חידון מספר 16 (כי עכשיו טניס נשים באופנה)

1. בתו של איזה שחקן NBA אגדי הגיעה לחצי גמר ווימבלדון? 2. מי ייצגה את המין הנשי בקרב המינים ב-1973? […]

1. בתו של איזה שחקן NBA אגדי הגיעה לחצי גמר ווימבלדון?

2. מי ייצגה את המין הנשי בקרב המינים ב-1973?

3. טניסאית ממוצא אבוריג'ינלי שזכתה בווימבלדון?

4. ומי הייתה הטניסאית השחורה הראשונה לזכות בתואר גרנד סלאם?

5. מי השיגה אחרונה את הגרנד-סלאם המלא (כל ארבעת התארים באותה שנה)?

6. מלבד טניס והכנסות מפרסום, במה עוסקת וונוס וויליאמס לפרנסתה?

7. מיהי האלופה האולימפית בטניס?

8. אבא של איזו טניסאית זכה בגביע המחזיקות בכדורגל?

9. באיזו מדינה נולדה מרטינה הינגיס?

10. מה היה תואר הגרנד סלאם היחיד של מוניקה סלש אחרי שנדקרה על ידי אוהד מטורף של שטפי גראף?

לתשובות הנכונות

חינוך
האוהד מודע לבעיות, אבל משכנע את עצמו שהאליפות בכיס

תגובות

  • גיל

    שטפי גראף גם זכתה באולימפיאדה באותה שנה וזה, אם אני לא טועה, הישג חסר תקדים.

  • בהחלט לא מרושע

    3. איבון גולאגונג. אם כי דומני שהיתה "מעורבת" כיוון שבחזותה (יפהפיה) היו גם אפיונים קווקזים קלאסיים. חבל שדעכה במהירות ולא הותירה רישום עמוק על ההיסטוריה של הטניס.

    2. בילי ג'ין קינג.

    וחוץ מזה אינני מבין ומתעניין בטניס, ואינני שותף להיסטריה הלאומנית סביב פאר (המשכיל יבחין שבקישור בין היסטריה ונשים יש משמעות כפולה ). ומן הראוי שתוציא מפיה איזה משפט מורכב שיש בו תרכובת מילים ורעיון שאפשר להעיד שיצא מפרי מוחה. אני רק יודע דבר אחד, היא עושה מיליונים כשצעירים בעלי כשרונות מגוונים שהם יכולים למצות כבר עתה ולתרגם להכנסה, מסכנים חייהם. (ואם אחדד דברי עד כדי כמעט דמגוגיה אומר שאם בנו של הסופר גרוסמן היה בעל נטיה מבטיחה כאביו, הרי מותן חלילה של 10 שחר פאר אינו שקול למותו). בעולם התרבותי של היום שבו לספורטאים ולבדרנים ישנה חשיבות-על אבדה אצלנו אפילו ההתלבטות בסוגיית השוויון בזכות להשאר בחיים.
    הבאת דוגמא ליחס האמריקנים לספורטאים בארה"ב בעת מלחמת העולם השניה, אולם בצבא הבריטי במלחמה זו לא היו כל הנחות, הספורטאים שרתו. יתר על כן, דווקא בגלל כישוריהם והדעות הקדומות בבריטניה הדבר נתן להם קרש קפיצה לקצונה, ביחוד אם באת מן המעמד הבינוני הנמוך ומעלה. הבריטים הפלו ושמרו מכל משמר רק קבוצה אחת, בעלי המוחות. כלומר מדענים, אנשי אקדמיה, אם כי רק במדעי הטבע, שהורחקו מכל סכנה ותרמו תרומתם בחזית אחרת. זה היה לקח נלמד משגיאה איומה מן המלחמה הקודמת בה איבדו בשנתיים הראשונות עד שהתעשתו, גם פיזיקאים צעירים מבטיחים (כמוזלי שהיה עילוי בהשגחתו של רתרפורד ונפל בגליפולי), וגם משוררים כרופרט ברוק, בלמנוס, לקראת הנחיתה בגליפולי. אנשי הרוח הושארו להלחם והמוחות המתמטיים הורחקו. היה לכך יתרון אחד, זה הביא לכך שסופרים כ-Waugh ו-Sassoon הותירו יצירות מופת לקורא מחוויותיהם משתי המלחמות.

    וכדי לסיים, השחקן ג'יימס סטיוארט בחל בפטור משרות שנתנו האמריקנים לכוכבי הוליווד בזמן המלחמה, וסיכן חייו בעשרות גיחות הפצצה מעל גרמניה, ובעיני ג'ון מקקיין הוא גיבור ששרד במשך כ-5 שנים את "הילטון האנוי" ואילו סטרייסנד ופונדה מבקרות המלחמה אז והיום הינן מוחות ריקים ( ובמקרה של פונדה צביעות איומה) החסרות כל הבנה גיאואסטרטגית. אך האומה האמריקנית מאזינה להן יותר מאשר למקקיין, והילארי קלינטון משתמשת בריקאים של הוליווד כרוח גבית. אליהם הצטרף לאחרונה "הגיבור האמריקני" איסטווד, שהיה בעת המלחמה שחקן מדרג ד וניצל יתרונו להעביר את המלחמה בהדרכת שחייה בקליפורניה. עתה בהתאם לרילאטיביזם התרבותי, הוא הפיק 2 סרטים על איוו גימה, בהן הערך המוסרי של לחימת שני הצדדים מוצב כשווה, ובהתאם לדבריו מלחמת העולם השניה היתה מלחמה אווילית - כלומר גם מטרותיהם של אלה שהלכו לבלום את היטלר וטוגו. הדיוט יפהפה זה רק אינו יודע שהיפנים עסקו למעשה בהשמדת עם בסין שהחלה עוד שנים לפני איוו גימה, ועד היום איננו יודעים את היקף ההשמדה היפנית בסין המוערך לפחות בעשרות מיליונים.
    בעיני חקוקה תמונה דרמטית, ובאופן מוזר לא צפה לתודעה ההיסטורית כתמונות אחרות, של קצין יפני העורף ראשו של חייל אוסטרלי. האם היה יכול להיות ברדמן שני, או אביו של וורן שני, או חשוב יותר אביו של פיסיקאי כרתארפורד, שלזכות הניו-זילנדים, למרות תרבות הספורט המפותחת בארצם, בסקר המונים הציבו אותו כאישיות הגדולה ביותר במאה הקודמת בהיסטוריה של ניו-זילנד, אף לפני הילארי, ולפני ספורטאים, בדרנים, ושאר ירקות. אצלנו הצרחנית עם המחבט כבר הייתה מוצבת בפנתיאון.

  • רונן דורפן

    לבהחלט לא מרושע...
    אם בכוונתך לגלות את התשובות לחידון, איך בכוונתך להצדיק את השם "לא מרושע"?

  • רונן דורפן

    מדוע אתה מוצא הבדל בין אמריקה לבריטניה בהקשר ספורטאים. ציינתי שספורטאים מפורסמים כן גויסו בשרות חובה. האנק גרינברג לא גויס מסיבות רפואיות, אבל בחר להתגייס בגלל מעמדו בקהילה היהודית והחשש שאי גיוסו יגרור אנטישמיות.
    לגבי דימאגיו יש דבר מעניין. סיפר לי פעם איזה תת-עוזר-סגן-אפנסאי ביאנקי סטדיום, ממוצא איטלקי, שכשביום בו חברה איטליה להיטלר הברונקס כולו נכנס לאבל. אנשים הוציאו את ילידהם מבתי ספר קתולים ואפילו שינו את שמותיהם. אלא שדימאגיו גויס וזה שיפר את התחושות כלפי האיטלקים. הפיקוד הבכיר החליט לא לשלוח אותו למלחמה בגלל פגיעה במורל אם ייהרג...
    שלושה כוכבי בייסבול לפחות שירתו בתפקידים מאד קרביים. טד וויליאמס היה טייס, גרינברג הוביל יחידת נחיתה בזירה הפאסיפית, ומו ברג (גם כן יהודי) היה מרגל.
    אגב, בצד השני נפלו כמה ספורטאים. לוץ לונג הקופץ לרוחק, שהתקשורת האמריקאית ציירה "כאתלט של היטלר" ולמעשה היה האדם האחד שתמך נפשית בג'סי אואנס בברלין (הוא נודה על ידי רבים מהאמריקאים הגזענים) וטקשי נישי, אלוף קפיצו סוסים בלוס אנג'לס 32, שהפך לתקופה פופולארי בהוליווד, נהרג באיוו ג'ימה. הרשימה מאד ארוכה... זה רק קצה המזלג.
    גלן מוריס, אלוף קרב העשרה הפך למאהב של הבמאית הנאצית לני ריפנשטל, ואחר כך גילם את טרזן בסרטים, לקה בהלם קרב, גם כן במזרח, ולא התאושש

  • בהחלט לא מרושע

    רונן,

    דוגמאותיך טובות, אך ההבדל בין הבריטים ובין האמריקנים במלחמה הוא המדיניות השיטתית של הראשונים לעומת האחרונים. היכן היה לואיס, ורשימה של רבים אחרים שאתה מכיר יותר טוב ממני אילולא בחרת לציין את יוצאי הדופן ולא "קצה המזלג". אולם אל תשכח, שמבטי רחב יותר, אני רואה בספורטאי בתרבות המודרנית כחלק בלתי נפרד מאלילי ההמון בתרבות הבידור. לכן הצבעתי על אנשי הוליווד. ישנו רק הבדל קטן, ספורטאים יותר כשירים לשירות צבאי... וזה דווקא יותר מעלה את הגבה. אצבעותיו החסרות של גדעון רייס אומרות הכל. מרבית הספורטאים הבכירים של ישראל עד 73, ביחוד מן "ההתישבות העובדת", שירתו ביחידות קרביות. היחס המפלה לטובה של הספורטאים לאחר מכן הינו סימבול סוציולוגי לכל מה שהתרחש בחברה הישראלית מאז.
    לגבי הגרמנים כולם גוייסו, וכמובן יש לומר מילת זכות למקס שמלינג שהפך ללא צדק לסמל רשע למרות דעותיו האישיות, וסיבך עצמו יותר כשירת בכוח הצנחנים הגרמני שמפקדה, סקורצני, היה ארכי-נאצי. היות והייתה שחיקה עצומה בכוח האדם הגרמני במלחמה עד כדי כך שנאלצו ב-1944 לגייס נערים בני 16 , אני מניח שהרבה מאד ספורטאים גרמנים לא ידועים לי (אך וודאי לך), כשלא לדבר סתם על הבינוניים, השאירו עצמותיהם בערבות רוסיה. עצם הישרדותו של שמלינג קרובה לנס כיוון שהאוסטרלים והניו-זילנדים גבו 50 אחוז אבידות מכל כוח הצנחנים שנחת בכרתים, (דומני שהוא נפצע שם).לאחר מכן אסר היטלר להשתמש בדיביזיות הצנחנים בפעולות צניחה והן הפכו לדיביזיות רגלים בלבד.

  • עזי ד

    לבלתי מרושע
    להפוך חיים של מישהו מסוים - ויהיה ברוך כשרונו ככל שיהיה - לשווים פי עשרה, או פי שניים מחיים של אדם אחר היא לא מזיקה כתרגיל אינטלקטואלי שכל מדריך של שכבה בוגרת עשה בתנועת נוער, אך מסוכנת ביותר כשאתה מדבר על אנשים אמיתיים. וגם לא מתאימה לך אני חושב.
    אגב, העובדה שלפאר יש רחם לא מעלה ולא מורידה בהקשר הזה, אני סבור שאם טניסאי זכר היה מגיע להישגים שלה (ראה דוגמאות מנסדורף וגליקשטיין בעבר) ההיסטריה היתה גדולה אף יותר.
    ולגיל, גראף אכן זכתה גם בזהב בסיאול ב-88' ונהוג לכן לקרוא לגראנד סלאם שלה, 'גראנד סלאם מוזהב'.

  • רונן דורפן

    ושכחתי.. בעניין איבון גולאגונג..היא לא דעכה כל כך מהר. היא זכתה בשבעה תארי גרנד סלאם ליחידות כשתשע שנים הפרידו בין שני זכיותיה בווימבלדון.
    ייתכן והייתה מעורכת אתנית - אבל סיפור חייה אבוריג'נלי לחלוטין. היא נולדה למשפחה של שמונה ילדים בעיירת קאנטרי בניו סאות' ווילס, יותר מ-500 קילומטרים מסידני, ואביה היה פועל בחוות. אנחנו מדברים עדיין על תקופה של אפליה קשה מאד נגד אבוריג'ינים - כך שדי מדהים שהגיעה להצטיינת דווקא בענף של מעמד בינוני. סיפור חייה הוא סיפור סינדרלה גדול בהרבה מסיפור האחיות וויליאמס. היא סיפרה פעם שאימא קיבלה את המקרר הראשון בחייה (ומקרר הוא דבר די נחוץ באוסטרליה) מכספי הזכייה שלה בווימבלדון.
    מה שכן, היא באמת הייתה יפיפיה מדהימה

  • עזי ד

    בנוגע לאיבון גולאגונג (קאולי), הרי שהיתה אבוריג'נית, אולי זרם בה דם קאוקזי כלשהו אך היא גדלה ונראית אבוריג'נית, שני הוריה היו כאלו וסיפור חייה כזה.
    להגיד שלא היה לה חותם על הטניס זו בורות שנובעת פשוט בגלל שבארץ בשנות השבעים התעניינו בטניס רק בהקשר של טורניר ווימבלדון. מדובר באישה שתוך שש שנים זכתה ארבע פעמים באליפות אוסטרליה (ברציפות), פעם ברולאן גארוס, פעם בווימבלדון והגיעה ארבע פעמים (רצופות) לגמר אליפות ארה"ב הפתוחה. יש לה בתקופה הזו שבעה תארי גראנד סלאם, עוד 11 הופעות בגמרי גראנד סלאם ובסך הכל 68 זכיות בטורנירים! כל זאת בתקופה שבילי ג'ין קינג (ובתחילה גם מרגרט קורט) עדיין שיחקו, כריס אוורט היתה בשיאה ומרטינה נווארטילובה הצעירה עלתה לגדולה. 'ההיעלמות' שלה בסוף שנות השבעים היתה פשוט הקמת משפחה והיא חזרה וזכתה שוב בווימבלדון ב-80', קאם-בק נהדר.
    יש עליה סיפור ידוע, שהגיעה לשחק טניס רק בגלל שכילדה אבוריג'נית עניה היא הציצה יום אחד מעבר לגדר של מגרש בבארלן, העיירה בה גדלה. למרות האפליה נגד אבוריג'נים בחור מקומי בשל ביל קורצמן ראה אותה ואיפשר לה לשחק וכשהבחין בכשרונה לקח אותה תחת חסותו ומימן אותה בראשית דרכה.

  • עזי ד

    נ.ב
    טניס מגזין פירסם בקיץ האחרון את רשימת הטניסאים הגדולים ולפי בחירתו, המאוד נחשבת, היא היתה במקום השמיני בין הנשים. ארבע היריבות שהזכרתי קודם היו בין חמש הראשונות יחד עם שטפי גראף. במקומות שש ושבע היו מוניקה סלש ומרטינה הינגינס. וכל המוסיף גורע.

  • רונן דורפן

    חצי תיקון לעוזי.... יש לך בעיה עם מישהו שחי פעמיים באוסטרליה...
    היא זכתה ארבע פעמים רצוף באליפות אוסטרליה, אבל לא בארבע אליפויות רצופות. היא זכתה ב-74-76, וב-77 התקיימו שני טורנירים כי הטורניר הועבר מינואר לדצמבר (ומאז הוחזר) והיא זכתה בטורניר 77 השני. אלא שאתה לא לגמרי טועה... כי היא לא השתתפה בטורניר ינואר-77.

  • רונן דורפן

    לבהחלט לא מרושע... נראה לי, כבטוי הבריטי הצבאי העתיק, שהמגף על הרגל השניה. הלמת בנו בידע צבאי-היסטורי-אימפריאלי ועכשיו מר ע.ד יכה בך בידע ספורטיבי. אני מרחם עליך. לא תצא חי מידיו..

  • גיל

    ואיפה הייתם מדרגים את סרינה ברשימת הגדולות? לדעתי כשהיא הייתה בשיאה לפני 4-5 שנים, לא גראף, לא נברטילובה ולא אף אחת הייתה יכולה להתמודד איתה. היא אולי לא נחשבת כאחת הגדולות ביותר בגלל כל הדברים האחרים שהיא עשתה והפציעות שלה, אבל לי קשה לראות מישהי שהייתה מתמודדת עם העוצמה שלה.

  • רונן דורפן

    בטניס נשים אני חושב שיש שתי תכונות שיצרו גדולה מיוחדת.
    אחת, יש שחקניות ששינו את רמת העוצמה במשחק והעלו אותו באינטנסיביות שלו. בכך אני חושב שיש לסרינה מקבילה אחת - מרטינה נאברטילובה.
    מהצד השני יש טניסאיות שהגיעו לשיאים טכניים - גראף והינגיס הן כאלו, אבל לטעמי האישי לא ראיתי טניסאית טובה ממוניקה סלש בשיאה. אני לא משוכנע שלא הייתה מוצאת את עצמה מול סרינה. אולי באמת הסרב היה מכריע פה, אבל סרינה הייתה מתקשה מאד עם התנועה שסלש כפתה על יריבותיה.
    לדעתי, כשעוסקים בטניס, הדיון צריך להיות מופרד לחלוטין בין עידן מחבטי העץ לעידן מחבטי הגרפית. כל ספורט עבר כמובן שינויים טכנולוגיים, אבל במקרה של הטניס החלפת המחבט שינתה את האלמנט הטכני המרכזי במשחק. הרבה מאמנויות הסבסוב והחתוך של הכדור נעלמו עם המחבטים החדשים. לפחות עד שפדרר מחזיר לנו אותם.

  • עזי ד

    באותו דירוג של טניס מגזין היא היתה מיד אחרי איבון גולאגונג. השוואה בין ספורטאים מתקופות שונות היא תמיד בעייתית, אפילו בענפים בהם השינוי הטכנולוגי יחסית לא היה גדול (ואני מסכים עם ההערה של רונן על המחבטים).
    ואני לא אכה באיש, אני סבור שההערה שלי על גולאגונג היתה עניינית לחלוטין.

  • גיל

    אני מסכים, אבל גם אם עורכים השואות לעבר, נדמה לי שאין תקדים לעידן התחרותי בטניס הנשי כל הסיפורים שסיפרתם פה על הקשיים של טניסאיות מהעבר, לעומת הגיל המוקדם שבו טניסאיות מתחילות את הקריירה שלהן היום מראה (כמו שרונן ציין בעבר) שזה הספורט הנשי מספר אחד כיום. לכן, לשלוט בעידן כזה נראה לי הרבה יותר קשה.

Comments are closed.