיים הקאריביים) באליפות העולם בקריקט שנערכת באיים הקאריבים. האליפות נמצאת עכשיו תחת צל כבד – רצח המאמן האנגלי-דרום אפריקאי של נבחרת פקיסטן, אבל לכך אתייחס בהזדמנות אחרת. הקריין ציין כי השניים "תופסים קצת שמש בזמן שהפרמייר ליג בפגרה בגלל המשחקים הבינלאומיים". לא בגלל שהם מרגישים הזדהות עם נבחרת הווסט-אינדיז. יותר מנבחרת הכדורגל המצחיקה שנמצאת בתל אביב או נבחרת הקריקט האנגלית שנמצאת גם היא באליפות הזו.

לונדון מלאה אנשים שחורים. חשוב מאד לציין כי מצבם החברתי טוב בהרבה מברוב המדינות העשירות. הרבה יותר מבצרפת או בארצות הברית או משאר האשמות המרכזיות בסחר העבדים. רמת הגזענות נמוכה בהרבה ובאיצטדיוני הכדורגל באנגליה המצב טוב עוד יותר. פשוט לא שומעים את הנהמות הגזעניות ששומעים בכל אירופה. לא מעט כוכבים שחורים זרים מציינים זאת כסיבה שהם רוצים לשחק באנגליה. זה באמת מעורר כבוד. הקללות נגד ויירה לעולם לא לוו בנהמות גזעניות. כמובן שיש בודדים, כמובן שאפשר לשמוע את זה בשיחת פאב, אבל יש קווים שהבריטים, כקהילה, לא חוצים בציבור. גם כשלא מדוברבענייני שחורים. כריסטיאנו רונאלדו הוא אויב הציבור – אבל אוהדי היריבות לעולם לא מעליבים אותו כפורטוגזי. הקהל שלשום בפאב קילל את נבחרת ישראל בהתלהבות – בלי שימוש במילה יהודים.

מצד שני אנגליה היא מדינה שלא חוגגת את הגיוון החברתי שלה. זה הטשטוש שאני מדבר עליו. השוויון וההתייחסות הדמוקרטית התקינה לכל אזרח נעשים בלי התייחסות למורשת. אפשר לראות את זה בשפה: באנגלית האמריקאית יש את הביטוי AFRICAN-AMERICAN – אמריקאי-אפריקאי – באנגלית של אנגליה אין את הביטוי אנגלו-אפריקאי או אנגלו-הודי. לרגע אפשר להתבלבל כאילו כל האנשים הללו נמצאים כבר דורות.

חשוב לאמר שהדברים משתנים. ובשנים האחרונות היו בלונדון המון ארועים ותערוכות שעוסקים במורשת השחורים כאן. לאחרונה למשל התגלה כי הכדורגלן השחור הראשון היה אנדרו ווטסון בקווינס-פארק בליגה הסקוטית – ששיחק כמה משחקים באנגליה ולא ארתור וורטון מפרסטון. אבל גם התגליות הללו הן יותר נטולות רגשות. וורטון או ווטסון הם עניין להיסטוריונים. להבדיל מג'קי רובינסון שהוא דמות אגדית בהיסטוריה של ארצות הברית. למרות שהוא לא השחקן השחור הראשון בליגות הבכירות בייסבול המקצועני. הוא הראשון שחזר לליגות הבייסבול אחרי ששחורים סולקו משם סופית ב-1897.

*

אז כשקול וקמבל יושבים ביציע הקריקט הם "באו לתפוס שמש". 99% מאוהדי הכדורגל בבריטניה לא יודעים מה המוצא הספציפי – כלומר המדינה הקאריבית או האפריקאית המדוייקת – מהם מגיעים אבותיהם של קול או קמבל או אשלי קול או מיכה ריצ'רדס או איאן רייט או פול אינס. פשוט לא עוסקים בעניינים הללו. הם לא עוסקים בשום מוצא. גם, דרך אגב, לא במוצא היהודי של דייויד בקהאם או מאט באזבי.

לעומת זאת, כל אוהד כדורגל, אפילו אנגלי, יודע שמוצאו של זינאדין זידאן הוא מאלג'יר ומוצאו של תיירי הנרי מהאנטילים (גוואדלופ). למרות ששניהם ילידי צרפת. וזה בגלל שצרפת, מדינה עם בעיות גזעיות קשות בהרבה מבריטניה, חוגגת את העניין הזה בכל אליפות בינלאומית. לא מעטים מכוכבי צרפת – מרסל דסאי, פטריק ויירה וקלוד מקללה האגדי – אפילו נולדו במדינות אפריקאיות. מהצד השני לצרפת גם יש פוליטקאי גזען עם תמיכה ציבורית מפחידה, ובאנגליה מקביליו של לה פן הם, תודה לאל, אזוטריה מוחלטת בדור הזה.

זוהי האזרחות הטובה הבריטית במיטבה. הוגנת מאד. לא מתעניינת.

לראות את ישראל בפאב אנגלי
התומפסונים (הופיע בגלובס)

תגובות

  • אוהד יונייטד מאוסטרליה

    קצת זוית מאוסטרליה ... מעניין לדעת שנאמנות לנבחרת היא כניראה בעיה רצינית - באוסטרליה חיים הרבה אנשים שהגיעו מכל מיני פקומות ומאד מעניין כי ניו זילנדים ,סקוטים, אנגלים ,איטלקים ,יוונים או תורכים שהגיעו לפה לא ממש נפרדו מהנבחרת הלאומית שלהם בכדורגל, קריקט ובוודאי לא ברגבי.
    הסקטים אוהדים את סקוטלנד, הקיווים את ה"אול בלק'ס"
    היוונים צהלו כשניצחו את היורו והאיטלקים ערכו מצעדי נצחון בסידני ובמלבורן.

    מבחן נאמנות מעניין עבר עלי ממש אחרי הגיעי לכאן,
    גמר גביע העולם ברגבי שוחק בסידני בין אוסטרליה לאנגליה.
    לרגע התלבטתי בעד מי אני, מצד אחד ב"אופן מסורתי" אהדתי את האנגלים (ווינקינסון ודאלליו במיוחד) אבל בכל זאת אוסטרליה היא ארצינו המאמצת , אומת ספורט ווינרית שהגנה על התואר ועלתה לגמר לאחר נצחון מוחץ על ניו זילנד שנחשבה לפייבוריטית.
    אבל איך שהתחיל המשחק הבנתי שנבחרת כמו קבוצה כניראה אי אפשר להחליף וככה נתקענו עם אנגליה , לפחות בפעם ההיא זה נגמר לטובת אנגליה...

  • רונן דורפן

    אולי כוונתי פוספסה.... אין פה שום מבחן נאמנות.

    המקרה המקביל, והחמור בהרבה, באוסטרליה הוא קתי פרימן. כמה שאוסטרליה ניסתה לנכס אותה למפגן האחדות של האולימפיאדה, פרימן תמיד עמדה על דעתה ואמרה פעמים רבות שאוסטרליה לא התנצלה על השואה האבורג'ינלית. ואני מאד מכבד אותה על כך. כי במקרה של האבורג'ינלים לא מדובר על השתלבות שלהם בחברה. הם גם לא הובאו לאוסטרליה. ולמען האמת זו גם לא הייתה סוגייה של עבדות. הם פשוט נרצחו שם בשיטתיות. אין להם שום סיכוי להשתקם. באחוזים הם איבדו בערך אותה כמות אוכלוסיה שאיבדה יהדות אירופה תחת היטלר.

    ואוסטרליה מנסה להציג אותם היום כחלק מהמסורת שלה. לכל ארצות ההתנחלות האנגלו סקסיות - אמריקה, דרום אפריקה, בריטניה - יש דם על הידיים. אבל המקרה האוסטרלי (שהוא כמובן גם באחריות אנגלית) הוא החמור מכולם.

     

  • מאיר

    זה מובן שהעבדות דומיננטית יותר בשיח האמריקאי כי שם זה קרה. לאנגלים, כמו שכתבת, היתה אמנם אחריות, הם סחרו והם היו חלק מהאדונים האמריקאיים - אבל העבדות לא התרחשה באנגליה. רוב הקהילה השחורה (וגם ההודית/פקיסטנית/בנגלדשית) באנגליה הגיעה אחרי סופה של האימפריה, בחצי השני של המאה העשרים, בעידן אחר.
    אני מסכים עם האבחנה לגבי האנגלים על הטשטוש. זה לא רק בעבדות, זה גם בקשר להרבה עוולות שנעשו בשטחי האימפריה השונים (כולל במזרח התיכון) ושתוצאותיהן מהדהדות עד היום. ואז אתה קורא בגרדיאן על המשחק של הנבחרת וכל מה שמעניין את הכותב זה כמה ערבים יש בסגל של ישראל ומה זה אומר על יחסי יהודים-ערבים.

  • רונן דורפן

    מאיר. ראשית, הייתה עבדות גם באנגליה עצמה, אבל כמובן בהקפים יותר קטנים.
    אני לא חושב שהטשטוש הוא רק בהסתרת אחריותם להרבה מאד בעיות - ובראשן הודו-פקיסטן, המזרח התיכון והאפרטהייד. יש בהם גם מין חוסר עניין כזה בזרים.
    אתן לך דוגמא:
    כשג'ו ליברמן היה מועמד לסגן נשיא ניפחו את העניין הזה באמריקה. כך יעשו עכשיו כשיהיה כנראה מועמד לנשיאות שחור או מועמדת אישה (או שניהם).
    כשמייקל האווארד, יהודי, היה מועמד לראשות הממשלה איש כמעט לא אמר על כך מילה.

     ולגבי הגארדיאן אומר רק דבר אחד. אני מסכים עם רוב שנכתב שם על הרבה מאד נושאים. אבל כשאתה קורא נדמה לך שהעולם נברא אתמול, והאינטיליגנציה הבריטית הגיעה מכוכב אחר.

  • מאיר

    מסכים פעמיים :)

  • ברוך

    איך אתה מסביר שבין כל האנגלים ששטפו את תל אביב בסוף השבוע , לא ראיתי אף אוהד שחור אחד?

  • רונן דורפן

    מאיר. אני חושב שזה סוג של סנסציה - שאנחנו מסכימים פעמיים באותו יום...
    לברוך. לחלוטין לא מפתיע אותי. את עניין הצבע רואים כמובן בעין, אבל אם הייתי מגיש להם שאלונים היית מגלה שבתוכם היה יצוג בולט מאד לימין, לאנטי-אירופאיות, לדרום אנגליה, לערים ופרברים עם אוכלוסיה לבנה, להכנסה גבוהה יחסית - ופה ושם גם לגזענות. היית רואה ייצוג נמוך לבעלי דעות שמאליות - גם שמאל אינטלקטואלי וגם שמאל של איגודים - וגם חלקם של אוהדי יונייטד או ליברפול היה קטן בהרבה מחלקם באוכלוסיית האוהדים. אוהדי יונייטד שרו שירי תהילה לבקהאם על שחירב לאנגליה את מונדיאל 98 ולפיל נוויל שחירב את יורו-2000. לעומת זאת הם מעודדים במופגן את היינצה בקריאות "ארגנטינה" - שהם סדין אדום לפטריוטים.

    אל תשכח דבר בסיסי. המושג "אנגלי" הוא בעיקר פרטי. כשמהגר שחור מגיע ללונדון ומקבל אזרחות הוא מקבל אזרחות בריטית - לא אנגלית. השאלה אם הוא מפתח תחושת שייכות לאנגליה תלויה בניסיון החיים המצטבר שלו. במונדיאל אפשר לראות הרבה מאד מהאוכלוסיה השחורה תומכת במדינות מהקאריבים או באפריקה ולחילופין בברזיל.
    לזכותם של האנגלים האנגלו-סקסיים ייאמר שלרוב אין להם שום בעיה שהמהגרים ואפילו בני המהגרים תומכים בנבחרות ארץ המוצא שלהם. זה מתקבל ברוח טובה וספורטיבית.

  • moses

    ronen
    try, next time you walk the streets of Hampstead/Chelsea/Mayfair etc and count the number of black people there. or alternatively ask a black friend to walk certain areas in inner city Leeds, Newcastle, Shefield, east London etc
    I think you'll find another, quite different perspective, relating to what you write about
    the thing about england is that they are very good at hiding certain aspects, disregarding it, whitewashing it (literaly)as if they're slightly better then the rest of Europe/the world while what they really are (and I'm not taking it lightly) is a little bit more polite about it and even that, only up to a certain point

  • רונן דורפן

    לMOSES
    אני לא חושב שאנחנו לא מסכימים. הדיעה שלי היא שלאנגלים יש "אזרחות טובה". כיחידים הם לא יותר נאורים, אבל כציבור הם עברו סוציאליזציה שמונעת תופעות מסויימות. יש להם כמובן את כל תרבות המועדונים והשייכות למועדונים באמצעותה הם מפלים ברמה החברתית נגד כל מיני גורמים. זו לא מקשה אחת - אתה צודק לגבי המספטד ובוודי מייפייר - אבל אם תצא לאזורי הבילויים של שורדיץ' תראה בודאי אנגליה יותר מולטי-אתנית ופתוחה.
    אולי המקום בו אנחנו לא מסכימים הוא בחשיבות של הסוציאליזציה הזו. אני כן מוצא ערך בכך שאם אוהד כדורגל חושב בלב שתיירי הנרי הוא BLOODY NIGGER הוא עדיין מבין שלא צועקים את זה במגרש כדורגל. זה לא אידיאלי - אבל זה מקל על החיים של המיעוטים.

  • moses

    two things

    shoerditch along with hackney and certain areas south of the river are just about the last refuge of multiculturalism Blair style left(and perhaps the equivalent of these areas in manchester and Bristol)
    and as for not hearing "Black C**t" (i think that's the prefered phrase) it probably has a lot to do with the demographic changes in the terraces as a result of the premier league, big money etc, more then anything else
    but yeah, everall there's a lot to be said for good manners (going back to israel after 10 years in london really hammers it down ) but don't confuse it with human nature

  • בהחלט לא מרושע

    אני חושש שמא אחשב, למרות טבעי, מעט מרושע בתגובתי הבאה. מר דורפן, ההתפעמות שלך מ"הגארדיאן" מזכירה לי פרובנציאל המגיע לעיר הגדולה ואינו מבחין בפגמיה. גארדיאן עבר מזמן את סף האנטי-ישראליות לאנטישמיות. בו פורסמה הקריקטורה המבחילה של אריק שרון האוכל ילדים. לפני זמן מה, עורך זוטר שהוא גם כותב מאמרים בעיתון אולץ להתפטר, או ליתר דיוק, אילצו את העיתון לפטרו, לאחר שנתפס למרות שם בדוי מאיים איומים ומטיף ארס גזעני בתוך בלוג פופולארי ימני בארה"ב. העויינות לישראל בעיתון זה רק מקבילה לעויינות לארה"ב. זהו עיתון האהוד על האינטליגנציה הרדיקלית השמאלית בבריטניה, משמע, המורים והאקדמיה. רק בבריטניה ניזום, ומופעל למעשה חרם חלקי על האקדמיה הישראלית אשר מוסתר מן הציבור. (אני אומר זאת כאיש אקדמיה, שבין השאר, הינו מומחה בהיסטוריה הצבאית והחברתית של בריטניה, ופירסם ספר בנושאים אלה גם בהוצאה בריטית. למרבית האירוניה למרות הביקורת החריפה בספר זכיתי לשבחים ממבקרים בריטים יותר מאשר מאמריקנים כך שאין כאן כל דבר אישי.)באירופה הישראלים עדיין זוכים למליצי יושר משכבות האקדמיה והאינטלגנציה, בבריטניה הם נעלמו מן העולם.
    (ולשם הבהרה, אינני איש ימין, להיפך, אך הגבול שלי הוא היכן שאני חש שנחצה גבול האנטי-ישראליות והופך לאנטישמיות. דומני שעדיין לא רכשת את היכולת להבחין בכך, אפרופו "טשטוש").
    אינני יכול כרגע לדון עמך עם הפרשנות החובבנית שלך לגבי השפעת האימפריה הבריטית, ההיסטוריה האנגלית, "סוגיית הטשטוש", וכן הלאה. אך אעלה 2 נקודות "פיקנטיות":

    האחת אירונית: הגארדיאן האהוב עליך הוא גלגול של ה"מאנצ'סטר גארדיאן" לפני ובזמן מלחמת העולם הראשונה. העורך הנודע שלו, סקוט, היה פרו-ציוני נלהב וניהל מעל דפי עיתונו את מסע התעמולה שהוביל להצהרת בלפור. ובפועל, בגלל שמו ומעמדו הפעיל לחץ בצמרת השלטונית לקידום העניין הציוני. בקיצור, לסקוט ועיתונו היה משקל כבד לגבי יזימת ההצהרה. וראה לאן התגלגל העיתון...

    השניה, (ואלה סתם תיקונים מן השרוול לכאן ולכאן), מאמצע המאה 19 חדלו לשרוף אלמנות בהודו, מחלת הברי-ברי הקטלנית נעלמה באזורי מאלאיה ובורמה בתחילת המאה הקודמת, ועבדים הובאו לקריביים לעבוד בשדות קנה הסוכר ולא כותנה, וכותנה לא החלו לגדל בארה"ב במאה-18. עבדים הובאו לאמריקה אך מה אחריות האנגלים לכך מ-1776 ? ושים לב שעבדים ועבדות לא היו קיימים למעשה בקנדה שנפלה לידיים בריטיות במלחמת שבע השנים (אמצע המאה 18 ). אם הבריטים מכים עתה על חטא, ואתה מתפעל, אני מציע שתאזור אומץ לשאול את השאלות הבאות כדי שיכו על חטא נוסף:

    א. מדוע הבריטים חסמו את דרכי המילוט של היהודים באזור דרום מזרח אירופה שהיה די פתוח כמעט עד 1944 . הדבר חמור יותר כיוון שאנו יודעים ממחקרים בשנים האחרונות שהבריטים באמצעות פענוח צפני "אניגמה" של המשטרה הגרמנית (הקלים יותר לפענוח) הבינו כבר ב-1940 !!! (למעשה בזמן אמת) שמתרחשת השמדה שיטתית של יהודים במזרח. (וועידת ונזיי ו-1942 הם פיקציה היסטורית מבחינת החשיבות כיוון שזה היה רק אישור לתהליך שהתחיל בסוף 1940 )הם לא העבירו את המידע, לא הזהירו, ולמעשה הייתה פעולת השתקה. ואם אתה רוצה עוד פרט פיקנטי, ה-BBC שידר בכל שפה לאירופה הכבושה מלבד אידיש. אצטט ממכתב מפורסם של צרציל לסטאלין: "תסיק את המסקנות".

    דבריך על פוליטיקאים יהודים בבריטניה גובלים באבסורד. אומר כך, הסיכוי האחרון שהיה ליהודי להיות ראש ממשלה בבריטניה היה בימיו של דיזראלי. יהודים יכולים להיות שרים, לשאת בתפקידים בכירים, אך אין כל סיכוי שיהודי יבחר לראש ממשלה בבריטניה של היום. (רק החלפתי שיחה בנקודה זו היום ובהסכמה עם עמית יהודי ממוצא אנגלי , הוא מכיר את אנגליה יותר ממך, ומה שהביאו לכאן, היה האנטישמיות שנתקל בה החל מ-PUBLIC SCHOOL והלאה. ) לעולם לא הגיע יהודי למעמד עליון בצבא הבריטי, אך כבר במלחמת העולם הראשונה המפקד העליון של הכוחות האוסטרלים והניו-זילנדיים באירופה היה יהודי, הגאה ביהדותו, ג'ון מונאש. (כפר מונש אומר לך משהו...) דמות נערצה באוסטרליה אפילו כיום, ויש לומר גם שהאוניברסיטה על שמו היא מבין הטובות... כלומר כבר בסוף המאה 19 אנו מדברים על אוסטרלים ולא על אנגלים באוסטרליה כפי שאתה מנסה לטעון. וזה לטוב ולרע.

    ומה עם ספורט, למשל?

  • רונן דורפן

    ידידי הלא מרושע. על אנדרסטייטמנט שמעת? מהיכן הסקת שאני אוהב את הגארדיאן?

    אינני סובל את העיתון הזה - וכפי שכתבתי, גם אם אני מסכים איתו לנושא זה ברור לי שזה בא מתוך צביעות מוחלטת. לעתים אנטישמיות. ובמקרה הגרוע ביותר שנאה עצמית של יהודים שכותבים שם. עליך להבחין בין כתיבה עיתונאית לאקדמית. עיתונאים לעתים כותבים באירוניה, בהפוך-על-הפוך.אני מצטער שלא הבהרתי את עצמי טוב יותר בתגובה למאיר. וגרמתי לך להתקפת אמוק על המקלדת...

    ד'יזראלי לא יהודי בעיני. את התועלת ליהודים בהתקדמות דרך המרת דת אפשר לקרוא בהיסטוריה של גרמניה. לגבי סיכוי יהודי להיות ראש ממשלה פה.... מייקל האווארד נידחה על ידי 40 ועדות מקומיות של השמרנים כשביקש לרוץ לראשונה לראשות המפלגה. אבל בסופו של דבר הוא הגיע לראשותה. אם בלייר היה מבצע טעות קשה לקראת הבחירות..אולי היה משתחל לראשות הממשלה. אם מישהו נבחר לרשות אחת משתי המפלגות הגדולות זה מעיד על סיכוי - גם אם ידידך לא מסכים לכך. הדוגמא שאתה מעלה לגבי הפיקוד הצבאי היא לא הוכחה. באנגליה הפוליטיקה יותר פתוחה מהרבה מוסדות כמו הצבא, הצי, האריסטוקרטיה (אם אפשר לקרוא לה מוסד), מועדון הקריקט של מרילבורו וכו'. זו טיבה של חברה מעמדית.

    על פי התכניות שמשדר הבי.בי.סי - לבריטניה היה חלק מרכזי בסחר העבדים עמוק לתוך המאה ה-19. ספינות בריטיות העבירו בשנים הללו 40,000 עבדים בשנה. תוכלת החיים של כל כבד כזה במטעים הייתה שלוש שנים.
    ואגב, הם חוגגים 200 שנה לביטול העבדות ושוכחים שביטלו אותה רק בתחומי אנגליה. הם המשיכו עד כרבע מאה לשנע עבדים באימפריה.

  • בהחלט לא מרושע

    כצ'רצ'יל הפסיד את מערכת הבחירות ב-1945 אשתו אמרה לו שאולי יש בכך ברכה מוסתרת. צ'רצ'יל השיב שהיא כנראה מוסתרת היטב כך שאין כל סיכוי להבחין בה. כך הדבר לגבי ה"אנדרסטייטמנט" שלך, אפילו חפירה עמוקה לא תביא את הקורא לעומקה של השכבה הגיאולוגית שבה מוסתר ה"סטייטמנט" שלך.

    לעולם לא אמרתי ולא הקטנתי במשקל בריטניה בסחר עבדים, ואינני זקוק לתוכנית בי בי סי כדי לדעת שעיתוי החגיגות מוזר, כיוון שרק בשנות השלושים של המאה ה-19 בלחץ ההיסטוריון הנודע תומס בבינגטון מקולי, שהיה חבר פרלמנט, וקבוצתו, חוקק חוק המורה לצי המלכותי לפעול באופן אקטיבי למניעת סחר עבדים וכך לסיים את "היזמות הפרטית" שהיו שותפים לה בעלי אוניות וחברות בריטיות בין אפריקה ואמריקה למרות החוק של 1807. מאז הצי המלכותי עצר והחרים אוניות והצליח להקטין באופן ניכר את היקף סחר העבדים. כל זה סיפור ישן וידוע ואינו איזה חשיפה דרמטית של "היסטוריוני" הבי בי סי הידועים באובייקטיביות שלהם.

    חוקרים רבים זה שנים מנסים לבחון את מאזן השלילה והחיובי של האימפריה הבריטית, אם תקרא את דבריך שוב, תבחין שהינך כמר ג'ורדן במחזה של מולייר אשר גילה לפתע שכל חייו הינו מדבר בפרוזה. עתה גילית, כנראה בעזרת אופנתיות בתקשורת הבריטית, את פשעי האימפריה. ניסיתי להפנות תשומת ליבך גם לכמה אספקטים חיוביים שוליים... או אם אתה רוצה בחריפות, אזי אצטט את סר וידיה (נאיפול) אומר להודים, "נמאס לי כבר לשמוע שכל הקורה כאן בגלל השלטון הבריטי".

    ג'ין אוסטין, שכתבה את 6 ספריה לאורך המלחמות הנפוליוניות, לא הזכירה ולו במילה אחת את המלחמה שאנגליה היתה מעורבת בה ברציפות כ-15 שנה. אולם בספרה Mansfield Park היא מתייחסת בצורה ביקורתית לגבי סוגיית העבדות בקריביים, ליתר דיוק, אנטיגואה. וזה ההתייחסות הפוליטית היחידה בכל ספריה. זה כמובן אפשר לאדוארד סעיד, אהוב השמאל הרדיקלי האקדמי, לכתוב מאמר ארוך כדי להוכיח לקורא שלא אפשרי הדבר שהיא אכן התכוונה למה שהתכוונה, אלא הצדיקה למעשה את העבדות. ובדרך דומה של חסיד סעיד, לאילן פפה, המגיע עתה לשהות קבע באלביון, (ראה הוזהרת) קל היה לטעון לא מזמן באוניברסיטה אמריקנית שמעשי הישראלים בפלסטינאים שקולים למעשי הנאצים. כרטיס הקבלה לכל אוניברסיטה בריטית, ולסעודות ערב בהן בארץ, שאתה מעלה על נס שהדעות הקדומות מוצנעות באדיבות, בהן יכול השגריר הצרפתי לומר שהכל בגלל this little shitty country כשהסועדים מהנהנים בהסכמה. שאל את ברברה עמיאל. נראה אותו אמיץ מספיק לומר זאת בסעודת ערב בוושינגטון.

    (זה לא אומר שבמובן אחר אכן זו ארץ מחורבנת, אך רק לי מותר לטעון זאת.)

    אני לכן מסתכל בעניין מיוחד בשדה המשחק של איטון, סליחה, אנטיגואה, ומלינגה ולארה, זה לטוב וזה לרע, מפעימים את ליבי.

  • רונן דורפן

    לבלתי מרושע.
    כרגיל, תענוג לקרוא ולהחכים מתשובותיך. אני בודק אפשריות טכנולוגיות להבליט יותר את התגובות הטובות, שלך ולא מעטים מהקוראים האחרים. הם בהחלט נותנים חשק לכתוב.
    א. הסטייטמנט היה בכך שאמרתי שאנשי הגארדיאן כאילו הגיעו מהחלל. כוונתי היא שגם כשהם צודקים בביקורת זו או אחרת על ישראל, הביקורת באה מאחד הכוונים הבאים:
    1. מונופול של האנגלו-סקסים על הצדק (יש להם כבר מונופול על המחצבים ועל שירותי הבנקאות, רק הצדק חסר).
    2. אנטי-שמיות מוצנעת. טוב, הם לא רצחו את ישו, ולא היו אשמים באינפלציה בגרמניה, אבל לא יכול להיות שהם לא עשו כלום...
    3. שנאה עצמית של כותבים יהודים (אם רק לא הייתה ישראל בטח לא היו מסתכלים עלינו בעין עקומה). מכיוון שהיום לא מקובל להמיר דת בכדי להתקבל לחברה האירופית, והדת החדשה היא פוליטיקלי-קורקט, אפשר לכתוב (או לקרוא) את הגארדיאן במקום.

    ב. עוד בעניין הגארדיאן. לא ידעתי, אבל לא הפתיעו אותי המקורות היותר פרו-יהודים של הגארדיאן שציינת.
    מקור העיתון כידוע בק"ק מנצ'סטר. מנצ'סטר היא עיר הרבה יותר פרו יהודית. מכיוון שאני מבקר בה רבות בכדי לצפות בקבוצתי האהובה אני יודע כי למשל זוכרים שם לטובה את המעסיקים היהודים בימי המהפכה התעשייתית. שהעניקו יום חופש בשבת בשעה שמעסיקים נוצרים העבידו למוות את כוח העבודה שלהם. אנגליה מוזרה בהקשר הזה - ככל שיורדים בריבוד החברתי מוצאים פחות אנטישמיות (לצורך העניין הזה אני מוציא מהדיון את המוסלמים - כי זה באמת עניין אחר).

    ג. בעניין הבי.בי.סי. לא הכל בחיים זה "טוב או רע ליהודים" להבדיל מהגארדיאן המאוז יש תועלת גדולה בנכונות של הרשת הזו להביא לציבור הרבה מידע.

    ד. בעניין העבדות - בטקס החגיגי בווסטמינסטר התפרץ פעיל זכויות אדם שחור נגד המלכה וצעק שזו בושה שהיא נמצאת שם. בניגוד אליך, אני חושב שהאימפריה הבריטית לא קיבלה יחסי ציבור גרועים כל כך. נדמה לי שאתה חי בעולם אקדמי בו פשעי האימפריה ידועים היטב. פשעי האימפריה לא ידועים לציבור בבריטניה ולכן לחשיפות הללו של הבי.בי.סי שאתה מזלזל בהן יש ערך גדול.

    ה. טוב שהזהרת אותי מאילן פפה. אריאל טואף עוד לא קיבל כאן מלגה? כפי שהפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל, סיפורים אנטי יהודיים הם הסחורה האחרונה לכל חסר כשרון יהודי באקדמיה. לזה תמיד יש ביקוש באלביון וכמדומני שגם בצרפת

  • בהחלט לא מרושע

    תודה רונן.

    ראית מה עשה מלינגה אתמול, מדהים, אך כמתחיל אינני יודע עד כמה נדיר הדבר. לי זה נראה כאילו משול הדבר לכריסטיאנו רונאלדו כובש 4 שערי סלאלום ב-4 הדקות האחרונות במשחק נגד צ'לסי. ומקגרה, קם מן האפר, וקם מן האפר, האם הוא זוכה להערכה הראויה בהיסטוריה של הקריקט?

    אני מבכה את השקיעה והליכתו של לארה, וכה מצטער שלא נפלה לי הזדמנות לראותו בשיאו. גם וורן הלך ולא הספקתי לראותו בשיאו. וגם את בסט וקרויף לא ראיתי בזמנם ובשיאם, וזהו החיים הולכים ותמים.

    וכל זה למה? כיוון שמנשביק מתחזה לאינטלקטואל בשם בן-גוריון אסר הכנסת שידורי טלביזיה לישראל. היודע עתה שכל ספריתו הפרטית הענקית של בן-גוריון נקנתה בכסף ציבורי, ומרבית הספרים לא נפתחו לעולם? כך בשעה שכל העולם ראה את הגמר גרמניה אנגליה בשידור ישיר נאלצנו לשמוע את נחמיה בן אברהם מלהג באיחור של 3 דקות את אירועי המשחק.

    the horror, the horror...

  • בהחלט לא מרושע

    נ.ב.

    אי-הבנה "קטנה", פפה לא בא באמצעות מלגה, אלא פשוט יורד מן הארץ ומשתקע בבריטניה. לכן פעמוני האזעקה. האיש גם נאלח מבחינה אישית, למרות חביבותו החיצונית. אינני יכול להוסיף אך גם אינני יכול להתאפק ולציין זאת. מעניין שתופעה זו של נאלחות אישית, וניהול חיים סותר, של אוהבי האדם האוניברסלים דורשת מחקר מעמיק. קראתי תחקיר מדהים על חומסקי האיש. לאביו היה חוש הומור אירוני במיוחד כאשר בחר בשם נועם...

  • רונן דורפן

    מלינגה. זה לא כמו ארבעה שערי סללום.. כי רביעיה כזו היא בודאי אחת ההופעות הטובות של שחקן בהיסטוריה.
    זה יותר הישג סטטיסטי נדיר. נניח מישהו יעצור ארבע פנדלים במשחק שיסתיים בהפסד. אגב, גארי ביילי שוער יונייטד עצר שלושה פנדלים כשהפסדנו לאיפסוויץ' 6-0. נדמה לי שבשנת 79 או 80. ההפסד הכבד של יונייטד מאז המלחמה.
    או מישהו ישבור את שיא ההבקעות הרצופות - שטוענים שהוא של פלה ועוד שחקן בליגות הנמוכות באנגליה (12) או מישהו ישבור את שיא קליעות העונשין הרצופות המוצלחות. הישג נהדר, בודאי מעידים על שחקן טוב אבל לא יותר. הזורק הטוב ביותר בעולם הוא מוהלריטן, בן קבוצתו של מלינגה, והישג כזה של מלינגה לא משנה במאום את הסיטואציה.
    מקגראת' לא קם מן האפר. הוא היה טוב בניצחון בסדרת הטסט על אנגליה. הוא פשוט פורש כמעט בשיא.

  • עזי ד

    כדי לא להיגרר לויכוח אידאולוגי ולא להיכנס לפוסטים של מאות שורות, רק כמה הערות לדבריו של הלא מרושע (עם חלק גדול אני מסכים).
    אתה יכול למתוח ביקורת חריפה על בן גוריון שאכן היה פסבדו אינטלקטואל (אך מנהיג פועלים גדול ואחד שקיבל כמה החלטות שבלעדיהן לא היתה קיימת ישראל), אבל להשתמש במנשביק כמלת גנאי זה לא ראוי. המנשביקים היו הסוציאל-דמוקרטים או הקומוניסטים האמיתיים. אילו תרגיליו הציניים של לנין בקונגרס מפלגת העובדים הסוציאל דמוקרטית ב-1903 לא היו מצליחים והרוב שתמך במארטוב (היהודי) היה משיג את רצונו, כל ההיסטוריה היתה נראית אחרת. גם אם המנשביקים היו מנצחים במלחמת האזרחים. תאר לך שקאקי צ'רטלי מנהיג המנשביקים היה שליט בריה"מ ולא גרוזיני אחר יוסף ויסאיאנוביץ' דז'וגשווילי המכונה סטלין, חייהם של עשרות מיליונים היו ניצלים והעולם היה מקום טוב יותר.
    הערה שניה. הבריטים אולי לא נקטו פעולות שהיו יכולים להיעשות מוקדם בכדי לצמצם את היקף השואה, אולם אני בוודאי לא צריך להזכיר לך שהם נלחמו לבד, על ביתם ועל עתיד העולם החופשי. כשהבולשביקים כרתו ברית עם השטן, והאמריקאים רק שלחו כלי נשק וכסף אבל ישבו ושיחק גולף וכשהצרפתים נכנעו ללא קרב, החבר'ה של איטון, שאתה כה מזלזל בהם, עזבו את מחבטי הקריקט ואת שעת התה ועצרו את היטלר. לבדם.
    הערה שלישית. לא רלוונטי מה היה הגרדיאן פעם, אנשים ומסודות משתנים. "הארץ" (שהגרדיאן בשבילו הוא סוג של גורו) נקרא בשם 'פטריוטי' ואת הלוגו שלו עיצב זאב זבוטינסקי. אנקדוטות היסטוריות כאלו לא חסרות.

  • בהחלט לא מרושע

    עוזי,

    תגובתך, אילולא רצינותה התהומית, הייתה מעוררת בי צחוק בריא, אם כי חלילה, לא מלגלג. לכל מה שכתבת, כך כתבתי, וכך חשבתי וכך פירסמתי. אינני אשם באי-הבנות דקויות, באי-תשומת לב לאירוניה מוסווית וכו'

    1. לא בכדי בחרתי ב"מנשביק" בדיוק מן הטעמים שהעלית. לא רציתי לפגוע בבן גוריון בכינוי בולשביק ובחרתי במנשביק. זה היה גם מוצאם של רבים מן העליה השניה (ראה ערך מניה שוחט). אכן הם היו הזרם המתון, הלא רצחני, בשמאל הרדיקלי הרוסי. אני שותף לדעתך. שורש החטא הקדמון היה החלטתו של קרנסקי להמשיך במלחמה ובכך נתן לשדים לפרוץ. במידה מסויימת, לוואי שבן-גוריון היה שומר על המנשביקיות שלו ומוסיף לכך הרבה מן התרבות הפוליטית הבריטית שאותה הכיר והעריך. ישראל הייתה אחרת. אולם זאב שטרנהל הראה במחקרו שכבר בשנות העשרים בן גוריון ושותפיו זנחו את האידיאל הסוציאליסטי. ואיננו זקוקים למחקר אקדמי לדעת שזה אכן נכון אם כי הינך יכול להתווכח עם שטרנהל לגבי עיתוי המפנה.

    לגבי העמידה של בריטניה בפרץ לבדה אינני זקוק לתזכורת כיוון שדנתי בכך ומעבר לכך ברמה המחקרית הגבוהה ביותר. אדרבא, צחוקי האירוני כביכול עולה כיוון שהתקפת אותי בשעה שספרי, ובכך הוא מועלה על נס על ידי חוקרים בריטים, בין השאר מפריך ומזים את הגישה הרוויזיוניסטית שהחלה לקנות לב מעטים למרבית השמחה (אם נתעלם מן הרעש וההד הרב) הטוענת שצ'רצ'יל טעה אסטרטגית ומדינית בכך שלא הסכים להצעת השלום של היטלר ב-1940 ובכך הוביל להתמוטטות האימפריה ולהפיכת בריטניה למדינה בינונית. (צ'רמלי, פונטינג).
    הבעיה שצ'רמלי לא מצץ את הדברים מן האוויר, כיוון שב-1940, לאחר נפילת צרפת, האליפקס שר החוץ, חוגים מן האריסטוקרטיה הבריטית, סברו שיש לכרות הסכם שלום, והאליפקס אף הרחיק לכת בנהלו מגעים מאחורי גבו של צ'רצ'יל. הקרב הראשון של צ'רצ'יל לאחר עלייתו לשלטון ב-10 למאי היה ניטרולו של האליפקס. וזה נמשך יותר מדי ימים.

    אינני מזלזל כלל בבחורי איטון, פשוט חוששני שלא קלטת את הרמז. וולינגטון, מכריעו של נפוליון, אמר משפט מפורסם: שקרב ווטרלו הוכרע בשדות המשחק של איטון. כאן וולינגטון עשה את הקישור האינטלקטואלי שמעסיק אותי ואת מר דורפן, והוא הקשר בין ספורט, האתוס שלו, ערכיו, והשפעתו על החיים, וכן להיפך. במקרה שלי, ההתבוננות שלי היא בתחום ההיסטוריה הצבאית. (האירוניה היא שוולינגטון עצמו שנא את משחקי הספורט באיטון, וניסה לחמוק מהם). רציתי סתם, בעקיצה קלה, לומר שאימרתו של וולינגטון תמה שעתה. בני הגנבים והפושעים משפילים שוב ושוב בשדות המשחק האחרים את אלה שאמורים לשאת אותה רוח שעליה מדבר וולינגטון, ושחורים וצבעונים מקצצים אותם ובמושבות העבדות לשעבר.

    עם זאת אעיר, שבשעה לבוגרי איטון, הארו וכו' היה משקל רב בקרב הקצונה הזוטרה במלחמת העולם הראשונה, ושיעור האבידות בקרב הקצונה הזוטרה היה עצום, הרבה מעבר לאחוז הממוצע של נפגעי הצבא הבריטי. וכיוון שמלחמה זו הוכרעה כמעט בעיקר על כוח עמידה מוראלי תחת שחיקה, לקצונה הזוטרה הבריטית היה משקל עצום בנצחון.
    התמונה במלחמת העולם השניה השתנתה באופן די רדיקלי מבחינת החתך הסוציולוגי. ולא פחות מצ'רצ'יל עצמו אשר שם לב לכך, וגם הסיק מסקנות, שמרבית טייסי הקרב על בריטניה, והמצטיינים בהם במיוחד, באו משכבות נמוכות יותר, ושומו שמיים מעבר לים. סרג'נט מקלר, המוביל של הראף בהפלות בעת הקרב על בריטניה, היה בן מעמד הפועלים, לייסי, שבא לאחריו, היה עוזר רוקח, והשלישי לאחריו, היה הפולני פרנטישק. ומי שנתפס כטייס משרה הרוח ומפתח הטקטיקה בעת הקרב, מאלאן, היה דרום-אפריקני ממוצא אפריקנרי שהעביר חייו לפני כן כמלח. פארק, מפקד להק 11 שנשא בעיקר הקרב היה ניו-זילנדי, והגדול מכולם, (לפחות 51 מטוסים)מרמדוק פאטל, דרום-אפריקני ממוצא אנגלי האכיל חזירים בחוותו וכנראה שהמחבט היחידי שהיה בידו היה מחבט זבובים. הוא נהרג מעל שמי אתונה באפריל 1941 כאשר הנהיג קומץ האריקנים במערכה האבודה מראש ביוון.

    לגבי השואה, לא ארחיב. הסיפור מורכב מאד. אין מדובר באי-עשייה בלבד, אלא גם בפעילות אקטיבית של חסימה ואי-אזהרה שהייתה מכוונת מצרציל ומטה. גילוי העובדה שהבריטים ידעו, והטמיעו תודעתית, כבר ב-1940 שנעשה "פשע איום" (אני מצטט את צרציל) מעוררת הרבה תהיות, והופיע מאמר מפי משפטן בארה"ב הדן לחיוב האם בעצם אי-האזהרה אין למעשה פשע מלחמה מבחינת הדין הפלילי. הקלות שבה אתה כותב על כך מפתיעה אותי.

  • רונן דורפן

    בעניין וולינגטון... מעניין כי זהו לא רק משפט אנגלי של האדרה עצמית. בשנות ה-70 של המאה ה-19 שלח משרד ההגנה הצרפתי קצין לאנגליה בכדי לברר מדוע הצבא האנגלי מנצח במלחמות והצבא הצרפתי לא.
    הקצין ביקר בבית הספר בראגבי והדו"ח שלו, שנגנז על ידי אוכלי הצפרדעים, קבע כי העיסוק בספורט בבתי הספר של האצולה הוא הסיבה לארגון העדיף של הצבא הבריטי.
    לקצין קראו פייר דה קוברטן. הדו"ח שלו לא התקבל ברצינות מספיקה בצרפת - והוא הפנה מנקודה מסויימת ואילך את מאמציו לרעיון קימום המשחקים האולימפיים. יש לציין שהוא הוסיף להיות שבוי בקשר בין ספורט לצבא לפחות עד סיום מלחמת העולם הראשונה. הוא למשל המציא את ענף קרב החמישה המודרני שעדיין מתקיים במשחקים - וכולל את חמשת אמנויות הקצין. עד המלחמה התחרויות היו פתוחות רק לקצינים ונבחרת אחת, נדמה לי שבדיה, הוענשה פעם משום ששתפה סמל...

  • עזי ד

    לבלתי מרושע
    אתה היסטוריון גדול ממני, ובודאי שההתנהגות הבריטית במלחמת העולם השניה לא היתה חפה מפשעים (ואתה בוודאי מודע לפרסומים האחרונים על התבטאויות אנטישמיות של צ'רצ'יל בשנות השלושים), אך עדיין לולא הצבא הבריטי, צ'רצ'יל והבחורים מאיטון כנראה שרובנו לא היינו כאן היום.
    חוץ מזה אחרי שלא הבחנת באירוניה וב'הפוך על הפוך' של רונן על הגרדיאן, סלח לי אם לא הבחנתי באירוניה מוסווית אצלך. חפירות קראת לזה, לא?
    ובלי שמץ של אירוניה, אני מבין שאינך רוצה להיחשף בשמך, אבל כחובב היסטוריה צבאית בריטית (גם בגלל שאבי עליו השלום שירת במדבר המערבי תחת מונטגומרי), האם הניחוש שלי ששמך הפרטי מתחיל ב דל"ת ושם משפחתך מסתיים ביו"ד הוא נכון?

  • בהחלט לא מרושע

    תודה, ממלמדי השכלתי. לא ידעתי זאת. מעניין מאד, ומחזק דברים שכתבתי קודם לכן, שמחקרים על מלחמת העולם הראשונה הצביעו על הקשר בין מוראל ותרבות ספורט שהבריטים טיפחו בחייליהם בחזית, והעדר הדבר בצד הגרמני והצרפתי. אם כי כמובן אין לזה קשר לארגון הצבא הבריטי, כפי שאתה כותב, אלא לרוח הלחימה וכושר עמידה. הבריטים היו האחרונים להקים מטה כללי לצבא היבשה.

    אך יש להשלים את התמונה של דה-קוברטן. מאז ביקורו חלו שינויים בחברה וטיב המגוייסים הבריטים. מלחמת הבורים בסוף המאה 19 היכתה בתדהמה את הצבא הבריטי ואזרחי הממלכה. מלבד חיילי הקבע המעטים שאר החיילים היו מתנדבים נלהבים שבאו מכל שכבות הציבור. הבורים הנחותים מספרית גילו עליונות אינדיבידואלית שהניעה את צרציל, שלחם במלחמה ונפל בשבי הבורי, לומר שחייל בורי שקול ל-10 חיילים אנגלים. הדבר החל קודם כל במבנה הפיסי של החייל הבורי, חקלאי, צייד, איש שדה החי חיים בריאים. הם היו חסונים וגבוהים בהרבה מן האנגלי הממוצע של אז. הדבר נבע מהתזונה הלקוייה, תנאי המגורים, ומחסור בויטמין D , של בני מעמד הפועלים, ובגלל שמרבית האוכלוסיה האנגלית היתה עירונית לעומת זו שבצרפת וגרמניה. מרבית מגוייסי מלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי היו בעלי פרופילים נמוכים. (חלקם כה נמוכים שהצבא נאלץ להקים גדודים היחודיים לנמוכים. הם כונו, Midget Battalions) על בסיס זה החייל הבורי היה קלע מצויין, שדאי מעולה, ושפת אפריקנס היא שהנחילה לעולם את הביטוי קומנדו - יחידות הגרילה הבוריות - שצרציל אחר כך הצמיד שמן לגדודים המיוחדים שהוקמו במלחמת העולם השניה. היה אדם נוסף שהבחין בכך, גנרל באדן-פאואל, מקימה של תנועת הצופים בבריטניה ותנועת הנוער הראשונה בעולם, זמן קצר לאחר מלחמת הבורים. פאואל קיווה שהוצאת הילדים לשדה, ספורט, הקניית ערכים סמי-צבאיים, תשפר את החסינות הגופנית של דור העתיד לקראת המלחמה שכולם צפו אותה באירופה.

    אולם אי-אפשר בחצי דור לשקם את הביולוגיה ההרסנית של המהפכה התעשייתית, (גם מסיפור מאנצ'סטר שלך השכלתי), ולכן כושר העמידה של החייל הבריטי במלחמת העולם הראשונה, שהיה ביסוד הנצחון, שכן הצבא הצרפתי מ-1917 הוחזק בהנשמה מלאכותית, היה מופלא ביתר שאת. הוא היה נצחון הרוח על הגוף, ותוצאה של קשר הדוק מאד בין הקצונה הזוטרה והחיילים הפשוטים. בעת מלחמת העולם השניה, צ'רצ'יל חזר שוב ושוב, וטען בפני גנרליו, שהחייל הבריטי במלחמה זו נחות ברוח הלחימה והעמידה שלו לעומת אלה שבמלחמה הקודמת. מאידך, מגוייסי המלחמה השניה היו במצב גופני טוב בהרבה עקב העלייה ברמת החיים ופיתוח מערכת הרווחה בבריטניה, וספורט ההמונים.

    תיקון טעות: יוזף פרנטישק, היה צ'כי ולא פולני. בצ'כיה הוא בחזקת גיבור לאומי שכל ילד צ'כי יודע שמו. הוא נהרג בקרב על בריטניה אך, כאמור, לא לפני שלקח עימו הרבה גרמנים.

  • רונן דורפן

    סיפוריך המרתקים על קשר בין מיליטריזם לספורט מעלים נקודה אירונית. תנועת הספורט היהודית, מכבי, והאולימפיאדה היהודית, מכביה, נקראים על שם ארגון גרילה שנלחם מלחמת חורמה בתרבות יוון, שאחד ממאפניה היה תרבות הגוף, בהקשר ספורט.
    הסיפור האפריקנרי מעניין עבורי באופן מיוחד, כי מקור משפחתי משם. האפרקינרים הם אחת מאוכלוסיות הספורט המצליחות בעולם. בוודאי שבין האוכלוסיות הלבנות בעידן המקדונלד.
    הם הפכו כמובן לעם נתעב בעיני העולם, כמעט כמו הישראלים וייתכן שיותר, בימי האפרטהייד. אבל מכיוון שבימי חיי פגשתי מתנגדי אפרטהייד יהודים רבים אני לא שוכח נקודה אחת שהם חוזרים עליה. הבריטים המציאו באותה מלחמה המצאה חביבה בהיסטוריה של האנושות - מחנות הרכוז. ולמרות שלא היו מחנות השמדה רשמיים - במחנות הללו מתו 9 מכל עשרה ילדים אפריקנרים. בלונדון יש כיכרות ופסלים לכבוד הוגי ומבצעי הרצח הזה. הרבה היסטוריונים יאלצו לכתוב הרבה ספרים לפני שאשתכנע שהבריטים הם לא האשמים העיקריים בטרגדיה של דרום אפריקה. והיהלומים שוכנים לבטח בצ'נסרי ליין

  • בהחלט לא מרושע

    עוזי שלום,

    טעית בזיהוי.

    גם אבי שירת בצבא הבריטי מ-1940 , ("באפס", גדוד מהולל שלחם תחת מרלבורו,מאבותיו של צרציל, בקרב בלנהיים ובווטרלו, והדרדר ליחידת שירותים במלחמה זו), ולאחר מכן בבריגדה.

    אינני חולק עליך לגבי משקלה של בריטניה במלחמה. (עזוב את בחורי איטון בשם אלוהים, בלי להכנס לשמות רבים, ויליאם סלים, הגנרל הבריטי הגדול ביותר במלחמה, וסמל צ'טהם הניו-זילנדי שזכה פעמיים בצלב ויקטוריה ונשאר בחיים לא התקרבו למקום דומה לזה.) אך לעת אחרת אשאיר את דקויות הניתוח האסטרטגי של התרומה הבריטית.

    לגבי צ'רצ'יל ואנטישמיות. אלה דברים חסרי שחר, אלא רק דוגמא קלאסית של עיתונאות במירעה. שוב, מטעמי עייפות, הרשה לי לקצר, ואבקש הכרתך במומחיותי בענייני צ'רצ'יל, כדי לקבוע שלא היה אנטישמי. אדרבא, הוא הגדיר עצמו כציוני, והעריץ את כשרונו של העם היהודי, אך מאידך היו אירועים בקריירה הארוכה שלו, (סוגיית השואה הזכרתי אך לא הסברתי) היוצרים מורכבות ושניות המערפלים במבט ראשון את יחסו ליהודים. אך כפי שאמרתי לא רק שלא היה אנטישמי, אלא היה פילושמי, אך לפי דרכו.

    אם אתה עוזי דן, אזי מסור דש ליוסי מלמן. בחור חמד.

    כל טוב

  • בהחלט לא מרושע

    רונן אתה גורר אותי למחוזות רחוקים בעברי המחקרי. בשעתו חקרתי את שורשי המלחמה האנגלו-בורית. כן אני שותף לדעתך חלקית. גילוי הזהב והיהלומים בטראנסוואל הוציא את האנגלים, ביחוד המקומיים, מדעתם. ג'ימיסון, רודז, ומעל לכל מילנר, גררו את הממשלה הבריטית החשדנית, שלא כל כך רצתה במלחמה, לתוך התהום.

    רעיון מחנות הריכוז, היה של קיצ'נר ורוברטס, במטרה לבודד את האוכלוסיה האזרחית הבורית וכך למנוע סיוע לגרילה הבורית (סמאטס, בותא, דה וויט, זוכר ?). וכאן חלה טראגדיה איומה, לא מכוונת. יש להזכיר, שלצבא הבריטי היו במלחמה זו יותר אבידות ממחלות מאשר בקרב. הם הצליחו בכשרון רב להחזיר אחורה את אמנות המלחמה, שכן כבר במלחמת האזרחים האמריקנית חל מפנה משמעותי בו מרבית החיילים מתו בקרב ולא ממחלות כפי שהיה בעבר. ל"זכות" האנגלים יש לומר שהייתה התנגדות די עזה בבית למדיניות קיצנר - לויד גורג ופוליטיקאים בריטים אחרים תקפו בחריפות קשה את הממשלה.

    אולם אין פה התנעת תהליך. שלום וירינינג שילב את האוכלוסיה הבורית באימפריה, תוך מתן אוטונומיה בורית, והוביל לפיוס אנגלו-בורי מוצלח שהביא לשיתוף הפעולה של דרום אפריקה בשתי המלחמות כולל הבורים. צ'רציל העריץ את סמאטס, ראה בו חכם אסטרטגי, ובשנים הראשונות של המלחמה, נועץ בו כמעט כמו עם ראשי המטות שלו.

    אם כוונתך לומר ששורשה של הטרגדיה הלבנה-שחורה טמונה במלחמה זו הרי זו טעות ותרוץ נוח של האפריקנרים. (הדבר מזכיר את האגדה של הימין הישראלי שטען שהסכסוך הערבי-ישראלי נבע מסכסכנות מכוונת של "הבריטיש אינטליגנס"). ישנן עדויות קשות מאד מסוף המאה 19, לפני המלחמה, על היחס האיום של האפריקנרים כלפי השחורים, והדבר היה תמיד למורת רוחה של האוכלוסיה האנגלית בכף. כל עוד דרום-אפריקה היתה במסגרת הדומיניונים, האנגלים הטילו רסן מסויים על הגזענות האיומה. ברגע שנותק הקשר, השד השתחרר ממעיל המשוגעים, ואין לזה קשר למחנות הריכוז. הדבר נבע גם מירידתו של סמאטס שהחזיק את השדים בבקבוק, היה דמות נאורה, ואגב פרו-ציוני מובהק. בירושלים יש רחוב על שמו.

  • רונן דורפן

    לא - כוונתי לא למודיעין הבריטי.
    כוונתי שהפארנויה של האוכלוסיה האפריקנרית ותסביך המצור שלה הם תוצאה של מחנות הרכוז.
    לדעתי יש כאן דמיון לישראל בנקודה אחרת דווקא. הפארנויה שלנו היא תוצאה של המכות שספגנו מהעולם הנוצרי, ששיאן במחנות הרכוז, ואת הפארנויה הזו אנו משליכים על הסכסוך היהודי-ערבי.
    אני יודע.... פשטני מאד. אבל לטעמי יש דמיון.

    גם בתל אביב יש שדרות סמאטס וגם קיבוץ רמת יוחנן נקרא על שמו.

  • עזי ד

    כמו שאתה אולי מנחש, חשבתי שאתה דוד ברזילאי. אתה לא טעית בזיהוי. והאם למסור למלמן ד"ש מ'בהחלט בלתי מרושע'? הוא יבין?

    לא באתי לטעון שצ'רצ'יל, האישיות ההיסטורית החשובה של המאה ה-20 ואדם נערץ עלי, היה אנטישמי, רק הזכרתי את הפרסומים הללו בגלל שהאשמת את צ'רצ'יל בעצימת עיניים מכוונת נוכח ההשמדה. ובוודאי שאתה מומחה גדול ממני בתחום ודבריך מקובלים עלי ללא ערעור.
    סתם הערה על צ'רצ'יל שאולי לא תסכים איתה. ההחלטה של בריטניה ושלו כשר המושבות לתת את עבר הירדן למשפחה ההאשמית בתחילת שנות העשרים, היא זו שהחריפה את הסכסוך היהודי-ערבי יותר מכל החלטה אחרת בפרספקטיבה היסטורית.
    את 'באפס' אני מכיר מהסיפורים של אבי היטב. ואם כבר מדברים על הצבא הבריטי, הרי אחת הסיבות לעובדה שצה"ל הצליח בראשית ימיו היא ההשפעה של אלפי ארץ-ישראלים או יהודים שיעלו לארץ, ששירתו בצבא הבריטי ואחר כך בצה"ל להכניס קצת ידע, ניסיון ומשמעת בריטית למיליציות היהודיות שהתכנסו לצבא אחד. חיים לסקוב ומאיר זורע הם דוגמאות ידועות, אבל היו גם רבים אחרים.

  • רונן דורפן

    לבלתי מרושע.. ומכיוון שהפכת את זהותך לחידה.. לא אחשוף אותה... אבל האם אני יכול לנחש כי לאחרונה העברת ביקורת עקיפה על הקיסר אוגוסטוס?

  • בהחלט לא מרושע

    לרונן ועוזי,

    להלן תשובותי.

    קודם כל לרונן. את התיזה שהאפרטהייד הוא מעין תגובה של "חברה במצור" (הרולד לאסוול), אחוזת טראומות מן העבר, והחרדה לשמור על צביונה התרבותי היחודי שמעתי כבר מן הסוציולוג בן-דוד בהיותי תלמיד לתואר ראשון. (אם כי הוא לא הזכיר את טראומות העבר כיוון שידע מעט על העבר הבורי. אני מוסיף זאת כדי לחזק את התיזה שלו ושלך, והוא גם לא השתמש בתיזת "חברה במצור" הידועה בין אנשי מדע המדינה.) מאז החכמתי, יותר נכון, פשוט חקרתי את הנושא. זה מביאני רק להסכמה חלקית עמך. אני סבור שהגורם המניע העיקרי היה שילוב תפיסת יחודיות ושליחות דתית עם תחושת סכנה קיומית שהחלה עוד לפני המלחמה האנגלו-בורית. הבורים נאלצו בגלל הלחץ הבריטי לנטוש את החוף ולנוע פנימה (the great trek ) וכך הוקמו הריפובליקות, ואז מצאו עצמם במאבק קשה וממושך עם ממלכת הזולו החזקה. המלחמה האנגלו-בורית היא רק עוד נדבך לתחושת הרדיפה והפחד הקיומי שהתמצה בחשש מן האיום הדמוגרפי השחור. הם היו "חברה במצור" שהגיבה בתגובה מוקצנת (בין השאר בגלל אמונתם הדתית, "נבחרים") לאיפיונים הקלאסיים של חברה מסוג זה.

    לא כתבתי דבר על אוגוסטוס. Syme כתב, אחר כך הכל הערות שוליים.

    לעוזי,

    אינני יודע מהם נימוקיך שמובילים אותך למסקנה שחלוקת עבר הירדן החריפה את הסכסוך. יש לציין שצ'רצ'יל ניסה לשכנע את הציונים שהחלוקה היא טובה לרעיון הציוני כיוון שבהסכמה לחלוקה הזו, הציונים מחזקים את תביעתם לכל עבר הירדן המערבי. כמובן, למראית עין נראה שאילו עבר הירדן המזרחי היה מובטח לאוכלוסיה פלסטינאית ועידוד הגירה כזו לשם הגיאופוליטיקה והגיאומשטמה של האיזור נראים כביכול אחרת. אולם אינני מאמין שהפלסטינאים מערבה לירדן היו מסכימים להסדר כזה. וכל זה נבע מהבטחות מקמהון לחוסיין ב-1915 והאשמים טענו שגם ארץ ישראל המערבית הובטחה להם בתחלופת המכתבים. (דבר שהוכח כלא נכון) אולם אין ספק שהממשלה הבריטית סיבכה עצמה ותושבי האזור .

    בארה"ב התפרסמו מאמרים וספרים בשנים האחרונות על המזרח התיכון בהם מטילים על צ'רצ'יל אשמה אחרת. החלטתו על הקמת עיראק המודרנית כיחידה מדינית אחת ובכך לכפות גיגית על הר. דבר שיצר גורם קבע של אי-יציבות במזרח התיכון עד סאדם והיום. כיוון שרק כוח ועוד כוח יכול היה להבטיח שלטון מרכזי.

    אני סבור ששגיאתו של ממשל בוש אינה בהחלטה לצאת למלחמה אלא בהתעקשות לשמור על עירק כיחידה מדינית אחת. לדעתי עדיין לא מאוחר, והדבר יכול לשמש כפתח לנסיגה מכובדת מעיראק אך לא מן האזור.

    אינני שותף לדעתך שצרציל היה האישיות ההיסטורית החשובה במאה ה-20 , וזאת דעתי לאחר מחקר מקיף של פעילותו כאסטרטג ומדינאי בשתי מלחמות העולם. אך כאן לא היריעה לניתוח מעמיק.

    אולם היודע עתה שספורט הציל את חייו של צרציל. הוא היה שחקן פולו בהיותו קצין זוטר בהודו. הפעילות הספורטיבית הזו גרמה לכך שכתפו הימנית נפגעה לצמיתות, וכך יכולתו להניף חרב ורומח. הוא היה איש פרשים. בקרב אומדורמן בסודאן, 1898, הוא הצטייד כפרש באקדח חצי-אוטומטי במקום חרב הפרשים ששימשה את עמיתיו. באומדורמן ביצעו הבריטים את אחת הסתערויות הפרשים )charge) האחרונות בהיסטוריה. מרבית חבריו הופלו מסוסיהם ונטבחו, הוא באמצעות אקדחו ותגובות מהירות הציל חייו. הקרב הסתיים בנצחון בריטי בשל יתרון בעוצמת האש. לולא הפולו אולי עבר הירדן לא הייתה מחולקת...

  • רונן דורפן

    אינני יודע אם טעיתי בזיהוייך... האם יוחסו לך הדברים שהשגיאות בעיראק הן השגיאות החמורות ביותר מאז השגיאות ביער הטרטבורגי.
    זה נושא שאינני מבין בו ממש דבר.... רק מקריאת אני קלאודיוס... אבל על פי גרייבס השגיאות הן ממש של וארוס בניגוד לדעת רומא. למרות שגרייבס כאילו מייצג פה את דעתו של בן המשפחה האימפריאלית...

Comments are closed.